פסקי דין על יוסף שאלתיאל | פסקי דין על ויקטוריה בן שיטרית | פסקי דין על ארמונד בן שיטרית |

51597-10/17 עא     28/02/2018




עא 51597-10/17 יוסף שאלתיאל נ' ויקטוריה בן שיטרית, ארמונד בן שיטרית








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ע"א 51597-10-17 שאלתיאל נ' בן שיטרית ואח'





בפני

כבוד השופטת
מיכל נד"ב
, אב"ד
כבוד השופט אבי פורג
כבוד השופטת חנה קיציס



מערער

יוסף שאלתיאל


נגד


משיבים

1.ויקטוריה בן שיטרית

2.ארמונד בן שיטרית







פסק דין



לאחר שעיינו במכלול הראיות ושמענו טענות ב"כ הצדדים, החלטנו לדחות את הערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. שכן, התקיימו בפסק הדין, נושא הערעור, כל התנאים הנקובים בתקנה האמורה. אין מקום להתערב בקביעות מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ואין בפסק הדין טעות שבחוק.
כידוע "אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה מבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית, או שהדברים מופרכים על פניהם או בלתי סבירים" (ע"א 501/84 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' מירון (1988)).
מעבר לדרוש נציין עוד זאת, כי בהסכם השכירות נקבע, בסעיף 6: "העלאת דמי השכירות עבור החנות הנ"ל תחול, החל מתאריך 1.9.1983, וזאת בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 – לפי תקנות הממשלה על תשלום
העלאת
דמי שכירות בבית – העסק, אשר הסכום הבסיסי יהיה מסך של 1,000 שקלים לחודש".


המשיבה 1 בתצהירה מיום 23.8.16 טענה לעניין כוונת הצדדים בסעיף 6 האמור כדלקמן:
"בהסכם השכירות המוגנת בוצעו תיקונים בכתב יד, כאשר בסעיף 6 בשורה הלפני האחרונה, תוקן ההסכם ונכתבה בכתב יד המילה "העלאת" כך שהסיכום הברור היה...
כי במשך כל השנים עד למועד בו התובע נעשה הבעלים של החנות, אנו שילמנו את דמי השכירות לבעלי העסק הקודמים, כאשר העליות בשכר הדירה, היו בהתאם לשינוים בתקנות של בתי עסק מוגנים". (ראה סעיף 14 לתצהיר).


דהיינו, על פי תצהיר המשיבה 1, אשר לא נחקרה בעניין זה על תצהירה,
כוונת הצדדים להסכם במועד חתימתו הייתה כי הם קבעו את מנגנון ההצמדה, ולא התכוונו להחיל על היחסים ביניהם תקנות עתידיות שאינן נוגעות למנגנון ההצמדה.
המערער לא זימן לעדות את הבעלים הקודם
והתנהלותו זו נזקפת לחובתו. גם התנהלות המשיבים מול הבעלים הקודמים, לעניין תשלום דמי השכירות, תומכת בטענה זו של המשיבה 1.
נוכח האמור לעיל, עדות המשיבה 1 בעניין זה לא נסתרה.
נציין כי המערער רכש את הנכס מבעליו הקודמים, כנראה בסביבות שנת 2010 כעולה מנסח הרישום שצורף בכתב התביעה, שעל כן "ירש" את ההסכם ואת המשיבים כשוכרים מאת הבעלים הקודמים.
בנסיבות אלה, אין מקום לתחולת תקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק - אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), תשמ"ג - 1983.


אנו מחייבים את המערער בהוצאות המשיבים בסכום של 20,000 ₪.
סכום ההוצאות יועבר למשיבים
מתוך העירבון שהופקד בקופת בית המשפט.
ניתן היום,
י"ג אדר תשע"ח, 28 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.







מיכל
נד"ב, שופטת
אבי פורג
, שופט
חנה קיציס
, שופטת







עא בית משפט מחוזי 51597-10/17 יוסף שאלתיאל נ' ויקטוריה בן שיטרית, ארמונד בן שיטרית (פורסם ב-ֽ 28/02/2018)