פסקי דין על בת.א | פסקי דין על נביל היבי מוחמד אבו רומי | פסקי דין על עידו כהן | פסקי דין על שומרה חב לביטוח | פסקי דין על מוחמד אבו רומי |

662-10/14 א     10/02/2018




א 662-10/14 בת.א, נביל היבי מוחמד אבו רומי נ' עידו כהן, שומרה חב לביטוח בע"מ, מוחמד אבו רומי








בית משפט השלום בקריות



ת"א 662-10-14 היבי נ' כהן ואח'

ת"א 41722-02-15 אבו רומי נ' כהן ואח'




בפני

כבוד השופטת
פנינה לוקיץ


תובע
בת.א
. 622-10-14
תובע בת.א
. 41722-02-15

1.
נביל היבי ת.ז. 205754542

2. מוחמד אבו רומי


305117178


נגד

נתבעים
1.עידו כהן

ת.ז. 200646123

2.שומרה חב לביטוח בע"מ

3.מוחמד אבו רומי

(נתבע רק בת.א
. 622-10-14)



פסק דין


בפני
י שתי תביעות לנזקי רכוש שמקורם בתאונה אחת, שארעה ביום 4.4.14 בצומת טמרה צפון שבכביש 70. בתאונה היו מעורבים שלושה רכבים, וההכרעה בתביעות דורשת הכרעה בשאלה מי מבין שניים מהנהגים המעורבים, גרם להתרחשות התאונה. ובאופן מדויק יותר: יש להכריע בשאלה מי מבין שניים מהנהגים כנס לצומת באור אדום.

1.
התובע בת.א
. 622-10-14 נביל היבי (להלן: "נביל") הינו הבעלים ומי שנהג ברכב מסוג טויוטה קורולה
מס' רישוי 3254056 (להלן: "הטויוטה") ובעת התאונה, היה רכבו בעצירה מלאה ברמזור אדום בצומת טמרה צפון (להלן: "הצומת"), במסלול המיועד לפניה שמאלה, לכיוון תמרה. רכב זה נפגע כתוצאה מכך שרכב מסוג פולקסוואגן מס' רישוי 9719124 (להלן: "הפולקסוואגן") אשר היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "עידו") פגע ברכבו וגרם לו נזק.


אין מחלוקת כי הפולקסוואגן פגע בטויוטה כתוצאה מהתנגשות שארעה בין הפולקסוואגן, לבין הרכב השלישי המעורב, שהוא מסוג מזדה מס' רישוי 6355965 (להלן: "המזדה") אשר היה נהוג על ידי נתבע מס' 3 מוחמד אבו רומי


(להלן: "מוחמד").


התביעות אשר נדונו בפני
י, הינן תביעתו של נביל לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לטויוטה ותביעת מוחמד, לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו למזדה.

2. לאור העובדה שאין מחלוקת כי הטויוטה בה נהג נביל, לא היה בתנועה בזמן התרחשות התאונה וכי רכב הפולקסוואגן, נהדף לכיוונו כתוצאה מהתנגשות בין הפולקסוואגן לבין המזדה, אין טענה בפי מי מהצדדים כי נביל לא גרם או תרם להתרחשות התאונה או לגרם הנזק לטויוטה, ולפיכך, בתביעתה עולה הצורך להכריע מי מבין שני הנהגים, עידו או מוחמד הוא שגרם להתרחשות התאונה.

3. לצורך הבנת אופן התרחשות התאונה יתואר כי מדובר בצומת בצורת "טי" כאשר כביש 70 הינו הכביש העיקרי וכיוונו צפון-דרום, ויש בו שני נתיבי נסיעה לכל כיוון עם גדר הפרדה ביניהם באזור הצומת, ואל כביש זה מתחבר בצומת, מכיוון מזרח, כביש המהווה יציאה וכניסה לטמרה. בצומת מוצבים רמזורים.


בעת התרחשות התאונה נביל עמד ברמזור אליו הגיע מכיוון צפון במטרה לפנות מזרחה לתוך תמרה, כאשר מכיוון נסיעתו יש מסלול נפרד ולו רמזור נפרד לפונים שמאלה (אל תוך טמרה) ובנוסף קיימים שני מסלולים לנסיעה ישר (דרומה) שלהם רמזור נפרד.


באותו הזמן הגיע עידו הגיע עם הפולקסוואגן מדרום והמשיך בנסיעה צפונה בכביש הישר.

רכב המזדה בו נהג מוחמד, ביקש לצאת בצומת המרומזרת מכיוון מזרח ולפנות דרומה אל כביש 70.

4. אין מחלוקת כי בין הפולקסוואגן למזדה ארעה התנגשות בתוך הצומת, כאשר חלקו הקדמי שמאלי של המזדה פגע בצד הימני-קדמי של הפולקסוואגן, אשר מעוצמת המכה נהדף אל עבר הטויוטה וגרם לנזקיו.


שני הנהגים, מוחמד ועידו, טוענים כי נכנסו לצומת כאשר הרמזור מכיוונם הורה ירוק.

5. המשטרה, שהגיעה למקום בסמוך לאחר התרחשות התאונה וכאשר הרכבים עוד במקום עצירתם לאחריה, חקרה את האירוע, גבתה את הודעות הנהגים המעורבים, ובתום חקירתה הגישה כתב אישום כנגד עידו בגין כניסה לצומת באור אדום, זאת בהסתמך על קביעת בוחן מטעמה.


עם זאת, המשטרה חזרה בה מכתב האישום ועפ"י בקשתה כתב האישום בוטל, תוך שהתחייבה שלא לחזור ולהגישו.


הצדדים הגישו בהסכמה את תיק המשטרה.

עדויות הנהגים והעדה מטעם נביל
6. בדיון שהתקיים בפני
(לאחר דחיות מרובות) שמעתי את עדויות הנהגים וכן נוסעת ברכב הטויוטה שישבה לצדו של נביל, והיא אחותו.


אומר כבר עתה, כפי שגם עולה מתיק המשטרה, כי נביל ואחותו, לא יכולים להוסיף מידע הנוגע לבירור השאלה מי מהנהגים האחרים חצה את הצומת ברמזור אדום, שכן שניהם לא יכלו, כמובן, לראות את תצוגת הרמזורים לכיווני הנסיעה של הרכבים האחרים, ושניהם גם לא יכלו לציין באם הרמזור בכיוון הנסיעה הישר מצפון לדרום
(דהיינו הרמזור שנמצא מימין למקום עמידת הטויוטה ומכוון את התנועה הנוסעת ישר מצפון לדרום) היה אדום או ירוק בעת התרחשות התאונה, וזאת כיוון ששניהם היו מרוכזים אך ורק ברמזור המורה למבקשים לפנות שמאלה, ואשר היה אדום באותה עת.


אמנם נכון כי נביל בתחילת עדותו ציין כי הרמזור מימין לו, לנוסעים ישר, היה ירוק (דבר התומך, לכאורה בגרסתו של עידו) אולם לאחר שעומת עם הודעתו במשטרה (ת/3) אישר שככל הנראה אינו זוכר במועד מתן עדותו נכון את הדברים, ובאם בעת חקירתו במשטרה אמר כי לא ראה את צבע הרמזור לנוסעים ישר מכיוון צפון, כנראה שאכן לא ראה זאת.


מכאן עולה כי עדים אלו אינם יכולים לסייע בהכרעה בשאלה מי מהנהגים נכנס לצומת באור אדום, ולפיכך נותרנו עם עדות מוחמד ועידו בלבד.

7.
באשר לעדותו של מוחמד, יצוין כי גרסתו בעדותו בפני
י, היתה שונה מהותית מזו שמסר במשטרה, שכן בעדותו בפני
י ציין כי בעת שהגיע לצומת מכיוון
מזרח, האור ברמזור היה כתום, הוא עצר לרגע באור הכתום, המתין שיתחלף לירוק, ואז החל בנסיעה.

לעומת זאת, במשטרה, בעדות שנגבתה כשבוע לאחר התאונה, ציין כי כאשר הגיע לרמזור, הרמזור היה אדום, הוא המתין שיתחלף לאור ירוק, ורק אז נכנס לצומת (ההודעה הוגשה וסומנה נ/1).


אמנם מוחמד ניסה להסביר זאת בכך שטען כי אינו קורא עברית וכי הדברים הרשומים בהודעה במשטרה, אינם מדויקים, אולם דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם העובדה שבסוף הודעתו נרשם כי זו נגבתה בעזרת תרגום חלקי מהשפה העברית לערבית, על ידי מר אבו רומי עאמר, דודו.

טענתו של מוחמד כי הדוד תרגם לו רק את החלק האחרון של הדברים, מעבר לכך שלא נתמכה בעדות של הדוד, הרי שלא נשמעת סבירה כלל לאור העובדה שמדובר בהודעה קצרה יחסית ולא סביר ששוטר הגובה הודעה מאדם שאינו דובר את השפה, לא יקפיד על תרגום הדברים המהותיים ובוודאי השאלה של צבע הרמזור, בעת שהחל בנסיעתו.

8.
נכון כי מוחמד תאר באופן דומה בפני
י ובהודעתו את כיוון נסיעתו לפני התאונה מדרום לצפון ופניה ימינה בצומת בכדי לחזור ולנסוע דרומה לכיוון מתחם תחנת הדלק בו מצוי סניף מקדונלד, תיאר את סיבוב הפרסה שעשה סביב הכיכר המצויה מיד לאחר הפניה ימינה, וזאת בכדי לחזור לצומת ממזרח, אולם העובדה שבעדותו בפני
י טרח לציין שהאור ברמזור היה כתום בעת שהגיע אליו ולא אדום כפי שציין במשטרה, מעידה על הניסיון להסביר כי לא התפרץ לצומת מיד עם התחלפות האור מאדום לירוק, כפי שעולה לכאורה מהודעתו במשטרה. מעבר לסתירה זו בין הגרסאות, הרי שגרסתו בעדותו בפני
י איננה נשמעת כה הגיונית שכן ידוע לכל נהג כי בעת התחלפות הרמזור מאדום לירוק, עובר הרמזור באור הכתום אולם זאת לשבריר שנייה (להבדיל מאורך האור הכתום בכיוון ההפוך, דהיינו בהתחלפות הרמזור מירוק לאדום) ולא סביר כלל, כטענתו, כי עצר את רכבו באור כתום והמתין להתחלפות לירוק.

9.
יתירה מכך, גם בטופס ההודעה למבטחתו (נ/2), אשר נחזה כי מולאה יום לאחר התאונה, נרשם מפי מוחמד כי היה בעצירה מוחלטת ברמזור אדום, ואין כל אזכור למעבר הרמזור מאור אדום לכתום ואז ירוק, וברור כי גרסה זו , התואמת את הודעתו במשטרה, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו בפני
י.


נכון שהתובע אינו מי שמילא את הטופס בכתב ידו, שכן, אינו כותב וקורא בעברית, אולם הוא חתם עליו, ואך סביר כי דברים אלו, לא נרשמו על דעתו של ממלא הטופס, אלא נמסרו על ידי מוחמד והם כאמור, גם תואמים את הודעתו במשטרה.
ככל שרצה מוחמד להוכיח אחרת, צריך היה לבקש להעיד את עורך המסמך, לכל הפחות.

10. התרשמתי כי דווקא עדות מוחמד בפני
, לפיה הגיע לרמזור כשהאור בו כתום, מחזקת את האפשרות שניסה "לגנוב" את הרמזור, במובן זה שלאחר שביצע את סיבוב הפרסה בכיכר, הבחין באור כתום וניסה לעבור את הצומת במהירות, קודם להתחלפות האור לאדום. טענתו כי הבחין שהאור היה אדום בעת שביצע את סיבוב הפרסה בכיכר, ומכאן שהבין שהרמזור מתחלף לירוק, איננה כה סבירה לטעמי.


אלא שאין באפשרותי לקבוע כי אכן זה היה מצב הדברים, בין היתר לאור העולה מעדותו של עידו אליה אתיחס עתה. מה שעולה מכל האמור הוא כי בבואי להכריע בין הגרסאות, אינני יכולה לסמוך ממצא על עדות מוחמד באשר לשאלה באם הוא נכנס לצומת באור אדום אם לאו.

11. בבואי לבחון את עדותו של עידו באשר לנסיבות התרחשות התאונה, אציין כי עדותו בפני
י היתה קוהרנטית ועלתה בקנה אחד עם הודעתו במשטרה (ת/2). כך ציין כי הבחין ברכב המזדה רק כאשר זה נכנס לתוך הצומת מצד ימין לו, כאשר הוא נוסע במהירות של כ-90 קמ"ש ולטענתו, מכיוון נסיעתו, יש לו רמזור ירוק.
עידו הוסיף וציין, בדומה לנטען בהודעתו במשטרה, כי מכיוון הגעתו של רכב המזדה, עמד ברמזור רכב שברולט נוסף וזאת במסלול השמאלי יותר, ואילו רכב המזדה, יצא מהמסלול הימני בעוד, רכב השברולט עומד במקומו.


בעוד שבעדותו בפני
י ציין כי לא הבחין ברכב המזדה עד אשר זה נכנס לתוך הצומת, כיוון שרכב המזדה היה מאחורי השברולט (עמ' 12 שורות 8-9) הרי שבהודעתו במשטרה ת/2, טען כי ראה את הנהג ברכב המזדה, מוחמד, כשידו הימנית מקופלת והוא מדבר. אמנם עידו לא טען כי ראה
מכשיר טלפון נייד בידו של מוחמד, אולם ציין כי שמע בבית החולים את מוחמד מספר לאחיו, כי דיבר בטלפון הנייד ולא הבחין במה שקרה.


לטענתו זו של עידו, לא הובאה כל ראיה תומכת, וברור כי בעת מסירת הודעתו במשטרה, היה לו אינטרס ברור להטיל את האחריות לתאונה על נהג המזדה, ועל רקע
עובדה זו, יש לתת משקל נמוך לדברים שמסר בהקשר זה.

12. עידו הגדיל והוסיף בעדותו כי מי מבני משפחתו של מוחמד ניגשו אליו בעת שהיה בבית החולים והמליץ לו
לומר למשטרה שאינו זוכר דבר כי קיבל מכה בראש.


דברים אלו שהינם בעלי משמעות חמורה שכן יש בהם ניסיון לשבש הליכי חקירה, לא אוזכרו על ידי עידו בהודעתו שנגבתה יומיים לאחר התאונה, ובשל כך, יש בהם להעיד לטעמי על ניסיון "להשחיר" את פניו של מוחמד, דברים שאין להם לתת משקל של ממש.

13.הקושי העיקרי בקבלת גרסתו של עידו כי מכיוון נסיעתו דלק אור ירוק, נובע משני טעמים.


הראשון, כי עידו לא ציין בשום שלב שהבחין באור ברמזור מתחלף לירוק, או מהבהב בירוק, דהיינו שמבחינתו היה לו אור ירוק "מלא" לכיוון נסיעתו. דבר זה אפשרי, אולם נובעת ממנו המסקנה כי האור בכיוון נסיעתו של מוחמד היה אדום "מלא", וככל לא היה בשלב כלשהו של התחלפות, בין אם מאדום לירוק, ובין אם מירוק לאדום. זהו, בודאי מצב אפשרי, אולם קשה להלום שמוחמד יכנס לצומת באור אדום "מלא".


השני, והעיקרי, נובע מהעובדה שדו"ח בוחן, שהוגש כחלק מתיק המשטרה, קבע שעידו הוא זה שלא ציית לרמזור אדום.


אמנם נכון כי בסופו של יום המדינה חזרה בה מכתב האישום שהוגש כנגד עידו, דבר המעיד על כך שהמשטרה לא סברה שתוכל להוכיח במידה הנדרשת במשפט הפלילי את קביעת בוחן התנועה, אולם אין בביטול כתב האישום כדי לאיין את מסקנות בוחן התנועה והנתבעים גם לא התנגדו להגשת דוח הבוחן ללא חקירת הבוחן, ולפיכך מסקנתו מהווה ראיה בפני
.

14. אלא שבניגוד לטענת ב"כ מוחמד, אינני סבורה כי יש בדו"ח הבוחן להוות ראיה מכרעת להוכיח שעידו הוא שעבר באור האדום שכן, אין בדוח הבוחן הסבר מספק כיצד הגיע הבוחן למסקנה זו ועיון בתוכנית הרמזורים שצורפה לדוח הבוחן, אין בו כדי לאפשר לבית המשפט להבין מה הוא הנתון שהיה בפני
הבוחן, אשר הביאו למסקנה זו. שהרי, לא היה בפני
הבוחן ראיה באשר לצבע הרמזור לנוסעים ישר מצפון לדרום (שכן נביל ואחותו לא ידעו לציינו), ומכאן שלא היתה לו כל דרך לדעת באם הרמזור מכיוון נסיעתו של מוחמד היה בהתחלפות לירוק (כטענתו) או בהתחלפות לאדום דווקא.


אין בדו"ח הבוחן כל הסבר כיצד הגיע למסקנתו, ולא מצאתי כי מיקום הנזק ברכבים יכול לסייע בקביעה זו. לדו"ח הבוחן לא צורפו תמונות
a

ו-
b
המצויינות בסעיף 12 לדו"ח, ומתכנית הרמזורים שצורפה, בהעדר אינדיקציה איזה מהרמזורים התחלף לירוק ואיזה לאדום (שכן לא ניתן לקבוע באיזה שלב במחזור הרמזורים ארעה התאונה), אין באפשרותי להסיק מהאמור בו, כיצד הגיע הבוחן למסקנתו. משכך, אין די בעצם קיום דוח הבוחן כדי להוכיח את נכונות תוכנו, מה גם שהמשטרה החליטה על ביטול כתב האישום, דהיינו שגם אצל התובע המשטרתי עלה ספק באם ניתן על בסיסו להרשיע את עידו.


אין בכל האמור להביא לקביעה כי עידו נכנס לצומת באור ירוק כטענתו, אלא רק להצביע על העדר האפשרות לסמוך ממצא על קביעת הבוחן.

15. מכל האמור עולה למעשה, כי על אף הצורך בהכרעה בין גרסאות מוחמד ועידו באשר לזהות הנהג שנכנס לצומת באור אדום (או בניגוד להתווית הרמזורים), לאחר בחינת מלוא הראיות, אני סבורה שאינני יכולה להגיע להכרעה בין הגרסאות, וכפות המאזניים נותרות מאויינות, מבלי שאחד מהם הצליח להטות אותן ולהביא להעדפת גרסתו.


אינני מתעלמת מן העובדה כי עידו, בעת מתן עדותו בביהמ"ש, היה משולל אינטרס שכן אינו תובע פיצוי על נזק שנגרם לו או לרכב בו נהג (שלא היה בבעלותו), וגם אינו חשוף עוד להליך פלילי. אולם אין בכך להביא להעדפת גרסתו שכן ברור כי בעת שמסר אותה במשטרה היה בעל אינטרס מובהק, וחזרתו כעת מגרסתו או שינויה היה מביא להצבעה על העדר אמינות מצידו.

16. מה אם כן תוצאת העדר הכרעה בין גרסאות מוחמד ועידו?


ביחס לתביעת מוחמד המשמעות ברורה. מוחמד, בהיותו תובע אשר הנטל מוטל עליו להוכיח כי עידו הוא שגרם להתרחשות התאונה, לא עמד בנטל המוטל עליו, והתוצאה הינה דחיית תביעתו.


לעומת זאת, ביחס לתביעת נביל, התוצאה שונה. נביל לא תרם או גרם להתרחשות התאונה, אך רכבו נפגע כתוצאה מהתרחשותה. אמנם הרכב הפוגע פישית היה רכב הפולקסוואגן שבו נהג עידו, אולם אין בכך להביא לחיובו של עידו בלבד, שכן לא הוכח כי פגיעה זו נגרמה בגין מחדל מצידו של עידו, אלא כתוצאה מההתנגשות בין שני הרכבים, אשר עוצמת וזוית הפגיעה הביאה להדיפת הפולקסווגן אל הטויוטה.


במצב דברים כזה, ובהעדר אפשרות להכריע בין גרסאות הנהגים, יש לראות את מוחמד ועידו כמעוולים במשותף, שלא ניתן להפריד בין חלקיהם בגרימת הנזק, וממילא גם לא ניתן לקבוע מי מהם גרם לאיזה מהנזקים שנגרמו לטויוטה, או באיזה שיעור.
כאשר קיימת אחריות מצד כל המעורבים וקשה לכמתה יחלק בית המשפט את הנזקים בין הצדדים בחלקים שווים.
החלוקה בין המעוולים תיעשה שווה בשווה, כדרך היחידה הצודקת, כאשר אין אינדיקציה לחלוקה צודקת יותר (ע"א 448/83 קורנהויזר נ' מלך, פ"ד מב (2) 573, 574 (1988)).

17. נזקיו של נביל

רכב הטויוטה הוכרז כ"אובדן גמור" ולפיכך זכאי נביל לפיצוי בגין שוויו, בניכוי השרידים, סכום אשר נאמד בחוות הדעת מטעמו בסך של 24,583 ₪.


אך ברור כי נביל אינו זכאי גם לירידת ערך שנגרמה בגין התאונה, כפי שנתבע על ידו.



בנוסף זכאי נביל לפיצוי בגין שכר טרחת שמאי שנשא בו. אמנם חשבון שכר הטרחה הוצאה על סך של 2,000 ₪, אולם עפ"י אישור השמאי מיום 10.9.14 שולם סך של 1,500 ₪
בלבד, ובגינו זכאי לנביל להחזר.


בנוסף זכאי נביל להחזר ההוצאה שנגרמה לו בגין גרירת הרכב, וזאת בסך של 459 ₪.

בסה"כ סך של 26,542 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.


אין מקום לפסיקת סכומים נוספים בגין עוגמת נפש, תשלום נטען לחניון, או השבתת רכב מקום בו לא הוכחה הוצאה כספית בגינם חרף חלוף זמן כה ארוך מאז ארעה התאונה.

לסיכום
א. אני מורה על דחיית תביעתו של מוחמד אבו רומי

בת.א
. 41722-02-15, תוך חיוב אבו רומי בהוצאות הצדדים האחרים וכן בהוצאות לאוצר המדינה בשל אי התקיימות ישיבת ההוכחות שנועדה ליום 12.11.17 וזאת כדלקמן:

להיבי נביל – התובע בת.א
. 662-10-14 – סך של 2,500 ₪

לנתבעים בת.א
. 41722-02-15 – סך של 1,000 ₪

לאוצר המדינה, בגין השחתת זמן ותשלום למתורגמן – סך של 1,500 ₪.


סכומים אלו ישולמו בהתאם לאמור לעיל, לצדדים באמצעות ב"כ ולאוצר המדינה באמצעות הגזברות, מתוך הכספים המופקדים בקופת בית המשפט.

ב. אני מחייבת את הנתבעים בת.א
. 662-10-14, ביחד ולחוד, בפיצוי התובע, היבי נביל, בתשלום הסך של 26,542 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (1.10.14) ועד היום.


כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בגין אגרה ששולמה בצירוף הפרדי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום, וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מסכום הפיצוי לאחר שערוכו בהתאם לאמור לעיל.


הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, באמצעות ב"כ היבי נביל, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם בפועל.

ג. בהתאם לקביעתי דלעיל, חלקם של הנתבעים 1 ו-3 בחיוב הינו בחלקים שווים, וככל שצד ישלם להיבי יותר משיעור חלקו, הוא יהא זכאי לחזור בהשתתפות על הצד השני, בגין כל סכום ששילם מעבר למחצית הסכום בהתאם להוראת סעיף 84 לפקודת הנזיקין.

ניתן היום,
כ"דכ"ה שבט תשע"ח, 10 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 662-10/14 בת.א, נביל היבי מוחמד אבו רומי נ' עידו כהן, שומרה חב לביטוח בע"מ, מוחמד אבו רומי (פורסם ב-ֽ 10/02/2018)