פסקי דין על אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' | פסקי דין על דוד אטיאס | פסקי דין על אבי זרדב | פסקי דין על חיים זרדב |

2189/04 עא     25/07/2005




עא 2189/04 אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דוד אטיאס,אבי זרדב,חיים זרדב





כב' הנשיא אורי גורן
– אב"ד
כב' השופט ד"ר קובי ורדי

כב' השופטת רות רונן

1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עא 002189/04
בפני
:

1. אררט חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
המערערות:
נ ג ד
1. דוד אטיאס

2. אבי זרדב

3. חיים זרדב

המשיבים:
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 11.9.03, בת.א. 42647/99, שניתנה על-ידי כב' השופטת אגי זהבה

בשם המערערות: עו"ד ברוך נוימן
בשם המשיב 1: עו"ד דניאל ורשבסקי
בשם המשיבים 2-3: עו"ד נחום קורז
פסק-דין
כב' הנשיא אורי גורן
:

השאלה המונחת לפנינו במסגרת ערעור זה הינה, האם קריסתו או שקיעתו של מגבה עליו הוצב טרקטור בעת תיקון תקר באחד מצמיגיו על-ידי מי שעיסוקו בכך, אשר כתוצאה ממנה נפל הטרקטור על אצבעו של אותו בעל מקצוע ומחץ אותה, עולה כדי "תאונת דרכים" כמובנה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק).

הרקע העובדתי

1. המשיב 1 (להלן – אטיאס) הינו מתקן פנצ'רים במקצועו. המשיב 2 הינו בעליו של טרקטור, ואילו המשיב 3 היה, במועדים הרלוונטיים, נהגו של הטרקטור. המערערות הינן חברות ביטוח אשר ביטחו במועדים הרלוונטיים את השימוש בטרקטור בביטוח חובה.

2. ביום 2.6.98 בשעות הערב, הגיע נהג הטרקטור לביתו של אטיאס וביקש ממנו לתקן תקר שאירע לטרקטור במהלך ביצוע עבודות עפר. הגירסאות העובדתיות שמסרו הצדדים בתצהיריהם בפני
הערכאה הראשונה בכל הקשור במה שאירע לאחר מכן, לא יצרו תמונה ברורה באשר לסיבות התאונה, אולם אין מחלוקת כי בעת ביצוע ההכנות לקראת תיקון התקר, כאשר אטיאס התכופף ליד הגלגל לצורך התקנת המגבה, התמוטט או שקע המגבה, ובעקבותיו קרס הטרקטור כולו על ידו הימנית של אטיאס ומחץ אותה. אין גם מחלוקת, כי אטיאס ביצע את התיקון במהלך עבודתו כמתקן תקרים (הגם שעסקו זה הועבר מבחינה פורמלית לבנו, לאחר שאטיאס הואשם באי הגשת דו"חות מע"מ).

3. בעקבות התאונה הגיש אטיאס תביעה לפיצויים כנגד המערערות, בסברו כי האירוע שבעטיו נגרם לו הנזק מהווה "תאונת דרכים" עליה חל החוק. תביעה זו כללה – לאחר שהותר לאטיאס לתקנה – גם עילה נזיקית כלפי המשיבים 2 ו-3. עילה זו נסמכה על העובדה, כי נהג הטרקטור ישב עובר לאירוע בתא הנהג של הטרקטור והפעיל את מנועו לצורך הורדת הכף של הטרקטור על מנת שהטרקטור יתרומם ויהא ניתן לטפל בתקר, וכן על העובדה שבעל הטרקטור נכח בקרבת מקום. במסגרת זו טען אטיאס, כי הטרקטור הינו רכב כבד הפועל על לחץ שמן (לחץ הידראולי), וכי לצורך התיקון, לאחר שהטרקטור עולה על המשענת, יש להוריד את כף הטרקטור על מנת שיתרומם. על כן, חובה להשאיר את מנועו של הטרקטור פועל במשך כל זמן התיקון. לפי גירסתו הראשונית של אטיאס, שנמסרה על-ידו עוד קודם לתיקון התביעה, סיבת התאונה נעוצה, ככל הנראה, בירידה פתאומית של הלחץ ההידראולי. לעומת זאת, לאחר תיקון כתב התביעה השמיע אטיאס סברה אחרת לסיבת התאונה, והיא שבעת שהתכוון לשים את המגבה, ירד הנהג מהטרקטור ותוך כדי הירידה נגע בהגה של הטרקטור – פעולה אשר הזיזה את חלקו הקדמי של הטרקטור, שינתה את שיווי משקלו וגרמה לו ליפול על ידו של אטיאס.

4. המשיבים 2 ו-3, לעומת זאת, אחזו בגרסה אחרת לסיבת התאונה. לפי גירסת הנהג, כפי שנמסרה בתצהיר שהונח לפני בית המשפט קמא, הוא עלה על הטרקטור לפי הנחייתו של אטיאס, התיישב בתא הנהג, הפעיל את המנוע ונסע לאחור כדי להעלות את החלק האחורי של הטרקטור על "משענת". לאחר מכן עצר את הטרקטור, הפעיל את בלם היד והוריד את הכף, בעוד מנוע הטרקטור ממשיך לפעול, ואז לפתע קרס הטרקטור. הנהג הצהיר כי לא ירד מן הטרקטור לפני קרות התאונה, ולא נגע בהגה בזמן הירידה ממנו. עוד טען הנהג, כי הגם שלא ראה כיצד התרחשה התאונה, הרי בהתבסס על דברים ששמע ממי שנכחו במקום, המשענת שהונחה על הקרקע בחלק האחורי קרסה או נפלה או שקעה באדמה בשל כובד משקלו של הטרקטור. גירסה זו הועלתה על-ידי הנהג גם בהודעתו שנמסרה לחוקר שנשלח על-ידי המערערת 1, שם אומר הנהג: "במהלך ההרמה של הטרקטור, שקע הג'ק הראשי בתוך החול עליו היה מונח, כשבמקביל דוד [אטיאס – א' ג'] סידר את ג'ק האבטחה. כתוצאה מכך שהג'ק שקע, הטקרטור החליק לאחור ונפל למטה".

החלטתו של בית משפט קמא

5. הצדדים הסכימו לנהל את ההליך בפני
הערכאה הדיונית על יסוד החומר בכתובים שהוגש, וזאת ללא חקירת המצהירים. בית המשפט קמא (כב' השופטת זהבה אגי), בהחלטתו של מיום 11.9.03, ראה להעדיף את גרסת המשיבים 2 ו-3 על-פני גרסאותיו השונות של אטיאס באשר לסיבת התאונה. הוא קבע, כממצא עובדתי, כי המגבה שהניח אטיאס מתחת לגלגל האחורי של הטרקטור קרס, התמוטט או שקע באדמה, וכי קריסה פתאומית זו שיבשה את שיווי המשקל של הטרקטור וגרמה להחלקתו מהמגבה ולנפילתו ממנו (פסקה 12 להחלטה). על רקע זה הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה כי החלקתו של הטרקטור מן המגבה עולה כדי "הידרדרות", כמשמעות המושג בהגדרת ה"שימוש" בחוק, וכי פגיעת הטרקטור בידו של אטיאס נבעה מהתממשות הסיכון התחבורתי הטמון בו ככלי רכב. על כן, כך נקבע, נופל המקרה לגדר "תאונת דרכים" עליה חל החוק, ותביעתו של אטיאס כנגד המשיבים 2 ו-3 נדחתה נוכח עיקרון ייחוד העילה.

6. את מסקנתו זו השתית בית המשפט על "תכלית החקיקה אשר שמה את הדגש על המבחן התחבורתי, ולא על פי הפירוש המילולי שיש למונח זה [קרי: "הידרדרות" – א' ג'] במילון" (פסקה 8 להחלטה). על-פי תכלית זו, אותם שימושי לוואי שהוצאו על-ידי המחוקק מגדר "שימוש ברכב" מאופיינים בכך שהם מבוצעים כאשר הרכב הופך למעשה לחפץ בידי בעל המקצוע. מאחר שהסיכון התחבורתי הגלום בכלי רכב מנועי נעוץ, לדעתו של בית המשפט קמא, בניידותו של הרכב ובאפשרות תזוזתו או תנועתו ממקום למקום, הרי שבדומה להתהפכות של רכב, תנועה של הרכב הנובעת מהפרת שיווי המשקל שלו צריכה להוות "תאונת דרכים", בין אם התנועה נבעה מכח הכבידה ובין אם התנועה נבעה מקריסת המשטח עליו עמד הרכב. "הידרדרות", כך הוסיף בית המשפט קמא וציין, "הינה תנועה של הרכב, ואין נפקא מינה אם היא איטית או מהירה, מכוונת או לא מכוונת, הנובעת מן התכונה הפנימית הגלומה ברכב המאפשרת את תזוזתו ממקום למקום" (שם). בית המשפט לא ראה איפוא להבחין בין הידרדרות של רכב חונה במובן המקובל של המילה, לבין נפילה של הרכב באופן אנכי, ללא כל שיפוע, ומהחלטתו עולה כי בשני המקרים שב הרכב – אף אם מדובר במהלך תיקונו – להוות מוקד לסיכון תחבורתי, המצדיק את תחולת החוק על נזק שנגרם בעקבותיו.

7. משמצא בית המשפט, כי בהחלקתו של הטרקטור מן המגבה יש לראות משום "הידרדרות" כמשמעות המושג ברישא לחלקה השני של הגדרת ה"שימוש" בחוק, נמנע הוא מלבחון האם נופל המקרה לגדר הסיפא של החלק הראשון להגדרת ה"שימוש" הדנה ב"טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". עם זאת הוא ציין, כי על-פי אותה חלופה בכל מקרה אין מדובר בתאונת דרכים, שכן התאונה אירעה במסגרת עבודתו של אטיאס, אלא שעצם מעשה התיקון אינו שולל את הכללת הפעולה במושג אחר של שימוש ברכב מנועי. כמו כן דחה בית המשפט את תחולתן, בנסיבות העניין, של המציעתא והסיפא לחלקה השני של הגדרת ה"שימוש", שעניינן ב"התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה ...", בהדגישו כי חלופות אלו דנות בהינתקות של חלק מהרכב, ולא בהינתקות של הרכב כולו.

הערעור

8. המערערות לא השלימו עם החלטתו של בית המשפט קמא, ומאחר שקונן בלבן הספק אם מדובר בהחלטה בלבד או גם בפסק-דין, הוגש על-ידן הן ערעור (ע"א 3094/03) והן בקשת רשות ערעור (בר"ע 2721/03). בדיון בבקשת רשות הערעור שהתקיים ביום 22.4.04 בפני
כב' השופטת גרסטל, ניתנה רשות לערער על יסוד הסכמת הצדדים, והוחלט כי יפתח תיק ערעור אזרחי (ע"א 2189/04; הוא הערעור שבכותרת) וערעור זה יצורף לערעור שהוגש כבר על אותה החלטה. ביום 2.3.05 התקיים בפני
כב' השופטת גרסטל דיון מקדמי מאוחד בשני הערעורים. בהסכמת הצדדים הוחלט על מחיקת ע"א 3094/03, והותרת ע"א 2189/04 על כנו תוך הסכמה כי בקשת הרשות לערער (שהפכה כאמור לע"א 2189/04 הנ"ל) תיחשב כסיכומים בכתב מטעם המערערות. במקביל, ניתנו הוראות בדבר הגשת סיכומים מטעם המשיבים וסיכומי תשובה מטעם המערערות.

9. בערעורן טוענות המערערות, כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי נפילת הטרקטור מן המגבה על ידו של אטיאס מהווה "הידרדרות" של הטרקטור ועל כן היא בגדר "תאונת דרכים" כמובנה בחוק. לטענתן, פרשנותו של בית המשפט קמא אינה עולה בקנה אחד לא עם מובנה הלשוני-המילוני של המילה "הידרדרות" ואף לא עם תכליתו של החוק שעל-פיה כביכול הדריך עצמו בית המשפט קמא בהחלטתו. בענייננו, מדגישות המערערות, מדובר בנפילה (קרי ירידה או צניחה מהירה ופתאומית כלפי מטה) ולא בהידרדרות (שהיא התגלגלות איטית למטה לאורך מרחק). המערערות נסמכות לעניין זה על הגדרותיהם של שני המונחים במילון אבן שושן, וכן על שתי החלטות, האחת של בית המשפט המחוזי בחיפה והשנייה של בית משפט השלום בהרצליה – במסגרתן נדונו מקרים דומים למקרה דנן ונקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים.

עוד מוסיפות המערערות וטוענות, כי נפילתו של הטרקטור מן המגבה במקרה דנן אינה קשורה כלל ועיקר לכושר ניידותו של הטרקטור, שכן "גם ארגז או מכולה, חסרי כושר ניידות כלשהם, עשויים ליפול ממגבה אם יונחו עליו שלא כשורה" (פסקה 12 לבקשת הרשות לערער). על כן, הסיבות שהביאו לנפילת הטרקטור – תהיינה אשר תהיינה – אינן בגדר התממשות של הסיכון התחבורתי הגלום בו, בפרט כאשר מדובר באירוע אשר קרה תוך כדי ובמסגרת עבודתו של אטיאס כמתקן תקרים. אכן, לטענת המערערות, החלופה היחידה מתוך הגדרת השימוש שבחוק, אשר יכולה להתאים לאירוע הנדון, היא זו הנזכרת בסיפא לחלק הראשון של ההגדרה, העוסקת ב"טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". ואולם, מאחר והתאונה אירעה, כאמור, במסגרת עבודתו של אטיאס כמתקן תקרים, הרי שאין חלופה זו חלה בענייננו נוכח החרגתה המפורשת. עם קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה התאונה אינה נופלת לגדר המציעתא או הסיפא של חלקה השני של הגדרת השימוש (קרי: "התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ...") – מסכימות המערערות.

10. המשיב 1 – אטיאס – סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא ועל נימוקיה. בסיכומיו לפנינו הדגיש אטיאס, כי על חלופת ה"הידרדרות" שברישת החלק השני להגדרת השימוש לא חל הסייג המנוי בסיפא של אותו חלק, שעניינו אי הכרה באירוע כתאונת דרכים כאשר אירע במסגרת עבודתו של הניזוק. עוד הוא טען, כי לעניינה של חלופה זו אין צורך לבחון אם היא "למטרות תחבורה". על כן, הידרדרות הרכב, הגם שהתרחשה תוך כדי הטיפול בו במסגרת עבודתו של אטיאס, מהווה "שימוש" ברכב, עליו חל החוק, ויש לראות בה איפוא משום תאונת דרכים. המשיבים 2 ו-3 תומכים אף הם בהחלטתו של בית המשפט קמא, והם הצטרפו לעמדתו של אטיאס כפי שפורטה בסיכומיו.

המסגרת הנורמטיבית וגדר המחלוקת

11. נקודת המוצא הנורמטיבית לדיון מצויה בהגדרות שבסעיף 1 לחוק, המשרטטות את קווי המתאר של המקרים שעליהם פורס החוק את כנפיו. "תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף זה כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ...". בהמשך מגדיר הסעיף מהו "שימוש ברכב מנועי" לעניין זה, והוא קובע, בחלקים הרלוונטיים לענייננו, כי שימוש הוא:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי אדם המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו [להלן – הסייג הראשון – א' ג'], לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו [להלן – הסייג השני – א' ג'] ...".

כפי שניתן לראות, הגדרת השימוש דלעיל מתחלקת לשני חלקים עיקריים, אשר כל אחד מהם מתחלק לכמה חלקי-משנה: החלק הראשון עוסק בנסיעה ברכב ובשימושי-לוואי לנסיעה כגון כניסה או ירידה מהרכב וכיוב' (הרישא), וכן בטיפולי-דרך או תיקוני-דרך עליהם חל הסייג הראשון, דהיינו תיקונים או טיפולים שנעשו שלא במסגרת העבודה (הסיפא). חלקה השני של הגדרת השימוש הוא החלק המְרַבֶּה. הרישא שלו עוסקת בהידרדרות או התהפכות של הרכב; המציעתא עוסקת בהתנתקות או נפילה של חלק מהרכב תוך כדי נסיעה; ואילו הסיפא עוסקת בהינתקות או נפילה של חלק כאמור מרכב עומד או חונה.

12. הכול מסכימים, כי הסייג השני שבהגדרת השימוש ("שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו") מתייחס לסיפא של החלק השני בלבד, ואין הוא חל על חלופת ה"הידרדרות" שברישא לאותו חלק. כך נקבע ברע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808, 812 (להלן – פרשת קנאפו), והמערערות עצמן מודות, כי "הידרדרות מהווה שימוש ברכב, בין אם נעשה תוך טיפול במסגרת העבודה, בין אם לאו" (פסקה 2(ג) לסיכומי התשובה מטעמן). כמו כן, לא יכולה להיות עוד מחלוקת בין הצדדים, כי החלופה העוסקת ב"טיפול-דרך או תיקון-דרך" (המוזכרת בסיפא לחלקה הראשון של הגדרת השימוש) אינה רלוונטית לענייננו. הטעם לכך הוא, שאפילו היה התיקון בגדר "תיקון-דרך" – דבר המוטל, כשלעצמו בספק, נוכח העובדה שהתיקון בוצע בחצרי עסקו של אטיאס (השוו: ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט, פ"ד נ(3) 475, 482) – הרי שעל החלופה האמורה חל הסייג הראשון, הממעט מתוכה תיקונים אשר בוצעו על-ידי אדם "במסגרת עבודתו".

13. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים מצמצמת עצמה איפוא סביב השאלה, כלום יש לראות בנפילתו של הטרקטור מהמגבה משום "הידרדרות", כפי שקבע בית המשפט קמא, שמא מדובר, כטענת המערערות, בפגיעה בעת טיפול ברכב ותיקונו במוסך, אשר אינה נכנסת לגדר המושג "הידרדרות" ואשר החוק אינו חל עליה.

14. כיצד, אם כן, יש לסווג את האירוע שבעטיו נפצע אטיאס? אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי דעתי היא שנפילת הטרקטור מן המגבה בעטיה נמחצה ידו של אטיאס אינה נכנסת לגדרי חלופת ה"הידרדרות" שבהגדרת השימוש בחוק – לא מבחינה לשונית ואף לא מבחינת תכליתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989 (להלן – תיקון מס' 8), במסגרתו הוספה לחוק הגדרת השימוש הנ"ל. אעמוד להלן על הנימוקים העומדים ביסוד מסקנתי זו, ואפתח בהיבט הלשוני של המונח הידרדרות, שבו מיקדו המערערות את עיקר טעמיהן.

הידרדרות – ההיבט הלשוני

15. בית המשפט קמא סבר, כי את התשובה לשאלה האם הטרקטור "הידרדר" אין לדלות מן ההגדרות הלשוניות שבמילון, אלא על-פי תכלית החקיקה. עמדה זו מוקשית בעיניי. מילותיו של החוק אמנם "אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים" (ע"פ 787/79 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 421, 427). עם זאת, אין פירוש הדבר שהליך הפרשנות צריך להיות "סטרילי" משימוש כלשהו במילונים. אדרבא, ארסנל הכלים הפרשניים המצוי בצקלונו של השופט כולל, לצד כלים פרשניים אחרים, גם כאלו אשר מסייעים בידיו לאמוד את ולעמוד על המשמעות הרווחת של מילה כזו או אחרת הנזכרת בדבר חקיקה, וזאת לצורך קביעת "מתחם האפשרויות הלשוניות" שהטקסט "סובל". אחרי הכול, מילותיו של החוק הן ביטוי לשוני לעיקרון נורמטיבי אשר צריך להדריך התנהגות אנושית, המתנהלת, כשלעצמה, על-פי קטגוריות חשיבה ותפיסה מילוליות, המעוגנות בשפה. אין מנוס איפוא, במקרים מסוימים, מהסתייעות במילונים לצורך המהלך הפרשני, התר, בשלב הראשון לפחות, אחר המשמעות הלשונית של החוק, בפרט כאשר זו האחרונה היא עמומה או רב-משמעית. עמד על כך פרופ' ברק:

"הפרשן צריך לקבוע את משמעותו הלשונית של דבר החקיקה. לשם כך עליו לפתוח במשמעות הלשונית של המלים אשר דבר החקיקה השתמש בהם. לכל מלה, או לכל צירוף של מלים, משמעות בלשונו של הפרשן, ועליו לחשוף משמעות זו. דא עקא, שהלשון הטבעית אינה מדויקת. הלשון היא לעתים עמומה, ורב-משמעית. בצד כוחה של הלשון כאמצעי קומוניקציה עומדות מגבלותיה של הלשון. מכאן הצורך להיזקק לאמצעים שונים לשם הבנת הלשון. אחד מאותם אמצעים מהווה המילון. אכן השופט רשאי להיעזר במילון (כללי או מקצועי). באמצעות המילון יוכל לקבוע את משמעותה הרגילה או הראשונית של מלה ואת משמעותה החריגה או המשנית. המילון מסייע לפרשן להשיב על השאלה מה משמעותה של מלה 'בלשון בני אדם', איזו מבין משמעויותיה היא טבעית ורגילה ואיזו מהן היא חריגה ויוצאת דופן. אכן, המילון מסייע במתן תשובה לשאלה איזה מובן יכולה מלה לשאת על גבה ואיזה מובן אין המלה יכולה לסבול. המילון מסייע לפרשן לקבוע את המשמעויות הלשוניות השונות שמותר, מבחינה לשונית, ליחס למלה או לפסוק." (א' ברק פרשנות במשפט, כרך שני – פרשנות החקיקה (תשנ"ג) 101-102).

16. ברי, עם זאת, כי את משמעותה המשפטית של המלה הנדונה – לא ההגדרה המילונית קובעת. המשמעות המשפטית נקבעת על-פי תכלית החקיקה, אלא שאותה תכלית כבולה לרוב בתוך דל"ת אמותיה של הלשון, ולא מחוצה להן (ראו: שם, בעמ' 102; וכן: א' ברק שופט בחברה דמוקרטית (2004) 180-181). אכן, הפרשן אינו יכול ליתן ללשון הטקסט משמעות אשר זו אינה יכולה לשאת (בג"ץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 803). נמצא, אם כן, כי הפניה למילון לצורך שרטוט "מתחם האפשרויות הלשוניות" של המלה "הידרדרות" לא רק שאינה פסולה, אלא היא מהווה את אחד האמצעים הלגיטימיים במהלך הפרשני. זאת ועוד, אמצעי זה הוא כלי עזר חשוב במיוחד בתחום בו עסקינן, שבו נדרשים בתי המשפט מדי יום ביומו לעסוק בהגדרות שהן קזואיסטיות ברובן, ואשר הסכנה ל"היסחפות למחוזות רחוקים על דרך ניתוק מושגי יסוד בהסדרי החוק ממשמעותם הטבעית והצפויה" היא סכנה ממשית, שיש להיזהר מפניה (ראו והשוו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 7984/99 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זאהי, פ"ד נז(5) 733, 750).

17. פניה להגדרת המילה "הידרדרות" במילון אבן שושן, מלמדת כי משמעותה הלשונית המקובלת של מילה זו היא: "התגלגלות למטה [גם בהשאלה]: הדרדרות אבן במורד ההר. הדרדרות לתוך התהום. הדרדרות מוסרית" (א' אבן-שושן המלון החדש (מהדורה מורחבת ומעודכנת; תשמ"ה) 492). מרכז הכובד של הגדרה זו מצוי בתהליך הגלום בהידרדרות, שהוא מטבעו הדרגתי באופיו, ולרוב הוא תולדה של שיפוע המאפשר את עצם תחילתו של התהליך, כפי שאכן מומחש באופן חד בדוגמא שעניינה "הדרדרות אבן במורד ההר". זאת בניגוד ל"נפילה", הנעדרת ברגיל את אותו מוטיב הדרגתי, ומוגדרת, על כן, באותו מילון כ"ירידה או צניחה מהירה שלא ברצון או שלא במתכון כלפי מטה ... נפילת תפוח מראש העץ. נפילה חפשית של גופים בחלל ריק ..." (שם, בעמ' 1697).

18. בענייננו, אין חולק כי קריסתו של הטרקטור מן המגבה – תהא אשר תהא סיבתה – התאפיינה בפתאומיות, ונעדרה לחלוטין מוטיב הדרגתי, הדומה לתהליך שבו מידרדר רכב במשמעות המקובלת של המילה. בנסיבות אלו, יש להשקיף על אירוע התאונה כ"נפילה" של הטרקטור על ידו של אטיאס, אולם ראייתו כ"הידרדרות" מותחת, לטעמי, את משמעותה הלשונית של המילה "הידרדרות" הרחק מעבר למתחם האפשרויות הלשוניות של מילה זו.

19. במצב עניינים זה, מגיע המהלך הפרשני לכאורה לקיצו. אכן, די בכך שהמילה "הידרדרות" אינה יכולה לסבול, במישור הלשוני, את המשמעות שיחסה לה הערכאה הראשונה, כדי להוביל לקבלת הערעור. למעלה מן הנדרש, אפנה עתה גם לשיקולים תכליתיים, המלמדים כי מסקנתו של בית המשפט קמא – אפילו היתה מצויה בתוך מתחם האפשרויות הלשוניות של המילה העומדת לדיון – אינה עולה בקנה אחד עם התכלית העומדת ביסוד החוק.

הידרדרות – היבט התכלית

20. המסקנה, לפיה אין המקרה דנן נופל להגדרת השימוש שבחוק מתחזקת גם בשים לב לתכליתו של תיקון מס' 8, במסגרתו כאמור הוספה הגדרת השימוש הנוכחית. אחת ממטרותיו של התיקון, כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, היתה להוציא במפורש ממסגרת החוק פגיעות שנגרמו בעת טיפול ברכב ותיקונו, ואשר הוכרו בעבר בפסיקה כפגיעות הנובעות מ"שימוש ברכב" שהחוק חל עליהן (ה"ח 1962, התש"ן 31). נוסח החוק שהתקבל בסופו של דבר מרוכך יותר בנקודה זו בהשוואה לנוסח שהוצע בהצעת החוק, והוא אינו שולל באופן גורף את תחולתו של החוק על כל נזק שנגרם במהלך תיקון הרכב. עם זאת, אין חולק כי התיקון לחוק, כפי שנתקבל, שולל את תחולתו על תיקוני רכב שאינם קשורים לסיכון תחבורתי. עמד על כך פרופ' אנגלרד, בציינו:

"המחוקק שלל את תחולת החוק על תיקוני רכב שאינם קשורים לסיכון תחבורתי, כגון תאונות עבודה במוסכים, או תאונות אגב תיקונים המתבצעים על ידי בעל הרכב בחצרו או סמוך לביתו לאחר תום הנסיעה. הזכאות מצומצמת למקרים בהם התיקונים נעשים אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית." (י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עדכון משולב תשנ"ו) 75-76).

מסקנה זו עולה היטב משני הסייגים שבהם סייג המחוקק את הגדרת השימוש, ואשר מתייחסים שניהם למצבים שבהם הרכב עומד. הסייג הראשון מוציא מגדר "שימוש ברכב" טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב שנעשה בידי אדם במסגרת עבודתו; הסייג השני מוציא מגדר "השימוש" הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו בעת שהרכב עומד תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו. על יסוד שני הסייגים הללו העיר כב' השופט אור (כתוארו אז) בע"א 3024/94 יונאי נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(5) 208, 220, כי "תכלית החקיקה הייתה לשלול את הכיסוי על תאונות הקורות לחברים בקבוצה מסוימת של אנשים, אשר עוסקים באופן מקצועי בתיקון כלי רכב ובטיפול בהם".

21. כאמור, סייגים אלו חלים על שתי החלופות בהגדרת השימוש שבהן הרכב עומד. במילים אחרות, הסייגים חלים על מצבים שבהם הרכב אינו יוצר את הסיכון התחבורתי הטיפוסי הגלום ביכולת תנועתו. לא בכדי איפוא נמנע המחוקק מלהחיל סייג דומה על חלופת ה"הידרדרות", או על חלופת ה"נסיעה ברכב" וגם לא על חלופת ה"התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה". המשותף לכל החלופות הללו הוא כי הרכב שבגינו נגרם הנזק נתון היה בעת התאונה במצב דינאמי, והסיכון התחבורתי הגלום בעצם יכולת התנועה שלו היה בשיאו. זהו גם, ככל הנראה, הטעם העומד ביסוד העמדה הפרשנית, הגורסת כי חלופת ההידרדרות – ועמה גם חלופות ההתהפכות, ההתנתקות והנפילה תוך כדי נסיעה – אינן כפופות לדרישה המצויה בהגדרת "תאונת דרכים" כי השימוש ברכב יהיה "למטרות תחבורה", באשר חלופות אלו אינן אלא תוצאות השימוש ולא השימוש כשלעצמו (ראו לעניין זה: א' ריבלין תאונות הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס) 192-193; הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 9), תשנ"א-1991, ה"ח 2030, בעמ' 123; רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב (טרם פורסם; ניתן ביום 13.12.04) בפסקה 15 לחוות-דעתו של כב' השופט ריבלין; אך ראו, מנגד: ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337, 350).

22. אכן, העיקרון המנחה הוא, כי "שימוש ברכב" מתקיים כאשר הרכב בתנועה (פרשת קנאפו, בעמ' 814), והוא עונה למבחן התעבורתי העומד ביסוד תיקון מס' 8 לחוק (ראו גם: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 552). בענייננו, לעומת זאת, היה הטרקטור נתון במצב סטאטי עובר להתרחשותו של האירוע. התאונה, כפי שהתרחשה, נעדרה מרכיב דינאמי המאפיין ברגיל מצבים של "הידרדרות", עליהם ביקש המחוקק לפצות אף אם התרחשו תוך כדי תיקון או טיפול ברכב. זאת ועוד, נפילתו של הטרקטור מן המגבה לא היתה קשורה כלל ועיקר בסיכון התחבורתי הגלום בו. אדרבא, מהחלטתו של בית המשפט קמא עולה כי מקורה בקריסה או בשקיעה של המגבה עליו היה הטרקטור מוצב. בנסיבות אלו קשה לקבל את קביעתו של בית המשפט קמא כי תנועת הקריסה האנכית והפתאומית של הטרקטור, הנובעת מהפרת שיווי המשקל שלו, היא כשלעצמה, מקיימת את הסיכון התחבורתי הגלום ברכב. כך או אחרת, לנוכח תכליתו של תיקון מס' 8, כמובהר דלעיל, נפילתו של הטרקטור מן המגבה בעת תיקונו על-ידי אטיאס אינה יכולה להיחשב ל"הידרדרות" או לכל סוג אחר של "שימוש ברכב" המזכה את הנפגע בפיצויים לפי החוק.

סיכום

23. סוף דבר: האירוע שבעטיו ניזוק אטיאס אינו בגדר "הידרדרות" כמובנה בהגדרת השימוש שבחוק, ועל כן אינו בגדר "תאונת דרכים" עליה חל החוק. לִבּנו עם אטיאס, אולם לא נוכל להושיעו על-ידי פרשנות אשר מותחת את הגדרת השימוש שבחוק הרחק מעבר לגבולותיה הלשוניים והתכליתיים גם יחד.

24. על יסוד הנימוקים דלעיל הייתי איפוא מציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ולהחזיר את התיק אליו לצורך בירור העילה הנזיקית כלפי המשיבים 2 ו-3. בנסיבות העניין, ובין השאר לנוכח העובדה כי בקשת הרשות לערער שימשה גם ככתב סיכומים מטעם המערערות, הייתי נמנע מלחייב את המשיבים בהוצאות.

___________________
אורי גורן
, נשיא

כב' השופט ד"ר קובי ורדי
:

אני מסכים.
___________________
ד"ר קובי ורדי
, שופט

כב' השופטת רות רונן
:

אני מסכימה.
___________________
רות רונן
, שופטת

הוחלט כאמור בחוות-דעתו של כב' הנשיא אורי גורן
.

ניתן היום:י"ח תמוז תשס"ה, 25 ביולי 2005, בהיעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק-דין זה לב"כ הצדדים ותודיעם טלפונית על קיומו.
___________________ ___________________ ___________________
אורי גורן
, נשיא ד"ר קובי ורדי
, שופט רות רונן
, שופטת
אב"ד









עא בית משפט מחוזי 2189/04 אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דוד אטיאס,אבי זרדב,חיים זרדב (פורסם ב-ֽ 25/07/2005)