פסקי דין על מאיר אברמוביץ | פסקי דין על גלית אליה | פסקי דין על שמשון הלפרין | פסקי דין על שמעון שגיא |

34597-03/18 רעא     19/03/2018




רעא 34597-03/18 מאיר אברמוביץ נ' גלית אליה, שמשון הלפרין, שמעון שגיא








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 34597-03-18 אברמוביץ נ' אליה ואח'






לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש:

מאיר אברמוביץ
ע"י ב"כ עו"ד צמח גרין


נגד


המשיבה:
משיבים פורמליים:

גלית אליה
ע"י ב"כ עו"ד איתמר כץ

1. שמשון הלפרין
2. שמעון שגיא




החלטה


1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט מיכאל תמיר) מיום 14/2/18 בת"א 30116-06-14 ולפיה נדחתה בקשתו השנייה של המבקש – הנתבע לעכב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

2.
הבקשה הראשונה לעיכוב הליכים:

המשיבה הגישה עוד בחודש יוני 2014 תביעה כספית בסך 1.5 מיליון ₪ נגד המבקש – הנתבע 2 ונגד המשיבים הפורמליים.
המבקש הגיש בקשה לעכב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות עוד בחודש ספטמבר 2014 בטענה ולפיה בשלושה חוזים שנכרתו בין הצדדים (נספחים 1-3 לכתב התביעה) יש תניית בוררות ולפיה הרב מאיר הייזלר מונה כבורר מוסכם בגין כל הסכסוך ו/או חילוקי דעות בכל הקשור לכל אחד מההסכמים והנובע מהם.


בתגובה לבקשה טענה המשיבה
, בין היתר, כי במינוי ספציפי של הבורר כוונת הצדדים הייתה
לרב מאיר הייזלר מירושלים ומטרת ההסכמה הייתה לאפשר למשיבה לברר את המחלוקות עפ"י דין תורה. בהתאם להסכמה המשיבה פנתה אל הרב מאיר הייזלר אך הוא סירב לקיים בוררות כלשהי בינה למבקש או נתבע 1. המשיבה צירפה כנספח 1 מכתב מיום 7.12.10 שנשלח מטעם ב"כ המשיבה אל הרב מר מאיר אייזלר מרח' אלקנה 12, ירושלים.
לטענת המשיבה היא פנתה לבימ"ש אזרחי, לאחר שניסיונה לפעול לפי תניית הבוררות לא הצליח והיא קיבלה גושפנקא לכך מבית דין צדק של קהילות האשכנזים בית"ר עילית אליו פנתה.
נטען כי נוכח עמדת הרב, קבע בית דין צדק של קהילות האשכנזים בית"ר עילית כי הוא מתיר למשיבה לנהל את ההליכים נגד הנתבעים "בכל מקום שימצאו לנכון".
לתגובה צורף תצהיר מטעם בעלה של המשיבה-אליהו אליה כמי שטיפל בעניינים הרלוונטיים.

בתשובה לתגובה טען המבקש
כי המשיבה מעולם לא פנתה אל הבורר המוסכם – הרב מאיר הייזלר מבני ברק אשר מכהן כדיין בביה"ד צדק בני ברק אלא נהגה בערמה ופנתה לאדם בעל שם דומה המתגורר בירושלים.

בהחלטה מיום 27/5/15
נדחתה הבקשה ממספר נימוקים מרכזיים:

א)
התובעת – המשיבה
תבעה
את הנתבע 1 בבימ"ש המחוזי בירושלים (ת"א

12686-11-10) כאשר בבסיס התביעה הסכם ההתקשרות - נספח 1 לתביעה דנן, וזה לא העלה טענה בנוגע לתניית בוררות ואף הגיש תביעה שכנגד באותו הליך.
אין להתעלם מכך שעל פני הדברים חלק מהקביעות בפסה"ד שניתן ביום 11.2.12 נגד נתבע 1 מחייבות גם בתיק דנן.

נתבע 1 לא הגיש בקשה כלשהי בתיק זה.

כמו כן המבקש שימש בתור מיופה כוח של נתבע 1, קרי לקח חלק בניהול התביעה ואף הגיש תצהיר עדות ראשית.


ב)
המבקש אינו צד להסכמים נספחים 1-2 לכתב התביעה אלא רק לצד להסכם ניהול ופיקוח (נספח 3 לכתב התביעה).

נקבע כי המבקש לא צירף דבר לבקשתו פרט לתצהיר.
כמו כן, הנתבע 3 אינו צד להסכמים ואין תניית בוררות בענייננו.

ג)
מטענת התובעת עולה כי נעשתה פנייה לרב הייזלר להבהיר, אם סירב לקיים הבוררות; וכי בתשובת בד"צ עלה כי מתירים לתובעת לפנות לכל מקום שתמצא לנכון.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה ביום 12/11/15
(רע"א 50380-06-15).

3.
הבקשה השנייה לעיכוב ההליכים:

בחודש אפריל 2016 הגיש המבקש "בקשה נוספת להורות על עיכוב הליכים".
נטען כי התובעת סברה בעבר כי הבורר המוסכם הוא הרב מאיר הייזלר מירושלים, שלטענתה לא הסכים לנהל את הבוררות; בעוד שהוא טען כי הבורר הוא הרב מאיר הייזלר מבני ברק שכן הסכים לנהל בוררות.
מסתבר שהתובעת שלחה מכתב לרב הייזלר מירושלים לכתובת משובשת, ולו המכתב היה מגיע ליעד האמיתי, אזי הייתה הסכמת הבורר לניהול בוררות.
בנסיבות אלו, פנה המבקש
לרב אייזלר מירושלים – הבורר לו טוענת המשיבה, שנתן את הסכמתו לדון בתובענה.
לבקשה צורף כנספח 6 מכתב מיום 12.1.16 מופנה אל "הרב שמשון הלפרין
" מטעם הרב מאיר הייזלר מרח' אלקנה 12 ירושלים.
נטען כי כל הצדדים נמנים על הציבור החרדי והסכימו על בורר הלכתי שאינו משפטן.
בהליך מקביל בגין אותם הסכמים שנדון בת"א 60942-06-14 בן עטר נ' הלפרון ואח' הוסכם על העברה לבוררות.

התובעת– המשיבה
התנגדה לבקשה. הדגישה כי לאחר דחיית הבר"ע שינה המבקש טעמיו. החליט לנסות להעביר הבוררות בפני
הרב הייזלר מירושלים; שעה שקודם לכן התעקש כי אינו כשיר לנהל את הבוררות ואף "הוכיח" במכתב כי אינו מסכים לניהול הבוררות.
טענותיו אינן בגדר שינוי נסיבות ובבקשה אין התמודדות עם קביעות בימ"ש קמא בנוגע לבקשה הראשונה לעיכוב הליכים.
הודגש כי דווקא ה"התפתחויות" אליבא דמבקש יוצרות חששות כבדים עוד יותר בנוגע לבוררות, מאלו שעלו כבר בעבר.

התקיים דיון ביום 6/9/16 במסגרתו אף התקיימו חקירות ואף הוגשו סיכומים בכתב.

החלטת בימ"ש קמא מיום 14/2/18:


א.
צוין כי בבסיס הבקשה עומדת הטענה לפיה המשיבה
לא פעלה לבקש את עמדת הרב הייזלר לשמש בורר בהליך וכן הטענה לפיה כעת ובהמשך לפניית המבקש, הרב הייזלר הסכים לשמש בורר.

ב.
נקבע כי לא נסתרה גרסתו של מר אליהו אליה בתצהיר מטעמו שצורף לתגובת המשיבה לבקשה הראשונה, לפיה פנה לרב הייזלר אשר סירב לנהל את הבוררות,
ומשקבע בד"צ שבירר את הסוגיה, חזקה שעשה כן לאחר קבלת עמדתם של הגורמים הרלוונטיים, ביניהם הרב הייזלר.
עוד נקבע כי לא הוצגו ראיות המבססות כי הפנייה המקורית לרב הייזלר לא הגיע ליעדה.
צוין כי כל שהצהיר המבקש בסעיף 9 לתצהירו הוא כי הסכים לגחמות המשיבה לנהל את הבוררות לפני הרב הייזלר מירושלים אשר הסכים לנהל את הבוררות בפני
ו כפי שעולה מהמכתב שצורף כנספח 6 לבקשה. המכתב שנחזה להיות מכתב תשובה של הרב לנתבע 1 אינו ממוען למבקש ונשלח ולו לכאורה בעקבות פניית נתבע 1. המבקש לא הצהיר כיצד הגיע המכתב אליו ומי מסר לו את המכתב.
בימ"ש קמא מגיע למסקנה כי מדובר בעניין שהוכרע, ואין כל בסיס לטענת המבקש שלפיה המשיבה כלל לא פנתה לרב הייזלר בבקשה שישמש בורר.
כן נפסק כי: "די בקביעת בית דין צדק הנ"ל כדי לדחות את בקשת המבקש השנייה, שכן מעת שבו ניתנה ההחלטה באמצעות שלושת הדיינים, נשמט כל בסיס להותיר את ההכרעות בתיקים השונים לבורר. גם אם בורר זה או אחר הסכים בשלב מאוחר יותר לנהל הליך בוררות, יש לכבד את הכרעת בית דין צדק ולאפשר למשיבה לנהל את ההליך היכן שהיא רוצה ובהתאם לשיקול דעתה".

ג.
עוד נקבע כי הנימוקים אשר פורטו בהחלטה הראשונה יפים גם לעניין זה.
נתבע 3 אינו צד להסכמים ועל כן תניית הבוררות לא חלה עליו ונתבע 1 אשר חתום על שני ההסכמים הכוללים תניית בוררות ויתר על תנייה זו עת ניהל הליך אחר בבימ"ש ואף הגיש תביעה שכנגד במסגרת אותו הליך. המבקש חתום על הסכם אחד בלבד – הסכם ניהול ופיקוח הכולל תניית בוררות אולם בנסיבות בעניין אין מקום לאכוף תנייה זו ויש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.

ד.
לאור האמור לעיל נקבע כי בנסיבות העניין קיימים טעמים המצדיקים ניהול הדיון בבימ"ש זה חרף תניית הבוררות ואין מקום לשנות את ההחלטה מיום 27/5/15.

ה.
המבקש חויב לשלם למשיבה סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בגין שכ"ט בעקבות דחיית הבקשה וכן הואיל והוגשה ללא כל בסיס.

4.
בבקשת רשות ערעור טוען המבקש כי כל הקביעות העובדתיות של בימ"ש קמא בהחלטה הינן שגויות.
נטען כי עדותו של מר אליה כן נסתרה – המשיבה שלחה את המכתב לכתובת משובשת בירושלים כך שהמכתב לא הגיע ליעדו.
נטען כי תשובת בד"צ אינה מלמדת כי הרב הייזלר לא הסכים לשמש כבורר.
המבקש טוען כי מעולם לא הסכים לדון בפני
בד"צ, לא התקיים כל דיון בפני
בד"צ ואף לא ניתנה כל הכרעה מפיהם.
בד"צ לא שיחרר המשיבה מהתחייבותה בהסכם לדון בפני
בורר ועניין זה לא נדון בפני
ו. לטענת המבקש, הרב הייזלר הוא הבורר המוסכם, מעולם לא הודיע שאינו מסכים לנהל את הבוררות. ההיפך הוא הנכון, הרב הייזלר מקיים דיון בהליכים מקבילים.
המשיבה פנתה לבי"ד פרטי ולא מוכר בביתר עילית "שהתיר" לה להגיש תביעה בערכאות, ותו לא, וזאת מבלי שכלל דן בשאלת תניית הבוררות וכלל לא היה מודע לקיומה. עוד נטען כי בי"ד עליו מסתמכת המשיבה הזמין אותה לדיון והיא סירבה.
נטען כי בנספח 6 – מכתבו של הבורר הוא אכן אישר שלא פנו אליו. אין רלוונטיות לשאלה כיצד הגיע המכתב לידי המבקש ואין מחלוקת כי הרב הייזלר מסכים לדון בתיק שהרי הוא דן בתיקים הנוספים ומסכים לדון ולאחד גם את התיק דנן.


נטען כי אמנם המבקש הינו צד רק להסכם הפיקוח אך כל עילת התביעה נגדו היא בגין הסכם הפיקוח ויש בו תניית בוררות.

עוד נטען כי התנהלות נתבע 1 אינה מחייבת את המבקש והעובדה שבעבר שימש מיופה כוחו אינה רלוונטית הואיל וייפוי הכוח פג עובר להגשת התביעה.


6.
לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות ללא צורך בתגובה, מהנימוקים כדלקמן:





7.
הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בנוגע לעיכוב הליכים עפ"י סעיף 5 לחוק הבוררות, שהוא עניין המצוי בשיקול דעת הערכאה הראשונה, רק במקרים נדירים (רע"א 11166/07 כהן הברון נ' מינהל מקרקעי ישראל (5/3/08); רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד, פ"ד מב (3) 74, 75).


המקרה שלפני אינו נופל בגדר אותם מקרים נדירים בהם יש מקום להתערבות ערכאת הערעור.

8.
סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי:
"(א) הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
...

(ג)
בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

9.
אין מחלוקת כי המבקש והמשיבה
חתמו על "הסכם פיקוח וניהול" (נספח 3 לכתב התביעה)
במסגרתו קיימת תניית בוררות
- סעיף 8.1 להסכם.

לשונה של תניית הבוררות:

"הצדדים ממנים בזאת את הרב מאיר הייזלר שליט"א כבורר מוסכם ביניהם בכל הקשור בהסכם זה והנובע ממנו. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררין ולא יידרש מסמך נוסף לקיום הבוררות".



מדובר בתניית בוררות מפורשת וברורה. עם זאת, בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 27/5/15
כי קיים "טעם מיוחד" לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה מטעם המבקש.


בנסיבות שלפני לא מצאתי כי יש מקום להתערב במסקנת בימ"ש קמא לפיה אין מקום לשנות את ההחלטה מיום 27/5/15 שניתנה בעניין זה וכי בענייננו קיימים טעמים המצדיקים ניהול של הדיון בבימ"ש זה, חרף תניית הבוררות.

10.
בהחלטה מיום 27/5/15 נקבע כי קיים "טעם מיוחד" לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה מטעם המבקש.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה (בר"ע 50380-06-15) והיא בגדר החלטה חלוטה.

עסקינן בהחלטת ביניים הניתנת לשינוי כאשר הנסיבות משתנות ומצדיקות שינוי.
עם זאת, בענייננו, בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי לא חל שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק שינוי של ההחלטה מיום 27/5/15.


בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 14/2/18 כי אין בסיס לטענת המבקש לפיה המשיבה כלל לא פנתה לרב הייזלר.
נקבע כי גרסתו של מר אליהו בתצהירו לפיה פנה לרב הייזלר אשר סירב לנהל את הבוררות, לא נסתרה.

זאת ועוד; המבקש טען בבקשה השנייה לעיכוב הליכים כי הואיל וכעת התמלאה דרישת המשיבה באשר לזהות הבורר והמבקש מסכים לקיים את הבוררות בפני
הרב הייזלר מירושלים אשר נתן הסכמתו לדון בתביעה, יש מקום להורות על עיכוב הליכים.
הבקשה נסמכה על מכתב שצורף כנספח 6 לבקשה - מכתב מיום 12.1.16 המופנה אל "הרב שמשון הלפרין
" – נתבע 1, מטעם הרב מאיר הייזלר מרח' אלקנה 12 ירושלים, לפיו הוא מאשר כי הסכים לנהל את הבוררות בעניין הבניין מרחוב חפץ חיים 7 ירושלים ומבקש לקבל את שמות וכתובות כל הצדדים הנוגעים בדבר ודרכי ההתקשרות עמם כדי להזמינם לדיון.


בימ"ש קמא קבע כי המכתב דלעיל אינו ממוען למבקש ועולה ממנו כי נשלח לכאורה בעקבות פניית נתבע 1, למרות זאת המבקש לא הצהיר כיצד הגיע לידיו המסמך ומי מסר לו אותו. עוד צוין כי "יש לתת את הדעת לכך שתשובת הרב ניתנה על יסוד האמור במכתבו של נתבע 1 שלפיו כולם, לרבות המשיבה, מסכימים שהרב הייזלר מירושלים ישמש כבורר בתביעה".

מושכלות יסוד הן כי לא בנקל מתערבת ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י ערכאה דיונית אלא במקרים חריגים בהם נפל פגם בממצאי הערכאה הדיונית; פגם היורד לשורש העניין או שהדברים אינם מבוססים על פניהם.

בענייננו, לא מצאתי מקום להתערב בקביעות דלעיל אליהן אשר נקבעו ע"י
בימ"ש קמא בהסתמך
על חומר הראיות שעמד בפני
ו ולאחר שמיעת עדויות.

11.
דחיית שתי הטענות המרכזיות של המבקש בבקשה השנייה לעיכוב הליכים (המשיבה לא פנתה לבורר והסכמת הבורר לקיים את הבוררות)
מובילה למסקנה כי בענייננו לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי של ההחלטה מיום 27/5/15 ואין צורך להידרש לטענת המבקש הנוגעות לקביעות בית הדין של צדק והנפקות של קביעות אלה.

12.
לאור האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בימ"ש קמא והיא תיוותר על כנה.

13.
לסיכום:

א.
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות
הערעור להידחות.

ב.
משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ח, 19 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 34597-03/18 מאיר אברמוביץ נ' גלית אליה, שמשון הלפרין, שמעון שגיא (פורסם ב-ֽ 19/03/2018)