פסקי דין על יוסי דאי | פסקי דין על רוני ברסקה

23541-06/16 עע     26/03/2018




עע 23541-06/16 יוסי דאי נ' רוני ברסקה









בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 23541-06-16





ניתן ביום
26 מרץ 2018


יוסי דאי
המערער

-



רוני ברסקה
המשיב


לפני: השופטת לאה גליקסמן
, השופט רועי פוליאק
, השופטת חני אופק גנדלר
,
נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה זילברשטיין היפס, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יודפת הראל בוכריס

בשם המערער - עו"ד אחמד סעדי

בשם המשיב - עו"ד מוחמד חיג'אזי


פסק דין


1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר אורי נדיב; ס"ע 45804-07-13), שבו נתקבלה חלקית תביעתו של המשיב.
2.
המשיב עבד אצל המערער תקופה בת 15 חודשים, שהגיעה לסיומה ביום 1.7.2012. שכרו עמד על סך של 5,800 ₪ נטו.
3.
פסק דינו של בית הדין האזורי:
בפסק הדין נקבע כי חל על הצדדים צו ההרחבה בענף המוסכים, וכי המשיב זכאי לזכויות מכוחו, ועל כך אין לפנינו ערעור.
בכל הנוגע לתביעה לשעות נוספות קבע בית הדין האזורי כי שעות עבודתו של המשיב היו משעה 8:00 עד השעה 18:00, ובמהלכן הייתה למשיב הפסקה בת חצי שעה. בית הדין האזורי דחה את גרסת המערער כי היו למשיב הפסקות נוספות, וחייב את המערער בתשלום גמול שעות נוספות בסך של 3,770 ₪.
בכל הנוגע לנסיבות סיום קשר העבודה נדחתה תביעת המשיב לפיצויי פיטורים, מהטעם שלא הוכחה זכאות לפי סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 ותקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964, כיוון שהמשיב לא הוכיח מגורים קבועים בנצרת עילית למשך שישה חודשים לפחות. בפסק הדין אין התייחסות מפורשת לטענת המערער כי המשיב התפטר ללא שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות.
סעד נוסף שנפסק על ידי בית הדין האזורי הוא פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה, בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – החוק) בסך של 7,500 ₪.
4.
כאמור, הערעור סב על פסיקת בית הדין האזורי בעניין גמול שעות נוספות ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, וכן על אי קיזוז חלף הודעה מוקדמת מהכספים שנפסקו לזכות המשיב.
5.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן.
6.
גמול שעות נוספות
: לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי לא הוכח שהמשיב קיבל הפסקות נוספות מעבר להפסקה בת חצי שעה. נוכח האמור, הערעור ברכיב זה נדחה.
7.
קיזוז חלף הודעה מוקדמת
: נטל ההוכחה כי העובד לא נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו מוטל על המעסיק. אכן, העובד לא התייחס לעניין זה בתצהיר העדות מטעמו, אולם העיד בחקירתו הנגדית כי כן נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו. משבית הדין האזורי לא קיזז מהסכומים שנפסקו לזכות המשיב חלף הודעה מוקדמת, אין לנו אלא להסיק כי לגישתו המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה, ולא מצאנו מקום לקבוע אחרת.
8.
פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה:
כאמור, בית הדין האזורי פסק פיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה.
בהודעת הערעור טען המערער
כי לא היה מקום לפסיקת פיצוי בכלל, ובשיעור שנפסק בפרט, נוכח העובדה שעסקו של המערער הוא עסק קטן, שבו עובדים המערער, בנו ועובד אחד בלבד, כך שאין בו מנגנון מיוחד ומסודר להעסקת עובדים; המערער שילם למשיב בהתאם לסיכום ביניהם, והונפקו למשיב תלושי שכר; בזמן אמת, המשיב לא פנה למערער ולא הלין על אי קבלת הודעה על תנאי עבודתו, והטענה "נולדה" רק לצורך ההליך המשפטי, וזאת גם נוכח העובדה שהתביעה לפיצויי הלנה התיישנה; שיעור הפיצוי שנפסק חורג משמעותית מהפיצוי המקובל על פי הפסיקה.
בסיכומי הטענות העלה ב"כ המערער טענה חדשה – בית הדין לא היה מוסמך לפסוק פיצוי על אי מתן הודעה על תנאי עבודה, כיוון שהוראת סעיף 5(ב) לחוק המקנה סמכות לפסוק פיצוי הוספה בתיקון מס' 4 לחוק שתוקפו מיום 11.12.2011, והוראות התיקון חלות רק על הודעות שהיה צריך למסור אותן החל ממועד זה. כמו כן, מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי בית הדין רשאי, אך לא חייב, לפסוק לעובד פיצוי אם אי מתן ההודעה לעובד נעשתה חרף ידיעת החוק ומתוך כוונת מכוון.
המשיב טען
כי בהתאם לפסיקה [ע"ע (ארצי) 154/10 קלרה שניידר – ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011)] גם לפני התיקון לחוק בית הדין היה מוסמך לפסוק פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד; בקביעת שיעור הפיצוי בית הדין האזורי התחשב בכך שהעובד קיבל תלושי שכר ולא העלה דרישה לקבל הודעה על תנאי העבודה במהלך תקופת עבודתו.
דין הערעור ברכיב זה להתקבל חלקית.
ראשית
, נציין כי הטענה שבית הדין האזורי לא היה מוסמך לפסוק פיצוי נוכח העובדה כי התיקון לחוק המקנה זכאות לפיצוי בשל אי מתן הודעה לעובד אינו חל על המשיב הועלתה לראשונה בסיכומים בבית דין זה. זאת, למרות שבתצהירו בבית הדין האזורי התייחס המשיב לתיקון לחוק.
שנית
, אנו סבורים כי בהתאם לפסיקה בענין שניידר הייתה לבית הדין האזורי סמכות לפסוק פיצוי גם בטרם תוקן החוק.
שלישית,
בהתייחס לטענת המערער כי שולמו למשיב זכויותיו, הרי שנפסקו למשיב זכויות מכוח צו ההרחבה בענף המוסכים ולא הוגש על כך ערעור, כך שטענה זו אינה מדויקת.
אשר לשיעור הפיצוי –
בעניין זה מקובלת עלינו עמדת המערער, כי שיעור הפיצוי שנפסק גבוה מדי, בהתחשב במהות וגודל עסקו של המערער. אין חולק כי מדובר בעסק קטן, שבו מלבד המשיב עבדו המערער ובנו, ולא עסק שיש בו מנגנון לניהול משאבי אנוש. אכן, גם מעסיק "קטן" חייב במסירת הודעה, אולם בקביעת שיעור הפיצוי יש להתחשב בנתון זה. נוכח האמור, אנו קובעים כי יש להפחית את סכום הפיצוי ולהעמידו על סך של 1,000 ₪.
9.
סוף דבר –
הערעור מתקבל חלקית, כך שסכום הפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד יעמוד על סך של 1,000 ₪ במקום סך של 7,500 ₪ כפי שפסק בית הדין האזורי. יתר רכיבי הערעור – נדחים. בנסיבות העניין, נוכח הפחתת הסכום שנפסק לזכות המשיב, לא מצאנו מקום לחייב את המערער בהוצאות נוספות בערעור.



ניתן היום, י' ניסן תשע"ח (26 מרץ 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.






ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

לאה גליקסמן
,
שופטת

חני אופק גנדלר
,
שופטת


גברת שרה זילברשטיין-היפס,
נציגת ציבור (עובדים)


גברת יודפת הראל בוכריס,
נציגת ציבור (מעסיקים)








עע בית הדין הארצי לעבודה 23541-06/16 יוסי דאי נ' רוני ברסקה (פורסם ב-ֽ 26/03/2018)