פסקי דין על חברת החשמל לישראל בע"מ | פסקי דין על לוטינגר יגאל | פסקי דין על לוטינגר ראובן |

6219/03 א     01/08/2005




א 6219/03 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' לוטינגר יגאל, לוטינגר ראובן




24
בתי המשפט
א 006219/03
בית משפט השלום כפר-סבא
01/08/2005
תאריך:
כב' השופט דוד גדול

בפני
:
חברת החשמל לישראל בע"מ

בעניין
התובעת
עו"ד לוי שלמה

ע"י ב"כ
נגד
1 . לוטינגר יגאל

2 . לוטינגר ראובן
הנתבעים
עו"ד ביטן דוד

ע"י ב"כ

פסק דין

א. עובדות

1. התביעה שלפני תביעה כספית של התובעת בגין אספקת חשמל לנתבעים מי שהיו צרכניה בחנות שברח' בלפור 118 בבת ים (להלן - "החנות").

2. הנתבעים החזיקו בחנות זו כשוכרים ונהלו שם עסק של בית מאפה.

3. אין חולק כי לחנות סופק חשמל ע"י התובעת כאשר מונה החשמל הינו מונה תלת-פאזי.
ב. הדיון
1. התובעת טוענת כי:
א. ביום 27.2.00 שלחה בודק מונים לאתר והאחרון מצא כי:
1. המונה נפתח ונסגר שלא ע"י מורשה מטעמה.
2. נחתכו 2 סלילי מתח באופן שהמונה רשם צריכה של פאזה אחת במקום שלוש.
ב. הנתבעים צרכו חשמל מבלי לשלם עליו לתובעת. בצריכה זו, יש שמוש בלתי חוקי בחשמל, ולחילופין, עשיית עושר ולא במשפט.
ג. עפ"י חישוביה, הנתבעים חבים לה סך כולל של 90,506.42 ₪ הכל כמפורט בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן.
ד. המונה הפגום נגרס.

2. הנתבעים טוענים כי:
א. לא בצעו כל פעולה במונה, לא פתחו אותו, לא חתכו סליל מתח ולא בצעו כל שמוש בלתי חוקי בחשמל.
ב. צריכת החשמל בחנות ירדה עקב התייעלות בית המאפה. הם עברו משמוש בתנורי אפיה הפועלים על חשמל לתנורי אפיה הפועלים על גז.
ג. הם החליפו 3 מקפיאים ישנים שצרכו חשמל רב במקפיא אחד גדול וחדיש.
ד. לחילופין, הנזק המחושב ע"י התובעת מופרך ומופרז.

3. אין חולק כי המסגרת הנורמטיבית החלה על הצדדים לתקופות בהן עוסק כתב התביעה המתוקן, מחדש מרץ 1996 ועד לסוף חודש פברואר 2000 (48 חודשים), הם הכללים לאספקת חשמל לצרכנים כפי שאלו פורסמו ביום 4.2.88 בילקוט פרסומים 3524 (להלן: "הכללים").
4. א. התובעת העידה את מר אמנון חסיד עובד מחלקת שב"ח. העד סיפר
כי הגיע לאתר לאחר שעובד אחר בשם ישראל אבירם שהוא, ככל הנראה, קורא מונים חשד כי המונה אינו תקין.
בעדותו ספר העד כי כשהגיע למקום הבחין כי המונה לא מסתובב כנדרש, וכי הפלומבות הסוגרות אותו מאולתרות. לרואה מרחוק היה נדמה כאלו הפלומבה במקום אך עיון מעמיק הראה שחבלו בה, כך גם בדיסק שבמונה עצמו.
ב. העד נשאל בחקירתו הנגדית איך יוכל להבחין בין מי שעזב את ביתו לשנת שבתון למשל, והשאיר מחוברת רק מנורת פלורסנט שגם היא נדלקת ונכבית בשעות קבועות ע"י שעון שבת לבין מקרה שב"ח שהרי בשני המקרים רמת הצריכה יורדת פלאים. השיב העד כי המונה נבדק במכשיר מיוחד הבודק את מידת הדיוק שלו. אם בדיקת המונה תקינה, אזי החשד לשב"ח מתבדה. במקרה דנן, ספר העד כי בדק את המונה ביסודיות, הבחין בפלומבות המחוברות מחדש שלא עפ"י תקן חברת חשמל, וכי סלילים 1 ו-3 קרועים.

5. א. התובעת העידה מטעמה גם את מר יצחק ליטני שעפ"י הגדרת
תפקידו עובד המחלקה לשירותים טכנים במחוז דן. אחד מהמדורים של מחלקה זו הוא מדור שמוש בלתי חוקי בחשמל (להלן: "שב"ח"). העד עפ"י השכלתו חשמלאי מוסמך. העד הודה, בהגינותו כי רבה, כי קורא מונים ממוצע לא מסוגל לטפל בחבלות כלשהן, ותפקידו לקרוא אך את מצב המונה. בעמ' 3 לפרטיכל, תאר העד את המיוחס לנתבעים. נעשה מעשה מתוחכם באופן ששני מעגלי מתח במונה נוטרלו כך שהחשבון מבטא צריכה של 1/3 מהכמות שנצרכה בפועל. העד הוסיף כי בנוסף לבדיקת המונה שנראה היה כי חובל במזיד הצריכה ירדה ב-52% בשנת 97 לעומת שנה קודמת. הרעיון בבסיס החבלה שקורא המונים רואה דיסק מסתובב כך שהשעון בפעולה ורק עיון מעמיק והשוואת נתוני הצריכה מדליקים נורה אדומה המחייבת בדיקת עומק בשטח ובמשרד.
ב. העד הודה כי לא בדק במה השתמשו הנתבעים בתקופה הנטענת לשב"ח, משום שהם עזבו את המושכר שנתיים לפני שהשב"ח נתגלה ע"י התובעת. בעת הגילוי פעלה, ופועלת עד היום, חנות לממכר בגדים המופעלת ע"י אחר או אחרים.

6. א. הנתבע יגאל לוטינגר, העיד מטעם הנתבעים, וספר כי בשנת 1996 הם
ראו חשבונות חשמל ההולכים ותופחים, ועל כן החליטו לעבור לשמוש בגז. כך גם זרקו מקפיאים קטנים ורכשו אחד גדול. משנשאל העד אם יש לו קבלות על רכישת אותם תנורי גז, השיב כי הוא לא שומר קבלות שנים כה רבות. העד הוסיף כי הנהלת החשבונות התבצעה במפעל ולא בבית המאפה, ומכיוון שהנהלת המפעל התחלפה בשנת 2000, נזרקו כל המסמכים הקודמים (לא הובא כל עד מההנהלה החדשה לתמוך בגרסה זו).
ב. העד הודה כי כבר בשנת 2000 פנתה אליו התובעת בדרישת תשלום בגין שב"ח, והוא טוען כי הם שומרים קבלות רק 3 שנים ולא יותר.
העד נשאל בחקירתו הנגדית האם יתכן כי העליה במחירי הגז היא זו שגרמה לשינוי בסכום החשבון ולא צריכה שעלתה, השיב העד כי לא יכול לזכור מה היה.
ג. משנשאל העד לגבי תיעוד בדבר רכישת המקפיא הגדול, אמר שאין לו כיום. לטענת העד הוא עשה את השינוי עקב עצת טכנאי. שמו של הטכנאי לא נמסר, וחמור מכך, הוא לא הובא לביהמ"ש ע"מ לאשש את גרסת הנתבעים ביחס למקפיא/מקפיאים.
ד. העד הודה בתום חקירתו הנגדית, כי כבר בשנת 2000 הוא זומן יחד עם מי שהיה פרקליטו למשרדי חברת החשמל לדון בנושא בחשד לשב"ח, וכבר אז התבקש להמציא מסמכים להוכחת טיעוניו, אך טען אז מה שהוא טוען כיום כי המסמכים הועברו למפעל וההנהלה התחלפה שם.

7. למקרא סיכומי הפרקליטים אני סבור שיש ללכת בדרך בה מבקש ללכת ב"כ הנתבעים, קרי יש לבדוק האם הוכיחה התובעת את מעשה החבלה במונה; שאם לא כן, נוכל להתפזר איש למקומו ובכך לסיים את הפרשה.
אם יקבע כי המכשיר אכן חובל יש לקבוע האם קמה חובת תשלום על הנתבעים.

8. א. ב"כ הנתבעים מבקש לומר כי הואיל והמונה לא מצוין בעין, יש
לקבוע כי התובעת נכשלה בהצגת טיעוניה. בכל הכבוד הראוי, טענה/קביעה זו יומרנית מדי, בוודאי בנסיבות התובענה שלפני.
ב. עיון בכללים מגלה בסעיף 8 (ד) (1) כי שעה שהחברה הגיעה למסקנה כי נעשה שמוש בלתי חוקי בחשמל, היא רשאית לקבוע צריכה עפ"י הערכה ולהגיש חשבון בהתאם.
בסיפא לאותה פסקה, מוענקת זכות לצרכן (במקרה דנן הנתבעים) להגיש בקשה למנהל ענייני החשמל כמשמעות המונח בחוק החשמל להכריע בעניין. אין חולק כי במקרה דנן לא בקשו הנתבעים מאומה.
לטעמי היה נכון כי בכללים יקבעו מועדים להגשת השגה והמועד בו יחליט המנהל את החלטתו.
ג. עיינתי בכללים הנוהגים כיום: קביעת אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות של ספק שירות חיוני שחוקקו לפי חוק משק החשמל תשנ"ו-1996 ואשר פורסמו ביום 28.8.02 בילקוט פרסומים 5106 (להלן: "הכללים החדשים"). בכללים החדשים נקבעה זכותו של הצרכן לחלוק על מהימנות מדידת המונה שברשותו, וכיום הורחבה זכותו לבצע בדיקת מונה שלא במתקני החברה, אלא אצל בודק מוסמך אחר (אמת מידה ב-1.3.7).
ד. החברה נקטה בהליך של זימון הצרכן הקבוע כיום באמת מידה ב-1.4.2 לכללים החדשים (אף שאלו לא היו עדיין בתוקף) בקשה את התייחסותו של הצרכן ומשלא שוכנעה, הגישה את התביעה. הארכתי בסעיף זה ע"מ להוציא מליבו, של ב"כ הנתבעים, את הטענה כי תנאי להגשת תביעה, ובעיקר להוכחתה, הוא הצגה של המונה הפגום.
לטעמו, טוב היה לו היה המונה מצולם בכמה זוויות קודם גריסתו, אולם במקרה דנן, שכנעוני עדי התביעה כי המונה חובל באופן ששובשה פעילותו התקינה.
ה. אני מסכים עם דעתו של ב"כ הנתבעים כי לא הוכחה כדבעי (ולטעמי קשה, אם בכלל ניתן להוכיח קשר ישיר בין הצרכן כמחבל במונה והחבלה שבו), טענת המרמה הן משום שקשה להוכיחה כאמור, והן משום שרמת השכנוע עפ"י הפסיקה הינה גבוהה למדי.
ו. אולם, לעניין חוק עשיית עושר ולא במשפט, הציגה התובעת ראיות קבילות המספקות אותי לומר ולקבוע כי המונה באותם ימים היה פגום קשות ולא מחמת בלאי או שמוש רגיל בו, והצריכה לא נרשמה בו כפי שהיית מצפה שתרשם.

9. לנתבעים היה זמן של 5 שנים מאז נקראו למשרדי החברה בשנת 2000 ליתן הסברים משכנעים ולנסות לבסס את טיעונם תחילה בפני
התובעת - ומאוחר יותר בפני
ביהמ"ש. הנתבעים לא נסו להביא לעדות: עובד לשעבר, ספק, לקוח, שכן לעסק - שיוכל לאשש את טענתם בדבר השינוי הדרסטי באורחות וסדרי העבודה בחנותם. גם אם לא נמצאת קבלה, אפשר היה לנסות ולהביא את המוכר שמכר תנורי הגז, מישהו מהנהלת המפעל שיוכל להעיד כי מסמכים נזרקו אך דבר בנושא לא נעשה. במחדל זה יוכלו הנתבעים להלין על עצמם, ועל עצמם בלבד.

10. באשר לגובה הצריכה המשוערת - ב"כ הנתבעים מפנה בסיכומיו לדברי העד ליטני שטען בהגינותו כי רבה, כי ישנן מספר שיטות להעריך את הצריכה. שיטה אחת בה הלכה החברה, והיא הכפילה את הצריכה הנרשמת ב-3 כיוון שרק סליל אחד תפקד כהלכה במונה. בשיטה אחרת, לו הלכה בה, ניתן היה להגיע לתוצאה של כ-50,000 ₪ (ולא תוצאה נמוכה ב-50,000 ₪ כפי שטען ב"כ הנתבעים בסיכומיו) ב"כ התובעת מבקש שאאמץ את השיטה המחמירה עם הצרכן.

11. בהתחשב בנסיבות וחלוף הזמן מאז קרות האירועים ומכיוון שקיימות שתי שיטות. האחת - מקשה ביותר עבור הצרכן והשניה - שעדיין מכבידה את ידה עליו, ואני סבור שבנסיבות המקרה שלפני יש לאמץ את השיטה המקלה יותר עמו, ולחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.98 ועד ליום התשלום בפועל.

ג. לסיכום
1. התביעה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 11 דלעיל.
2. בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בלווית מע"מ כחוק ביום התשלום בפועל.
לסכומים בסעיף זה יתלוו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ה בתמוז, תשס"ה (1 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
דוד גדול
, שופט









א בית משפט שלום 6219/03 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' לוטינגר יגאל, לוטינגר ראובן (פורסם ב-ֽ 01/08/2005)