פסקי דין על ענת איל קולר | פסקי דין על טוביה קולר | פסקי דין על רחל עלמה ברנסון | פסקי דין על אופרייט ליס |

1741-10/17 תק     12/04/2018




תק 1741-10/17 ענת איל קולר, טוביה קולר נ' רחל עלמה ברנסון, אופרייט ליס בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא



ת"ק 1741-10-17 איל קולר ואח' נ' ברנסון ואח'



בפני

כבוד השופטת עמיתה
אביבה טלמור


תובעים

1.ענת איל קולר

2.טוביה קולר


נגד


נתבעות

1.רחל עלמה ברנסון

2.אופרייט ליס בע"מ



פסק דין



לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 27.3.16 ברח' גלעד בסמוך לבית מס' 95 בישוב נירית (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 2 מס' רישוי 64-669-51 נהוג בידי תובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), ורכב נתבעת 2, מס' רישוי 34-179-54 נהוג בידי נתבעת 1 (להלן: "רכב הנתבעות").
בתביעתם עתרו התובעים לחיוב הנתבעות בסכום הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:
1.
נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של – 5,346 ₪.
2.
שכ"ט שמאי בסך של – 750 ₪.
3.
הפסד חצי יום עבודה לצורך פגישת שמאי והגעה למוסך בסך של – 300 ₪.
4.
הפסד שליש יום עבודה לצורך נסיעה לשחרור הרכב מהמוסך בסך של – 200 ₪.
5.
הפסד חצי יום עבודה (מצטבר) לצורך תיאומים ברורים והסדרת מסמכים בסך של – 300 ₪.
6.
הפסד חצי יום עבודה לצורך ניהול הדיון בביהמ"ש בסך של 300 ₪.
7.
עלויות מימון הלוואה בבנק בסך של – 337 ₪.

כך גם עתרו לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בסכום שיקבע עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש.

להוכחת תביעתם הגישו התובעים חשבונית מס' קבלה מס' 52326 מחב' המוביל – פוספלד בע"מ, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

תובע 2, שהוא הבעלים של רכב התובעים בו נהגה עובר לתאונה ותוצאותיה תובעת 1, רעייתו, ציין בעדותו את הדברים הבאים:
"
אני הבעלים של רכב שהיה מעורב ביום 27.3.16 בתאונה. מספר הרכב 64-669-51. ביום התאונה אני לא נהגתי ברכב ולא הייתי נוכח בתאונה. מי שנהגה ברכב זו תובעת 1, היא נהגה ברכב ברשותי ובהסכמתי המלאה. היא הודיעה לי שהרכב שלי היה מעורב בתאונה. התאונה התרחשה בסמוך ממש לביתי שברחוב גלעד 95 בישוב נירית וגם בסמוך לבית הנתבעת 1, שכן היא שכנה. אני יצאתי מהבית מיד אחרי שהייתה התאונה ושתובעת 1 הודיעה לי על התאונה. לרכב שלי נגרמו נזקים. הרכב שפגע ברכב שלי הוא רכב בבעלות הנתבעת 2 שהיה נהוג ע"י הנתבעת 1, ומספרו 34-179-54. הנזק לרכב ע"פ הערכת שמאי, היה 5,346 ₪. שכ"ט שמאי 750 ₪. אני מציין שהיו לי הפסדים בגין העובדה שהייתי צריך להפסיד חצי יום עבודה כדי להיפגש עם השמאי ולגשת למוסך ואני עותר לתשלום סך של 300 ₪ בגין הפסד זה. בהמשך הייתי צריך להפסיד 1/3 יום עבודה כדי לנסוע ולשחרר את הרכב מהמוסך ואני תובע 200 ₪. כמו כן היו לי הפסדים נוספים של זמנים לתיאומים ולבירורים ומסמכים שהייתי צריך לספק ואני מעריך את אובדן הזמן שלי בעבודה בסך של 300 ₪. כמו כן, גם היום בביהמ"ש אני מפסיד חצי יום עבודה ואני תובע 300 ₪. הייתי גם צריך לממן הלוואה למימון התשלום שלי למוסך כדי שלאחר התיקון אני אוכל להוציא את הרכב וזה עלה לי 337 ₪. כמובן שנגרמה לי גם עגמת נפש וסה"כ אני תובע סך של 7,533 ₪. צורפו לתביעה כל המסמכים המעידים על הנזקים כולל תמונות. אני הגעתי למקום התאונה מיד אחרי שהתרחשה. הנתבעת שפגעה ברכב שלי הייתה נסערת ומתנצלת. היא לקחה אחריות על התאונה מיד במקום התאונה. אחרי התאונה היא ביקשה שאפנה אל הביטוח. היא שלחה לי את ההודעה במסרון. אני פניתי לביטוח שלי והודעתי על התאונה, הם הכווינו אותי איך ומה לעשות כי אני לא מנוסה בכלל בדברים האלה. אמרו לי בביטוח שלי לגשת למוסך, להזמין שמאי והסבירו לי מה הפרוצדורה וכך עשיתי. אני הייתי בטוח שהעניים יסתיים מיד שכן הנתבעת שפגעה ברכב שלי לקחה אחריות על התאונה והפנתה אותי לביטוח שלה. בסופו של יום היא לא שילמה את הנזקים אלא אני הוצאתי את הכספים מכיסי. את הרכב שחררתי מהמוסך עם צ'ק דחוי ונתנו לי ארכה לקבל את הכסף מהביטוח של הנתבעת לכיסוי התשלום אבל לא קיבלתי אותו. אחרי ציפייה ממושכת, שלחו לי מסמך יבש, מעין טופס שמסומן איקס על יד רובריקה שהתביעה שלי נדחתה מחוסר אשמה של הנתבעת וזה היה ממש לקוני, קצר ומעליב. טופס זה הוגש לביהמ"ש. הייתי נסער ופניתי לנתבעת שהיא גם שכנה ואני מכיר גם את בעלה ואיפשהו טעיתי לחשוב שהם התכחשו לפגיעה ברכב שלי אך לא כך היה. הם סירבו לדבר איתי ואמרו לי לפנות לביטוח. זהל א שהם מתנערים
שהם פגעו ברכב שלי ואחראים לתאונה אלא שהביטוח שלהם שלא מכיר את הפרטים מעבר לניירת, הוא זה שלא היה מוכן לשלם. אני מבקש לחייב את הנתבעת 1, שנהגה ברכב שבבעלות הנתבעת 2, לשלם לי את סכום הנזקים בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

תובע 2 לא נחקר בחקירה נגדית ע"י נתבעת 1.

בחקירתו הנגדית לשאלה: "לפי מה הבנת במעמד התאונה מהנתבעת 1 שהיא אשמה, האם היא אמרה לך אני אשמה הוא בגלל שהיא התנצלה?" השיב: "היא גם התנצלה וגם חזרה כמה פעמים על המשפט "אני לא יודעת מה קרה לי, חלמתי, לא שמרתי על הימין, חלמתי", לשאלה: "אתה תבעת ימי עבודה, חלקים מהם, ועל ההלוואה שלקחת, ישלך מסמכים שמגבים ימי היעדרות והלוואה מהבנק?" השיב: "כשלקחתי הלוואה מהבנק, לקחתי את זה עם ניירת, היא מגובה בטפסים של בנק לאומי והגשתי אותם לביהמ"ש. לגבי שעות עבודה מצטברות, הייתי צנוע בתחשיב גלובלי כדי לא להידרש לסוגיה הבאה לבחון את ימי העבודה שלי ואת ערכם. אם אפנה לרו"ח ואבקש ממנו את עלות יום העבודה שלי ואכמת את זה לנזק אמתי" לשאלה: "אני אומר לך שאין הצדקה שאתה תאבד ימי עבודה בגין תאונה. משאירים את האוטו במוסך והולכים לעבודה. אני אומר זאת מניסיון. שמאי בא למוסך ולא אתה" השיב: "אתה מנהל הרבה תיקים, בשבילי האירוע הזה היה כבד, אין לי הרבה תאונות, נגרם לי נזק, יש הודאה, יש התנצלות. השמאי צילם את הרכב ופגש אותי. המתנתי לו עד שהגיע. הצילומים אצלכם זה צילומים מהמוסך. השמאי לא בא אליי הביתה. כל אלה דורשים זמן" לשאלה: "מכרת את האוטו?" השיב: "כן. יש לי הסכם מכירה. מכרתי אותו ב-4,500 ₪." לשאלה: "אתה דורש פה סכום ואתה אמור להראות שמכרת את הרכב בסכום מסוים ובאמת הפסדת" השיב: "אין לי פה את ההסכם. אתם לא ביקשתם שאני אביא את ההסכם אז לא הבאתי, אם הייתם מבקשים הייתי מביא".

תובעת 1 אשר נהגה ברכב התובעים עובר לתאונה ותוצאותיה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:
"ביום 27.3.16 בסביבות השעה 09:00 יצאתי מביתי שברחוב גלעד 95 בישוב נירית. נכנסתי לרכב שבבעלות מר טוביה קולר
, שהוא בעלי ויחד איתי היה הבן שלי. נכנסתי לרכב כפי שציינתי, הנעתי אותו, התחלתי לנסוע. כשהגעתי בסמוך לבית מס' 90, שזה כמה בתים מהבית שלי, וכשאני נוסעת בצד ימין הדרך באטיות שכן רק התחלתי בנסיעה, הגיע מולי רכב כשהוא סטה לנתיב שלי כלומר שמאלה כיוון נסיעתו, אני ראיתי שהראש של הנהג היה כלפי מטה. אני צפרתי פעם אחת לרכב הזה ושוב צפרתי כמה פעמים, הנהגת של הרכב שבינתיים כבר התקרבה יותר לרכב שלי כשהיא נוסעת בנתיב שלי הרימה את הראש וניסתה לסטות ימינה כדי לחזור לנתיב שלה. בכל זאת הרכב שלה פגע ברכב שלי ונגרמו נזקים. אחרי התאונה עצרתי את הרכב בצד שמאל, מיד התקשרתי לבעלי והוא הגיע תוך דקה כי הוא היה בבית כי שנינו עובדים מהבית. זה היה לא נעים כי מי שפגעה ברכב שלי זו למעשה שכנה שלי שהיא נתבעת 1 והיא חזרה והתנצלה.
היא אמרה "חלמתי, לא שמתי לב, לא שמרתי על הימין". זו הייתה סיטואציה לא נעימה. מאחר ובעלי הגיע, הוא דיבר איתה ולקח ממנה את פרטי הביטוח. צילמתי את המסמכים שלה. כל הנושא של הטיפול במוסך בעלי הוא זה שטיפל. זה שהאוטו נמכר זמן רב לאחר התאונה זה לא רלוונטי כי אנחנו הוצאנו כספים על תיקון הרכב על פי חוו"ד שמאי. אנחנו תיקנו את הרכב על פי חוו"ד שמאי ושילמנו בדיוק את סכום הנזק שהוא קבע ולא מעבר לכך. מבקשים לפסוק את סכום הנזק בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

תובעת 1 לא נחקרה בחקירה נגדית ע"י נתבעת 1.

בחקירתה הנגדית ע"י נציג הנתבעת 2 לשאלה: "את אומרת שרק התחלת נסיעה ואז הייתה התאונה? השיבה: "נסעתי מהבית שלי עד מקום התאונה. היו בערך 70-80 מטר. זו הייתה תחילת נסיעה כי התאונה קרתה בסמוך לבית מס' 90. לא יכולתי לפתח מהירות נסיעה. התחלתי לנסוע מביתי ברח' גלעד 95" לשאלה: "אז אם את רואה רכב מגיע מולך בסטייה כלשהי למה לא בלמת אלא רק צפרת?" השיבה: "כמובן האטתי מאותה מהירות בה נסעתי ושלא הייתה גבוהה וגם צפרתי. הנתבעת 1 באה מהעיקול והיא זו שסטתה לעבר הנתיב שבו אני נסעתי כלומר סטתה שמאלה כיוון נסיעתה" לשאלה: "התאונה קרתה אחרי העיקול או בעיקול? השיבה: "אחרי העיקול כיוון נסיעתה. הראש שלה היה בוודאות למטה. מהכיוון שלי זה לפני העיקול. אני באתי בנסיעה ישר ברח' הגלעד. היא באה מעיקול ונכנסה לכביש וסטתה שמאלה לעבר הנתיב שלי".

נתבעת 1, אשר נהגה ברכב הנתבעים עובר לתאונה ותוצאותיה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:
"
ביום 27.3.16, בסביבות השעה 09:00 נהגתי ברכב שמספרו 34-179-54. אני גרה ברח' גלעד 28 בישוב נירית. חזרתי משיעור פילאטיס, נכנסתי לישוב, נסיעה מאד אטית ברח' גלעד לעבר הבית שלי. הדבר היחידי שאני זוכרת את זה המכה, לא שמעתי שצופרים לי. כלום אני לא זוכרת. אני רק זוכרת את המכה. עצרתי בצד, יצאתי מהרכב ופגשתי את ענת שהיא שכנה. כשהיא שאלה אותי מה קרה לי ואני מיד התנצלתי ואמרתי שאני לא יודעת מה קרה לי שכנראה חלמתי. לא אמרתי שסטיתי ימינה, בוודאות. לא ראיתי את הרכב של התובעת כשהוא נוסע בנתיב הנגדי בצד ימין לפני התאונה. אני לא הורדתי את הראש למטה אבל אני כן רוצה לומר שלא ראיתי את הרכב של התובעת עד המכה ברכב. אני לא יכולה בכלל להסביר מה היה בתאונה ולא יודעת איך היא קרתה".

נתבעת 1 לא נחקרה בחקירה נגדית.

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותם של התובעים. עדותם הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לתובעת 1 כל פרטי השתלשלות ארוע התאונה וניתן לסמוך על עדותה. מה עוד שעדות נתבעת 1 עולה בקנה אחד עם עדותה של תובעת 1.
תובעת 1 ציינה בעדותה כי מיד אחרי קרות התאונה התנצלה נתבעת 1 על שגרמה לתאונה באומרה: "חלמתי, לא שמתי לב, לא שמרתי על הימין".

נתבעת 1 בעדותה אישרה דברי תובעת 1 בציינה "עצרתי בצד, יצאתי מהרכב ופגשתי את ענת שהיא שכנה. כשהיא שאלה אותי מה קרה לי ואני מיד התנצלתי ואמרתי שאני לא יודעת מה קרה לי שכנראה חלמתי". נתבעת 1 אף אישרה כי עובר לתאונה לא הבחינה כלל ברכב התובעים הנהוג בידי תובעת 1 וכדבריה: "לא ראיתי את הרכב של התובעת כשהוא נוסע בנתיב הנגדי בצד ימין לפני התאונה" והוסיפה "אבל אני כן רוצה לומר שלא ראיתי את הרכב של התובעת עד המכה ברכב".


בקבלי עדות תובעת 1 המהימנה עלי אני קובעת כי ביום התאונה נהגה תובעת 1 ברכב התובעים ברח' גלעד בישוב נירית, כשהיא נוסעת בצד ימין הכביש כיוון נסיעתה. תובעת 1 המתגוררת ברח' גלעד 95 בישוב נירית החלה בנסיעה כשהיא נוהגת ברכב התובעים, ממקום חנית רכב התובעים ליד ביתה, ונוסעת כאמור ברח' גלעד באיטיות, בצד ימין הכביש כיוון נסיעתה. בהגיע רכב התובעים הנהוג בידי תובעת 1 בסמוך לבית מס' 90 שברח' גלעד הגיע רכב הנתבעים הנהוג בידי נתבעת 1 כשהוא נוסע בנתיב הנגדי כיוון נסיעת רכב התובעים. נתבעת 1 אשר נהגה ברכב הנתבעים לא שתה לבה לנעשה בדרך, סטתה עם רכב הנתבעים בו נהגה שמאלה כיוון נסיעתה לעבר נתיב נסיעת רכב התובעים מבלי להבחין בו כלל ברכב התובעים, לא בלמה רכבה מבעוד מועד ובנהיגה חסרת זהירות זו פגעה עם רכב הנתבעים בו נהגה ברכב התובעים וגרמה לתאונה ותוצאותיה.

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבעת 1 שנהגה ברכב נתבעת 2 ועל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בסכום נזקי התובעים שנגרמו בתאונה ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.


נזקי התובעים שהוכחו לפני הינם כדלקמן:
1.
נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של – 5,346 ₪.
2.
שכ"ט שמאי בסך של – 750 ₪.
3.
עלויות מימון הלוואה שנטלו התובעים בבנק לאומי לצרוך תשלום נזקי רכב התובעים כמפורט בדף חשבון בנק לאומי בסך של – 337 ₪.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד ולחוד את סכום תביעתם שהוכח לפניי בסך של – 6,433 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 27.3.16 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של -750 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז –לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.
ניתן היום,
כ"ז ניסן תשע"ח, 12 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 1741-10/17 ענת איל קולר, טוביה קולר נ' רחל עלמה ברנסון, אופרייט ליס בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/04/2018)