פסקי דין על דניס סריוגין | פסקי דין על אלכסנדר זברז'ינצקי | פסקי דין על מקסים זברז'ינצקי |

30992-09/16 דמ     31/01/2018




דמ 30992-09/16 דניס סריוגין נ' אלכסנדר זברז'ינצקי, מקסים זברז'ינצקי





בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ד"מ 30992-09-16

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי
– אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) – גב' אורלי מלי
התובע
דניס סריוגין

ע"י ב"כ עו"ד ניק בנרי

-
הנתבעים
1. אלכסנדר זברז'ינצקי

2. מקסים זברז'ינצקי

ע"י ב"כ עו"ד נאוה חן
פסק דין

1. ביום 13.9.16 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, כתב תביעה כנגד הנתבעים.

התובע עלה לישראל ב-21.12.12 והחל לעבוד ב-26.5.13 עבור הנתבעים, כשהנתבע 1 הוא בעל העסק והנתבע 2, בנו ("מקסים"), הוא שקיבל אותו לעבודה, פיקח עליו ופתר לו את כל הבעיות.

הוצע לתובע לעבוד כמתקין מערכות גילוי אש באתרי בניה, 5 י"ע, תמורת 25 ₪ לשעה, משרה מלאה, 186 שע' חודשיות, כולל זכויות סוציאליות, כשבעתיד יוגדל שכרו. על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניה.

באוקטובר 2013, האחראי (דימה) החל לקלל אותו, התובע התקשר למקסים שאמר לו להשאר בבית ולאחר יומיים, הודיע לו על פיטוריו, ללא כל הודעה מוקדמת, שימוע או מכתב פיטורין, כך שהתובע פוטר ב-15.10.13.

הנתבעים לא פעלו עפ"י תיקון 24 לחוק הגנת השכר ולפיכך, נטל הרישום לימים ושעות העבודה חל עליהם ובהעדר כרטיסי נוכחות, יש לחייבם לשלם לו 4,300 ₪, תוך שנסמך על כך, כי עפ"י תלוש יולי 2013, עבד 207 שעות ולפיכך, זכאי הוא לסך 199 ₪, כשביוני הועסק רק 171 שעות ובכך פגעו בזכויותיו. כך ניצלו מעמדו כעולה חדש ולפיכך, עתר לסך 4,300 ₪.

עוד עתר להפרשות בשעור 12% החל מחודש העבודה הראשון (1,211 ₪); לפיצוי בגין פגיעה בזכויותיו (5,000 ₪), לחגים (2 ימי חג, 450 ₪) פיטורים ללא שימוע (4,650 ₪), אי הודעה מוקדמת (1,350 ₪ =225x 6), שי לחג (לפסח, 250 ₪), ימי מחלה שלא ניצל (6.5 יום x 225 = 1,462 ₪), דמי ביגוד (755 ₪), הפרת הסכם ועגמת נפש (5,000 ₪) וסה"כ 23,217 ₪.

התובע עתר לפיצויי הלנה בגין הרכיבים דלעיל, ולחילופין, ה"ה וריבית כחוק.

2. הנתבעים בהגנתם עתרו לדחיית התביעה בהיותה קנטרנית, של עובד כפוי טובה שנטש העבודה בלא הודעה מוקדמת, כשהנתבעים דואגים לעובדיהם כמשפחה, כולל הפסקה בת שעה וחצי כל יום, כשנוכתה שעה בלבד ובתוספת ארוחת בוקר קלה, ואף הם, כמוהו, עולים חדשים.

התובע פשוט הפסיק יום אחד להגיע, ולא השיב לטלפונים של הנתבעים, כי הועסק במשך 4 חודשים ו-13 יום (מ-26.5 עד 8.10.13), מקסים היה שכיר ולכן, יש למחוק התביעה כנגדו. לא הובטחה לתובע משרה מלאה וכי הועסק כעובד בתעריף 25 ₪ לשעה. הנתבע לא היה מודע לחיוב ליתן הודעה בכתב על תנאי עבודה ואף לא לכך כי חל צו ההרחבה בענף.

התובע מעולם לא פנה אליהם, תוך שהדגישו כי חלפו 3 שנים תמימות מאז התפטר. מעולם לא פנה וטען לאירוע עם דימה, אלא פשוט יום אחד הפסיק להגיע לעבודה, שמא משמצא מקום אחר. לתובע נמסרו תלושי שכר וכרטיס נוכחות ולראיה, צורפו לתביעה, כשהתובע בכתב ידו מילא את שעות הנוכחות ומסרם לנתבע ע"מ שיחושב שכרו.

התובע זכאי לש"נ לחודש יולי בסך 156 ₪ וכך אף לפנסיה – משלא ידע הנתבע, כי חל צו ההרחבה וממילא, אינו זכאי לפ"פ, אף לוּ הופרשו. כך אינו זכאי לפיצוי שתבע. התובע קיבל תשלום לרה"ש וסוכות (3 ימים) וממילא, אינו זכאי ליום ו' (בו ממילא לא עבד) משמע, קיבל יום אחד חג לפחות, ביתר.

משעזב ללא הודעה – לא ניתן לבצע שימוע, והוא חב בהודעה מוקדמת, תוך שעתרו לקיזוז (9 שע' x 25 ₪ x 4 י"ע = 900 ₪).

עוד הִקשוּ כי בפסח עדיין לא הועסק , הכיצד זכאי הוא לשי לפסח?; אין בצו הענפי זכאות לפדיון ימי מחלה; בגדי עבודה אינו זכאי משהיה לו ותק סה"כ 4 חודשים.

3. בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 13.2.17, הוברר כי התובע אינו זוכר פרטים, מועדים, תוך שטען כי הנתבע 1, את שמו לא זכר, פיטר אותו, עת התקשר אליו ביום א'.

מקסים טען, כי לא יתכן שהתובע דיבר אז עם הנתבע, משהיה אז חולה שנתיים.

משלא התקבלה הצעת הפשרה – נקבע להוכחות ליום 21.11.17, אלא שהנתבעים, בשל תקלה, לא התייצבו ובהתאם, נקבע ליום 30.1.18, מועד בו נשמעה עדות התובע ועדות מקסים.

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

4. ולהכרעתנו –
א. הפסקת עבודה
על התובע הנטל להוכיח, כטענתו, כי פוטר.
בפועל, די אם נתייחס לדבריו בדיון הראשון, כדי שלא ניתן היה להשתכנע בגרסתו: אין הוא יודע מתי עבד, מתי חדל מעבודה. אף את גרסתו להפסקת העבודה קשה היה לקבל. די אם נפנה לכך, כי לדבריו, בחודש ספטמבר 2013, לאחר מספר ימים שאמרו לו להשאר בבית, אינו זוכר תאריך בדיוק, כי זה היה לפני הרבה זמן; ומנגד, טען כי ב- 15 לאוקטובר פוטר, לאחר יומיים שנאמר לו לשבת בבית.
בתלוש כתוב הימים האחרונים שעבד. גם בתארו את הארוע (שלטענתו הביא להפסקת עבודה) בתחילה טען כי הארוע החל בכך שמקסים אמר לו לבצע העבודה, בדרכו, ואח"כ, תיקן לכך שהכוונה לדימה. שוב טען כי נתבקש ע"י מקסים לשבת בבית מספר ימים וכשהתקשר – פוטר. גרסתו אינה תואמת לגרסתו בתביעה, בה טען כי מקסים התקשר אליו ואמר לו לשבת יומיים בבית, ואחרי יומיים, מקסים הודיע לו על פיטוריו... (ונבהיר: "מספר ימים", כגרסה שבפני
נו, אינם "יומיים" שבתביעה; התובע התקשר למקסים, או מקסים הודיע לו?!; כך ארע בספטמבר או במחצית אוקטובר ?!).
כך או כך – מקסים הכחיש הטענות, הבהיר כי לא זכר אף את התובע, שעבד כמה חודשים ופשוט נעלם, לא היה שום מקרה חריג, פשוט התובע נעלם. הכחיש שהתובע ישב בבית; התובע פשוט נעלם יום אחד גשום ולא ענה לטלפונים. אינו יכול להראות מסרונים וכו' כי החליף פעמיים הטלפון שלו ולא חשב שיצטרך את זה אחרי שנים. לא ידע למה התובע נעלם. בפועל, אף אין בפני
נו מדוע הגיש התובע את תביעתו, 3 שנים לאחר הפסקת עבודתו, כשלמצער, אף לא פנה, ולו פעם אחת (בע"פ/בכתב), לנתבעים, בהקשר לטענתו כי פוטר. התובע לא נותן גרסה גם בענין זה, ולא טרח ליתן גרסה ברורה כלשהי.

למעלה מן הצורך נבהיר כי אף באשר לארוע שטען לו עם דימה, עולה "חוסר התאמה" בין גרסתו בתביעה (ס' 8), לגרסתו בפני
נו – שלא לומר, שגרסתו לא היתה משכנעת.
זה המקום להזכיר כי בפועל, מטעמי יעילות הדיון, "חקירה ראשית" של הצדדים, הייתה כתב הטענות הרלוונטי (לכ"א מהם). התובע בח.נ. תאר בהרחבה את הארוע ( עמ' 5- 6), אלא שתאורו אינו תואם את הנטען בתביעה.
באמרת אגב, נבהיר כי ב"כ התובע דובר שפתו של התובע, כך שודאי לא נמנע ממנו לתאר לב"כ, הארוע כפי שהתרחש.
עוד נזכיר כי אין בפני
נו, ולו ראייה כלשהי, להוכיח כי במשך 3 השנים שעד הגשת התביעה פנה לנתבעים בטלפון/בכתב . למצער, גם לתביעה לא קדמה פניית בא כוחו, לנתבעים; ודאי אין בפני
נו פנייה, מיד לאחר הפיטורין הנטענים: נא החזירו אותי לעבודה, כמצופה מעולה חדש הזקוק לעבודה, עובד הטוען כי חיפש עבודה והחל לעבוד כעבור 3 שבועות (ומשעבודות אחרות לא התאימו לו).
לאור כל אלה, משלא הוכח ומשלא שוכנענו כי התובע פוטר, אין לנו אלא לדחות התביעה לפ"פ, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין העדר שימוע.

ב. תחולת צו הרחבה בענף הבנין

בפועל, בדיון בפני
נו, קיבלו על עצמם הנתבעים כי על יחסי הצדדים חל הצו הענפי.
אין חולק איפוא כי עפ"י הצו, זכאי התובע להפרשות לפ"פ ולפנסיה, החל מיום העבודה הראשון.
חישובנו ל- 6% + 6% לגמל ופנסיה, מסתכם בסך 2,556 ₪.
התובע עתר ל- 2,422 ₪ (ס' 14 לתביעה).
בהתאם , על הנתבעים לשלם לתובע הסך של 2,556 ₪ (בשל הפער הנמוך, מצאנו להורות לנתבעים לשלם הזכאות המלאה, הגם שמדובר בסכום גבוה מזה שנתבע).
מששוכנענו כי הנתבעים לא היו ערים לתחולת הצו הענפי ומשכבר בהגנתם הכירו בחבותם עפי"ו – ממילא, אין מקום לסעד שעתר לו התובע בדבר פיצוי חד פעמי.
לא שוכנענו כי הנתבעים ניצלו "מעמדו" של התובע, אלא ההפך; לטעמנו, די בעיון בתלושי השכר ובכלל כך כי לתקופת עבודה של פחות מ- 5 חודשים (לשיטת התביעה), שולם לתובע בגין 3 ימי חג ובגין 4 ימי חופשה! ונבהיר: 4 ימי חופשה הם מלוא זכאותו ו-3 ימי חג לתקופת העבודה הנדונה, הם מעבר ליחסיות זכאותו במהלך שנת עבודה !
הנה כי כן – ישלמו הנתבעים לתובע ההפרשות לפ"פ ולפנסיה בסך 2,556 ₪ ונדחית עתירתו לפיצוי בסך 5,000 ₪.

ג. חגים, שי לחג, ימי מחלה, דמי ביגוד, פיצוי בגין הפרת הסכם ועגמת נפש

התובע עתר ל- 2 ימי חג בסך 450 ₪, לשי לחג הפסח, ל- 6.5 ימי מחלה שצבר ולא ניצל, ולדמי ביגוד בסך 755 ₪.
באשר לימי חג – לטעמנו, כשעובד זכאי במהלך שנת עבודה לעד 9 ימי חג ( ויום בחירה ) ועבד פחות מ- 5 חודשים ( 26.5. – 15.10, כנטען בתביעה, ודאי אם פוטר כעדותו, בספטמבר !) וקיבל בספטמבר, כאמור, 3 ימי חג – הרי קיבל מלוא זכאותו היחסית ואף יותר מכך. משכך, נדחית עתירתו זו!

התובע, שהחל לעבוד ב- 26.5, ודאי אינו זכאי לשי לפסח, כאמור בתביעתו. סיכומיו, בהם ביקש לתקן התביעה, אין בהם ריפוי לפגם זה (ודאי כך, כשהזכיר בתביעה הזכאות לשי לראש השנה ולפסח, אך עתר לשי לפסח).
משכך, נדחית עתירתו זו.

באשר לימי מחלה – לא מצאנו מקור בדין לעתירה לפדיון ימי מחלה.
צודקים הנתבעים כי אין נדרשת הכרעה ברכיב זה, משהתובע לא חזר על עתירתו ברכיב זה בסיכומיו.
הנה כי כן – נדחית התביעה ברכיב זה גופא ולאור האמור בסיכומי הנתבעים.

כך גם באשר לדמי ביגוד –הצדק עם הנתבעים, שהרי הזכאות נקבעה בצו ההרחבה אחרי חצי שנת ותק, מה שברור שאין בפני
נו.
די בכך לדחיית התביעה ברכיב זה.

באשר לפיצוי בגין הפרת הסכם ועגמת נפש – אין בפני
נו מהו ההסכם שהופר, לא התרשמנו כי הנתבעים נהגו בתובע שלא כראוי, או כי הופר הסכם העבודה, או כי לא קיבל את שהוסכם.
לא הוכח בפני
נו הסכם שהופר, ודאי לא עגמת נפש כלשהי, או כזו שהנתבעים אחראים לה.

אין מקום גם לרכיב כאמור, 3 שנים לאחר שנסתיימו קשרי העבודה בין הצדדים.

הנה כי כן – נדחה גם רכיב זה.

ד. הפרשי שכר

טוען התובע כי עפ"י תיקון 24 לחוק הגנת השכר נטל ההוכחה לימי ושעות העבודה חל על הנתבעים, שבכוונה לא ביצעו את הוראות החוק ובכך הטעוהו.
כך, ביולי, עפ"י התלוש, עבד 207 שעות ששולמו כשעות רגילות ולפיכך, זכאי הוא להפרש בסך 199 ₪.
כך , ביוני באופן חד צדדי הפחיתו היקף עבודתו, העסיקוהו רק 171 שעות, ועשו תרגילים כאלו כל חודש ומשכך, עתר ל- 4,300 ₪.

יובהר מיד כי אין לדעת כיצד עתר לסכום האמור וכיצד חושב.
אין חולק כי ביולי שולם לתובע בגין 207 שעות, לפי ערך שעה רגיל.
כן עולה כי שולם לו בגין 4.5 ש"נ.

מנגד, עולה ממוצג "א" (כרטיסי הנוכחות אותם מילא התובע, כעדות הנתבעים, שלא נסתרה) כי בחודש יולי עבד התובע 23 י"ע ובהם 10 שעות עבודה ליום (ובתוספת 4.5 שעות נוספות) ובניכוי שעת הפסקה, אכן מדובר ב- 207 שעות.

משכך חישבו הנתבעים (207 שעות רגילות) ומשאין נכוי זמן ההפסקה מעבר לכך (כטענת הנתבעים בהגנתם ובעדותם), אין מקום לכך עתה.
משמקובל עלינו כי ניתנה לתובע מדי יום הפסקה בת שעה (לפחות), לא מצאנו פגם בחישובי שכרו, כמופיע ע"ג כל כרטיס ובהתאמה בתלושי השכר.
מעבר לאמור נציין כי ניכר כי התובע הועסק בשכר שעתי, במשרה לא קבועה וכי התשלום בוצע בהתאם וכמגיע לו עפ"י דין.

עם זאת, אין חולק כי התובע זכאי לתשלום יתרת השעות הנוספות לחודש יולי ( 186 – 207) וסה"כ בגין 21 ש"נ (25 ₪x 21 שע' x 25%) = 131.25 ₪ (שהרי בגין 100%קיבל תשלום).
בשאר התלושים קיבל התובע כמתחייב, כשכאמור הוצגו לנו כרטיסי נוכחות, שלא נסתרו ע"י התובע.

הנה כי כן – על הנתבעים לשלם לתובע הסך של 131.25 ₪ כהפרש שכר ונדחית התביעה לסכום שנתבע.

ה. קיזוז

טוענים הנתבעים לקיזוז, משהתובע עזב העבודה בלא שנתן הודעה מוקדמת.
אין חולק כי הנתבעים לא קיזזו מהתובע כאמור, בתלוש השכר האחרון.
אין חולק כי ניתן להבין גישתם בהגנה, משנדרשו להתמודד עם תביעתו, 3 שנים לאחר שנעלם.
עם זאת, לטעמנו, חרף התנהלותו התמוהה של התובע בהקשר האמור – לא מצאנו להורות על קיזוז חלף הודעה מוקדמת, משלא הוכח כי ניסו לאתרו, ולו בכתובתו כמופיע בתלושי השכר, ומשאין מקום לכך, 3 שנים לאחר סיים יחסי העבודה.
הנה כי כן – נדחית עתירת הנתבעים לקיזוז.
ו. סיכום

הנתבעים ישלמו לתובע הסכומים שנקבעו דלעיל בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 13.9.16 ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות האמורות ולאור עיתוי התביעה וסכומה מול תוצאת ההליך, ישא התובע בהוצאות הנתבעים בסך 1,200 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן בהעדר (31 ינואר 2018), ט"ו שבט תשע"ח, בהעדר הצדדים.
נ.צ. עובדים, גב' אורלי מלי

שרה מאירי
, שופטת-אב"ד

נחתם ע"י נ.צ. ביום 28.2.18.
1 מתוך 8








דמ בית דין אזורי לעבודה 30992-09/16 דניס סריוגין נ' אלכסנדר זברז'ינצקי, מקסים זברז'ינצקי (פורסם ב-ֽ 31/01/2018)