פסקי דין על אמאני בשארה | פסקי דין על יוני שגיא | פסקי דין על שומרה חב' לביטוח | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח ואח' |

26957-05/17 תק     09/04/2018




תק 26957-05/17 אמאני בשארה נ' יוני שגיא, שומרה חב' לביטוח בע"מ, הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 26957-05-17 בשארה נ' שגיא ואח'



לפני
כבוד הרשמת בכירה יעל מרמור דומב



ה
תובע
ת:

אמאני בשארה



נגד


ה
נתבעים
:

1.יוני שגיא

2.שומרה חב' לביטוח בע"מ

3.הכשרה חברה לביטוח
בע"מ

4.אורי לאופר




פסק דין


1.
עניינה של תביעה זו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 31/10/16 בתל אביב בין רכב התובעת ובין רכב נתבע 4 בו נהג נתבע 1. בעת התאונה גרר הרכב הפוגע נגרר.

2.
התובעת טוענת כי נתבע 1 - הנהג, פגע ברכבה מאחור. כתוצאה מן הפגיעה נגרם לתובעת נזק בסך כולל של 17,664 ₪: 16,664 בגין הוצאות תיקון הרכב, ו- 1,000 ₪ ששילמה עבור חוות דעת שמאי. התובעת פנתה לנתבעת 2 ולנתבעת 3, מבטחות הרכב והנגרר, אולם פוצתה על ידי נתבעת 3 – מבטחת הגרר, במחצית הסכום בלבד.

3.
אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לאחריות נתבע 1 לקרות התאונה, ומוסכם על כולם כי יש לפצות את התובעת בגין מלוא נזקיה. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת הכיסוי הביטוחי וזהות המפצה.

4.
טוענת נתבעת 2 – מבטחת הרכב הגורר, כי במקרה זה אין לרכב כיסוי ביטוחי ולפיכך דין התביעה נגדה להדחות. לטענתה הסתיר ממנה המבוטח כי לרכב חובר נגרר, ומאחר ולא רכש הרחבה לכיסוי נוסף עבור נגרר בהתאם לסעיף 19 לפוליסת הביטוח, מוחרגת התאונה שאירעה מתחולת הפוליסה. לטענתה חיבור נגרר לרכב מעמיד אותה כמבטחת בסיכון גבוה, ולו היתה מודעת לדבר, היתה הפוליסה יקרה יותר.

5.
נתבעת 3 מכירה באחריותה כמבטחת הנגרר, אולם מאחר ומדובר במקרה ביטוח של גורר ונגרר היא סבורה

שיש

לחלק

את

החבות

באופן שווה

בינה

לבין

נתבעת 2.

על

בסיס

הנחה זו

שילמה

נתבעת 3 מחצית מנזקי

התובעת
.

6.
במהלך הדיון שהתקיים בפני
חזרו הצדדים על גרסאותיהם. לדיון התייצב בעל הרכב ובעל פוליסות הביטוח, מר אורי לאופר, אשר צורף בהסכמת הצדדים כנתבע 4. טענותיו מתמקדות בעמדת נתבעת 2, כאשר לדבריו מאחר ואין מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונה, היה עליה לשלם את חלקה בהתאם לפוליסה שרכש. לדבריו, הפוליסה שרכש נערכה על בסיס רשיון הרכב בו צוין באופן ברור ומפורש כי לרכב וו גרירה קבוע. עוד לטענתו רכש את הרכב מהיבואן עם וו הגרירה, ורכש באמצעות אותו יבואן את פוליסת הביטוח עת נרכש הרכב. נתבע 4 טוען כי בעת רכישת הפוליסה לא נשאל דבר וחצי דבר בנוגע לחיבור נגרר לרכב.

7.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את הצדדים ונתתי דעתי לכל שהובא בפני
, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

8.
סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א – 1981 קובע כי בעת התקשרות עם מבוטח חלה על חברת הביטוח חובה להבליט הגבלות לחבותה. בהתאם נקבע כי חברת הביטוח לא תוכל להתנער מחבותה החוזית כל עוד לא הבהירה למבוטח מהות הסייגים לחבותה זו, ואם סייגים אלו חבויים אי שם בין שורותיה הצפופות של הפוליסה מבלי שהובאו לידיעת המבוטח, נוצר פער בין הידוע למבטח לבין הידוע למבוטח, היכול להכשיל את המבוטח (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר מנשה, פ"ד מט (2) 749).

9.
נתבע 4 - בעל הרכב, טוען כי בעת רכישת פוליסת הביטוח סבר כי ברכישתה יבוטח הרכב באופן כולל. לצורך כך הציג את רשיון הרכב על בסיסו נערכה פוליסת הביטוח, בו מתועד בכתב קיום וו גרירה קבוע. נתבע 4 תיאר את נסיבות רכישת הפוליסה לפיהן נרכשה בד בבד עם רכישת הרכב בעל וו הגרירה הקבוע באמצעות היבואן, כך שלדבריו היה ברור לשני הצדדים כי הביטוח כולל כיסוי גם במקרה ביטוח בו לרכב מחובר נגרר.

10.
טענות אלה לא נסתרו על ידי נתבעת 2, ואף שהדבר עלה במפורש במסגרת כתב הגנתה וכן במהלך הדיון, לא השכילה נתבעת 2 להציג את הקלטת שיחת רכישת הפוליסה בין הצדדים, או להביא עדים מטעמה לתמיכה בטענתה לפיה בעת רכישת הפוליסה נשאל המבוטח ביחס לנגרר.

11.
בבחינת נסיבות המקרה, ומאחר והצורך בהרחבת הכיסוי לא הובא לידיעת בעל הרכב אף שלאור רשיון הרכב מצופה היה מן הנתבעת 2 לעשות כן, אני סבורה שאין להניח לנתבעת 2 לחסות בצל החריג הנטען על ידה. נוכח נסיבות רכישת פוליסת הביטוח ואומד דעת הצדדים בעת רכישתה כפי שתוארה על ידי בעל הרכב, אני סבורה כי ציפיית המבוטח כי המקרה שאירע יכוסה על ידי הפוליסה סבירה ולגיטימית. תוצאת הדברים הינה חיוב חברת הביטוח בנזקים שנגרמו.

12.
חלוקת האחריות בין שתי חברות הביטוח אינה במחלוקת ולא עלתה כלל במסגרת טענות נתבעת 2. למען הזהירות אציין כי בשאלת חלוקת האחריות בין גורר ונגרר בעקבות תאונה, מקובלת עלי העמדה לפיה קיימת לגורר ונגרר אחריות משותפת ושווה, לאור שליטת הנהג היושב ברכב הגורר במכלול כולו – בגורר ובנגרר. לעניין זה ראו ת"א 39954/05 (ת"א) יורו דרייב ניהול ציי רכב בע"מ נ' אבו על הרד ואח'
(17/9/2006):
"מרגע שחוברו להם הגורר והנגרר יחדיו נוצר יצור חדש בעל אפיוני התנהגות דרך משלו. אף שהנהיגה מתבצעת מתוך הגורר, אין הנגרר רכיב פאסיבי בהתרחשות. שינויי המשקל, האורך וכושר התמרון משפיעים באופן אקטיבי מאד על התנהגות הכביש של הרכב המחובר. הנהג היושב בגורר הוא שולט במכלול – לא ה'גורר' עצמו. מכאן שאין לדעתי לייחס אחריות נפרדת ל'גורר' או ל'נגרר' כפי שנעשה לעתים בפסיקה, שהרי אשם לא יכול ליפול בהתנהגותו של חפץ, והנהג (שמאשמו נגזרת חבות המבטח) בגורר ובנגרר הוא אותו אדם עצמו. ניתן לתארו כמי שחובש לראשו שני כובעים נורמטיביים, בדומה לאדם המכהן בשני תפקידים. נורמטיבית הוא נוהג גם בגורר וגם בנגרר. מבחינה פיסית הוא שולט בשניהם באותן תנועות גוף. מבחינה נפשית ההחלטות שהוא מקבל מפעילות את שניהם לאור אותם שיקולים ועל סמך אותו ידע. משמע, מבחינה נורמטיבית נושאים אותם שני נהגים דמיוניים באותה מידה של אשם – והם (השוכנים במקרה באותו גוף גשמי) בבחינת מעוולים במשותף כלפי צד ג'".

13.
הדברים יפים אף לענייננו. מאחר ובמקרה זה התאונה התרחשה כתוצאה מנהיגת נתבע 1 ב'מכלול' – בגורר ובנגרר יחדיו, לא ניתן להפריד בין הרכב הגורר והנגרר, והתרומה להתרחשות התאונה של שני חלקי הרכב הינה זהה, כמו גם חבותם כלפי בעלת הרכב בו פגעו – התובעת.

14.
נזקי התובעת -
כאמור, הצדדים אינם חלוקים בשאלת גובה הנזק, וסכום התביעה מקובל עליהם.
מאחר ונתבעת 3 כבר נשאה במחצית נזקי התובעת, אני דוחה את התביעה נגדה ללא צו להוצאות.
אני מקבלת את התביעה נגד נתבעים 1, 2, ו-4 ומחייבת אותם, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 8,832 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף ישלמו נתבעים 1, 2, ו-4, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪ שישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.


ניתן היום,
כ"ד ניסן תשע"ח, 09 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 26957-05/17 אמאני בשארה נ' יוני שגיא, שומרה חב' לביטוח בע"מ, הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 09/04/2018)