פסקי דין על עיריית נתניה | פסקי דין על שרון יהושע | פסקי דין על מלי שרון |

3487/02 א     24/07/2005




א 3487/02 עיריית נתניה נ' שרון יהושע, מלי שרון




1
בתי המשפט

א 003487/02
בית משפט השלום נתניה
24/07/200524.7.05
תאריך:
השופטת הדס עובדיה

בפני
:
עיריית נתניה

בעניין:
תובעת
סיבק יחזקאל

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . שרון יהושע

2 . מלי שרון
נתבעים
שרם דוד

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
העובדות בתמצית
1. הנתבעים הם בעלי המניות בחברת מ. מוסך לב השרון (1996) בע"מ. (להלן: "החברה"). הנתבעת מספר 2 בעלת מניה אחת ממניות החברה, והנתבע מספר 1 בעל יתרת מניות החברה. החברה נוסדה בשנת 1996 ועיסוקה בניהול והפעלת מוסך בנתניה
. הנתבע מספר 1 הוא מנהל החברה.

2. עקב אי תשלום אגרות שנתיות לרשם החברות נמחקה החברה, בהמשך ניתן צו להחייאת החברה והיא הוחייתה, זאת ביום 30.12.2002. (אישור רשם החברות בדבר החייאת החברה צורף כנספח לתצהיר הנתבע מספר 1)
3. לחברה שלושה נכסים באזור התעשיה הדרומי בנתניה
, בגינם צברה חובות ארנונה ומים. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחוב החברה לתובעת, וזאת בהתאם למפורט בכתב התביעה, בתצהיר המצהירה מטעם התובעת, גב' לבנה, ולפסקי הדין שנפסקו כנגד החברה בבית משפט זה בת.א 7892/00, בו חויבה החברה בתשלום 54,298 ₪ ות.א 14166/01, בו חויבה החברה בתשלום 72,736 ₪. פסקי הדין צורפו לתצהיר הגב' לבנה. פסקי הדין נתנו בגין חובות החברה בגין ארנונה ומים לשנים 1999 עד 2001 ובגין חוב עבור אספקת מים גם בשנת 1998.

4. התובעת פעלה לגביית חובות החברה באמצעות ההוצאה לפועל, בהליכים מנהליים שננקטו כנגדה, ובאמצעות הטלת עיקולים על חשבון הבנק של החברה ועל מיטלטליה. הצלחת התובעת בגביית חוב החברה הייתה מוגבלת ביותר, אם כי לא אפסית.
גב' לבנה העידה כי בעקבות הליך הוצאת מיטלטלין שילם הנתבע מספר 1 בשנת 2003 10,000 ₪ בשקים פרטיים שחזרו, לאחר מכן שילם הנתבע מספר 1 כ 6,000 ₪ במזומן. (עדותה בעמוד 19 לפרוטוקול).
הנתבע מספר 1 העיד כי בשנת 2002 לערך עוקלו ונמכרו מיטלטלי החברה לצורך פירעון חוב החברה לעיריה , ובכלל זה "מחשב ומכשיר". (עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול). הנתבע מספר 1 העיד כי החברה עוסקת גם בסחר במכוניות לאחר שיפוץ וכי היא בעלת ציוד.

5. לטענת התובעת צברה החברה חובות נוספים משנת 2001 ועד היום, אולם עד כה לא הוגשה תביעה נוספת כנגד החברה בגין חובות אלה.

טענות הצדדים
6. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבעים בתשלום חוב החברה, זאת כדלקמן:
מכוח חובה אישית של הנתבעים עקב התנהגותם בחוסר תום לב, תרמית, מצג שוא רשלני, רשלנות והפרת חובה חקוקה; מכח חבות אישית בתקופה בה הייתה החברה מחוקה; ומכוח הרמת מסך.

7. התובעת טוענת כי התקיימו בנסיבות העניין התנאים לחיוב הנתבעים בתשלום חוב החברה על יסוד העובדות המפורטות להלן:
בשל היות החברה מחוקה בין השנים 1999 עד 2002, החזקת הנכסים והפעלת העסק בתקופה זו על ידי הנתבעים עצמם.
על יסוד מצג שיצר הנתבע מספר 1 בפני
ראש ההוצאה לפועל בהרצליה לפיו בכוונתו להסדיר את החוב, ומשלא הסדירו הוברר כי הוא כוזב.
משניהלו את החברה בחדלות פרעון מוחלטת, עירבו בין פעילותם הפרטית לפעילות החברה, בכך כי בין השנים 2003 עד 2004, בעת שחשבון החברה היה מוגבל הפקידו שקים של החברה בחשבונם הפרטי.
משעשו שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ונמנעו מלשלם חובותיה לעיריה במשך כעשור.
בשל הצורך לשדר מסר ברור כי התנהגות מעין זו של הנתבעים אינה יכולה לחסות תחת מטרית מסך ההתאגדות של החברה.

8. הנתבעים כופרים בכל טענות התובעת. לטענתם אין לנתבעת כל השפעה על קבלת ההחלטות בחברה ועל ניהול עסקיה. הנתבעים טוענים כי החברה פועלת ומשלמת חובותיה לספקים, לעובדים, לרשויות, ככל יכולתה, אם כי היא מצויה בקשיים כלכליים משמעותיים. הנתבעים טוענים כי לא עשו כל שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה, לא עוולו כלפי התובעת, וכי אין מקום לחייבם בפירעון חובות החברה.

דיון
9. יצוין כי ביחס למחלוקת המשתרעת על התקופה שבין שנת 1998 ושנת 2001 חולש הדין החל בתקופת תוקפה של פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 והדין החל מעת חקיקת חוק החברות, התשנ"ט - 1999. (להלן: "חוק החברות"). בנוסף יצוין ברקע הדברים תיקון מספר 3 לחוק החברות - התשס"ה - 2005, ס"ח 1989 עמ' 238, על פיו תוקן בין היתר סעיף 6 לחוק, באופן המקשה על האפשרות להרים את מסך ההתאגדות, ובוטל בגדרו סעיף 54 לחוק החברות, אשר אפשר ייחוס חובות החברה לנושאי משרה בה. סבורתני כי לצורך פרשנות חוק החברות , אף בטרם תוקן החוק, יש חשיבות אף לתיקון לחוק, תוכנו, ותכליתו.
בדברי ההסבר לתיקון מספר 3 לחוק נאמר:
"סעיף 6 עשוי להתפרש כרחב מדי ולא בהיר והותיר את הקהיליה העסקית בחוסר ודאות ובסיכונים שאינם ניתנים לצפיה. כדי להבהיר כי לא היה בכוונת המחוקק להרחיב את קשת המקרים שבהם יורם מסך ההתאגדות לעומת המצב קודם תחילתו של החוק, מוצע לקבוע כי המקרים שבהם ייוחסו חובות החברה לבעלי המניות יהיו אך ורק כאשר נכון, צודק ויעיל לעשות כן ובהתקיים אחד מן המקרים המפורטים בחוק המוצע."
ראה: הצעת חוק החברות (תיקון) התשס"ב - 2002, ה"ח 3132, עמ' 638.
ואמנם בתיקון לחוק בוטל סעיף הסל ונקבע כי בית המשפט יהיה רשאי להרים את מסך ההתאגדות, אם סבר כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, וזאת במקרים החריגים בהם נעשה השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באחד המקרים המפורטים בסעיף 6 לחוק. תנאים אלה הם תנאים מצטברים. לצורך הקביעה האם צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות על בית המשפט להביא בחשבון את שיעור אחזקותיו של בעל מניות בחברה, ומידת הפיקוח על פעולותיה ששיעור זה מאפשר לו, וכן מודעותו לנסיבות בגינן מבוקש להרים את מסך ההתאגדות.
בתיקון לחוק הובהרו התנאים להרמת מסך במקרה של מימון דק. בהתאם לתיקון לחוק החברות על מנת שבית המשפט ירים את מסך ההתאגדות, בעילה זו, יש להוכיח כי החברה, באמצעות האורגנים שלה על פי סמכויותיהם,פעלה באופן הפוגע בטובת החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. עוד יצוין ביטול סעיף 54 לחוק החברות שבוצע באמצעות התיקון לחוק, אשר אפשר לבית המשפט, בכפוף לתנאי הרמת מסך, לייחס את חובות החברה לנושאי משרה בה.

10. אף בטרם התיקון לחוק ברוב רובם הגדול של המקרים צווה בית המשפט ליתן נפקות מלאה לאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. בענין זה נקבע על ידי כבוד השופט ד. לוין כדלקמן:
"אכן דין הוא כי בין תאגיד שהוא חברה לבין בעלי מניותיו פרוש מסך החוצץ בין האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעל המניות, ואין לערבב ביניהם... חרף זאת התברר עם השנים כי המסך אינו כה הרמטי ומצויים בסביבתו תחומים עמומים שבהם פועלים התאגיד ובעלי המניות בערבוביה, ונוצר מדי פעם הצורך, למען עשיית צדק והעמדת דברים על דיוקם, להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד. אך כמובן אין לנהוג בדרך זו, על דרך השגרה, שהרי אם כך נעשה יתערער יסוד היסודות של תרות האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בתור שכזה."
ראה: ע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' איטה מוברמן ואח' פ"ד מו (5) 353.

11. איני סבורה כי בנסיבות הענין מתקיימים תנאים חריגים אלה. אפרט:
איני סבורה כי הוכח כי הישות המשפטית הנפרדת של החברה, במועדים הרלוונטים לתביעה, היתה מלאכותית וכי כל כולה נועדה על מנת לספק מפלט לבעלי המניות שפגעו בזולת מתביעה אישית כנגדם.
מעדות הנתבע מספר 1 עולה כי החברה פעילה, כי יש לה רכוש ונכסים, ובכלל זה מכוניות שהיא עוסקת בקנייתן ומכירתן, וחלקן אף משמשות אותה לצורך פעילותה כקניינה. הנתבע מספר 1 העיד כי הזרים כספים לחברה לצורך המשך פעילותה. טענה זו לא הופרכה. החברה מקבלת הזמנות ומעסיקה עובדים וקיומה כגוף המנהל עסקים הוא ממשי. אין לומר כי כל השימוש באישיות המשפטית של החברה במועדים הרלבנטיים לתביעה נעשה למטרת קיפוח נושיה, או לשם הונאה ולא תוך כדי נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה שלא לטובת החברה.

12. נכונות בתי המשפט להרים את מסך ההתאגדות בעילת מימון דק, אף בטרם התיקון לחוק, הייתה מינימלית ביותר, גם ביחס לנושים בלתי רצוניים, ובחברות משפחתיות. איני סבורה כי מהפקדת כספי החברה בחשבון הנתבע מספר 1 בשנה בה היה חשבון החברה מוגבל, או מביצוע מספר משיכות מהחברה למטרות אישיות, עולה חוסר הפרדה בין פעילות הנתבעים או מי מהם, ובין פעילות החברה. ביחס לנתבעת מספר 2 יצוין כי שיעור אחזקותיה במניות החברה הוא מינימלי, והשפעתה על קבלת ההחלטות בחברה אפסית.
13. לא ראיתי לנכון לקבוע כי בנסיבות הענין, בכל הנוגע לפרק הזמן נשוא התביעה, היינו בשנים שבין 1998 עד 2001 הוכח כי צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות , ולא כי קיים טעם מיוחד להרמתו בנסיבות הקבועות בסעיף 6 לחוק החברות.

14. איני סבורה גם כי הוכחו גם עילות התביעה הנזקיות נשוא התביעה.
בענין ייחוס אחריות בנזיקין לאורגן של חברה נקבע האמור להלן:
"עובדת היותו של פלוני מנהל חברה ולפיכך אורגן שלה אינה קונקלוסיבית לעניין קביעת אחריותו האישית בנזיקין... היותו של פלוני, בין השאר, אורגן של חברה אינו קנה לו חסינות בנזיקין ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על ידיו. השאלה שיש לשאול היא, האם התמלאו היסודות הנדרשים לקיומה של אחת העוולות המנויות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]..."
ראה: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' יואל אורן ואח' פ"ד לה (4) 253.
איני סבורה כי הוכח כי התובע הטעה במכוון את ראש ההוצאה לפועל בהרצליה וכי במועד בו הצהיר כי בדעתו לפעול לפרעון החוב התכוון לרמות, או להטעות, או ליצור מצג שמלכתחילה אינו נכון. הנתבע מספר 1 כלל לא נחקר ביחס להלך רוחו בעת שנאמרו דבריו אלה, למצב החברה באותה עת, לכוונתו ולהתנהלותו לאחר מכן. מכל מקום מהראיות שהובאו בפני
איני סבורה כי אמנם כך הוכח בפני
.
15. אף את יתר טענות התובעת בדבר רשלנות הנתבעים, הפרת חובת תום הלב על ידם באופן המצמיח זכות לפיצוי לתובעת, לא מצאתי לנכון לקבל. דברים אלה נטענו על ידי התובעת אך באופן כללי על רקע קשיי הגביה של החוב מן החברה ומבלי לפרט את היסודות העובדתיים והמשפטיים של כל עילה ועיגונה בראיות שבתיק, וללא פירוט גובה הפיצוי הנתבע, שיעורו, ויסודו.

16. ביחס לטענה לפיה יש לחייב את הנתבעים בתשלום חוב החברה בעת שהייתה מחוקה, זאת בין השנים 1999 עד 2002, יצוין כי התובעת לא הוכיחה מהו חוב החברה בגין המועדים שבהם הייתה החברה מחוקה. חובה על התובעת להוכיח את עצם קיום החוב ואת שיעורו, ואינה יוצאת ידי חובה בהעלאת טענות כלליות.

17. זאת ועוד, ובעיקר, החייאת החברה פועלת באופן רטרואקטיבי ומרגע שהוחייתה יראו אותה כאילו המשיכה בעסקיה ולא נמחק שמה, כקבוע בסעיף 369 לפקודת החברות הממשיך לעמוד בתוקפו ביחס לחברות שנמחקו לפי סעיף 368 לפני תחילת תוקף חוק החברות. ראה: סעיף 367 לחוק החברות תשנ"ט - 1999.
סבורתני כי גם לצורך ההכרעה בענין שבפני
משהחוב נשוא התביעה הוא חובה של החברה, ובהעדר עילה להרמת מסך או עילה אחרת לחיוב הנתבעים באופן אישי בגין חובות החברה בשנים נשוא התביעה, אין לייחס להם אף את חוב החברה במועד בו הייתה מחוקה, משהוחייתה, ורואים אותה כאילו לא נמחקה.
לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.
התובעת תשא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדאר רשום עם אישור מסירה.
ניתנה היום י"ז בתמוז, תשס"ה (24 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
הדס עובדיה
, שופטת









א בית משפט שלום 3487/02 עיריית נתניה נ' שרון יהושע, מלי שרון (פורסם ב-ֽ 24/07/2005)