פסקי דין על עו"ד יהונתן רבינוביץ | פסקי דין על אבשלום ביסמוט

50897-04/17 תק     16/04/2018




תק 50897-04/17 עו"ד יהונתן רבינוביץ נ' אבשלום ביסמוט








בית משפט לתביעות קטנות באילת



ת"ק 50897-04-17 רבינוביץ נ' ביסמוט


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת ליאורה אדלשטיין


תובע

עו"ד יהונתן רבינוביץ
ביצוג עצמי


נגד


נתבע

אבשלום ביסמוט
ע"י עו"ד אריה פבר



פסק דין

1.
לפני תביעה קטנה בסך 3,300 ₪.
2.
התובע, שהוא עורך דין, טוען כי ביום 19.3.17 בשעה 14:00 החנה
את רכבו בחניית משרדי הממשלה כאשר החניה משמאלו ריקה מרכבים. כשחזר לרכבו גילה כי רכב הנתבע חונה משמאל לרכבו, בצמוד לו -
כה צמוד עד כי כאשר
פתח התובע את דלת רכבו נגעה זו בדלת הנתבע -
נגיעה קלה. התובע המשיך ונכנס לרכבו והתניעו אך אז הבחין כי הנתבע פותח את דלת המושב שליד הנהג בעודו יושב בכסא הנהג והחל לצעוק ולסמן סימנים לעברו.
התובע פתח את חלון מכוניתו ואז אמר לו הנתבע: "מה אתה נוגע ברכב שלי?". התובע השיב כי דלת הרכב נגעה ברכבו של הנתבע קלות היות שחנה כה צמוד לרכבו.
אז החל הנתבע לקללו בצעקות. התובע סגר את החלון ואז הבחין כי הנתבע סגר את דלת מכוניתו כדי לפתחה שנית בחזקה ולפגוע ברכבו מתוך כוונה לגרום לו נזק.
3.
התובע יצא מרכבו וצילם את רכב הנתבע כך שיראה המספר של הרכב אם יחליט הנתבע להסתלק מבלי להשאיר פרטים. הנתבע בתגובה אמר לו: "אההה, אתה מצלם, ... אז גם אני אצלם". מיד לאחר מכן פנה התובע לנתבע ובקש את פרטיו אך זה נכנס לרכבו ונסע מהמקום. התובע צרף תמונות של הנזק שנגרם לדלת רכבו.
4.
אותו יום קבל התובע הצעת מחיר לתיקון רכבו בסך 2,300 ₪. לאחר מכן פנה התובע והגיש תלונה נגד הנתבע במשטרת אילת. דרך המשטרה קבל את פרטי הנתבע ושלח לנתבע מכתב התראה.
היות והנתבע לא הגיב למכתבו הגיש תביעה זו בה הוא תובע בגין עלות תיקון הרכב 2,300 ₪ ועבור עוגמת נפש 1,000 ₪.
5.
לעומתו טוען הנתבע כי התובע הגיע לרכבו כשהוא נסער ועצבני, עד כי פתח את דלת רכבו בעצמה והנתבע נבהל מעצמת המכה שספגה מכוניתו מדלת מכונית הנתבע.
6.
התובע יצא מרכבו כשהוא נסער ובמקום להתנצל בפני
הנתבע החל לדרוש ממנו פרטים אישיים וסרב למסור את פרטיו הוא. הנתבע טען כי לא עליו למסור את פרטיו לנוכח העובדה שהתובע הוא שפגע ברכבו. הנתבע מכחיש כי התובע פגע ברכבו בנגיעה קלה וטוען כי היה מדובר במכה חזקה. הנתבע אמנם פתח את דלתו אך לא השתולל ולא צעק אלא העיר לתובע על התנהגותו וחוסר זהירותו. התובע הוא שדבר באופן המבייש את מקצועו.
7.
נכון שהנתבע סגר את דלתו לאחר שסיים לדבר עם התובע ומשהבחין כי זו אינה סגורה כראוי פתח אותה וסגר אותה מחדש. אך גם אם נגעה הדלת קלות ברכב התובע היא לא גרמה לו את הנזק הנטען. הגשת התלונה במשטרה נועדה להלך אימים על הנתבע. הנתבע הוא שזכאי לפיצוי בגין עגמת הנפש שגרם לו התובע בעוולה מסוג נגישה ובשל תלונת הסרק שהגיש נגדו במשטרה.
דיון והכרעה:
8.
בדיון חזר התובע על גירסתו בכתב התביעה ופרט כי מכונית הנתבע חנתה מרחק 40-50 ס"מ ממכוניתו. בניגוד לאמור בכתב התביעה טען כי חלונו היה סגור בשעת החלפת המלים בין הצדדים בעוד חלון הנתבע פתוח. בשעת הפסקה בדיון התובע מדד את אורך השריטה וטען כי מדובר ב- 2.3 ס"מ. כן טען כי קיימים נזקים קודמים
- נקודה פה ונקודה שם. אולם השריטה הגדולה וכל מה שמעליה לא היה.
9.
בחקירתו הנגדית נשאל אם אולי חנתה -
בין הזמן שהלך ועד שחזר
- מכונית אחרת והשיב כי הדבר יתכן. הוא גם אמר שהנזק לרכבו לא היה קיים כשהחנה את הרכב היות ורכבו שחור והוא רואה את הדברים בצורה ברורה באור יום. השריטה הגדולה בדלת הרכב לא היתה לפני שעזב אותו.
10.
מטעם התובע העיד הפחח מר ציון אזולאי שהגיש את הצעת המחיר. לדבריו הוא פחח 25 שנה, ולא הכיר את התובע לפני שהגיש לו את הצעת המחיר. את הנתבע הוא מכיר. הוא עמד על כך שהצעת המחיר שמסר לתובע אותנטית ואובייקטיבית ומשקפת את הנזק.
11.
הוא הסכים עם ב"כ הנתבע שבמקומות אחרים המחיר היה יכול להיות זול הרבה יותר ואמר שמבדיקת רכב
התובע הוא לא יכול לדעת איזה רכב פגע בו. הוא נשאל כיצד יתכן שהמכה מאוזנת ולא אנכית והאם 7 ס"מ (אורך השריטה) תואמים את עצמת המכה הנטענת וענה כי אם יש לנתבע באוטו פס קישוט בהחלט יכול להיות
שהמכה אנכית ופנימה לתוך הדלת.
12.
בחקירת הנתבע טען כי נגרמה פגיעה קטנה לרכבו
שלא יחס לה חשיבות. משום כך אף לא צרף תמונה לתיק בית המשפט. יש לו דברים חשובים יותר (אותם פרט) לענות בהם. הוא חזר ואמר כי מדובר בפגיעה שולית.
13.
הנתבע טען כי עמד בתוך הקווים של החניה ומי שחנה קרוב אליו הוא התובע.
הוא זוכר שכשהגיע למקום היה רכב בחניה.
הוא התיישב ברכב והתעסק במסמכים. התובע פתח את דלתו וזו חבטה במכוניתו. הוא פתח את הדלת
תוך שהוא נשען הצידה וראה את התובע. כשפתח את הדלת חבטה זו בדלתו של התובע כך שלא יכלה להגרם לרכב התובע שריטה.
14.
הנתבע שב והסכים כי פתח את דלתו שנית לאחר שסגר אותה אך טען כי עשה זאת כיון שדלתו לא נסגרה היטב.
15.
הוטח בפני
ו שהוא משקר ותשובתו "אתה יכול להגיד". התובע שאל אותו אם הוא מוכן ללכת להבדק בפוליגרף ולכך ענה "אני מוכן ללכת לאן שאתה רוצה. אתה מנצל את המעמד שלך לתבוע אזרח
פשוט". מדוע לא התלונן במשטרה? - כי אינו קטנוני כמו התובע. "פגעתי לך ברכב ולא קרה שום דבר".
16.
יצויין כי שני הצדדים ניסו להטיל דופי ולערער האחד את אמינות השני -
התובע בכך שטען כי לשווא הזמין הנתבע את הפחח בטענה כי התובע מכיר אותו מקודם דבר שהתברר כלא נכון והנתבע בכך שטען כי התובע תבע בעבר לשווא את חברת ישראייר ותביעתו נדחתה ואף בבית המשפט המחוזי, שם בוטל פסק הדין, לא חויבה הנתבעת לשלם לתובע כספים וכי עדותו של התובע בקשר לכך אינה אמינה.
17.
לגופו של עניין האמנתי לתובע כי הארוע קרה כפי שתאר אותו. ראשית התובע הודה כי מלכתחילה פתח את הדלת באופן שפגע קלות בדלת רכב הנתבע. בכך העמיד עצמו באור שלילי ופעל נגד האינטרס שלו עצמו (שכן צריך היה למען האמת לבקש מהנתבע שישב ברכב להזיז את רכבו ולא לפתוח את הדלת למרות המרחק המצומצם בינה לבין דלת הנתבע) – דבר זה מחזק את אמינותו.
שנית
- התובע לא נהג כמי שהוא עצמו הזיק למכונית הנתבע כפי שמתאר זאת הנתבע אלא תעד את הארוע , את פרטי הנתבע ואת הנזק למכוניתו ואף התלונן במשטרה. הנתבע לעומתו לא נהג כמי שפגעו במכוניתו למרות שזוהי גירסתו
- והמעיט בערך נזקיו. גם אם נגרם נזק קל, מדוע שהתובע לא ישלם עליו?
18.
באשר למסירת הפרטים – האמנתי לתובע כי הנתבע לא הסכים למסור לו את פרטיו ולא בקש את פרטיו שלו. לו רצה התובע להמנע ממסירת פרטים מדוע הלך להתלונן במשטרה ומסר שם את כל פרטיו? משהגעתי למסקנה זו יש לשאול מדוע לא מסר הנתבע לתובע את פרטיו? בניגוד לטענת הנתבע
על פרטים אלה להמסר ללא קשר לשאלת האחריות לתאונה והמנעות ממסירתם מחזקת המחשבה כי הנתבע הוא שפגע ברכב התובע ולא להיפך.
19.
העובדה שהנתבע מודה כי פתח שנית את דלת מכוניתו ולאחר מכן שב וסגר אותה מתאימה יותר לטענת התובע כי הנתבע ניסה לפגוע במכוניתו מתוך כעס מאשר לטענת הנתבע כי עשה כן כדי להיטיב ולסגור את דלתו. השריטה שנגרמה לדלת מכונית התובע אינה עולה בקנה אחד עם תיאור הנתבע את הדרך בה פתח וסגר את דלת מכוניתו פעמיים. גם לו היתה נגרמה מהחבטה (שחבט, כביכול, התובע
- בדלת הנתבע) הרי שחבטה זו היתה גורמת לחלקו החיצוני של דלתו של הנתבע נזק רב. נזק זה דוקא אינו רב ואילו הנזק לדלת התובע רב. אך לא סביר שהתובע, בעמדו ליד מכוניתו כשפתח
את דלת מכוניתו, היה פותח אותה בצורה כה חזקה עד כי היה גורם לדלתו שלו נזק. מדוע שהתובע, אשר הוא זה שפגע בדלת הנתבע, לגירסת הנתבע, יצא נסער ממכוניתו (סעיף 4 לכתב ההגנה) לאחר מכן?
20.
יתרה מכך אם נבחן את לוח הזמנים הרי שלאחר שהתובע כביכול חבט בדלת הנתבע הוא הספיק להכנס לרכב ,לשבת במכונית ולהתניעה -
טרם פתח הנתבע
את דלת מכוניתו פעמיים – בפעם הראשונה כדי להעיר לתובע. תיאור הדברים עולה יותר בקנה אחד עם גירסת התובע ולפיה קודם פתח הנתבע את חלון מכוניתו וצעק על התובע, לאחר מכן התרגז יותר ופתח את דלת מכוניתו בצורה חזקה וחבט בדלת התובע.
21.
גם אם אקבל את גירסת הנתבע כי פתיחת הדלת בפעם השניה נועדה כדי להיטיב ולסגור את הדלת (והדבר אינו מופרך כי מדובר בנהג היושב ומנסה לפתוח את הדלת הרחוקה ממנו) הרי שלמרות זאת אני מאמינה כי פתיחת דלת זו גרמה לנזק לדלת מכונית התובע ועסקינן בנזק פח שגרמה מכונית אחת למשניה ולא בשאלה אם הנזק נגרם בזדון או ברשלנות או בטעות. על כן אני מטילה על הנתבע את האחריות לנזק שנגרם לדלת מכונית התובע.
22.
באשר לגובה הנזק – לאור שוויו הנמוך
- סביר היה שלא לצרף הערכת שמאי
- אולם מיטיב היה התובע לעשות לו צרף
לפחות שתי הצעות מחיר. אני מסכימה עם הנתבע כי אין די בהצעת המחיר על מנת לקבוע כי שווי הנזק הוא 2,300 ₪, מה גם שהתובע עצמו מסכים כי היו בדלת מספר שריטות קודם לארוע והצעת המחיר אינה מבחינה בין השריטות. יוזכר כי הפחח עצמו הסכים כי ניתן לתקן את הנזק אצל מתחרה שלו במחיר נמוך בהרבה.
23.
על כן אני אומדת את שווי הנזק בסך 1,500 ₪ בלבד אולם לאור נסיבות המקרה כפי שתוארו והדרך בה נמנע הנתבע מלמסור את פרטיו מקבלת במלואה את תביעת התובע בגין עגמת נפש.
24.
לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 2,500 ₪ בצירוף אגרת התביעה, 50 ₪, שכר העד בסך 350 ₪, הוצאות מסירת כתב התביעה בסך 100 ₪ ושכר טירחת עורך דין בסך 700 ₪.
25.
הסכום כולו -
3,700 ₪ - ישולם לתובע תוך 30 יום מהיום.




ניתן היום,
א' אייר תשע"ח, 16 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 50897-04/17 עו"ד יהונתן רבינוביץ נ' אבשלום ביסמוט (פורסם ב-ֽ 16/04/2018)