פסקי דין על אופק תבור |

4781-01/18 בעח     11/03/2018




בעח 4781-01/18 אופק תבור נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



בע"ח 4781-01-18 תבור נ' מדינת ישראל






לפני
כבוד השופט
גרשון גונטובניק


המבקש

אופק תבור
ע"י ב"כ עו"ד דותן דניאלי


נגד


המשיבה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד צלי פלג



החלטה

לפני בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 במסגרתה מתבקשת מסירת גיליונות הרישום הפלילי של חלק מעדי התביעה.
1. נגד המבקש, ונגד שני נאשמים אחרים, הוגש לבית משפט זה כתב אישום (ת"פ 14088-02-17). על פי כתב האישום החליט נאשם 1 (להלן: מר כהן) לנצל שאיפה של רבים, קטינים ברובם, להתפרסם בסרטי קולנוע ובתוכניות טלוויזיה, ולכן פעל להוציא מהם כספים במרמה. הוא הציג להם מצגי שווא והפעיל אמצעי שכנוע שלא כדין, וזאת למרות שידע שאין ביכולתו לקיים אחר המוצג והמובטח.
כדי לממש את תכניתו הקים מר כהן מערך חברות: חברת התעשייה פרסום וטלוויזיה בע"מ (להלן: חברת התעשייה); גלובס ייצוג אמנים בע"מ (להלן: חברת גלובס) וחברת א.ד. סמארט קאסט יצוג בע"מ (להלן: חברת א.ד.). לשיטת המאשימה, מדובר היה בחברות קש. מר כהן היה הבעלים היחיד שלהן, הדירקטור היחיד והמנהל. המבקש שימש כעורך-דינו של מר כהן, וכעורך-הדין של החברות בין השנים 2015-2011, וקיבל בעבור מעשיו תשלום נכבד.
כיוון שמר כהן כבר ביצע פעילות שכזו בעבר, ועמד לחובתו, לכאורה, מוניטין שלילי, הוא ביקש ליצור מצג שווא, יחד עם המבקש, ולפיו הוא אינו קשור בחברות החדשות. לכן, רשם אחרים כבעלים וכדירקטורים בחברות הללו, וכך הוציא במרמה כספים מחברות אשראי ומאנשים פרטיים בסכום המוערך בקירוב בכ– 20 מיליון ₪. על פי כתב האישום המבקש הסכים לסייע למר כהן במימוש תכניתו, ולכן:
א) הקים ורשם בכזב את חברת סמארט קאסט ואת חברת גלובוס;
ב) רשם בכזב במסמכי חברות הקש אנשי קש כבעלים ודירקטורים, שינה והחליף את אנשי הקש מדי פעם בפעם, והעביר הדיווחים הכוזבים לרשם החברות;
ג) סייע למר כהן לשכנע את אנשי הקש להירשם בכזב כבעלים וכמנהלים בחברות אלה.
כתב האישום אוחז חמישה אישומים, והוא מייחס למבקש קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) עבירה לפי סעיף 415 ספיא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות); עבירה לפי סעיף 423 לחוק; סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק יחד עם סעיף 31 לחוק; וסיוע להלבנת הון (ריבוי עבירות), עבירות לפי סעיף 3(א)(1) ו – 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון בתוספת סעיף 31 לחוק.
2. ­בבקשתו המקורית עתר המבקש לקבל את רשימת חומר החקירה שנאסף ונרשם; תיעוד חזותי של חקירות המעורבים; עילות הסגירה של התיקים נגד המעורבים האחרים שנסגרו בעניינם תיקי החקירה; וכמו כן עתר לקבל ר.פ. של עדי התביעה, שכן "רבים אחרים היו שותפים לביצוע העבירות. לטענת המבקש חלקם גדול בהרבה מחלקו הלכאורי של המבקש. יחד עם זאת, משיקוליה של המשיבה, אלו לא הועמדו לדין. ברי, כי אלו הרחיקו עצמם מביצוע העבירות והטילו את האחריות על [מר כהן] ועל המבקש, הכול על מנת לחלץ עצמם מאימת הדין...קבלת הר.פ. נדרשת לצורך כרסום מהימנות והן לצורך הוכחת הגנה מן הצדק."
בדיון הראשון שהתקיים בבקשה (ביום 23.1.18) יושבו כל הסוגיות שבמחלוקת, למעט עניין העברת הרישום הפלילי של העדים. ביחס לעניין זה הוחלט כי "הבקשה במתכונתה הנוכחית היא גורפת יתר על המידה ולא ניתן לשקול להיענות לה. על רקע זה המבקש יגיש בקשה מעודכנת ובה ציון העדים הקונקרטיים שעיון בר"פ שלהם מבוקש. בצד זאת יפרט מדוע לשיטתו הר"פ שלהם יכול להיות רלבנטי לניהול הגנתו של המבקש ולו בקווים כלליים." החלטה זו התקבלה על רקע העובדה שלכתב האישום מצורפת רשימת עדים המונה 270 עדים ועדות, ולכן קם באופן מובהק הצורך למקד הבקשה.
3. בעקבות החלטה זו, ולאחר דין ודברים נוסף בין הצדדים, צמצם המבקש את בקשתו כך שזו מתייחסת לשישה עדים, שהתבקש גיליון הר.פ. שלהם. התקיים אפוא דיון נוסף בבקשה (ביום 8.2.18) במתכונתה המצומצמת.
המבקש טוען שששת העדים נרשמו על-ידו כנושאי תפקיד בחברות, שהוקמו עבור מר כהן, ולשיטת המאשימה הם אנשי קש. המבקש, מנגד, טוען כי אותם עדים היו נאמנים או שותפים ביחד עם מר כהן בחברות; הם נחקרו באזהרה, ונהנו מפירות העבירה, ובכל זאת הם לא הועמדו לדין. כתב האישום הרי מייחס למבקש שכנוע של אותם עדים להירשם כנציגים בחברות, והר.פ. המבוקש יבסס שהם כלל לא נגררו להליך אלא היו שותפים פעילים בו, וניתן יהיה להראות זאת על ידי קיומו של עבר פלילי לחובתם בעבירות מרמה או עבירות דומות לעבירות מסוג זה. במהלך הדיון שמעתי גם את קו ההגנה של המבקש במעמד צד אחד.
המשיבה התנגדה לבקשה. לשיטתה, המבקש לא עמד בנטל הראשוני המצדיק אפילו את העברת הר.פ. של העדים הללו לעיון בית המשפט, שכן לא בוססה הרלוונטיות של העברה זו להגנת הנאשם. יש לשמור על הזכות לפרטיות של כל עד ועד. על רקע זה סוכם שההודעות שנגבו מאותם עדים תועברנה בשלב הראשון לעיונו של בית המשפט, כדי שניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת יותר בשאלה המקדמית האם להורות למאשימה להעביר את הר.פ. לעיון בית המשפט. סוכם שהמבקש יגיש את ההודעות של העדים הרלוונטיים, ולאחר מכן תתקבל החלטה בבקשה.
הודעה משלימה שכזו הוגשה וגם המשיבה השלימה את התייחסותה, והגיעה עת ההכרעה.
4. כנקודת מוצא לדיון יש לציין שהגשת כתב אישום אינה יריית פתיחה לזרימת מידע בלתי מבוקרת על אודות עברם הפלילי של עדים הצפויים להעיד בהליך העיקרי. מלבד הפגיעה הקשה בפרטיות של הנוגעים בדבר, עלול אי-ההקפדה בעניין זה לפגוע בשיתוף הפעולה של עדים פוטנציאלים עם גורמי האכיפה, ולהרתיע אותם מלמסור עדויות בחקירות פליליות.
בתחום זה חלה שינוי בפסיקתו של בית המשפט העליון. כב' השופטת דורנר ציינה בבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(5) 245, 250 (2000)(להלן: עניין יחזקאלי) כי "האפשרות שעליה הצביעה המדינה בנוגע לחששם של עדים בעלי רישום פלילי להעיד נראית לי רחוקה, ועל-כל-פנים, צמצום גישתו של בעל-דין למרשם הפלילי בשל עילה זו אינו מידתי". על רקע זה, פסיקתה של כב' השופטת דורנר בעניין יחזקאלי שיקפה גישה מרחיבה לעניין העברת רישומם הפלילי של עדים להגנה. למעשה, ניתן היה להבין את החלטתה כמורה על העברה של הרישום הפלילי ללא שלבית המשפט עומד שיקול דעת לשלול אותה.
אלא שגישה מרחיבה זו צומצמה בפסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון. כב' השופטת ברלינר פסקה בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו; 2006; בפסקאות 18-17
לפסק הדין)(להלן: עניין בניזרי):
המסקנה כי בית המשפט אינו צינור העברה אלא גורם מפקח ומבקר עולה בקנה אחד גם עם האמור לעיל בדבר הערך המוגן בחוק המרשם. כיוון שהערך המוגן הוא שמירה על זכויותיו של נאשם שהשתקם, יש משמעות וחשיבות לכך שגיליון הרישום הפלילי שלו לא יהיה חשוף לעיניו של בעל דין ...
נראה לי כי כל הנימוקים שמנתה כבוד השופטת דורנר כאמור לעיל, יפים ונכוחים אלא שהם צריכים לשמש כקווים מנחים בהפעלת שיקול הדעת והביקורת של בית המשפט, בהבדל מביטולו. כיוון הזרימה יהיה לעבר הרחבת זכות העיון, תוך שימת דגש על זכויותיו של נאשם במשפט פלילי והצורך לאפשר לו מיצוי מקסימאלי של הכלים העומדים לרשותו. עדיין, אין להתעלם כליל מקיומו של העד כאדם שאף לו מרקם חיים המבקש לשמור על עצמו
[ההדגשות הוספו].
על רקע זה אין עוד מקום להעברה גורפת של הרישום הפלילי של העדים במשפט הפלילי, אלא יש לבחון את מידת הרלוונטיות של המידע המבוקש בנושא. כב' השופטת ברלינר עמדה על שיקולים שונים שיש לקחת בחשבון בעניין זה (שם, בפסקה 12 לפסק הדין), ובהם הקשר בין שאלת מהימנותו של העד לבין טיב הרישום הפלילי וסוג העבירות הרשומות בגיליונו של העד; חלוף הזמן מעת ההרשעה; הקשר בין האישום שלגביו העד מעיד לבין הרשעותיו הקודמות; הפוטנציאל הראייתי הגלום בעדותו של העד; מידת מעורבותו של העד באירוע נושא האישום.
עוד יש לציין שבעניין בניזרי - באותם מקרים שבהם הוחלט להעביר את הרישום לעיון ההגנה - מדובר היה בתיקים שהסתיימו בהרשעות ולא בתיקי מב"ד, או תיקים שנסגרו על ידי היועץ המשפטי לממשלה (שם, בפסקה 22).
הנה כי כן, עניין בניזרי משקף את עמדתו העדכנית של בית-המשפט העליון בסוגיה שעל הפרק (ראו גם את הסקירה של כב' השופט (כתוארו אז) מלצר בבש"פ 2447/16 ביץ נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו; 2016) בפסקה 18 להחלטתו). "נקבע בהלכת בניזרי כי על בית המשפט לבדוק את גיליונות המרשם שמדובר בהם ולהעמידם במבחן של רלוונטיות ותועלת פוטנציאלית להגנתו של הנאשם" (שם). והוסיף כב' השופט (כתוארו אז) מלצר וקבע:
בסוגיית חשיפת גיליונות המרשם הפלילי של העדים נקבע כי לא די בקיומה של אפשרות תיאורטית שיהיה ברישום זה כדי לסייע להגנתו של הנאשם כדי להצדיק את הפגיעה בזכויותיהם של העדים, אגב חשיפת רישומם במרשם הפלילי כ"חומר חקירה", אלא יש צורך במהותיות פרטנית, כמבואר מיד [...]. ואכן אפילו כאשר מדובר בעדים מרכזיים בהליך –
עובדה בעלת משקל בהקשר לתנאי הרלבנטיות – לא די בכך כדי לקבוע כי גיליונות המרשם הפלילי של העדים הינם "חומר חקירה", מכיוון שנוסף לתנאי הרבלנטיות, נדרשת גם אינדיקציה לכך שיש במרשם הפלילי של העד פוטנציאל ממשי קונקרטי לתרום להגנת הנאשם
[ההדגשות במקור].
5. נחזור אפוא לענייננו. המבקש מעוניין לקבל לעיונו את המרשם הפלילי בגין שני טעמים שונים – על מנת לבסס טענה לאכיפה בררנית, ועל מנת לפגוע במהימנות העדים. אתייחס תחילה למישור הפגיעה במהימנות העדים, שהוא הרלוונטי לבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ. בעניין זה יש לבחון האם אכן ישנה רלוונטיות לרישום הפלילי המבוקש, ולשם כך יש לבחון את הודעות עדים אלה כפי שנגבו על-ידי גורמי החקירה:
א) בכל הנוגע לעדה ענת ביטון עברתי על הודעותיה שצורפו לעיוני. עיון בהן מעלה כי העדה כלל אינה מטילה דופי כזה או אחר בעבודת המבקש. היא עומדת על כך שמר כהן ביקש ממנה לשמש כבעלת תפקיד בחברת התעשייה (הודעה מיום 8.5.16 ש.4); מי שביקש ממנה לחתום על המסמכים היה בעל החברה (הודעה מיום 28.8.16 ש.42), והבעלים קבע הכול (שם, ש.61). היא ציינה כי המבקש הוא זה שטיפל במסמכים הרלוונטיים, אך לא טענה כל טענה לגביו (הודעה מיום 8.5.16 ש.12) ועמדה על הדומיננטיות של מר כהן בקשר עמה (ראו גם בהודעה מיום 9.11.15 ש.11).
על רקע זה אינני רואה רלוונטיות במסירת הרישום הפלילי שלה לעיון ההגנה.
ב) בכל הנוגע לעד נמרוד שחורי אפשר להסיק מעדותו שלשיטתו חתימותיו על מסמכים שונים זויפו, והוא אף מכחיש שחתם עליהם בפני
המבקש (הודעה מיום 28.8.16 ש.42). בנוסף מעדותו עולה כי המבקש הוא שדחף אותו לחתום על המסמכים, ואמר לו שכל תפקידו הוא "כמנהל ייצוגי" (הודעה מיום 17.7.16 ש.23).
על רקע זה אני רואה רלוונטיות במסירת הרישום הפלילי שלו לעיון ההגנה, שכן אכן קיימת מחלוקת אמיתית בין המבקש לבין אותו עד, ורישום פלילי בעבירות מרמה, או עבירות דומות, יכול להיות רלוונטי להכרעה במחלוקת זו, ולהשליך על מהימנותו של העד.
ג) בכל הנוגע לעד יהודה סביון, עיון בהודעתו (מיום 28.8.16) מעלה כי אין לו חזית אמיתית מול המבקש. הוא עומד על הדומיננטיות של מר כהן בהתנהלות מולו, ואף מצביע מדוע חשב שההתקשרות בחברה תהיה רווחית בעבורו (שם, ש.3). הוא עמד על ההיכרות הקודמת בינו לבין מר כהן (שם, ש.17), ועל הדומיננטיות של מר כהן בהכוונת הפעילות בחברה (שם, ש.47), ובכלל זה בקביעת השכר של העובדים (שם, ש.54). הוא ציין גם כי מר כהן היה נוכח בעת חתימת המסמכים אצל המבקש (שם, ש.76). אין כל נקודת עימות מול המבקש, ומר סביון מציין כי נטל חלק פעיל בניהול החברה.
על רקע זה אינני רואה רלוונטיות במסירת הרישום הפלילי שלו לעיון ההגנה.
ד) בנוגע לעד
לוי סימן טוב – מר סימן טוב בהודעתו מיום 29.8.16 הציג מצג לפיו חלקו בניהול חברת התעשייה היה שולי ופורמאלי, ולמעשה "בפועל לא היה לי חלק בניהול החברה" (ראו שם, ש.28). הוא לא מכיר מסמכים ולא חתם על מסמכים (ראו שם, ש.40).
על רקע זה ניתן למצוא זירת מחלוקת בין העד לבין המבקש. העד מעלה גרסה לפיה חלקו בניהול החברה היה מצומצם ואף לא קיים, וסוגיה זו משליכה על עבודתו של המבקש.
על רקע זה אני רואה רלוונטיות במסירת הרישום הפלילי שלו לעיון ההגנה, שכן אכן קיימת מחלוקת אמיתית בין המבקש לבין אותו עד, ורישום פלילי בעבירות מרמה, או עבירות דומות, יכול להיות רלוונטי להכרעה במחלוקת זו, ולהשליך על מהימנותו של העד.
ה) בכל הנוגע לעד רואי בוברמן בהודעתו מיום 29.8.16 הוא ציין כי מר כהן הציע לו להיכנס לעסק לגיטימי לחלוטין (שם, ש.4). הוא מלין על מר כהן "שלא בריא להסתובב ליד אדם כזה" (שם, ש.8). אך ביחס למבקש ציין שהוא "תמיד הקפיד שהכול יהיה כשר" (שם, ש.16), כלומר אין לו כל מחלוקת עם המבקש או טענה לגביו. להפך.
על רקע זה אינני רואה רלוונטיות במסירת הרישום הפלילי שלו לעיון ההגנה.
ו) בכל הנוגע לעד דוד אלקובי זה ציין בהודעתו מיום 28.8.16 כי נתן רק את שמו (שם, ש.4)
ולא נטל חלק אמיתי בניהול החברה. הוא ציין כי מר כהן והמבקש הם שהנחו אותו כיצד לפעול, ועל אלו טפסים לחתום (שם, ש. 15). הוא ציין כי הוא רק היה רשום (שם, ש.59). הוא העיד שהמבקש הוא שרשם את שמו, והיה זה בהסכמתו (הודעה מיום 7.10.15 ש.13), אך אפשר להבין מהודעתו (מיום 8.5.16 ש.17) שהמבקש ידע כי מדובר בפיקציה.
על רקע זה אני רואה רלוונטיות במסירת הרישום הפלילי שלו לעיון ההגנה, שכן אכן קיימת מחלוקת אמיתית בין המבקש לבין אותו עד, ורישום פלילי בעבירות מרמה, או עבירות דומות, יכול להיות רלוונטי להכרעה במחלוקת זו, ולהשליך על מהימנותו של העד.
6. לפיכך על המאשימה למסור לעיוני את גיליונות הרישום הפלילי של מר נמרוד שחורי, של מר לוי סימן טוב ושל מר דוד אלקובי. עיון זה יתבצע במעמד צד אחד, ולאחריו אחליט האם יש למסור מידע מתוכו להגנה.
7. עד כאן בכל הנוגע לטענות המבקש ביחס לצורך ברישום לשם פגיעה במהימנות העדים נגדו.
אלא שהמבקש מעלה בנוסף טענות לגבי קיומה של אכיפה סלקטיבית, שלשם ביסוסה הוא מבקש לעיין ברישום הפלילי. מקומה של טענה זו אינו בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ. תרופתו של המבקש מצויה במקום אחר, והוא סעיף 108 לחוק. סעיף זה קובע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו." פסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון מלמדת כי טענות לאכיפה בררנית (ושאר טענות הנוגעות להגנה מן הצדק), הבאות לתקוף את שיקול הדעת התביעתי בהעמדה לדין, צריכות להתברר תוך שילובן של הוראות סעיף 108 לחוק ביחד עם סעיף 149(10) לחוק (הנוגע לטענת ההגנה מן הצדק). הדברים נפסקו עוד בעע"ם 2668/15 מדינת ישראל
נ' וייס (פורסם במאגרים; 2015, בפסקה ה' לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה רובינשטיין):
המסלול הפלילי אחד ואחוד הוא, ודרכו צריך וניתן להגיע לכל חומר שבית המשפט סבור כי יעשה צדק עם הצדדים ובמיוחד עם הנאשם, ולכבד את מלוא זכויותיו, גם לגבי חומרים רלבנטיים שאינם נופלים לתוך הקטגוריה של חומר חקירה לפי סעיף 74.
יש לשמור על נקיונו ושלמותו של המסלול הפלילי, שהמחוקק עיצב בקפידה לשם עשיית הצדק. אין בכך כדי למנוע מנאשם, ככל אדם אחר, לפנות בבקשה ואחר כך בעתירה לפי חופש המידע, אך מעמדו ככל אדם, ואין לו כנאשם "זכויות יתר" לפי חוק חופש המידע. מקום מיצוי זכויותיו בהליך הפלילי הוא ההליך הפלילי. המסלול המוצע לפי סעיפים 149(10) ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי עשוי וצריך לענות על צרכי ההגנה, ועדיין נותרים אנו במסלול הפלילי. נדמה שבכך נפתר לעת הזאת הנושא העקרוני שעלה כאן
[ההדגשה הוספה].
ראו לעניין זה גם את פסק דינו של כב' השופט פוגלמן בבש"פ 2242/16 מדינת ישראל
נ' מזרחי (פורסם במאגרים; 2016 בפסקה 6 להחלטה)); עוד ראו את פסק דינו של כב' השופט זילברטל בבש"פ 6871/16 דיסי נ' מדינת ישראל
(פורסם במאגרים; 2016)). אך לאחרונה קבע כב' השופט (כתוארו אז) מלצר כי הדרך לקבל מידע לשם ביסוס טענות לאכיפה בררנית "איננה באמצעות סעיף 74 לחסד"פ, ודינן של בקשות כאלו להתברר בגדר ההליך העיקרי ויש לעשות זאת במסגרת של העלאת טענות מקדמיות (כאן בהתאם לסעיף 149(10) לחסד"פ). בשלב זה של ההליך – העורר יכול להגיש את בקשתו בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ, שכן סעיף זה, בין היתר, מאפשר להגנה לקבל מסמכים שאינם מצויים בידה" (בש"פ 2447/16 נפטלוביץ נ' מדינת ישראל
(פורסם במאגרים; 2016, בפסקה 27 להחלטה)).
על רקע זה אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמבקש להעלות טענות בנושא בפני
המותב הדן בתיק העיקרי, ללא שאנקוט כל עמדה האם יש רלוונטיות לבקשה, ולא אנקוט, כמובן, כל עמדה לגופה.
8. המשיבה תעביר לעיוני את גיליונות הרישום הפלילי, כאמור בפסקה 6, במעטפה סגורה עד ליום 18.3.18 ותוודא במועד ההגשה כי המזכירות לא תסרוק אותם לתיק בית המשפט.
9. המזכירות מתבקשת לשלוח ההחלטה לצדדים.



ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ח, 11 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.










בעח בית משפט מחוזי 4781-01/18 אופק תבור נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/03/2018)