פסקי דין על שלמה גלמידי | פסקי דין על אילן שקד |

39777-01/16 תצ     14/03/2018




תצ 39777-01/16 שלמה גלמידי, אילן שקד נ' משרד התחבורה-מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 39777-01-16 גלמידי ואח' נ' משרד התחבורה-מדינת ישראל









לפני:
כבוד השופטת
מיכל נד"ב


המבקשים:

1
.
שלמה גלמידי

2
.
אילן שקד
באמצעות ב"כ עו"ד
עידו שטיינר


נגד

המשיבה:
משרד התחבורה-מדינת ישראל
באמצעות ב"כ עו"ד נורית טביב-מזרחי




החלטה

1.
לפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה לפי סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006, לאחר שניתן

פסק דין
המאשר את הודעת המשיבה על חדילה מגבייה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
רקע והשתלשלות ההליך
2.
ביום 20.1.16 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, להשבת כספים שנגבו ביתר בשנים 2014 ו-2015 בגין האגרות נושא התובענה, בניגוד לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, כתוצאה מהצמדה שגויה למדד המחירים לצרכן בשל התעלמות ממדד שלילי וכתוצאה מעיגול סכומים שנתי (להלן: "בקשת האישור", "האגרות", "תקנות התעבורה" ו"המדד", בהתאמה).
המבקשים ציינו כי הוגשו מספר הליכים דומים לבית משפט זה (ת"צ 2098-05-13 ברגמן נ' מדינת ישראל (ניתן

פסק דין
המאשר הסדר פשרה שהוגש), ת"צ 54460-09-14 רוזנברג נ' מדינת ישראל (ניתן

פסק דין
המאשר הודעת חדילה) ות"צ 16306-04-13 פטרסקו נ' משרד התחבורה (ניתן

פסק דין
המאשר הסדר פשרה שהוגש)).
תקנה 15א(א) בתקנות התעבורה קובעת את נוסחת עדכון האגרות הנגבות לפי תקנות התעבורה. וזו נוסחת העדכון:
"האגרות לפי תקנות אלה יהיו כמפורט בתוספת הראשונה, והן ישתנו ב-1 באפריל של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי השינוי במדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד), בחודש ינואר שקדם ליום השינוי לעומת המדד שפורסם בחודש ינואר בשנה שקדמה לה, ויעוגל לשקל החדש השלם הקרוב".
לטענת המבקשים, חלק מתעריפי האגרות שבתקנות התעבורה הם תעריפי יתר בשל התעלמות ממדד שלילי בשנים 2003 ו-2004 במצטבר וכן בשל הצמדה בחלק מהשנים שחלפו של סכומי האגרות המעוגלים תחת הסכום המדויק לפני עיגולו.
הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי ששילם בשנתיים שקדמו ליום הגשת הבקשה ועד למועד אישורה אגרות מכח סעיפים 1(א), 1(ב), 2(א)(6), 2(א)(7), 2(א)(8), 2(א)9, 2(א)10, 2(ב) ו2(ג) בחלק ב' של התוספת הראשונה לתקנות התעבורה..., אגרות מכוח סעיפים 5(א), 6, 7, 7(א), 7(ב), 8, 9, 10, 11, 15, 15(1)- 15(5), 18, 19, 21 בחלק ג' לתוספת הראשונה לתקנות, אגרות מכח סעיפים 1(א)-1(ג), 2, 4 מכח סעיפים בחלק ד' לתוספת האשונה לתקנות..." (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).
העילות בגינן הוגשה בקשת האישור הן עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות בהתאם לסעיפים 35 ו-36 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 בפקודת הנזיקין באופן שהופרו סעיפי ההצמדה שבתקנות התעבורה.
עובר להגשת בקשת האישור פנו המבקשים למשיבה ביום 8.10.15, והבהירו את הפגמים הנטענים באגרות. לאחר שפנו למשיבה פעמים נוספות, התקבלה תשובת המשיבה ביום 11.1.16, לפיה המשיבה אינה חולקת על עמדתה כפי שהוצגה במסגרת ת"צ 6573-03-14 גולן נ' משרד המשפטים לעניין אופן ביצוע ההצמדה וכן ציינה כי בעקבות בדיקותיה בהתייחס לאגרות נשקלת הדרך היעילה והנכונה לתיקונן. המבקשים בתשובתם למשיבה מיום 13.1.16 הבהירו כי נוכח הודאת המשיבה בגביית היתר והעובדה שלא צוינו המועד והאופן בהם תתוקן גביית היתר, וזאת שלושה חודשים לאחר הפנייה המוקדמת, הרי שהתנהלות המשיבה אינה הולמת את חובת ההגינות המוגברת המוטלת על כתפי הרשות. ביום 20.1.16 הגישו המבקשים כאמור את בקשת האישור שבנדון.
3.
ביום 20.4.16 הגישה המשיבה הודעה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 וכן בקשה בהסכמה, להארכת מועד החדילה בפועל עד לחלוף 60 ימים ממועד תיקון תקנות התעבורה (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).

4.
הודעת החדילה נתמכה בתצהירה של גב' דפנה עין-דור, מנהלת אגף כלכלה במשיבה, אשר הצהירה בין היתר כדלקמן:

"6. מדינת ישראל – משרד התחבורה ... לא מוסמכת לגבות שיעורי אגרה אחרים מאלה הקבועים בתקנות, ולצורך יישום החדילה בתיק זה, נדרשת המשיבה לתיקון התקנות.
7. המשיבה שוקדת על תיקון רוחבי ומערכתי בנושא האגרות, וזאת עוד קודם להגשת בקשת האישור בתיק זה. מדובר במהלך האורך זמן, באשר נדרש שינוי ריאלי באגרות הטעון תיקון חקיקה לפי הוראות החוק.
...
16. בקשת האישור בענייננו נסבה סביב כעשרים אגרות, אלו שלשיטתם של המבקשים אמורות להיות בסכום נמוך יותר; כאשר חשוב לציין כי ישנן אגרות – שאינן נזכרות בבקשת האישור – בהן חישוב לפי שיטת המבקשים מוביל לסכום גבוה יותר.
17. אציין כי ב-1 באפריל 2016 הופחתו אגרות התעבורה בהתאם למנגנון עדכון האגרות הקבוע בתקנות בשיעור של כ-1% כך שהמשרד נדרש לבצע חישוב מחודש של כלל האגרות המצביע על הפחתה נוספת של האגרות, אך הפעם בהתאם לשיעור שינוי שיעור המדד ולא מעבר לכך, כך שהסכומים המתוקנים שונים מעט מהסכומים הנזכרים בבקשת האישור.
18. לא ניתן לבצע חדילה בדמות הפחתת האגרות שהוזכרו בקשת האישור, ללא העלאה מקבילה של יתר האגרות, בין היתר בהיות המשיבה נאמנה על כספי ציבור מחויבת לשמירה על הכנסות המדינה; כאשר תיקון החקיקה צריך להיות רוחבי ולא כזה ה'שולף' מספר אגרות ומחיל עליהן דין שונה.
...
21. מכל מקום, מדובר בשינוי אגרות המצריכות תיקון חקיקתי, כאשר מדובר בהליך אשר למשרד התחבורה אין שליטה לגביו... (... יש לקחת בחשבון כי ועדת הכספים של הכנסת יכולה להחליט לא לאשר את התיקון המוצע או לאשרו באופן שונה מן המוצע).
22. עוד אבקש להבהיר, כי גם לאחר אישור תיקון התקנות, מועד יישום השינוי בפועל עשוי להמשך כחודשיים. זאת מאחר ומועד הפקת רישיון הנהיגה, למשל, הוא חודשיים לפחות לפני תום תקופת הרישיון הנוכחי...
23. ברקע האמור, יש לציין כי מנהל הכנסות המדינה החליט לקבוע כללים ברורים ואחידים לכלל משרדי הממשלה בעניין חישוב אגרות ועדכונן. לפיכך, הוכנה על ידי משרד האוצר הצעת חוק לעדכון אגרות. הצעת החוק אושרה על ידי הממשלה. ביום 14.3.2016 פורסמה והונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית לעדכון אגרות, התשע"ו-2016".
בהודעת החדילה צוין עוד בין היתר כי למבקשים בבקשת האישור קמה עילת תביעה אישית בהתייחס לשתי אגרות ואילו התיקון הצפוי מתייחס להיקף אגרות נרחב.
5.
ביום 26.5.16 הגישה המשיבה הודעת עדכון ובה ציינה כי משרד המשפטים ואגף התקציבים אישרו את נוסח תיקון תקנות התעבורה שהציעה המשיבה (צורף פרוטוקול ועדת האגרות מיום 22.5.16, כנספח א') (להלן: "התיקון המוצע"). עוד הודע כי ביום 23.5.16 חתם שר האוצר מר משה כחלון על אישור תיקון תקנות התעבורה (העתק האישור צורף כנספח ב'). צוין כי "בעת הקרובה" יונח התיקון המוצע של שולחנה של ועדת הכספים של הכנסת.
6.
בדיון שהתקיים ביום 23.6.16, הודיעה ב"כ המשיבה כי התיקון המוצע אושר בוועדת הכספים יום קודם לכן וכי הצפי הוא שיוחל ביום 1.10.16. עוד הוסבר כי לא ניתן ליישם את תיקון התקנות באופן רטרואקטיבי בהתייחס לרישיונות שונים שכבר נשלחו בטרם אושר התיקון. ב"כ המבקשים טען, כפי שהוזכר גם בהודעת החדילה, כי יש להשיב את הכספים שנגבו בין מועד הודעת החדילה ועד למועד החדילה בפועל. ב"כ המשיבה טענה כי השבה אינה חוקית בנסיבות העניין נוכח העובדה שהתקנות נוקבות בסכום האגרות, כך שלא ניתן להשיב בניגוד לקבוע בתקנות.
בתום הדיון ניתנה למשיבה ארכה להגשת בקשה להארכת המועד הקובע ברוח טענותיה לפני בית המשפט.
7.
ביום 7.8.16 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת מועד החדילה בפועל וזאת עד ליום 30.9.16 (להלן: "הבקשה להארכת המועד הקובע"). בהודעה הוסבר כי בתיקון התקנות נקבע שתחולתו תהא מיום 1.10.16 בשל העובדה שרישיונות הנהיגה והרכב נשלחים לאזרחים כחודשיים מראש. כמו כן, חזרה המשיבה על טענותיה בהודעת החדילה שהוגשה והדגישה כי האגרות נושא בקשת האישור נגבו בהתאם לתקנות שהיו בתוקף בעת שנגבו וכי לפי חוק יסוד: משק המדינה המשיבה אינה יכולה לגבות אגרות בשיעור שונה מהקבוע בתקנות, גם לא שיעור מופחת.
8.
המבקשים בתגובתם הודיעו כי נוכח הקושי הביורוקרטי לתיקון הפגמים, הם מסכימים להארכת מועד החדילה בפועל בכפוף להשבת הכספים שנגבו בין מועד החדילה לבין ביצועה בפועל.
9.
נוכח העובדה ששינוי האגרות מצריך תיקון חקיקתי ונוכח טענת המשיבה לפיה השבה מצריכה תיקון חקיקתי, הוריתי למשיבה ביום 27.9.16 להבהיר "מדוע לא ניתן להגיע להסדר כמו בעניין ברמ 5438/18 בסעיף 8 לפסק הדין שם. נראה כי בפתרון זה יש לאזן נכונה בין קשיי המשיבה לבין הוראות סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות".
10.
ביום 8.6.17 הודיעה המשיבה, כי לאחר ששקלה את ההצעה ובנסיבות העניין יש לבצע השבה לציבור של הכספים שנגבו ביתר ממועד החדילה שבדין לבין מועד החדילה בפועל, היינו בתקופה שמיום 22.4.16 ועד יום 30.9.16 (להלן: "תקופת הביניים"). על כן הצדדים מסכימים להארכת מועד החדילה כמבוקש ולהעברת הכספים שנגבו בתקופת הביניים לקרן ייעודית שהוקמה מכוח סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות.
בהודעה זו הובהר כי ביום 22.6.16 אושרו תקנות התעבורה (תיקון מס' 5), התשע"ו-2016 בוועדת הכספים של הכנסת כך שהתיקון לתקנות התעבורה הושלם (להלן: "התיקון לתקנות התעבורה"). על פי התיקון, תחילתו היא באחד בחודש שיחול לאחר תום חודשיים ממועד פרסומן – יום 1.10.16. המשיבה צירפה את העתק התיקון, את דף אגרות הרישוי שהיה נכון עד ליום 1.10.16 ואת דף אגרות הרישיון שנכון מיום 1.10.16 לאחר התיקון וכן צירפה דוגמאות לרישיונות שהופקו לאחר יישום החדילה, המדגימים את הפחתת סכומי האגרות שלאחר התיקון.
הודעה זו של המשיבה נתמכה בתצהירה של גב' ברוניסלבה הירמן, מנהלת תחום כלכלת תחבורה אצל המשיבה (להלן: "גב' הירמן").
11.
נוכח החלטתי מיום 12.7.17, הגישה המשיבה ביום 25.7.17 תצהיר נוסף של גב' הירמן אשר הצהירה כי סכום ההשבה בענייננו מסתכם ב-1,183,862 ₪ (לתצהיר צורף תחשיב)(להלן: "סכום ההשבה") וביום 10.8.17 הוגשה הודעה משותפת של הצדדים ובה המלצתם לייעוד כספי התרומה לטובת תחום הבטיחות בדרכים.
12.
ביום 17.9.17 קבעתי כי בנסיבות החריגות של העניין ראוי להאריך את המועד הקובע לחדילה בפועל מהגבייה עד ליום 1.10.16 כמבוקש. ואלו בתמצית היו טעמיי:
לשם חדילה מגביית היתר נדרש בענייננו תיקון חקיקתי. על כן, המשיבה בענייננו לא יכולה הייתה לחדול בפועל לפני המועד בו חדלה נוכח מועד שינוי החקיקה; המשיבה הסבירה כי לא ניתן ליישם את התיקון בהתייחס לרישיונות השונים שכבר נשלחו בטרם אושר התיקון שכן אלו נשלחים לאזרחים כחודשיים מראש; המשיבה התחייבה להשיב את הסכומים שנגבו ביתר בתקופת הביניים, מהמועד הקובע ועד למועד החדילה בפועל, בסכום של כ-1,183,862 ₪; ההשבה המוסכמת אמנם אינה לכל אחד מחברי הקבוצה ואולם השבה על דרך תרומה סבירה בענייננו, בהתחשב בקשיים הכרוכים בהשבה פרטנית כפי שפורט בהודעת נציגי הפרקליטות מיום 8.6.17, לרבות סכומי ההשבה הנמוכים, סוגי האגרות השונות, והעלויות הגבוהות הכרוכות בהשבה פרטנית; המשיבה אינה מתעשרת על חשבון חברי הקבוצה נוכח התרומה; בעניין חזות (ברמ 5438/14) נקבע הסדר דומה של השבה לתקופת הביניים שלאחר המועד הקובע ועד לחדילה בפועל.
13.
נוכח האמור לעיל, קבעתי בפסק הדין כי המשיבה חדלה מגביית היתר בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, כך שאין לאשר את בקשת האישור ועל כן דחיתי את בקשת האישור. הוריתי לצדדים להעביר את סכום ההשבה לקרן שהוקמה על
פי
סעיף 27א
ב

חוק תובענות ייצוגיות
, אשר ייועד לטובת תרומה לתחום הבטיחות בדרכים. כמו כן הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם לפסיקת גמול ושכר טרחה בהתאם לסעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.
14.
להלן יובאו טיעוני הצדדים והכרעתי בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה.
תמצית טיעוני המבקשים
15.
למצער כבר מחודש אפריל 2013 (הוא מועד הגשת ת"צ 16306-04-13 פטרסקו נ' משרד התחבורה (להלן: "עניין פטרסקו")) מודעת המשיבה לכך שקיים פגם שיטתי באגרות הנגבות מכוח התקנות. ביום 8.10.15 נעשתה פניה מקדימה ומפורטת למשיבה עם העתק לפרקליטות המדינה בדבר האגרות הספציפיות בהן נפל הפגם (נספח 4 לבקשת האישור). למרות ההתכתבות הענפה, המשיבה בחרה להודיע על חדילה רק ביום 20.4.16, במועד האחרון.
16.
הליך זה הוא שהביא לתיקון גביית היתר של 53 אגרות שונות. אין ממש בטענת המשיבה כי היה בכוונתה להביא לתיקון בכל מקרה, נוכח העובדה שהצעת החוק הנטענת לא קודמה עד ליום זה. המשיבה אף לא מצאה לנכון לתקן באופן כולל את האגרות שבענייננו במסגרת התיקון שבוצע בעניין פטרסקו ביום 6.3.16, דבר שאולי היה מצופה מרשות ציבורית המודעת לפגם ומבקשת לפעול כדין.
17.
המבקשים ובאי כוחם הביאו לפתחו של בית המשפט סוגיה ראויה המצריכה מקצועיות והבנת התחום בצירוף חוות דעת מומחה. התובענה הביאה לתיקון הסכומים של עשרות אגרות שונות ובכך הביאה תועלת לציבורים שונים ולאחר פניה מוקדמת ראויה.
18.
במסגרת הודעת החדילה, הודתה המשיבה הלכה למעשה בצדקת טענות המבקשים.
19.
במקרה בו מובאים בפני
הרשות כלל הנתונים ועדיין לא מבוצע שינוי, הרי שרק פסיקת הוצאות ראויות תביא לשינוי אופן החשיבה בשורות המשיבה.
20.
נפסק כי יש לפסוק גמול ושכר טרחה לפי שיטת האחוזים, כי שיעור של 16% מסכום התביעה הוא סביר, וכי פניה מוקדמת תבוא לידי ביטוי בגמול ובשכר הטרחה שייפסקו. הובאה דוגמה לפסיקת שכר טרחה בסכום של 350,000 ₪ בצירוף מע"מ, שיעור של 17.5% מגביית היתר של כ-2 מיליון ₪ ו-70,000 ₪ גמול.
21.
התועלת לציבור – על פי הודעת המשיבה מיום 25.7.17, ההשבה בתקופת הביניים היא בסכום של 1,183,862 ₪. בנוסף, על פי הודעתה מיום 26.5.16 גביית היתר לשנה מסתכמת בכ-2 מיליון ₪, היינו לשנתיים כ-4 מיליון ₪. כלומר סך התועלת לציבור היא 5,183,862 ₪.
22.
על כן מתבקש לפסוק גמול בשיעור 3% מגביית היתר, 155,515 ₪, ושכר טרחה בשיעור של 12% מגביית היתר, 622,063 ₪ בצירוף מע"מ. וכן להורות על השבת עלות חוו"ד המומחה מטעם המבקשים בסכום של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ (נספח 2 לטיעוני המבקש).
תמצית טיעוני המשיבה
23.
יש לפסוק גמול ושכר טרחה בזהירות ובהקפדה תוך מתן משקל רב לשמירה על הקופה הציבורית.
24.
חוק יסוד: משק המדינה קובע כי שיעור האגרות לא ישונה אלא בחוק או על פיו. על כן המשיבה מחויבת לגבות את שיעורי האגרות שנקבעו בתקנות ולשם יישום החדילה היא נדרשה לתיקון התקנות. הוגשה בקשה להארכת המועד לחדילה בשל הצורך בתיקון החקיקה, לה הסכים המבקש. בהמשך נאותה המשיבה להשיב את מלוא הסכום שהתווסף בשל חדילה במועד שהוארך כאמור.
ככלל, תיקון חקיקתי אורך זמן רב ובענייננו בתוך חודשים ספורים אושר בכנסת תיקון של 53 אגרות, אשר כל אחת מהן חייבה חישוב נפרד. התיקון חייב הליך חקיקה מלא הכולל תיאום עם אגף תקציבים, אישור ועדת האגרות, ניסוח במשרד המשפטים, הסכמת שר האוצר ואישור ועדת הכספים.
הצעת החוק לעדכון האגרות היא באחריות משרד האוצר, ואין להשית על משרד התחבורה את האחריות לקצב קידומה. הכנסת גם אינה מעניקה גושפנקא לכל המונח על שולחנה באופן אוטומטי.
הבחינה הכוללת של האגרות החלה עובר להגשת בקשת האישור, לרבות במסגרת תיקים בהם תוגמל זה מכבר ב"כ המבקש בענייננו (בת"צ 2098-05-13 ברגמן נ' משרד המשפטים (להלן: "עניין פטרסקו"), בהם הגיעו הצדדים לפשרה).
25.
המשיבה אינה חולקת על זכאות לפסיקת גמול ושכר טרחה. אלא שיש לפסוק אלו על הצד הנמוך, בין היתר, הואיל ומרבית הסכום שנחסך לציבור, כ-5 מיליון ₪, אינו נזקף לזכותם של המבקשים, שכן המדינה ביצעה תיקון לעשרות רבות של אגרות מיוזמתה, וללא קשר לבקשת האישור.
26.
בעת שהוגשה בקשת האישור, המשיבה כבר הייתה מצויה בעיצומו של מהלך רוחבי לבדיקת חישובי האגרות לקראת תיקונן במידת הצורך (ר' תצהיר עין דור מיום 20.4.16 ותצהיר חירמן מיום 7.8.16). כך שהתיקון היה צפוי אף בלא הגשת בקשת האישור.
27.
הנזק למבקשים ולכל אחד מחברי הקבוצה הוא מינורי ובחלק ניכר מהאגרות מדובר בהשבה של 2-1 ₪.
28.
נוכח החדילה טרחתם של המבקשים אינה מרובה שכן לא נדרשו להוכיח טענותיהם.
גמול ושכר טרחה נמוכים מהווים תמריץ לרשויות לחדול במקרים המתאימים.
29.
החדילה הביאה לחסכון במשאבים ולסיומו המהיר והיעיל של ההליך ויש לעודד התנהלות זו גם מבחינת שיקולי הכוונה ציבורית.
30.
סכומי גביית היתר בענייננו הועברו לקרן לניהול כספים אשר הוקמה לפי סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות.
דיון
31.
סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –
(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);
(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23.
32.
סעיף 9(ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה, שיקולי תפוקה, תשומה והכוונה ציבורית.
33.
בעע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול (25.12.12) (להלן: "עניין אבוטבול") התווה בית המשפט העליון את הכללים לפסיקת גמול ושכר טרחה במקרים בהם הרשות, המשיבה בבקשת אישור, הודיעה על חדילה מגבייה. וכך נקבע שם בין היתר:
"ברי, כי כאשר מחליט בית-המשפט לפסוק גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבאי-כוחו, חרף דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, מחמת הודעת חדילה של הרשות, מדובר במצב ייחודי, המשפיע על אופן האיזון שבין השיקולים הכלליים, המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק. לעניין זה התייחסה השופטת א' פרוקצ'יה, בעניין אכדיה המאוזכר לעיל, ומפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביאם במלואם:
'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים. שיקול מעין זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכר טרחה ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מצד אחד, אך זאת בלא לפגוע בציבור בכללו על ידי תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מצד שני.
כן ראוי להתייחס בהקשר זה להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת, והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג. [...]' (שם, בפסקה 38) [ההדגשות שלי – א.ש.].
30. לסיום הדיון בנקודה זו אבקש להעיר, כי, הוראת סעיף 9 לחוק, מלמדת, באופן מובהק, כי מטרת התובענה הייצוגית, המוגשת נגד המדינה, היא להביא להפסקת גבייה בלתי חוקית, וזאת מבלי לגרוע מן התמריצים האחרים העומדים בפני
תובעים ייצוגיים ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות ראויות כנגד רשויות השלטון (ראו, רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' שפירא, בפסקה ח' (23.11.2010) (להלן: "עניין בנק יהב"); וכן, גולדשטיין, בעמ' 12)"
(שם, בפסקאות 30-29) (ההדגשות שלי – מ' נ').
ולענייננו
.
34.
שיקולי תפוקה -
התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת. בקשת האישור הביאה להפחתת שיעוריהן של האגרות נושא הבקשה ובסך הכל לשינוי סכומי הגביה של 53 אגרות שגובה משרד התחבורה באופן שאלו נגבות לאחר החדילה בהתאם להוראות התקנות. כמו כן, נוכח העובדה שהמשיבה המשיכה לגבות את האגרות ביתר לאחר "המועד הקובע" ועד לחדילה בפועל מגביית היתר, עד לביצוע התיקון החקיקתי, התחייבה המשיבה להשיב את הכספים שנגבו ביתר בתקופה זו. בנסיבות העניין, הושבה גביית היתר בתקופת הביניים,
בדרך של תרומת הכספים, בסכום של 1,183,862 ₪ לקרן לניהול כספים.
בעניין פטרסקו אושר הסדר פשרה במסגרת בקשת אישור קודמת בעניין דומה שהוגשה עוד בשנת 2013 וכפי שטוענים המבקשים מאז הייתה המשיבה מודעת לפגם בגביית האגרות. חרף זאת נראה כי למצער, התובענה הנוכחית הביאה לזירוז הטיפול בתיקון התקנות.
אשר לטענת המשיבה לפיה תיקון חקיקתי נמשך זמן רב ובענייננו זה בוצע בתוך חודשים ספורים
- נוכח בקשת האישור בעניין פטרסקו שהאירה את הבעייתיות ולו באופן חלקי של הצמדת אגרת הרישוי, היה על המשיבה, כרשות מרשויות השלטון לפעול במרץ כבר אז לתיקון ההצמדה השגויה בכל האגרות מכוח תקנות התעבורה.
35.
שיקולי תשומה -

השיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו. הגשת בקשת האישור כרוכה בסיכון ככל בקשת אישור, לחיוב בהוצאות, אם כי נוכח פסק הדין בעניין פטרסקו, מדובר בסיכון מופחת. כמו כן, ההשקעה שנדרשה בהגשת בקשת האישור בנושא שאינו מורכב ונוכח התובענה הקודמת שהוגשה, פחותה יותר.
36.
שיקולי הכוונה ציבורית -
חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית בכך שהביאה לתיקון אופן ההצמדה של האגרות מכוח תקנות התעבורה בהתאם לדין ולהפסקת גבייה ביתר של האגרות הנגבות מכוח תקנות התעבורה, מכאן ולהבא, בהתאם לדין.
37.
לעניין שכר הטרחה בתביעת השבה נגד רשות, קבע בית המשפט העליון בין היתר בע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) כך:

"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן".
(ההדגשה שלי – מ' נ').
בעע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו.

לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת.

... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה
,
בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה).

עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטרחה והגמול
"
.
(ההדגשות שלי – מ' נ').
בעע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.07.15) (להלן: "עניין מי הגליל"), המאוחר לפסיקה בעניין ברקאי, נקבע:
"בעת פסיקתם של גמול ושכר טרחה לאחר מתן הודעת חדילה מאת הרשות, בידי בית המשפט – אך אינו חייב – לפעול באמצעות שיטת האחוזים, הן תוך יישומו בהתבסס על הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה הייצוגית לגופה, והן על סמך התועלת המשוערת, הכל בהתאם לנסיבות ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט, ותוך התחשבות בהוראות סעיפים 23-22 ל
חוק התובענות הייצוגיות
ובכך שהמדובר בכספי ציבור"
(שם, בפסקה ס"ג).
38.
הגמול ושכר הטרחה נגזרים מהיקף גביית היתר משך 24 חודשים לכל היותר (ר' עניין אבוטבול, ועניין מי הגליל). האמור גם עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון מן העת האחרונה לפיה תביעת השבה נגד רשות לא תעלה על 24 חודשים (עע"מ 7741/15 מנירב נ' מדינת ישראל-רשות המיסים (22.10.17)). על כן אין להתחשב בנוסף בסכום ההשבה שלאחר המועד הקובע לחדילה ואשר הועבר לקרן לניהול כספים.
39.
גביית היתר - המבקשים טענו בהתבסס על הודעת המשיבה מיום 26.5.16 כי היקף גביית היתר לשנה מסתכם בכ-2 מיליון ₪. המשיבה לא חלקה על כך. עם זאת, יש להתחשב בטענת המשיבה כי סכום זה מתייחס לאגרות רבות שהמשיבה תיקנה מיוזמתה ומבלי שאלו נכללו בבקשת האישור.
סוף דבר
40.
לאור האמור עד כאן, אני פוסקת לכל אחד מהמבקשים גמול בסכום של 14,000 ₪ (28,000 ₪ סה"כ) ושכר טרחה לבא כוחם בסכום של 280,000 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ח, 14 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.









תצ בית משפט לעניינים מנהליים 39777-01/16 שלמה גלמידי, אילן שקד נ' משרד התחבורה-מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/03/2018)