פסקי דין על יהושע והבה | פסקי דין על טרקוטה אופקים תעשיות חרס | פסקי דין על אברהם והבה

20011-01/17 א     26/02/2018




א 20011-01/17 יהושע והבה, טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ נ' אברהם והבה








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 20011-01-17 והבה ואח' נ' והבה




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יעקב דנינו


התובעים:

1
.
יהושע והבה

2
.
טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ



נגד

הנתבע:
אברהם והבה


החלטה

במסגרת כתב ההגנה שהגיש הנתבע טען, בין היתר, כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית להיזקק לתביעה דנא, וזאת בשל העובדה כי עניינה של התביעה סב אחר "סכסוך בין שני אחים" (ס' 4 לכתב ההגנה), אשר "הינם הבעלים במשותף במניותיה של החברה התובעת 2" (שם, ס' 5).

הנתבע הוסיף וטען כי ביום 21.5.17 הגיש התובע 1 לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נוספת נגד הנתבע לפירוק שיתוף במקרקעין (תמ"ש 32371-05-17 יהושע והבה
נ' אברהם והבה
). על כן, לגישת התובע עצמו יש בכך כדי ללמד כי זה האחרון גילה דעתו שהסמכות העניינית להכריע בתביעות ההדדיות בין הצדדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

בצד האמור, טען הנתבע כי בין הצדדים נוהל הליך נוסף בבית המשפט המחוזי, אשר במסגרתו עתר הנתבע להורות על אכיפת ההסכם שנכרת בשנת 2013 בין הצדדים להעברת המקרקעין מהתובעת 2 לחברה חדשה שיקימו התובע 1 והנתבע (ת.א. 35080-11-15 והבה נ' והבה ואח').

בפסק הדין קיבל כב' ביהמ"ש המחוזי את התביעה, תוך שהורה לתובעים להעביר מהתובעת 2 לחברת אברהם וישועה והבה בע"מ את המקרקעין שחוכרת התובעת 2 באזור התעשייה באופקים.

נוכח האמור, טען הנתבע כי מאחר שבסעיף 29 לכתב התביעה דנא גילו התובעים דעתם כי תכלית תביעה זו נועדה "לביצוע ההסכם", הרי שבית משפט זה איננו פורום לאכיפת פסקי דין, בפרט כאשר פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט המחוזי.

בתגובת התובעים לעניין הסמכות העניינית, נטען כי התביעה סבה אחר אכיפת ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 11.10.13, וכי הורתם של כל הסעדים המבוקשים נעוצה בהסכם "ונובעים ממנו או מהתנהגות הנתבע...כתוצאה מהפרתו את ההסכם" (ס' 2 לתשובה).

אכן, כך נטען בתשובה, ההסכם הנזכר שימש יסוד לתביעה שהגיש הנתבע לביהמ"ש המחוזי כנזכר. ואולם, לבד מן העובדה שפסק הדין התמקד בתניות "הקנייניות" שבהסכם, להבדיל מהתניות הכספיות מושא ההליך דנא, קשה להלום טענת הנתבע כי הסמכות נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה, מקום בו הוא עצמו הגיש את התביעה האחרת לביהמ"ש המחוזי.

בהקשר זה נטען כי בסעיפים 5-6 לתביעה שהגיש הנתבע לביהמ"ש המחוזי, הוא עצמו טען כי חרף היות בעלי הדין אחים, הרי בשים לב למהות הסכסוך ביניהם, "סכסוך עסקי אזרחי גרידא" הנעדר סממן של סכסוך משפחתי, הסמכות נתונה לביהמ"ש האזרחי ולא לביהמ"ש לענייני משפחה.

נוכח האמור, ביקשו התובעים לגזור מסקנה כי קיים השתק שיפוטי החוסם את הנתבע מהעלאת טענה חלופית בהליך דנא, לפיה הסמכות איננה נתונה לביהמ"ש האזרחי.

לגופו של עניין. נטען כי בהתאם להלכה הנוהגת, מלאכת הסיווג האם עניין מצוי בסמכות בית משפט רגיל או בית משפט לענייני משפחה, מחייבת בירור נתונים עובדתיים העומדים ברקע הסכסוך, על מנת לעמוד על השאלה האם המחלוקת מושא ההליך הינה בעלת אופי משפחתי או כזו שעיקרה אזרחי. בירור זה נעשה על יסוד נתונים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי גם יחד.

משכך, ומאחר שהנתבע גילה דעתו בהליך קודם כי מערכת העובדות הנוגעת לקיומו של ההסכם נתונה לבימ"ש אזרחי רגיל, נטען כי לא נכון להשקיף אחרת על העניין ויש לקבוע כי בית משפט זה הינו בעל הסמכות לדון במחלוקת בין הצדדים.

בהחלטתי מיום 5.2.18 הוריתי לנתבע למסור תגובתו לתשובת התובעים בעניין הסמכות העניינית, אלא שחרף כך, לא הוגשה כל תגובה מטעם הנתבע.

דיון

בבע"מ 164/11 פלוני נ' פלונית נדרש כב' ביהמ"ש העליון לגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, בפרט לאור האמור בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. בכלל זאת נקבע:
"...הוראת חוק זו קובעת, כי על מנת שתובענה אזרחית תהיה בסמכותו של בית המשפט למשפחה חייבים להתקיים שני יסודות מצטברים: הראשון - זהות הצדדים: בין הצדדים לתובענה צריך שתתקיים קרבה משפחתית כהגדרתה בסעיף 1(2) לחוק. השני - מהות הסכסוך: סיבת הסכסוך או מקורו ביחסים המשפחתיים. במילים
אחרות, סמכותו של בית המשפט למשפחה בתובענות בין פרטים מוגבלת למצבים בהם קיימים קשרי משפחה כהגדרתם בחוק, וכאשר עובדת קיומם של קשרים משפחתיים תרמה תרומה משמעותית לסכסוך המשפטי..." (ס' 11 לפסה"ד).
בית המשפט הוסיף וקבע:
"...באשר ליסוד השני להקניית סמכות לבית המשפט למשפחה כבר נקבע, כי המבחן לקיומה של תובענה "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" הוא מבחן המקור או הסיבה. על פי מבחן זה, אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה, לצורך סיווגו של הסכסוך לסמכות הערכאה האזרחית הכללית או בית המשפט למשפחה היא, שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. לצורך כך, לא די בקשר רחוק וזניח, אולם גם לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרות עילת התביעה היא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדת וחשובה להיווצרות עילת התביעה, על מנת שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה..." (שם, ס' 21 לפסה"ד) (ההדגשות אינן במקור).

ויודגש. בשונה ממבחן הסעד הנוהג ככלל בביהמ"ש האזרחי, נקבע כי לצורך קביעת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום להידרש אך לסעדים הכלולים בכתב התביעה, כי אם גם לטענות המהותיות העולות מתוך הסכסוך ומההליך כולו. זאת, בשל מהותו המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה, ומתוך מגמה לקבץ תחת כנפיו יריעת פלוגתאות נפרדות הקשורות בטבורן לקרבה המשפחתית בין בעלי הדין אשר תרמה באופן משמעותי להיווצרות המחלוקת ביניהם.

במקרה דנא, עילת התביעה איננה מלמדת כי סיבת הסכסוך נעוצה ביחסים המשפחתיים שבין התובע 1 לבין הנתבע, כי אם במערכת יחסים עסקית בין הצדדים אשר קיימים ביניהם קשרי משפחה.

לא התרשמתי מניתוח כתבי הטענות גם יחד כי הפן המשפחתי של הסכסוך הינו בעל תרומה משמעותית להיווצרות הפלוגתא אשר הובילה להגשת התביעה דנא, ומשכך, על פניו, אין מקום להחריג פלוגתא זו מגדר יריעת סמכותו העניינית של ביהמ"ש האזרחי, לעומת סכסוכים אחרים המובאים להכרעה בפני
ו.

בהקשר זה ייאמר, כי חוסר נוחות בולטת ניבטת מטענת הנתבע לפיה, הסמכות העניינית לדון בתביעה דנא נתונה לבית המשפט לענייני משפחה (ס' 10 לכתב ההגנה), מקום בו הוא עצמו הגיש לביהמ"ש המחוזי תביעה אחרת שהורתה באותו הסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2013.

בס' 6 לכתב התביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי, טען הנתבע: "הגם שבמבט ראשון נדמה כי היות התובע והנתבע אחים, הרי שהסמכות העניינית היא לבית המשפט לענייני משפחה, אך בשים לב למהות הסכסוך מושא התביעה דנא - סכסוך עסקי אזרחי גרידא, ולכך שהסכסוך דנא נעדר יסוד של סכסוך משפחתי שגרם לקרע העסקי בין הצדדים, הרי שהסמכות היא לבית המשפט האזרחי דנא ולא לבית המשפט לענייני משפחה...".

מאחר שכך ביכר הנתבע להגדיר את טיבה של המחלוקת הניטשת בינו לבין התובע, לרבות על רקע ההסכם שנכרת ביניהם בשנת 2013, לא מחוור כיצד בהליך דנא שינה תורף טענותיו, תוך שביקש להיצמד לפן המצומצם של היות התובע 1 והנתבע אחים, כמסד לצורך הקניית סמכות עניינית לבית המשפט לענייני משפחה.

אכן. על בית המשפט להידרש מיוזמתו לשאלת הסמכות העניינית בהליך המובא בפני
ו, ואין בהסכמת בעלי הדין להתדיין לפני ערכאה שיפוטית, או בעמדתם המשפטית, כדי להקנות לערכאה מסוימת סמכות עניינית, מקום בו מסר המחוקק את הסמכות לבית משפט אחר (ראה למשל: אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 11, עמ' 30, 32). ואולם, במקרה דנא, ניתוח מהות הסעדים הכלולים בתביעה דנא, מלמד על פניו כי הם חוסים תחת סמכותו האזרחית של בית המשפט האזרחי, להבדיל מסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה.

באשר לטענתו הנוספת של הנתבע לפיה, בית משפט זה איננו בגדר "פורום לאכיפת פסקי דין ככלל ולרבות כאלה שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד" (ס' 16 לכתב ההגנה), אין צריך לומר שכל הסעדים בתביעה שתכליתם מימוש פסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי במסגרת התביעה דנא, אינם ראויים לבירור בפני
ערכאה זו.

ואולם, עיון בכתב התביעה מלמד כי התובעים עותרים לתשלום סכומים נוספים אשר לפי הנטען "בגינם התעשר הנתבע שלא כדין על חשבונם" (ס' 29 לכתב התביעה), ובכלל זאת, כמפורט בסעיפים 32-33 לכתב התביעה (כזכור, ביהמ"ש המחוזי התייחס בפסק הדין אך לתניות "הקנייניות"). נוכח זאת, ומאחר שאגד סכומים אלה מצוי בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום, כי אז נתונה הסמכות לדון בעניינם לבית משפט זה.

ויודגש
. אין בהחלטה זו כדי להקרין על תוקפן של הטענות הכלולות בכתב ההגנה, לרבות ביחס לזהות מגיש התביעה מקום בו לא הוכח כי התמלאו התנאים הקבועים בדין להגשת תביעה נגזרת, כמו גם לעניין היות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדר 'מעשה בית דין' ביחס לקביעות המעטרות את תוכנו, אלא שאין בכל אלה כדי להוביל למסקנה כי הסמכות העניינית לדון ביריעה זו נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה כנטען בס' 10 לכתב ההגנה, ולנתבע שמורה כמובן הזכות לעמוד על טענותיו במסגרת ההליך דנא.

נוכח האמור, ומאחר שלא התרשמתי כי היה יסוד לטענה בדבר חוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה להיזקק לתביעה, מצאתי לדחות טענת הנתבע בנדון ולחייב אותו לשלם לתובעים הוצאות בסך 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן - יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

קובע דיון ליום 12.12.18 בשעה 09:00.

בעלי הדין יפעלו להשלמת ההליכים המקדמיים ביניהם, וזאת עד ליום 22.3.18.

בקשות בעניין ההליכים המקדמיים ניתן להגיש לא יאוחר מיום 24.4.18.

ככל שמי מבעלי הדין יבקש להסתמך במהלך ניהול התביעה על חוות דעת מקצועיות, התובעים יפעלו להגשתן לא יאוחר מיום 3.5.18, ואילו הנתבע יפעל להגשתן עד ליום 3.6.18.

בעל דין שלא יגיש חוו"ד במועדים שנקבעו, ייחשב כמי שוויתר על הזכות לעשות כן.

למען שלמות התמונה, הנכון בעיניי אילו יפעלו התובעים ליטול במניין שיקוליהם את הנגזרת הניבטת מפסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי במסגרת ת"א 35080-11-15, כמו גם את העולה מחלק מטיעוניו של הנתבע כמפורט בכתב ההגנה מטעמו.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 20011-01/17 יהושע והבה, טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ נ' אברהם והבה (פורסם ב-ֽ 26/02/2018)