פסקי דין על מ.מ.דייר-חנא | פסקי דין על חמדה ח'טיב | פסקי דין על ח'אלד ח'טיב |

18208-08/16 תאמ     09/04/2018




תאמ 18208-08/16 מ.מ.דייר-חנא נ' חמדה ח'טיב, ח'אלד ח'טיב








בית משפט השלום בעכו


כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018

תא"מ 18208-08-16 מ. מ. דייר-חנא נ' ח'טיב ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה, ודאד יונס


תובעת

מ. מ. דייר-חנא
ע"י עו"ד אחמד אסדי


נגד

נתבעים
1.חמדה ח'טיב
2.ח'אלד ח'טיב
ע"י עו"ד מוחמד ספורי



פסק דין


כנגד הנתבעים הגישה התובעת תביעה זו לתשלום מסי עירייה בסך 43,206 ₪ עבור השנים 2008 עד 2010 בטענה כי הנתבעת מס' 1 הינה הבעלים של דירת מגורים בת שתי קומות המזוהה כנכס מס' 90101 בספרי התובעת, והידועה כחלקה 26 בגוש 19412 בדיר חנא (להלן: "הנכס") ואילו נתבע מס' 2 מחזיק בה, וזאת לאחר שתביעה קודמת שהוגשה באותו עניין (תא"מ 54418-01-11), נמחקה בהסכמה עקב הסכם פשרה שהושג בין הצדדים, אך לא אושר ע"י מורשי החתימה של התובעת, והתובעת השיבה לנתבע מס' 2 הסכומים שהוא שילם על פיו.

בכתב ההגנה נטען כי עד ליום 18.8.2007 הנתבע התגורר בנכס שהינו בבעלות אמו ולאחר שהתחתן עבר לגור עם רעייתו בכפר בועינה נגיידאת וזאת עד לשנת 2011. במסגרת ההליך הראשון הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו הנתבע מס' 2 אינו חייב מאומה לנתבעת עד לשנת 2011 , ומי שחייב לשאת בחוב הנה אמו- הנתבעת מס' 1. עוד סוכם כי נתבעת מס' 1 תשלם את הסך של 28,000 ₪ לסילוק כל החוב נגדה .
כמחווה ומתוך רצון טוב הסכים נתבע מס' 2 לעזור לאמו בתשלום החוב.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובדיון מיום 6.3.2018 נחקרו העדים ונשמעו הסיכומים כמפורט בפרוטוקול הדיון.

התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבע מס' 2 אינו יכול להעלות את הטענה כי אינו מחזיק בנכס שלא במסגרת השגה על השומה שנשלחה לו. בעניין זה קובע
סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 כי לבית המשפט שיקול דעת רחב להתיר למי שחויב בתשלום ארנונה להעלות טענה כי איננו מחזיק בנכס, וזאת אף אם לא הוגשה על ידו השגה במסלול הקבוע בחוק הערר. במקרה זה התובעת לא הראתה כי במהלך השנים נשוא המחלוקת קיבל נתבע מס' 2 דרישת תשלום ובה פירוט של מרכיבי השומה, תוך ציון זכות ההשגה והערר, ולכן
אין לומר כי נתבע מס' 2 ויתר על הטענה ויש לאפשר לו להעלות את טענותיו בהליך זה.

התובעת מייחס לנתבע החזקה בנכס מאז 2008. את זה היא למדה, כפי עדות מנהל הגביה- מר דג'ש ממד המים הרשום על שם נתבע מס' 2 . מסמכים ורישומים הנוגעים לזהות הבעלים של מד המים בנכס לא הובאו בפני
. יתרה מזו, עיון בדו"ח מצב החשבון שצורף לתצהירים עולה
כי הנתבעים מחויבים בגין צריכת המים בנכס החל משנת 2006 ולא משנת
2008 כפי שהיה ניתן לצפות אילו החל הנתבע מס' 2 להתגורר בנכס בשנת 2008 כנטען בתביעה.

כל העדים מטעם התובעת העידו כי בדקו לראשונה את זהות המחזיק בנכס בשנת 2010. הסקירות שנעשו קודם לכן, שעל בסיסן נרשם הנתבע מס' 2 כמחזיק, על פי עדותו של מר דג'ש , לא הובאו בפני
.
מר דג'ש העיד בצורה אמינה כי ביקר בנכס בשנת 2010 ומצא שנתבע מס' 2 ורעייתו מתגוררים בו. מר סמי חטיב שהתלווה אליו באותו יום תמך בגרסתו והעיד בפני
כי ראה את רעייתו של נתבע מס' 2 בנכס עוסקת בכביסה. החוקר הזימה שלל בדו"ח החקירה שהגיש את טענת הנתבע כי לאחר שהתחתן עבר לגור בבית חמו.

הנתבע מצדו הסתפק בטענה "אינני מחזיק" מבלי שהביא כל ראיה המאשרת את טענתו כי בין השנים 2008 עד 2011 התגוררת בבית חמו, כמו למשל ראיה על תשלומים ששילם בכפר בועינה
נוגידאת, עדות של חמו או אפילו של רעייתו, שהיה בהם כדי לסתור את הבדיקות שערכה התובעת ביחס לזהות המחזיק בנכס. הימנעות מהבאת הראיות פועלת לחובתו של נתבע מס' 2, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתו ותומכת בגרסת התובעת. הימנעות זו מחזקת את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גרסתו (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ
נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פורסם בנבו).

כידוע, בהליך האזרחי אין התובע נדרש להוכיח את תביעתו מעבר לספק סביר אלא להוכיח כי גרסתו, העולה מן העובדות אותן הציג, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע. זאת ועוד, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות, בית המשפט אינו מנוע מלקבוע כי בעל דין פלוני עמד בנטל השכנוע, במידה הדרושה להוכחת טענתו. יתרה מכך, הנושא בנטל השכנוע יכול לעמוד בנטל זה גם אם הביא רק ראיות לכאורה, וזאת כאשר יריבו לא הביא ראיות להפריך ולאזן את מאזן ההסתברויות (ע"א 1278/15 מחמוד עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת, פורסם בנבו).

מהעדויות והראיות שהונחו בפני
עולה המסקנה המסתברת יותר כי הנתבע מס' 2 מחזיק בנכס מאז שנת 2010.

העתק
להסכם שהושג בין הצדדים בהליך הקודם לא הוצג בפני
. ומעדותו של מר דגש שהיה בקיא בפרטיו, לא עולה כי נתבע מס' 2 הודה במסגרתו בחובו לתובעת. עדותו של נתבע מס' 2 כי ביקש באמצעות הסכם הפשרה לסייע לאמו, שגם היא נתבעה יחד עמו, להסדיר את החוב מקובלת עלי.

אין מחלוקת כי הסכם הפשרה לא קיבל את אישור מורשי החתימה אצל התובעת ולכן הוא בוטל.
ממכתבו של בא כוחו הקודם של נתבע מס' 2 מיום 8.4.2013 לבא כוחה הקודם של התובעת עולה כי לנתבע מס' 2 היה ידוע כי ההסכם טעון אישור הגורמים הרלוונטיים אצל התובעת (ראה סעיף 5 למכתב). מדובר בהסכם אשר אינו מקיים את דרישת הצורה המהותית שבסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות(א), תשי"א- 1950 ולכן אינו חוקי (רע"א עיריית הר הכרמל (מועצה מקומית עוספיה נ' עו"ד זכי כמאל, פורסם בנבו). לא שוכנעתי כי יש בנסיבות העניין כדי להצדיק את אכיפתו. הנתבע ידע, כאמור לעיל, כי ההסכם טעון אישור מורשי החתימה אצל התובעת שאף הבטיחה להשיב לו את הכספים ששילם באם לא יתקבל האישור הדרוש (ראה סעיף6 למכתב הנ"ל).


לאור האמור ובהעדר התנגדות של ב"כ הנתבעת מס' 1 אני מקבלת את התביעה נגד נתבעת מס' 1 במלואה ומחייבת אותה לשלם לתובעת סך של 43,206 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם אגרה בסך של 10,80 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪.

כמו כן אני מחייבת את נתבע מס' 2 לשלם לתובעת ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1 את מסי העירייה לשנת 2010 (לא כולל היטל מים וביוב צורת) כפי דו"ח מצב החשבון שצורף לתביעה. בנוסף יחוב הנתבע מס' 2 באגרה יחסית ובשכ"ט עו"ד יחסי, ביחד ולחוד עם נתבעת מס' 1.


ניתן היום,
כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 18208-08/16 מ.מ.דייר-חנא נ' חמדה ח'טיב, ח'אלד ח'טיב (פורסם ב-ֽ 09/04/2018)