פסקי דין על נעמי קאהן-לינדר | פסקי דין על מכון לנדר בפירוק | פסקי דין על חיים דוד שון | פסקי דין על יעקב אפשטיין | פסקי דין על מיכאל שון |

14095-03/14 סעש     10/04/2018




סעש 14095-03/14 נעמי קאהן-לינדר נ' מכון לנדר בפירוק, חיים דוד שון, יעקב אפשטיין, מיכאל שון








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 14095-03-14

לפני:

כב' השופטת
שרה שדיאור
נציגת ציבור מעסיקים גב' תמר סליימן
נציגת ציבור עובדים גב' שרה פנסו

ה
תובעת
נעמי קאהן-לינדר
ע"י ב"כ: עו"ד אורית נהיר
-

ה
נתבעים
1. מכון לנדר בפירוק
2. חיים דוד שון
3. יעקב אפשטיין
4. מיכאל שון


פסק דין


בפני
בית הדין תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, השלמת שכר, פדיון חופשה, אי הפרשה לפנסיה ולקרן השתלמות, דמי הבראה, פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עגמת נפש.

במסגרת "הודעה ובקשה מטעם התובעת" מיום 16.6.15 הודיעה התובעת כי במסגרת תביעת חוב שהוגשה למפרק הנתבעת 1 שולמו לתובעת כספים שונים בגין פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה.
לפיכך, ביקשה התובעת לתקן את התביעה, כך שתעמוד על סך של 110,330 ₪, בגין רכיבים שלא שולמו במסגרת הליך הפירוק: תגמולי פנסיה וקרן השתלמות אשר נוכו משכרה של התובעת כחלק עובד ומעסיק, אך לא הועברו לקרן הפנסיה או קרן השתלמות ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

הנתבעים הכחישו את התביעה, טענו כי התובעת הוזמנה לשימוע אך לא התייצבה בשל מחלה וטענו לקיזוז סך של 100,000 ₪ בגין נזקים שגרמה התובעת לנתבעת בגין אי רישום סטודנטים לשנת הלימודים הבאה ויעוץ לסטודנטים שלא להירשם לנתבעת 1.

הנתבעים 2 ו-4 לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא התייצבו לדיונים. יחד עם זאת, משהיו מיוצגים בהליך, הגישו כתב הגנה וסיכומים, התביעה כלפיהם תיבחן בהתאם לכלל הראיות שהובאו בפני
בית הדין.

העובדות:
1.
הנתבעת 1 הנה עמותה הפועלת כמוסד להשכלה גבוהה, הפועלת על פי היתר המל"ג.
2.
הנתבע 2 הנו סגן נשיא המכון.
3.
הנתבע 3 הנו חבר ועד מנהל במכון.
4.
הנתבע 4 הנו חבר ועד מנהל במכון.
5.
התובעת עבדה בנתבעת 1 מחודש מאי 2010 כמנהלת בית הספר לחינוך ולחברה.
6.
ביום 18.8.13 הוזמנה התובעת לשימוע ומאז לא התייצבה לעבודה.
7.
לאחר מכן, ובמשך מספר חודשים היתה התובעת בחופשת מחלה, והמשיכה לקבל שכר.

המחלוקת:
1.
האם הנתבעים העבירו את התשלומים שנוכו משכרה של התובעת לקרן פנסיה או לקרן השתלמות? אם לא, באיזה סכומים?
2.
האם התובעת פוטרה שלא כדין, ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת ותוך פגיעה בחופש ההתארגנות?
3.
האם יש לקזז מהסכומים שיפסקו לטובת התובעת, ככל שייפסקו, סך של 100,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהתנהלות התובעת?

הכרעת הדין
הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות
1.
התובעת טענה כי מחודש ינואר 2013, למשך שנה, נוכו משכרה תשלומים שהיו צריכים להיות מופרשים לקרן השתלמות, ולא הועברו לקרן זו.
עוד טענה כי מחודש מרץ 2013 עד שתום שנת 2013 נוכו משכרה תשלומים לקרן הפנסיה, שלא הועברו לקרן.
2.
במסגרת כתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענת הנתבעת, הכחשה גורפת, מבלי שמסרו כל גרסה מטעמם בעניין זה.
3.
בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 3 נטען כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 היה בכי רע עוד לפני שהנתבעים 2-4 (להלן: "הנתבעים") הצטרפו להנהלת המכון, וכי העיכובים בהעברת הכספים לקרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות החלו זמן רב לפני הצטרפותם למכון, והנתבעים פעלו להעברת הכספים לקרנות, גם בגין תשלומים שלא שולמו קודם להצטרפותם.
4.
בסעיף 5 לתצהיר מאשר מר אפשטיין כי כבר ב-2012 ידעו את מצבה הקשה של הנתבעת.
5.
יחד עם זאת, נטען כי בהמשך, על אף צעדי התייעלות, לא הצליחה ההנהלה לייצב את מצבה הכלכלי של הנתבעת, אשר צברה חובות בסכום של מיליוני שקלים, כך שבמקביל לאי העברת הכספים לקרנות הפנסיה וההשתלמות, לא הועברו כספים לגורמים רבים נוספים. הנתבעים טענו כי אי העברת הכספים נבעה אך ורק ממצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 1, ולא ממניע אחר, וכי אין מדובר במצב שבו רק התובעת, או העובדים בכללותם קופחו, אלא לא שולמו כספים לגורמים רבים נוספים. הנתבע 3 טוען כי הצטרף להנהלת הנתבעת 1 ממניעים אידיאולוגיים, במטרה לשפר את מצבה הכלכלי, וכי לא נטל כספים לכיסו. הנתבע 3 לא התנגד לסכומים שלהם טענה התובעת, ולא הציג חישוב אחר מטעמו.
6.
נוכח האמור, מטענות הנתבע 3 עולה הודאה בטענות התובעת לפיהן כספים שנוכו משכרה לצורך העברתם לקרן פנסיה ולקרן השתלמות לא הועברו לקרנות אלה.
7.
אין בטענות הנתבע 3 כדי להקים הגנה לנתבעים. מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 1 אינו מצדיק אי העברת הפרשות שנוכו משכרה של התובעת. מדובר בזכות קוגנטית . הלכה למעשה הכסף שלה לא הועבר ליעדו.
8.
הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה האישית כנגדם, שכן גם אם נכונה טענת התובעת לפיה הם היו "המוציאים והמביאים והרוח החיה מאחורי פעילותה של העמותה" הרי שאין בכך כדי לחייבם באופן אישי. לטענתם, כל תאגיד פועל באמצעות אורגנים שהנם בני אדם, והכחישו טענות התובעת למחדלים אישיים של הנתבעים.
9.
הנתבעים הפנו לתיקון 3 לחוק החברות וטענו כי במסגרתו צומצמו באופן משמעותי המקרים שבהם רשאי בית הדין להרים את מסך ההתאגדות. עוד הפנו הנתבעים לפסיקה ביחס לחברה, וטענו כי הפסיקה חלה, בשינויים המחוייבים, גם על עמותות. לטענתם, הנטל על התובעת להוכיח טענתה להרמת מסך הנו נטל כבד ביותר, וכי שרבוב שמם של הנתבעים לכתב התביעה, ללא בסיס וללא טענה קונקרטית נגדם נועד כדי להפעיל עליהם לחץ פסול ולגרום להם לשלם סכומים שאינם מגיעים לה. עוד טענו כי הנתבעים 3-4 לא התעסקו כלל במינוי ופיטורי עובדים, ולא הייתה להם אינטראקציה משמעותית עם התובעת.
10.
ביחס לנתבע 2 טענו כי הוא קיבל את החלטתו בכובעו כנשיא המכון, במסגרת הפררוגרטיבה שלו, ומנימוקים ענייניים, ולפיכך ברי כי אין עילה להרמת מסך לגביו.
11.
התובעת הוכיחה כי הכספים שנוכו משכרה לא הועברו לקרנות בהתאמה. הנתבעים הודו כי מצבה הקשה של העמותה הביא אותם להחלטה

כי ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, לרבות ניכוי מהשכר שלה, לא יועברו לקרן. כמו שהחליטו במודע לא לשלם לאחרים. אי עמידה בהתחייבויות כלפי אחד אינה הגנה כלפי אחר. עלכן
יש לתלות את אי ההעברה של הניכויים בהתנהגות הנתבעים, ובהחלטתם על כל המשתמע.
התובעת התייחסה לתפקידיהם.(ע' 20 ש' 29-32) ולהתנהגותם.
12.
בנוסף, האמור בסעיפים
3-9
לתצהיר הנתבע 3 מר אפשטיין, מצביע על קשר ארוך שנים עם הנתבעת, במסגרות שונות של התקשרות,
וידיעה מוקדמת של הנתבעים על קשיים כלכליים, בטרם נכנסו לשמש בתפקידיהם,לרבות חוב גדול כלפי החברה שלהם "יעדים". על כן הטענה כי לא ידעו את גודל החוב או היקפו לא תעמוד להם, זאת נוכח עדות התובעת כי כבר ב-2011 היה פיגור בתשלומים (ע'22 ש' 30-32). עוד ציינה כי הנתבעים הציגו עצמם כמי שישקיעו הון (ע'23 ש' 7-10).
13.
מר אפשטיין נחקר בחקירה נגדית. במסגרתה הודה שהוא ושון שותפים בשותפות מלאה (ע' 24 ש' 23-24), עוד הודה כי חברת יעדים בה הוא ושון היו שכירים, עבדה עם הנתבעת במחזור של חצי מליון ₪ לשנה (ע' 23 ש' 24-25, ע' 24 ש' 1 ואילך).
14.
יתר על כן, הודה כי הוא וה"ה שון הנתבעים, לקחו אחריות לחובות הנתבעת (ע' 24 ש' 27 ע' 25 ש' 12 ואילך). אך לא הציגו כל תכנית הבראה (ע' 27 סיפא ע' 28 רישא), עבדו במקביל במכון ובחברת יעדים בבעלותם (27 ש' 7-12) לה המכון חב חובות, לא ציינו זאת בפני
הועד המנהל (ע' 29 ש' 8-5 ) ועוד בעניין העסקת קרובי המשפחה ומעורבותם באסיפה (ע' 31 ש' 30 ע' 32 ש' 1-18), השכר שנקבע לשון (ע' 29 ש' 7) והעובדה שהכירו היטב את פעילות המכון כבר מ-2008 ולכן טענת אי הידיעה על מצב המכון הופרכה (ע' 33). מר אפשטיין גם סתר עצמו בהמשך עדותו בעניינים שונים לרבות בעניין הדיווח למכון (ע' 33 וע' 34). כעולה מעדות מר אפשטיין לגבי אופן התנהלות הנתבעים בכלל בנתבעת, הצליחה התובעת להצביע לכל הפחות ובלשון המעטה על התנהלות לא ראויה, של הנתבעים במכון, ועל אינטרסים שנגעו לחברה בבעלותם לה חב המכון חוב. כזו המצדיקה הרמת מסך על פי הפסיקה.
15.
אולם גם ללא כל המפורט לעיל, די בניכוי מעובד ללא העברה לקרן כדי לקבוע שהתנהלות זו של הנתבעים מצדיקה הרמת מסך, כפי שניתן להסיק מע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, שם נקבע כי ניכוי הפרשות העובד משכרו ואי העברתם לגורם המבטח מהווה התנהגות בחוסר תום לב מובהק ותרמית של החברה כלפי נושיה-עובדיה, אשר מצדיקה את הרמת מסך ההתאגדות כנגד בעלי המניות בחברה, זאת גם אם אין מתקיימות עילות אחרות המאפשרות הרמת המסך.
16.
הנתבעים לא חלקו על כך שיש להחיל את הפסיקה לעניין חברות, אף לעניין עמותות, כאמור לעיל.
17.
בנסיבות אלה, קיימת הצדקה להרמת המסך וחיוב כל אחד מהנתבעים באופן אישי, אף לו הייתה
נכונה טענת הנתבע 3 לפיה הצטרף להנהלת הנתבעת 1 מטעמים אידיאולוגיים וכי הנתבעים לא נטלו כספים לכיסם.
טענה שלא הוכחה.
18.
לפיכך, ולנוכח מכלול האמור לעיל, כל החיובים בתביעה הם ספציפית של הנתבעים 2,3 ו-4, ביחד ולחוד.
19.
נוכח האמור, על הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין העדר ההפקדות כאמור. משלא כפרו הנתבעים בחישובי התובעת בעניין זה, ומשלא הציגו תחשיב מטעמם, מתקבלים הסכומים שלהם טענה התובעת.
20.
הנתבעים 2,3 ו-4 ישלמו לתובעת ביחד ולחוד סך כולל של 30,330 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, אשר נוכו משכרה ולא הועברו לקרנות.


האם התובעת פוטרה שלא כדין
21.
התובעת טענה כי פוטרה לאלתר, ללא מתן הודעה מוקדמת, ללא קיום שימוע ונוכח פעילותה להתאגדות העובדים. התובעת פרטה את השתלשלות העניינים כך: ביום 17.8.13 נפגשה עם הנתבע 2 והנתבע 5 (ככל הנראה הכוונה הנתבע 4), כנציגת העובדים, על מנת להציג את דרישתם לתשלום כספים שנוכו משכרם אך לא שולמו ולא הועברו לקרנות הפנסיה וההשתלמות, ולאור חוסר הודאות שהיה קיים בנתבעת. למחרת, ביום 18.8.13 נכנס הנתבע 2 לחדרה של התובעת ודרש ממנה לפנות את המקום באופן מיידי, ולמסור לידיו את כרטיס העובד וכרטיס החניה. במעמד זה מסר לה הנתבע 2 מכתב הזמנה לשימוע לפני סיום העסקתה, שאינו נושא תאריך ונמסר לה לראשונה במעמד זה (נספח 4 לכתב התביעה). הנתבע 2 ליווה את התובעת לחניה, והודיע לה כי תשהה בביתה, בתשלום, עד לאחר קיום השימוע שנקבע ליום 22.8.13, והחלטת הפיטורים.
22.
בעקבות הטראומה שחוותה, התובעת לא הרגישה טוב למשך תקופה ארוכה, והודיעה כי לא תגיע לישיבת השימוע שנקבעה לה.
23.
בתאריך 21.8.13 הגיעה לידי התובעת הודעה שנשלחה לסטודנטים במחלקה שאותה ניהלה, ולפיה עבודתה בנתבעת 1 הסתיימה וכי אחר ימלא את מקומה בהקדם. התובעת הבינה כי פוטרה ומשכך פנתה ליימוג משפטי.
24.
התובעת טענה כי ברור שפיטוריה נעשו בעקבות פעולותיה לאגד את העובדים וב"כ שלח מכתב לנתבעת. ביום 3.9.13 שלחה הנתבעת מכתב לב"כ התובעת ולפיו התובעת לא פוטרה, וכי המכתב נשלח שלא על דעתה והתובעת תקבל שכרה עד להחלטת הפיטורים. ביום 17.9.13 שלחה ב"כ התובעת מכתב נוסף לנתבעת, אולם מכתב זה לא נענה.
25.
על גבי דו"ח הנוכחות שנשלח אליה נכתב "הופסקה עבודה". עד חודש ספטמבר שולמו לתובעת ימי מחלה שנוצלו על ידה. ביום 21.11.13 שלחה ב"כ התובעת מכתב נוסף. ביום 28.11.13 שלחה הנתבעת מכתב תשובה, אליו צורף תלוש שכר, ונטען כי בשל טעות של החשבות, שחשבו שתמו ימי המחלה של התובעת, לא שילמה הנתבעת לתובעת. בחודש דצמבר 2013 לא שולם לתובעת שכר. ביום 15.1.14 נשלח מכתב אחרון טרם הגשת התביעה. מכתב זה לא נענה.
26.
יודגש כי גרסתה העובדתית בתצהיר, חוזקה בחקירתה הנגדית.(ע'14 ש' 18 ואילך, ע'19 ש' 17 ואילך).
27.
הנתבעים טענו כי בחודש אוגוסט 2013 הורה המכון לתובעת לבצע רישום של תלמידים לשנת הלימודים הקרובה, אך התובעת סרבה, ואף קראה לעובדי המכון שלא להתייצב לעבודתם. לאור מעשים אלו, והנזק שנגרם למכון, התובעת הוזמנה לשימוע כדין במכתב שנמסר לה ביום 18.8.13, וזאת בטרם החלטה ביחס להמשך העסקתה. במכתב זה פורטו העילות לזימון, המועד בו תתקיים שיחת השימוע והודגש כי אין מדובר בהחלטה סופית.
28.
התובעת הודיעה כי לא תוכל להגיע לשימוע במועד שנקבע, בשל מחלה, ולאחר מכן לא ביקשה לתאם מועד שימוע חלופי. לאחר חופשת מחלה ארוכה של מספר חודשים, התובעת התבקשה להודיע האם בכוונתה לחזור לעבודה לאחר חופשת המחלה, אך היא לא השיבה. ימי המחלה שהיו צבורים לטובת התובעת הסתיימו, ומשכך התובעת התפטרה מעבודתה, ולא פוטרה. עוד טענו הנתבעים כי במכתב ב"כ התובעת מיום 29.8.13 יש ניסיון "לייצר" את פיטורי התובעת יש מאין, תוך דרישה לתשלום פיצויי פיטורים, הגם שמעולם לא פוטרה.
29.
נוכח טענת התובעת לפיה פוטרה בשל פעילותה לארגון העובדים, ונוכח הכחשת הנתבעים כי יש קשר בין הפיטורים לבין ההתארגנות, יש לברר תחילה על מי מוטל נטל ההוכחה במקרה זה.
30.
בס"ק 29633-11-15 כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי ואח' נ' החברה הכלכלית
לפיתוח מיתר נקבע:
"מקום בו מעסיק מבקש לפטר עובד הפעיל בהתארגנות עובדים, מוטל עליו נטל מוגבר להראות כי הפיטורים לא נעשו בשל מעמדו או פעילותו בהתארגנות. די בחשד לכך שהפגיעה בעובד נעשתה בשל השתייכותו או פעילותו בארגון העובדים, כדי להעביר את הנטל אל כתפי המעסיק כי הפגיעה נעשתה מטעמים ענייניים, נטל שהוא, כאמור, מוגבר (ראו פרשת הוט, עס"ק 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מתנ"ס קריית מלאכי, פד"ע לט 295, ע' 303, ועס"ק 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' פלאפון תקשורת בע"מ ניתן ביום 7.1.13 ( להלן: פרשת פלאפון) וכן ס"ק 35645-06-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- אלבר ציי רכב בע"מ ניתן ביום 7.2.16).
ההגנה על פעילותם הארגונית של עובדים חלה ביתר שאת בשלב הטרום קיבוצי, בעת התארגנות ראשונית. במערכת יחסים טרום קיבוצית מדובר בשלב בו נדרשת התייחסות זהירה וקפדנית במיוחד (ראו לעניין זה בש"א (ארצי) 634/09 יעקב (קובי) חביב נ' ק.א.ל קווי אוויר למטען בע"מ, ניתן ביום 24.3.10 וכן פסקי הדין המאוזכרים שם בפסקה 26 לפסק הדין)
(ההדגשות שלי ש.ש.)".
31.
האם הנתבעים עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם?
32.
הנתבעים כאמור טענו כי התובעת לא פוטרה, אלא הוזמנה לשימוע שאליו לא התייצבה בשל מחלה, ומאז לא ביקשה לתאם מועד חדש לקיום השימוע.
33.
ויודגש כי בעת ההזמנה לשימוע, ביום 18.8.13, נדרשה התובעת שלא התייצב עוד לעבודתה, כרטיס העובד וכרטיס החניה ניטלו ממנה ונחסמה גישתה למחשב.
34.
התובעת הגישה העתק ממייל ששלח ד"ר עמנואל גרופר, דיקן בית הספר לחינוך וחברה ביום 21.8.13, היינו עוד בטרם מועד השימוע שאליו הוזמנה התובעת, ובו נרשם כך:
"לכל הסטודנטים בבית הספר לחינוך וחברה
שלום רב,
אני יודע ששמועות רבות נפוצות בימים אלה ואני מבקש להעמיד דברים על דיוקם.
מסיבות שאינן תלויות בי, הופסקה עבודתה של גב' נעמי קאהן-לינדר
כמנהלת בית הספר.
מישהו אחר אמור למלא את מקומה בהקדם...".
35.
במכתב ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת מיום 3.9.13 טענו הנתבעים ביחס למייל זה: "ההודעה אותה הנך מציינת בסעיף 8 למכתבך שבסימוכין נשלחה ללא ידיעת המכללה ולבד מהיותה לא נכונה, היא אינה משקפת את עמדתה של המכללה. דברים אלו נמסרו גם לשולח
ההודעה" (ההדגשה שלי ש.ש.). במכתב זה הכחישו הנתבעים כי קיבלו החלטה ביחס להמשך עבודתה של התובעת, ומסרו כי החלטה תתקבל לאחר קיום שימוע.
36.
הנתבעים לא שלחו מכתב תיקון לסטודנטים שאליהם נשלחה ההודעה המקורית, וזאת גם לא לאחר שקיבלה את מכתב התגובה מטעם ב"כ התובעת מיום 17.9.13 ולפיו, בין היתר:
"מרשתך לא רק שכבר קיבלה החלטה בעניינה של מרשתי, אלא אף הגדילה לעשות ואיישה את תפקידה של מרשתי מיד למחרת מעשה הפיטורין כאמור במכתבי הקודם.
עוד הגדילה לעשות מרשתך ואף העבירה את כרטיס העובד של מרשתי (כרטיס מגנטי) אותו לקחה מידי מרשתי בו ביום, העבירה כבר לעובד אחר על מנת שישתמש בו.
עוד ייאמר כי ככל שטענת מרשתך כי ההודעה שנשלחה לכלל הסטודנטים, נשלחה שלא על דעת מרשתך (דבר המוכחש), אזי מאז שליחתה (לפני כחודש) הייתה נשלחת לכל הפחות הודעה מתקנת או הודעה המבטלת הודעה זו אשר ב"רחל בתך הקטנה" מודיעה כי עבודתה של מרשתי הופסקה!
עוד הוכחה לכך כי מרשתך דה פקטו הפסיקה את עבודתה של מרשתי וקיבלה החלטה על כך היא דוח הנוכחות שנשלח למרשתי לצורך הזמת ימי מחלתה, בו נכתב על ידי מי מטעם מרשתך
"הופסקה עבודה".
37.
לאחר מכתב נוסף מיום 21.11.13 שבו ב"כ התובעת פנתה לב"כ הנתבעים לאחר שמכתבה נותר ללא מענה, ביום 28.11.13 השיב ב"כ הנתבעים כי התובעת לא פוטרה, בשל טעות של חשבות השכר נפלה טעות בחישוב ימי המחלה הצבורים והמנוצלים של התובעת וטעות זו תוקנה. למכתב צורף תלוש שכר והשכר שולם לתובעת באמצעות העברה בנקאית. ב"כ הנתבעים לא השיב ליתר טענות התובעת.
38.
במכתב זה צוין: "ככל שמרשתך מוותרת על זכותה לקיומו של שימוע ואין בכוונתה לחזור לעבודתה לאחר תום חופשת המחלה אנא הודיעי לנו על כך בהקדם". התובעת מעולם לא הודיעה כי אין בכוונתה לחזור או כי ויתרה על זכותה לשימוע, אולם הנתבעים לא הכחישו טענות התובעת לפיהן נודע לה שתפקידה אויש זה מכבר. בנסיבות אלה, לא היה טעם בקיום השימוע. הנתבעים אף לא טענו כי ביקשו לתאם לתובעת מועד אחר לקיום השימוע.
39.
בניגוד לטענות הנתבעים, התובעת מסרה בעדותה: "הודענו להם שסיימתי את מחלתי ולא קיבלתי זימון לשימוע" (עמ' 20 שו' 2).
40.
הגב' שירלי בן גיאת יוסוב, שעבדה כמנכ"לית הנתבעת בתקופה הרלוונטית (להלן: "שירלי") מסרה בעדותה:
"ש. מה מר אפשטיין אמר.
ת. הוא הכיר את הסיבות שגרמו להחלטה לפטר אותה, לזכרוני הוא הכיר את אותו בוקר שדוד שון הגיע אלי עם כרטיס העובד וכרטיס החניה של נעמי ואמר לי פיטרתי אותה"
(ההדגשה שלי ש.ש.) (עמ' 8 שו' 24-26).
41.
הנתבע 2 מסר בחקירתו באשר ליום שבו הוזמנה התובעת לשימוע:
"ש. אחרי שחזר דנתם והתחלתם לשבץ מישהו אחר לתפקידה?
ת. מישהו צריך לעשות משהו, זה לא דובר עם מישהו מילוי מקום או לתמיד
".
42.
בעדותו לא הכחיש הנתבע 2 כי משרתה של התובעת אויישה באופן מיידי, ועוד בטרם קיום השימוע. מהאמור עולה כי התובעת פוטרה ואין לקבל טענות הנתבעים לפיהם התובעת לא פוטרה.
43.
הנתבעים טענו כי ההזמנה לשימוע היתה בשל הנסיבות המפורטות במכתב ההזמנה לשימוע.
44.
במכתב ההזמנה לשימוע נרשם:
"הורינו לך לבצע רישום תלמידים לשנת הלימודים הקרובה, ולצערנו בחרת לסרב לדרישתנו.
כידוע לך, אי מילוי תפקידך, ובכללו רישום תלמידים לשנת הלימודים הקרובה ובניית מערכות שעות לתלמידים מהווה פגיעה מהותית וממשית בתפקוד המכללה וביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה ותלמידיה וגורם לנזקים כבדים למכללה.
בנוסף אנו רואים בחומרה רבה את קריאתך לעובדי המכללה שלא להתייצב לעבודתם במכללה.
הננו להודיע לך כי לאור הנזקים העצומים שנגרמים החליטה הנהלת המכללה לזמן אותך לשימוע בטרם תתקבל החלטה ביחס להמשך העסקתך במכללה...".
45.
מהאמור עולה כי קיימות 3 עילות להזמנת התובעת לשימוע:
א. אי רישום תלמידים לשנת הלימודים הקרובה.
ב. אי בניית מערכת שעות לתלמידים.
ג. קריאת התובעת לעובדי המכללה שלא להתייצב לעבודתם.
46.
כאמור, על הנתבעים נטל מוגבר להוכיח כי התובעת לא פוטרה בשל נסיונה לאגד את העובדים, אלא ישנן סיבות אחרות לפיטורים. נבחן את העילות שטענו הנתבעים.

אי רישום תלמידים לשנת הלימודים הבאה ואי בניית מערכת שעות לתלמידים
47.
בעניין זה מסרה התובעת בעדותה:
"ת. לא הייתי אחראית על מערך רישום וגם לא על מערך הכספים. התפקיד שלי היה לבנות את מערכת הלימודים. לא אמרתי לאנשים את מה שאתה אומר. אנשים שאלו אותי אם המכון הולך להיפתח בשנה הקרובה ועניתי להם שאנו עובדים במלוא המרץ לבנות את המערכת ושיפתח. אנשים לא יכלו להירשם באקדמיה משלמים על מערכת ובלי מערכת אי אפשר להירשם. המערכת לא הושלמה כי ההוראות שלי היו לא לעסוק בתנאי עבודה וחוזי עבודה עם המרצים. רק ההנהלה עשתה זאת והם לא עשו" (עמ' 21 שו' 11-16)(
דגש שלי ש. ש.)
48.
הנתבע 3 צרף לתצהירו (נספח 4) מייל מיום 12.8.13 ששלחה התובעת בתפוצה רחבה:
"נושא: "מערכת – תשעד"
שלום רב –
רצ"ב המערכת. אני מעיזה להגיד שזה סופי
, למרות שעדיין קיימים משבצות ריקות לשיבוץ קורסי בחירה אחדים. כל קורסי החובה וההתמחות שובצו.
אודה לכם אם תאשרו
את הדברים בהקדם האפשרי – גם אם כבר אישרתם בעבר; נעשו שינויים מסוימים, הוספות ושכפולים. ברצוני לפתוח את המערכת להרשמה כבר מחר.
בברכה" .(
דגש שלי ש.ש.)
49.
מהאמור עולה כי התובעת עבדה הן על בניית מערכת השעות, והן על פתיחת ההרשמה, וזאת 6 ימים בלבד טרם הזמנתה לשימוע.
50.
בתצהירה תארה התובעת פגישה בינה לבין מר מיכאל שון
, שהתקיימה יום לפני הזמנתה לשימוע, כך:
"פרסתי בפני
ו, כפי שעשיתי יומיים קודם בפגישה עם יעקב אפשטיין
, את הקשיים שנתקלתי בהם במלאכת הרכבת מערכת השעות לסמסטר הבא, כתוצאה מחוסר –תפקוד ההנהלה וחששות מרצים ומרצים פוטנציאליים: נוצר מעגל קסמים שבו מרצים לא הסכימו להתחייב להוראה עד שלא יקבלו חוזה חתום מההנהלה, ולכן אי אפשר היה לפתוח את המערכת לרישום סטודנטים".
51.
מהאמור עולה כי בניגוד לטענות הנתבעים, התובעת עבדה על סגירת מערכת השעות, על מנת לאפשר רישום סטודנטים, וזאת על אף הקשיים שנוצרו בשל מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת. כך גם כתבה במפורש. הנתבעים לא הגישו כל תיעוד התומך בטענותיהם, או שאישרו מה שביקשה. אף לא הוצג כי נעשתה לתובעת כל פניה בזמן אמת בעניינים אלו, טרם זימונה לשימוע. די בכך כדי לדחות טענות הנתבעים בעניין זה.
52.
חמור מכך- בסעיף 3 לתצהיר הנתבע מר אפשטיין הוא מציין כי עניין זה היה באחריותו ובאחריות מר שון וכלשונו: "

53.
על כן הם אשר פיטרוה בעילה של אי רישום
סטודנטים, היו האחראים בעצמם עניין זה של גיוס תלמידים לקורסים. סעיף זה במכתב השימוע הופרך ע"י התובעת.




הקריאה לעובדי הנתבעת שלא להתייצב לעבודה
54.
הנתבעים טענו כי סיבה נוספת לפיטורים היתה הקריאה של התובעת לעובדי הנתבעת, שלא להתייצב לעבודה. לתמיכה בטענה זו צרף הנתבע 3 לתצהירו מייל ששלחה התובעת לחלק מעובדי הנתבעת (נספח 5 לתצהיר הנתבע 3):
"
subject
: פיטורין
שלום לכולם –
זהבה חזרה מפגישתנו בשעה 12:00 היום וחיכה לה מכתב פיטורין. לאחר ההחלטה הקבוצתית שלא נאפשר פיטורין, אני מתכוונת להודיע להנהלה שעליהם לחזור בהם עוד היום, אחרת ננקוט בצעדים. לדעתי, צריך פשוט לא לבוא לעבודה, אודה לכם על תגובה מיידית; יש לי פגישה עם הרב שון בעוד 5 דקות.
בברכה".
55.
התובעת לא הכחישה שליחת המייל. יחד עם זאת, אין לראות במייל, כשלעצמו, קריאה לעובדים שלא להתייצב לעבודה, אלא חלק מהתארגנות העובדים, על מנת למנוע פיטוריהם על ידי ההנהלה, ובעקבות פיטורי העובדת זהבה, שהיתה נציגת העובדים במסגרת ההתארגנות. המסמך נוקט לשון "לדעתי" וממתין לתגובה כך גם העידה (ע' 21 ש' 28-31 ). אין בו ובלשונו החלטה או הוראה כטענת הנתבעים. ההיפך כתוב כי בדעתה להודיע להנהלה על כוונה לנקוט בצעדים, וזו הרי תכליתה של ההתארגנות.
56.
מעדותה של הגב' שירלי עולה כי הסיבה האמיתית לפיטורי התובעת היתה בשל ההתארגנות:
"ש. כן. אבל מר אפשטיין ידע על עניין הפיטורין של התובעת כמו חלק מהעובדים האחרים, היתה תכנית שהתבררה לי אחרי זה את מי רצו לפטר ואת מי לא, ומה עשו כדי לעשות את זה. באיזה שלב בנוגע לפיטורי התובעת דברתי עם יעקב ואמרתי לו תקשיב אני חושבת שהולכים לעשות פה דברים לא נכונים, אולי נעמי לא מבצעת את תפקידה לא כראוי אבל עצם הפיטורים כמו שאני רואה את הסיבה האמיתית לפיטורין בשל כן או לא התארגנות העובדים שייחסו אותה לנעמי אני לא חושבת שזו הצדקה לפיטורין ולכן ביקשתי ממר אפשטיין שידבר עם דוד שון ויניא אותו מזה"
(עמ' 8 שו' 18-23, דגש שלי ש.ש.).
57.
מהאמור עולה כי גם אם התובעת לא ביצעה את תפקידה כראוי, לא זו היתה הסיבה לפיטוריה, אלא התארגנות העובדים שיוחסה לה. טענות הנתבעים כלפי תפקודה של התובעת, גם אם יש בהן ממש, ואלו לא הוכחו, אינן טענות המצדיקות סילוקה של התובעת לאלתר ממקום העבודה, תוך חסימת הגישה למחשב ונטילת כרטיס העובד וכרטיס החניה מיידית.
58.
הגב' שירלי שללה בעדותה את האפשרות שהתובעת פוטרה פיטורי צמצום, עילה שאינה מופיעה כלל במכתב ההזמנה לשימוע ומסרה בעניין זה:
"נכון שפיטרו חלק מהעובדים בזכות אותה תואנה של קיצוצים אך במקומם הביאו עובדים אחרים. אציין שבלנדר היתה מכסת עובדים גבוהה מאוד, אך אם פיטרו מנהל בית ספר כזה או אחר ולמחרת הביאו מנהל בית ספר אחר, אז סיבת הקיצוצים לא היתה אמיתית
(עמ' 10 שו' 5-6). (דגש שלי ש.ש.).
59.
מעדותה של הגב' שירלי עולה באופן ברור כי סיבת הפיטורים היתה בשל ההתארגנות:
"בעקבות המידע חיים דוד אמר שהוא רוצה לפטר את התובעת, בעקבות זה שהיא מארגנת את העובדים?
ת. כן"
(עמ' 9 שו' 6-8).
60.
תמיכה נוספת לכך שהיה קשר בין התארגנות העובדים על ידי התובעת, לבין פיטוריה, יש לראות בסמיכות הזמנים שבין קיום המפגש העובדים לבין הפיטורים (בר"ע 15271-12-15 כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי ואח' נ' החברה הכלכלית לפיתוח מיתר בע"מ; ע"ע 17671-09-11 עיריית חולון ואח' נ' אליאס קסלר ואח').
61.
מעדויות הצדדים עולה כי שני עובדים נוספים פעלו יחד עם התובעת לצורך ההתארגנות, הגב' זהבה אברהם ומר דרור עצמון. מנספח 5 לתצהיר הנתבע 3 עולה כי הגב' זהבה קיבלה מכתב פיטורים. ביחס למר עצמון לא נטען כי פוטר אף הוא, אולם מטענות התובעת עולה כי היא היתה הרוח החיה מאחורי ההתארגנות, היא שלחה את המייל לעובדים, לאחר פגישת התייעצות שקיימו עם עו"ד, היא זו שנפגשה עם מר שון, וקישרה בין העובדים לבין ההנהלה בעניין זה. זאת ועוד, עם סילוקה של התובעת ממקום העבודה, פעולות ההתארגנות נפסקו באופן מיידי.
62.
בנוסף להפסקת ההתארגנות, ולמרות שהניכויים לא הועברו, נשכרו שירותי עובדים אחרים בשכר גבוה בטרם טופל החוב לקרנות. (ע' 34 סיפא ע' 35 רישא) מר אפשטיין ומר שון היו מורשי החתימה (ע' 35), כך שהייתה ידיעה שלהם על התנהלות זו.
63.
בע"ע 17671-09-11 עיריית חולון ואח' נ' אליאס קסלר ואח' קבע בית הדין הארצי לעבודה ביחס לזכות ההתארגנות כך:

"על רקע של תנאי עבודה ירודים, תוך שאיפה להשיג תנאי עבודה טובים יותר, התאגדו עובדים בארגוני עובדים בתחילת המאה הקודמת. את שלא הצליחו העובדים כבודדים להשיג, הצליח כוחם המאורגן של העובדים להביא.

"יסודה של הזכות לחופש ההתאגדות הוא בזכות לחירות אישית, שהתארגנות קבוצתית משמשת בסיס למימושה, בדרך של הגשמת יעדים משותפים. זכות ההתארגנות בארגון עובדים מאפשרת מתן קול לאלה שקולם מוחלש במסגרת הממוסדת המקובלת; תורמת לקידום ההליך הדמוקרטי; ולהבטחת החופש הכלכלי והחברתי של כל אזרח במדינה. זכות ההתארגנות מאפשרת את הגשמת יעדיו של משפט העבודה הקיבוצי, ובכללם איזון החסר דמוקרטי (
democratic deficit
); השמעת קולם של העובדים והגדלת השתתפותם, ולו במידת –מה, בניהול המפעל; יתר- שוויון בין העובדים עצמם; ויתר יעילות של המפעל, כשעצם היחסים הקיבוציים מרחיבים את שיתוף הפעולה מצד העובדים, מצמצמים עלויות של ניהול ומשא ומתן מול קבוצות עובדים שונות, ומאפשרים רציונאליזציה של השקעת המשאבים במקום העבודה תוך חשיבה כללית ולטווח רחוק
" (סטיב אדלר, התארגנות עובדים בישראל: מגמות, היבטים משפטיים ומדיניות, עתיד להתפרסם בספר אלישבע ברק-אוסוסקין).
הזכות לחופש התארגנות הוכרה כזכות אדם אוניברסאלית בהכרזה לזכויות האדם שהתקבלה ע"י עצרת האומות המאוחדות ביום 10.12.48 ובאמנות ובהצהרות של ארגון העבודה הבינלאומי (ראו אזכור האמנות בדיון (ארצי) נה/4-30 עמית הסתדרות עובדים מכבי – מרכז השלטון המקומי ואת פד"ע כ"ט 61, 78-79 להלן: "פרשת עמית").

הפסיקה חיזקה את מעמדה של הזכות לחופש התארגנות ועל אף שלא היתה כתובה, הוכרה כזכות יסוד חוקתית (ראו: פרשת עמית עמ' 76, דב"ע (ארצי)לב / 5-1 מרקוביץ ואח' – הסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח' פד"ע 197, 206; עס"ק (ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה פד"ע ל"ב 145) להלן: "פרשת הורן את ליבוביץ"). בפרשת הורן את ליבוביץ נקבע כי לזכות לחופש התארגנות קיימים צדדים נוספים כמו הגנה מפני פיטורים או התנכלות בשל מעורבות בהתארגנות או בשביתה, וכן זכות לנקוט צעדים ארגוניים, לרבות שביתות.
העקרונות שנקבעו בפסיקה עוגנו בתיקונים לחוק הסכמים קיבוציים בשנת 2001 ובשנת 2009 (תיקונים 6,7,8). בשנת 2001 נוספו סעיפים 33 ח- 33 ט"ז וביניהם נקבע בסעיף 33 ח כי: "לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם".

סעיף 33י
קובע איסור פגיעה בעובד לעניין חברות או פעילות בוועד עובדים או בארגון עובדים, בזו הלשון:
33י.
(א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:
(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;
(4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לעניין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;
(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.
(ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" – לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".
בשנת 2009 הוסף סעיף 33 י"א לפיו בית הדין רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק במקרים הבאים:
"33יא. (א) לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיפים 33ט ו- 33י והוא רשאי –
(1)
ליתן צו מניעה או צו עשה; הוראת פסקה זו כוחה יפה על אף האמור בסעיף 3 (2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970;
(2)
לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.
(ב)
(1) מצא בית דין אזורי לעבודה כי מעביד הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה".
נוכח מעמדה החוקתי של זכות ההתארגנות נולד העיקרון לפיו אין לפגוע בעובד בשל פעילותו בארגון עובדים, בהתארגנות או בשביתה, שנקלט בסעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים. על רקע זה נקבע בפסיקה כי בנסיבות של פיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוגבר יוטל על כתפי המעביד להראות כי הפיטורים נעשו מנימוקים עניינים, ולא דבק בהם פסול הקשור בפעילות בארגון עובדים (עס"ק (ארצי) 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אי.סי.איי טלקום בע"מ פד"ע ל"ו 298; עס"ק (ארצי) 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מתנ"ס קרית מלאכי פד"ע לט 295; עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ – הסתדרות העובדים הלאומית ניתן ביום 16.3.10).
הטעם להעברת נטל השכנוע לכתפי המעסיק, נעוץ בחשש כי מעסיק עלול לסכל התארגנות על ידי פיטורי פעילים מרכזיים ותוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים בנימוקים של צמצומים, אי התאמה, או בעיות משמעת".

64.
מר אפשטיין גם אישר כי קיבלו עובדים נוספים ב-2013 (ע' 28 ש' 13-18) לרבות את רעייתו של מר אפשטיין עצמו (ראו עדותו ע' 26 ש' 21-22, ע' 28 ש' 22-23, ע' 30 ש' 10 ואילך).
65.
נוכח האמור הוכיחה התובעת כי פוטרה לאלתר, מטעמי היותה ממארגני ההתאגדות וכי האמור במכתב שנשלח לה אינו העילה האמיתית כלל לפיטוריה. נוכח האמור חייבים כל הנתבעים בפיצוי.

שיעור הפיצוי
66.
כאמור, בהתאם לסעיף 33 יא (ב)(1) רשאי בית הדין לפסוק, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובלבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה.
67.
ביחס לשיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו לקבוע את גובה הפיצוי בגין התנהלות המעסיק בפגיעה בהתארגנות, קבע בית הדין הארצי בעניין עירית חולון:
"גדר השיקולים שבית הדין צריך להביא בחשבון במסגרת פיצוי לדוגמא, לפי סעיף 33 י"א הוא פועל יוצא של נסיבות כל מקרה ומקרה. כך למשל, באיזה שלב נפגע הערך של חופש ההתארגנות; האם מדובר בהתארגנות ראשונית, או במקום עבודה מאורגן; מהות הפעילות שבקשר אליה נפגע העובד – שביתה, עיצומים, או כל צעד ארגוני אחר; תפקידו של העובד בהתארגנות, או בוועד העובדים; חומרת הפעולה שננקטה על ידי המעביד כלפי העובד; השלכתה על הפעילות במועד שבו נעשתה תוך מתן משקל יתר לפיטורים; האם קיימים יחסי עבודה, ועוד. מדובר ברשימה לא סגורה של שיקולים בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו.
68.
בעניין עיריית חולון דחה בית הדין הארצי לעבודה ערעור על גובה הפיצויים שנפסקו, 15,000 ₪ לעובד בגין השהייה.
69.
בעע (ארצי) 16328-05-15 ק.א.ל. קווי אויר למ בע"מ נ' יעקב (קובי) חביב דחה בית הדין הארצי את ערעור החברה והותיר על כנו פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורי העובד, לאחר שנקבע כי מדובר בפיטורים אסורים שנעשו בעקבות מעורבות העובד בהתארגנות העובדים. טענות המעסיקה לפיטורי צמצום נדחו.
70.
בסעש (נצ') 7074-05-13 יהודה כהן ואח' נ' בנדע פלסט תעשיות בע"מ נקבע כי הנתבעת תפצה כל אחד מהתובעים בסך של 40,000 ₪, לאחר שנקבע כי התובעים פוטרו בעיקר על יסוד שיקולים ענייניים. לצד זאת כשיקול משני, אך ממשי, שקלה הנתבעת גם את עובדת פעילות התובעים לארגון עובדי המפעל. בית הדין קבע כי די בכך שאחד השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים, אפילו אינו השיקול המרכזי, הינו שיקול פסול, כדי להצדיק קביעה כי ההחלטה כולה פסולה. לפיכך נקבע כי התובעים פוטרו שלא כדין, בניגוד לסעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים.
71.
בעסק (ארצי) 15315-10-15
הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' דין שיווק וקליה בע"מ נפסקו, בהסכמת הצדדים, פיצויים בסך של 200,000 ₪, לאחר שבין הדין קבע: "בנסיבות המקרה המיוחדות ונוכח הצורך להרתיע מעסיקים הפוגעים בחופש ההתארגנות של העובדים, ומתוך הצורך להגן על חופש ההתארגנות ע"י פסיקת סכומי פיצוי אפקטיביים, מומלץ לצדדים להגיע לכלל הסכמה לפיה יוכפל סכום הפיצוי הכולל שתשלם החברה כך שהוא יועמד על סכום הפיצוי לדוגמא על פי חוק, דהיינו על הסך של 200,000 ₪. בנסיבות אלה על החברה יהיה לשלם להסתדרות סכום פיצוי נוסף בסך של 100,000 ₪ על סכום חבות החברה על פי פסק דינו של בית הדין קמא".
72.
בסק (ת"א) 32475-01-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה האגף להתאגדות עובדים נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ נפסקו פיצויים בסך 180,000 ₪, אשר יתחלקו בין עובדי הנתבעת, בגין הפגיעה בהתארגנות. בית הדין פרס את השיקולים בבואו לפסוק את גובה הפיצוי וקבע: "לנוכח כל האמור, קבעה הפסיקה שיש מקום להגנה מיוחדת על זכותם החוקתית להתארגנות של עובדים, שעה שאלה מצויים בשלב ההתארגנות ראשונית (ראו:

פסק דין
פלאפון, וכן את פסק דינה של כב' השופטת ורדה וירט-לבנה, עסק (41357-11-12 הסתדרות העובדים נ' אלקטרה, 15.1.13). זאת, אף מעבר להגנות הניתנות לעובדים המצויים בשלב הטרום קיבוצי המתקדם שבו מתנהל משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי, או בשלב הקיבוצי עצמו. לענייננו, משמעות הדברים הינה שיש להשית על מעסיק שפגע בהתארגנות ראשונית סכום פיצוי גבוה יותר מזה אותו יש להשית על מעסיק שפגע, בנסיבות דומות, בזכות ההתארגנות של עובדים שאינה מצוייה בשלב הראשוני".
73.
במקרה דנן, הוכח כי הנתבעים פיטרו את התובעת בשלב מוקדם של התארגנות ראשונית, במקום עבודה שלא היה מאורגן קודם לכן. הפגיעה היתה מהותית שכן התובעת פוטרה ממקום העבודה, וזאת מבלי ובטרם שננקטו צעדים ארגוניים על ידי העובדים. לזימונה לשימוע קדמו התייעצות עם עו"ד, פגישה עם העובדים ופגישה עם הרב שון. בעקבות הפיטורים – כשלה ההתארגנות, והעובדים שנותרו לא המשיכו בפעילות זו.
74.
עוד הוכח כי הייתה פגיעה בזכויות העובדים ע"י המעסיק כמו ניכוי ואי העברה של כספי הניכוי, מה שהצדיק אף מעשית ביתר שאת התארגנות זאת מעבר לזכות הבלתי תלויה להתארגנות.
75.
נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לשיקולים ולסכומים שנקבעו בפסיקה, בשים לב לשוני בין הסכומים שנקבעו בפסקי דין בתביעות אישיות של עובדים, אל מול הפיצויים שנקבעו במסגרת ס"ק, הנתבעים 2,3 ו-4 ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך כולל של 70,000 ₪ בגין הפיטורים שנעשו שלא כדין, תוך פגיעה בהתארגנות וללא קיום שימוע כדין.

טענת הקיזוז
76.
הנתבעים טענו כי התנהלות התובעת, היינו אי רישום תלמידים לשנת הלימודים הבאה ואי בניית מערכת שעות לתלמידים גרמו לפגיעה כלכלית בנתבעת.
77.
ראשית, כפי שקבענו לעיל, הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת פעלה כנטען, אלא הוכח ההיפך.
78.
שנית, אף לו היתה התובעת פועלת כאמור, מה שאין כן, הנתבעים לא הוכיחו כי היה קשר בין אי רישום תלמידים לבין התובעת. הנתבעת היתה במצוקה כלכלית קשה, בחובות של מיליוני שקלים, ללא קשר להתנהלות התובעת וייתכן כי סטודנטים פוטנציאליים לא נרשמו ללימודים כתוצאה ממצבה הכלכלי של הנתבעת. התובעת ציינה כי גם מרצים היססו להתקשר עם הנתבעת בנסיבות אלו. מר אפשטיין אישר זאת בחקירתו הנגדית (ע'37 ש' 17-18).
79.
מכל מקום, אף לא הוכח סכום התביעה בגין רכיב זה או נזק.
80.
נוכח כל האמור, טענת הקיזוז, אשר נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס או הוכחה, נדחית.

סיכום
81.
הנתבעים 2, 3 ו-4 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך כולל של 30,330 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, אשר נוכו משכרה ולא הועברו לקרנות.
82.
בנוסף, ישלמו הנתבעים 2, , 3 ו-4
לתובעת, ביחד ולחוד, סך כולל של 70,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, ללא הזמנה לשימוע ותוך פגיעה בהתארגנות.
83.
עוד ישלמו הנתבעים 2, , 3 ו-4, ביחד ולחוד, שכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל של
15,000
₪.
84.
סכומים אלו ישולמו בתוך 40 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ח, (10 אפריל 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.










נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור
, שופטת















סעש בית דין אזורי לעבודה 14095-03/14 נעמי קאהן-לינדר נ' מכון לנדר בפירוק, חיים דוד שון, יעקב אפשטיין, מיכאל שון (פורסם ב-ֽ 10/04/2018)