פסקי דין על מוסא איברהים עלי אדם

63647-01/18 רעא     19/03/2018




רעא 63647-01/18 מדינת ישראל משרד המשפטים נ' מוסא איברהים עלי אדם








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 63647-01-18 מדינת ישראל נ' עלי אדם





לפני
כבוד השופט
ארז יקואל


מבקשת

מדינת ישראל
– משרד המשפטים
ע"י
פרקליטות מחוזי מרכז- אזרחי


נגד


משיב

מוסא איברהים עלי אדם
ע"י ב"כ עו"ד א' ורשה




החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא השו' טל לוי – מיכאלי) בת"א 33080-05-16 מיום 28.12.17, בגדרה צורפה המבקשת כנתבעת לכתב התביעה, חלף בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין").
רקע ותמצית טענות הצדדים
1.
המשיב - תושב חוץ ואזרח מדינת סודן, הגיש תביעה כספית בטענה כי נגרמו לו לנזקים בעקבות החזקתו שלא כדין במשמורת למשך מעל שנתיים. התביעה הוגשה כנגד ששה גורמים שונים, ביניהם שר הפנים; הממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים; בית הדין; צה"ל ומדינת ישראל.
2.
המדינה עתרה לסילוק התביעה על הסף כנגד בית הדין, בהתבסס על עיקרון היסוד בדבר חסינותם של בעלי תפקיד שיפוטי. המשיב, מצדו, טען כי במקרים קיצוניים בהם הוכח שהגורם השיפוטי התרשל באופן בוטה בתפקידו ובעקבות כך נגרם לו נזק, ניתן לראות במדינה כאחראית לנזק זה מכוח אחריותה השילוחית. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 18.7.17, נמחקה התביעה כנגד ארבעה גורמים ונותרו בה שני נתבעים -משרד הפנים ובית הדין. בדיון שהתקיים ביום 28.12.17, עת נדונה הבקשה למחיקת בית הדין מכתב התביעה, עתר המשיב לשינוי זהותו של גורם נתבע זה, כך שבמקומו תבוא המבקשת, בהיותה הגורם הממונה על בית הדין. המדינה הוסיפה וטענה כי יש להורות על סילוק התביעה אף ביחס לגורם זה ובית המשפט קמא דחה בקשתה זו. בתמצית נקבע, כי טרם בשלה העת לסתום את הגולל על הטענות שמייחס המשיב למשרדי הפנים והמשפטים. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי השאלה האם החסינות שהוענקה לנושאי תפקידים שיפוטיים חלה גם על המדינה, או על המשרד הממשלתי במסגרתו פועלים אותם גורמים שיפוטיים, טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון וקיימות גישות שיפוטיות שונות בנושא. בית המשפט קמא התרשם כי לעת הזו, לא ניתן לשלול את האפשרות העיונית לפיה במקרים של התרשלות חמורה, יכול שתקום אחריות למדינה ביחס לשלוחיה הממלאים תפקידים שיפוטיים. בית המשפט קמא סבר כי לא ניתן להכריע בסוגיה זו בשלב הדיוני הנוכחי, שכן היא נגזרת מקביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירועים בכללותם. במיוחד כך, בהתחשב בעובדה שטרם הוכרעו מספר שאלות מהותיות וביניהן – מי הגורם האחראי על יישום החלטות בית הדין למשמורת ביחס לתרגום הדיונים; על מי החובה להבטיח התייצבות מתורגמן לדיון והאם היעדר יישומן של חובות אלו עלול לעלות כדי התרשלות חמורה.
מכאן הבקשה שמלפניי.
3.
בהיעדר תגובה מטעם המשיב, חרף אורכות חוזרות ונשנות, נעתרתי לבקשת רשות הערעור דנתי בה כבערעור וקיבלתי את הערעור. ביום 13.3.18, הגיש המשיב בקשה לביטול החלטתי מיום 13.3.18, אליה צורפה הסכמת המבקשים. לגופם של דברים, טוענת המבקשת כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתה, החסינות השיפוטית היא מהותית ומוחלטת ולכן היא חלה על ממלא התפקיד השיפוטי, על מי שבא במקומו, על שולחיו ועל פעולות שבוצעו בזדון, ממניעים מושחתים וברשלנות. הודגש כי במקרה הנדון, לא נטען לקיומה של התרשלות חמורה, או קיצונית ומכאן שלא קיימת אפשרות כי המבקשת תחוב בנזקי המשיב, גם אם יימצא כי התקיימה התרשלות חמורה בהתנהלותה. המבקשת הוסיפה וטענה, כי לא ניתן לייחס לה אחריות שילוחית כלפי גורמים שיפוטיים, לנוכח הכלל בדבר עצמאות שיקול הדעת של הגורם השיפוטי. המבקשת סבורה כי במקרה הנדון, משלא נטען להתרשלותם של דייני בית הדין, או להתרשלות חמורה בהתנהלותם ומשלא פורטו התנאים הנדרשים לקיומה של התרשלות רבתי, יש לדון בבקשה לסילוק על הסף כבר בשלב זה.
4.
למול המבקשת, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה. לגישתו, החלטת בית המשפט קמא היא דיונית באופייה ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. המשיב הבהיר כי עילת התביעה נעוצה בהותרתו בכליאה ובמשמורת למשך שנתיים ימים, מחמת מחדלי המבקשת ורשלנותה. לגישתו, נזקיו היו נמנעים אילו נערך לו שימוע, או ראיון מעמיק בנוכחות מתורגמן ואו אז, היה מתברר כי הוא נתין סודני ולכן אין להחזיקו במשמורת ולו יום אחד נוסף. המשיב סבור כי אין בהחלטת בית המשפט קמא משום פריצת גבולות החסינות המוקנית לבעלי תפקיד שיפוטי, מאחר שעיקר עניינה ברשלנות, במעשים, או במחדלים של המדינה ושלוחיה, הנחזים כרשלנות חמורה שיכול שתצדיק את הסרת החסינות הקבועה בדין. המשיב הוסיף וטען, כי יש להותיר את התביעה על כנה ולברר את טענותיו לגופן, גם משום התנהלות המבקשת בחוסר תום לב, בכך שסירבה להבהיר את זהות הגורם האחראי על המחדלים שאירעו בעת החזקתו במשמורת. שני הצדדים תמכו טענותיהם באסמכתאות.
דיון והכרעה
5.
לאחר
שעיינתי
בבקשה, בתגובת המשיב ובהחלטת בית המשפט קמא ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הנדרשות לעניין – הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולדחות את הערעור לגופו.
6.
אשר לבקשת רשות הערעור, יש לתת למבקשת רשות לערער ולדון בבקשה כבערעור, מאחר שההחלטה מושא הדיון נחזית כבעלת השפעה משמעותית על זכויותיה. לא ניתן לשלול כי דחיית הדיון במחלוקת לשלב שלאחר פסק הדין, עלולה להביא לקיומו של הליך "מיותר, או שגוי" (ר' רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד (15.12.14); רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.12.15)).
7.
מקובלת עליי מסקנת בית המשפט קמא, לפיה בשלב המקדמי שבו מצויה התובענה העיקרית, טרם בשלה העת לסתום את הגולל על בחינת האפשרות להושיט למשיב את הסעדים הנתבעים על ידו, בהנחה שתוכחנה טענותיו במשפט עצמו. אין מקום להפעיל ביקורת ערעורית על החלטות שתוצאתן המשך בירור התובענה לגופה, למעט במקרים נדירים וקיצוניים, שבהם בירור הערעור יצרוך זמן שיפוטי מועט, סיכויי הערעור גבוהים וקיים חשש שעלול להיגרם למערער עיוות דין (ר' רע"א 7843/15 לובינסקי בע"מ נ' בראל (20.12.15); רע"א 6733/13 פקיד הסדר מקרקעין נ' עו"ד אבולוף (5.11.13);
רע"א 422/06
חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים
(18.5.2006);

רע"א 410/11
סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' ברדיצ'ב
(3.10.2011)). אף בהתחשב בזכות הגישה לערכאות, יש לבחון היטב האם יש סיכוי ולו קלוש, כי המשיב יהיה זכאי לקבל את הסעד הנתבע, בהנחה שיוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה

(ר' למשל: ע"א 154/04 יצחק נ' נוימן (13.2.05); י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 384-383)
.
בעניין הנדון, כתב התביעה כולל טענות כלפי המבקשת. בין היתר, נטען לקיומם מחדלים בזיהוי המשיב כנתין סודני; לקיומו של

פסק דין
חלוט הקובע כי המדינה התרשלה בעניינו; ל "כליאת שווא ורשלנות חמורה"; "לאחר שנתיים במשמורת, הואילו פקידי משרד הפנים לבצע... בדיקה ראויה בדבר מוצאו..."; הובהר כי הרשלנות המיוחסת למבקשת ולמשרד הפנים מבוססת, בין היתר, על אי קיום ראיון זיהוי מקצועי בשפתו של המשיב; אי נקיטת "צעדים סבירים" לזיהויו והתעלמות מטענותיו; אי הזמנת מתורגמן; כליאתו ללא הצדק; אי מילוי אחר הוראות בית הדין למשמורת על קיום ראיון זיהוי בשפתו של המשיב וכן היעדר פיקוח על מעשי, או מחדלי: "שלוחיהם כפי שמתוארים בתביעה זו, לרבות ממונה ביקורת הגבולות ועורכי ראיון הזיהוי". עוד נטען, כי יסודותיה של עוולת כליאת השווא המיוחסת למדינה זו כוללים שלילת חירות מוחלטת בניגוד לדין ועל ידי אמצעים פיסיים.
בשלב המקדמי שבו מצוי הדיון, אין להידרש לסיכויי הוכחת הטענות שבכתב התביעה, אלא לשאלה האם הוכחתן תזכה את המשיב בסעד המבוקש, אף אם בדוחק. בהתחשב באופי הטענות שבכתב התביעה, נחה דעתי כי לא ניתן לשלול על אתר את האפשרות שהוכחתן תוביל למסקנה שהמבקשת אחראית ולו בדוחק לאיזה מהנזקים שנגרמו למשיב. בשלב זה, מבלי לקבע מסמרות בסוגית חסינותם של גורמים שיפוטיים, או של המדינה בתפקידה כאחראית וכמפקחת על גורמים אלו, ובהינתן שבית הדין נמחק מכתב התביעה ובמקומו צורפה המבקשת - אין בידי לקבל את עמדת
המבקשת
כי קיומה של חסינות מצדיק את מחיקתה מכתב התביעה. עיון מדוקדק בכתב התביעה מורה כי חלק מהעוולות ומהיסודות העובדתיים המפורטים בגדרן, מייחס גם למבקשת, באמצעות מי מגורמיה, אחריות שמקורה אינו בהכרח בהפעלת שיקול דעת שיפוטי, או בעוולה שנגרמה על ידי גורם המבצע פעולות שיפוטיות במסגרת תפקידו השיפוטי.
8.
בנסיבות אלו, התרשמתי כי החלטת בית המשפט קמא איננה מגבשת עיוות דין למבקשת, או חשש ממשי כי מדובר בניהולו של הליך מיותר או שגוי. היה ובתום ההליך תדחנה טענות המשיב, ניתן לרפא את הפגיעה בזכויות המבקשת באמצעות פיצוי כספי. טענות הצדדים שמורות למהלך הדיון לפני בית המשפט קמא, כפי שציין מפורשות בסיפא לסע' 15 להחלטתו.
9.
ביתרת טענות הצדדים מלפניי לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, הערעור נדחה בזאת. על אף התוצאה אליה הגעתי, בהתחשב בהתנהלותו הדיונית של המשיב שהצריכה הגשת בקשה לביטול

פסק דין
- לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.
לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ח, 19 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 63647-01/18 מדינת ישראל משרד המשפטים נ' מוסא איברהים עלי אדם (פורסם ב-ֽ 19/03/2018)