פסקי דין על דרור בן דוד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

56493-02/16 בל     27/03/2018




בל 56493-02/16 דרור בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 56493-02-16


27 מרץ 2018

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק


ה
תובע
דרור בן דוד
ע"י ב"כ: עו"ד ינון תמרי
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי וידנה




פסק דין


1.
השאלה הדרושה להכרעה בהליך אשר לפניי הינה האם אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 19.1.14 , אשר יש להכיר בו כפגיעה בעבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} , התשנ"ה – 1995 (להלן החוק).

טענות התובע:
2.
התובע הינו גנן עצמאי מזה שנים רבות. ביום 19.1.14 אירעה לתובע תאונת עבודה במסגרת עבודתו עת ניסה להרים מהרצפה עגלה עמוסה בעצים ולהעמיסה על רכבו. תחילה ניסה התובע להרים את העגלה לבדו אולם משלא צלח בקש את עזרת הנוסע אשר אסף בדרך (טרמפיסט) , תלמיד ישיבה, אשר סייע לו בהרמת העגלה. מיד עם הרמת העגלה אירע לתובע האירוע התאונתי.

3.
עדות התובע ותצהירו היו אחידים ורצופים מהם עולה כי פעל בסבירות בניסיון להביא מטעמו את העד שנכח במקום אולם, העד סירב להגיע בכל תוקף על כן יש לקבל את גרסת התובע. כמו כן , גרסת התובע בעניין פנייתו המאוחרת לטיפול רפואי הינה גרסה סבירה וראויה ויש לקבלה ולמנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.




טענות הנתבע:
4.
התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הוכח כי תוך כדי עבודתו אירע לו אירוע תאונתי הקושר לפגימה הנטענת. התובע התבסס על עדותו היחידה ולא הביא עדים אשר יכלו לתמוך בגרסתו הנטענת.
עדות העד אשר נכח בקרות האירוע ,הייתה תורמת רבות להוכחת התביעה, ומשלא צלח התובע לזמן את העד נגרם לו נזק ראיתי כבד. כמו כן, התובע היה
יכול להוכיח תביעתו באמצעות ראיות נוספות כגון עדות קבלן המשנה שהועסק על ידו ועדותם של עובדים נוספים אשר עבדו אתו ביום שקדם לאירוע התאונתי הנטען. בנוסף , היה בידו להגיש תלושי שכר של העובדים , יומן עבודה של התובע כפי שטען שיש ברשותו , או כל ראיה אחרת להוכחת תביעתו.

5.
בטופס התביעה לדמי פגיעה, ציין התובע בסעיף 3 כי לא נכחו עדים וכחודשיים לאחר מכן , נשלח אל הנתבע מכתב מטעם התובע בו השיב כי הרים את העגלה לבדו. במסגרת ההליך המשפטי ולאחר קבלת יעוץ משפטי, נזכר לפתע התובע כי היה עד לאירוע "טרמפיסט" , אשר אינו משתף פעולה עמו.
טענה זו מוטב היה כי לא הייתה נטענת כלל שכן ככל שהיה עד לאירוע לא ברור מדוע לא צוין זאת בעת הגשת התביעה. חזקה כי התובע מסר את הגרסה הנכונה והמדויקת בשלב הגשת התביעה ואין לקבל את גרסתו המאוחרת.

6.
במוצג נ/3 חשבונית קבלן המשנה הנטען עולה כי מדובר בחשבונית מחודש12/14 בגין עבודות שבוצעו בחודשים מרץ ומאי 2014. קבלן המשנה לא הוזמן לעדות
ולא ברור מדוע הונפקה חשבונית רק סמוך למכתב ההסבר לנתבע. התנהלות זו מטילה צל כבד על אמינות החשבונית ומלמדת על ניסיון ליצור תשתית עובדתית יש מאין.

7.
נוסף על האמור, התובע לא ידע באיזה יום בדיוק נפגע. בטופס התביעה לא צוין כלל תאריך הפגיעה. רק לאחר בקשת ההבהרה אשר שלח הנתבע ציין התובע במכתבו מיום3.12.14
כי מועד הפגיעה היה ביום 19.1.14..
כאשר נשאל התובע באיזה חודש נפגע ואיך שחזר את מועד הפגיעה , לא ידע למסור באופן חד משמעי, מתי נפגע ובאותה מידה יכול היה לומר כי נפגע בתאריך אחר.

8.
אשר למועד הפניה לקבלת טיפול רפואי, צוין בטופס הפגיעה כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי ביום 20.12.14 אולם ,במסמך שהוגש לנתבע ביום 3.12.14 נכתב כי פנה לטיפול רפואי ביום 21.1.14.
סתירה זו מעידה על אמינות התובע ועל כך שלא הגרסה הראשונית ולא השנייה נכונות הואיל והתובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק ביום 12.2.14 כחודש לאחר האירוע הנטען .
נוסף על כך, בעת הפניה לקבלת טיפול רפואי התובע כלל לא ציין כי נפגע בעבודה וכל שצוין הוא כי התובע סובל מכאבים בצוואר מזה 14 יום, בעוד טופס התביעה מדבר על פגיעה בגב, וכן נרשם " ללא חבלה" .
אף אם נניח כי מדובר בתביעה הקשורה לתאונה, 14 ימים טרם התאונה בהם התלונן התובע על כאבי צוואר מובילים ליום 31.1.14 בעוד התאונה התרחשה לטענתו ביום 19.1.14 . על כן, ישנו פער זמנים לא סביר בין התאונה ובין ההפניה לקבלת טיפול רפואי כאשר במסמכים כלל לא נטען כי התובע נפגע בעבודה.

9.
מאחר ונמצאו סתירות רבות בגרסאות התובע המטילות דופי באמינותו, עדותו אינה מדויקת ואינה נתמכת בראיה חיצונית להוכחת גרסתו, יש לדחות תביעתו.

דיון והכרעה:
10.
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה באופן הבא: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

הלכה פסוקה היא כי על מנת להוכיח כי התאונה ארעה למבוטח עקב עיסוקו במשלח ידו עליו להוכיח כי הפעולה בה נפגע נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו("עקב") בין אם היא שייכת באופן מהותי לעיסוק עצמו ובין אם מדובר בפעולה הנלווית לעיסוק(דב"ע/0-128 קליפר- המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יח 29;עבל 104/99 גבריאל ברדה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ל"ח 241). נטל ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו כעולה מלשון סעיף 79 לחוק, מוטל על התובע (עב"ל(ארצי)9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי
- קעדאן פהמי (ניתן ביום 29.10.12)).

11.
עיון במוצג נ/1 ובמוצג נ/2 , מעלה כי התובע לא דיווח כי היו עדים לתביעה.
יתרה מכך, במוצג נ/2 נרשם מפורשות כי התובע הרים לבד את העגלה. משנדרש לשאלה זו במסגרת חקירתו בפני
י טען התובע כי ציין שהיה עד והוא או אשתו כתבו את מוצג נ/2. בהמשך טען כי מאחר והמסמך אינו נושא חתימתו והוא רואה אותו לראשונה לא מדובר במכתב שלו. תשובה מתחמקת זו תמוה בעיני ואינה ברורה. מקום בו המכתב אכן אינו נושא את חותמת התובע אך כולל הוא במפורש את כל פרטי האירוע לרבות תעודת זהותו, התוצאה היא כי מדובר במסמך המשקף את אשר אירע בזמן אמת טרם קבלת ייצוג משפטי , עת התובע הגיש תביעתו. במועד זה לא ציין התובע כי היו עדים לאירוע ואף הוסיף במסגרת מוצג נ/2 כי הרים את העגלה לבדו.

12.
יתרה מכך, ככל שניתן היה לקבל את טענת התובע כי היה טרמפיסט אשר סייע לו לא ברור שם הטרמפיסט כתובתו ואיזה פעולה ננקטה לזימונו לדיון.
אוסיף כי משנשאל התובע כיצד ידע לשחזר את הרמת העגלה (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 5-11) השיב כי הוא מנהל יומן , יומן אותו לא טרח להגיש לבית הדין אשר היה עשוי לתמוך בגרסתו בנושא הזה.
בהמשך חקירתו העיד: "ואם זה יום לפני זה רלוונטי? מה זה משנה. עבדתי שם זמן מסוים. מה זה משנה 18 או 19. תאריכי עבודה אני יכול לשחזר לפי חשבוניות ותשלומים"(עמוד 5 לפרוטוקול שורות 13-14). מכאן כי אף לגבי מועד האירוע לא ידע התובע לספק תשובה ברורה וחד משמעית.

13.
טרם סיום אתייחס לתיעוד הרפואי ממנו עולה כי
התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי ביום 12.2.14 ובמועד זה לא ציין כי ארע אירוע חבלתי כלשהו. טענת התובע כי ספר לרופא על אודות האירוע אולם הדברים לא נרשמו , נטענה בעלמא ללא כל אפשרות לקבל גרסתו זו. נהפוך הוא, במסמך זה התובע מתלונן על כאבי צוואר ולא על כאבי גב קרי, כאבים אחרים מהכאבים אליהם מתייחס הוא בהליך זה. לא נעלמה מעיני ההלכה הפסוקה בעניין משקל האנמנזה הרפואית המהווה חלק מהראיות בתיק ואין להעניק לה משקל מכריע ומוחלט ה (עב"ל 37/03 משה פרומברג- המל"ל, [פורסם בנבו]). עם זאת, בנסיבות מקרה זה בו התובע לא הגיש כל ראיה או מסמך אשר היה בו לסייע להוכחת גרסתו, נוכח הסתירות במסמכי התיק וגרסתו בפני
, ולאור ההלכה הפסוקה על פיה מקום בו קיים הבדל בין גרסת המבוטח לחוקר הנתבע ובין גרסתו המאוחרת בתצהירו ובחקירתו בבית הדין, יש להעדיף את הגרסה הראשונית אשר מסר הוא במכתביו לנתבע, שכן בעת הכנת המכתב הדברים נמסרו באופן ספונטאני ושוטף (עב"ל (ארצי) 381/05 מוסלמי - המוסד לביטוח לאומי
, 4.7.06).

14.
אחרית דבר-מכלול הראיות שהונחו בפני
מוביל למסקנה על פיה התובע אינו זוכר במדויק את מועד האירוע ואף אינו מייחס חשיבות לתאריך בו ארע האירוע הנטען. כמו כן , אין בידי התובע כל ראיה אובייקטיבית ולו לכאורה המסייעת להוכחת גרסתו בדבר קרות האירוע במועד הנטען. לכך מצטרפת העובדה כי התובע בחר שלא להציג את יומן העבודה , ממנו ניתן היה לשחזר את מועד האירוע ואף בפני
יתו לקבלת טיפול רפואי, אין כל אזכור לאירוע חבלתי כלשהו.
לפיכך, התוצאה היא כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכח כי אירוע לתובע אירוע תאונתי ביום 19.1.14.

בהתאם לכך, דין התביעה להידחות.

נוכח סוג ההליך לא ניתן צו להוצאות.


ניתן היום, י"א ניסן תשע"ח, (27 מרץ 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 56493-02/16 דרור בן דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/03/2018)