פסקי דין על האני נור אלדין | פסקי דין על גואד מזערו | פסקי דין על עמאר חטיב | פסקי דין על שרחביל עלי ואח' |

2826-06/13 א     23/02/2018




א 2826-06/13 האני נור אלדין נ' גואד מזערו, עמאר חטיב, שרחביל עלי ואח'








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2826-06-13 נור אלדין נ' מזערו ואח'





בפני

כבוד השופטת
מרים קסלסי


התובע

האני נור אלדין



ע"י ב"כ עוה"ד עמאד עווידה

נגד


הנתבעים

1.גואד מזערו

2.עמאר חטיב


3.שרחביל עלי

4.חאזם שיך עלי

5.ג'ורג' שוכרי
, עו"ד



כולם ע"י ב"כ עוה"ד ג'ורג' שוכרי


פסק דין

מבוא
1.
בפני
תביעה לפינוי הנתבעים 1-4 ממקרקעין בלתי מוסדרים, דירה בצד המזרחי של הבנין הבנוי על חלקה מס' 145 בגוש 30057 ברח' אלאחטל 18, במזרח ירושלים (להלן: "הדירה"). התביעה כוללת גם סעד כספי על סך 423,850 ₪ בגין הוצאות משפט בהליכים קודמים, דמי שימוש ראויים ועוגמת נפש.
2.
התובע טוען לזכויות בנכס מכוח מסמך המחאת זכויות שהמחתה לו בת דודתו, הגב' עאידה בת ג'מאל נור א-דין, נושאת ת.ז. 08081105. מסמך המחאת הזכויות נחתם בפני
נציג הקונסול בבוסטון, ביום 22.8.12. (על זכויותיה של עאידה יפורט בהמשך).
על פי שאילתה ממשרד הפנים הישראלי, עאידה חדלה להיות תושבת ב-26.3.09 ועברה להתגורר בארה"ב עד לפטירתה. על פי הראיות שהוצגו בפני
מדובר באשה משכילה - פרופ' לרפואה, בת למשפחה משכילה.
3.
הליכים משפטיים הנוגעים לזכויות בדירה הנ"ל החלו ביוזמת נתבע 3 (להלן: "שרחביל"), אשר הגיש תביעה לצו מניעה קבוע נגד מוחמד זועבי שנטען כי התגורר בדירה ועזב, מחשש פן יחזור (ת.א. 29877-08-10).
התביעה אוחדה עם התביעה הנוכחית, בשני התיקים הוגשו תצהירי עדים רבים ומסמכים, ניתנו החלטות בעניינים מקדמיים, החלטות בערעור,

פסק דין
על ידי מותב קודם, ערעור והחזרת התיק לבימ"ש קמא, ורק ביום 30.6.16 , בטרם שמיעת ראיות בפעם השניה, בפני
מותב חדש,
חזר בו שרחביל באמצעות בא כוחו עו"ד שוכרי, מתביעתו והתביעה נדחתה.
אף על פי כן, טוען בא כוחו בסיכומים כי אין פירוש הדבר שאין לשרחביל זכויות וכי אין לקבל תביעת התובע באשר זכויותיו לא הוכחו.
4.
נכון לעת הזו, מי שמחזיק בפועל בדירה הוא נתבע 4, אשר שרחביל טוען כי מכר לו זכויותיו בפרק הזמן הקצר שבו נמחקה הגנת הנתבעים בתביעתו בשל חוסר מעש ובוטל צו המניעה הזמני שאסר עליו לתפוס חזקה. (פרו' עמ' 64

5.
נתבעים 1 ו-2 הם צדדים לעסקת הרכישה הנטענת ע"י שרחביל. נתבע 1 הוא לכאורה המוכר, ניתן נגדו

פסק דין
בהעדר התייצבות, בקשה לביטול נדחתה.
עו"ד שוכרי הוא בא כוח הנתבעים, כאשר התובע טוען כי קיימת לו עילת תביעה גם נגדו, משום שזה
היה מעורב ושותף למעשי המרמה וזיוף מסמכים שביצעו הנתבעים וכי
ניצל
לרעה הליכי בית המשפט שהביאו לשלילה זמנית בת שנים, של
זכויות החזקה בדירה במסגרת צו מניעה זמני שניתן בתביעה הראשונה שהגיש שרחביל.

6.
התובע טוען לשיטה ומעשי זיוף דומים
שבוצעו בעבר על ידי כנופיה עליה נמנים שרחביל ועמר חטיב, אשר היו מאתרים דירות לא מאוישות ומשתלטים עליהן, כמו למשל בת.א.(ים) 44782-07-12 ראחיל , שם יוצגה התובעת על ידי ב"כ התובע דכאן, ואילו עו"ד שוכרי ייצג את הנתבעים. בין הנתבעים באותה פרשה היה גם עמר חטיב שנטען כי לידיו שולשלו כספי רכישת הדירה ששילם לכאורה נתבע אחר עבור רכישת זכויות התובעת (ת/35). הנתבעים שם הסתמכו על יפוי כח והסכם – מסמכים לא מקוריים שנטען שהם מזויפים.
כב' הש' ארנברג לא קבע במפורש כי הם מזויפים, אך נמנע מלהסתמך עליהם, דחה טענות הנתבעים וקיבל תביעת התובעת למתן צו עשה קבוע נגד הנתבעים.
דוגמא נוספת שהוצגה היא ת.א. 32705-12-14 הידמי נ' גורג' שוכרי, שרחביל עלי ואחרים. גם שם נתבע צו מניעה קבוע לאחר שהתברר כי המנוח שהוריש הזכויות לתובעים "קם מקברו" והגיש בקשה להיתר בניה על מקרקעין שירשו התובעים, כשלבקשה נלוו מסמכים שונים.
במהלך ישיבת ההוכחות בפני
כב' הש' תמר בר אשר צבן, הצהירו עו"ד שוכרי ושרחביל כי המסמכים עליהם הסתמכו בהגנתם מזויפים, אולם הם אינם יודעים מי זייף אותם. בין המסמכים, צילום דרכון, יפויי כוח ותצהירים שנחזים להיות חתומים בפני
עו"ד שוכרי
(ת/40). גם בהליך זה ניטש המאבק בין אותם באי כוח -
עו"ד עווידה מצד אחד ועו"ד שוכרי מצד שני, ואיבה אישית גדולה צמחה ביניהם.

להלן יפורטו ההליכים בשתי התביעות שאוחדו עד למועד דחיית תביעת שרחביל והליך ההוכחות בתביעה שנותרה לדיון בפני
.





הליכים משפטיים קודמים
פסק הדין הראשון בתביעת שרחביל ותביעת נור אלדין
(ת.א. 29877-08-10 ות.א. 2826-06-13 במאוחד)
7.
כב' הש' אנה שניידר מתארת בפסק דינה את הראיות שהוצגו בפני
ה ואת המסמכים שהציג שרחביל אשר העלו ספקות בדבר מהימנותם, נוכח
אי התייצבותה של הגב' עאידה או עו"ד חדד שיעיד לדרישת הצד שכנגד על נסיבות חתימת המסמכים, וכיצד באופן מפתיע במועד ההוכחות מוצגת תעודת פטירה של הגב' עאידה אשר נפטרה מוקדם למסמכים שהציג שרחביל.
עאידה נפטרה ביום 2.10.13 בארה"ב (ת/3 מקורי הוצג בדיון שבפני
).
8.
להו
כחת זכויותיו של שרחביל הוא הציג את המסמכים הבאים:

"הסכם פשרה" בין עאידה לשרחביל מיום 22.9.14, לפיו היא מוותרת על זכויותיה בדירה לטובת שרחביל תמורת סכום שלא צוין; הסכם הפשרה אפילו לא נחזה להיות חתום על ידה, כי אם נחתם על ידי עו"ד יוסף חדאד מ.ר. 53173 מכוח יפוי כח מיום 5.7.14

שנתנה לו לכאורה לייצג אותה בתביעה שהגיש שרחביל נגדה ארבע שנים קודם לכן (בת.א. 29877-08-10), כאשר כתב הגנה מיום 3.10.11 הוגש בשמה על ידי עורכי דין אחרים (עו"ד גנאיים ועו"ד דראושה).
הודעת הבהרה
מיום 10.10.14 לפיה עאידה מבקשת לאשר הסכם פשרה ומצהירה כי מעולם לא ויתרה על זכויותיה לאיש, מלבד שרחביל, אחרי שקבילה ממנו 72,000 דינר;


ותצהיר מיום 5.11.14 שאומת לכאורה על ידי עו"ד יוסף חדד, שעבד תקופה מסוימת אצל עו"ד שוכרי, ובו הוצהר כי
מעולם לא חתמה בפני
הקונסול בארצות הברית
על מסמכי המחאת הזכויות, וכי החתימה הנחזית להיות חתימתה - הינה מזויפת.
יש להדגיש כי המסמכים הנ"ל צורפו על ידי שרחביל לפני שידעו הוא ובא כוחו כי הצד שכנגד אוחז בתעודת פטירה. במועד שמיעת ההוכחות לא היתה להם תשובה מספקת לענין.
9.
כב' הש' אנה שניידר דחתה את תביעת שרחביל וקיבלה באופן חלקי את תביעת נור אלדין (זו שבפני
), (פס"ד מיום 29.6.15 ). על פסק הדין הוגש ערעור.

ערעור על פסק הדין
ע"א 1417-09-15
10.
בערעור עו"ד חדד לא התייצב והודיע לעו"ד שוכרי יום לפני הדיון כי אינו מייצג את הגב' עאידה. בדיון טען עו"ד שוכרי את הדברים הבאים:

"
השאלה שאנו לא מציגים ראיה שהיא בחיים, אני משיב כי השאלה היא לא אם הגב' עאידה בחיים או לא, אלא בכלל מי זאת. כי הם טוענים לעאידה מסוימת ואנו טוענים לעאידה אחרת. אבל הסיפור כולו בכלל לא נדון.
תעודת הפטירה – מניין לנו שזה אותה אשה? כי אפילו השם לא, כי לפי משרד הפנים השם שלה אחר.
הגב' עאידה שאנו טוענים שעשתה איתנו הסכם פשרה ושנתנה את ייפוי הכוח לעו"ד חדד נמצאת בירדן
. היא לא התייצבה לדיון ההוכחות כי אני לא מייצג אותה. הדיון שהיה בדיון הוכחות לא היה לגבי זכויות של עאידה, היא לא התייצבה, וגם לצד השני לא התייצבה.
יש לנו ייפוי כוח של עוד חדאד שהגב' עאידה וגם את אישור הנוטריון לגבי העאידה שאנו טוענים לה.
אם היה אישור נוטריוני כלשהו בכל התיק מ- 2010 ועד היום, אני מוכן שחברי יציג לי ייפוי כוח של חברי או של כל אדם אחר עם הת"ז של אותה עאידה שטענו שהיא בעלת הזכויות.
לשאלה למה הגב' עאידה עצמה לא התייצבה עד לדיון היום וזו ההוכחה הכי פשוטה, אני משיב כי אותם דברים אמרתי ללקוח, קח את הגב' בירדן שתחתום על תצהיר בקונסוליה. אנו מדברים על חבורה של אנשים שאני עו"ד שוכרי נאסר עליי להיכנס לירדן מטעם רשויות הבטחון בירדן, ורק בשל הודעה לבטחון שם, אסרו עליי ועל המשיב 1 ועל המשיב 3 ועל הלקוח שלי להיכנס לירדן.
הדרך ליצור קשר עם אותה גב' זה רק באמצעות שניים:
הוא אמר שהתקשר אליה. אני למה אתקשר אליה? לפי המספרים שיש לעו"ד חדאד? איך אתקשר אליה?
אני אומר כי יש הסכם פשרה המאושר על-ידי עו"ד ונוטריון
. תמיד אפשר לשאול למה לא. אני אמרתי ללקוח שלי, גש לירדן ותחתים אותה בקונסוליה. אבל הוא לא יכל להיכנס לירדן. אוכל להציג את הדוחות שאסרו עליו להיכנס לירדן. אמרתי לו נניח שהיא אומרת שלא רוצה לבוא לחתום לפחות תקליט אותה, אבל אסרו עליו להיכנס לירדן.
בתשובה לשאלת בית-המשפט אין לנו כרגע ראיות מעבר למה שהוצג בבית משפט קמא לגבי הטענה שהגב' עאידה חיה. אין ראיות שהיא חיה או שהיא נפטרה.
השם שלה הוא שונה. היא החזיקה במספר ת"ז ישראלית, היום היא כבר לא מחזיקה מספר תעודת זהות בגלל שהיא תושבת ירדן.
הביאו תעודת פטירה אבל לא נשמעו ראיות...
המחאת הזכויות הנטענת" שאיננו יודעים אם היא של הגב' עאידה בארה"ב שנפטרה ואם היא חתמה על ייפוי הכוח
"
(פרוטוקול מיום 10.12.15, הדגשה לא במקור).

פסק דין
ביהמ"ש המחוזי
ע"א 1417-09-15
11.
בית המשפט המחוזי ביטל את פסקי הדין של כב' הש' אנה שניידר וקבע כך:
"לאחר שעיינו במכלול החומר הרב שהונח לפתחנו בשני הערעורים ושמענו בהרחבה גם את טענות ב"כ הצדדים שהתייצבו לפנינו היום בהשלמת הטיעון שהתקיימה לפנינו, מסקנתנו היא כי דין הערעור שהגישו שרחביל וחאזם (ע"א 21146-07-15) להתקבל בחלקו, במובן זה שפסק דינו של בית-משפט קמא יבוטל והתיק יושב לבית-משפט קמא על-מנת שישלים את שמיעת הראיות בתיק וכדי פסק-דין מפורט ומלא במכלול הטענות לזכויות בדירה של כל הנוגעים בדבר. ממילא עם ביטול פסק-הדין בטל גם החיוב בהוצאות ובשכר טרחה שחויב בו מר האני נור אלדין
לזכות עו"ד שוכרי וכן מבוטלת החלטת בית-משפט קמא בעניין אי מתן היתר לפיצול סעדים, ומטעם זה מתקבל בחלקו ערעורו של מר האני נור אלדין
בנושאים אלה. נסביר:
אכן, לפני בית-משפט קמא עלתה תמונה מורכבת – ואף מעורפלת במידה לא מבוטלת – בכל הקשור במצב הזכויות בנכס; אם ביחס לזכויותיו של האני נור אלדין
ואם ביחס לזכויותיו של שרחביל עלי. הסכם הפשרה שהוגש לעיונו של בית-המשפט אכן עורר תהייה. כך במיוחד בשים לב לסכומים ששולמו לפי ההסכם כמו גם הקושי במהימנותו של מר שרחביל במהלך עדותו כפי התרשמות בית-משפט קמא. כך גם לאחר שנוספה תהייה בדמות המידע החדש שהובא לעיונו של בית משפט קמא בישיבת ההוכחות שבאה לאחר הסכם הפשרה ושעניינה פטירתה כביכול של הגב' עאידה (ומבלי שזו התייצבה לדיון ההוכחות). אולם למרות קשיים אלה, קיים קושי בכך שבית-משפט קמא הגיע לכדי פסק-דין סופי בתובענות שהיו לפניו מבלי לשמוע את כל הראיות לעניין הזכויות בנכס, לפי טענות כל אחד מן הצדדים. כמתואר לעיל, הוגשו לבית-משפט קמא ראיות ותצהירים ואף נקבע מועד להוכחות. בשל הגשת הסכם הפשרה עובר לדיון ההוכחות, נפנה בית-משפט קמא תחילה לענין זה וקבע ישיבת הוכחות לנדון, ולאחר שזו התקיימה (בחלקה), הורה על סיום הדיון כולו ועל סיכומים בהליך. זאת, מבלי שנשמעו העדים כולם, ואף לא רובם אלא רק מר שרחביל עצמו. בכך קיים קושי.

ויודגש, שיש למר שרחביל וכן למר חאזם טענות מטענות שונות במישור העובדתי ביחס לזהותה של הגב' עאידה כמו גם פטירתה ומהימנות המסמך שהוגש לבית משפט קמא. וכך גם ראיות וטענות עובדתיות שלפיהן אותה גב' עאידה שאיתה נחתם הסכם הפשרה ושהיא זו גם שמסרה הודעות ואף תצהיר לבית-המשפט – עודנה בחיים והיא מתגוררת בירדן. לעניין זה אף הוגשה לבית-משפט קמא ראיה (ת/1) שהתקבלה לתיק (אם כי בלא הסכמה לתוכנה). אולם בשל הפסקת שמיעת הראיות במועד התחילי שבו הן הופסקו, וקביעה ששלב הראיות הסתיים ושהצדדים יגישו סיכומים, טענות אלה לא הגיעו לכדי בירור ממצה. ממילא לא נקבעו לגביהן ממצאים עובדתיים מלאים לאחר שמיעת ראיות. וממילא קיים קושי משמעותי בעניין זה בכל הקשור בהכרעה בטענות אלה לראשונה לפני ערכאת הערעור. ויודגש, מעבר לכך, שהגם שבית משפט קמא נתן בסופו של יום סעד של פינוי, הרי שהשאלות והמחלוקות שהובאו לפניו נגעו לסוגיית הבעלות בזכויות בנכס, כך עלה בין היתר מכוח החלטתו של בית-משפט זה בע"א 32676-12-10 מיום 14.4.2011. בהינתן מצב דברים זה, אכן קיים קושי בכך שבית-משפט קמא לא מיצה את הבירור העובדתי בכל הנוגע למצב הזכויות בנכס לפי טענת כל אחד מן הצדדים עד תומו, וכדי קושי גם בסעד הפינוי שעליו הורה בית-משפט קמא. בשל קושי משמעותי זה, והגם שלא בנקל יורה על כך בית-משפט שלערעור, לא ראינו מנוס מביטול פסק-הדין והחזרת הענין לבית משפט קמא על-מנת שיסיים את מלאכתו.

ודוק: בפיו של עו"ד עווידה, בא-כוחו של מר האני מוסטפא נור אלדין, טענות קשות נגד ההתנהלות של מר שרחביל עלי (וכן מר חאזם שיך עלי) הן בבית משפט קמא והן לפני ערכאת הערעור ונטענות טענות לעניין קנוניה ונסיונות השתלטות שלא כדין על נכס תוך זיוף שיטתי של מסמכים. ויוסף, שלמרות המרכזיות לכאורה של קביעת בית-משפט קמא לעניין האותנטיות של תעודת הפטירה של הגב' עאידה וביחס להשלכה של קביעה זו על הסכם הפשרה, כמו גם המשך הייצוג של הגב' עאידה, לא התייצבה הגב' עאידה לדיון לפנינו. עו"ד חדאד שייצג אותה בבית משפט קמא, הודיע לערכאת הערעור שהוא לא מייצג אותה. ועוד נוסיף, שמההודעות שהוגשו לבית המשפט קודם לדיון מטעמו של עו"ד חדאד לא באה לכאורה ראיה לקשר ישיר עם אותה גב' עאידה. מעבר לכל האמור לעיל ניצבו עוה"ד שוכרי וחליחל בפני
קושי משמעותי בערעור שנשמע מפיהם לפנינו היום, בכל הקשור בתשובה לשאלה הפשוטה לכאורה, שעניינה הבאה ראיה ברורה וניצחת לכך שהגב' עאידה עודנה בחיים. ניתן להבין אפוא במידת מה, את התרעומת שהביע עו"ד עווידה בנדון. עם זאת, עניין זה מהווה חלק מתצרף הראיות שלא הגיע למיצוי בבית משפט קמא ועניינו העברת זכויות זו או אחרת ככל שהייתה מן הגב' עאידה למי מן הצדדים האחרים. אך כמוסבר לעיל, שני הצדדים טענו מעבר לכך לשרשרת זכויות מורכבת מזו שלא התבררה ולא הוכחה בבית משפט קמא. ממילא, לא ניתן להגיע למסקנה של קבלת תביעת הפינוי (או דיון בערעורים לגופם) בלא בירור ממצה של מצב הזכויות בנכס לאחר קיום הליך הוכחות. זאת, מבלי שיש לגרוע מכל הקשיים שפורטו לעיל.


התוצאה
התוצאה היא אפוא, שדין הערעור שהגישו שרחביל וחאזם (ע"א 21146-07-15) להתקבל בחלקו במובן זה שפסק דינו של בית-משפט קמא יבוטל והתיק יושב לבית-משפט קמא על-מנת שישלים את שמיעת הראיות בתיק וכדי פסק-דין מפורט ומלא במכלול הטענות לזכויות בדירה של כל הנוגעים בדבר. בית משפט קמא יתן פסק-דין סופי בהליך כחכמתו ומבלי שאנו מביעים כל עמדה במושא המחלוקת. ממילא עם ביטול פסק-הדין בטל גם החיוב בהוצאות ובשכר טרחה שחויב בו מר האני נור אלדין
לזכות עו"ד שוכרי וכן מבוטלת החלטת בית-משפט קמא בעניין אי מתן היתר לפיצול סעדים, מטעם זה מתקבל בחלקו ערעורו של מר האני נור אלדין
בנושאים אלה."
(פסק דינם של כבוד השופטים
יגאל מרזל, עירית כהן ודניאל טפרברג
מיום 10.12.15).

בעקבות פרישתה לגמלאות של המותב שפסק דינו בוטל, הועברו התביעות למותב הנוכחי.

השאלות שבמחלוקת
12.
השאלות שבמחלוקת הן כדלקמן:
א.
זהותה של הגב' עאידה ובירור זכויויה -

האם מדובר בשתי נשים שונות, מי בעלת הזכויות ביניהן בדירה, אם בכלל. במסגרת בחינת זכויותיה יש לבחון את שרשרת העברת הזכויות מהבעלים שזכותו אינה שנויה במחלוקת על ידי הנתבעים ועד עאידה.

ב.
בירור זכויות התובע

- האם המחאת הזכויות מעאידה מיום 22.8.12 בתוקף.
ג.
בירור זכויות הנתבע
– אף שתביעת הנתבע נדחתה, משהמשיך לעמוד על כך שקמה לו זכות בדירה, הממצאים והראיות שהובאו עד למועד זה ולאחריו מאפשרים דיון בזכויות אלו. אמנם בפרוטוקול מיום 30.6.16 נאמר בהחלטתי כי בהעדר קביעה פוזיטיבית אין בדחיית התביעה "מעשה בית דין", אך
הדוקטרינה לא "קפאה על השמרים" ועברה תהליך של "הגמשה". כך, נקבע ש

פסק דין
בהעדר התייצבות ואף בהעדר הגנה יכול ליצור השתק פלוגתא. זאת אף שמדובר במצב שבו יש טענות שכלל לא לובנו בהתדיינות הראשונה ראו (
רע"א 2237/06

בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין
(פורסם בנבו, 8.3.2009), וראו גם כב' השופטת פרוקצ'יה ב

רע"א 07 / 7978

חבר לחייל בע"מ נ' האגודה למען החייל
(פורסם בנבו, 18.04.2010).
"
הדגש הוא בעובדה, שלבעל דין הייתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך
" אולם הוא לא עשה כן. (ראו
רע"א 2237/06

בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין
(פורסם בנבו, 8.3.2009).
ואם כך הדבר בהעדר התייצבות או הגנה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתביעה שבה מוצו כמעט כל ההליכים המשפטיים האפשריים, על ידי שרחביל: נשמעו ראיות, ניתן

פסק דין
לגופו הדוחה את תביעתו, פסק הדין בוטל בערכאת הערעור הוחזר לדיון נוסף ורק בישיבה האחרונה לפני שמיעת הראיות, ולבקשת התובע – נדחתה תביעתו.
על אף האמור, ולמען הזהירות וסופיות הדיון לפחות בין צדדים אלו, אדון בזכויות הנתבע כפי שהוכחו בפני
במסגרת תביעת התובע.
ד
.
הוכחת נזקי התובע
ה.


האם קמה עילת תביעה אישית נגד עורך הדין שייצג הנתבעים


עו"ד שוכרי טען כי פסק הדין של
כב' הש' אנה שניידר בוטל באופן חלקי בבית המשפט המחוזי ודחיית התביעה נגדו נותרה בעינה, מה עוד שבערעור שהוגש על ידי התובע לא נטען דבר לענין דחיית התביעה נגדו, אלא לענין ההוצאות. להבנתי פסק דינה של כב' הש' שניידר בוטל במלואו,
או לפחות הדבר אינו חד משמעי, ולכן בכל מקרה יתקיים דיון בשאלת עילת התביעה והוכחתה כלפי עורך הדין.

13.
יש עוד להבהיר בטרם אגש למלאכה, כי בחינת זכויות הצדדים במקרקעין מוגבלת לבעלי הדין שלפני,
ואין בה משום סעד הצהרתי כלפי כולי עלמא, אשר בסמכותו של ביהמ"ש המחוזי, לו היו הצדדים בוחרים בדרך המלך. הבהרה זו נחוצה במקרה זה שבעתיים, באשר בטרם נכתב פסק הדין, הוגשה בקשה דחופה לעיכובו ע"י צד שלישי –קרוב משפחה, אזרח ירדני בשם סאמי מחמד אמין סעלח עלי יוסף שטוען אף הוא לזכויות במקרקעין מכוח יפוי כוח נוטריוני מיום 15.3.2000 שנתנה לו עאידה. (בקשה מיום 13.9.2017).

דיון בראיות והכרעה
זהותה של עאידה

14.
לאחר שהוחזרו התביעות לבימ"ש קמא, המציא ב"כ האני מוסטפא תעודת עובד ציבור של משרד הפנים על פיו ביום 30.4.89 בוצע "תיקון שם מנור דין, ל-לנור אלנור." כמו כן הומצא צילום דרכונה האמריקאי של עאידה כפי שנמצא בתיק האישי שלה במשרד הפנים.
בהתחשב במסמכים הנ"ל, כמו גם בתעודת הפטירה מארה"ב והפרטים המופיעים שם (ת/1-ת/3, ת/45 ותע"צ מיום 18.4.16), בהעדר כל ראיה סותרת מצד הנתבעים,
אני קובעת כי אין עוד ספק שמדובר באותה אשה – עאידה נור א-דין בת לווידאד עפיפי וג'מאל, ילידת 15.4.1940, אשר אחזה בת.ז. ישראלית מס' 080811052, נפטרה בת 73 לא נשואה, בניו יורק, ביום 2.10.13 .
משהלכה עאידה לעולמה לא יכלה לחתום על יפוי כח לעו"ד חדד, על הסכם פשרה ש"הצדדים
(עו"ד שוכרי ועו"ד חדאד-מ.ק.)
מתכבדים להודיע באופן חגיגי" שהגיעו אליו. (הודעה לביהמ"ש מיום 22.9.14 ), או על תצהיר מיום 3.1114 שהגיש עו"ד חדאד ביום 5.11.14 לתיק ביהמ"ש. לפיכך אני קובעת כי המסמכים הנ"ל מזויפים.

זכויות עאידה בנכס
15.
מן הראיות שצורפו עולה השתלשלות העברת זכויות כדלקמן:
בעל הזכויות הרשום בלוח הזכויות הירדני הוא כנראה חמאדה עלי אל עפיפי
. (לא מצאתי את לוח הזכויות הירדני, על אף שנרשם שהוא צורף לתצהיר שרחביל, אולם אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עובדה זו, אישורי מס רכוש שהוציאה המדינה לאורך השנים וצורפו לתצהירי התובע תואמים לכך).
על פי צו הירושה שהוצא בביה"ד השרעי ביום 7.6.65 ואשר מהימנותו לא נסתרה, עולה כי ב-1939 נפטר חמאדה אל עפיפי, ירשו אותו אשתו וילדיו, האשה ואחד האחים – פואד נפטרו, ולכן היורשים הם הילדים שנותרו: אברהים, וודאד, ת'רות ומופידה (אח ושלוש אחיותיו).
החלוקה השרעית של המקרקעין נעשתה לפי חמישה חלקים, "לפיה אברהים 2 חלקים מתוך חמש ואילו כל אחת מהבנות- ודאד, תרות ומופידה יקבלו חלק אחד כל אחת..." (מתוך תרגום צו הירושה).

16.
חלק מהיורשים עזבו את ישראל, לא ברור מתי.
כל היורשים מינו את אל חאג' עלי מוחמד שאמה, שישכיר
בשמם את הדירה לאחרים, ישלם הוצאות ומסים, לרבות מסי רכוש. קבלות בגין תשלום מסי רכוש, חוזה שכירות, והעברת חלק מדמי השכירות לודאד, צורפו כראיות, והנתבע לא הצליח לסתור מהימנותם.

17.
ככל שמי מהיורשים עזב את ישראל טרם "המועד הקובע" (28.6.67), הרי שחלקו בדירה אמורה להיות מוקנית למדינה. ראו בענין זה
סעיף 11ב' לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948,

הקובע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח ארץ ישראל שהממשלה קבעה בצו", ולגבי מזרח ירושלים, לאחר מלחמת ששת הימים, נקבע בצו סדרי השלטון והמשפט (מס'
1)

, התשכ"ז-1967, מיום 28.6.1967 (הוא היום הקובע), כי "מזרח ירושלים הינו שטח של ארץ ישראל שבו חלים המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה"
.
ראיות ברורות בענין זה לא הובאו בפני
, ברור שאין לתובע אינטרס לעשות כן, ואף מהשיחה המוקלטת בין עיזאת יאסין ווארי שטוען לדיירות מוגנת בדירה אחרת של היורשים, עם עו"ד שוכרי, מעלה החשש שפעולותיו של שרחביל יגרמו לנזק "כעת אם הם רוצים לעשות דאווינים לשבש כי יש נכסי נעדרים וישללו לו ת.ז. שלה, אינני יודע מה המחיר שישלמו בירדן ואצל הרשות".
אני מניחה שזו גם הסיבה מדוע איש מהצדדים לא הלך בדרך המלך ולא נקט בהליך של רישום ראשון או סעד הצהרתי הדן בזכויות במקרקעין בבית המשפט המחוזי, אלא העדיפו בדרך של הכרעה כסמכות נגררת של בית משפט שלום, שהזכויות במקרקעין יידונו בהקשר של הצדדים הספציפיים שנמצאים בפני
, וכך אעשה, על אף מורת הרוח מדרך קלוקלת זו.
היות שעל פי תמצית משרד הפנים לפחות עאידה היתה לכאורה תושבת ישראל עד ליום 26.3.09 , די ב-1/5 שלה המשתרעת על כל המקרקעין כדי להקנות לה אחיזה במקרקעין כלפי מי שאינו זכאי לכך, בין אם יתר בעלי הזכויות הם אחיה או האפוטרופוס על נכסי נפקדים.

18.
הדירה הושכרה לדייר שהפך עם חקיקת חוק הגנת הדייר
לדייר מוגן – משפחת אדמון סלים ג'ילדה.
ב-23.9.91
מכרה מש' ג'ילדה את זכויותיה לדיירות מוגנת לעאידה. העתק הסכם העברת הזכויות, באישור נוטריון ד"ר אברהם מטלון, הוצג כראיה.
הבן סלים ג'ילדה העיד בפני
(פרו' עמ' 38), חתימתו מופיעה אף היא על גבי ההסכם, ועדותו היתה מהימנה, הן בענין זכויות משפחת אל עפיפי בדירה והן בענין מינויו של אלשאמי כמיופה כוחם לצורך גביית דמי השכירות. חקירתו של עו"ד שוכרי את העד לא הניבה סתירות או ספיקות בנוגע למהימנות ההסכם, על אף שחזר וטען כי בהעדר מקור אין מקום לקבל ההסכם כראיה, איני מקבלת הטענה ומסתפקת בהעתק שהוגש, וזאת משום שבהתאם להלכה הפסוקה, "אפשר להגיש גם ראיה משנית, ובלבד שהונחה דעתו של בית המשפט שהרישום המשני הוא מהימן ומדויק (
ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז

(2) 565 (1993) וכן
קדמי, על הראיות, בעמ' 593). דיון נוסף בענין זה ראה להלן, בנוגע ליפוי הכח משנת 1967 שהגיש שרחביל כראיה לזכויותיו.
19.
עו"ד שוכרי ביקש תעודת עובד ציבור ממשרד המשפטים בדבר הפקדת המסמך הנוטריוני בגנזך המדינה, נוכח שיחתו עם עו"ד מטלון שאמר לו כי העביר המסמך המקורי למדינה. צו למשרד המשפטים ניתן לבקשתו (על אף המועד המאוחר שבו התבקש, -24.1.17 כמעט 5 שנים לאחר שהמסמך צורף כראיה לתצהירי התובע). משרד המשפטים ביקש ארכה להמציא התעודה ונענה בחיוב אולם לא המציא אותה לבסוף, לפחות לא לבית המשפט. עו"ד שוכרי לא ביקש לזמן את משרד המשפטים כעד ולא חזר על בקשתו, ולכן נתפס כמי שויתר על דרישתו זו. אף על פי כן, סבור עורך הדין בסיכומיו כי המחדל הוא של משרד המשפטים ולא של הנתבעים ומסיבה זו יש לפסול את העתק המסמך כראיה.
מסקנתי היא כי מדובר בהסכם אותנטי וקביל, על אף שהומצא העתק ולא המקור. שוכנעתי שהמקור לא בידי התובע או העד סלים, לא הובאה בפני
שמץ של ראיה שהיה מניע למי מהצדדים לזייף מסמך זה, החזקתה של משפחת ג'ילדה במשך עשרות שנים הוכחה בפני
בעדויות, וממילא אין רכישת זכויות הדייר המוגן משפיעה על שאלת זכותה של עאידה במקרקעין, שנגזרת מירושת אמה, כמתואר לעיל, וגם אם לא רכשה הזכויות, הדייר המוגן יצא מהנכס והנכס הפך להיות חופשי, על כך אין מחלוקת.
20.
נסכם אם כן, שלצורך תביעה זו הוכח בפני
כי לעאידה 1/5 בזכויות המקרקעין נשוא התביעה, כאשר הדיירות המוגנת נפדתה על ידה. כלפי אחיה ויתר בני המשפחה היא נחזתה לבעל הזכויות היחידי בדירה ובמקרקעין.
מעמדם של מי מהיורשים כנפקדים לא דווח לאפוטרופוס על נכסי הנפקדים, לא נדון ולא הוכרע.

21.
לאחר יציאתה של משפחת ג'ילדה מהדירה, היא הושכרה לבן הדוד סמיח נור אלדין, אחיו של התובע. הסכם שכירות ותעודות עובד ציבור של עירית ירושלים הוכיחו כי הוא היה המחזיק בדירה. הדירה נחזתה להיות ריקה, משום שסמיח
התגורר בחו"ל והיה משתמש בדירה רק בעת ביקוריו בישראל.


זכויות התובע במקרקעין
22.
כאמור במבוא, התובע רכש זכויותיו מבת דודתו עאידה, לאחר שהחל ההליך המשפטי שיזם שרחביל לנישול זכויות מש' עפיפי בנכס.
המקור של המסמך שאומת בפני
הקונסול הוצג לעו"ד שוכרי (פרו' עמ' 60) וגם המעטפה שבה המסמך נשלח ב
dhl
מארה"ב (פרו' עמ' 61 ). התובע הציג גם מסמכי בנק המלמדים לכאורה על העברת כספים תמורת הזכות שרכש, מחשבון אשתו ודודתו לחשבון הבנק של עאידה בארה"ב (פרו' עמ' 68).
23.
עו"ד שוכרי התנגד להצגת המסמכים וביקש לזמן את נציג הבנק הערבי באיו"ש, כשהיה ברור לו שפעולה כזו בלתי ישימה.
בקשתו נדחתה, אולם הותר לו לזמן את אשתו של התובע ודודתו הנמצאות בישראל, ולחקור אותן על מהות העברה הכספית הנטענת, כמובן שהוא בחר שלא לעשות כן ותחת זאת הגיש בקשת רשות ערעור. משהגישו המשיבים בקשה למחוק אותה בשל אי הפקדת הפקדון, הגיש עו"ד שוכרי בקשה למחיקת הבקשה בה טען כי שומר לעצמו הזכות לטעון כנגד ההחלטה במסגרת פסק הדין (רע"א 64522-01-17).

24.
אציין כי גם ללא הוכחת תשלום תמורה כלשהי בגין העברת הזכויות מעאידה לתובע, הייתי מגיעה לאותה מסקנה שמדובר בהעברת זכויות כשרה, מכוח מסמך העברת הזכויות שלא נסתר ומהרצון המשותף של שניהם למנוע משרחביל להשתלט על רכוש משפחת אל עפיפי מזה דורות.
25.
עו"ד שוכרי טוען כי עצם עסקת המחאת הזכויות דינה
void
משום שנערכה ביום 22.8.12, כאשר הושת צו מניעה זמני לפיו נאסר על הנתבעים בתביעת שרחביל (סמיח נור אלדין ועאידה) לעשות כל דיספוזיציה בנכס. עו"ד שוכרי מפנה להחלטת כב' השופטת מיום 4.7.11, אולם אינו מזכיר את כל הבקשות שהוגשו לביטולו של הצו, נוכח חזרתו של שרחביל מבקשתו לסעד זמני בהליך הערעור, בהסכמה, וכן אינו מזכיר את בקשתו של שרחביל (באמצעות בא כוחו הקודם) מיום 7.10.11 לצו מניעה זמני, מה שמלמד כי נכון לאותה עת לא היה צו כזה בתוקף, וכן לא הוזכרה החלטתו של כב' הש' פיינברג (כשופט תורן), כי נוכח הבקשות לסעדים זמניים המעסיקות את בתי המשפט בירושלים מזה שנתיים הגיעה העת להכריע בסכסוך לגופו ולא נתן צו כמבוקש. עוד לא הוזכרה החלטת כב' הש' שניידר מיום 30.10.11 לפיה "הבקשה החדשה למתן צו המניעה הזמני נדחית". אין זאת כי אם התובע באמצעות באי כוחו הפליאו לעשות והצליחו לתעתע בבית המשפט. אם לא די בכל מה שנאמר עד כה, אפנה גם להחלטה בענין צו המניעה הזמני הראשון שהוצא לבקשת שרחביל, ואשר הותנה בהפקדת 8,000 ₪. שרחביל אכן הפקיד את הכסף, אולם ביקש אותו חזרה משבוטל הצו במעמד שני הצדדים על ידי כב' הש' אנה שניידר ביום 19.8.10
(ראו בקשות ותגובות, עד להחלטה מיום
4.9.11, בת.א. 29877-08-10).
על פי תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, בית המשפט לא יתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית וערבות מספקת להנחת דעתו.
משהוחזרה הערבות לבקשת שרחביל, הרי שכל צו חדש צריך היה להיות מותנה בהפקדת ערבות חדשה, או בנימוקים מיוחדים שהיה ביהמ"ש מפרש מדוע הוא מוותר על הפקדון, החלטה כזו לא נמצאה.





26.
גם לו היה צו מניעה זמני כלשהו בתוקף בעת המחאת הזכויות לתובע,
נשאלת השאלה האמנם, יש להעדיף את צו המניעה שהוצא בכזב ומרמה על פני עסקה שנחזית להיות כשירה למהדרין בין בעלת זכויות במקרקעין לבן משפחתה, והתשובה לכך ברורה. עו"ד שוכרי מפנה לסעיף 1 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969, לפיו זכותו של נושה ניתנת להמחאה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה. שרחביל אינו "החייב", כפי שטוען עו"ד שוכרי בסיכומיו, הזכות היא זכות להירשם כבעלים של חלק במקרקעין מכוח ירושת עאידה את אימה שירשה את אביה. עבירותה של הזכות הוגבלה בצו מניעה זמני, אם קיים צו כזה בתוקף, ולכן לכל היותר מועברת הזכות בתנאי שצו המניעה הזמני יבוטל בסופו של דבר, בדומה לעסקה בנכס שהוטל עליו עיקול זמני.
ככל ששרחביל היה זוכה בתביעתו, היתה נופלת מאליה המחאת הזכויות, משום שהיה נקבע שלעאידה אין זכויות במקרקעין כדי להמחותן.
סעיף 1(ב) לחוק מאפשר המחאה מותנית, והיות ששני הצדדים, הן עאידה והן התובע היו מודעים להליך המשפטי, הרי שאין כל מניעה לקרוא תנאי זה לתוך ההסכם.
27.
ניסיון קודם לבטל הזכות ולהאשים בביזיון בית משפט את סמיח ועאידה - הצד שכנגד בתביעת שרחביל, לא צלח. כב' השופט דראל החליט כי צו המניעה הזמני שהוציא כב' הש' משה דרורי ביום 10.1.11 פקע עם סיום הליכי הערעור, ואם היתה הסכמה
שלא באה לידי ביטוי בפסק הדין בערעור (בענין אי ביצוע עסקאות), יש לבחון אותה בפני
ביהמ"ש שדן בהליך העיקרי (ע"א 32676-12-10, החלטה מיום 16.9.14).

28.
בכלל מטרת הגבלת עשיית עסקאות במסגרת צו מניעה זמני נועדה לשמר מצב קיים, על מנת שהדיון המשפטי בזכויות הצדדים לא יתייתר בעקבות שינוי המצב במהלכו,
כפי שקרה ועוד יקרה גם בפרשה הנוכחית. מן הרגע הראשון היה עסוק שרחביל בשינוי המצב הקיים, שעה שביקש סעד זמני כנגד מי שכלל לא החזיק בנכס
(מוחמד זועבי), והמשיך ועשה כן כשהגיש הבקשה לסעד זמני לביהמ"ש המחוזי, בתארו נכס ריק ונטוש בעת שזה היה מוחזק כל השנים על ידי סמיח ואח"כ ע"י פתיאני, (ראו החלטת כב' הש' דרורי מיום 30.12.10).

29.
עו"ד שוכרי מפנה לחוסר תום הלב של התובע שידע על קיומו של הצו,
האם חוסר תום לב זה גובר על מעשי המרמה מצד מרשו, אשר אף הגדיל עשות כאשר בתוך ימים ספורים בהם בית משפט קמא מחק את כתב ההגנה ונתן

פסק דין
לטובתו, העביר החזקה בנכס לחזאם שיך עלי וטען כי מכר לו. בדיון בערעור השיב עו"ד שוכרי לשאלת ביהמ"ש: "אני מצהיר שמכרתי את הדירה ואינני טוען לזכויות בה היום" (פרוטוקול הדיון בע"א 28660-12-12 מיום 24.4.2013 אם כך הם פני הדברים מדוע לקח עוד שלוש שנים עד אשר שרחביל ביקש לדחות תביעתו??,

לסיכום סוגיה זו, איני מוצאת כי היה צו מניעה זמני בתוקף ואף אם היה כזה, בעת המחאת הזכויות מעאידה לתובע, הרי משנדחתה תביעת התובע צו המניעה בטל מאליו והעברת הזכויות שרירה וקיימת ולא נפל בה פגם היורד לשורשו של ההסכם והמביא לבטלותו.

30.
משהוכחה זכות התובע להחזיק במקרקעין, הרי שעל פי סעיף 16 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 הוא רשאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. הנטל להוכיח שהנתבעים מחזיקים בנכס כדין עובר כעת אליהם, כאמור בסעיף 30 לפקודת הנזיקין הקובע כך: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין".
ראו גם ע"א 127/77 מלכה קפה נגד יוסף לוי, פ"ד ל"א(3) 455):
"...בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות...ואז על הנתבע להראות ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום."


בחינת זכויות שרחביל במקרקעין

31.
שרחביל
נסמך על יפוי כח
מיום 11.4.67 המעביר זכויות מיורשיו של חמאדה, ביניהם גם אמה של עאידה (ודאד חמאדה אלעפיפי) לנתבע 1 – גואד מוצטפא מזערו, שאגב היה באותה עת קטין בן 12 לערך.

הדין הנוהג בענין קבילות מסמכים
32.
קבילותם של מסמכים המוגשים כראיות נבחנת בשלושה מישורים מצטברים: קבילותו החפצית של המסמך, דהיינו הוכחת עצם קיומו בדרך של הגשתו לבית המשפט,
האותנטיות שלו,
וקבילותו המהותית, דהיינו האם ניתן לקבל את המסמך כראיה לאמיתות תוכנו.
ברגיל, מוכחת האותנטיות של מסמכים בדרך של הגשתם על ידי עד מאמת, בדרך כלל עורך המסמך או מי שהיה עד לעריכתו. חריג הקבוע בפקודת הראיות
בדבר "תעודה נושנה", זו שהיא בת עשרים שנה לפחות והוצאה מתוך משמורת הנראית כשרה בעיני בית המשפט באותו מקרה. שני תנאים אלה מקימים שתי חזקות, ניתנות לסתירה, בדבר אותנטיות החתימה והרישום בכתב יד על גבי התעודה ובדבר האותנטיות של עשייתה או אימותה.
רק אם אין חשש לאמינות ההעתק, לאי יהיה באי הבאת המסמך המקורי כשלעצמו כדי לכרסם בתשתית הראייתית של בעל הדין העושה בו שימוש. ראו
ע"א 9622/07

פלוני נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב
[פורסם בנבו]
(30.5.2010), בנוגע לכלל הראיה הטובה ביותר, וכן
ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל פ"ד לח

(4) 169, 224 (1984).
"אפשר להגיש גם ראיה משנית, ובלבד שהונחה דעתו של בית המשפט שהרישום המשני הוא מהימן ומדויק
(
ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז

(2) 565 (1993) וכן
קדמי, על הראיות, בעמ' 593).

קבילותו של יפוי הכח מיום 11.4.67
33.
מדובר במסמך שנערך לכאורה בירושלים, בעת השלטון הירדני במזרח העיר. הגנזך הועבר לרשות מדינת ישראל לאחר החלת ריבונותה, בעקבות מלחמת ששת הימים.
פגמים רבים נפלו במסמך זה אשר הביאו אותי למסקנה כי הוא מזויף:
ראשית,
המקור של המסמך לא הוצג מעולם בפני
איזו מן הערכאות שדנה בתיק, ואף על פי כן אישר הנוטריון שעאבאן בתרגומו מערבית לעברית כי המסמך המקורי הוצג בפני
ו והוא מאשר את נכונות ההעתק.
עו"ד שעבאן לא הוזמן להעיד מטעם הנתבע והיתה לכך סיבה מספיק טובה, רישיונו כנוטריון ופעילותו כעורך דין הושעו עד לבירור אשמתו. הוא הועמד לדין בגין
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וסיוע לעבירה על ידי נוטריון בנוגע לפרשה אחרת

(ת.פ. 40407-09-15, בש"פ 225/17 מיום 12.1.17),
ואילו בנוגע לפרשה הנוכחית, מהודעתו של עו"ד שעבן לביהמ"ש בתיקים המאוחדים מיום 10.4.16, עולה כי חקירה בפרשה הנוכחית מתקיימת וכי מסר מסמכים למשטרה (פ"א 191371/2015).
שנית
, מספר האישור הנוטריוני 1332/67 , על פי אישור המדינה מיום 10.1.12 (נספח ח' לתצהירו של עזאת וארי) שייך למסמך אחר שנושא תאריך אחר. ביום 11.4.1967 לא נמצא רישום בספר של אף מסמך נוטריוני. לטענת ב"כ התובע היה זה יום חג.
שלישית
, אין התאמה בין התאריך הלועזי לבין התאריך השרעי הנקובים במסמך.
רביעית
, המסמך הוחזק בידי נתבע 2 - עמאר מוסטפא חטיב, שמהימנותו מוטלת בספק וזאת בלשון המעטה כפי שיפורט להלן. מדובר באסיר, חשוד בזיוף מסמכים בפרשות אחרות, אשר הודה כי מסמכים אחרים שהוכנו בקשר עם זכויות שרחביל היו פיקטיביים, או בוטלו, ושבא כוחו אמר עליו שהוא עבריין, ו"ראש הנחש" (תמליל שיחה מוקלטת בינו לבין עזאת עווארי).
חמישית
, קיים חו
סר הגיון כלכלי לרכוש נכס על שם קטין, להמתין 50 שנים מבלי שבאה לידי ביטוי בשטח זכותו של הרוכש, ולאחר מכן למכור לעומר חטיב.
מיותר לציין כי הקטין שבגר, שהוא נתבע 1 לא התייצב להעיד.

עדות עמאר חטיב
34.
עמאר חטיב
מעיד כי הוא היה איש קש, מתווך בין גואד מזערו
ומיופה הכוח של יורשי עפיפי שמוזכר ביפוי הכח משנת 1967 – ג'מאל חוסין עפיפי, לבין שרחביל.
הוא הודה שהסכם המכר והסכם השכירות היו בעצם פיקטיביים "איש קש כמו שידועה המילה בבתי המשפט איש קש... אני לא יכול להיכנס לפרטים יותר...אני לא קניתי מהכסף שלי שום דבר. לא שילמתי שקל מהכיס שלי. הרווחתי מהכסף הזה, לא שילמתי.. וגם תיווכתי את העסקה" (עמ' 23). ג'ואד "לא רצה שהשם שלו של שרחביל יהיה שם" (עמ' 24 ש' 28).

35.
בתצהירו מיום 3.12.11 סיפור הרכישה כפי שמופיע שם שונה. שם מתוארת יוזמה של חטיב לאיתור המקרקעין והזכויות של בן משפחת גמאל חוסין עפיפי שפגש באקראי בירדן, יוזמה פרטית שלו לרכוש המקרקעין ופניה לשרחביל רק משום שחסר לו חלק מהסכום, בתחילה מכר לשרחביל חלק מזכויותיו "כאשר לא היה העניין כולו סגור וע"כ אף ערכתי עבורו הסכם שכירות ואולם רק לאחר השלמת כל הנתונים מכרתי אני למבקש את כל זכויותי במקרקעין".
36.
על עמאר חטיב
, אסיר שהובא מהכלא להעיד בפני

נאמר על ידי בא כוחו עו"ד שוכרי
כי "אלו אנשים יכול להיות עבריינים", "ראש הנחש לא שרחביל-ראש הנחש הוא עמאר" (עמוד אחרון בתמליל שיחה מוקלטת בין עזאת יסין ווארי לבין עו"ד שוכרי, באוגוסט 2010 או סמוך לכך).
שרחביל העיד
"שעמאר לא הלך איתי ישר" (פרו' מיום 16.1.17 עמ' 60 ש' 4), אח"כ תיקן ואמר "לא שלא נתתי בו אמון. הבעיה שהייתה בינינו היתה שהוא רצה יותר, קיבל תאבון, היו לו מגוון הצעות מכל מיני אנשים" "התחילו להציע לו כסף כדי לקנות" ולכן לטענת שרחביל שילם לו עוד 100,000 דולר, ועוד דירה ועוד מחסן במקום אחר.
(עמ' 61).

אותו עמר חטיב שהעיד בפני
, בתביעה אחרת קיבל לכאורה יפוי כח מבעל זכויות במקרקעין, יפוי כח שהוצהר בישיבת ההוכחות בפני
כב' הש' בר אשר צבאן ע"י עו"ד שוכרי ושרחביל כי המסמך הזה בין יתר המסמכים שהוגשו על ידם מזויפים, אם כי לא ידוע על ידי מי
(פרוטוקול ב ת.א. 32705-12-14, ת/40).
במצב דברים זה ברור כי יש לבחון את עדותו של עמאר חטיב
בשבע עיניים ולהטיל ספק בכל מילה שאמר.
37.
עמאר חטיב
מצהיר כי הדירה היתה תפוסה ע"י אדם בשם מוחמד זועבי "מזה חודשים ואפילו שנים לפני הגשת התביעה" (ס' 5 לתצהירו) וכמה ימים לפני הגשת התביעה הוא פינה את הדירה, "תוך שהוא משאירה נטושה מוזנחת ואינה ברת שימוש כלל וכלל עם חובות לכל מיני רשויות" (ס' 7).
38.
מהתצהירים, העדויות, הסכמי השכירות, תעודות עובד ציבור של העיריה,
אני קובעת כי הוכח באופן חד משמעי שעדותו של חטיב שקרית. לא גר בדירה אדם בשם מוחמד זועבי, הדירה הוחזקה בעת הרלוונטית לפני הגשת התביעה של שרחביל, על ידי אחיו של התובע סמיח, אשר התגורר בה רק בעת ביקוריו בארץ.
אני מסופקת אם עמאר חטיב
ראה בכלל את הדירה מבפני
ם.
אם כעדות שרחביל היה לו מפתח,
מדוע בחודש יוני 2010 לפני הרכישה הנטענת ראה שרחביל את הדירה "מבחוץ", "היתה ריקה והיה עליה שרשרת ברזל והמפתח היה אצל עמאר"
(עמ' 53 ש' 10 ועמ' 54).

עדות שרחביל
39.
שרחביל, על אף שהחזיק בידיו את תצהירו כשהעיד לא שם לב כי הצהיר חמש שנים קודם: "הנני מצהיר כי אני ועמאר נכנסנו לדירה אשר היייתה ריקה מכל חפץ ואדם היתה מוזנחת נטושה ואינה ברת שימוש כלל וכלל".

באותה עדות של שרחביל הפך לפתע הפולש חסר הזכויות מוחמד זועבי, למי שנחזה להיות הבעלים של הדירה, כדברי בעל המכולת אמג'ד "בעל המכולת שמה אמר לי שיש מישהו ממשפחת זועבי שקוראים לו מוחמד זועבי מכפר איקסל". (עמ' 53 ש' 16-17).
בתצהירו מספר שרחביל שמקור ידיעותיו אודות מוחמד זועבי הוא עמאר חטיב
, בעל המכולת כלל לא מוזכר. (ס' 11 בתצהירו מיום 3.12.11).

40.
שקר גס נוסף בעדותו של שרחביל נוגע להסכם הפשרה שהושג כביכול עם עאידה שטענה לזכויות בנכס. בעדותו בפני
טען "אני לא ראיתי אותה. היה משא ומתן אבל אני לא ראיתי אותה", "היה מישהו בעמאן שגמר איתה את העניין והסכימו" (עמ' 68 ש' 4 וש' 32), ואילו בעדותו מיום 28.4.15 העיד כך: "עיידה הגיעה אלי ואמרה שהיא בעלת הזכויות בבית. אמרתי לעיידה שאני לא משוכנע לגביה ואין לה כלום בבית. זה היה מאז שהגיע עו"ד דראושה בשנת 2010."..."אני ישבתי איתה ואמרתי לה שאינ לא מודה לך בזכויות שלך..." "הייתי אני ויוסף חדד ושאל אותה יוסף חדד (עורך הדין-מ.ק.) את מכירה את האני אמרה לו לא. ושאל אותה על הענין ועוד שאלות ואמרה..." ביולי ואוקטובר 2014 פעמיים ישבתי איתה. ישבנו ברויאל הוטל בירדן בעמאן" (עמ' 18-19), זה היה כששרחביל לא ידע שעאידה נפטרה כבר. בדיון בפני
הוא כבר לא העז לחזור על כך, מה שמלמד גם על כך שגם הוא ידע כבר היטב שאין שני עאידה אלא אחת בלבד, אותה לא ראה מעולם והיא לא חתמה על שום מסמך לטובתו.


41.
הזהירות המוגברת שיש לייחס לעדותו של שרחביל נובעת גם מעברו הפלילי. הלה הורשע בעבירות של מרמה והלבנת הון על פי הודאתו, בשווי של מיליוני שקלים. בגזר הדין שצורף כראיה על ידי התובע (ת/41, ת"פ 8655-11-14) צוטטו דבריו של שרחביל בפני
שירות המבחן כמי שאומר ש"לו היה משחד גורמים שונים ההליך נגדו
לא היה מתנהל", "שירות המבחן התרשם, כי הנאשם פעל בשל קווי אישיות והתנהגות לא בשלים ורצון לרווח כספי מהיר". נדמה כי הבחנה מקצועית זו תקפה גם לנסיבות המקרה שלפני.

42.
אפשר לסכם ולומר כי האמת אינה מונחת נר לרגלי שרחביל, וזאת בלשון המעטה. בהחלט יתכן כי נפל בעצמו קורבן למעשה נוכלות של עמאר מוסטפא חטיב, כאשר שילם לו סכום כסף כלשהו בגין הדירה והמסמכים המזויפים, אולם זה לא מנע ממנו, כבר בתחילת ההליך כשחשד או ידע אודות העדר כל זכויות בנכס לחטיב, להתחיל או להמשיך בהליכי סרק בבית המשפט, בניסיון השתלטות על הדירה ובניהול הליך משפטי ארוך ומיותר, ועל אף שהרים ידיו מתביעתו, המשיך להתנגד לקבלת תביעת התובע, על מנת שחאזם שיך עלי או כל פולש אחר יוכלו להשתלט על הדירה באין מפריע.



הוכחת מרמה
43.
שאלת רמת הנטל הנדרשת להוכחת טענת זיוף במשפט אזרחי. נדונה בפסיקה זה מכבר. ניתן להבחין בשתי גישות בפסיקה ביחס לסוגיה זו: לפי הגישה האחת, בין מידת ההוכחה במשפט האזרחי – מאזן ההסתברויות, לבין מידת ההוכחה במשפט הפלילי – הוכחה למעלה מכל ספק סביר, ישנה רמת וודאות שלישית, הנדרשת מקום שצד במשפט אזרחי טוען לביצוען של עבירות פליליות, כגון זיוף, מרמה או הונאה (ראו דברי הנשיא שמגר ב
ע"א 6465/93

, כהן נ' לנגרמן (20.7.1995).
הגישה השניה היא שבמשפט האזרחי ישנה מידת ההוכחה אחת ויחידה – נטיית מאזן ההסתברויות, אולם כמות הראיות הנדרשת כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות האמורה קשורה במהותו וחומרתו של הנושא. הדגש הוא, אפוא על רצינות הראיה (ראו דברי השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 475/81
זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ,

פ"ד מ

(1) 589, 606 (1986)); וכן דעתו של השופט קדמי בעניין כהן הנ"ל).
44.
האוחזים בשתי הגישות יסכימו עמי כי הראיות שהובאו בפני
מצביעות על מעשי מרמה מצד שרחביל וחבר מרעיו.
הכינוי עבריין או חבר בכנופייה של עבריינים יוחסו לשרחביל, לא רק בשל הרשעתו בעבירות מרמה, הונאה והלבנת הון (ת/41 ), אלא גם מפי בא כוחו עו"ד שוכרי, בשיחה מוקלטת עם
עזאת יסין ווארי (נספח ב' לתצהירו), אשר העיד בפני
ונתתי בעדותו אמון. עזאת אזר אומץ ואף הגיש תלונה נגד שרחביל בנוגע לעבירות של שימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט וזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה (פ.א. 4811/2011, נספח ג' לתצהירו), אולם לא ידוע מה עלה בגורל החקירה.

45.
לא נעלם מעיני כי לעזאת עוארי יש אינטרס בתוצאות התביעה, הוא מתגורר בדירה סמוכה על אותם מקרקעין השייכים למשפחת אל עפיפי מכוח חוזה שכירות משנת 1983, הוא מודה שהרחיב את דירת החדר לכ-100 מ"ר, בנוסף הוא טוען לזכויות דיירות מוגנת בדירת אביו שנמצאת בחזית, באותם מקרקעין. ברי כי נוח לו המצב שבו בעלי הזכויות הם נפקדים או התובע איתו הוא בידידות רבת שנים.
אחותו נשואה לעז אלדין פתיאני התגוררה בדירה נשוא תביעה זו, בהסכמת התובע, החל מחודש אוגוסט 2010, אך גורשה בכוח בחודש יולי 2011, על ידי מי מטעם הנתבעים (ראו תצהירו של פתיאני, אישור
בדבר חבלות שנגרמו לאשתו, תלונה למשטרה ותמונות שצורפו).
46.
ולמרות האינטרס שיש לעזאת ולפתיאני, האמנתי לעדותם שנשמעה אמינה וקוהרנטית.

מעדותם ומראיות נוספות עלה כי מעולם לא הוחזקה הדירה על ידי
מוחמד זועבי – הנתבע המקורי בתביעת שרחביל, טענת ב"כ התובעים כי מדובר בשיטה שמיועדת להכשיר את החזקתו של פולש במקרקעין שאינה שלו נתמכה בראיות.


47.
הוכח בפני
כי במשך עשרות שנים החזיקו בדירה משפחת ג'ילדה ואחריהם סמיח נור אלאדין בן דודה של עאידה (ראו הסכם שכירות ותעודות עובד ציבור של עירית ירושלים שהוגשו לתיק ביהמ"ש ב-1.7.12). עוד עולה מתמליל השיחה בין עו"ד שוכרי לעזאת, ששרחביל ועו"ד שוכרי היו מודעים, או חשדו בתקפות המסמכים שהציג עמאר חטיב
.
עו"ד שוכרי טען כי היה מסמך קודם שהיה ברור לו שהוא מזויף (הקושאן), משאמר זאת לחטיב, הלה דאג להשיג מסמך אחר (אותו יפוי כח משנת 1967), שגם אותו יכול היה עו"ד שוכרי לבחון בטרם הוגשה התביעה על ידי שרחביל.

סיכום ביניים
48.
לעאידה זכויות במקרקעין והם הועברו כדין לתובע, על פי מסמך המחאת הזכויות שמקור הוצג בפני
ואשר תוקפו ומהימנותו לא נסתרו בפני
.

כך אגב קבע גם המותב הקודם, אלא שכאמור בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הוא לא פירט את מקור הזכויות ואופן העברתן מהאחד למשנהו.
אמנם זכויותיה של עאידה ובעקבותיה גם אלו של התובע בנכס אינן שלמות, אך די בהן כדי להעניק לו זכות לסילוק ידם של הנתבעים ולקבלת צו מניעה קבוע נגדם.
49.
לנתבעים 1-4 אין זכויות במקרקעין הנ"ל, יפוי הכוח משנת 1967 אינו קביל כראיה וניתן לקבוע ברמה הדרושה למשפט אזרחי כי הוא מזויף
. עדויות עמאר חטיב
ושרחביל נמצאו בלתי מהימנות בעליל. יש לשים לב כי בסיכומי הנתבעים לא נטען דבר לענין האופן שבו שרחביל רכש את זכויותיו, לבד מהטענה הכללית לפיה,
זה שנדחתה תביעתו לא אומר שאינו בעל הזכויות בנכס.

50.
זאת ועוד, בהינתן כי היתה רק עאידה אחת, שנפטרה בארה"ב ב-10/2013, כל המסמכים ש"נוצרו" לאחר מותה, חסרי תוקף ומזויפים.
חזאם שייך עלי אם עדיין מחזיק בדירה, הרי שעושה זאת שלא כדין.
51.
נוכח כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו לסילוק ידם של הנתבעים 1-4 מהמקרקעין וכן צו עשה קבוע האוסר עליהם לפלוש למקרקעין נשוא כתב התביעה.


תביעתו הכספית של התובע
52.
התובע הפך להיות צד להליך המשפטי, רק עם הגשת תביעתו בחודש יוני 2013, קודם לכן, בתביעת שרחביל – ת.א. 29877-08-10), הנתבעים היו עאידה ואחיו סמיח.
בסעיף 58 לכתב התביעה מתוארים נזקי עאידה בהליכים המשפטיים עד לשלב הגשת התביעה הנוכחית, המורכבים מעוגמת נפש ושכר טרחת עו"ד. ברי כי אין התובע רשאי לתבוע נזק זה בשמו. אותו הדבר לגבי עוגמת הנפש של אחיו. נזקים אינם ניתנים להמחאה אלא על פי דין (ס' 22 לפקודת הנזיקין), מסמך המחאת הזכויות אינו כולל המחאת נזקים כאלו ואחרים, אלא הזכויות במקרקעין בלבד.


53.
בכל הנוגע לדמי שימוש ראויים שנגזלו ממנו בגין השתלטות על הדירה, הרי שבכל הנוגע לנזקים עד להגשת התביעה, אלו לא הוכחו, באשר לא הוגשה חוו"ד שמאי, ולגבי נזקים המאוחרים להגשת התביעה – לגביהם ממילא אין צורך לבקש פיצול סעדים, ואף על פי כן, למען הסר ספק, מתירה לתובע לפצל סעדיו, באופן שיוכל להגיש תביעה כספית בגין כל הנזקים שנגרמו לו מעת הגשת התביעה ועד לפינוי הנכס בפועל.
בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד זכאי גם זכאי התובע לפיצוי.

54.
אשר על כן, בנוסף לסעד הפינוי וצווי עשה קבועים, אני מחייבת את נתבעים 1-4 לשלם ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

עילת התביעה נגד עו"ד שוכרי
55.
כתב התביעה אינו מפרט מה היא עילת התביעה נגד עורך דין ששירותיו נשכרו על ידי הנתבעים. כל שנאמר בסעיף 54 לכתב התביעה הוא שעו"ד שוכרי
ידע שהמסמכים מזויפים ועל פי כללי לשכת עורכי הדין אסור היה לו לנקוט הליכים משפטיים באמצעותם.

56.
אם התכוון ב"כ התובע לעילת תביעה של הפרת חובה חקוקה, היה עליו לומר ולפרט "ברחל בתך הקטנה" מה הוא החיקוק וכיצד הוא מכוון לטובת מרשו, אולם זאת לא עשה.
אם התכוון ב"כ התובע לעילת תביעה נזיקית בגין רשלנות, היה עליו לטעון זאת, לפרט ולהוכיח קיום חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי בעל הדין שכנגד, ומה היו המעשים או המחדלים שביצע שהביאו להפרת חובה זו. ואם ביקש התובע לטעון לשותפות עורך הדין במעשי מרמה, הרי שלא הצליח להוכיח זאת באופן מספק. המסמכים המזויפים נערכו במקום אחר, כשהגיע חטיב עם מסמך (קושאן) שהיה ברור לעו"ד שוכרי כי הוא מזויף, הוא סירב לערוך על פיו הסכם, על יפוי הכוח המזויף שעאידה כביכול חתמה לעו"ד חדד ואשר מכוחו נחתם הסכם פשרה, כל זאת לאחר מותה, לא הוכח שידע בזמן אמת או שהיה שותף לקנוניה זו, על אף שהכיר את עו"ד חדד וזה אף היה שכיר במשרדו תקופה מסוימת.
עו"ד שוכרי הודה כי חשד בעמאר חטיב
(עמ' 42 ש' 3), אולם הסביר כי חשד זה לא היה קשור לתביעת הפינוי שביקש שרחביל להגיש כנגד מוחמד זועבי.
עוד העיד
עו"ד שוכרי כי בערעור ייצג את שרחביל עו"ד גנאיים ולאחר שהתביעה הוחזרה לבית משפט שלום, לא הוא הגיש הבקשות הנוגעות לשימוש בדירה ע"י
שרחביל או מי מטעמו, ולכן הנזקים שנגרמו לכאורה לתובע, לא נגרמו מידיו.

57.
הן כתב התביעה והן הסיכומים דלים בטענות משפטיות שיכולות לבסס עילת תביעה כנגד עו"ד שוכרי, ואין זה מתפקידו של בית המשפט ליצוק תוכן לכתב התביעה ולמלא את החסר המשפטי והראייתי.
בנוסף, משנדחתה התביעה הכספית נגד הנתבעים, נותרה רק השאלה האם יש לחייב את עו"ד שוכרי בהוצאות המשפט ביחד ולחוד עם הנתבעים.

58.
משלא הוכיח התובע את עילת התביעה כנגד עורך הדין של הצד שכנגד, לא יוכל להיפרע ממנו גם בענין ההוצאות.

אשר על כן דוחה את התביעה נגד עו"ד שוכרי.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי לנכון לחייב את התובע בהוצאות משפט, משום שלטעמי עו"ד שוכרי הילך על חבל דק בטיעוניו, ולא תרם לניהול ענייני וקצר של הליכי בית המשפט.

סוף דבר

59.
אני מקבלת את התביעה בחלקה. אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים 1-4 מהמקרקעין נשוא כתב התביעה - דירה בצד המזרחי של הבנין הבנוי על חלקה מס' 145 בגוש 30057 ברח' אלאחטל 18, במזרח ירושלים.
60.
אני מורה על צו עשה קבוע המחייב את הנתבעים 1-4 להימנע מלפלוש למקרקעין.
61.
אני מחייבת את נתבעים 1-4 לשלם ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.
הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
62.
אני דוחה את התביעה נגד עו"ד שוכרי ללא צו להוצאות.
63.
ניתן לתובע היתר לפיצול סעדים, ככל שהוא זקוק להיתר כזה.



ניתן היום,
ח' אדר תשע"ח, 23 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 2826-06/13 האני נור אלדין נ' גואד מזערו, עמאר חטיב, שרחביל עלי ואח' (פורסם ב-ֽ 23/02/2018)