פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על חיים משה בראון

19776-06/17 תאק     08/04/2018




תאק 19776-06/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חיים משה בראון








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"ק 19776-06-17 כלל חברה לביטוח בע"מ
נ' בראון





לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל

ה
תובעת:
כלל חברה לביטוח בע"מ


נגד

ה
נתבע:
חיים משה בראון






החלטה

התובעת הגישה כנגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 968,751 ₪, שיסודו בהלוואה שנטל ממנה הנתבע, אך מיאן לפורעה. הנתבע השית הגנתו על טענת חוסר יריבות, כאשר בתצהירו התומך את בקשתו למחיקת כתב התביעה, לחילופין מחיקת כותרתה, ולחילופין מתן רשות להתגונן כנגדה, הודה הנתבע
[להלן – "בראון"]
בכך שהיה מבוטח בפוליסת ביטוח המנהלים שבגינה ניתנה ההלוואה אך גלגל את האחריות לפירעונה על חברה בבעלותו ובניהולו בשם יוניפורט בע"מ
[להלן - "יוניפורט"],
אשר לטענתו היא זו שחתמה על הסכם ההלוואה. בראון הרחיק את חתימתו שלו המופיעה אף היא על מסמכי ההלוואה וזאת על ידי הצגתה כחתימה המופיעה
"על דף מסוים שצרפה התובעת ללא קשר להסכם ההלוואה"
. כן התאונן בראון על כך שהתובעת העניקה הלוואות ללא בטחונות וערבויות מתאימים, על מנת להתעשר על חשבון כספי החוסכים המופקדים בקופתה, והפנה לכך שעל פי חוות דעת מקצועית משנת 2015 המצויה בידיו סך החוב אינו עולה על 837,000 ₪.

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה כי בשלב זה של הדיון בבקשת רשות להתגונן עול ההוכחה המוטל על הנתבע הינו מצומצם. על-כן בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן עליו להניח כי העובדות שהנתבע טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. הנתבע אינו נדרש בשלב הזה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואף אין שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתום ההליך העיקרי. משכך, לנוכח עוצמתה של זכות הגישה לערכאות, ככל שהגנת הנתבע אינה הגנת בדים, בכך סגי, ויש להעדיף את מתן יומו בבית המשפט. המונח
"הגנת בדים"
יוחד אפוא בפסיקה למקומות בהם נעלה מכל ספק כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו. למשל, כאשר הנתבע בהיחקרו בעצמו משמיט את היסוד לעובדות שהוא טוען להן [
ראו
ע"א 241/61

מנהיים

ואח

'

נ

'

ניקולסבורג

,

פ

"

ד

ט

"

ו

2425],
או כאשר
ההנחה העובדתית קורסת אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת שעה שבחינתו של החומר אינה מצריכה כניסה לשיקולי מהימנות, ועת בית המשפט אינו נדרש להכריע בין גרסאות נוגדות, אלא עניין לו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה, כאשר זהו הכלל - טענת הגנה שבתצהיר, המתבדית מניה וביה, אינה עילה למתן רשות להתגונן
[ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ פ"ד מג(3) 113 (1989)]
, וכן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה מהבחינה המשפטית
[ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721 (1988)].
עוד יש לזכור כי חובה על המבקש להיכבד ולפרט בתצהירו את כל העובדות עליהן הוא מבקש לבסס את הגנתו, והוא אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות. טענת הגנה הנטענת באופן סתמי ומעורפל, לעתים מתוך ציפייה כי עצם אי הפירוט ייטע בלב בית המשפט ספקות ביחס למידת חוסנה של התביעה, אינה יכולה להצמיח רשות להתגונן.

אחר עיון בכתבי הטענות, ושמיעת סיכומי הצדדים לא מצאתי כל אחיזה בהגנתו של בראון.
"הגנה"
זו, התגלתה כגוש קרח חלקלק שיוצר לצרכי התחמקות מהתביעה, והתמוססה מאליה בחקירתו של בראון ואל מול חומר הראיות, כפי שיפורט להלן.

ברישא ל
"בקשה והסכם לקבלת ההלוואה בשעבוד פוליסות ביטוח חיים" [נספח 1 לכתב התביעה]
מצוין כי בראון, המזוהה על פי מספר תעודת הזהות שלו, הוא ה
"פונה אליכם בבקשה לקבלת הלוואה",
ובראון עצמו חתום על אותה בקשה, הכוללת אף הוראה לפיה לא יהיה בפירעון ההלוואה
באמצעות צד ג' על מנת לגרוע מחובתו שלו לפירעון מלא וסופי של ההלוואה. חלקה של יוניפורט בהסכם מתמצה בשני היבטים בלבד – בהסכמתה כמעביד למתן ההלוואה, תוך שיעבוד כספי המעביד שבפוליסה, ובחתימה על הוראה לחיוב חשבונה. בראון עצמו הודה בחקירתו כי כספי ההלוואה הועברו על ידי התובעת לחשבונו הפרטי
[עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 9-10],
והתקשה לעמוד מאחורי תצהירו כשהוצג לו מכתב בא כוחו לתובעת משנת 2011 בשם
"מר משה בראון"
הכולל התייחסות מפורשת לאותה הלוואה ככזו שנלקחה על ידי בראון עצמו
[מוצג מש/2],
או כשעומת עם מכתבו שלו לתובעת מ-2015 שכותרתו וגופו מביאים למסקנה זהה. ביחס למכתב זה אף הפטיר בראון כהאי לישנא:
"
לא התכחשתי שלקחתי הלוואות" [עמ' 3, שורה 17]
.
בסוף חקירתו יצא המרצע מן השק עת נשאל בראון מדוע לא החזיר את החוב עד עתה והשיב כך:
"
היתה נקודה שהייתי יכול באמת להחזיר וכלל פספסו אותה, הם שלחו לי מכתב שהם לא מעוניינים. דרך אגב החברה בשנת 2015 הפסיקה לפעול אבל עדיין קיימת. היא הגיעה למצב שהייתי חייב לסגור אותו, חובות, כולל חובות בעלים של שני מיליון ₪, לא נשאר לי כלום, לא יכולתי להחזיר את זה לצערי
" [אותו עמוד, שורות 18-22].

אך למעלה מן הצורך, ומשטענה זו אף נזנחה בסיכומי בא כוחו, אעיר כי לא מצאתי ממש גם בטענה שהתובעת התעשרה על חשבונו של בראון, משהעניקה הלוואות ללא ערבויות ובטחונות, טענה שהועלתה מלכתחילה בתצהירו ללא פירוט מספק, ותוך הפנייה סתמית לקטעי עיתונות. לעניין זה דומה בראון לטובל ושרץ בידו, שהרי טרם החזיר את כספי ההלוואה ששלשל לכיסו הפרטי כבר בשנת 2007 ואשר התחמק מפירעונה תוך ניצול העדר הביטחונות המספק לשיטתו, ועתה הוא אף טוען כמצוטט לעיל, שאינו יכול להשיבה.

גם טענות בראון לעניין גובה החוב הועלו כלאחר יד, תוך אזכור מסמך משנת 2015 אשר כלל לא צורף לתצהירו
[ואך הוצג לו על ידי ב"כ התובעת במהלך החקירה הנגדית]
ומבלי שהוגשה חוות דעת חשבונאית עדכנית, ומשהלכה היא כי טענות הגנה הנוגעות להיבט חשבונאי מצריכות רמת פירוט וביסוס גבוהה
במיוחד [
ע"א 2418/90

רלפו

(

ישראל

)

בע

"

מ

נ

'

בנק

למסחר

בע

"

מ

,

פ

"

ד

מז

(5) 133].

תוצאת הדברים – בקשות הנתבע, לרבות למתן רשות להתגונן, נדחות. התובעת רשאית ליטול

פסק דין
, ותגיש לשם כך בקשה מתאימה.
8313

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 19776-06/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חיים משה בראון (פורסם ב-ֽ 08/04/2018)