פסקי דין על אבי חיים אבליאב | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4454/02 בל     09/08/2005




בל 4454/02 אבי חיים אבליאב נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 004454/02
בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
09/08/05

כב' השופט שמואל טננבוים

בפני
:

אבי חיים אבליאב

בעניין:
התובע
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
פסק דין

1. התובע היה בתקופה הרלוונטית תלמיד העתודה הטכנולוגית בכיתה יג' בבית הספר למדעים וטכנולוגיה אורט חולון ועמד לפני גיוסו לצה"ל. ביום 11.8.01 עת השתתף בטיול אופניים בצוק מנרה, ארעה לו תאונה ועקב כך שבר את צוואר הירך ברגל שמאל. בשל התאונה, נזקק לאשפוז בבית החולים זיו בצפת במהלכו עבר ניתוח קיבוע פנימי של צוואר הירך ושיקום.

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי תאונה על פי הוראות פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 שעניינו ביטוח נפגעי תאונות וזאת ביום 19.3.02. הנתבע דחה את התביעה בשל הגשתה באיחור וזאת בהסתמך על סעיף 157 לחוק.

טענת התובע בפני
נו הינה, כי נבצר ממנו להגיש את התביעה במועד מסיבות רפואיות.

2. סעיף 157 לחוק קובע:
"על אף הוראות סעיף 296 תוגש תביעה לגמלה לפי פרק זה למוסד תוך 90 ימים מיום התאונה; אולם המוסד יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, ליתן את הגימלה אם נתבעה אחרי המועד האמור בגלל סיבה שמנעה מהמבוטח הגשת התביעה במועד, ובלבד שהתביעה הוגשה תוך 90 ימים מהיום שחדלה להתקיים הסיבה האמורה".

התובע הגיש שורה של מסמכים רפואיים מהם עולה, כי היה מרותק לביתו תקופה ממושכת. בעדותו בפני
נו העיד התובע, כי הוא מתגורר בקומה שלישית ללא מעלית. חמישה חודשים לאחר האירוע התחיל בטיפולים פיזיוטרפיים ורק אז יצא לאותם טיפולים. קודם לכן, לא יצא אפילו לקופת חולים.

במסמך מסכם מיום 3.4.03 כותב ד"ר ארקדי (נספח ב' לתצהיר התובע), כי התובע היה מרותק לביתו למשך תקופה ממושכת ואיבד את כושר התיפקוד מיום האירוע למשך כחצי שנה לפחות. נתון זה לא נסתר. בחינת המועדים הרלוונטים נוכח עובדות אלו, מביאה למסקנה, כי התביעה הוגשה לנתבע תוך 90 ימים מהיום שהתובע חזר לתיפקודו התקין. גם אם קיים ספק באשר למועד המדוייק בו יכול היה התובע לצאת מביתו, הרי שספק זה אמור לפעול לטובתו של התובע.

אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה, ניתן היה להגיש תביעה לנתבע באמצעות מי מקרוביו של התובע. השאלה האם קיימת היתה סיבה שמנעה מהמבוטח הגשת התביעה במועד, אמורה להבחן על פי הנתונים הקשורים במבוטח עצמו ולא באלו של מי מקרובי משפחתו. אין זה סביר, כי מבוטח שנבצר ממנו מסיבות ראויות - רפואיות או אחרות - להגיש את התביעה במועד, יאבד את זכותו לגימלה אך ורק בשל כך שיש לו קרובי משפחה שאולי יכולים היו להגיש את התביעה במקומו. לשונו של סעיף 157 ופרשנותו הנכונה בהתאם לתכליתו, מביאים למסקנה שהמניעות להגשת התביעה במועד אמורה להבחן אך ורק בהקשר לסיבות שמנעו מהמבוטח עצמו להגיש את התביעה במועד, שהרי אין לך אדם שאין לו קרובים.

לטענת הנתבע, הסיבה לאי הגשת התביעה במועד, הינה טעות בידיעת החוק וזאת כעולה ממכתבו של אבי התובע (נ/1). בהתייחס לטענה זו נציין, כי העובדה שקיימת סיבה נוספת לאי הגשת התביעה במועד, אין בה כדי לאיין את הסיבה הרפואית כמפורט לעיל.

3. התביעה מתקבלת. אנו קובעים, כי התביעה לנתבע הוגשה במועד בהתאם לסעיף 157. הואיל ולא נטענה כל טענה מטעם הנתבע לגופה של התביעה לגימלה, תשולם הגימלה לתובע בהתאם לתביעתו.
הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום ד' באב, תשס"ה (9 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

ש. טננבוים, שופט

נ.צ. מר שמואל כהן

אתי/








בל בית דין אזורי לעבודה 4454/02 אבי חיים אבליאב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 09/08/2005)