פסקי דין על עו"ד ארז חבר | פסקי דין על בנימין שניצקי | פסקי דין על כונס נכסים רשמי תל אביב |

67219-09/16 פשר     15/04/2018




פשר 67219-09/16 עו"ד ארז חבר נ' בנימין שניצקי, כונס נכסים רשמי תל אביב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 67219-09-16 חנוביץ נ' שניצקי ואח'



15 אפריל 2018




לפני
כב' השופט חגי ברנר
, סגן נשיא


מבקש

עו"ד ארז חבר
, נאמן לנכסי עזבון המנוח יצחק חנוביץ ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד רעות אברהם


נגד


משיבים

1. בנימין שניצקי
ע"י ב"כ עו"ד שוש חן נחום

2. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד
ערן לוי



פסק דין



מבוא

לפניי התנגדות של המשיב 1 (להלן: "החייב") להתראת פשיטת רגל שנחתמה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ישראלה קראי גירון) ביום 9.10.2016.


ההתנגדות הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה אך לבקשת החייב הועברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.


הנושה יוזם ההליך הוא הנאמן לנכסי עזבון החייב המנוח יצחק חנוביץ ז"ל (להלן בהתאמה: "הנאמן" ו"המנוח").


החייב טוען במסגרת ההתנגדות כי יש לבטל את ההתראה משום שהחוב הכספי המיוחס לו על ידי הנאמן, אינו חוב אישי שלו, אלא חוב של תאגיד, חברת חנוביץ את רז ושות'- מגדלי עצי נוי בע"מ (להלן: "החברה"). לענין זה מפנה החייב ל

פסק דין
מיום 16.9.2013 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת בטינה טאובר), בתיק פש"ר 38166-01-11, בו נקבע כי אין מקום לחיוב אישי של החייב בחוב החברה בגין דמי שימוש ראויים בקרקע של המנוח.


מנגד, הנאמן טוען כי מדובר בהתנגדות סרק, שכן ביום 27.7.2015 הוטל על החייב חיוב אישי, במסגרת פסק דינה של כב' השופטת קראי- גירון, באותו תיק פש"ר 38166-01-11, אשר חייב אותו בתשלום חוב בגין השימוש שנעשה בקרקע של המנוח. על יסוד אותו

פסק דין
נחתמה ביום 12.7.2016 פסיקתה המחייבת את החייב לשלם לנאמן סך של 790,151 ₪. החייב ערער על פסק הדין שניתן נגדו, אך ביום 25.5.2016 הוא קיבל את המלצת בית המשפט העליון וערעורו נמחק (ע"א 7107/15).


ההתנגדות להתראה נקבעה לדיון, במהלכו העלה החייב טענה חדשה, היא טענת קיזוז נגד הנאמן, בגין נזק שהנאמן גרם כביכול לחייב. לדברי החייב, בגין נזק נטען זה הוא הגיש לפני שבוע ימים בקשה למתן הוראות נגד הנאמן, בבית המשפט המחוזי בחיפה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטיעונים באתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להדחות, מנימוקי הנאמן.


ס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם- 1980, קובע:


"נושה שהשיג נגד חייב

פסק דין
חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל; לענין התראת פשיטת רגל –
(1)
יראו את מי שזכאי אותה שעה לאכוף

פסק דין
חלוט כמי שהשיגו;
(2)
[תשל"ו]
"

פסק דין
חלוט" – לרבות צו חלוט, ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה ב

פסק דין
חלוט או בהחלטה חלוטה.
"

מכאן שתנאי להגשת בקשה להתראת פשיטת רגל הוא שיש בידי הנושה

פסק דין
חלוט המטיל על החייב חיוב כספי ואשר ביצועו לא עוכב. הנאמן עמד בתנאי זה, כפי שנראה להלן.

החייב מבסס את טיעונו על

פסק דין
שניתן ביום 16.9.2013 בו נקבע שאין להשית עליו חיוב אישי, אלא שהתראת פשיטת הרגל מבוססת על

פסק דין
מאוחר יותר, מיום 27.7.2015, בו הוטל על החייב חיוב אישי, וכן על הפסיקתה מיום 12.7.2016 שניתנה אף היא באופן אישי נגד החייב. ערעורו של החייב על

פסק דין
נמחק בהסכמתו, ומשכך, מדובר ב

פסק דין
חלוט. אין איפוא כל יסוד להסתמכותו של החייב על

פסק דין
שלא הטיל עליו חיוב אישי, שעה שיש נגדו

פסק דין
מאוחר יותר, שהינו חלוט, המטיל עליו חיוב כזה באופן מפורש. טענותיו של החייב נגד פסק הדין המאוחר, מקומן הכירן במסגרת ערעור על אותו

פסק דין
, אלא שהחייב קיבל את המלצת בית המשפט העליון ומחק את ערעורו, ומשכך, עסקינן ב

פסק דין
חלוט לכל דבר וענין. הליך של התנגדות להתראה לא נועד להוות הליך ערעורי נוסף, ודאי לא על

פסק דין
חלוט, ואין החייב רשאי לבצע מקצה שיפורים ולנסות כעת למחזר מחדש טענות עליהן ויתר עת משך את ערעורו בבית המשפט העליון.


באשר לטענת הקיזוז שהעלה החייב לראשונה במהלך הדיון באולם, הרי שאין מקום לבטל על יסודה את ההתראה. פשיטא שלא ניתן לאיין התראה המבוססת על

פסק דין
כספי חלוט, באמצעות העלאתה של טענת קיזוז, שבוע ימים לפני הדיון בהתנגדות, כאשר אין לדעת בכלל אם טענתו הכספית של החייב, העומדת בבסיס טענת הקיזוז, תתקבל על ידי בית המשפט אליו הוגשה בקשת החייב.


בבחינת למעלה מהצורך אציין כי עיינתי באותה בקשה שלטענת החייב הוגשה לפני כשבוע בבית המשפט המחוזי בחיפה, וממנה עולה כי הטענה היא לנזק שגרם כביכול הנאמן לחברה בשם רשבז יזמים בע"מ בשנת 2016, ולא לחייב באופן אישי. ברור איפוא כי גם אם תתקבל הבקשה, אזי לא יהיה בכך כדי להעמיד לחייב עצמו טענת קיזוז. זאת ועוד, הטענות המועלות באותה בקשה הן טענות נזיקיות בדבר נזקים הטעונים שומה והערכה, מעסקה שונה, כך שלא מדובר בחוב קצוב אותו ניתן יהיה לקזז כנגד החוב הפסוק של החייב (ראה ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973).


ראה למשל ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת
(1988) בע"מ פ"ד מב(2), 725, עמ' 731:

"הבעייה מתעוררת נוכח סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), לפיו כשמקור החיובים הוא בעיסקות שונות, על החיובים להיות קצובים על מנת שתצמח זכות הקיזוז."

וכן ראה ע"א 725/87 חברת ביר-סל סחר מזול בע"מ נ' חברת אוליבקס
פ"ד מד(1) 177, עמ' 180- 181:

"חובות שהצדדים חבים זה לזה לפי חוק החוזים (תרופות), והם אינם קצובים ואינם נובעים מעיסקה אחת - לא ניתנים לקיזוז."

סיכומו של דבר, מדובר בהתנגדות סרק.


אשר על כן, ההתנגדות נדחית. החייב ישא בהוצאות הנאמן בסך 7,500 ₪.


המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.




ניתן היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.









פשר בית משפט מחוזי 67219-09/16 עו"ד ארז חבר נ' בנימין שניצקי, כונס נכסים רשמי תל אביב (פורסם ב-ֽ 15/04/2018)