פסקי דין על נוגה רווה הלוי | פסקי דין על יהונתן רווה הלוי | פסקי דין על עדי אליהו | פסקי דין על בלו ליס | פסקי דין על מעבדות איזוטסט החדשה ואח' |

17035-05/16 תאמ     24/03/2018




תאמ 17035-05/16 נוגה רווה הלוי, יהונתן רווה הלוי נ' עדי אליהו, בלו ליס בע"מ, מעבדות איזוטסט החדשה בע"מ ואח'








בית משפט השלום ברחובות



תא"מ 17035-05-16 רווה הלוי ואח'
נ' אליהו ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
שרון צנציפר הלפמן


תובעים

1.נוגה רווה הלוי

2.יהונתן רווה הלוי


נגד


נתבעים

1.עדי אליהו

2.בלו ליס בע"מ

3.מעבדות איזוטסט החדשה בע"מ

4.הפניקס חברה לביטוח בע"מ


צדדי ג'
1. עיריית רחובות



2. מעבדות איזוטסט החדשה בע"מ




3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ



פסק דין



1.
לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים
בתאונה מיום 19.11.15.

2.
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום האירוע נסע רכב התובעים ברחוב אפרים זק"ש ברחובות, מכיוון מזרח לכיוון מערב, כשלפתע הגיח רכב הנתבעים בחוסר זהירות תוך התפרצות לנתיב נסיעת הרכב מכיוון דרום לכיוון צפון, ומבלי לציית לתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו, פגע בחלקו הקדמי של רכב התובעים וגרם לו נזקים.

יצוין כי כתב התביעה הוגש מלכתחילה נגד נתבעים 1 ו-2. בהחלטה מיום 24.11.16 צורפו חברת ביטוח הפניקס, מבטחת רכב הנתבעים, וחברת איזוטסט כנתבעות נוספות.

3.
בכתב ההגנה נטען כי התאונה ארעה כאשר הנתבע 1 (להלן: הנתבע) נסע בצומת הרחובות אפרים זק"ש-דוד מזרחי, לאחר שווידא כי הצומת פנוי וניתן להיכנס אליו בבִטחה, למרות שענפי עץ הסתירו לחלוטין את תמרור העצור, שהתברר בדיעבד שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, ולא היה ביכולתו לראות את התמרור. הנתבע, כך נטען, נכנס לצומת כאשר היה פנוי ובזהירות רבה, כאשר לפתע הגיח בחוסר זהירות ובמהירות רכב התובעים, אשר נכנס לצומת כשאינו פנוי, פגע ברכב בו נהג הנתבע וגרם לו לנזקים.
4.
הנתבעים הגישו הודעת צד ג' נגד עיריית רחובות (להלן: העירייה) במסגרתה נטען כי העירייה התרשלה בכך שלא דאגה לגיזום ענפי העץ שעמד בסמוך לתמרור המוצב בצומת, ומכאן אחריותם לתאונה.

5.
העירייה טענה בכתב הגנתה כי התאונה לא נגרמה עקב רשלנותה, כי היא פעלה כפי שעירייה סבירה צריכה לפעול באותן נסיבות וכי התאונה ארעה עקב רשלנות הנתבע ו/או רשלנות התובע ו/או רשלנות בעלי המקרקעין שבשטחם מצויה הצמחייה, אשר נטען כי ענפיה הסתירו את התמרור.

עוד הוסיפה העירייה כי מרישומיה עולה שבסמוך למועד התאונה, ביום 10.11.15, נפתחה במוקד העירוני קריאה על ידי סייר מסיירת התיקונים של העירייה בה התריע כי במקום האירוע קיימת צמחייה פרטית הפולשת למדרכה. בעקבות הקריאה, הגיע פקח ממחלקת איכות הסביבה של צד ג', שוחח עם בעל המקרקעין ומסר לידיו דרישה לטיפול בצמחייה הפולשת. ביקורת שנערכה ביום 26.11.15 העלתה כי הצמחייה אכן נגזמה להנחת דעתו של הפקח מטעם העירייה.

6.
בדיון שנערך העידו שני הנהגים המעורבים: התובע 2, מר יונתן רווה הלוי (להלן: התובע) ומר עדי אליהו
, הנתבע. בנוסף, העידה הגב' ויוי מיכאלי, הפקחית מטעם העירייה (להלן: הפקחית העירונית). לבית המשפט הוגשו מטעם הצדדים תמונות הנזקים שנגרמו לרכבים (סומנו ת/1 ו- נ/1). בנוסף צירפו שני הנהגים תמונות של הצומת, שצולמו מיד לאחר התאונה מכיוון נסיעת הנתבע (ת/2 ו- נ/2). העירייה צירפה לכתב הגנתה את דו"ח המוקד העירוני (נספח א' לכתב ההגנה, להלן: דו"ח האירוע).

7.
התובע העיד שנהג ישר בנתיבו, כשלפתע, רכב הנתבע התפרץ לצומת ונכנס לנתיב נסיעתו, הוא לא הספיק לבלום והתנגש בו. לדבריו: "נסעתי ברחוב אפרים זק"ש... פתאום יצא מצד שמאל רכב ונכנס לאמצע הדרך שלי. אני השתדלתי לעצור ככל האפשר והוא שפשף לי את הפגוש, הפריע לי לנסוע ולמזלי לא נכנסתי בו בעוצמה ורק הרכב נפגע... אני נוסע, פתאום נכנס לפני רכב ובורח ואני לא מספיק לעצור והפגוש שלי משתפשף בו ואני נעצר על הכביש" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 11-10, עמוד 5 שורות 3-1).

8.
הנתבע מצדו העיד כי הגיע לצומת בו אין קו עצירה, לא הבחין בתמרור עצור מאחר שהעצים הסתירו אותו, אך האט, עבר את קו הצומת ואז רכב התובעים הגיע מצד ימין ופגע בו. לדבריו: "אני הגעתי לאתר מסוים שאני צריך להגיע לעבוד, לפני ישנו צומת וצמחים, עם תמרור עצור שהבנתי שלא רואים אותו, נסעתי לכיוון הצומת, אין קו עצירה ולא מבחין בתמרור ובקו העצירה, לפני ההגעה לצומת, האטתי ונסעתי במהירות 15 קמ"ש, עובר את קו הצומת, רכב מגיע מימין ופוגע בי. הפגיעה ברכבי הייתה באמצע, כי עברתי כבר את כל הצומת ואם הייתי מגיע מימין, הוא יכול היה להבחין בי..." (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 20-16). בהמשך העיד כי "לא עצרתי, אין לי קו עצירה. האטתי" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 17).

9.
פקחית העירייה העידה כי ביום 10.11.15 קיבלה פניית מוקד ולמחרת היום הגיעה לטפל בפני
יה וראתה צמחייה פולשת שמפריעה להולכי הרגל. לדבריה: "נתתי התראה לגיזום, כי זה הפריע למעבר להולכי רגל. בביקורת שלי, טופל וגוזם תוך שבועיים, שזה הזמן המירבי שאני נותנת". כן העידה הפקחית כי "לא קיבלתי קריאה על שילוט שמוסתר, אלא על צמחיה... אם אני מגיעה למקום ורואה שתמרור מוסתר, אני מציינת את זה במלל שאני כותבת, שיש תמרור מוסתר" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 30-29, עמוד 8, שורות 16, 19-18).

10.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, לרבות תמונות הנזק ותמונות הצומת, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ופקחית העירייה ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע וכי להתנהלות העירייה יש תרומה של 20% לתאונה שארעה. להלן אפרט את טעמי.

11.
כיום, אין עוד חולק כי התובע נסע ישר בנתיבו ואילו הנתבע נכנס לצומת, כשתמרור עצור, שלא הבחין בו, מוצב בכיוון נסיעתו. התובע מסר גרסה אחידה ואמינה ותיאר כי הנתבע הגיח לנתיב נסיעתו ("לאמצע הדרך שלי") וכי הוא מצדו נקט באמצעים שעמדו לרשותו לנסות למנוע את התאונה ("השתדלתי לעצור ככל האפשר"), אך לשווא. הנתבע, לעומת זאת, העיד כי לא הבחין כלל בתמרור העצור הניצב בדרכו, לטענתו האט את מהירות נסיעתו ונכנס לצומת בנסיעה במהירות של 15 קמ"ש.

12.
בחנתי היטב את התמונות שצולמו מיד לאחר האירוע הן על ידי התובע, הן על ידי הנתבע. בשתי התמונות נראה רכב התובע בצומת לאחר התאונה. בתמונה שצילם התובע (ת/1) נראה תמרור העצור באופן ברור ואילו בתמונה שצילם הנתבע (נ/1), מוסתר תמרור העצור לחלוטין על ידי צמחייה. על רקע זה טוען הנתבע, כאמור, כי לא הבחין בתמרור העצור המוצב בכיוון נסיעתו, וכי לא יכול היה להבחין בו. יצוין כבר עתה כי אף אם הייתה מתקבלת הטענה כי הצמחייה מנעה מהנתבע לראות את תמרור העצור, הרי שבנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי הנתבע נקט באמצעי הזהירות הדרושים טרם כניסתו לצומת וכי נסע במהירות המתאימה לתוואי השטח. ראשית, אף אם נסע הנתבע במהירות נמוכה, כדבריו, לא הוכח כי ווידא אם הדרך פנויה וחצייתה אפשרית. לא למותר להזכיר לעניין זה את הוראת תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 לפיה: "לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה הצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכל רכב הבאים מימין" [הדגשה הוספה]. הנתבע לא נתן לתובע את זכות הקדימה, כמצוות תקנה זו. זאת ועוד, בתמונות נראה מעבר חצייה מיד לאחר תמרור העצור, אשר חייב האטה משמעותית של הנתבע טרם כניסתו לצומת (ראו את סימון המעבר, המתחיל מימין לתמרור העצור, ואינו נראה בתמונה). לא זאת אף זאת, מן התמונה שצילם התובע ברי כי ניתן היה לראות את תמרור העצור עם הגיע הנתבע למרחק סביר מן הצומת (לפחות 5 אבני שפה, כנראה בתמונה). כזכור, הנתבע לא הבחין בתמרור כלל, ולפיכך יש להניח שהגיע לצומת במהירות נסיעה שלא הותירה בידיו סיפק להבחין בתמרור וללא תשומת לב לדרך. לאור כל האמור, הוכח ברמה הדרושה במשפט אזרחי כי הנתבע, שנכנס לצומת כשתמרור עצור בכיוון נסיעתו, הפר את חובתו ליתן זכות קדימה לנהג התובעים וחסם את נתיב נסיעתו. שומה היה על הנתבע לנהוג במשנה זהירות בכניסתו לצומת. מכאן אחריותו לקרות התאונה.

13.
בנסיבות שהוכחו, לא מצאתי לנכון להטיל על התובע אשם תורם. אין חולק כי זכות הקדימה הייתה נתונה לתובע, שנסע ישר בנתיבו. התרשמתי מעדותו האמינה של התובע כי הלה נקט באמצעי הזהירות שעמדו לרשותו וניסה לבלום את רכבו. בנוסף, נראה מסימני הנזק ברכבים כי מהירות נסיעתו הייתה נמוכה. עוד עולה ממיקום רכב התובע לאחר התאונה, כי התובע כבר סיים כמעט לעבור את הצומת. לאור האמור, התביעה כנגד הנתבעים מתקבלת במלואה.

14.
אשר להודעה לצד ג' – מן התמונות שהציג הנתבע נראית צמחייה שפלשה מן השטח הפרטי לשטח ציבורי, המצוי בבעלות העירייה ובחזקתה. אין חולק כי העירייה חבה חובת זהירות מושגית כלפי תושביה (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 766 (1983)). חובת העירייה להסרת מכשולים וגיזום העצים המצויים בשטחה, נלמדת מסעיף 235(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) הקובע כי: "בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב". סעיף 249 לפקודה אשר כותרתו "סמכויותיה של עירייה" קובע בסעיף קטן (29) כי חובתה של העירייה "לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והביטחון בו...". בנסיבות המקרה דנן, קמה גם חובת זהירות קונקרטית, שהרי ניתן היה וצריך היה לצפות כי ככל שקיים מפגע, בדמות ענפי עצים בולטים וצמחייה פולשת, יגרם נזק הן להולכי הרגל במקום, הן לנהגים אשר בכביש. מכאן, כי העיריה יכולה וצריכה הייתה לצפות את האירוע ואת הנזק שנגרם.

מעיון בנ/2 עולה כי תמרור העצור הוסתר על ידי צמחייה בולטת במובן זה שלא ניתן היה להבחין בו ממרחק של כ-15 אבני שפה מן התמרור. אמנם, הגעתי למסקנה כי הנתבע אמור היה לראות את תמרור העצור בהגיעו בסמוך לצומת (5 אבני שפה), לוּ אך היה נוסע בהתאם לתנאי הדרך (בהתאם לנראה בת/1). עם זאת, מצאתי לייחס לעירייה תרומה של 20% לקרות התאונה, בגין קיומה של הצמחייה הבולטת שבעטיה לא ניתן היה לראות את התמרור למרחוק (בהתאם לנראה בנ/2). ודוקו: פקחית העירייה אישרה כי על העירייה לדאוג לגיזום צמחייה סוררת, לרבות כאשר זו מסתירה תמרור. כך, נשאלה הפקחית בעדותה "אם היית מגיעה למקום הזה ורואה את הצמחייה הזו, האם היית מתריעה על תמרור מוסתר? אני שואל אך ורק על נ/2. האם את תתריעי גם בנוסף על גיזום וגם על תמרור מוסתר?"

והשיבה בחיוב ("כן" – עמוד 8, שורות 26-24). הפקחית הדגישה כי בעקבות הפנייה למוקד היא הגיע למקום ורשמה את דו"ח האירוע. הקריאה נפתחה בגין צמחייה פרטית פולשת ברחוב דוד מזרחי – נתיב נסיעתו של הנתבע. בנסיבות אלה, נראה כי הפקחית צריכה הייתה להבחין אף בתמרור המוסתר, לציין זאת בדו"ח ולגרום לטיפול מיידי במפגע. משלא דאגה העירייה להסיר מפגע זה בפרק הזמן שמן ההתרעה (10.11.15) ועד ליום התאונה (19.11.15), ובדיקתה נערכה רק ביום 26.11.15 – הרי שיש מקום לאמוד את תרומתה לקרות התאונה בשיעור של 20%. משכך, ההודעה לצד ג' מתקבלת באופן חלקי ובשיעור שנקבע.

15.
סוף דבר
: הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים סך של 34,678 ₪, בצירוף סך של
2,600 ₪ בגין חוות הדעת השמאית, אגרת משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בשיעור 11.7%. ההודעה לצד ג' מתקבלת, כך שצד ג' ישיב לנתבעים 20% מהסכום בו חויבו בפסק הדין בצירוף אגרת משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתן היום,
ח' ניסן תשע"ח, 24 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 17035-05/16 נוגה רווה הלוי, יהונתן רווה הלוי נ' עדי אליהו, בלו ליס בע"מ, מעבדות איזוטסט החדשה בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 24/03/2018)