פסקי דין על מיכל שמואל | פסקי דין על סאנדי שבן

32081-05/16 סעש     28/02/2018




סעש 32081-05/16 מיכל שמואל נ' סאנדי שבן








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 32081-05-16


28 פברואר 2018

לפני
:

כב' הש ופטת
שרה מאירי
– אב"ד
נציג ציבור (מעסיקים)
מר
יוסי רובינשטיין

ה
תובעת
מיכל שמואל
ע"י ב"כ עו"ד צ'סקוב

-

ה
נתבעת
סאנדי שבן
ע"י ב"כ עו"ד טבקה



פסק דין
1.
ביום 16.5.16 הגישה התובעת, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד הנתבעת, המנהלת גן ילדים, לאחר שהועסקה על ידה כסייעת בגן מ-1.10.13 ועד לפיטוריה
ב-15.12.15, 6 י"ע בשבוע, בשכר של 27 ₪ לשעה.
טוענת התובעת כי תלושי השכר אינם אמינים, אינם משקפים את מה שקיבלה בפועל וכי לא קיבלה את זכויותיה הסוציאליות.
בהתאם, עתרה לרכיבים הבאים:
פדיון חופשה, הבראה, חגים, ש"נ, קרן פנסיה, פ"פ, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, הודעה מוקדמת, אי עריכת תלושים כדין וסה"כ 52,028 ₪.

2.
הנתבעת בהגנתה, באמצעות ב"כ, הכחישה טענות התובעת, טענה כי מדובר בתביעה משוללת יסוד שהוגשה בחות"ל.

התובעת עבדה מ- 1.11.13 ועד 25.12.15 והועסקה בשכר שעתי. בחודש יוני 2015 עלה שכרה השעתי ל- 27 ₪.

התובעת פוטרה לאחר שימוע, משהוברר כי היא מנהלת שיחות פרטיות ממושכות במהלך עבודתה, תוך שניסתה לשכנע הורי הגן לקבל שירותיה (כשמרטפית ובגן שתכננה לפתוח), תוך הכפשת הנתבעת והגן שבניהול הנתבעת. שולמו לתובעת כל זכויותיה כדין.
3.
ביום 4.12.16 התקיים דיון מוקדם בפני
האב"ד ומשלא הושגה הסכמה – נקבע להוכחות.

התובעת הגישה תצהיר ע"ר מטעמה (ללא כל נספחים).

הנתבעת הגישה תצהיר עדות מטעמה ותצהיר בעלה (מר דוד שבן; "העד"), שסייע לנתבעת בענייני הגן.

ביום 18.1.18 נשמעו בפני
נו עדויות הצדדים ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים
טענותיהם.

4.
ולהכרעתנו –

א.
תקופת ההעסקה

הנתבעת הגישה, עוד בהגנתה, עותק מכל תלושי השכר ודפי הנוכחות של התובעת לתקופה נובמבר 2013 – דצמבר 2015.
התובעת לא הציגה דוח נוכחות או תלוש שכר לאוקטובר 2013, מחד ומאידך, אין חולק כי בתלושי השכר צויין מועד התחלת העבודה כ- 1.10.13; עוד אין חולק כי בחלק מדוחות הנוכחות מצוי "אישור" התובעת ("חתימת העובד
ms
") ובחלק מדוחות הנוכחות מצויים רישומים נוספים כדוגמת
"לא כתבתי", "לא בכתב ידי" וכיוצ"ב.

הנתבעת טענה בהגנתה כי התובעת עבדה בניסיון יום אחד ב- 1.10.13, כי החלה לעבוד בגן ב- 1.11.15 ובטעות
נרשם בתלושי שכרה כי מועד תחילת העבודה הוא 1.10.13. בדיון המוקדם הציגה התובעת תלוש אוקטובר 2013 ולפיו שולם לה בגין יום עבודה אחד, 5 שעות עבודה ויום אחד נסיעות (התלוש שהוצג – הוחזר לב"כ התובעת).
מעניין לציין כי חרף האמור – אין כל התייחסות עובדתית
מדוייקת של התובעת לתקופת העבודה, אלא טענה כללית, כי עבדה "במשך למעלה משנתיים". התובעת לא הציגה מוצג כלשהו, והעיקר – לא התייחסה כלל לדוחות הנוכחות ולרישומים בהם.
הנתבעת בתצהירה חזרה בהקשר זה על טענותיה שבהגנה, תוך צרוף תלוש אוקטובר ("ב", שהודפס ב- 6.11.13) ממנו ברור כי סה"כ עבדה התובעת יום אחד באוקטובר, 5 שעות עבודה וקיבלה אכן שכר שעתי בסך 24 ₪ (כטענת הנתבעת בהגנתה).
הנה כי כן, הוכח להנחת דעתנו כי התחלת עבודתה של התובעת היתה בנובמבר 2013 (ולא "ממש" באוקטובר, כמצויין בתלושי השכר) וממילא, לחישובי זכויותיה של התובעת, נתייחס לתקופת עבודה מנובמבר 2013 בלבד.
אגב כך, העובדה כי בגין 5 שעות נסיון הונפק לתובעת תלוש שכר מדוייק מלמדת, ולו לכאורה, כי אין מקום לטענה בדבר "אי תקינות" תלושי השכר.
באשר למועד הפסקת העבודה –הגם שטוענת התובעת בתביעה לפיטוריה ב- 15.12.15, טענה כי ביום 25.12.15 נזרקה מעבודתה במהלך ההודעה המוקדמת (ס' 25 לתביעה).
אין חולק כעולה מכרטיס הנוכחות, כי ביום 25.12 הופסקה עבודתה של התובעת.

בהתאם, אנו קובעים, וכך שוכנענו,
כי התובעת הועסקה בתקופה נובמבר 2013 – 25 דצמבר 2015 ותקופת העבודה היא 26 חודשים בלבד (קרי: במירב 2.166 שנה).
לא נוכל שלא לציין, כבר בשלב זה, כי התרשמנו כי בטרם הוגשו עדויות הצדדים ובטרם נשמעו עדויותיהם, היה ברור כי התובעת יודעת, כבר בשלב זה, שאין מקום לרכיבים שונים מתביעתה (שמא לכולה), עד כי חזרה בתצהירה על טענותיה המשפטיות הכלליות ובאופן סתמי.
ועוד בהקשר זה – קשה להבין כיצד לא ביצעה התובעת גמ"ס, כמתחייב, חרף גמ"ס שביצעה הנתבעת.

ב.
מתכונת העסקה
אין חולק כי התובעת הועסקה כעובדת שעתית, כי בימי א – ה, שעות העבודה הן 08:00 – 16:45 וביום ו' 08:00 – 12:30/12:00 וכי בסיום יחסי העבודה השתכרה 27 ₪ לשעה.

נציין כי הנתבעת טענה בהגנתה כי בכל יום נטלה התובעת שעה הפסקה בין השעות 13-15).
התובעת כלל לא התייחסה בתצהירה לטענת הפסקה שנטלה. משמע, קיבלה טענת הנתבעת.
התובעת אישרה בדיון המוקדם כי בערב חג עבדה כבימי ו' וכי אין לה רישומים של שעות העבודה, והגם שלא בדקה דוחות הנוכחות ותלושי השכר ולא בדקה הדוחות מול התלושים– השכר שולם לה באופן שרירותי. שוכנענו כי אכן הועסקה במתכונת האמורה, תך שמדי יום נטלה הפסקה של שעה.
כן עולה כי התובעת לא בדקה המסמכים בטרם הגישה תצהירה ולא טענה דבר/לא שינתה דבר בטענותיה בהקשר האמור!

ג.
שעות נוספות
אין חולק, עפ"י מתכונת העבודה המוסכמת, כי מדובר בהיקף משרה שהינו מעל הקף משרה חודשי (מעל 186 שעות). עם זאת, בהפחתת שעות ההפסקה (5 שעות בשבוע) – אין התובעת חורגת משעות משרה חודשיות ואף לא ממכסה יומית/שבועית.
עוד יש לציין כי עולה מכרטיסי הנוכחות ומתלושי השכר כי הנתבעת שילמה לתובעת בגין כל שעות העבודה, כסיכום השעות שבכרטיסי הנוכחות (בערך שעה 100%).
כל שטענה התובעת בתצהירה הוא מחד, למתכונת העבודה המוסכמת, ומאידך, כי כל תקופת העסקתה לא שולמו לה שעות נוספות (ונזכיר, ללא התייחסות להפסקה שקיבלה, לחישוב ש"נ או לכימות).
בתביעתה טענה כללית ל- 20
שעות נוספות בחודש וסה"כ 3,510 ₪.

הנתבעת הכחישה הנטען וטענה למתכונת העסקה שבועית, שלאחר ניכוי שעת הפסקה, היא בת 42.75 שעות בלבד.
עולה כי בפועל, לא עבדה התובעת מדי חודש כדי משרה מלאה – מה שחייב את התובעת, ודאי בתצהירה, לא "להסתפק" בטענה כללית אחידה (אגב, לא נטען "כ-" ולא נטען "בממוצע") ברכיב זה, אלא לחשב במדויק טענתה לשעות נוספות (ולו ב"התעלם" משעת הפסקה ביום עבודה!).
בהתאם, בכל תלושי השכר, בנכוי שעת עבודה לכ"א מ-5 י"ע – אין מגיעה התובעת לשעות עבודה שהן שעות נוספות (ודאי לא בחודשים בהם לא הגיעה כדי משרה מלאה).
לאור כל האמור – משלא הוכיחה התובעת תביעתה ומשלא שוכנענו בעבודה בשעות נוספות, ביום, בשבוע או בחודש – אין לנו אלא לדחות התביעה ברכיב זה.

ד.
הפסקת עבודה (פ"פ, העדר שימוע, הודעה מוקדמת)
אין חולק כי התובעת פוטרה ע"י הנתבעת במכתבה מ- 16.12.15 בו נקבע כי פיטוריה יכנסו לתוקף בתוך חודש ימים, החל מ- 17.12.15 וכי עד 15.1.16 (בטעות נכתב 15.1.15 ) נדרשת התובעת לעבודה בהקף משרתה וכמקובל.

עוד אין חולק כי התובעת זומנה לשימוע בכתב (התובעת: "בפתקית נייר") וכי ביום 15.12.15 נערך לה שימוע וכן כי קיבלה פרוטוקול שימוע ("א" לתביעתה). טוענת התובעת בתצהירה כי במהלך חופשת המחלה מצאה הנתבעת עובדת מחליפה, אותה ביקשה להעסיק ("על חשבוני"?!) במקומה וכי עם שובה מחופשת הלידה, נדרשה לחתום על חוזה העסקה חדש וכשביקשה לבדוק אותו בטרם חתימה ולבצע מספר שינויים – קיבלה זימון לשימוע. השימוע היה למראית עין, לא התקיים בלב שלם ונפש חפצה ותוצאתו היתה ידועה מראש וכי ב- 25.12.15 נזרקה מעבודתה, תוך שהעד החליף המנעול בכניסה לגן כדי למנוע כניסתה, פיטורים שהיו במהלך ההודעה המוקדמת.

הנתבעת טענה בהגנתה כי התובעת שהתה בחופשת מחלה (6.12.15 – 11.12.15) והואיל ועד 13.12.15 הגן היה סגור, זומנה לשיחת שימוע ליום 15.12.15, כשמיד עם קבלת הזימון, נטשה הגן ושבה למחרת לשיחת השימוע, כי התקיים השימוע ומשלא היו לתובעת הסברים מניחים הדעת להתנהגותה – הודיעה לה הנתבעת למחרת על פיטוריה, במכתב הפיטורין.
עוד טענה כי בתקופת ההודעה המוקדמת, משהמשיכה בהתנהלותה הקלוקלת ומשהמשיכה בשיחה פרטית בטלפון הנייד ב-25.12.15, הגם שנדרשה לשוב לאלתר לגן, אך התעלמה מכך – הופסקה עבודתה לאלתר (כעולה אף מנספח ה' להגנה – מכתב הנתבעת לתובעת מ- 7.1.16 ותלוש השכר לחודש 12.15 ובו גמ"ח).

נציין כי התובעת עתרה לפ"פ בסך 10,680 ₪, לפיצוי בגין העדר שימוע בסך 3 משכורות (13,740 ₪) ולהודעה מוקדמת (4,580 ₪) – תוך התעלמות
מכך שקיבלה הפרש פ"פ וכן שכר עבודה עד 25.12.15 כולל (כעולה מתלוש דצמבר)!
עוד מעניין לציין כי עולה מחישוב התובעת לשכרה הקובע, כי "משרתה" היא 169.6 שע' (משטענה לשכר קובע בסך 4,580 ₪ ול- 27 ₪ לשעה בסיום יחסי העבודה; כשלא טענה כי עסקינן בממוצע, או לאופן חישוב ההיקף כאמור).
לאחר עיון בכל שהובא בפני
נו – שוכנענו כי הנתבעת, שמצאה כי התובעת אינה מתנהלת כראוי וכמצופה מעובדת בגן, המתינה עד שובה מחופשת המחלה, מסרה לתובעת מכתב זימון לשימוע ובו פירוט הטענות (מה שהתובעת קוראת "פתק"; אגב, בתמלול השימוע מתייחסת התובעת לפניות הנתבעת במילה "פתקים"). התובעת, מיד כשקיבלה את הזימון, נטשה את הגן. ניכר מהשימוע, כי התובעת התכוננה לשימוע, היתה מודעת לזכותה, כי יתלווה אליה מישהו (הזכירה גם "עו"ד"), התייחסה לנטען, אך לא הזכירה כלל טענתה שבפני
נו (כביכול, קיים קשר בין הסכם העבודה החדש להפסקת עבודתה, או הבאתה של עובדת אחרת!).
משחשה הנתבעת כי אין בפני
ה מענה ראוי להתנהלותה הלא ראויה של התובעת ומשבפועל, גם בפני
נו לא הפריכה התובעת את הנטען כנגדה ולא הוכיחה כי יש קשר כלשהו בין ההסכם החדש להפסקת העבודה ואף לא הפריכה טענת הנתבעת בהקשר לגיוס העובדת האחרת – ומשמדובר בהתנהלות ביחסי התובעת כעובדת בגן של הנתבעת – הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה.
בהקשר זה יש להזכיר ענין נוסף שהיווה שיקול בהחלטת הנתבעת ואף עלה במהלך השימוע והוא כי עם קבלת הזימון לשימוע, נטשה התובעת מיידית את עבודתה בגן.
בהתאם – נמסר לתובעת מכתב שכותרתו "הודעה מוקדמת לפיטורים" (מכתב מ- 16.12.15), בו נימקה הנתבעת פיטוריה בהפרת משמעת חוזרת ונשנית, בדבר שיחות טלפון ומסרונים בעת שהילדים תחת אחריותה כשהפיטורים יכנסו לתוקף 30 יום החל מ- 17.12.15 וכי עד 15.1.16 עליה לעבוד כרגיל.

והנה – חרף שיחה בין התובעת, הנתבעת והעד (נספח ה' לתצהיר
הנתבעת), שדנה (שוב) באי שימוש בטלפון, למחרת, שוב ארע כי התובעת יצאה מהגן ושוחחה בטלפון ובמשך
יותר מ- 6 דקות.
ויובהר – העובדה שאִמה של התובעת נכה – אין בה כדי להצדיק התנהלות התובעת, ודאי כך
לאחר שהענין נדון ונקבע עוד קודם לכך. גם אין חולק כי לא עם אמה דיברה, אלא כטענתה, עם הדודה שלה (עמ' 1, נספח ו'). ודאי לא הוכח כי עסקינן, חלילה, בשיחת חירום או זמן הפסקה.
משכך, נתבקשה התובעת לעזוב עבודתה, כשהנתבעת והעד אומרים (נספח ח') כי יחליטו
אם תמשיך לעבוד עד ה- 15 לינואר.

אין בפני
נו, כי התובעת הגיעה למחרת לגן, או כי נדרשה לחזור למחרת לעבודתה ובפועל, אין בפני
נו טענות עובדה בהקשר זה, ממי מהצדדים.
כשבוע ימים אח"כ, ב- 3.1.16, שלח ב"כ התובעת לנתבעת מכתב ובו טען טענות שונות (כולל הפנה לכך שהתובעת הקליטה את השימוע ועתר לרכיבים שונים) – אך אין, ולו מילה אחת, כי מבקשת היא לחזור
לעבודה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, מחד ומאידך, אינו עותר לחלף הודעה מוקדמת!
הנתבעת במכתבה לתובעת מ- 7.1.16 (ט' לנתבעת) מציינת כי הפיטורין נכנסו לתוקף ביום
25.12.15 (המועד של נספח ח'), לאחר שנאלצה לפטרה בשל עבירות משמעת חמורות נוספות, תוך צרוף גמ"ח (תלוש והמחאה).
אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובעת חלף הודעה מוקדמת לתקופה 26.12.15 – 15.1.16.
מנגד, שולם לתובעת שכר עבודה לזמן עבודתה בדצמבר, כולל חופשת מחלה, נסיעות ותשלומי גמ"ח (פ"פ, הבראה וחופשה).
אין להבין, לאור האמור, מדוע טוענת התובעת להודעה מוקדמת בת חודש, בסך 4,580 ₪ [סעיפים 48 ו- 5 לתביעה; השכר הקובע של התובעת כטענתה (ראה גם סעיף 31 שם!)].
התובעת לא השכילה לתקן ענין זה, גם לא בסיכומיה, עת עתרה לאשר התביעה; כך גם לא בסיכומי תשובתה.

הנה כי כן, שוכנענו כי לא נפל פגם בזימונה לשימוע, הן בעילותיו, הן במועדו והן בידיעת התובעת לזכותה להסתייע באחר (כולל ביעוץ משפטי) ואף הקליטה השימוע (הגם שלא הגישה כזה). שוכנענו, כי החלטת הפיטורין נתקבלה כדין, בהקשר ליחסי העבודה בין הצדדים ומטעמי משמעת וכי במהלך ההודעה המוקדמת, משנמשכה התנהלותה האמורה של התובעת, החליטה הנתבעת כי תעזוב העבודה באותה עת ובפועל, לא חזרה התובעת לעבוד (ולא נדרשה לחזור). מדובר בשימוע ובפיטורים כדין.
בנסיבות אלה – ומשעסקינן בעבודה בגן ילדים, מוצדקת הפסקת העבודה בתקופת ההודעה המוקדמת ולטעמנו, ומששוכנענו כי התובעת ביקשה להביא מערכת היחסים לידי סיום, בלא שבאמת ביקשה לסיים תקופת ההודעה המוקדמת, לאור כל אלה – אין התובעת זכאית ליתרת ההודעה המוקדמת/חלף הודעה (לתקופה 26.12 – 15.1).
ה.
הבראה, חופשה, פנסיה, חגים אי תקינות תלושי שכר
טוענת התובעת כי לאורך כל תקופת עבודתה לא שולמו הבראה (12.73 יום = 4,812 ₪), חופשה (27 יום = 6,480 ₪) הפרשות לפנסיה שלא בוצעו במלואן (6% = 5,496 ₪) ודמי חגים (15 יום = 3,240 ₪). עוד טענה כי תלושי השכר אינם אמינים, אינם משקפים את מה שקיבלה בפועל ולא נערכו כדין ולפיכך, עתרה לפיצוי בסך 3,000 ₪.

הנתבעת טענה כי טוב היה לולא הוגשה תביעה ברכיבים ששולמו זה מכבר לתובעת וכידוע לה וכי נערך עמה גמ"ח; הנתבעת צרפה דוחות הנוכחות ותלושי השכר.
הנתבעת פרטה תשלומי חופשה (סה"כ 38 יום, בסך 6,931 ₪; סעיף 48.2), תוך שהפנתה לכך כי מדובר בתשלום ביתר (בסך 2,818 ₪ ותוך שעתרה לקיזוז); תשלומי הבראה (סה"כ 13 יום = 4,757 ₪; סעיף 49); חגים (15.5 יום בסך 3,264 ₪; סעיף 50); בוצעה הפרשה פנסיונית לתגמולים (בסך 5,601 ₪; סעיף 52) וטענת התובעת בהקשר לתלושי השכר – נעדרת כל בסיס.

צר לנו כי לא השכילה התובעת בתצהירה לתקן את טעויותיה שבתביעה ותחת זאת חזרה – כללית – על טענותיה ברכיבים אלה, ללא כל בדיקה, חרף ייצוגה, תוך "שנדמה" היה כי מותירה היא לנתבעת להוכיח טענותיה ולהפריך טענות התובעת – ולביה"ד לבחון טענות הנתבעת,
בלא שיהא בתצהירה/עדותה/טענותיה כדי בדיקה כלשהי לטענות הנתבעת ולראיותיה!

ויובהר
: אין חולק כי התובעת עובדת שעתית; אין חולק כי שכרה השעתי, כעולה מתלושיה, השתנה במהלך התקופה מ- 24 ₪ ל- 26 ₪
ול-27 ₪. אין חולק כי תלושי השכר מדוייקים ומפורטים כדבעי; אין חולק גם כי התובעת קיבלה כל תלושיה במהלך עבודתה (ואינה חולקת על כך).נוסיף ונבהיר כי עולה אף מהתמלול כי גם לדוחות הנוכחות היתה מודעת במהלך תקופת עבודתה (והזכרנו כי אף חתמה על חלקם; ונזכיר ניסיונה לקחת הדו"ח האחרון עמה, ביום 25.12).

התובעת אף לא השכילה, ולו למצער, "לתקן" טענותיה, לאחר עיון בכל תלושי השכר, ולמצער, לא התייחסה בתצהירה לגמ"ח בתלוש 12.15 ולנספח ז' להגנה (שהופק ב- 24.2.16).

בנסיבות אלה – נדחות כל טענות התובעת ברכיבים אלה ומצאנו לייחד התייחסות נוספת לטענה בדבר אי תקינות תלושי השכר: התובעת הפנתה לתיקון 26, תוך שעתרה לפיצוי בסך 3,000 ₪. מנגד, אין בפני
נו ראייה לכך, כי התלושים מנוגדים להוראות החוק או "אינם תקינים" (ובמה). הזכרנו לעיל את תלוש אוקטובר, שמלמד, ולוּ לכאורה, על התנהלות תקינה.

ו.
קיזוז
הנתבעת טענה בסיפא הגנתה כי בימי המחלה בהם נעדרה מעבודתה
(6-11/12/15) טיפלה באופן פרטי באחד מילדי הגן ואף הגיעה בסוף היום לאסוף אותו מהגן לביתו. משכך, עתרה לקיזוז סכום המחלה ששולם לה בתלוש דצמבר 2015 (668 ₪); כן עתרה לקיזוז הסכום ששולם לה ביתר לחופשה (2,808) וסה"כ 3,478 ₪.

גם בענין זה חדלה התובעת בתצהירה – משכלל לא התייחסה לנטען; הוא הדין בסיכומיה.

הנתבעת חזרה ברישא סיכומיה על הנטען בהגנתה.

משנערך עם התובעת גמ"ח בשכר דצמבר ומשלא נוכו בתלוש זה
תשלומי יתר שקיבלה התובעת בחופשה, מחד (ובדין כך, משהנתבעת טענה כי הגן סגור במועדים מסויימים וחופשה ניתנה) ומנגד, ניתן היה לא לשלם בגין חופשה (לאור העובדות הנטענות, שאף הן "הוכחו" מהתמלולים, ולו בעקרון) – לא מצאנו להעתר לטענת הקיזוז, משראוי היה לנתבעת לפעול בהתאם בגמ"ח. (ממילא, משנדחתה התביעה – אין מקום לקיזוז).


ז.
סיכום


התביעה על כל רכיביה נדחית.
לאור כל האמור ואף שהנתבעת חזרה כל העת על טענותיה כי טוב היה לולא הוגשה התביעה והתובעת לא השכילה טרם הגשת תצהירה או טרם דיון ההוכחות להמנע מניהולה (ומתוך שהתובעת נקלעה לטעמנו ובעידוד שגוי, להגשת התביעה ולניהולה) – זכאית הנתבעת להוצאותיה, להן עתרה, כשהתובעת אף לא השכילה להתייחס לכך, ולו בסיכומי תשובה (ותוך שאף היא עתרה להוצאות בסיכומיה הראשיים) – תשא התובעת בהוצאות הנתבעת ושכ"ט ב"כ בסך 3,500 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ח, (28 פברואר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.










נ.צ. מעסיקים: מר יוסי רובינשטיין

שרה מאירי
, שופטת-אב"ד

נחתם ע"י נ.צ. ביום 28.2.18.
אביבה /שלומית






סעש בית דין אזורי לעבודה 32081-05/16 מיכל שמואל נ' סאנדי שבן (פורסם ב-ֽ 28/02/2018)