פסקי דין על לימור אדרי

5557-02/18 בפת     12/03/2018




בפת 5557-02/18 מדינת ישראל נ' לימור אדרי








בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע


בפ"ת 5557-02-18 מדינת ישראל נ' אדרי




תיק חיצוני:
7455/17




בפני

כבוד השופטת
איילת גרבי


מבקשים

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד דרור שטרוק


נגד

משיבה
לימור אדרי
ב"כ עוה"ד יהודית ומרקו ברקוביץ

החלטה

1.
זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על פסילתה של המשיבה מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, בהתאם להוראת סעיף 46 ב' לפקודת התעבורה.

בהתאם לאמור בבקשה, הוגש נגד המשיבה כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש. עוד צויין בבקשה כי המשיבה גרמה לתאונת דרכים בה נהרגו שני בני אדם בעת שנהגה ביום 21.7.17 בסמוך לשעה 18:10, ברכב פרטי בכוון כללי צומת הנגב לכוון כללי ירוחם.

בהגיע המשיבה לק"מ ה-3 בכביש , סטתה עם רכבה שמאלה לכוון הנסיעה הנגדי בו נסעו באותה עת שני כלי רכב. המשיבה המשיכה בסטייתה שמאלה ובתוך נתיב הנסיעה הנגדי התנגשה ברכב היונדאי. המשיבה המשיכה בסטייתה שמאלה, עברה עם רכבה לשוליים הימניים בכוון הנסיעה של רכב הטויוטה ושם התנגשה גם בו אשר באותו שלב נהג בשוליים. כתוצאה מהתאונה נהג רכב הטויוטה והנוסעת לצידו מצאו את מותם המידי, נוסעי רכב הטויוטה במושב האחורי נחבלו חבלות של ממש.
עוד ציינה המבקשת כי למשיבה 22 הרשעות תעבורה קודמות וכי ברשלנותה גרמה לתאונת הדרכים ויש בהמשך נהיגתה סכנה לשלום הציבור.

2.
בעת הדיון בבקשה חזר ב"כ המבקשת על טענותיו בבקשה, והציג לבית המשפט את כלל הראיות מהן יש ללמוד כי כל הסימנים בזירה לפני מוקד ההתנגשות הם סימנים הנמצאים בנתיב השמאלי, קרי נתיב הנסיעה הנגדי לנתיב הנסיעה של המשיבה ויש בכך ללמד על מידת רשלנותה והמסוכנות הנשקפת ממנה, כמו גם מהות העבירות לחובתה, קרי 4 הרשעות של שימוש בטלפון נייד ו-4 הרשעות בגין מהירות.

עוד ציין ב"כ המבקשת כי ישנן עוד עדויות של הנהג והנוסעת ברכב היונדאי, הרכב המעורב בהתנגשות הראשונה, על כך כי המשיבה סטתה לנתיב הנגדי והתנגשה בהם בעת שהם מצויים בנתיב הנסיעה שלהם.

3.
ב"כ המשיבה טען מספר טענות אשר יש בהן לטענתו כדי לבסס כרסום בקיומן של ראיות
לכאורה והפנה לנסיבותיה של המשיבה, ולעברה התעבורתי .

ב"כ המשיבה טען כי נהג רכב היונדאי בו התנגשה המשיבה לראשונה, "נעלם" כלשונו מהשטח זמן קצר לאחר האירוע, ואולם לאחר מכן מציין כי יום לאחר התאונה הגיע נהג רכב היונדאי ומסר את עדותו, ואילו אשתו מסרה את עדותה יום נוסף לאחר מכן.

לטענת ב"כ המשיבה, בין עדויות השניים נמצאו סתירות ועל כך תמה ב"כ המשיבה מדוע לא נערך בין השניים עימות, שכן אלה לטענתו מקטינים את חלקם בתאונה.

ביחס לטענה זו אינני רואה כל בעייתיות שכן עיון בעדויות נהג רכב היונדאי ורעייתו, לא מעלה כי יש בין עדויות אלה סתירות מהותיות אשר הצדיקו עריכת עימות ביניהם. יתרה מכך, לא ברור מדוע על נהג רכב היונדאי "להקטין" את חלקו בתאונה, שכן אין מחלוקת כי גם רכב היונדאי נהג בנתיב נסיעתו שלו, והיתה זו המשיבה אשר סטתה מלכתחילה לנתיב הנסיעה הנגדי בו נהגו רכב היונדאי ורכב הטויוטה.


בנוסף לכך, בעדותו של נהג רכב היונדאי – ליפקין רפאל, מציין כי ראה את רכבה של המשיבה מתקרב לכוון נסיעתו והבחין בסטייתו של רכב המשיבה לנתיב נסיעתו שלו, צפר לרכב אך ללא כל תגובה של רכב המשיבה, המשיך בכניסתו לנתיב נסיעתו שלו, ואף האיץ את מהירות נסיעתו. עוד העיד מר ליפקין כי נהג במהירות של 80 קמ"ש בשל מגבלת הרכב.

כן העיד מר ליפקין
כי הגדיל לעשות, וסובב את ההגה ימינה לכוון השוליים על מנת למנוע את גרימת התאונה עם רכב המשיבה, כמו כן העיד כי בלם את רכבו ואף זז הצידה ימינה.


באשר לסתירות כביכול שמציין ב"כ המשיבה, אינני סבורה כי מדובר בסתירות מהותיות שכן הבדלים של מספר מטרים בעדויות השונות, אינם מהותיים שכן מדובר בעדות של נהג ונוסעת לצידו, וזאת להבדיל מקביעה מקצועית של בוחן תנועה.

4.
לא ברורה לי טרונייתו של ב"כ המשיבה להשלמות שביצע הבוחן במהלך חקירת התאונה ובמיוחד לאחר קבלת עדויות חדשות ונוספות של עדים נוספים, שכן כך מצופה מבוחן מקצועי ואחראי, לתקן, לשנות ולהוסיף על דוח הבוחן במהלך חקירת התיק, שכן דו"ח הבוחן למעשה נערך לאורך תקופה וכמובן מתבסס על חומר חקירה שנאסף, עד לסיומה של החקירה.


אינני סבורה גם כי יש צורך בעריכת זכרון דברים נוסף, בכל מקרה בו מוסיף בוחן התנועה לדו"ח נתונים נוספים וזאת כל עוד ישנו זכרון דברים, מזכר או דוח פעולה על פעולות חקירה גופן שמתבצעות.

ב"כ המשיבה לא הצביע על פעולות חקירה שבוצעו, מבלי שהיה להן תיעוד.

5.
באשר לטענה בדבר העדר הסבר של הבוחן ביחס למיקומם של עצמים, זכוכיות וחלקים מכלי הרכב השונים, הרי שטענה זו יש להפנות לבוחן התנועה שערך את הדו"ח, ואין בטענה זו בשלב זה כדי לכרסם בקיומן של ראיות לכאורה. קביעה זו רלוונטית גם ביחס לטענת ב"כ המשיבה על סימונים בכביש שהבוחן לכאורה לא התייחס אליהם.

6.
עוד טען ב"כ המשיבה כי מצא שלפי חומר החקירה ישנם שבעה פצועים במקום, בעוד שעל פי גרסת המאשימה הוצאו מכלי הרכב
שישה
פצועים בלבד, ועל כן משער ב"כ המשיבה כי היה רכב נוסף באירוע – מובן כי בשלב זה "השערה" בלבד ביחס למספר כלי הרכב המעורבים בתאונה, אין בה די.


יתרה מכך, עיון בחומר הראיות
מעלה כי לא ברור על סמך מה טוען ב"כ המשיבה כי היו שבעה פצועים, שכן לאחר שעניינתי בחומר הראיות לא עלה בידי לברר עד תום כמה נוסעים נסעו ברכב היונדאי וכמה נוסעים היו ברכב הטויוטה, וגם לא ברור כמה נוסעים מתוך מכלול הנוסעים בשלושת כלי הרכב נזקקו לטיפול רפואי והוגדרו כפצועים. למען הסר ספק ישנו דו"ח רפואי בחומר החקירה המגדיר תלונה על חבלה, כאשר פרטיו האישיים של המטופל אינם ידועים ומטופל זה הוגדר כאלמוני פלוני, ואולם, עדיין אין בכך כדי לבסס השערה בלבד על מעורבות כלי רכב נוספים ללא ביסוס נוסף.

7.
עוד טען ב"כ המשיבה כי ישנו אדם ששמו מויאל אשר התקשר למשטרה זמן קצר לאחר שצלצל מר ליפקין ואולם זה לא נחקר .

ב"כ המשיבה לא טען דבר לעניין זהותו של אותו מויאל, או פרטים שמסר למשטרת ישראל ועל כן בוודאי שלא ניתן להתייחס במסגרת החלטה זו לאותו אדם שזהותו איננה ברורה.

יחד עם זאת עיון בחומר הראיות מעלה, כי ישנו דוח אירועים של משטרת ישראל ובו תיאור של מודיע ששמו אכן מויאל גלעד, אשר דיווח על אירוע תאונת הדרכים, ואולם מעבר לדיווח על תאונה קשה עם מספר כלי רכב מעורבים, לא הצביע על כל עובדה ביחס לאופן התרחשות התאונה או אשמתו של מי מנהגי כלי הרכב.

8.
ב"כ המשיבה טען לעניין נסיבותיה האישיות של המשיבה – היותה אם חד הורית לשני חיילים, הסובלת מנכות קודמת לתאונה. עוד ציין כי עברה התעבורתי איננו מצביע על מסוכנותה ולא מיוחסות לה בתיק דנן עבירות של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת או לחילופין שימוש בטלפון נייד.

עוד טען ב"כ המשיבה טען לעניין השיהוי לכאורה בהגשת הבקשה.

לעניין זה יצוין כבר כעת כי מדובר בשיהוי של כחודשיים בלבד במהלכם הוחזר למשיבה רישיון נהיגתה.

אינני סבורה כי מדובר בתקופה אשר יש בה כדי להוות שיהוי רב מידי. בבש"פ 6282/09 בסאם תראוו נ. מ"י, קבע בית המשפט העליון כי שאלת הפסילה אינה מוכרעת אך ורק על פי סוגיית השיהוי
וכי אין לאפשר לעורר להבנות משיהוי קצר כנימוק המכריע את הכף בשאלת הפסילה. ההלכה אם כן היא כי עובדת ההשתהות, היא לעצמה, אין בה כדי להכריע, לא בשאלה אם יש יסוד מספיק להאשמות ולא בשאלת מסוכנותם של הנהגים. (בש"פ 5810/16 מרדכי מחר נ. מ"י). כל זאת כאשר בענייננו מדובר בשיהוי קצר באופן יחסי של כחודשיים.

9.
הוראת סעיף 46 ב' לפקודת התעבורה בנוסחה לאחר החוק לתיקון פקודת התעבורה, קובעת כי משהוגש כתב אישום
נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן

פסק דין
בעניינו.

כפי שנפסק בעניין בש"פ 6282/09 שאוזכר לעיל, תכליתו של סעיף זה היא העברת נטל ההוכחה לכתפיו של נאשם שהוגש נגדו כתב אישום על שגרם לתאונת דרכים קטלנית, להראות שאין נשקפת לציבור כל סכנה אם ימשיך להחזיק ברישיון וינהג ברכב בעוד משפטו מתברר.

מלשון הסעיף עולה כי סתירת חזקת המסוכנות חלה על נאשם בעבירה זו.

10.
באשר לקיומן של ראיות לכאורה נקבע בבש"פ 6757/09 דוד מזרחי נ. מ"י
כי כללו של דבר, בחינת חומר הראיות אינה תנאי מקדים לפסלות, כי אם חלק ממכלול השיקולים לבחינת פסילה בשעה שמבקשים שלא להורות עליה. עוד נקבע באותו עניין כי המסר בסעיף 46 ב' הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו.


ברי כי בין השיקולים בהקשר זה יהיו עברו התעבורתי של הנאשם, ונסיבות התאונה שבתוכן ישתקללו הראיות לכאורה.

11.
אם כן לא מצאתי כפי שפורט לעיל כי ישנו כרסום כפי שטען ב"כ המשיבה בחומר הראיות, נהפוך הוא, אני סבורה כי לפחות בשלב זה חומר הראיות מבוסס
דיו לשלב זה. לא מצאתי גם כי המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה לפסילתה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים.


נסיבותיה האישיות של המבקשת בכל הכבוד הראוי אינן רלוונטיות, ובאמרת אגב יצוין כי החומר הרפואי שהגיש ב"כ המשיבה בעניינה, אשר לא יפורט מטעמי צנעת הפרט, אין בו, לפחות בשלב זה כדי להפחית מהמסוכנות הטמונה בנהיגתה של המשיבה.

12.
לא שוכנעתי כי ב"כ המשיבה סתר את חזקת המסוכנות הנשקפת מהמשיבה בהמשך נהיגתה, כנדרש על פי הוראת סעיף 46 ב' והפסיקה בעניין זה. המשיבה מחזיקה ברישיון נהיגה משנת 1993 ולחובתה 22 הרשעות קודמות, ביניהן 4 עבירות מהירות ו-4 עבירות של שימוש בטלפון נייד בעת הנהיגה. יודגש כי העבירה האחרונה בעברה התעבורתי של המשיבה בגין שימוש בטלפון נייד בעת נסיעה, ארע רק ביום 15.3.17.

יתרה מכך המשיבה בחקירתה במשטרה מיום 15.8.17, העידה על כך כי שבוע לפני מועד התאונה הנוכחית, היתה מעורבת בתאונת דרכים נוספת, כאשר לטענתה ביקשה להחנות את רכבה ורכב פגע בה, ולאחר שנלחצה מהמכה התבלבלה בין דוושת הגז לדוושת הבלם.


בנסיבות אלה אני סבורה כאמור כי לא עלה בידי המשיבה לסתור את חזקת המסוכנות, ועל כן אני מורה על פסילתה של המשיבה מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה.

13.
ההחלטה תשלח לצדדים.
ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.










בפת בית משפט לתעבורה 5557-02/18 מדינת ישראל נ' לימור אדרי (פורסם ב-ֽ 12/03/2018)