פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על מיכל רשף | פסקי דין על שלומית רשף | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

49706-02/16 תאמ     21/03/2018




תאמ 49706-02/16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מיכל רשף, שלומית רשף, איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 49706-02-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נ' רשף ואח'



לפני
כבוד השופטת ליעד שגב


התובעת:

הפניקס חברה לביטוח בע"מ


נגד


הנתבעות
:

1.מיכל רשף

2.שלומית רשף

3.איילון חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


לפניי תביעה על סך של 18,728 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה בחיפה.

טענות הצדדים

טענות הצדדים רבות ומפורטות.

בקצירת האומר ייאמר כי התובעת טוענת לנזק שנגרם לרכבה בתאריך אשר לא פורט בכתב התביעה, כתוצאה מרכבן של הנתבעות.

הנתבעות מכחישות את מעורבותן בתאונה, את נסיבותיה ואת אחריותן וחבותן לאיזה מנזקי התובעת. מכל מקום, ולחלופין, מכחישות הנתבעות את הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזקים הנטענים, באשר רכב התובעת נבדק כארבעה חודשים לאחר קרות התאונה.

הנתבעת מס' 3 (להלן: "איילון") מכחישה גם את חבותה כלפי הנתבעות מס' 1-2, ככל שיתקבלו טענות התובעת.

דיון והכרעה

במעמד הדיון העידו בפני
נהגת רכב התובעת (להלן: "הנהגת") ומבוטח התובעת (להלן: "המבוטח"); העידו גם הנתבעות 1 ו-2 ומבוטח הנתבעת מס' 3 (להלן: "מר רשף").

לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את הראיות כולן, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה, משהתובעת לא הרימה את הנטל המושת עליה להוכחת עצם קרות התאונה, מעורבות רכב הנתבעות (להלן: "הטויוטה"), אופי הנזק וגובהו.

בחינת מלוא הראיות מצביעה על סתירות רבות מדי בדברי עדי התובעת ובראיות שהגישה. הצטרפותן של סתירות אלה שומטת את הבסיס לתביעה ובהינתן הכחשה גורפת של הנתבעות ביחס לכל רכיב מרכיבי התביעה, אין לי אלא לדחות את התביעה.

ואפרט:

התובעת הגישה מספר מסמכים ובכל אחד מהם גרסה שונה לנסיבות קרות התאונה, למעורבות הנתבעות ולרכב הפוגע.

בכתב התביעה המתוקן נטען כי רכב התובעת (להלן: "הרכב") נסע ברחוב מור בחיפה, בנתיב הימני. "רכב הנתבעות שנסע בנתיב השמאלי סטה לנתיב נסיעתו ופגע ברכבו בצד שמאל". לא צויין תאריך.

לכתב התביעה צירפה התובעת - בין היתר - דו"ח שמאי ממנו עולה כי הרכב נבדק ביום 1.6.15.

צורף לכתב התביעה גם טופס "הודעה על מקרה ביטוח רכב" ממנו עולה כי התאונה דווחה ביום 1.6.15 וכי התרחשה ביום 29.1.15. הטופס מודפס ואינו חתום. על פי האמור בו: "במהלך נסיעה, רכב צ"ג שהיה בנתיב השמאלי, סטה מהנתיב שלו ופגע במבוטח". עוד נכתב בו כי התאונה התרחשה בשעה 12:45 וכי צ"ג אינו לוקח אחריות.

לא נכתב בטופס כל פרט היכול לזהות את צ"ג האמור, לרבות מספר הרישוי שלו.

ביום 1.12.16 צירפה התובעת לתיק בית המשפט דו"ח חקירה שערכה – באמצעות חוקר - בדבר נסיבות התאונה.

כפי שאפרט להלן, ממצאי החוקר אינם תואמים לעדות הנהגת, עדות הנהגת אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של המבוטח והעדויות כולן אינן תואמות את רישומי תיק המשטרה.



1. הודעותיהם של עדי התובעת בתיק המשטרה, אשר ניתנו בסמוך לתאונה, סותרות את עדויותיהם בפני
:

לבקשת ב"כ התובעת, התרתי את צירוף תיק המשטרה לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות. זאת, נוכח עדותם של הנהגת והמבוטח כי דיווחו על התאונה עוד באותו היום וכי קיבלו מן המשטרה את פרטי הנתבעות.

מן המסמכים שבתיק המשטרה - המכילים הודעות הנהגת והמבוטח על התאונה וכן 'טופס מידע על נתוני תיק נזק בלבד' - עולה כי אכן התאונה דווחה באותו יום בו נטען כי התרחשה, קרי 29.1.15.

מעדותה של הנהגת במשטרה, ביום התאונה, עולה כי המבוטח (בעלה) היה איתה ברכב והוא זה שרשם את פרטי רכב הנתבעות.

גם מעדותו של המבוטח במשטרה עולה כי נסע ברכב בעת קרות התאונה.

כל אלה, בניגוד לעדויותיהם של הנהגת והמבוטח בפני
, בה חזרו וטענו כי הנהגת היתה לבדה ברכב, רשמה את פרטי הטויוטה בדף ועט שהיו איתה ברכב ודיווחה על כך למבוטח רק מאוחר יותר באותו היום.

הנה מתגלה הסתירה הראשונה בדברי עדי התובעת, שהיא סתירה מהותית ויש בה כדי להשליך על מהימנותם, הגם שאין בידי לקבוע על שום מה ולמה נדרשה סתירה זו.

2. ממצאי החוקר מטעם התובעת בדו"ח החקירה סותרים את עדויות הנהגת והמבוטח בפני
.

כאמור, התובעת שלחה חוקר לבדיקת גרסאות הנהגת והמבוטח באשר לנסיבות התאונה (על פי דו"ח החוקר, נשלח ביום 9.8.16).

על פי דו"ח החוקר, הנהגת אמרה לו כי הרכב הפוגע היה בצבע כחול.

זאת בניגוד לעדויותיהם בפני
, בהן העידו עדי התובעת כי הטויוטה הפוגעת היתה בצבע כסף (שהוא אכן צבעו של רכב הנתבעות).

אציין כי בעדותו של המבוטח במשטרה ניתן להבחין כי בתיאור הרכב הפוגע נכתב כי צבעו כסף, אך הרישום נמחק. אין בידי לדעת מדוע.
זאת ועוד, על פי ממצאי החוקר, הנהגת מכירה את הנהגת הפוגעת מהשכונה ומזהה אותה בוודאות כנתבעת מס' 1.

אלא, שבפני
, העידה הנהגת כי היא אינה מכירה את הנהגת הפוגעת ויכלה למסור (בקושי) תיאור כללי שלה. ואמנם, כאשר נשאלה בדבר זהותה של הנתבעת מס' 1, לא זיהתה אותה כנהגת הטיוטה והעידה: "אולי צבעה את השיער. אני לא יודעת אם זאת מי שהיתה באולם" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 12).

3. קיימות אי התאמות וסתירות בעדויות הנהגת והמבוטח ובהשוואה בין עדויותיהם.

כך, מעדויותיהם של עדי התובעת לא ברור מי מהם פנה למשטרה;

לא ברור מה עלה בגורלו של הפתק עליו נרשמו פרטי הטויוטה ועל ידי מי;

לא ברור מי דיווח על התאונה לחברת הביטוח ומדוע לא הובאו הפרטים אשר נדלו מהמשטרה בדבר הרכב הפוגע;

לא ברור כיצד אותר רכב הטויוטה: אם בנסיעה של הנהגת והמבוטח ברחבי השכונה עד למציאתו או אם במקרה;

לא ברור אם המבוטח שם פתק על רכב הנתבעות אם לאו;

4. על כך יש להוסיף פרטים שעלו בחקירת עדי התובעת, אך לא הוכחו:

הדיווח לסוכן הביטוח מספר ימים לאחר התאונה, ככל שהיה.

תמונות הרכבים המעורבים אותן צילם המבוטח, ככל שאכן צולמו על ידי המבוטח.

תמונות נזקי רכב התובעת ממועד התאונה או סמוך לה, ככל שאכן צולמו על ידי המבוטח.

5. עלו גם תהיות, שלא בא להן הסבר המניח את הדעת, או למצער הסבר כלשהו.

מדוע המתין המבוטח חודשים ארוכים קודם לתיקון רכבו.

מדוע פרטי הטויוטה מופיעים לראשונה רק בהודעה בכתב יד אשר על פי חותמת הפקס נמסרה ביום 28.7.15.

מי יכול היה ונהגה ברכב הנתבעות נוכח הטענה כי הנתבעת 1 שהתה באילת בעת קרות התאונה.

האם הטויוטה סטתה ימינה או שמאלה עת פגעה ברכב.

מדוע לא צולמה הטויוטה בעת בריחתה מהרכב לאחר שפגעה בו ומדוע הסתפקה הנהגת ברישום מספר הרישוי שלו.

מדוע לא עימת המבוטח את מר רשף עם הנזקים שנגרמו לרכב והסתפק בשיחה טלפונית?

מדוע לא צילם המבוטח את הנזקים בטויוטה על מנת להראות כי אלה תואמים את הנזקים שנגרמו ברכבו.

6. לכך יש להוסיף תהיות שעלו בלבי בעת שמיעת העדויות

מדוע לא קיימות תמונות של הרכב ושל הנזקים שנגרמו לו.

מדוע העידו המבוטח והנהגת כי הנהגת היתה לבדה ברכב, אם לא כך היה.

מדוע מסרו המבוטח והנהגת במשטרה כי שניהם היו ברכב, אם לא כך היה.

ואם כך היה, מדוע המבוטח, אשר על פי עדות הנהגת, רשם את מספרה של הטויוטה, לא צילם אותה?

סיכום ביניים

כל אחת מן הסתירות כשלעצמה, אין בה כדי לפגוע במהימנות העדים והיא ניתנת לפרשנות ולהסברים. כל אחד מן החסרים בראיות כשלעצמו אין בו כדי לפגוע בחוזקת התביעה והוא ניתן להנמקות ולהבהרות. כל אחת מן התהיות כשלעצמה אין בה כדי להביא לדחיית התביעה והיא ניתנת ליישוב.

הצטרפותם של החוסרים, הסתירות והתהיות היא זו שמביאה אותי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל המושת עליה להוכחת טענותיה.
6. עדויות הנתבעות

כאמור, העידו בפני
הנתבעות 1,2 ומר רשף.

הגרסה המלאה לאירועים באה מפיו של מר רשף שהוא זה שרכב הנתבעות מצוי בחזקתו.

גרסתו של מר רשף לאירוע כולו פורטה היטב במכתבו לנתבעת מס' 3 והוא חזר על עיקרי הדברים בעדותו בפני
. עדותו לא נסתרה, לא בחקירה נגדית ולא בעדויות עדי התובעת ודאי שלא בראיות חיצוניות כלשהן.

נכון הוא כי נתגלו סתירות בין גרסתו של מר רשף לבין גרסתה של הנתבעת מס' 1. נכון הוא כי הנתבעות לא הביאו ראיות לטענתן כי הנתבעת מס' 1 שהתה באילת בעת קרות התאונה. נכון הוא כי הפוליסה המבטחת את הנתבעת מס' 2 ואת מר רשף אינה כוללת את מלוא התניות וההגבלות להן טען.

על אף כל זאת, מצאתי את עדויות הנתבעות עדיפות על עדויות התובעת שכן, עדי התובעת אינם משוכנעים בצבע הטויוטה, אינם משוכנעים בזהות הנהגת בטויוטה, טועים באשר לפרטים מהותיים הסובבים את קרות התאונה ואינם מביאים ראיות לתמיכה בטענותיהם, הגם שאלה קיימות (על פי טענתם).

כל אלה אינם יכולים להירפא בסתירות ואי ההתאמות בעדויות מטעם הנתבעות ואין בהם ליתן סיוע לטענות התובעת, ודאי שלא במידה המקימה עילת תביעה.

סיכום

בסיכום הדברים אין לי אלא לקבוע כי התובעת רחוקה מרחק רב מלהוכיח את תביעתה, גם לא ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי ועל כן, התביעה נדחית.

על אף האמור, אוסיף רק זאת.

גם לו ייחסתי משקל זהה לסתירות ואי ההתאמות בעדויות עדי התובעת לאלה של עדי הנתבעות, הרי שלכל היותר, מדובר במקרה בו כפות המאזניים מעויינות.

בע"א 78/04, המגן חברה לבטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות, פד"י ס"א (3) 18, קובעת כב' השופטת עדנה ארבל:


"לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיה או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי" (אליהו הרנון דיני ראיות חלק ראשון (1979) 188 (להלן: הרנון). במקרה זה מכריע נטל השכנוע, כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל...

"השאלה על מי רובץ נטל השכנוע, נקבעת על-פי הדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה" (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509)" (סעיפים 12-13 לפסק הדין).

7. הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק לא הוכח.

על כל המפורט לעיל, יש להוסיף את העובדה (המשמעותית) והיא כי רכב
התובעת נבדק רק כארבעה חודשים לאחר התאונה הנטענת ובכך נשלל - רובו ככולו - הקשר הסיבתי שבין התאונה (ככל שאירעה) לבין הנזק הנטען.

ר' פסק דינה של כב' השופטת לבהר-שרון מיום 23.11.15 בע"א (ת"א) 8104-11-14, כלל חברה לבטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ.

מכל מקום, חוו"ד השמאי אינה מפרטת את סוג הנזק שנמצא, אלא רק את העובדה כי נמצא נזק.

אין לדעת אם סוג הנזק תומך בגרסת עדי התובעת לתאונה אם לאו, וכאמור, תמונות אינן בנמצא.


אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

משקבעתי את שקבעתי, אין לי לדון בשאלת חבותה של הנתבעת 3 כלפי הנתבעות 1-2.



סוף דבר

התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

בתוך שלושים ימים מהיום תישא התובעת בהוצאות העדים כולם, כפי שנפסקו, ובמחצית השנייה של האגרה.



ניתן היום,
ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 49706-02/16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מיכל רשף, שלומית רשף, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/03/2018)