פסקי דין על אבתיסאם קאסם | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

55616-03/16 בל     20/03/2018




בל 55616-03/16 אבתיסאם קאסם נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 55616-03-16




לפני
:

כב' השופטת
שרה שדיאור
נציג ציבור גב' חיה דסקל
נציג ציבור יוסף בנבנישתי

ה
תובע
אבתיסאם קאסם
ע"י ב"כ: עו"ד חאלד טוויל
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגודקר
פסק דין


לפני בית הדין בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

רקע:
1.
כתב התביעה בתיק שלפניי הוגש ביום 29.03.2016.
2.
תביעה זו הוגשה מחמת שלמרות דחית ערר המוסד ע"י הועדה הרפואית,לא שולמה לתובעת גמלת ניידות.
3.
בכתב ההגנה טען הנתבע, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף עקב התיישנות.
4.
בהתאם להחלטת כבוד נשיא בית הדין, השופט אייל אברהמי מיום 7.2.17 נקבע כי נקבע כי התיק יועבר לשופט הוכחות, אשר יקבע אם יש לפצל את הדיון ולדון קודם כל בשאלות הסף או שמא יש לדון בכל הטענות כמקשה אחת.
5.
ביום 3.9.17 ניתנה החלטת בית הדין לפיה במקרה זה יש לפצל את הדיון וניתנה לצדדים האפשרות להגיש סיכומים בשאלות המקדמיות בדבר הדחיה על הסף.

טענות הצדדים:
6.
לטענת הנתבע, תביעת התובעת התיישנה בשים לב להוראת תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי - מועדים) וכן בשים לב להלכה שנקבעה בע"ע יהודה ישראלי נ' מפעלי פרג מאוחדים בע"מ.
7.
עוד טען הנתבע כי תביעה זו זהה לתביעה קודמת שהגישה התובעת לבית הדין ביום 6.1.15 (ב"ל 10746/01/15) אשר נמחקה מחמת חוסר מעש ביום 1.9.15. תביעה זו הוגשה בתאריך 29.3.16, בחלוף יותר מחצי שנה מפסה"ד הראשון, ומהווה ערעור על פסה"ד הראשון, בדרך שאינה בסדרי הדין, המהווה לגרסת הנתבע שימוש לרעה בהליכי בית הדין.
8.
התובעת התנגדה לבקשה, הפנתה לסעיף 16 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) וטענה כי היות שלא עברה שנה ממועד פסק הדין, שבמסגרתו נמחקה התביעה הראשונה, יש לדחות את הטענה בדבר התיישנות התביעה.
9.
הנתבע בקש להשיב לסיכומי התובעת וטען כי הוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות קובעות עילה להארכת תקופת ההתיישנות או הפסקת מרוצה, וחלות גם על המועדים להגשת תביעות וערעורים שנקבעו בתקנות. ואולם, לטענתו, אין להחיל ס' זה לענייננו שכן בתביעות כנגד הנתבע – המוסד לביטוח לאומי
, נקבעה בתקנות תקופת התיישנות מקוצרת והחלת סעיף 16 במקרים אלו עלולה ליצור פתח לשימוש לרעה לצורך הארכת תקופת ההתיישנות, כפי שנקבע בעב"ל (ארצי) 681/08
אבו רמוז סמיר נ' המל"ל.

דיון והכרעה
10.
תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי - מועדים קובעת את המועד להגשת תובענה לבית הדין האזורי כנגד החלטת המוסד, כדלקמן:
"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".
11.
סעיף 16 לחוק ההתיישנות קובע:

"נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב...".
12.
סעיפים 10 ו-12-14 אינם רלוונטיים לתובעת. סעיף 15 קובע:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".
13.
בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי ישנם מקרים בהם אין להחיל סעיפים אלה או לחילופין כי יש להחילם בצמצום, זאת כאשר החלת הסעיפים אינה מתיישבת עם תכלית חקיקתם.
14.
כך נקבע בעב"ל (ארצי) 681/08 אבו רמוז סמיר נ' המוסד לביטוח לאומי
:

"כפי שכבר נפסק, הוראות חוק ההתיישנות הקובעות עילות להארכת תקופת ההתיישנות או להפסקת מרוצה, חלות גם על המועדים להגשת תביעות וערעורים שנקבעו בתקנות (בג"ץ 156/70 שלמה אלקיים- בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כ"ד(2), 87). אולם, אין לקבל את טענת המערער בקשר לתחולתו של סעיף 16 לחוק על ענייננו. התקנות קבעו תקופת התיישנות מקוצרת לגבי הגשת תביעות לבית הדין האזורי כנגד החלטות של המוסד. מטרתה של תקופת התיישנות מקוצרת זו, היא, כאמור, לעודד את המבוטחים לשקוד על זכויותיהם מחד, ולאפשר למוסד להתגונן בצורה יעילה כנגד תביעות המוגשות נגדו, מאידך. החלת סעיף 16 לחוק, לפיו במקרה של עיכוב מניין תקופת ההתיישנות לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה מן היום שבו חדל העיכוב, על תביעות המוגשות על פי התקנות, משמעה סיכול מטרה זו, שכן היא תקנה למבוטח תקופת התיישנות כפולה מזו שניתנה לו בתקנות להגשת תביעתו. [פסק הדין ניתן בטרם תוקנה תקנה זו
במסגרת תיקון תש"ע – 2010, באופן שהוארכה התקופה שבמהלכה יש להגיש התובענה לבית הדין מששה לשנים-עשר חודשים, כך שכיום לא מדובר במתן תקופה כפולה ש.ש.].
זאת ועוד, החלת סעיף 16 במקרה של תביעה כנגד החלטת המוסד עלולה ליצור פתח לשימוש לרעה בתקופת ההתיישנות, שכן המבוטח יוכל להגיש תביעות ולמוחקן וכך להאריך את תקופת ההתיישנות לתקופה בלתי סבירה".
15.
בע"ע (ארצי) 806/06 משה זעירא נ' אוניברסיטת בר אילן נקבע כי גם אם יש להחיל את סעיף 16 לחוק ההתיישנות על תביעות מכוח חוקים בהם נקבעה תקופת התיישנות מקוצרת, יש להחילו בצמצום ורק באותם מקרים בהם ההתדיינות הראשונה לא מוצתה שלא עקב מעשיו ו/או מחדליו של התובע.
16.
בעניינה של התובעת, התביעה הראשונה נדחתה לאחר שהתובעת לא פעלה בהתאם להוראות בית הדין מיום 21.6.15 ומיום 27.7.15 ונוכח חוסר אפשרות לקדם את ההליך.
17.
התובעת לא נתנה כל הסבר להתנהלותה בתביעה הראשונה ולכך שהתביעה דנן הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר מחיקת התביעה הראשונה.
18.
הנה כי כן, ההתדיינות הראשונה במקרה דנן לא מוצתה עקב מחדלה של התובעת.
19.
נוכח האמור, בשים לב להלכות שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי לעניין החלת סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות ובשים לב למחדלה של התובעת, כמו גם בהעדר כל ניסיון להסביר מחדל זה, טענות הנתבע בדבר התיישנות התביעה מתקבלות.

סוף דבר
20.
תביעת התובעת נדחית מחמת התיישנות.
21.
היות שעסקינן בביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, זאת בהתאם להחלטת בית הדין הארצי בעניין אבו רמוז סמיר הנזכר לעיל,
אשר במסגרתו בוטלו הוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי בנסיבות דומות.
ניתן היום, ד' ניסן תשע"ח, (20 מרץ 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.








נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור
, שופטת












בל בית דין אזורי לעבודה 55616-03/16 אבתיסאם קאסם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/03/2018)