פסקי דין על נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר נציג ציבור (מעסיקים) מר דן חן | פסקי דין על עו"ד חיים יובל דואני | פסקי דין על עו"ד הילה שור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

17758-10/17 עבל     26/03/2018




עבל 17758-10/17 נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר נציג ציבור (מעסיקים) מר דן חן, עו"ד חיים יובל דואני, עו"ד הילה שור נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


עב"ל 17758-10-17






ניתן ביום
26 מרץ 2018


שרה קאייקב
המערערת

-



המוסד לביטוח
לאומי
המשיב


לפני: סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה
, השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח

נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר נציג ציבור (מעסיקים) מר דן חן

בשם המערערת – עו"ד חיים יובל דואני
בשם המשיב – עו"ד הילה שור



פסק דין
השופט אילן איטח

1.
לפנינו ערעור
על פסק דינו בית הדין האזורי בתל אביב – יפו (השופטת שרה מאירי ונציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין;
ב"ל 10351-10-15) שבו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה.
2.
בתביעתה טענה המערערת כי במסגרת עבודתה בחנות למכירת משקאות, ארעה לה תאונה. המערערת טענה בכתב התביעה ובתצהירה כי אינה מודעת למועד המדויק של התאונה אולם תחמה את האירוע בין החודשים יוני לספטמבר 2013. בהודעתה למוסד אמרה כי הארוע ארע באוגוסט ואילו בחות הדעת של ד"ר פרנקל שהגישה המערערת נכתב כי האירוע ארע ביום 21.8.13.
לגרסתה, במהלך אחת ממשמרות העבודה, מנעה מגנב שהיה בחנות לגנוב בקבוק שתיה אלכוהולי, הגנב חבט בה בכתף שמאל והיא נחבלה. המערערת טענה כי בתחילה סברה שמדובר בחבלה חולפת. אולם משחלף הזמן, הבינה כי מדובר בפגיעה רצינית וניגשה ביום 29.10.13 להיבדק לראשונה על ידי רופא (אורתופד). לאחר מכן משפנתה לקבלת טיפול רפואי הסתבר לה כי יש לה חבלה רצינית ואף נגרם לה קרע בגיד הכתף. המערערת טענה כי בעת האירוע נכחה עובדת נוספת – גב' ניצן רבקה גוט (להלן - ניצן).
3.
בדיון מקדמי שהתקיים בפני
השופטת מיכל לויט גובשו הפלוגתאות הבאות:

"1.
האם אירע לתובעת אירוע תאונתי בעבודתה במועד שבין חודש יולי לספטמבר 2013 ואם כן – נסיבותיו.
2.
שאלת הקשר הסיבתי ......
3.
סעיף 83 סיפא - ......"

4.
בפני
בית הדין האזורי העידו המערערת, ניצן ומר אבי אייזנר - מנהל החנות (להלן - אבי).
5.
בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת וקבע כי לא שוכנע בהתרחשותו של האירוע התאונתי הנטען. בית הדין האזורי
סקר בפירוט את הראיות והעדויות שהובאו לפניו וביסס את קביעתו העובדתית על השיקולים הבאים:
א.


בית הדין לא התרשם מאמינותה של המערערת;

ב.


קיימות סתירות שונות בגרסאות המערערת ביחס למיקום החבלה (כתף/בין הכתף למרפק) ותיאור החבלה אינו מתיישב עם הטענה שלא פנתה לטיפול רפואי;
ג.
סתירות בין גרסת המערערת לגרסת ניצן: כך למשל המערערת טענה שהאירוע ארע בשעות היום ואילו ניצן טענה שאירע בשעות החשיכה; המערערת טענה כי ניצן הייתה מחוץ לחנות בשעת האירוע, וניצן טענה כי הייתה בתוך החנות בשעת האירוע; קיים פער בין תיאור מיקום האירוע ומרחקו מהחנות וכן באשר לאופן המדויק של התרחשות האירוע התאונתי (כיצד ניגשה המערערת אל הגנב, מאיזה צד וכדומה);
ד.


התרשמות בית הדין כי אבי אינו מבחין בין הדברים שנאמרו לו בתום האירוע לבין שדברים שנאמרו לו מאוחר יותר לגבי האירוע.
ה.


העדר איזכור לאירוע באנמנזה הרפואית. בביקור מיום 29.10.13 נכתב "כאבים בכתף שמאל ללא סיפור חבלתה (צ"ל – חבלה)".
בית הדין הדגיש כי אין עסקינן באנמנזה שותקת שכן המערערת נשאלה מפורשות על ידי הרופא המטפל ושללה חבלה, ואין למערערת הסבר לכך.
ו.
בית הדין זקף לחובת המערערת את העובדה שלא ניסתה להביא תיעוד של האירוע ממצלמות האבטחה, או עדויות מהאנשים הרבים אשר היו עדים לאירוע לטענת המערערת.
6.
בית הדין דחה את טענת המערערת כי אין לדון בעצם קרות האירוע כיוון שמדובר בהרחבת חזית אסורה נוכח העובדה שבמכתב הדחייה המוסד לא חלק על עצם קרות האירוע. בית הדין קבע כי הפלוגתאות כללו את שאלת קרות האירוע התאונתי. כן הפנה בית הדין למכתב הדחייה שם נכתב "מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין כאבים בכתף שמאל לבין האירוע הנטען".
7.
באשר למועד האירוע ציין בית הדין את הדברים הבאים: טווח הזמנים אותו ציינה המערערת אינו אחיד; לכאורה היה ניתן לאתר את מועד האירוע בקלות על ידי שחזור הנתונים שהיה בידי המערערת (איתור היום לפי העובדות שעבדו במשמרת עם המערערת יחד עם הנתון כי המערערת שוחחה באותו יום פעמיים עם אבי).
הערעור
8.
בערעור טוענת המערערת כי נוכח הטעמים שפורטו במכתב הדחייה מטעם המוסד וכיוון שהמוסד באותו מכתב לא חלק על קרות האירוע, טענת המוסד כי האירוע לא התרחש היוותה הרחבת חזית אסורה. עוד טוענת המערערת כי קביעת בית הדין בענין מהימנות המערערת אינה סבירה - המערערת מפנה בענין זה לעדות של ניצן, אשר לטענתה לא נסתרה, ומדגישה כי אין בינה לבין ניצן קשרי חברות, וכן מפנה לעדות של אבי, אשר העיד
כי המערערת התקשרה אליו מיד וסיפרה לו על אירוע התקיפה. המערערת טוענת כי משמעות קביעת בית הדין היא כי המערערת, אבי וניצן התאגדו לדבר שקר משותף והדבר לא סביר.
9.
המערערת טוענת כנגד קביעות בית הדין ביחס לסתירות בין הגרסאות השונות. המערערת מתייחסת בפירוט לכל סתירה נטענת ומסבירה מדוע לשיטתה אין מדובר בסתירות בגרסאות, וכן טוענת כי בית הדין התמקד באי דיוקים בנושאים שוליים אשר אין בהם כדי להפריך את גרעין האמת שמצוי בתביעת המערערת.
10.
ביחס לאנמנזה הרפואית טוענת המערערת כי מכך שהשיבה כי לא הייתה חבלה ניתן ללמוד כי לא ניסתה לרמות והדבר מעיד דווקא על אמינותה. המערערת מסבירה כי קיוותה שמדובר בענין שיחלוף מעצמו וכי הייתה מוכוונת בעת פנייתה לטיפול רפואי ולא להגשת תביעה. לטענתה, רק לאחר שהרופא שטיפל בה והסביר לה כי תוצאות בדיקת ה-
us

מלמדות על קרע בגיד וכי קרע כזה נגרם מחבלה, הצליחה לחבר בין הדברים ומסרה לו אודות האירוע התאונתי.
11.
המוסד טוען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק וכי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים אלא במקרים חריגים, וכי המקרה הנדון אינו נמנה עם מקרים אלה. לטענת המוסד, המערערת לא הוכיחה אירוע מאובחן בזמן ובמקום; אין פניה לטיפול רפואי
עד ליום 29.10.13 וגם כאשר המערערת פנתה לטיפול רפואי היא שללה חבלה (בשתי הזדמנויות שונות). טענת המערערת ביחס לאמירתה השוללת חבלה אינה מתיישבת עם התנהגות רגילה של אדם ההולך לטיפול רפואי ואשר מצופה כי ימסור לרופא את אשר אירע לו.
12.
משהמערערת עמדה על ערעורה בישיבת קדם הערעור הסכימו הצדדים כי טיעוניהם באותה ישיבה יראו כסיכומים בכתב וכי פסק הדין ינתן על יסוד סיכומים אלה, כאמור בתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין), התשנ"ב – 1991, וכלל חומר התיק.
דיון והכרעה
13.
לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל חומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
14.
הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, שכן קביעת ממצאים שבעובדה היא עניין המסור לערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית תיעשה רק במקרים חריגים, שבהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין, למשל כאשר הקביעות שבהן מתבקשת ההתערבות אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר או שאינן מבוססות או שהן מופרכות על פניהן. הטעם לכך הוא שבשאלות של עובדה ומהימנות יש לערכאה הדיונית, שהתרשמה במישרין מהעדים ומהראיות, יתרון על פני ערכאת הערעור
[1]
.
15.
לא השתכנענו כי בענייננו ומתקיימים אותם תנאים חריגים. קביעתו של בית הדין בדבר מהימנות גרסת המערערת הינה קביעה עובדתית המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות שהובאו בפני
ו.
16.
מקובלת עלינו קביעת בית הדין ביחס לחשיבות האנמנזה הרפואית במקרה זה. המערערת שללה מפורשות תרחיש של חבלה, ולא מצאנו בטענותיה הסבר מניח את הדעת לעניין זה. הסברה של המערערת כי רק לאחר שהרופא "לחץ" עליה היא קישרה בין הכאב לאירוע אינה מתיישבת עם גרסתה העובדתית לפיה מרגע החבלה חשה כאב, נטלה כדורים במשך מספר חודשים על מנת לטפל בכאב זה ומשכאביה לא חלפו ואף החמירו פנתה לרופא. קשה להבין מדוע בנתונים אלה תשלול המערערת בפני
הרופא המטפל כי ארעה חבלה.
17.
במקרה זה לאנמנזה משקל גבוה המכריע את הכף לחובתה, גם אם בנקודה זו אחרת ניתן לגרוס אחרת מבית הדין האזורי בנוגע לסתירות או הבדלים בגרסאות.
18.
גם דין טענת המערערת בדבר הרחבת חזית דינה להידחות, וזאת ולו מן הטעם שפלוגתא בענין התרחשות האירוע התאונתי נקבעה מפורשות במסגרת קדם המשפט בבית הדין האזורי.
19.
סוף דבר
-
הערעור נדחה. המערערת תשלם למוסד הוצאות משפט בסכום כולל של 4,000 ₪.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ח (26 מרץ 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

לאה גליקסמן
,
שופטת

אילן איטח
,
שופט


גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)





מר דן חן,
נציג ציבור (מעסיקים)











[1]


עב"ל (ארצי) 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך - המוסד לביטוח לאומי
, (21.6.15) והאסמכתאות שם.







עבל בית הדין הארצי לעבודה 17758-10/17 נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר נציג ציבור (מעסיקים) מר דן חן, עו"ד חיים יובל דואני, עו"ד הילה שור נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 26/03/2018)