פסקי דין על עזבון המנוח הרמן הלפרין | פסקי דין על עז' המנוחה אידה הלפרין | פסקי דין על יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון | פסקי דין על מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית |

55496-10/17 עתמ     11/04/2018




עתמ 55496-10/17 עזבון המנוח הרמן הלפרין, עז' המנוחה אידה הלפרין נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון, הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון, מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 55496-10-17 הלפרין ואח' נ' המחוזית לתכנון ובניה מח' ואח'






בפני
: כבוד השופט דני צרפתי



העותרים

.1
עזבון המנוח הרמן הלפרין

.2
עז' המנוחה אידה הלפרין


ע"י מנהל העיזבונות- אילן בורנשטיין

נגד

המשיבים
.1
יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון


.2
הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון


ע"י עו"ד חנין סמעאן מויס
- פרליטות מחוז צפון- אזרחי

3. מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ





ע"י עו"ד איקו פרי





פסק דין


1.

במסגרת עתירה זו עותר מנהל עיזבון המנוחים שפרטיהם בעתירה (להלן: "העותרים"), להורות על ביטול החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון (להלן: "הוועדה" ו/או "הוועדה המחוזית") מיום 3.7.17, הדוחה את ההתנגדויות שהוגשו באשר לתכנית ג/21301 'מושב מרחביה' (להלן: "התכנית"), ומאשרת את התכנית להרחבת השטח המיועד לבינוי בישוב.

בנוסף, מלינים העותרים על החלטת יו"ר הוועדה המחוזית לדחות את בקשתם להעניק להם רשות לערור כנגד ההחלטה לאישור התכנית כאמור, בפני
המועצה הארצית לתכנון ובניה.

העובדות הצריכות לעניין

2.

מושב מרחביה, הממוקם בעמק יזרעאל, נוסד בשנת 1911 ומנה עד לשנים האחרונות 61 נחלות. בהחלטת שר החקלאות מיום 21.8.11 הוכפל מספר הנחלות במושב באופן שמספרן אושר לכדי 122
נחלות (להלן: "תקן הנחלות החדש").

3.

לצורך מימוש תקן הנחלות החדש כמפורט, ערכה והגישה אגודת מושב מרחביה (להלן: "האגודה") את התכניות שבדיון, להרחבת הישוב
והסדרת תוספת הנחלות בשילוב מיטבי עם מרקם הישוב הקיים (ראה סעיף 2 להוראות התכנית). מטרת התכנית הינה חיזוק אופיו החקלאי של היישוב על ידי הוספת הנחלות האמורות, וכנגזרת מכך, הגדלת מספר תושבי המושב.

4.

לציין כי מרבית הנחלות במושב מנוהלות ע"י רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"). עם זאת, לצד שטחים המנוהלים על ידי רמ"י, מצויים בתחום המושב שטחים בבעלות פרטית, שרוב רובם אינם רלבנטיים לשטח הנחלות שבדיון. המנוחים, שעיזבונותיהם הינם העותרים בהליך דנן, אינם בעלי זכויות בנחלות, אלא בבעלותם קרקע לבניה וקרקע חקלאית בתחום המושב (חלקה 2 בגוש 16809 בשטח של 22.7 דונם).
לציין כי בשנת 2016 נמכר החלק ממקרקעי המנוחים שהיה מיועד לבניה ופיתוח, כך שנותרה בבעלות המנוחים חלקה המיועדת לחקלאות בלבד.

5.

כפי שנפרט, על פי הוראות תמ"א/35 ותמ"מ 2/9, מספר יחידות הדיור המקסימאלי שניתן לבנות במושב מרחביה (כולל היחידות הקיימות) הינו
450 במספר.
זאת ועוד, ערב הפקדתה של התכנית שבדיון, חלו על מרחביה שתי תכניות מתאר מקומיות, אשר מכוחן ניתן לבנות יחידות דיור, האחת- תכנית ג/3655, משנת 1988, והשנייה- תכנית ג/7424 משנת 1993. תכנית ג/3655 לא נקבה במספר יחידות דיור אשר ניתן להקים מכוחה אלא רק קבעה זכויות בניה למגורים. מכל מקום, סך יחידות הדיור לבניה מכוח תכנית ג/7424 והמוצעות מכוח התכנית שבדיון מסתכם לסך- 334 יחידות דיור.

6.

העותרים הגישו התנגדות לתכנית בפני
ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית
בטענה שהתכנית אינה מציעה פיתוח בחלקתם וכי חלקתם כמו גם חלקות אחרות בתוך ומחוץ לתכנית מופלים לרעה שעה שהקצאת יחידות לא נעשית גם בחלקתם; כי התכנית מציעה מספר יחידות החורג מהמכסה הקבועה בתמ"א 35 ובתמ"מ 9/2. כמו כן נטען כי הליכי הדיון בתכנית היו פגומים שעה שלא הונחה, מראש וכמתחייב, חוות דעת מטעם היועץ המשפטי לוועדה לשאלת זכותה של האגודה להגיש את התכנית, כמצוות סע' 61 א לחוק התכנון והבנייה.

7.

לציין כי תחילה כללה התכנית בתחומה גם קרקעות שאינן בגדר שטח מיועד לבנוי, ושייעודם לחקלאות כדוגמת חלקת העותרים, הגם שקרקעות אלו לא שינו את מצבם התכנוני (ייעוד או זכויות בניה) במסגרת התוכנית, משעה שאינן נכללות בקרקעות המיועדות להרחבת הנחלות.

במסגרת הדיון בהתנגדויות לתכנית, החליטה הועדה המחוזית שאין מקום ותכלית להותיר קרקעות אלו בתחום התכנית שעה שהתכנית למעשה לא חלה עליהם (קרקעות אלו "נכנסות ויוצאות" מהתכנית ללא שינוי) והיא הורתה על הוצאתם מהתכנית על דרך תיקון תחום התכנית.

8.

סופו של יום, דחתה הועדה את ההתנגדות שהגישו העותרים. בקשה מאוחרת שהגישו העותרים להתיר להם להגיש ערר לפני המועצה הארצית לתכנון ובניה, נדחתה
אף היא (עפ"י החלטת יו"ר הוועדה מיום 31.7.17).


כנגד החלטות אלו; לדחות את ההתנגדות ולא להתיר רשות ערר, מופנית כאמור העתירה.

טיעוני העותרים בתמצית

9.

העותרים טוענים כי העתירה מעלה מספר סוגיות המחייבות התערבות של בית המשפט.

10.

לטענתם, התכנית פוגעת בחלקתם באופן קשה ומונעת מימוש זכויות בניה בעתיד בחלקה החקלאית שבבעלותם בעתיד.


עפ"י העותרים, יש באישור התכנית, כפי שאושרה, משום הפליית העותרים ביחס לבעלי הנחלות, שעה ששטחים חקלאיים שבשליטת האגודה מקבלים זכויות בניה, ואילו חלקת העותרים הנמצאת באותו מעמד לא.

11.

עפ"י הנטען, הוראות תמ"א 35 במשולב עם הוראות תמ"מ 9/2 מחייבות לכלול את חלקת העותרים בתחום התכנית, ומשום כך הכרח לכלול את חלקתם בתחום התכנית ולייעדה לבניה, תוך הקפדה על חלוקה שוויונית של זכויות הבניה המוקצות, ובפרט שעה שמכסת יחידות המגורים הכוללת מוגבלת כאמור.

בהקשר זה, מפנים העותרים
לתיקון 1ב לתמ"א 35 ולסעיף 8.1.3.3 לתמ"א הנ"ל וטוענים כי התיקון מחייב לכלול בתכנית את כל השטח המיועד לפיתוח (תחום היישוב הכפרי בלשון תמ"מ 9/2), הכולל את חלקת העותרים, כשבנדון מפנים הם בין השאר להגדרה של "שטח המיועד לפיתוח" בתמ"א.

12.

מוסיפים העותרים וטוענים, כי יזמית התכנית איננה בעלת עניין בכל שטח הקרקע שבתחום התכנית ועל כן היה עליה לעמוד תחילה, ומוקדם לקיומו של דיון בתכנית, בתנאי סעיף 61א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה (הוכחת זכויות בשיעור של 75% מסך הקרקע הכלולה בתכנית והוכחה כי התכנית אינה פוגעת בקרקע שיזמית התכנית אינה בעלת זכות בה).

בהקשר זה טוענים העותרים כי דרישות הסעיף האמור, ובכללם קבלת חוות דעת היועץ המשפטי של הוועדה בענין, מטרתם לשמור על השוויון באופן שעל יזמית התכנית לפעול להשבחת כל הקרקעות הכלולות בתכנית באופן יחסי שווה, ובדרך זו לוודא שקרקעות המיעוט יושבחו באותו שיעור כפי קרקעות יזמית התכנית.

עפ"י העותרים, תנאי הסעיף הנ"ל לא קוימו כלל, ודי בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטה לאישור התכנית.

בהקשר לאמור, מוסיפים העותרים, כי המסמך המתיימר להיות חוות דעת של היועץ המשפטי לוועדה המחוזית, איננו בבחינת חוות דעת מבחינה צורנית ומהותית, וכי הוא נערך שלא עפ"י דרישות סעיף 61א(ב1) לחוק התכנון והבניה.

13.

העותרים מוסיפים וטוענים כי ההחלטה לקדם דיון בתכנית, התבססה על חוו"ד השמאי גדעון קרול, אשר שימש כשמאי הוועדה המקומית "יזרעאלים". לטענתם, הגשת חוות הדעת הנ"ל בשם ועבור האגודה השיתופית- יזמית התכנית, יש בה משום טעם לפגם המצדיק את פסילת חוות הדעת, בהינתן עירוב האינטרסים וניגוד העניינים הברור.

14.

עוד נטען כי חוות דעת השמאי קרול וחוות דעת היועץ המשפטי של הוועדה, כלל לא פורסמו, זאת על אף היותן חלק ממסמכי התכנית המחייב פרסומן על פי דין.

15.

עוד טוענים העותרים כי בהחלטה לאישור התכנית נקבע באופן שגוי ומטעה כי התכנית אינה מנצלת את מלוא פוטנציאל הבינוי בישוב. לטענתם, בפועל לא נותר מלאי של 116 יחידות דיור (להלן גם: "יח"ד") כטענת יזמי התכנית וכהחלטת הוועדה, זאת מאחר שבניגוד לאמור בתכנית, 118 יח"ד קטנות, אשר נטען כי לא יכללו במניין היחידות שבמכסת היחידות למגורים, בפועל כלולות באותה מכסה.

מנהל העיזבון הוסיף וטען במעמד הדיון, כי התכנית כמו גם הוועדה בדיוניה לא בחנו ולא קבעו מה הוא פוטנציאל יחידות הדיור הגלום בתחום "התכנית המאושרת", כאשר בפועל ומכח תכנית ג/7424 המדובר בעוד עשרות יח"ד נוספות, מעבר לאותה תוספת יחידות, עפ"י התכנית שבדיון. לפיכך, עפ"י הנטען, אותן 334 יח"ד המצוינות בתכנית, אינן משקפות את כלל יחידות הדיור הרלוונטיות לסוגיית מכסת היחידות המותרות עפ"י תמ"א 35 ותמ"מ 9/2 וכפועל יוצא מכך, לא ברור כמה יח"ד יוותרו במלאי התכנוני, אם בכלל.

עפ"י העותרים, במצב דברים זה ומשלא הוגש מסמך המפרט את כל יחידות הדיור שניתן להוסיף בכל המושב, לרבות בחינה האם לאחר אישור התכנית תיוותר לעותרים כמו גם לשאר בעלי החלקות שמחוץ לתחום התכנית, יתרת מכסה של יח"ד אחרות, הרי שלא היה מקום לאשר את הפקדת התכנית.

16.

עוד נטען, כי ההחלטה לאישור התכנית לוקה בפגמים נוספים, המצדיקים לבטלה על אתר

(נציין כבר עתה כי חלק מהטיעונים להלן היה יכול להיות רלוונטי רק לעת בו נכללה חלקת העותרים בתחום התכנית);

17.

על פי הנטען, התכנית אינה מסדירה דרך גישה לחלקתם, זאת על אף הסדרת כבישים ודרכי גישה לחלקות האגודה השיתופית. לטענת העותרים, ללא הסדרת דרך גישה לחלקתם נמנעת מהם האפשרות לממש בניה בחלקה מכח זכויותיהם היחסיות למימוש בניה מכוח תמ"א 35 ותמ"מ 9/2, הרלוונטיות לכל התחום המיועד לפיתוח והכולל את חלקת העותרים.

18.

עפ"י העותרים, הוועדה המחוזית התעלמה מהפתרון התכנוני שהוצע על ידם, במסגרתו הוסדרה דרך גישה לחלקתם ונקבעה תוספת בינוי בתחום החלקה, פתרון שהיה מתאפשר על דרך ביצוע תיקון שולי בתכנית.

עוד לטענתם, אין בתכנית התייחסות לסוגיית 'הסטת קו החשמל' (לאן יוסט, מי ייפגע מכך ועוד).
פגם נטען נוסף בהחלטה לאישור התכנית, נוגע לדרישה לפיה "תנאי להיתר בניה יהיה אישור תכנית בינוי בוועדה המקומית לגבי כל שטח התכנית בשלמותה". לטענת העותרים, עסקינן בתנאי דרקוני שאיש לא יוכל לעמוד בו בהינתן האזורים הדורשים "איחוד וחלוקה" בתכנית ואשר חלקם לפחות תלויים בהסטת קו החשמל.

19.

לטענת העותרים, הוועדה המחוזית גם פגעה בזכות הטיעון העומדת להם, זאת משלא חשפה בפני
הם, את כל המסמכים והראיות הנוגעים לתכנית, ובכלל זה תגובת עורך התכנית להתנגדויות.

20.

העותרים מצביעים על כשלים נוספים הנוגעים לפרסום מתחייב של תמלילי הדיונים בהתנגדויות. לטענתם, פרסום תמלילי הדיונים בהתנגדויות מושא התכנית, נעשה בשלב מאוחר (כחודשיים- שלושה לאחר הדיונים עצמם), באופן הפוגע ביכולת העותרים לכלכל צעדיהם המשפטיים להמשך.

21.

במעמד הדיון בעתירה טען מנהל העזבון לראשונה (תוך שהמשיבים מתנגדים לכל "הרחבת חזית") כי בתחום התכנית כלול שטח שאינו חלק מתחום הישוב הכפרי כמפורט בתמ"מ 9/2 (ובהתאמה גם אינו חלק מהתחום המיועד לפיתוח עפ"י התמ"א), ועל כן אסור היה לכלול חלק זה בתכנית.

22.

עוד נטען במסגרת הטיעונים בע"פ כי מנהל העיזבון הגיש תכנית (מבלי שפירט את פרטיה) לשינוי ייעוד חלקת המנוחים, לרבות בקשה לניצול זכויות בניה, אולם תכניתו בפועל אינה מקודמת וגם באמור רואים העותרים חוסר שוויון.

23.

לחלופין טוענים העותרים, כי בהינתן הפגמים המפורטים בהחלטה לאישור התכנית והשאלות העקרוניות המחייבות בירור, הרי שהתחייב למצער, ליתן להם זכות ערר כך שיהיה ניתן לקיים דיון עקרוני בסוגיות השונות בפני
המועצה הארצית לתכנון ולבניה.
לטענתם, החלטת יו"ר הוועדה המחוזית שלא ליתן להם רשות ערר הינה גם היא החלטה שגויה, בלתי סבירה והמחייבת התערבות.

טיעוני האגודה בתמצית

24.

בפתח טיעוניה טוענת האגודה, כי יש לדחות את העתירה שעה שלא נפל כל פגם בהתנהלותה ואופן הפעלת שיקול דעתה של הוועדה המחוזית כמו גם בהחלטת יו"ר הוועדה שלא להיעתר לבקשת רשות הערר שהוגשה.

25.

לטענת האגודה, התכנית אינה עוסקת בפיתוח נדל"ני של חלקות קרקע בתחום משבצת המושב, כי אם ביצירת הנחלות החקלאיות הנוספות, בבחינת מימוש תקן הנחלות החדש שאושר, קביעת גבולותיהן, תכנון מערכות התנועה והכבישים, תשתיות ביוב וניקוז לנחלות אלו, הכל כמפורט בתכנית.

26.

האגודה מוסיפה וטוענת, כי אין לה מחויבות כלשהי לעותרים, שעה שהקרקע שבבעלותם הינה קרקע חקלאית פרטית, שאינה חלק ממערך הנחלות במושב ואינה כלולה עוד בתחום התכנית. בנדון הוסיפה האגודה, כי בתחום משבצת המושב, כלולים 690 דונם קרקעות פרטיות כשחלקת העותרים (22.7 דונם) מהווה 3.1% בלבד מכלל הקרקעות הפרטיות שבמשבצת. קרקעות אלו ככלל, אינן חלק מהתכנית העוסקת בהסדרת תקן הנחלות כאמור והאגודה מתנגדת ליתן לעותרים עדיפות על פני בעלי הקרקעות הפרטיות האחרים, על דרך הכללתם בתכנית.

27.

ממשיכה וטוענת האגודה, כי התכנית, כפי שקבעה בענין גם הוועדה, אינה מנצלת את כל זכויות הבניה המוקצות ליישוב, שכן גם לאחר אישור התכנית וזכויות הבנייה על פיה, קיימת יתרה של כ- 116 יח"ד למימוש בעתיד. בהתאם, העותרים חופשיים ליזום תכנית לבינוי ולהגישה לאישור הוועדה המחוזית כשתכנית זו תיבחן עפ"י שיקוליה וסמכויותיה של הוועדה.

28.

האגודה מוסיפה ומבהירה, כי התכנית נועדה לממש את ההסכמות בין האגודה לרמ"י ומשרד החקלאות בדבר הכפלת מספר הנחלות החקלאיות ביישוב, כמו גם לחזק את אופיו החקלאי של הישוב, כאמור.

29.

עפ"י הנטען, הניסיונות מצד העותרים למנוע את קידום התכנית, אותה האגודה פועלת לקדם מול הרשויות כבר למעלה מעשור שנים, ובהינתן מטרות התכנית כפי שפורטו, יש בהם כדי לפגוע באופן קשה ובלתי סביר באגודה ובחזון החקלאי. ניסיונות אלו כל תכליתם לסחוט מהאגודה זכויות שלא מגיעות לעותרים.

30.

האגודה מוסיפה ומציינת, כי העותרים לא רק שלא הבהירו כיצד התכנית פוגעת בזכויותיהם הלכה למעשה, אלא שבפועל, המנוחים או יורשיהם לא נקטו בהליך תכנוני כלשהו בקשר עם החלקה אשר בבעלותם מאז 1912, והיא נותרה עד היום בייעוד חקלאי.

31.

במסגרת הדיון בעתירה, פירט נציג המתכנן מטעם האגודה את המהלכים התכנוניים והבדיקות אשר קדמו לתכנית, בדגש למטרותיה. כן פירט את מכלול הנתונים התכנוניים המלמדים, כי אכן נותרה יתרה של 116 יח"ד למימוש בעתיד, גם אם לוקחים בחשבון את כלל עתודות הבניה בשטחים המיועדים לבניה שבתכנית, כמו גם אלו מכח תכנית ג/ 7424.


עוד הובהר כי התכנית אינה פוגעת בכל היבט תכנוני או אחר בחלקת העותרים, המצויה כשלעצמה בריחוק גיאוגרפי מגבולות התכנית.

32.

לאור מכלול המפורט, עותרת האגודה לדחות את העתירה, תוך חיוב העותרים בהוצאות.

עיקר טיעוני הוועדה המחוזית לתכנון ובניה והיושב בראשה

33.

בפתח טיעוניה, טענה הוועדה המחוזית, כי יש לדחות את העתירה על הסף, היות ולא הוברר מעמדו של מנהל העיזבון לייצג בהליך, זאת משלא הוצג כל מסמך המעיד על ניהול העיזבונות על ידו. עוד לא הוברר לאיזו תקופה ולאיזו תכלית הוא מונה, ככל שיוכח כי מונה. טענה זו נזנחה למעשה ומכל מקום לא ראיתי תכלית להתמקד בה.

34.

הוועדה המחוזית טוענת, בקליפת האגוז, כי ההחלטה לאשר את התכנית התקבלה כדין, לאחר שההתנגדויות שהוגשו נדונו באופן מפורט ונערך איזון בין כלל האינטרסים הראויים אשר באו לדיון.

הוועדה המחוזית גורסת, כי עיקר טענות העותרים מכוונות נגד שיקול דעתה התכנוני, בנושאים מקצועיים תכנוניים, אשר אין כל בסיס להתערב בהם. מאידך העותרים לא הצביעו על כל עילה להתערבות בהחלטת הוועדה המחוזית, על פי אמות המידה לביקורת על החלטות מנהליות. על כן לשיטתה יש לדחות את העתירה, זאת בהתאם להלכה הנוהגת על פיה אין בית המשפט שם שיקול דעתו תחת שיקול דעת מוסדות התכנון.

35.

הוועדה המחוזית מבהירה כי מלכתחילה מוקדם לדיון בהתנגדויות, אכן נכללו בתחום התכנית חלקות נוספות כולל חלקת העותרים וחלקות פרטיות נוספות. ביחס לחלקות אלו לא קבעה התכנית כל שינוי בהשוואה למצבן/ייעודן או זכויות הבניה בהן כפי שהיו ערב הגשת התכנית. לאחר בחינה ודיון בהתנגדויות שהוגשו לתכנית, הוחלט כי החלקות הנ"ל אשר אין תכלית או חובה לכלול אותן בתכנית ובכלל זה החלקות בייעוד לחקלאות שאינן משנות את מצבן התכנוני, לרבות חלקת העותרים, תוצאנה מתחום התכנית. בהתאם, ועל כך אין חולק, התכנית המאושרת אינה חלה עוד על חלקתם של העותרים והיא אינה נוגעת לה.


על צד המהות מפרטת הוועדה, כי לא הוצג כל צורך תכנוני לכלול את החלקות החקלאיות הפרטיות בתוך תחום התכנית, שעה שהתכנית מבקשת להתמקד באותם שטחים אשר רלבנטיים למימוש – הגדלת תקני הנחלות, כפי שאישר שר החקלאות.


בנדון הודגש כי גם במקור, עת נכללה חלקת העותרים בתחום התכנית, לא נקבעה בתכנית כל הוראה הרלבנטית לחלקה והיא למעשה גם אז נותרה ללא כל שינוי בהשוואה למצבה טרם התכנית.

36.

בנדון מוסיפה הוועדה המחוזית וטוענת, כי יש לדחות את טענת העותרים לפיה הוראות תמ"א 35 מחייבות לכלול את חלקת העותרים בתחום התכנית ולייעדה ולבניה. לטענתה, עפ"י הוראות תמ"א 35 והתכליות המפורטות בה, נמצא כי יש לכלול בתכנית המוגשת כל שטח שניתן להקים בו מבנים מכח תכנית מתאר מקומית או תכנית מפורטת בתוקף, זאת למעט שטחים המיועדים בתכניות שבתוקף - לייעוד חקלאי, או לכל תכלית אחרת המנויה בתכליות המפורטות בהגדרת "שטח פתוח" בתמ"א.

עפ"י האמור, חלקת העותרים המיועדת, עפ"י מצבה התכנוני התקף בכל תכנית מתאר מקומית - לחקלאות בלבד, אינה מהווה שטח המיועד לבינוי וכפועל יוצא מכך אין חובה לכלול חלקה זו בתחום תכנית המתוכננת במסגרת התמ"א, כפי התכנית שבדיון.

37.

בהקשר לאמור משלימה וטוענת הוועדה, כי יש לדחות גם את טענתם הנוספת של העותרים לפיה משעה שחלקתם נכללת בשטח המסומן במסגרת תכנית המתאר המחוזית (תמ"מ) 9/2, יש לראות בה כשטח רלוונטי לתכנון ואשר קמה חובה לכללו בתכנית. הוועדה מבהירה כי ההגדרה הרלבנטית לבחינת השטחים החייבים להיכלל בתכנית היא זו המצויה בתמ"א 35 והנוגעת ל"שטח מיועד לבינוי" לפי תכנית מתאר מקומית בתוקף, כשבהגדרה זו לא נכללו כל שטח המוגדר כשטח פתוח ובכלל זה שטח חקלאי. ההגדרה בתכנית המתאר המחוזית והנוגעת לשטח הישוב הכפרי אינה רלוונטית לשאלת השטח אשר חובה לכללו בתכנית, כפי התכנית דנן.

38.

הוועדה מדגישה כי תיקון 1ב במשולב עם סעיף 8.1.3 לתמ"א 35 במסגרתם מוגדר "השטח המיועד לפיתוח" אין בהם ללמד כי קיימת חובה לכלול בתכנית את כל השטח המיועד לפיתוח, כטענת העותרים. ההגדרה של "שטח מיועד לפיתוח" בתמ"א אינה רלוונטית לענין השטח המינימלי אשר חובה לכלול בתכנית. בהקשר זה שבה ומפנה הוועדה לסעיף 8.1 לתמ"א אשר קובע כי תכנית להרחבה תחול לפחות על כל "השטח המיועד לבינוי".


39.

הוועדה מוסיפה כי משעה שהוצאו מהתכנית החלקות החקלאיות הפרטיות, לרבות חלקת העותרים, אין עוד כל רלבנטיות לדון בהוראות סעיף 61 א (ב1) לחוק התכנון ובניה, מכוחן בנו העותרים "תילי תילים" של טענות מיותרות.

מאותו טעם הפכו לא רלבנטיות טענות העותרים כנגד תוקף חוות דעת השמאי שהוגשה לוועדה ונגעה להיקף החלקות שבתכנית והשלכות התכנית עליהן. כפועל יוצא מכך גם אין כל רלבנטיות לטענותיהם של העותרים בדבר ניגוד עניינים בו היה מצוי השמאי שהגיש את אותה חוות הדעת.


משעה שהוצאה חלקת העותרים מתחום התכנית, אין לעותרים עוד כל מעמד לטעון כנגד פגיעה הצפויה לחלקה כזו או אחרת בתחום התכנית, זאת בהקשר לתוקף בדיקת השמאי בנדון, כמו גם חוות דעת היועמ"ש, בגדרו של סעיף 61 א (ב1) שאוזכר ואשר תכליתו הגנה על מקרקעין הכלולים בתכנית ואין למגיש התכנית אינטרס לגביהם.

40.

מוסיפה וטוענת הוועדה, כי חוות דעת היועץ המשפטי לוועדה המחוזית כמו גם חוות דעת השמאי שהוגשו בגדרי סעיף 61א(ב1), אינן נמנות על המסמכים המפורטים בסעיף 96א(ב) לחוק התכנון והבניה (אשר חובה לפרסמם), זאת בניגוד לגרסת העותרים בנדון.

בהקשר זה מוסיפה הוועדה, כי המסמכים האמורים פתוחים לעיון הציבור, ברם אין חובה לפרסמם. לטענתה, מקום בו ראה המחוקק להורות על פרסום חוות דעת משפטיות או אחרות, הוא ציין זאת במפורש, כפי שנלמד מס"ק ג- ה בסעיף 96א לחוק הנ"ל.

41.

הוועדה מדגישה כי בניגוד לטענות העותרים, התכנית שבדיון אינה מתיימרת להביא למימוש את מלוא פוטנציאל הבינוי ביישוב, העומד כאמור על
450 יחידות דיור (בהתאם להוראות התמ"א, על עדכוניה). לטענתה, התכנית מותירה מכסה בת 116 יח"ד, אשר משמרת פוטנציאל של בינוי ליתר בעלי הקרקע בישוב, פוטנציאל אותו ניתן יהיה לממש מקום בו הוועדה, עפ"י שיקוליה התכנוניים, תסבור כי יש מקום להתיר בעתיד שינוי ייעוד ובינוי בתחומים נוספים שאינם כלולים בתכנית.

בהקשר זה משלימה הוועדה, כי אין כל בסיס תכנוני ומשפטי לטענה שהעלו העותרים, למעשה בעלמא, ולפיה - יחידות הדיור הקטנות (עד 55 מ"ר) נכללות במניין יחידות הדיור למימוש בעתיד עפ"י התמ"א. בנדון מפנה הוועדה להנחיית מינהל התכנון הרלוונטית (צורפה כנספח א' להשלמת הטיעון מטעמה), המורה את היפוכם של דברים.
42.

הוועדה עותרת לדחות את טענת העותרים בדבר פגיעה בזכות קניינם כתוצאה מאישור התכנית. לטענתה, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי התכנית אינה משנה את מצבה התכנוני של חלקת העותרים, אינה גורעת ממנה ואינה פוגעת בה. העותרים חופשיים להמשיך ולהשתמש בחלקה לחקלאות ללא כל פגיעה או הכבדה, או ליזום תכנית, כזו או אחרת, לשינוי ייעוד חלקתם, תכנית שתיבחן עפ"י מבחני התכנון עליהם אמונה הוועדה.

43.

עוד מבקשת הוועדה לדחות את טענת העותרים לפגיעה בשוויון. חלקת העותרים אינה עונה על ההגדרה של "נחלה", עפ"י החלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי משרד החקלאות, ומשום כך לא היה כל מקום ליזום לגביה שינוי כלשהו במסגרת אותם שינויים בהם עוסקת התכנית.

בהקשר לאמור, ציינה עוד הוועדה כי העותרים חופשיים לנקוט הליכי תכנון ביחס לחלקתם כשאלו ייבחנו לגופם. בנדון הודגש כי במסגרת אלו העותרים אף אינם כפופים למגבלות מועצת מקרקעי ישראל והחוזים עם רמ"י בדבר אפשרות הבניה בחלקתם, זאת בניגוד למגבלות החלות על החלקות שבתחום התכנית.

44.

עפ"י הוועדה, העותרים לא הצביעו על כל טעם תכנוני או אחר המצדיק לקבוע בתכנית שבדיון הוראות הנוגעות לפיתוח תשתיות לבניה בחלקת העותרים. עסקינן בחלקה חקלאית המרוחקת מתחום התכנית, אשר לא נעשה לגביה תכנון כלשהו כדי לייעדה לבניה ולפיתוח. ככל שייעשה תכנון כאמור בעתיד, אז ייבחנו התשתיות הציבוריות הדרושות לה.

45.

לטענת הוועדה, טיעוני העותרים גם אינם מגלים טעם או צידוק כלשהו ליתן להם רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה. משום כך גם טענה זו של העותרים כנגד סבירות החלטת יו"ר הוועדה לדחות בקשתם דינה דחיה. מעבר לכך שהוכח כי בטענות העותרים לגופן אין בסיס, הרי אף אחת מהטענות שהועלו לא מלמדת על קיומו של צידוק או טעם ליתן להם רשות ערר. לכל היותר ביקשו העותרים להצביע בטיעוניהם על מחלוקת משפטית בדבר תחום התכנית הנדרש עפ"י תמ"א 35, ברם מחלוקת זו ככל שהיתה, הוכרעה זה מכבר ע"י בית המשפט העליון וכפי פרשנות הוועדה.

46.

הוועדה מתנגדת לטענות העותרים שהועלו לראשונה במהלך הדיון בעתירה, כמו גם בהשלמת הטיעון בכתב מטעמם, טענות שהן בבחינת הרחבת חזית פסולה. לגופן של הטענות הובהר, כי הכללת השטחים החורגים מהשטח הכפרי המיועד לבינוי ולפיתוח בתכנית, בתוך תחום התכנית שבדיון (שטח קטן באזור הצפון מערבי של התכנית), נעשתה מכוח סמכות הוועדה על פי סעיף 8.1.2 לתמ"א 35 וסעיף 6.2.1.1 לתמ"מ 9/2, וזאת בשל אילוץ נדרש ובשטח מצומצם מאוד
וכפי שהדברים הובהרו כדבעי בהחלטת הוועדה.

47.

עפ"י הוועדה, יש גם לדחות את טענת העותרים כפי שהוצגה בהשלמת הטיעון מטעמם, על פיה היה על הוועדה לבחון את האפשרות לכלול גם את חלקתם במסגרת השטחים החורגים בתכנית. הוועדה חזרה והבהירה, כי עפ"י מטרות התכנית, לא היה כל מקום לכלול את חלקת העותרים בתכנית; חלקת העותרים לא רלבנטית לתקני הנחלות כאמור, כמו כן חלקת העותרים אינה צמודה לתחום תחולת התכנית, כך שאין כל בסיס לדרישתם לכלול את שטחם במסגרת השטחים החורגים בתכנית.

דיון והכרעה

48.
לאחר בחינה ועיון, נוכחתי כי דין העתירה להידחות.

49.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו במקום שיקול דעתם. הנטייה היא, אפוא, שלא להתערב בהחלטות רשויות התכנון אלא מקום שנפל בהן פגם שיפוטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.
(בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון, פ"ד נ(3) 441)).


בית המשפט העליון חזר על עמדה זו אך לאחרונה באומרו:

"...לאור הכלל לפיו בית משפט זה אינו שם עצמו בנעליהם של גורמי התכנון, ואינו מחליף את שיקול דעתם המקצועי בשיקול דעתו, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטה המקצועית של הות"ל לאשר את התכנית (ראו:
בג"ץ 64/17

מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל,

[פורסם בנבו]
פסקה 33 וההפניות שם (8.8.2017) (להלן:
עניין מרכז השלטון המקומי)). כמו כן, איני סבורה כי העותרים הרימו את הנטל להוכיח כי נפל פגם

המקים עילה להתערבות במעשה המינהלי, כגון: חוסר תום-לב, ניגוד עניינים, חריגה מסמכות או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (ראו:

עע"ם 2418/05

מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה
,
[פורסם בנבו]
פסקה
9 (24.11.2005))
עניין מרכז השלטון המקומי, פסקה 33)..."
(בג"צ 2219/17 עיריית רמת גן נ' ועדה לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות (15.3.18)).

ראה עוד בנדון בג"צ 3017/05 חברת הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים (23.3.11); 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נח(6) 673).

50.

בענייננו, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי או אחר בשיקול הדעת של הוועדה המחוזית במסגרת החלטתה מיום 3.7.17. כן לא מצאתי פגם בשיקול הדעת של יו"ר הוועדה המחוזית עת דחה את בקשת העותרים לערור לפני המועצה הארצית, אשר מצדיקים התערבות בית המשפט בהחלטות אלו, כשלעיקרי הטעמים אתייחס להלן.


עיקר ההשגות של העותרים כנגד החלטת הוועדה אשר דחתה את התנגדותם לתכנית, מכוונות ונוגעות לליבת שיקול הדעת התכנוני, מקצועי של הוועדה, בכלל אלו – השגות כנגד דרך בחינת מטרות התכנית; הבירור אילו מקרקעין נכון שיכללו בתחומה; האם יש בתכנית פגיעה בחלקות אחרות בתחום היישוב הכפרי; האם קיימת הצדקה תכנונית להיעתר לבקשת יוזמי התכנית להקצות תוספת יחידות מגורים בגבולות מכסת היחידות, לרבות אל מול אינטרסים אחרים של בעלי זכויות אחרות שאינם בתחום התכנית; הקביעות המקצועיות – אילו יחידות באות במניין מכסת יחידות המגורים, ועוד שכאלה בירורים והכרעות מקצועיות, תכנוניות טהורות.

התערבות בימ"ש בהכרעות ובקביעות כגון אלו, הינה ככלל מצומצמת ביותר ושמורה רק למקרים קיצוניים בהם מוכחת חריגה ברורה ממתחם הסבירות. ענייננו רחוק מלהימנות עם מקרים אלו.

51.

הסוגיה היחידה מבין שלל השגות העותרים, אשר לה היבט משפטי – פרשני, נוגעת לדרך פרשנות הוראות תמ"א 35 כפי שיפורט ואשר ביחס לה לבימ"ש זה, כמי שאמון על פרשנות חיקוקים, סמכות ביקורת רחבה יותר (והגם שפרשנות זו כשלעצמה מערבת בירורם של תכליות תכנוניות מקצועיות בהם למוסד תכנון מעמד מרכזי). מכל מקום, גם בסוגיה זו שהעלו העותרים לא מצאתי כל ממש בהשגותיהם, ובפרט שעה שהלכת בימ"ש העליון כבר נדרשה לסוגיה ואישרה על צד העיקר את עמדת הוועדה ופרשנותה בסוגיה, כפי שיפורט.

52.
נפתח בדיון בטענתם המרכזית של העותרים


ולפיה היתה הצדקה תכנונית, כמו גם חובה בדין מכח

הוראות

תמ
"
א
35

- לכלול

את

חלקתם

בתוך תחום

הקו

הכחול

של

התכנית שבדיון;

53.
מההיבט התכנוני אכן לא היה כל מקום לכלול את חלקת העותרים בתחום התכנית, כפי קביעת הוועדה;



כעולה

מטיעוני

הצדדים

ומהראיות

שהוצגו

בפני
י
,
את

התכנית

שבדיון

יזמה

אגודת

מרחביה

כאשר

תכלית התכנית -


עדכון(הכפלת)

מספר

הנחלות

במושב

עפ
"
י

האישור

שנתקבל

לכך

משר

החקלאות
,
לצורך

מימוש

ושימור התכלית

החקלאית

של

המושב

כשהדברים

נלמדים

מפירוט מטרות

התכנית
.


התכנית מטרתה, אם כן, התאמת הייעודים התכנוניים של חלקות האגודה, כך שיהיה ניתן להכפיל במסגרתן את מספר הנחלות בתואם לאישור השר שנתקבל.

(ההנחה כי במסגרת מקרקעין אלו, כלולה חלקה אחת או שתיים בבעלות פרטית, הכלולה בתקני הנחלה, כפי ההצהרות מצד האגודה שהוצהרו בהליך משפטי אחר, אין בה כדי לשנות או לצמצם מהתכליות שפורטו).


מעבר לנדרש לנושא דיוננו
נוסיף


כי

אין

בתכנית

שבדיון

כדי

לשנות

ממגבלות

הבינוי

החלות

ביחס לנחלות

חקלאיות ואשר

נובעות

מהחלטות

מועצת

מקרקעי

ישראל

וההסכמים

שבין

רמ
"
י

לבין

בעלי

הזכויות

בנחלות
(המגבילות את הבנייה ל- 2-3 יחידות דיור).


בהקשר

זה

יש להפנות גם להנחיה

של

מינהל

התכנון

לפיה

יחידת

דיור

בשטח

של

עד
55
מ
"
ר

הצמודה

לבית

בעל

הנחלה

אינה

באה

במניין

יחידות

הדיור

בנחלה (ראה

דיון

בעניין

בהמשך).


מכל מקום,
לעותרים

דנן קרקע

פרטית

בייעוד

לחקלאות אשר גם מרוחקת

מהשטחים

עליהם חלה התכנית. אין

חולק

כי

לחלקת העותרים אין

כל

זיקה

ו/או שייכות לנחלות שבמושב.


בהתאם

ועל

צד

המהות
, י
ש

סבירות

והיגיון תכנוני

בצמצום

הקו

הכחול

של

התכנית

ככל האפשר, רק לכדי החלקות הרלבנטיות והדרושות למימוש העדכון שפורט ביחס לנחלות בתחום המושב.


יובהר כי התכנית אינה מתיימרת ואינה מחויבת לתכנן את כל משבצת המושב (או את כל שטח היישוב הכפרי), בבחינת תכנון כולל.

האגודה עפ"י המטרה שהוצגה, זכאית להתמקד ככל הניתן באותן חלקות רלבנטיות במסגרתן ימומש הייעוד של הכפלת הנחלות.

54.
גם מההיבט המשפטי, בגדרן של הוראות תמ"א 35, לא היתה חובה לכלול את חלקת העותרים בתחום התכנית, כקביעת הוועדה.


עפ"י העותרים כאמור, אף אם אכן הוכח שאין תכלית תכנונית, מהותית, לכלול את חלקתם בתחום התכנית, עפ"י מטרותיה, הרי חובה זו עולה מהוראות תמ"א 35, הקובעות כי בתכנית לתוספת שטחי בניה ביישוב, חובה לכלול חלקות כדוגמת חלקתם, ו/או את כל השטחים שבתחום היישוב הכפרי, כחלק מתחום התכנית המוגשת לאישור.


גם טענה זו, דחתה כדין הוועדה. בנימוקי ומסקנות הוועדה בענין לא מצאתי כל מקום להתערב.

55.


צודקת

הוועדה

בקביעתה

כי

הוראות

תמ
"
א
35
אינן

מחייבות

את

הכללת

חלקת

העותרים

כמו

גם

חלקות אחרות

- אשר

ייעודן

חקלאי

או שהן בגדר שטחים פתוחים אחרים, עפ
"
י

תכנית

מקומית

תקפה
.


בהחלטתה

להוציא

את

חלקת העותרים

מתחום

התכנית (כמו גם חלקות נוספות), הבהירה

הוועדה

כי תמ
"
א

35 אינה מחייבת

לכלול

שטחים

חקלאיים,


ובכלל

זה

את

שטח

העותרים
,
בתחום

התכנית, ובלשונה:


"
לאחר

ששמעה

את

ההתנגדויות
,
עמדה

על

הוראת

סעיף
8.1
לתמ
"
א
35
שינוי
1,
הגדרת

המונח
"
שטח

המיועד

לבינוי
"
בתמ
"
א

והתכליות

המנויות

בהגדרת
"
שטח

פתוח
"
לתמ
"
א
,
מחליטה

הועדה

בעקבות

ההתנגדויות
,
לתקן

את

תחום

התכנית

כך

שכל

השטחים

בייעוד

לחקלאות

שאינם

משנים

את

מצבם

התכנוני (ייעוד

או

זכויות

בניה) יוצאו

משטח

התכנית
.
כך

שכן
,
שטח

חקלאי

אינו

נמנה

על

השטח

המיועד

לבינוי

ביישוב
.
על

כן

הוראת
8.1

המורה

על

החלת

התכנית

על

כל

השטח

המיועד

לבינוי

ביישוב

אינה

מתייחסת

לשטחים

בייעוד

שטח

חקלאי
..."
(ההדגשות אינן במקור).

56.
פרשנותה הנ"ל של הוועדה אכן תואמת את תכלית ולשון הוראות תמ"א 35.



סעיף
8.1.1
לתמ
"
א

שעניינו

בתכניות

הרחבה,

קובע

הוראות

בדבר

השטח

אותו

יש

לכלול

בתכנית
,
וזו

לשונו
:

"
תכנית

להרחבה

הכוללת

תוספת

שטח

לבינוי

תחול

לפחות

על

כל

השטח

המיועד

לבינוי

ביישוב
".


הוראות

התמ
"
א

מגדירות
"
שטח

המיועד

לבינוי
"
כדלקמן
:
"
שטח

שניתן

להקים

בו

מבנים

לפי

תכנית

מקומית
,
למעט

אם

השטח

מיועד

בתכנית

מקומית

לתכליות

המפורטות

בהגדרת

שטח

פתוח

אף

אם

ניתן

להקים

בו

מבנים
,
וכן

שטח

המיועד

בתכנית

מקומית

לשצ
"
פ
,
שפ
"
פ
,
שטחי

נופש

ופנאי
,
המהווים

חלק

מיישוב
"


הגדרה זו מפנה לתכליות בהגדרת שטח פתוח (ולא לתכניות האמורות בהגדרת שטח פתוח) וזו הגדרת שטח פתוח:


"שטח פתוח- שטח המיועד בתכנית מתאר מחוזית לתכליות הבאות: שמורת טבע, שמורת נוף, גן לאומי, יער, שטח נוף כפרי פתוח, שטח חקלאי, נחל וסביבותיו, חוף רחצה, נופש מטרופוליני, מאגר, פארק מטרופוליני/אזורי או תכלית דומה אחרת וכן דרכים, מסילות, קווי תשתית, כרייה וחציבה"
.

שטח חקלאי נמנה על התכליות המנויות בהגדרת המונח שטח פתוח. על כן, שטחים חקלאיים, בהתאם לייעודים הקבועים בתוכנית התקפה החלה על מקרקעי היישוב מרחביה, אינם מהווים חלק מהשטח המיועד לבינוי בהתאם לתוכניות התקפות.
משעה שקרקע

העותרים

יעודה חקלאי עפ"י התכניות התקפות, היא באה, אם כן,

בגדר

אותו

שטח

פתוח

ולכן

אין

חובה

לכלול

אותה

בתחום

תכנית.

57.

כאן המקום להשלים כי פרשנות זו, על צד העיקר, למעשה כבר אושרה ע"י בית

המשפט

העליון

בעע"מ 2534/11

עובדי

אדמה

גן

שומרון

כפר

שיתופי

להתיישבות

חקלאית

נ
'
הוועדה

לנושאים

תכנוניים

עקרוניים

שליד

המועצה

הארצית
(7.11.12), שם קבע:
"
במחלוקת הפרשנית שנפלה בין הצדדים אני מעדיף את גישתם של המשיבים. זאת, הן בהיבט הלשוני-מילולי, נוכח ההפניה בהגדרת "שטח פתוח"
לתכליות המפורטות - להבדיל מההפניה להגדרה עצמה - והן נוכח התכלית התכנונית שעומדת בבסיס סעיף 7.4.2. השאלה אם השטח מיועד לבינוי, נעשית ברובד המקומי. כפי
שעולה מדברי ההסבר לתמ"א 35, קיימת הבחנה בין רמת התכנית המחוזית (שטח מיועד לפיתוח הוא שטח שאינו מוגדר כשטח פתוח בתכנית מתאר מחוזית) לרמת התכנית המקומית (שטח המיועד לבינוי הוא
שטח שניתן להקים בו מבנים לפי תכנית מקומית תקפה). מטרת תמ"א 35 היא להבטיח כי בינוי במרקם שמור-משולב (שנועד, בין היתר, להבטיח פיתוח זהיר באזורי הפריפריה כפי שעולה מדברי ההסבר לתמ"א35), יעשה תוך שמירה על העיקרון התכנוני של צמידות דופן. בסופו של דבר, ועל פי פשוטו של מקרא ותכליתם של דברים, המקרקעין

מושא דיוננו אינם צמודים

לשטח
המיועד לבינוי אלא לשטח שייעודו חקלאי, ולכן לא מתקיים להלכה רצף הבינוי שעומד בבסיס הדרישה לצמידות דופן
."

ניסיון העותרים לפתוח דיון מחודש בנושא דינו דחייה.

58.


לאור

המכלול

ומשעה

שלא

הייתה

תכלית

מלכתחילה

לכלול

את

קרקע

העותרים

בתכנית
,
תוך

הותרת

הייעודים

בקרקע

ללא

שינוי
,
בדין

החליטה

הוועדה

על

הוצאת

השטח

של

העותרים

יחד עם שטחים נוספים מתחום

התכנית
.

59.

לא מצאתי בסיס לטענה נוספת של העותרים לפיה משעה שחלקתם מהווה חלק "משטח היישוב הכפרי" במסגרת תמ"מ 9/2 או חלק מהשטח המיועד לפיתוח עפ"י תמ"א 35, יש לראות בה כשטח הרלוונטי לתכנון בתכנית, באופן המחייב את הכללתה כחלק מתחום התכנית.

60.

כאמור, התמ"א מגדירה מהו השטח שצריך להיכלל והוא מתייחס רק לשטח שהוא בגדר שטח מיועד לבניה עפ"י תכנית מתאר מקומית (למעט שטח פתוח עפ"י תכנית מתאר מקומית). ההגדרה המפורטת בתכנית המתאר המחוזית אליה מפנים העותרים, אינה רלוונטית לשאלה אילו שטחים חובה לכלול בתכנית.


גם לתיקון 1ב לתמ"א והוראת סעיף 8.1.3.3 מכוחו, אליהם מפנים העותרים כתמיכה לטענה בדבר החובה
לכלול את חלקתם במסגרת התכנית, אין רלבנטיות לנושא;
סעיף 8.1.1 לתמ"א קובע כאמור כי תכנית להרחבה תחול לפחות על כל השטח "המיועד לבינוי ביישוב" כפי שפרטנו בהרחבה לעיל. ההוראה הנ"ל נוגעת אם כן לשטח המינימלי שיש לכלול בתכנית הרחבה כבענייננו.
הוראת סעיף 8.1.3.3
לפיה "תוספת יחידות הדיור תמוקם בשטח המיועד לפיתוח", אינה משנה או גורעת מהאמור. הוראה זו באה להבהיר שיחידות הדיור המתוכננות בתכנית ההרחבה, ימוקמו בתחום השטח המיועד לפיתוח. ההוראה אינה קובעת שתכנית להרחבת יישוב חייבת לחול על כל השטח המיועד לפיתוח (במובחן משטח המיועד לבינוי כאמור).
נוכח המפורט, מצאתי את פרשנות העותרים ולפיה הוראות אלו מגלמות חובה לכלול בתכנית את כל השטח המיועד לפיתוח או את כל שטח הישוב הכפרי ובכלל זה את חלקתם, כחסרת בסיס.
61.
המקובץ מלמד כי אין כל בסיס להתערב בהחלטת הוועדה, שלא לכלול את חלקת העותרים בתחום התכנית.

החלטה זו מבוססת וסבירה הן מההיבט התכנוני והן מההיבט המשפטי פרשני, של הוראות הדין הרלבנטיות, כפי שנבחנו לעיל.

62.

אוסיף כי ניסיון העותרים בנסיבות ענייננו "לתמרן" את הכללת חלקתם בתחום התכנית, על מנת "לכפות" שינוי תכנוני של חלקתם ו/או למצער לשיטתם, על מנת לקנות מעמד להתנגד לתכנית על בסיס שלל טענות חסרות בסיס, ובכך לנסות להביא ולו בדרך זו, שינוי תכנוני משביח לחלקתם, בא בגדר התנהלות שאינה ראויה ואין מקום להגן עליה.
63.

משהוכרע כי בדין נקבע שחלקת העותרים אינה חלק מהתכנית שבדיון, יש לראות בעותרים, על צד העיקר, כחסרי מעמד וענין להשיג כנגד התכנית ופרטיה. למותר להוסיף כי לעותרים אין מעמד לשמש "כמגינם" של בעלי חלקות אחרים או של כלל בעלי החלקות בתחום המיועד לפיתוח ביישוב אשר נטען על ידי העותרים כי יכול ונפגעו מהתכנית.

על רקע הספק בשאלת מעמדם של העותרים להמשיך ולהשיג נגד התכנית, אשלים דיון להלן בסבירות החלטת הוועדה, על חלקיה הנוספים.

64.
טענת העותרים לפיה הוועדה לא הקפידה על קיום הוראות סעיף 61א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, המחייב את יזמית התכנית, כמי שאינה בעלת עניין בכל שטח הקרקע שבתחום התכנית, להראות שהתכנית אינה פוגעת במקרקעין שבתחום התכנית שאינו בבעלותה, הינה ככלל טענה סתמית בנסיבות ומכל מקום ראיתי לדחותה.


65.

לשלמות התמונה אפנה לנוסח הסעיף, תוך התייחסות קצרה לענייננו;

"


תכנית
61א.
(א)
(בוטל).


(ב)
משרד ממשלתי, רשות שהוקמה לפי חוק, חברה ממשלתית שעיקר עיסוקה הוא בפיתוח מבנים ותשתיות, ועדה מקומית או רשות מקומית, כל אחת בתחום מרחבה, וכן בעל קרקע או מי שיש לו ענין בקרקע (להלן – מגיש התכנית), רשאים להכין תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת ולהגישה לועדה המקומית; היתה התכנית בסמכות הועדה המחוזית, יעביר מגיש התכנית עותק לועדה המחוזית.



(ב1)
לעניין סעיף קטן (ב), יראו כמי שיש לו עניין בקרקע גם אחד מאלה, ובלבד שהיועץ המשפטי של מוסד התכנון חיווה את דעתו בכתב כי מתקיימים לגביו התנאים המנויים בפסקאות (1) או (2), לפי העניין:
(1)
מי שיש לו זכות בחלק מסוים מהקרקע הנכללת בתכנית בשיעור של 75% או יותר ואין בתכנית שהוא מבקש להגיש פגיעה בחלק מסוים אחר של הקרקע הנכללת בתכנית, שהוא אינו בעל זכות בה (בפסקה זו – קרקע של בעל זכות אחר); לעניין פסקה זו, "פגיעה" – אם על פני הדברים לפי התכנית המוצעת מתקיים אחד מאלה:
(א)
פגיעה כמשמעותה בפרק ט' בקרקע של בעל זכות אחר, או שהקרקע של בעל הזכות האחר מיועדת להפקעה לצורכי ציבור לפי פרק ח';
(ב)
העלייה בשוויה של הקרקע של בעל הזכות האחר היא בשיעור נמוך באופן משמעותי מהעלייה בשווייה של הקרקע של מי שמבקש להגיש את התכנית, והכול באופן יחסי לשווי זכותם בקרקע לפי מצבה בעת הבקשה להגשת התכנית;"

הוראת הסעיף הנ"ל באה כאמור להבטיח שמירת זכויותיהם של בעלי המקרקעין, הנכללים בתכנית ושאין למגיש התכנית זכויות בהן. חלקתם של העותרים אשר אינה עוד חלק מתחום התכנית שאושרה, אינה נמנית על אותם מקרקעין אשר סע' 61 עוסק בהם וממילא אין להם כל מעמד לטעון כי נפגעו מדרך יישום הוראת סע' 61 הנ"ל, ע"י הוועדה.

האמור מייתר כל דיון בשאלות המפורטות אותן ביקשו להעלות העותרים לסוגיית משקלן של חוות הדעת השמאית כמו גם חווה"ד יועמ"ש הוועדה, שהוצגו בגדרו של סע' 61 הנ"ל, לרבות העלאת תילי תילים של השערות וחשדות בלתי מבוססים בסוגיה.

66.

נשלים כי גם לא נסתר שלשלב אשר קדם להוצאת שטחים מתחום התכנית וצמצומה, ומוקדם לבירור ההתנגדויות, היתה בנמצא חוות דעת משפטית וכן חוות דעת שמאי המאשרות את התנאים הדרושים בסעיף 61א(ב1)(1) הנ"ל.


עוד לא נסתר, כי לשלב בו נכללה חלקת העותרים בתכנית, הרי שהתכנית לא שינתה באופן כלשהוא את השימוש והייעוד בחלקות החקלאיות של העותרים, ולא פגעה בהם כפי שקבעו לכאורה אותן חוות דעת.


חוות הדעת המפורטות היו פתוחות לעיון הציבור, כאשר לא היתה כל חובה לפרסמם, בניגוד לטענות העותרים בענין.

חוות הדעת הנ"ל לא כלולות בגדר המסמכים המחויבים בפרסום עפ"י סעיף 96א(ב) לחוק התכנון והבניה.

67.

בבחינת הרבה מעבר לנדרש, אוסיף, בזהירות המתבקשת ומבלי להרחיב בעניין, כי גם לא מצאתי ממש בטענות העותרים כנגד חוות הדעת גופן;

חוות דעת השמאי קרול התבססה על נתונים אובייקטיביים שהוצגו בפני
ו, מהם למד כי אין כל שינוי בהיקף הזכויות של העותרים ערב התכנית שבדיון, ומשום כך אין בתכנית כדי לפגוע בשווי הזכויות הקיימות של העותרים.

השמאי הוסיף כי גם לאחר התכנית תוותר במושב עתודה להקמת יחידות דיור נוספות כך שהתכנית אינה פוגעת בפוטנציאל התכנוני של החלקות הנוספות.

נתונים אלו אף נבחנו לגופן ע"י הוועדה המחוזית שהגיעה למסקנות דומות. משקלן העצמאי של קביעותיה המקצועיות של הוועדה, מייתרות גם הן דיון בהערכות השמאי בחוות דעתו.
אף היועץ המשפטי של הוועדה מצא, כי בהתאם לנתונים הקיימים ועפ"י הוראות החוק, רשאית מגישת התכנית להגיש את התכנית שבדיון, תוך הבהרה כי על מגישת התכנית להיות ערה לסוגיות שונות אשר יכול ותהיה להן השפעה על המשך הדיון בתכנית והאפשרות לאשרה.

68.

על פי המפורט, לא מצאתי בסיס לטענת העותרים לפיה, הדיון בוועדה המחוזית היה חסר תשתית מקצועית מקדמית, כדרישת הדין.

69.
את טענת העותרים לפיה התכנית פוגעת בזכויותיהם, משזו אינה מותירה עפ"י הנטען, יחידות דיור למימוש בעתיד, ראיתי לדחות מטעמים מספר;
70.

ראשית, הבחינה וההכרעה בנדון מצויים בליבת שיקול הדעת וסדר העדיפויות התכנוני, אשר אין מקום להתערבות שיפוטית באלו, אלא במקרים חריגים ביותר אשר ענייננו אינו נמנה עימם.

בהתאם לאמור ולצורך הדיון בלבד אוסיף, כי אף אם הוועדה היתה רואה לאחר שמיעת התנגדויות, להחליט לממש את מלוא מכסת הבניה עפ"י התמ"א, בתוך "ד' האמות" של התכנית דנן ולצורך הגשמת מטרותיה (הגדלת מספר הנחלות החקלאיות), עפ"י סדר עדיפות וקדימות תכנונית, שהיתה רואה הוועדה לקבוע בנדון, לא היה מקום, עקרונית, להתערבות שיפוטית.


שיקול דעת כאמור, עומד במתחם הסבירות כשלבעלי חלקות אחרות אין זכות קנויה כי תישמר להם הזכות לעתודות בניה.

71.

שנית, נוכחתי כי מסקנות הוועדה המחוזית והערכותיה באשר למספר יחידות הדיור שנותרו למימוש, לאחר הפחתת יח"ד המפורטות בתכנית, לא נסתרו ואף נתמכו בנתונים התכנוניים אשר הוצגו בפני
ה;
כפי שעולה מהנתונים הבלתי מעורערים שהוצגו בפני
י,
מספר יחידות הדיור הכולל המותר במושב עומד על 450 סך הכול. סך יחידות הדיור המאושרות מכוח תכנית קודמת (ג/7424) והמוצעות מכוח התכנית שבדיון (ג/21301) עומד על 334 במספר.
בנדון הוכח, אם כן, כי התכנית מותירה מכסה של 116 יח"ד מכסה, אשר תיאורטית תוכל להתחלק בין כלל בעלי הקרקע שאינם כלולים בתכנית (450- 334 = 116).

72.

החלטת הוועדה המחוזית להקצות חלק ממכסת היחידות לטובת הגשמת התכנית, תוך הותרת יתרה של מכסת יחידות לטובת עתודת בניה בעתיד, אינה מצדיקה כל התערבות.



לא נטען ובוודאי לא הוכח כי "היתרה" שנותרה אינה מבטיחה איזון, או גורמת לפגיעה לא מידתית מההיבט התכנוני, המצדיקה התערבות שיפוטית.

73.
העותרים טענו כי המספר הנ"ל של 116 יח"ד אינו משקף הלכה למעשה את מלאי יחידות הדיור שנותר בפועל למימוש, זאת מאחר שבתחום הקו הכחול של התכנית קיימות גם יחידות דיור קטנות שאותן הוועדה לא כללה בסך יחידות הדיור המאושרות עפ"י התכנית ומן הדין לכלול אותן.
לטענה זו לא מצאתי בסיס. די בעיון בהנחיות מינהל התכנון אשר צורפו להשלמת הטיעון מטעם העותרים, על מנת לדחות את הטענה.
עפ"י סעיף 4 למסמך ההנחיות הנ"ל "יחידת הורים בהיקף של עד 55 מ"ר ואשר צמודה לבית בעל הנחלה אינה נכללת במניין יח"ד".
האמור מלמדנו, כי יח"ד קטנות עד 55 מ"ר אינן נמנות על יחידות הדיור הסטנדרטיות (מעל 75 מ"ר) במושב, ומשום כך אינן כלולות במסגרת מכסת יחידות הדיור המאושרות עפ"י התמ"א.
בהשלמת הטיעון מטעם הוועדה המחוזית גם הובהר הרציונל שבבסיס הוראת סעיף 4 להנחיות הנ"ל, ולפיו יח"ד דיור קטנות עד 55 מ"ר מיועדות למגורי אדם יחיד ולכל היותר למגורי בני זוג ללא ילדים, על ההשלכות המועטות שיש למגורים שכאלה, על מכלול התשתיות. בהינתן האמור, נקבעה ההנחיה הנ"ל המחריגה את יחידות הדיור הקטנות מסך יחידות הדיור הסטנדרטיות המאושרות בהתאם לתמ"א.
ההנחיה הנ"ל והרציונל שבבסיסה עולים בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר, ולא מצאתי בסיס להניח שהרשויות יסטו ממנה, בניגוד לטענות העותרים בעניין.
(על סמכותן של הרשויות לקבוע הנחיות מנהליות ראה עע"מ 389/13 עופר קרינסקי נ' המשרד לביטחון פנים (1.10.14)).

74.
לא מצאתי בסיס גם לטענה מאוחרת נוספת שהעלו העותרים לפיה בתחומי התכנית כלולות חלקות אשר טרם מימשו את מלוא פוטנציאל הבניה שלהן ומכאן שהמכסה העתידית מצומצמת יותר מהנטען.
ראשית, בנדון הובהר ע"י מתכנן התכנית כי החישוב באשר ליחידות המנוצלות כולל את מלוא הפוטנציאל עפ"י התכניות התקפות.
שנית, אין כל מקום כי בימ"ש במסגרת ביקורתו השיפוטית יידרש לבחינת עתודות בניה ונושאי תכנון מקצועיים, תחום המצוי בשיקול דעתה המלא של הוועדה ואשר בממצאיה לא מצאתי כל בסיס להתערבות.
75.
העותרים טענו במהלך הדיון בפני
י, כי נפל פגם בתכנית היות ובתחום הקו הכחול של התכנית נכלל שטח מסוים (בחלק הצפון מערבי של תחום התכנית) אשר אינו בתחום הישוב הכפרי עפ"י תמ"מ 9/2 (להלן: "השטח החורג").

טענה זו אכן מהווה הרחבת חזית אסורה אשר המשיבים התנגדו לה ודי באמור על מנת לדחותה. מעבר לאמור נוסיף;
לעותרים אין מעמד בהעלאת הטענה הנ"ל, זאת משאין חולק כי הם אינם חלק מתחום התכנית וכן אינם בעלי זכויות מכל סוג שהוא בשטח, שכנגד הכללתו בקו הכחול של התכנית הם מלינים. לא הוצג ולא הוכח כי התוספת האמורה באה על חשבון זכויות של העותרים, בכל דרך שהיא.
בהקשר זה, חשוב להבהיר, כי הכללתו של השטח החורג בתוך הקו הכחול של התכנית, אינה גורעת במאומה מזכויות העותרים בחלקתם, שהרי כך או כך לא ניתן לכלול את חלקתם של העותרים בתחום התכנית, אם בשל הריחוק הגיאוגרפי ואם שעה שחלקתם לא רלבנטית למימוש מטרת התכנית, קרי, הגדלת מספר הנחלות. חלקת העותרים להזכיר הינה קרקע בבעלות פרטית המיועדת לחקלאות בלבד ואשר איננה חוסה תחת ההגדרה של "נחלה".

76.

מכל מקום, לא נסתר כי החלטת הוועדה לכלול את השטח החורג האמור כחלק מתחום התכנית, נבעה משיקולים תכנוניים ענייניים, ותוך שימוש בסמכותה כדין.

77.

הוועדה הפנתה לסמכותה לכלול בתחום הקו הכחול של התכנית את השטח החורג עפ"י תמ"מ 9/2 ובהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 8.1.2 לתמ"א 35.

במקרה הנדון, אין חולק כי הוועדה נתנה דעתה לעובדה כי בתחום הקו הכחול של התכנית, נכלל שטח חורג והיא אף פירטה את הטעמים לאישור התכנית בחריגה האמורה.
הוועדה אישרה את מיקום ההרחבה בחריגה מצומצמת כאמור, זאת לאחר שהשתכנעה כי לא ניתן לממש את תוספת הנחלות בשטח המיועד לבינוי לפי תכניות מאושרות.
הוועדה הוסיפה ופירטה שהיא מצאה כי השטח שהתווסף כאמור בא בגדר הרחבה צמודת דופן לשטח המיועד לבינוי המתבססת על הארכת דרך קיימת שאין בה משום שינוי מהותי של אופי היישוב ומאפייני המרקם בו הוא ממוקם, בהתאם להוראת סעיף 8.1.2 הנ"ל לתמ"א.

78.

בהקשר לענייננו נפנה עוד להוראת סעיף 6.2.1.1 (ג) לתמ"מ 9/2 המורה בנוגע להכללת שטח שאינו בשטח היישוב בתוך תחום תכנית, כי: "עד כמה שניתן תהא ההרחבה רק בתוך שטח יישוב כמסומן בתשריט ייעודי קרקע ותוך מתן משקל לצורך לשמור על משאב הקרקע."

לשון ההוראה הנ"ל מבהירה כי תחום התכנית יימצא בתחום שטחי היישוב הכפרי וזאת עד כמה שניתן.
עפ"י ההוראה הנ"ל, מוסמכת הוועדה לכלול בתחום התכנית שטח מסוים שאינו בתוך שטח היישוב הכפרי, ככל שהדבר נדרש, זאת תוך מתן משקל מספק לצורך לשמור על משאב הקרקע.
הוועדה בענייננו נתנה כאמור דעתה למכלול השיקולים המקצועיים הרלוונטיים, לרבות השיקול של שמירה על משאב הקרקע, לצד הכרה בחריגה מסוימת בתחום התכנית אל מעבר לתחום היישוב בשל אילוץ שנקבע, בשטח קטן ומצומצם.

79.

על יסוד מכלול המקובץ, ולאור העובדה לפיה, סופו של יום, חלק השטח החורג הינו מצומצם, צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי ולפיתוח ונסמך על תשתיות קיימות, הרי שלא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטה לאישור התכנית להפקדה, המצדיק התערבות בשיקול הדעת התכנוני של הרשות בנדון ובפרט בסוגיה העומדת בליבת שיקול דעת זה.

מובהר כי הבירור האמור, הינו בבחינת מעבר לנדרש, בהינתן מעמדם של העותרים בסוגיה האמורה.

80.

לא מצאתי כל בסיס בטענות העותרים לפיהן הם קופחו, זאת משעה שהתכנית אינה מסדירה דרכי גישה או תשתיות אחרות למען חלקתם.

התכנית שבדיון אינה נוגעת למקרקעי העותרים ועל כן היא אינה צריכה לקבוע כל הוראות תכנון ו/או קביעות לגבי תשתיות ציבוריות נדרשות לעותרים (לרבות הסדרת דרך גישה לחלקתם). לא נסתר כי חלקת העותרים מרוחקת גיאוגרפית מתחום התכנית וכי הוראות התכנית והתשתיות במסגרתה, אינן פוגעות או נוגעות לחלקת העותרים.
נזכיר, כי חלקת העותרים הינה בייעוד לחקלאות, ונכון לעת הזו, אינה מיועדת לבניה ולפיתוח. בהתאם, אין כל מקום לתכנן דרך גישה לחלקתם.
רק ככל שבעתיד תאושר תכנית לפיתוח ובניה בחלקתם, או אז תיבחנה התשתיות הדרושות.

81.
טענת העותרים לפגיעה בקניין או בשוויון בינם לבין בעלי הזכויות באגודה, שמקרקעיה מושבחים מכח התכנית, חסרת בסיס.

אין חולק בענייננו כי חלקת העותרים
מיועדת לחקלאות וכי התכנית אינה משנה – לא גורעת ולא משביחה מהמצב התכנוני של חלקת העותרים.

משעה שחלקת העותרים נותרת במצבה כפי שהיתה ערב אישור התכנית, הרי לטענה בדבר פגיעה בזכות קניינם אין בסיס ומשכך דינה דחיה.


התכנית חלה אך על המקרקעין המיועדים לנחלות וכי מטרת התכנית היא מימוש החלטת שר החקלאות משנת 2011 כמפורט לעיל, ולצורך ביסוס התכלית החקלאית של המושב. טענת העותרים, שהינם בעלי קרקע חקלאית פרטית, שאינה מיועדת לנחלה, לפגיעה בשוויון כתוצאה מאישור התכנית, הינה טענה סתמית ודינה להידחות.


כאן המקום להזכיר כי בניגוד לחלקות שייעודן לנחלות ועליהן חלות מגבלות עפ"י החלטות מועצת מקרקעי ישראל ורמ"י ביחס לאפשרות הבניה בנחלתם והיקפה, הרי בעלי החלקות האחרות ובכלל זה העותרים, משוחררים ממגבלות אלו והם חופשיים לתכנן תכנית משביחה על חלקתם ללא אותן מגבלות. השוני במאפיינים האמורים באותה מידה, אינו בסיס לטענות אי שוויון.


במילים אחרות, נמצאנו למדים כי טענת העותרים אינה מצביעה על פגיעה בשוויון בין שווים, כי אם יוצרת השוואה בין מי שאינם שווים במאפייני זכויותיהם.

עוד נפנה להלכה על פיה אין לאדם זכות קנויה לכך שקרקע בבעלותו תיכלל בתחום תכנית מסוימת, בשל פוטנציאל ההשבחה, ככל שקיים, והיפה לענייננו.
(ראה בג"צ 9402/03 בוכניק נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (18.3.07)).

82.
לא מצאתי כל חוסר סבירות ובוודאי כזה המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטה שלא להעניק לעותרים רשות לערור למועצה הארצית, על החלטת הוועדה.


ההלכה המנחה בענין קשת המקרים בהם יש מקום להעניק רשות לערעור מכח סעיף 110 לחוק התכנון והבניה נקבעה בעע"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נז (2) 882. בפסק הדין האמור הותוו אמות מידה כלליות אשר צריכות להנחות את יו"ר הוועדה המחוזית בבואו לבחון אם ליתן רשות לערור בפני
המועצה הארצית אם לאו.
עפ"י אמות המידה שהותוו בפסיקה הנ"ל, נדרש מי אשר מבקש כי יותר לו לערור בפני
המועצה הארצית
להראות כי הוא מעלה לדיון והכרעה נושא בעל חשיבות יתרה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה, והכל כל עוד טרם נקבעו בנושא הכרעות ברורות.
השגות העותרים בענייננו אינן בעלי השלכה רחבה, אופי עקרוני או כאלו המלווים ברגישות ציבורית מיוחדת, באופן המצדיק ליתן רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה.

בענייננו, לכל היותר ניתן לייחס משקל עקרוני כללי, לשאלה מהי דרך הפרשנות הראויה לאותן הוראות העוסקות בתחום התכנית הנדרש עפ"י תמ"א 35, כאשר גם בסוגיה זו כבר נתקבלו הכרעות ואף הלכות פסוקות, אשר אין מקום לשוב ולעוררן.

את טענתם של העותרים
לפיה משלא התקיים דיון לגוף הפתרון התכנוני המוצע על ידם למניעת פגיעה בחלקתם, הדבר מצדיק מתן רשות לערור בפני
המועצה הארצית, אני רואה לדחות בהיותה טענה חסרת בסיס.
ככלל, רשות תכנון אינה מחויבת לדון בפתרון תכנוני מוצע, אך משום שפתרון זה מיטיב כלכלית עם מי אשר מבקש לאמצו. מכל מקום, השגות בענין, אינן נושא למתן רשות ערעור.
נוסיף כי התערבות שיפוטית, בשיקולים המקצועיים האמורים, תיעשה במקרים חריגים ביותר, אשר ענייננו אינו נמנה עימם.

בנסיבות ענייננו, החלטת יו"ר הוועדה לדחות את בקשת הערר של העותרים, הינה החלטה מפורטת כדבעי, סבירה ומידתית, אשר לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בה.

83.

בשולי פסק הדין אתייחס במספר הערות, ל"טיעונים נוספים" שהעלו העותרים, לראשונה – מאוחר למועד הדיון בעתירה.


כאן המקום להפנות לכך כי מאוחר למועד הדיון בעתירה הרשו לעצמם העותרים לפנות, בלא פחות מ- 8! בקשות עדכון/הבהרה ותוספות, הכל ללא אישור בימ"ש.
אבהיר כי טיעונים אלו נכון היה לדחות על הסף ולו בשל האופן והעיתוי בהעלאתם וההתייחסות אליהם הינה בבחינת הרבה מעבר לנדרש;

84.

"ההפניות והעדכונים" מצד העותרים, בכל הקשור לעתירה מקבילה לכאורה המתנהלת בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ 17882-09-17), בענין התכנית שבדיון, אינה ממן הענין. עסקינן בעתירה שעודנה תלויה ועומדת, מתנהלת אל מול עותרים שונים, שאינם צד בעתירה שבפני
י.


מבלי לפגוע באמור, נציין כי הפניית העותרים להצהרות בא כוח האגודה בעתירה הנ"ל, מהן עולה כי התכנית מסדירה זכויות בניה מכוח תמ"א 35 גם לקרקעות בבעלות פרטית ולא רק על נחלות שבניהולה של רמ"י, אין כדי להועיל לעותרים או לשנות מההכרעות ב

פסק דין
זה.


בנדון הובהר ע"י ב"כ האגודה כי מההיבט המהותי והתכנוני ראו עורכי התכנית להחיל את העקרונות המוחלים באשר להכפלת מספר הנחלות במושב על כל בעלי הנחלות, בין אם עסקינן בנחלה על אדמה בבעלות פרטית ובין אם עסקינן בנחלה על אדמה בבעלות רמ"י. בנדון הודגש כי בפועל קיימות לכל היותר שתי נחלות הממוקמות על קרקע בבעלות פרטית.

טענת העותרים בהקשר זה ולפיה החלת התכנית על "בעלי הנחלות הפרטיים" ולא על חלקתם, יש בה משום הפליה ופגיעה בשוויון, הינה חסרת בסיס. חלקתם של העותרים איננה מהווה נחלה חקלאית אלא חלקה חקלאית בלבד שאינה מיועדת למגורים ו/או למבני משק, משום כך אין מקום לכלול אותה בתכנית. אין בסיס לערוך השוואה בין זכויותיהם בחלקה לבין זכויות בעלי הנחלות "הפרטיות" בחלקתם.


ההבהרה האמורה מספקת לענייננו ולו ככל שהיא נדרשת לשלמות התמונה ועל מנת שלא יהיה הנייר חסר.

85.

מאוחר לסיכומי טיעוניהם, ראו העותרים לטעון כי "לאחרונה" נודע להם שבא – כוח הוועדה המחוזית (פרקליטה מפרקליטות מחוז צפון), שימשה בעבר (עת ניתנה החלטה בענין תכנית 254-0293506) כחברה בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. עפ"י טענות העותרים, ההחלטה בנוגע לתכנית הנ"ל מהווה חלק בלתי נפרד מהסכסוך מושא ההליך דנן, משעה שהיא משלימה את ההחלטה בדבר אישור התכנית שבדיון, כאשר אף קיימת התייחסות אליה במסגרת הטיעונים בעתירה. לאור האמור סבורים העותרים כי נפל "פגם חמור"
בכשרות ההליך המחייב התערבות שיפוטית.


טענה זו מלבד היותה טורדנית וקנטרנית, אין בה כל ממש. העותרים לא הצביעו על כל מניעה עקרונית או פסול בכך שחבר ועדה בעל הכשרה משפטית ישמש מאוחר להחלטה שנתקבלה עת שימש חבר ועדה, כבא-כוח הוועדה המחוזית, מכוח תפקידו כפרקליט בפרקליטות האזרחית.


גם לגופם של דברים הטענה חסרת תכלית. עיון בטיעוני העותרים בעתירה, מלמד כי אמנם בטיעוניהם אוזכרה החלטה לענין תכנית 254-0293506 ("מגורים בחלקה 41 בגוש 16811 במושב מרחביה"), ברם לא מצאתי כל רלבנטיות או טענה כנגד התכנית הנ"ל ו/או כנגד ההחלטה שניתנה במסגרתה.

די באמור על מנת לקבוע כי טענת הפסול הועלתה בעלמא.


סוף דבר

86.

על פי מכלול המקובץ, אני מורה על דחיית העתירה על כלל חלקיה.

לאור התוצאה ודרך ההתנהלות אני מחייב את העותרים לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבים בסך כולל של 60,000 ₪, באופן שסך של 30,000 ₪ ישולמו למשיבים מס' 1 ו – 2 וסך של 30,000 ₪ נוספים ישולמו למשיבה מס' 3.



ניתן היום,
כ"ו ניסן תשע"ח, 11 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 55496-10/17 עזבון המנוח הרמן הלפרין, עז' המנוחה אידה הלפרין נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון, הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון, מרחביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/04/2018)