פסקי דין על פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה | פסקי דין על עזמי בן איליה נשאשיבי | פסקי דין על איברהים בולוס ואח' |

91911/05 בש     04/08/2005




בש 91911/05 פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' עזמי בן איליה נשאשיבי,איברהים בולוס ואח'




22
בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 091911/05
בש 091910/05

בתיק עיקרי: פ 040136/05
בפני

כב' השופט שהם אורי

תאריך:
04/08/2005
בעניין:
פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה

ע"י ב"כ עו"ד אילנה מודעי

המבקשת

נ ג ד
1 . עזמי בן איליה נשאשיבי

ע"י ב"כ עו"ד אדגר דכואר

2 . איברהים בולוס- בעצמו
3. יעקב בולוס- בעצמו
המשיבים
נימוקים להחלטה

1. ביום 13.05.2005, הוגש כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ 40136/05), המייחס למשיבים 2 ו-3, איברהים בולוס ובנו, יעקב בולוס, עבירות רבות לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968 (להלן- "חוק ני"ע"), ולפי חוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- "חוק העונשין").
באותו כתב אישום מופיע גם משיב 1, עזמי נשאשיבי, שהוא חתנו של משיב 2, לו יוחסו עבירות על חוק ני"ע במסגרת של שלושה אישומים.
בפני
י בקשה לעיון חוזר, לפי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן- "חוק המעצרים"), ככל שהדבר נוגע למשיבים 2 ו-3, ובקשה להטלת ערובה לפי סעיף 44(ב) לחוק המעצרים, ככל הנוגע למשיב 1. הבקשה בעניינם של משיבים 2 ו-3 הוגשה לבית-המשפט בנפרד מהבקשה בעניינו של משיב 1, אך הדיון בעניינם אוחד, וזאת בשל העובדה כי מדובר בכתב אישום אחד ומסכת עובדתית זהה.
למען הסדר הטוב, אדון בשתי הבקשות בנפרד, ואפתח בבקשה לעיון חוזר בעניינם של המשיבים 2 ו-3.

הבקשה בעניינם של המשיבים 2 ו-3

רקע כללי

2. נגד המשיבים 2 ו-3 (להלן- "המשיבים") התנהלה חקירה בחשד לביצוע עבירות שונות לפי חוק ני"ע ולפי חוק העונשין, עבירות אשר התרחשו, לפי טענת המבקשת, במהלך כשנתיים ימים. המדובר בארבע פרשיות, בהם מעורבים, לכאורה, המשיבים, כבעלי עניין ובעלי תפקידים בכירים בחברות שונות שבבעלותם.

ביום 16.02.2004, נעצרו המשיבים בסמוך לשעה 22:30, ומשיב 2 הובא מיידית לדיון במעצרו.
בו ביום, בהחלטה שניתנה על-ידי כב' השופט הראל יחזקאל (מ 10057/05), בבית-משפט השלום בתל-אביב, שוחרר משיב 2 ממעצר, ככל הנראה בשל מצבו הרפואי, בתנאים הבאים:
א. חתימה על ערבות עצמית בסך מיליון ₪.
ב. המצאת ערבות בנקאית או הפקדת מזומן בסך 500,000 ₪.
ג. איסור לקיים קשר ישיר או עקיף עם מי מבין המעורבים בחקירה.
ד. שהות במעצר בית מוחלט עד ליום 20.02.2004.
ה. הימנעות משיבוש הליכי משפט.
ו. עיכוב יציאה מהארץ למשך 180 ימים והפקדת דרכונו של המשיב 2 ברשות לניירות ערך.
ז. התייצבות לחקירה בכל עת שיידרש.

הדיון בעניין מעצרו של משיב 3, התקיים ביום 19.02.2004, בבית-משפט השלום בתל-אביב. כב' השופט חנן אפרתי הורה על שחרורו של משיב 3 ממעצר בתנאים הבאים:
א. חתימה על ערבות עצמית בסך מיליון ₪.
ב. המצאת ערבות בנקאית בסך 300,000 ₪.
ג. שהות במעצר בית מוחלט עד ליום 27.02.2004.
ד. איסור לקיים קשר ישיר או עקיף עם מי מבין המעורבים בחקירה.
ה. הימנעות משיבוש הליכי משפט.
ו. איסור יציאה מהארץ למשך 180 ימים והפקדת דרכונו של משיב 3 ברשות לניירות ערך.
ז. התייצבות לחקירה בכל עת שיידרש.

ביום 10.03.2004, הגישו המשיבים ערר על החלטות אלה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ב"ש 90831/04 וב"ש 90817/05). כב' השופט חאלד כבוב הפחית את סכום הערבות הבנקאית שנקבעה בעניינו של משיב 2 מ-500,000 ₪ ל-250,000 ₪, אשר יופקדו במזומן. בנוסף, חייב כב' השופט כבוב את משיב 2 להמציא ערבות צד ג' בסך 250,000 ₪.
לגבי משיב 3, הפחית בית-המשפט את סכום הערבות הבנקאית שנקבעה מסכום של 300,000 ₪ ל-150,000 ₪, ובנוסף חייב המצאת ערבות צד ג' על סכום דומה.

תוקף תנאי השחרור והערובות (להלן- "ערובות") אמור היה לפקוע ביום 14.08.2004 לגבי משיב 2, וביום 17.08.2004, לגבי משיב 3. ביום 08.08.2004, הגישה המבקשת בקשה להארכת תוקפם ב-180 ימים נוספים, מכוח סעיף 58 לחוק המעצרים, לצורך השלמת החקירה והכנת כתב אישום. בשל הגשת הבקשה במהלך פגרת בתי-המשפט ועומס העבודה הרב, לא התקיים דיון לגופה של הבקשה, אלא שתוקף הערובות הוארך מעת לעת בהחלטות ביניים, עד לדיון שנקבע ליום 06.09.2004, בבית-משפט השלום בתל-אביב.

ביום 05.10.2004, דחתה כב' השופטת יעל הניג את הטענה כי סמכות בית-המשפט להארכת הערובות התמצתה בהחלטת הביניים הראשונה שניתנה. כב' השופטת הניג קבעה כי הדיון בבקשה נדחה שוב ושוב מטעמים טכניים בלבד, ולפיכך קמה לבית-המשפט סמכות לדון בבקשה. לכן האריכה את תוקף הערובות ואת צו עיכוב היציאה מהארץ עד ליום 13.02.2005 בעניינו של משיב 2, ועד ליום 16.02.2005 בעניין המשיב 3.

ביום 28.11.2004, דן בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בערר שהגישו המשיבים על ההחלטה (ב"ש 93420/05 וב"ש 93419/05). בהחלטתה, דחתה כב' השופטת נגה אוהד את הערר, תוך קביעה כי למרות שחלפה תקופת 180 הימים, החלטות הביניים שניתנו, ודחיית הדיון ליום 06.09.2004, נעשו במסגרת הסמכות הטבועה הנתונה לבית-המשפט.

ביום 17.02.2005, דן בית-משפט השלום בתל-אביב, בבקשת המבקשת להאריך את תוקף הערובות לתקופה נוספת של 90 יום, מכוח סעיף 58(ב) לחוק המעצרים (ב"ש 01010/05 וב"ש 1006/05). כב' השופט דן מור קיבל את הבקשה, תוך קביעה כי מדובר בעבירות מורכבות, המצריכות חקירה ארוכה ומסועפת.

כאמור, ביום 13.05.2005, הוגש כתב האישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב והתיק נקבע להקראה ליום 14.07.2005.
ביום 02.06.2005, הגישה המבקשת את הבקשה נשוא הדיון.
כתב האישום שהוגש נגד המשיבים 2 ו-3

3. כתב האישום שהוגש ביום 13.05.2005, מייחס למשיבים עבירות מרובות הנוגעות לארבע פרשיות שונות. בין העבירות אשר יוחסו למשיבים: מסירת פרטים מטעים בדוחות כספיים בכדי להטעות משקיע סביר, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ני"ע; מסירת פרטים מטעים בתשקיף, לפי סעיף 53(א)(2) לחוק ני"ע; רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין.
המדובר בחברת "בולוס גד בע"מ" (להלן-"בולוס גד"), השולטת בחברת בת "בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ" (להלן- "בולוס תיירות"). האשכול נשלט על-ידי משיב 2 ובני משפחתו, כאשר משיב 2 הינו בעל שליטה ובעל עניין בחברות בולוס גד ובולוס תיירות, ואילו משיב 3 הינו מנכ"ל בולוס תיירות ודירקטור בבולוס גד.
מניות החברות נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל-אביב, כשחברת האם עסקה בבנייה, וחברת הבת הייתה חברה מדווחת, שהנפיקה אגרות חוב לציבור ועסקה במכירת חבילות תיירות ונופש באוניות קזינו שחכרה.
האישום הראשון עוסק בסכסוך משפטי שנתגלע בין בולוס תיירות לבין חברה זרה, בנוגע להסכם חכירת אונייה למשך שנה. בולוס תיירות ביטלה את ההסכם כחמישה חודשים לפני סיומו, והחלו הליכי בוררות בלונדון. ניתן פסק בוררות המחייב את בולוס תיירות בתשלום סכום של 2.5 מיליון דולר. לפי כתב האישום, נמנעו המשיבים מלתת להליך הבוררות ביטוי מתאים בדיווחיה המיידיים של החברה ובדוחותיה הכספיים. בכך הטעו את הציבור ביחס להליך הבוררות, ואף נמנעו מלבצע הפרשות כספיות הולמות למימון ההליכים.
האישום השני עוסק בפרסום תשקיף מטעם בולוס תיירות, בו הציעה לציבור לרכוש אגרות חוב לשם רכישת אונייה. המטרה האמיתית של ההנפקה, דבר אשר לא פורסם בתשקיף, הייתה לכסות חובות של בולוס גד, שנקלעה לקשיים כלכליים. כך, הועברו כ-15 מיליון ₪ מכספי הציבור לכיסוי חובותיה של בולוס גד. הדבר נעשה באמצעות חשבונו של משיב 2, ללא כל דיווח לציבור, וללא כל פרסום בדוחות המיידיים.
האישום השלישי עוסק בהכללת פרט מטעה בתשקיף חברת בולוס תיירות. לפי התשקיף, קיבלה בולוס תיירות מבולוס גד סכום של 3 מיליון ₪, וזאת תמורת מניות שהוקצו, לכאורה, לבולוס גד בהנפקה. בפועל, מעולם לא הועבר הסכום האמור.
באישום הרביעי מיוחסת למשיבים 2 ו-3 גניבת כספים מחברת הבת של בולוס תיירות, the floating palace lmd (להלן- "tfp”). לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, נטל משיב 2 סכום של 2.4 מיליון דולר מקופתה של חברת tfp, על-ידי ניסוח הסכם הלוואה פיקטיבי. על-מנת להסוות את הגניבה ולהטעות את הציבור, יצרו המשיבים מצג שווא כאילו שימשה "ההלוואה" את משיב 2 לתשלום מקדמה לרכישת אוניית שעשועים. לצורך כך, זייפו המשיבים, לטענת המבקשת, קבלות פיקטיביות המעידות לכאורה על תשלומים שהועברו לבעלי האונייה, בעוד שבפועל האונייה לא נרכשה, אלא נחכרה על- ידי בולוס תיירות.
בנוסף, בעקבות סכסוך שנתגלע בין חברת בולוס תיירות ובין בעלי האונייה שנחכרה, נעצרה האונייה למשך כשנתיים ימים. במהלך תקופה זו, נמנעה בולוס תיירות מלשאת בעלויות שכרם ומחייתם של עובדי האונייה, למרות שחויבה לעשות כן על-ידי בית-משפט קפריסאי. מידע בדבר המחלוקות עם בעלי האונייה ופסק הדין שניתן נגד בולוס תיירות לא קיבל ביטוי בדיווחי החברה. כך גם לגבי ציוד קזינו שנגנב מסיפון האונייה, שהוסיף להיכלל בדוחות הכספיים, על בסיס שוויו שהסתכם במיליוני שקלים.

הפירוט המלא של העבירות מופיע בכתב האישום ואין צורך להרחיב בכך, במסגרת דיוננו.
כתוצאה מהאירועים נשוא כתב האישום, מונה נאמן לחברת בולוס גד והיא מצויה במצב של הקפאת הליכים, ואילו חברת בולוס תיירות מצויה בהליכי פירוק.
הבקשה וטיעוניה

4. ביום 02.06.2005, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, שעניינה עיון מחדש בתנאים ובערבויות שהוטלו על המשיבים, לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים. ב"כ התביעה, עו"ד אילנה מודעי
, מבקשת להטיל על המשיבים תנאים וערבויות כמפורט להלן:

לגבי משיב 2:
א. חתימה על ערבות עצמית בסך מיליון ₪.
ב. המצאת ערבות בנקאית בסך מיליון ₪.
ג. איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון בידי הרשות לניירות ערך.

לגבי משיב 3:
א. חתימה על ערבות עצמית בסך מיליון ₪.
ב. המצאת ערבות בנקאית בסך 750,000 ₪.
ג. איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון בידי הרשות לניירות ערך.

לטענת ב"כ התביעה, עצם הגשת כתב האישום היא בגדר שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בתנאי השחרור ובערובות שנתקבלו.
עו"ד מודעי הדגישה כי המשיבים הואשמו בעבירות חמורות ורבות. היא הציגה פסקי דין בהם הושתו עונשי מאסר כבדים בעבירות אלו, ולכן, לטענתה, היה ויורשעו המשיבים, הם צפויים לעונשי מאסר ממושכים. לפיכך, כך טוענת ב"כ המבקשת, קיים חשש כבד כי המשיבים ינסו למלט עצמם מאימת הדין, ומשום כך יש להגדיל, משמעותית, את סכומי הערובות שהוטלו, על-מנת למנוע את התממשותו של החשש.
התובעת ציינה כי מתקיימים שניים מתוך שלושת התנאים המנויים בסעיף 52(א) לחוק המעצרים המצדיקים עיון חוזר בהחלטה שניתנה: שינוי נסיבות, וחלוף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה הקודמת.
שינוי נסיבות, מתבטא, כאמור, בהגשת כתב האישום, דבר המלמד כי החקירה הניבה ראיות לכאורה נגד המשיבים, ראיות העשויות להביא להרשעתם בדין. לטענת עו"ד מודעי, קיומן של ראיות לכאורה, מגביר את הסיכוי כי המשיבים יורשעו וייענשו בגין ביצוע העבירות המיוחסות להם, ובהתאמה גובר החשש להימלטותם מאימת הדין. התובעת הציגה פסיקה הקובעת כי התפתחויות בהליך המשפטי, כגון סיום פרשת התביעה, עשויות להגיע לכדי שינוי נסיבות.

באשר לחלוף הזמן ממועד ההחלטה הקודמת, טענה עו"ד מודעי כי הערבויות הוטלו לפני כשנה ושלושה חודשים, בסמוך לתחילת החקירה, כאשר טרם נתגבשו החשדות נגד המשיבים, באופן מלא. לפיכך, יש מקום להגדיל את הערבויות, כעת. התובעת הציגה החלטות העוסקות בעבירות פחותות בחומרתן, בהן הוטלו ערבויות בסכומים גדולים יותר, על הנאשמים.

לעניין החשש להימלטות מהארץ, ציינה התובעת כי עצם העובדה שהמשיבים לא ברחו עד כה, אינה מפיגה את החשש כי בכוונתם להימלט מאימת הדין, בעתיד.
עו"ד מודעי הוסיפה וטענה כי מדובר בעבירות כלכליות שבוצעו, לכאורה, על-ידי נאשמים בעלי ממון רב. לא מן הנמנע כי המשיבים ינצלו את קשריהם בחו"ל, על-מנת להימלט מאימת הדין ולפתוח דף חדש במדינה אחרת.
כמו כן, נטען כי המשיבים התעשרו, ככל הנראה, מהעבירות שביצעו, ולכן יוכלו לעמוד בערבויות כספיות גבוהות יותר. לבסוף, ציינה התובעת כי מצבו הכלכלי של אדם מהווה שיקול משני לקביעת גובה הערבויות, וכי נטל ההוכחה בדבר חוסר יכולת כלכלית, מוטל על המשיבים. התובעת הגישה מסמכים שונים על-מנת להראות כי מצבם הכלכלי של המשיבים, אינו בכי רע כפי שהם טוענים.
לאור האמור, נתבקשתי להגדיל את סכומי הערבויות הכספיות, כמבוקש על-ידי התביעה.

טיעוני המשיבים

5. המשיבים ייצגו את עצמם בדיון בפני
י, בטענה כי אין ברשותם אמצעים לשכור שירותי עו"ד. משיב 2, איברהים בולוס, טען כי לא יוכל לעמוד בהגדלת הערבויות, והדבר יביא, למעשה, למעצרו. בתגובה למסמכים שהגישה התובעת, טען משיב 2 כי מרבית החשבונות שהוצגו אינם חשבונותיו שלו. מסמך מרשם החברות הנוגע לחברת הנסיעות "נאדין טורס" מלמד כי החברה שייכת לבנותיו הנשואות ורשומה ע"ש בעליהן, כך שאינה קשורה אליו. בנוסף, טען משיב 2 כי כיום, משרד הנסיעות סגור וחשבונות הבנק של החברה מרוקנים.
משיב 2 הסביר כי המסמך השני הנו חשבון בנק השייך לאישתו ובו סכום של 79,000 ₪. לטענתו של משיב 2, מכל נכסיו המרובים, כל שנותר לו הוא חשבון זה בלבד, ואישתו, שהייתה נשואה לאחד מעשירי המגזר הערבי בישראל, נאלצת להתקיים מקצבת זקנה. כיום, גם הסכום הנ"ל אינו מצוי עוד בחשבון.
לטענת משיב 2, מרבית המסמכים שהוצגו נוגעים לבני משפחתו ואינם מעידים על יכולתו הכלכלית האמיתית. הוא ציין כי כל המסמכים שהציגה התובעת רלוונטיים לשנת 2003, וכי הרכוש והכספים האמורים, אינם מצויים בידיו, כיום.

משיב 2 יצא כנגד התנהגות המבקשת, שביקשה לבדוק חשבונות של המשפחה בשוויץ בטענה כי אלה שימשו להלבנת הון וגניבת כספים. הוא טען כי המטרה האמיתית הייתה בדיקת החשבונות, תוך ציפייה למצוא בהם מיליוני דולרים. ואולם, הסתבר עד מהרה כי חשבונות אלה נפתחו לפני שנים רבות, ולא הופקד בהם כסף בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.
לעניין החשש להימלטות מאימת הדין, טען משיב 2 כי דרכונו מופקד ברשות לניירות ערך, וכי חתם על ערבות בסך 250,000 ₪. משיב 2 הדגיש כי הינו נצר למשפחה ענפה ושורשית בישראל. במשך עשרות שנים משפחתו מתגוררת בישראל, ובעבר הלא רחוק העסיקה אלפי עובדים. אין למשיב 2 כל כוונה לצאת את תחומי ישראל, כי אם בכוונתו להישאר בארץ ולטהר את שמו. משיב 2 הצהיר כי לא נותרו למשפחה עסקים בחו"ל ואין כל חשש כי הוא או בני משפחתו ימלטו עצמם מישראל.

משיב 3, יעקב בולוס, התמקד גם הוא בהיעדר יכולת כלכלית להגדלת סכומי הערבויות. לטענתו, התביעה הגישה מסמכים אשר מעידים, לכאורה, כי בבעלותו קזינו בבולגריה, אולם אין מדובר בקזינו ששייך לו. בנוסף, גרס כי הרכב, אשר נטען כי שייך לאישתו, נמכר לצורך שכירת שירותי עו"ד, והוא אף הציג אסמכתא הנוגעת למכירת הרכב ביום 15.06.2004. לבסוף טען משיב 3 כי מרבית המסמכים שהוצגו על-ידי התביעה רלוונטיים לשנת 2003, ואילו כיום מצבו הכלכלי חמור הרבה יותר. לפיכך, לא יוכל לעמוד בהגדלת הערבויות.
לאור האמור, ביקשו שני המשיבים, לדחות את הבקשה להגדלת סכומי הערבויות, ואף הצהירו כי בדעתם לבקש את הקטנת הסכומים, במסגרת בקשה נפרדת, שתוגש על-ידם.

דיון והכרעה

6. בפתח דבריי, אציין כי לא נטען על-ידי המשיבים כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם. לפיכך, יש להידרש לבקשה מתוך הנחה כי בידי התביעה ראיות להוכחת כל האישומים והעבירות המאוזכרות בהם.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובפסיקה הרבה שהוגשה, החלטתי לדחות את הבקשה בעניינם של משיבים 2 ו-3 מן הטעמים הבאים:
מקובלת עלי טענת ב"כ התביעה, עו"ד אילנה מודעי
, כי מדובר, לכאורה, בעבירות חמורות, שבצידן האפשרות להטלת עונשים כבדים, ובכלל זה עונשי מאסר בפועל וקנסות בסכומים לא מבוטלים. (ראו למשל: ע"פ 2499/97 מ"י נ' טופול, דינים עליון כרך נו, 4; ע"פ 6350/93 מ"י נ' גולדין, פ"ד מט(4) 1).
כתב האישום הוגש במסגרת המועדים הקבועים בחוק, קרי, במהלך אורכה בת 90 ימים, כקבוע בסעיף 58(ב) לחוק המעצרים. הערובות שהוטלו, תוקפן יפה להליך כולו, עד לסיום המשפט או עד להחלטה אחרת, הניתנת על-ידי בית-המשפט (ראו: י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, מהדורה מעודכנת, תשס"ג- 2003, 305, להלן- "קדמי").

במקרה דנן, לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי מתקיימים שניים מבין שלושת התנאים המצדיקים עיון חוזר בהחלטת המעצר לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים, הקובע כי:

" עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית משפט בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה."

שינוי נסיבות פירושו "התפתחויות מאוחרות לדיון המקורי" (קדמי, עמ' 317). כך למשל, קיום מגע פסול עם עדים וסיום פרשת התביעה עשויים להצדיק עיון חוזר.
בבקשה נשוא דיוננו, אין מדובר בהתפתחות במהלך הדיון, כי אם במעבר משלב החקירה, לשלב הגשת כתב אישום, שמשמעו שינוי מעמד המשיבים מחשודים לנאשמים. במצב זה, כפי שהובהר לעיל, הערבויות שהוטלו נותרות בתוקפן.
עם הגשת כתב האישום, פתוחה הייתה בפני
המבקשת הדרך לבקש את מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם, תוך אפשרות לחלופת מעצר או שחרור בערבות ובתנאים שונים, וזאת לפי סעיף 21 לחוק המעצרים.
המבקשת לא בחרה בדרך זו, אלא הגישה בקשתה לעיון חוזר בחלוף כחודש ממועד הגשת כתב האישום. לפיכך, אין להיזקק לסעיף 21 לחוק המעצרים ולפסיקה המנחה הנוגעת אליו.
הטענה בדבר שינוי נסיבות הכרוך בעצם הגשת כתב אישום אינה מקובלת עליי. לו סברה התביעה כי יש מקום למעצר עד תום ההליכים תוך אפשרות שחרור בתנאים מגבילים, היה עליה לפעול כאמור בסעיף 21 לחוק המעצרים.
אין ניתן לעקוף הוראה זו בדרך שננקטה על-ידי התביעה, ולבקש שינוי תנאי השחרור ממעצר אך בשל העובדה כי הוגש כתב אישום.
קבלת טענה כזו משמעה כי על בית-המשפט לדון בהחלטת שחרור שניתנה טרם שהוגש כתב האישום, במקום להידרש לתנאים שנקבעו בסעיף 21 לחוק המעצרים, הנכנס לתוקף מעת שהוגש כתב האישום.

אשר לעילה השנייה, הרי שטענה בדבר חלוף הזמן מעת הטלת הערבויות עשויה לשמש עילה לעיון חוזר, אולם זאת רק אם חל שינוי בנסיבות (ראו: ב"ש 215/73, מ"י נ' סלמאן, פ"ד כ"ח(1), 246).
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כי קיים, כיום, חשש מוגבר להימלטות מאימת הדין, אך בשל העובדה כי הוגש כתב אישום. משיב 2 הינו אדם מבוגר הסובל מבעיות רפואיות שונות, בגינן שוחרר ממעצר ביום בו נעצר.
המשיבים משתייכים למשפחה ותיקה ושורשית בישראל, ואין יסוד לבטל את טענתם כי ברצונם לנהל משפט ולטהר את שמם.
ההליכים בעניינם של המשיבים החלו בשנת 2004, כך שלו רצו, היה ביכולתם לצאת, זה מכבר, מישראל, אך התנהגותם עד כה מעידה כי אין בכוונתם לעשות כן.
לבסוף, מהמסמכים שהוגשו, שוכנעתי כי מצבם הכלכלי של המשיבים בכי רע; המשיבים ייצגו את עצמם בהליך זה, דבר שיש בו כדי ללמד, לכאורה, כי אין באפשרותם לשכור שירותי עו"ד. כלי רכב אשר היו ברשותם נמכרו בשל הצורך להשיג אמצעים כספיים. כמו כן, מרבית המסמכים שהוגשו אינם נוגעים לעניינם של המשיבים עצמם, כי אם לבני משפחה שונים, שאינם אמורים לממן את הוצאותיהם של המשיבים.

סוף דבר

7. לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה להגדיל את הערבויות שהוטלו על משיבים 2 ו-3, וקובע כי הערבויות שהוטלו במסגרת החלטות קודמות שניתנו, תעמודנה בעינן.
הבקשה בעניינו של משיב 1
רקע כללי

8. נגד משיב 1, עזמי נשאשיבי (להלן- "המשיב") התנהלה חקירה בחשד לביצוע עבירות שונות לפי חוק ני"ע, אשר התרחשו במהלך כשנתיים ימים. המדובר בשלוש מתוך ארבע הפרשיות אשר מיוחסות למשיבים. בתקופה הרלוונטית, כיהן המשיב במספר תפקידי מפתח באשכול חברות בולוס: מנכ"ל בולוס גד; דירקטור בבולוס תיירות; החזיק ב-15% ממניות חברת "בולוס אחזקות והשקעות (1978) בע"מ" (להלן- "בולוס השקעות"), שהינה חברה פרטית ובעלת השליטה בבולוס גד; ומנהל חברות tmt ו- tfp.

ביום 16.02.2004, נעצר המשיב בסמוך לשעה 22:30, במסגרת חקירת הפרשה.

ביום 19.02.2004, הובא המשיב לדיון בשאלת מעצרו בבית-משפט השלום בתל-אביב
(מ 015773/04). כב' השופט אפרתי החליט לשחרר את המשיב בתנאים הבאים:
א. שהות במעצר בית מוחלט עד ליום 27.02.2004.
ב. חתימה על ערבות עצמית בסך 750,000 ₪.
ג. המצאת ערבות בנקאית בסך 250,000 ₪.
ד. עיכוב יציאה מהארץ למשך 180 ימים, והפקדת דרכונו ברשות לניירות ערך.
ה. איסור לקיים קשר ישיר או עקיף עם מי מבין המעורבים בחקירה.

ביום 10.03.2004, נדון ערר שהגיש המשיב, במאוחד עם ערר שהגישו המשיבים 2 ו-3, כפי שפורט לעיל. בהחלטתו דחה כב' השופט כבוב את טענת ב"כ המשיב בדבר העדר עילת מעצר והעדר ראיות הקושרות את המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו. עם זאת, קבע כב' השופט כבוב כי חלקו של המשיב בפרשה אינו דומיננטי כחלקם של האחרים והחשדות נגדו אינם זהים. לכן, אין להעמיד את הערובות שיושתו עליו, על סכום הערבויות שהושתו על המשיבים. לפיכך, חוייב המשיב להפקיד סך של 25,000 ₪ במזומן, ובנוסף חוייב להמציא ערבות צד ג' בסך 150,000 ₪.

הערובות עמדו בעינן למשך 180 ימים, כלומר עד ליום 17.08.2004. במהלך תקופה זו ניתן למשיב לצאת את הארץ, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על סך 15,000 ₪, ולהמצאת ערבות צד ג' על סך 10,000 ₪. תוקף הערבויות הוארך עד לחודש מרץ 2005. במועד זה, הגיש המשיב בקשה להחזרת הערבויות שהפקיד, ובית-המשפט נעתר לבקשה, בהסכמת היועץ המשפטי של מחלקת החקירות ברשות לניירות ערך, עו"ד ירון ליפשס.
בחודש אפריל 2005, הגיש המשיב בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ולהחזרת דרכונו ובית-המשפט נעתר גם לבקשה זו, בהסכמת עו"ד ליפשס.

ביום 13.05.2005, הוגש כתב האישום, וביום 02.06.2005, הוגשה הבקשה נשוא דיוננו.

כתב האישום שהוגש כנגד המשיב

9. כתב האישום, שהוגש ביום 13.05.2005, מייחס למשיב עבירות מרובות הנוגעות לשלוש פרשיות שונות. מרבית העבירות המיוחסות למשיב 1 זהות לאלה המיוחסות למשיבים 2 ו-3, ומפורטות בהרחבה בכתב האישום, כך שאין צורך לחזור על הדברים.
האישומים הרלוונטיים למשיב הם האישום הראשון השני והשלישי.
באישום הראשון, שעניינו הימנעות מדיווח אודות הליכי הבוררות בלונדון, ובאישום השני, שעניינו הימנעות מדיווח אודות הייעוד האמיתי של הנפקת אגרות החוב, מואשם המשיב באותן עבירות המיוחסות למשיבים. באישום השלישי, שעניינו הכללת פרט מטעה בתשקיף ביחס לסכום של 3 מיליון ₪, הואשם המשיב בכך שכדירקטור בבולוס תיירות, וכמי שחתום על התשקיף שלה, הוא נושא באחריות למעשים הפליליים.

הבקשה וטיעוניה

10. ביום 02.06.2005, הגישה המבקשת את הבקשה, שעניינה הטלת ערבויות על המשיב, לפי סעיף 44(ב) לחוק המעצרים. ב"כ התביעה, עו"ד אילנה מודעי
, מבקשת להטיל על המשיב את הערבויות הבאות:
א. המצאת ערבות בנקאית בסך 500,000 ₪.
ב. חתימה על ערבות עצמית בסך מיליון ₪.
ג. צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכון ברשות לניירות ערך.
טיעוני התובעת לעניין חומרת העבירות והחשש להימלטות מאימת הדין וכן הטיעונים לגבי מצבו הכלכלי של המשיב, דומים לטיעונים שנטענו אודות המשיבים האחרים, ואין צורך לחזור על הדברים.
בקשתה העיקרית של עו"ד מודעי בנוגע למשיב נסבה על השוואת תנאי שחרורו ממעצר לתנאיהם של המשיבים. לטענתה, היה המשיב דמות דומיננטית באשכול חברות בולוס. בתוקף תפקידו כדירקטור בבולוס תיירות, חתום המשיב על הדוחות הכספיים, וכך גם לגבי הדוחות של בולוס גד. לדבריה, עובדה זו מטילה על המשיב אחריות מלאה לנעשה בחברות אלו.
עו"ד מודעי ציינה כי כיום פקע תוקפן של כל הערבויות שהוטלו על המשיב, וזאת מחמת טעות טכנית שנפלה. ייתכן גם, כי בשלבי החקירה המוקדמים, לא הייתה תפיסה נכונה של היקף אחריותו של המשיב בתיק, ולכן גם הערבויות שנתבקשו לא היו גבוהות דיין.
התובעת הדגישה את העובדה כי המשיב פעל בצוותא חדא עם המשיבים; הם כולם בני משפחה שפעלו ביחד לשם ביצוע עבירות כלכליות מרובות וחמורות. לפיכך, ביקשה עו"ד מודעי כי יושתו על המשיב ערבויות שתהלומנה את חלקו בפרשה ותעמודנה ביחס נכון לערבויות שהוטלו על המשיבים.
עו"ד מודעי טענה עוד, כי עקרון השוויון מחייב הטלת צו עיכוב יציאה מהארץ, כפי שנעשה לגבי המשיבים, ואף ישנו טעם ענייני לכך, בשל החשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין.
טיעוני המשיב

11. בפתח דבריו, הזכיר ב"כ המשיב, עו"ד אדגר דכואר
, את החלטתו של כב' השופט כבוב מיום 10.03.2004, בה קבע כי חלקו של המשיב בפרשיה קטן מחלקם של המשיבים, וכי החשדות אינם זהים. כמו כן, ציין כי המבקשת לא ערערה על ההחלטה, ואף לא הגישה בקשה להארכת תוקף הערבויות. יתרה מזו, המבקשת (וליתר דיוק, הרשות לניירות ערך) נעתרה מספר פעמים לבקשות של המשיב לצאת את הארץ בכפוף להפקדת סכומים שונים, והמשיב חזר במועד הנקוב. כמו כן, הוסכם לבטל את התנאים המגבילים בעניינו של המשיב.
ב"כ המבקש טוען, כי מדובר באדם ללא עבר פלילי, ממשפחה מכובדת, יליד 1948, נשוי ואב ל-3 ילדים, אשר עבד בבולוס גד משנת 1985. כאשר נפתחה החקירה, התייצב המשיב בכל עת שנדרש. הוא לא ניסה להימלט, על אף הסערה הציבורית שעוררה הפרשה, והמצב הנפשי הקשה בו היה שרוי. עו"ד דכואר טען כי העונש המקסימאלי בצד העבירות המיוחסות למשיב עומד על 3 שנות מאסר. ב"כ המשיב הציג פסקי דין בהם נפסקו עונשי מאסר קצרים שרוצו בדרך של עבודות שירות לגבי עבירות על חוק ני"ע.
עו"ד דכואר הביע את מורת רוחו מהעובדה כי התיק הוגש לבית-המשפט המחוזי ולא לבית-משפט השלום, וזאת בשל האישום הרביעי, שאינו רלוונטי למשיב.
ב"כ המשיב הציג פסיקה לפיה כאשר הרשות מסכימה להפחתה או להחזרת ערבויות, יש להוכיח שינוי נסיבות המצדיק חזרתה בה, ולטענתו לא עלה בידי התביעה להוכיח זאת.
בנוסף, טען עו"ד דכואר, כי המשיב לא הפיק רווח כספי או כלכלי מביצוע העבירות. עוד טען ב"כ המשיב כי המשיב לא היה דמות דומיננטית באשכול החברות במהלך ביצוע העבירות. המשיב התמקד בענייני בנייה, ולא בדוחות הכספיים, והיה חתום עליהם מכוח היותו דירקטור בחברות. בנוסף, טען כי לשם הוכחת עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ני"ע, יש להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית, ולא ניתן להוכיח זאת רק מעצם חתימתו של המשיב על הדוחות הכספיים.
לגבי מצבו הכלכלי של המשיב, טען עו"ד דכואר, כי המשיב כיום הינו אדם קשה יום, אשר נוהג ברכב מודל 1996, עובד בחברת בנייה ומממן את לימודיהם האקדמיים של שניים מבניו. הטלת ערבויות תגרום למעשה למעצרו, בהיעדר יכולתו לעמוד בהן.
לעניין החשש מהימלטות מהארץ, הזכיר ב"כ המשיב כי המשיב כבר יצא לביקורים בחו"ל וחזר במועד הנקוב. כמו כן, הציג פסיקה אשר קבעה כי יש לעכב יציאתו של אדם מהארץ רק כאשר ישנה אפשרות סבירה כי ינסה להימלט מאימת הדין, דבר אשר אינו מתקיים בענייננו. המשיב מתכוון להופיע לכל הדיונים ולטהר את שמו.
לפיכך נתבקשתי לדחות את הבקשה בעניינו של המשיב.

דיון והכרעה

12. עיון בכתב האישום בעניינו של המשיב מלמד כי אין להקל ראש באשמות המיוחסות לו, ועל פני הדברים נראה כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האשמות. לפיכך, אין לקבל את הגישה אותה הציג עו"ד דכואר, לפיה ניתן לשחרר את המשיב ללא כל ערובה.
הנני מוצא טעם בהסבר ב"כ המבקשת כי לא הוגשה בקשה להארכת תוקף הערבויות בשל טעות שנפלה, ומשכך הוא, אין להנציח את הטעות בדרך של הימנעות מהטלת ערבויות.
עם זאת, יש ממש בטענה כי חלקו של המשיב בפרשה קטן מחלקם של המשיבים 2 ו-3, ולכן אין דינו כדינם לעניין גובה הערבויות שהוטלו עליהם.
אשר לבקשה להוצאת צו עיכוב היציאה מהארץ, המדובר בפגיעה חמורה בחופש התנועה, ולכן יש לבחון כל מקרה בזהירות רבה ולגופו של עניין (ראו: בש"פ 6654/93, בינקין נ' מ"י, פ"ד מח(1), 290).

במקרה דנן, יצא המשיב מהארץ מספר פעמים וחזר במועד שנקבע, דבר המעיד, לכאורה, כי אין בכוונתו להימלט מאימת הדין. עם זאת, בשל חומרת העבירות המיוחסות לו, אינני סבור כי ניתן להימנע מהוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ, מתוך הנחה כי המשיב יוכל לצאת את הארץ כל אימת שיחפוץ בכך, לאחר שימציא ערבויות שונות בכדי להבטיח את שובו ארצה.
סוף דבר

13. לאור האמור, הנני סבור כי ניתן לאמץ בעניינו של משיב 1, את גישתו של כב' השופט כבוב בהחלטתו מיום 10.03.2004 במסגרת ב"ש 90667/04, ולחייב את המשיב במתן ערבויות כדלקמן:
א. הפקדת סך של 25,000 ₪ במזומן או בדרך של ערבות בנקאית.
ב. חתימה על ערבות אישית על סך 150,000 ₪.
ג. המצאת ערבות צד ג' על סך 150,000 ₪.
ד. הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת דרכונו של המשיב במחלקת החקירות של הרשות לניירות ערך.

אלה הנימוקים להחלטתי מיום 10.07.2005
הנימוקים ניתנו היום, כ"ח בתמוז התשס"ה, (4 לאוגוסט 2005) ויומצאו לצדדים ע"י המזכירות.

_____________
אורי שהם, שופט








בש בית משפט מחוזי 91911/05 פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' עזמי בן איליה נשאשיבי,איברהים בולוס ואח' (פורסם ב-ֽ 04/08/2005)