פסקי דין על סהראן יונס |

7186/05 בשפ     08/08/2005




בשפ 7186/05 סהראן יונס נ' מדינת ישראל





בבית המשפט העליון

בש"פ 7186/05

בפני
:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
סהראן יונס



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 24.7.05, בתיק ב"ש 91739/05, שניתנה על-ידי כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר

בשם העורר: עו"ד אחמד יונס חמזה

בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש
החלטה
1. בפני
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגנית-הנשיא ד' ברלינר), מיום 24.7.05, בתיק ב"ש 91739/05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2. ביום 22.5.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום הועמד העורר לדין בגין ביצוע עבירה של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), ובעבירה של ניסיון לאינוס תוך איום בנשק קר, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק.

על- פי עובדות כתב האישום, ביום 16.5.05, בשעה 10:00 או בסמוך לכך, עמדה המתלוננת בכניסה לכביש חוצה ישראל
(להלן: הכביש), במחלף עירון, וניסתה לעצור טרמפ על-מנת להגיע לכיוון ירושלים. באותה השעה, נסע העורר ברכב מסוג סובארו (להלן: הרכב) באותו הכביש, הבחין במתלוננת ועצר את רכבו. המתלוננת עלתה, התיישבה במושב הקדמי והעורר המשיך בנסיעה לכיוון דרום. זמן קצר לאחר שעלתה על הרכב, התקשרה המתלוננת לחברה מהטלפון הנייד שלה, והודיעה כי היא בדרך לירושלים. עם סיום שיחתה, הניח העורר את ידו על ירכה והיא צעקה לעברו שיפסיק מייד וכי היא איננה מעוניינת בכך. כעבור מספר דקות, הניח העורר את ידו שוב על ירכה של המתלוננת וזו הזיזה אותה. לאחר זאת, המשיך העורר בשלו ושאל את המתלוננת האם לא מגיע לו משהו על הטרמפ. כאשר המתלוננת השיבה בשלילה, ענה לו העורר, כי הוא רוצה אותה. המתלוננת ענתה, כי היא אינה רוצה אותו וכי זה לא מעניין אותה רצונו זה. בשלב זה, על פי הנטען, שלף העורר סכין מתקפלת על מנת להפחיד את המתלוננת, פתח אותה, עצר את הרכב בצד הכביש והצמיד הסכין לצווארה. המתלוננת בתגובה תפסה את ידו, אשר אחזה בסכין והדפה אותה תוך שהיא נחתכת באגודלה. המתלוננת שאלה את העורר מדוע הוא משתמש בסכין וזה הוריד את הסכין, נעל את דלת הרכב וניסה לעלות על המתלוננת. הוא תפסה בכתפה, בצוואר ובחזה, פתח את חולצתה וליקק את חזה ונישק אותה על פיה, כל זאת בזמן שהיא בועטת בו ומנסה להדוף אותו מעליה. לאחר זאת, ניסה העורר לפתוח את מכניסה של המתלוננת וזו בתגובה דחפה אותו והצליחה לפתוח את כפתור הנעילה של הרכב ולהימלט. בשלב זה, השליך העורר את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת מהרכב, דרך החלון וברח בנסיעה מהמקום.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 29.5.05, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בהחלטה נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. זאת, לאור הודאתו. באשר לחלופת מעצר קבע בית-המשפט, כי חרף גילו הצעיר של העורר והעובדה, כי הוא נעדר כל עבר פלילי, אין מקום לבחון את שחרורו בחלופה, לאור הודאתו בה אמר, כי הוא שותה לשוכרה "לא לעיתים רחוקות", וכי אף בעת האירועים נשוא ערר זה - היה שיכור. בית-המשפט קבע, כי אין אפשרות לתת בעורר אמון שאם ישוחרר לא יחזור על מעשיו. זאת, לאור העובדה שהעורר העיד על עצמו, כי הוא צורך שתייה אלכוהולית, ולאור העובדה, שהוא לא נרתע מנהיגה ברכבו במצב של שיכרות ואף הסיע טרמפיסטית במצב זה, שלף סכין והצמידו לצווארה, איים על חייה וכל זאת על מנת להשיג ממנה סיפוק מיני. עוד הוסיף בית-המשפט וקבע, כי לאחר שמיעת עדות המתלוננת יוכל העורר לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה.

ביום 7.6.05 הורה בית-משפט זה (כב' השופט י' עדיאל), כי יש להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי על מנת שיורה על הזמנת תסקיר מעצר אודות העורר וכי לאחר קבלת התסקיר, ישקול בית-המשפט בשנית את מעצרו של העורר.

לאחר קבלת התסקיר, כאמור לעיל החליט בית-המשפט המחוזי ביום 24.7.05, כי דין העורר להישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו.

מכאן הערר שבפני
.

4. בא-כוח העורר טען, כי שגה בית-המשפט המחוזי, כאשר התעלם מתסקיר המעצר, אשר קבע, כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בנוסף ולאור נסיבותיו האישיות של העורר ומצבו המשפחתי וילדיו הקטנים, ראוי לשחררו לחלופת מעצר. עוד טען בא-כוח העורר, כי שגה בית-המשפט בקובעו, כי אין ערבויות שיבטיחו שהעורר לא ישתה עוד אלכוהול, כאשר אשתו ואביו יכולים לפקח עליו. לפיכך, טוען בא-כוח העורר, כי שגה בית-המשפט בכך שלא הורה על חלופת מעצר.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי קיימות ראיות לכך שהעורר מקים חזקת מסוכנות עקב שימושו בסכין. עוד טענה, כי תסקיר אינו מהווה סוף פסוק, אלא, הוא כלי עזר לבית המשפט ותו לא. לטענתה, מעשיו של העורר הינם מעשים אלימים אשר בוצעו בטרמפיסטית מזדמנת. למזלה, הצליחה המתלוננת להימלט מרכבו של העורר ולכן המעשה לא הושלם, אולם לטענת באת-כוח המשיבה, לא ניתן לדעת מה יעשה בעתיד העורר, באם ישתה שוב אלכוהול. לפיכך, לטענתה, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, כאשר החלופה המוצעת אינה מספיקה כדי לאיין את המסוכנות.

לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר.

המעשים המיוחסים לעורר הם מעשים חמורים עד מאוד. העורר ביצע במתלוננת מעשים מגונים תוך כדי שהוא משתמש בכוח פיזי לשם כך, הוא הצמיד לצווארה סכין בכדי להפחידה, ניסה לאנוס אותה ואף פצע אותה בידה במהלך המאבק ביניהם. כמו-כן, מעדותו של העורר עולה, כי היותו במצב של שכרות איננו מצב חריג בשגרת חייו. בנוסף לכך, אף יש לציין, כי בחקירתו הראשונה, הוא הכחיש לחלוטין את המעשה אולם לאחר שהראו לו, כי רכבו צולם, רק אז הודה הוא במעשיו. בנסיבות אלה, נראה, כי מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת לשחררו לחלופת מעצר, שכן אין בחלופה כזו כדי להשיג את תכלית המעצר.

סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בפ.ח. 1081/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ניתנה היום, ג' באב תשס"ה (8.8.05).

ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05071860_h02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בשפ בית המשפט העליון 7186/05 סהראן יונס נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 08/08/2005)