פסקי דין על בנק איגוד לישראל בע"מ | פסקי דין על ישראל משולם | פסקי דין על שרית משולם |

8650/05 בשא     02/08/2005




בשא 8650/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ישראל משולם ,שרית משולם




1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 8650/05
בשא006974/05

03/08/2005
תאריך:
כב' השופטת ד. קרת-מאיר

בפני
:
בנק איגוד לישראל בע"מ

בעניין:
המבקש
נ ג ד
1. ישראל משולם
2. שרית משולם
המשיבים
(החייבים)


החלטה


1. מהות הבקשה
הבקשה שבפני
הינה התנגדות לשתי התראות פשיטת רגל שהוצאו למשיבים ביום 16.3.05.
התראת פשיטת הרגל הוצאה בגין פס"ד אשר ניתן כנגד המשיבים ביום 22.2.05 בביהמ"ש המחוזי בת"א.
החוב עפ"י פסה"ד עומד על סכום של כ- 3.5 מליון דולר.
בבקשה נאמר כי פסה"ד נתקבל מבלי שניתנה למשיבים רשות להגן.
ביום 7.3.05 הוגשה לבימ"ש בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד בשל טענות שיש למשיבים כנגד פסה"ד וכנגד ההחלטה שלא לתת להם רשות להגן.
ביום 5.4.05 הוגש ערעור על פסק הדין.
המשיבים טענו כי במקום להמתין להחלטה בבקשה זו, מיהר המבקש לפתוח בהליכי פשיטת רגל למרות שלא קיימות בידו כל טענות מהותיות באשר להתחמקות מתשלום חוב.
בבקשה נאמר כי סיכוי הערעור טובים, שכן לפי ההלכה על המשיבים להראות רק כי קיימת להם הגנה לכאורית כנגד התובענה.
אחת הטענות העיקריות בהודעת הערעור היא כי המבקש הסתיר מבימ"ש עובדות ומסמכים מהותיים, המצביעים על הסכם בכתב שנכרת בין המשיב לבין המבקש שיש בו כדי להשמיט את הקרקע תחת התביעה.
המבקש לא היה רשאי כלל להעמיד את החוב לפרעון מיידי ולהגיש את התביעה.
המבקשים טענו כי עפ"י ההסכם האמור לעיל, אשר נכרת עוד בדצמ' 2001, נקבע הסדר הדרגתי לצמצום יתרת החוב של המשיב במשך תקופה של שנה.
הצדדים קיימו את ההסכם במשך חצי שנה, אולם באופן פתאומי החליט לבקש להפר את ההסכמות ושלח מכתב בו דרש לפרוע את החוב באופן מיידי. זאת בגין תביעה אשר הגיש בנק מזרחי כנגד המשיבים.
במסגרת נימוקי הערעור נטען כי ביהמ"ש טעה כאשר לא נתן כל משקל בפסה"ד כנגד המשיבים לעובדה כי המבקש העלים את אותו הסכם לפרעון החוב באופן הדרגתי.
הערעור אינו מהווה ערעור סרק, שכן מפורטים בו נימוקים כבדי משקל.
המשיבים טענו כי אם תתקבל בקשת עיכוב הביצוע לא יוכל המבקש לפעול נגדם בהליכי פש"ר ולכן מן הדין להמתין להחלטה בבקשה זו.
המשיבים הפנו להוראות סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם - 1980.
אמנם סעיף 15 מתייחס לשלב שבו הוגשה בקשת נושה לפש"ר ולצו כינוס. אולם, גם בשלב הנוכחי יש לעשות שימוש בהוראתו. זאת לאור ההלכה על פיה עצם הפתיחה בהליכי פש"ר, יש בהם כדי לגרום נזקים כבדים לשמו הטוב ולמשלח ידו של החייב.
על המבקש לפעול בתום לב ובנאמנות כלפי המשיבים.
עוד נטען כי אין לראות בפסה"ד פס"ד חלוט.
המשיבים גם טענו כי המבקש עושה שימוש בהליכי פש"ר כנשק טקטי להפעלת לחץ פסול. כמו כן נטען כי קיימת למשיבים זכות תביעה שכנגד אשר גבוהה מסכום החוב, וסרוב המבקש להמציא מסמכים מונע את הגשת התביעה.
כמו כן נאמר כי המשיבים משתפים פעולה במסגרת הליכי הוצל"פ אשר נפתחו לשם מימוש נכסים ששועבדו למבקש.
הבקשה נתמכה בתצהירי המשיבים.
2. תגובת המבקש להתנגדות
באופן כללי נאמר כי המבקש דוחה את טענות המשיבים באשר לחוסר תום לב או הפרת חובת הגינות.
המבקש ציין כי בבסיס ההליכים תביעה אשר הוגשה כנגד המשיבים.
המשיבים הגישו בקשה למחיקת כותרת אשר נדחתה וכן הגישו בקשה לרשות להגן.
טענות אלה נדחו בהחלטה אשר הסתיימה בפסה"ד.
המשיבים גם פנו בדרישות לגילוי אלפי מסמכים. באשר לדרישות אלה התקיים הליך ארוך, אשר בסופו הוכרע כי המבקש המציא למשיבים את כל המסמכים הרלוונטים לתקופה של 7 שנים אחורה מיום הגשת התביעה.
ההחלטה אשר ניתנה בבקשת הרשות להגן ניתנה לאחר שהתקיים דיון, במהלכו נחקרו המשיבים ארוכות על תצהירם. לא ניתן לומר כי מדובר במקרה בו למשיבים לא ניתן יומם בבימ"ש.
לאחר מתן פסה"ד הגישו המשיבים ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע במסגרתה חזרו על טענותיהם בבקשת הרשות להגן.
בימ"ש דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע כי גם אם יש למשיבים טענות כנגד ההחלטה אשר דחתה את בקשת הרשות להגן, הרי שהם לא הניחו תשתית ראייתית לטענה בדבר נזק בלתי הפיך, וכי אין כל חשש שהבנק לא יוכל לפרוע את הסכומים היה ויבוטל פסה"ד.
עם דחיית בקשה זו פנו המשיבים לביהמ"ש העליון וביקשו עיכוב ביצוע.
במסגרת החלטת ביהמ"ש העליון נאמר כי בימ"ש לא השתכנע שסיכוי הערעור גבוהים, וכי אין גם בהירות בטענה בקשר לסכנת התמוטטות של המשיבים והנזק הבלתי הפיך שייגרם להם.
ביהמ"ש העליון נעתר לעיכוב ביצוע פסה"ד באופן חלקי, והורה על עיכובו של שליש מהחוב כנגד ערבויות להנחת דעתו של ביהמ"ש המחוזי.
ביום 19.5.05 הגישו המשיבים בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו וגם בקשה זו נדחתה.
במסגרת בקשה זו לעיון חוזר נטען כי מינויו של המשיב כחבר דירקטוריון הבורסה ליהלומים מצדיק עיון מחדש ועיכוב ביצוע פסה"ד.
צוין בפני
ביהמ"ש העליון דבר הנקיטה בהליכי פש"ר ונטען כי הכרזה על המשיב כפושט רגל עלולה לשלול את כהונתו של המשיב כדירקטור בבורסה ליהלומים.
ביהמ"ש העליון התייחס אף לטענה זו וקבע כי בחירת המשיב כדירקטור בבורסה, עם כל החשיבות שבה, אינה יכולה להעלות ולהוריד באשר לתשלום החוב.
המבקש טען כי ההתנגדות אשר הוגשה ע"י המשיבים אינה אלא בגדר בקשה מוסווית לעיכוב הליכים בגין ביצוע פסה"ד.
כמו כן נטען ע"י המבקש כי המשיבים מתחמקים מתשלום החוב.
בניגוד גמור לדברי המשיבים, אין הם משתפים פעולה עם המבקש ביחס למימוש הנכסים אשר שועבדו על ידם.
כך התברר כי בנוב' 2003 התיימר המשיב להשכיר את המשרדים המשועבדים לצדדי ג' לתקופה של שנתיים. זאת בניגוד לתנאי השעבוד וללא הסכמת המבקש. במסגרת אותו הסכם שכירות נקבע כי מלוא דמי השכירות ישולמו מראש.
דמי השכירות בסכום של 48,000 דולר שולמו לטענת השוכרים בשיק לפקודת חברה שהיא בבעלות בתו של החייב.
מכאן עולה בבירור כי המשיבים מתחמקים מתשלום החוב ופועלים להברחת נכסים.
המבקש התייחס גם לבטוחות שבידי הבנק וטען כי החוב האדיר של המשיבים אינו עומד בקנה אחד עם הבטוחות המצויות בידו.
התמורה בגין מימוש המשרדים המשועבדים הינה לכל היותר כ- 700,000 דולר ויהלומים גולמיים אשר שועבדו מוערכים בסכום של 880,000 דולר.
חובות המשיבים מוערכים נכון ליום 20.2.05 בסכום של כ- 20 מליון ₪.
כנגד המשיבים עומדת גם תביעה של בנק מזרחי על סכום של כ- 13 מליון ₪.
עוד נאמר כי אין למשיבים זכות להגשת תביעה שכנגד, אלא במקרה בו יתקבל ערעורם.
יתרה מזאת, טענתם של המשיבים באשר לתביעה שכנגד הינה טענה סתמית וכל המסמכים היו בידם, כך שאין מקום לטענה כי לא היה באפשרותם להגיש את התביעה בהעדר מסמכים.
כמו כן הצביע המבקש על ההלכה על פיה אין בהגשת ערעור כדי למנוע הליכי פש"ר.
טענת הנזק הוכרעה כבר על ידי שתי ערכאות וכך גם שאלת סיכוי הערעור.
תגובה זו נתמכה בתצהיר אשר נמשך ע"י ב"כ המבקש בעת הדיון במעמד הצדדים.

3. חקירת המשיב
המשיבה לא התייצבה לדיון אשר נקבע במעמד הצדדים ובמהלך דיון זה נחקר רק המשיב על תצהירו.
במסגרת החקירה הנגדית אישר המשיב כי ממועד מתן פסה"ד ועד היום לא שילם דבר ע"ח החוב הפסוק.
כמו כן אישר המשיב כי בתצהיר אשר תמך בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגש לביהמ"ש העליון לא צוין כי באוק' 2004 הוגשה תביעה לביהמ"ש, בה התבקש סעד הצהרתי על פיה שועבדו המשרדים לשם הבטחת הלוואה ספציפית ולא להבטחת כל החובות.
זאת למרות העובדה כי המשרדים צוינו כבטוחה המצויה בידי הבנק, כפי שנעשה גם במסגרת ההתנגדות שבפני
.
המשיב אישר גם כי לאחר שהוגשה התביעה נגדו ע"י המבקש במרץ 2003, חתם על הסכם שכירות עם צדדי ג' לגבי המשרדים בבורסת היהלומים בנוב' 2003.
הסכם השכירות הוגש כ- מש/3.
המשרדים הושכרו לשנתיים עם אופציה ונקבע כי דמי השכירות ישולמו שנתיים מראש.
המשיב העיד כי כל דמי השכירות שולמו לבתו באמצעות חברה בשם ענבל ג'ולרי בע"מ.
המשיב טען כי בתו הלוותה לו כספים לצורך יצוג משפטי, על מנת שיוכל לשלם לעורכי הדין שלו וזה הקשר שבינה לבין המשרדים.
באותה חברת ענבל ג'ולרי שימש המשיב כמנהל עד לפני שנתיים וכיום הוא עובד כשכיר.
המשיב גם אישר כי בתו ניצלה את הקשרים שלו, וכי "פה ושם" העביר את עסקיו עם יהלומנים לחברה של בתו.
אשתו מסייעת לו בעבודה ומקבלת תלושי שכר הזהים בסכומם לתלושי השכר שמקבל המשיב מחברת ענבל ג'ולרי.
המשיב טען כי מתנהל מו"מ במשך שנתיים עם המבקש, וכי נמצא באולם עו"ד המנהל בשמו ובשם בנו מו"מ, וכי עו"ד אשר נמצא בארה"ב ביקש כי יתחילו לנהל מו"מ כללי עם המבקש.

4. השלמת הטיעונים מטעם הצדדים
לאחר הדיון ניתנה לצדדים אפשרות להשלים את טיעוניהם.
במסגרת השלמת הטיעון מטעם המשיבים חזרו המשיבים וטענו כי הבנק נוהג בחוסר תום לב בניגוד לחובות האמון המוטלות עליו.
המבקש בחר, לדבריהם, לבצע מחטפים ולנסות להעמיד את המשיבים בפני
הליכים של פש"ר אשר יפגעו במשלח ידם.
יש בכך לכן גם לעשות שימוש ברעה בהליכי בימ"ש שכן המבקש פועל על מנת ליצור לחץ על המשיבים לשלם כספים, למרות שיש להם טענות כבדות משקל כנגד החוב.
יש לראות את הליכי הפש"ר כצעד טקטי וזאת במיוחד לאור העובדה כי המבקש הגיש את הבקשות להמצאת התראת פש"ר פחות מחודש לאחר מתן פסה"ד.
אין לראות בהתראות כנסמכות על פס"ד חלוט, שכן הערעור על פסה"ד עדיין תלוי ועומד.
סיכוי הערעור הם טובים ויש לפעול לפי סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל.
המשיבים טענו כי המבקש לא הצליח לפגום באמינות המשיב בעדותו, שכן המשיב הסביר שכספי השכירות בגין המשרדים הועברו לבתו לשם החזרת הלוואה שניתנה לו על ידה.

במסגרת השלמת הטיעון מטעם הבנק נאמר כי חקירתו הנגדית של המשיב מצביעה על כך כי המשיבים מתחמקים מתשלום החוב, וכי אין בפני
הם טענה של ממש שיש בה כדי למנוע את הליכי פשיטת הרגל.
המשיב אישר במהלך החקירה הנגדית כי הוא אינו פורע את חובותיו לבנק, כי הוא פורע חובות לנושים אחרים וכי הוא מעביר את כספי דמי השכירות בגין נכסים משועבדים לחברה בבעלות בתו. כמו כן אין הוא מגלה לבימ"ש כי נטען על ידו שאותם נכסים מבטיחים רק חלק מזערי מחובותיו לבנק.
המשיב אישר כי הוא סילק את כל חובותיו ליהלומנים, בעוד שהחוב כלפי הבנק לא משולם
מזה 3 שנים, מאז שהבנק דרש ממנו לפרוע את החוב בשנת 2002.
כל דמי השכירות בגין הנכסים שולמו מראש והועברו לחברה בבעלות בתו שאין לה כל קשר של בעלות לנכס.
המשיב התחמק מלאשר את העובדה כי הוא מנהל בחברה של בתו, למרות שהדבר עולה מדף רשם החברות.
יש בפעולות אלה כדי להצביע על הברחת נכסים.
המשיב הצביע בפני
ערכאות שונות על המשרדים המשועבדים בשווי של כ- 700,000 דולר כבטוחה ראויה הנמצאת אצל הבנק, בעוד שבמסגרת תצהיר אשר תמך בה"פ אשר הגיש כנגד הבנק טען כי אותם משרדים מבטיחים לכל היותר 90,000 דולר מכלל החוב.
ביהמ"ש העליון דחה את טענות המשיבים בבקשתם לעיכוב ביצוע וקבע כי סיכוי הערעור נמוכים וכי אין די בבטוחות אשר הוצגו בפני
ו.
אין גם כל מקום לטענה בדבר חוסר תום לב.

5. דיון והחלטה
אין כל בסיס להתנגדות המשיבים להתראת פשיטת הרגל.
רוב הטיעונים אשר הועלו על ידם הינם טיעונים שהם רלוונטיים לענין בקשת עיכוב הביצוע.
בטיעונים אלה דן ביהמ"ש העליון במסגרת החלטתו, ואין מקום לחזור ולדון בהם במסגרת הבקשה הנוכחית.
יש לזכור כי פסה"ד עוכב רק לגבי שליש הסכום וזאת בכפוף לערבויות שייקבעו.
במסגרת החלטתו של ביהמ"ש העליון נאמר על ידו במפורש כי הוא לא השתכנע שסיכוי הערעור גבוהים.
כמו כן נקבע על ידי בימ"ש כי הטענה בקשר לסכנת ההתמוטטות ונזק בלתי הפיך איננה ברורה שכן כבר בנסיבות הענין, חובם לבנק מזרחי ולמבקש שבפני
, נקלעו המבקשים למצב של התמוטטות.
עוד נאמר כי אין כל סכנה שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

הטענה הרלוונטיות היחידה שיש להתייחס אליה במסגרת ההליכים שבפני
, כלומר התנגדות להתראת פשיטת רגל, היא טענתם של המשיבים כי מדובר בפס"ד שאינו חלוט, שכן טרם נדון הערעור בעניינם.
בטענה זו אין כל ממש.


עצם הגשת הערעור על פסה"ד אינה מהווה עילה להתנגדות התראת פשיטת רגל.
שאלה דומה עלתה במסגרת רע"א 8746/01 שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ, פ"ד מו(6) 448. שם נבחנה השאלה לאור טענה שהועלתה על ידי החייב, על פיה פס"ד לגביו הוגש ערעור אינו פס"ד חלוט כמשמעותו בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.
ביהמ"ש המחוזי הסביר כי כשם שאין מניעה לממש פס"ד במסגרת הליכי הוצל"פ, אף אם הוגש עליו ערעור, אין מניעה לפעול למימושו במסגרת הליכי פשיטת רגל והכל בכפוף לזכות המבקש לעכב את ביצוע פסה"ד. באותו מקרה נדחתה ההתנגדות להתראת פשיטת רגל, שכן המבקש לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד.
במסגרת פסה"ד בערעור, הפנתה כב' השופטת דורנר להוראות סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל, הקובעות כי אם הוגש ערעור על פסה"ד שעליו נסמכת התראת פשיטת הרגל, רשאי בימ"ש לדחות את הבקשה לצו כינוס או לעכב את הדיון. לכן, רשאי גם בימ"ש להורות, למרות ערעור שהוגש, על המשך הליכי פשיטת הרגל. בכל מקרה, פירושו של המבקש כי אין לראות בפס"ד עליו הוגש ערעור בגדר פס"ד חלוט, איננו עולה בקנה אחד עם תכלית הוראת סעיף 3 לפק' פשיטת הרגל, הקובעת את התנאים לפתיחה בהליך פשיטת הרגל. תכלית הליך זה היא להביא לגבייתו היעילה של חוב החייב. זאת בהנחה, המלווה את החלטת הנושה לפתוח בהליכי פשיטת רגל במקום האפשרות העומדת לו לנקוט בהליכי הוצל"פ, כי החייב נקלט למצב של חדלות פרעון. לכן, קבעה כב' השופטת דורנר "ברי איפוא, כי הפירוש המוצע על ידי המבקש, שלפיו

פסק דין
חלוט לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל הינו אך ורק

פסק דין
שאין עליו עוד ערעור - מנוגד לתכליתה של הוראת סעיף 3 הנ"ל. שהלא כידוע, מחד גיסא, כל עוד לא עוכב ביצועו של

פסק דין
, אף אם המפסיד הגיש ערעור, יש לקיים את פסק הדין, גם אם המסלול שנבחר לאכיפת החיוב שבפסק הדין הוא המסלול על פי פקודת פשיטת הרגל ומאידך גיסא, ככל שהחייב מצוי אמנם במצב של חדלות פרעון, המתנה עד לסיום הליכי הערעור עלולה אך להרע את מצבו של הנושה, שממילא חשוף בהליכי פשיטת רגל - נוכח אופיים הקולקטיבי, הנדרש לחלוקת נכסיו של החייב בין כלל נושיו - לסיכון שלא יפרע את מלוא חובו של החייב אליו" (סעיף 5 לפסה"ד).

לאור כל האמור לעיל, הרי שעצם הטענה כי המשיבים הגישו ערעור על פסה"ד, אינה מהווה טענה טובה כנגד הליכי פשיטת הרגל.

אין גם מקום במקרה שבפני
לעשות שימוש בהוראות סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל, שכן הבקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד נדחתה כאמור לעיל.


עוד יש לזכור כי הזכות לנקוט בהליכי פש"ר עומדת לנושה במקביל לנקיטת הליכי הוצל"פ. לכן, אין פסול בכך כי המבקש נקט בהליכים כחודש לאחר מתן פסה"ד.

יש לקחת בחשבון גם את העובדה כי המשיבים לא שילמו דבר על חשבון חובם מאז דרישת המבקש לפני מספר שנים, וכך גם לאחר פסה"ד; כי הסתבר במהלך החקירה הנגדית שהמשיב השכיר את הנכסים המשועבדים למבקש ללא הסכמתו מראש לתקופה ארוכה, תוך העברת כל דמי השכירות עפ"י ההסכם לחברה בבעלות בתו בטענה, שאין לה בסיס, על פיה מדובר בהחזרת הלוואה; כי המשיב בחר לשלם לנושים אחרים ולא למבקש וכי המשיב טען לקיומן של בטוחות לחוב עפ"י פסה"ד בעוד שבהליך מקביל טען כי בטוחות אלה מבטיחות חוב של 90,000 דולר בלבד.
בנסיבות אלה, אין כל הצדקה לקבל את ההתנגדות וטענתו של המשיב כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך מהליכי פשיטת הרגל.
אין גם כל מקום לטענה הסתמית והבלתי מבוססת בדבר תביעה שכנגד.
אני דוחה את ההתנגדות.
המשיבים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום כ"ו בתמוז, תשס"ה (2 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
ד. קרת-מאיר
, שופטת








בשא בית משפט מחוזי 8650/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ישראל משולם ,שרית משולם (פורסם ב-ֽ 02/08/2005)