פסקי דין על משה דראי (צ'יקו) | פסקי דין על מרכז תרבות ע"ש סמואל רובין | פסקי דין על עיריית אופקים | פסקי דין על החברה הכלכלית לפיתוח אופקים | פסקי דין על גנאדי גולוחוב | פסקי דין על מאור צברי |

3184/04 עב     11/08/2005




עב 3184/04 משה דראי (צ'יקו) נ' מרכז תרבות ע"ש סמואל רובין בע"מ,עיריית אופקים,החברה הכלכלית לפיתוח אופקים בע"מ,גנאדי גולוחוב,מאור צברי




1
בתי הדין לעבודה
עב 003184/04
בית דין אזורי לעבודה
ב ב א ר - ש ב ע
11/08/05

כבוד השופט אילן סופר

נציג עובדים: מר בנימין יצחק
נציג מעבידים: מר אבינועם אלון
בפני
:
משה דראי (צ'יקו)

בעניין:
ה ת ו ב ע
עו"ד עינת קנפו-לוי

עו"ד נדב דלומי
ע"י
נ ג ד
1. מרכז תרבות ע"ש סמואל רובין בע"מ

ע"י עו"ד עודד אפיק
2. עיריית אופקים

3. החברה הכלכלית לפיתוח אופקים בע"מ

ע"י עו"ד דני אליגון

4. גנאדי גולוחוב

5. מאור צברי
ה נ ת ב ע י ם
פסק דין
1. התובע הגיש כנגד הנתבעים, תביעה לביטול פיטוריו, תוך תשלום שכרו מיום כניסת הפיטורים לתוקף - 30.6.04 ועד מועד החזרתו לעבודה ולחילופין, תשלום פיצויים על עצם הפיטורים, הפרשי פיצויי פיטורים, שישה חודשי הסתגלות, מענק פרישה והפרשי שכר.

2. הפלוגתא המרכזית בתיק זה עניינה, העילה לפיטורי התובע. האם מדובר במניעים פוליטיים, כפי שטוען התובע, או שמא צמצומים והחלפת בעלות במקום העבודה הם, שהביאו לסיום עבודתו כטענת הנתבעים.
3. התובע יליד 1966, עבד כמדריך ספורט במכון הכושר בעיר אופקים החל מ- 1984 (להלן:"המכון"), כאשר מעבידתו בתקופה זו היתה ההסתדרות באמצעות מועצת פועלי אופקים (נספח נ-3 לתצהיר התובע). מאחר ולהסתדרות לא היו משאבים כספיים להמשיך ולהפעיל את המכון פוטרו העובדים ובכלל זה התובע ב- 31.3.01 (ת/1). החל מ- 4/01, הועבר המכון לאחריות הנתבעת 1 (להלן:"המתנ"ס"). במועד זה נחתם עם התובע הסכם לפיו תפקידו הוגדר כמנהל חדר הכושר ושכרו נקבע בין השאר לפי תעריף של 58 ₪ לשעה עבור 140 שעות הדרכה בפועל וכן 30 שעות, שאותן קיבל כגמול ניהול (ההסכם צורף כנספח א' לתצהירו של מר דני ללוש מנהל המתנ"ס כפי שצורף לתגובה לבקשה לסעד זמני מיום 5.7.04 בש"א 2220/04).

למען הסר ספק נציין, כי התובע קיבל מההסתדרות את כל המגיע לו בגין תקופת עבודתו עד 2001 וזאת כעולה מכתב אישור והסתלקות עליו חתם התובע וכן, מהמסמכים המפרטים את הזכויות אשר שילמה ההסתדרות לתובע (נספחים י"ב עד י"ז לתצהירו המשלים של מר ללוש).

4. במהלך שנות עבודתו של התובע במכון, פעל התובע לשיפוצו, ולהשגת תקציבים ממועצת ההימורים לצורך רכישת מכשירים (המסמכים העוסקים בכך צורפו לבקשת התובע מיום 1.2.05 וכן - ת/3).

5. לקראת סוף שנת 2003 עת התברר למתנ"ס, כי הנתבעת 2 (להלן:"העירייה") במסגרת תוכנית ההבראה אליה נכנסה, מקצצת את ההקצבה למתנ"ס בשליש מ- 1,800,000 ל- 1,200,000 ₪, הוחלט לצמצם את פעילות המתנ"ס ובכלל זה לשקול את שינוי אופן העסקת העובדים במכון, גם על ידי העברת המכון לנתבעת 3 (להלן:"החכ"ל").

6. בתאריך 3.5.04, התכנסה הנהלת המתנ"ס והחליטה שמנהל המתנ"ס בליווי חבר הנהלה ישבו עם שני עובדי המכון ויסבירו להם את שתי האפשרויות העומדות בפני
הם - האחת, להישאר במתנ"ס בכפיפות לרכז הספורט על פי העסקה של מדריכי ספורט במתנ"ס. השניה, העברת המכון לחכ"ל (נספח ד' לתגובת המתנ"ס).
7. בפגישה שהתקיימה עם התובע ביום 10.6.04, הוסבר לו, כי קיימת אפשרות של הפעלת המכון במתכונת של כל חוגי הספורט במתנ"ס, כלומר שכר בהתאם להכנסות המשתתפים, או העברת חדר הכושר לאחריות החכ"ל ובעקבות כך הפסקת יחסי עובד מעביד עם המתנ"ס.
התובע מחה על הכוונה ששכרו ישולם לפי ההכנסות והודיע כי מדובר בהחלטה פוליטית ושמבקשים לסגור עימו חשבון (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח ה' לתגובת המתנ"ס).

8. בתאריך 14.6.00 כתב התובע לראש העיר מכתב אישי ובו הלין על רדיפתו מאז מר אסרף החל לכהן כראש העיר. שכרו הופחת ב- 30% הוא מוזמן לועדת כוח אדם, ועל כן הוא מבקש, כי יעזבו אותו במנוחה ויתנו לו להמשיך לנהל את המכון, שהוא מפעל חיים עבורו (מ/1).

9. בתאריך 17.6.04, כתב התובע לראש העיר מכתב ובו פורטו חשדות לעבירות פליליות במתנ"ס. לטענת המבקש עובד המתנ"ס ויו"ר עירוני אופקים, מר ראובן כהן, מעורב בהעלמות מס, ובהוצאת כספים במרמה מהמתנ"ס (נספח י"ד 1 לבקשה).

10. בתאריך 21.6.04, התכנסה הנהלת המתנ"ס, ולאחר שמנהל המתנ"ס הסביר, כי המתנ"ס נכנס לגרעון בשל קיצוץ בתמיכת העירייה, הסביר ראש העיר את תוכנית ההבראה של העירייה, ושעובדי המתנ"ס יקבלו את שכרם יחד עם עובדי העירייה.
ההנהלה החליטה לקבל את בקשת ראש העיר ולאשר את העברת המכון לתפעול החכ"ל. בעקבות כך עובדי המתנ"ס ובהם התובע, סיימו עבודתם (נספח ו' לתגובת המתנ"ס).

11. בתאריך 27.6.04 הודיע מנהל המתנ"ס לתובע על הפסקת עבודתו ב- 30.6.04 וחודש יולי ישולם לו על חשבון הודעה מוקדמת ( נספח א' לבקשה).

12. בתאריך 5.7.04, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה כנגד פיטוריו (בש"א 2220/04) . הבקשה נדחתה ביום 30.8.04 ונקבע בהחלטה בין השאר, כי פיטוריו של התובע נעשו ממניעים ענייניים, תוך שנשקלו דרכים חלופיות להמשך העסקתו.
13. בתאריך 4.8.04, אישר הדירקטוריון של החכ"ל את העברת המכון לתפעול החכ"ל. בתאריכים 6.8.04 ו- 13.8.04 פרסם החכ"ל מודעות אשר הזמינו אנשים להציע מועמדים לעבודה כמדריכים במכון (נספחים ב,ד-1, ד-2 לתצהירו של מר אהרון אלקבץ מנכ"ל החכ"ל).

בתאריך 17.8.04 נבחרו הנתבעים 4-5 כמדריך ראשי וכעוזר למדריך ראשי לעבודה במכון (נספח ו' לתצהירו של מר אלקבץ).

14. בתאריך 13.9.04, פנה התובע בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד מינויו של הנתבע 5, ומתן צו עשה למינוי התובע כמנהל המכון (בש"א 2504/04).

בתאריך 19.9.04, פנה התובע ועתר למתן צו כנגד פתיחת המכון (בש"א 2519/04). בקשה זו נדחתה ונקבע, כי היא תידון ביחד עם הבקשה הראשונה. בדיון שהתקיים ב- 27.9.04, בפני
כב' השופט טוינה, הסכימו הצדדים, כי הבקשות תימחקנה, התובע יגיש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו ייכללו הסעדים המופיעים בבקשות וכן נקבעו מועדים להגשת שאר כתבי הטענות, כאשר התיק נקבע להוכחות.

15. המכון נפתח ב- 1.10.04 בניהול החכ"ל ועובד עד היום.

16. טענות התובע

התובע טוען, כי הוא פוטר משיקולים פוליטיים וזאת בשל תמיכתו וקרבתו הפוליטית לראש העיר הקודם, מר יאיר חזן. ראש העיר הנוכחי מר אבי אסרף, יזם את פיטורי התובע ואף הביא למינוי בנו של מנהל כוח אדם במתנ"ס, מר צברי כעובד במכון.
מפרסום במקומון ביום 9.7.04 (ת/5) אשר נעשה על ידי מנכ"ל החכ"ל מר אלקבץ עולה כי ראש העיר מר אסרף היה נחוש שלא להעסיק את התובע ואף התנהגות התובע כונתה בשם "תופעה קנטרנית ושלילית", שהפריעה למדיניות העירייה.

17. הנתבעות לא הוכיחו, כי בבסיס ההחלטה להעברת המכון לחכ"ל עמדו שיקולים כלכליים. לטענת התובע, מנכ"ל חכ"ל הודה בעדותו, כי הוצאות המכון תחת החכ"ל כמעט זהות להוצאות המכון תחת המתנ"ס.

18. לתובע לא נערך שימוע כדין, הוא הוזמן בהתראה של יום, הפרוטוקול שנערך לא משקף את שנאמר בו, והוכח גם כי במועד השימוע כבר התקבלה ההחלטה להעביר את המכון מהמתנ"ס לחכ"ל.

19. התובע טוען, כי יש לראות בעירייה - המעביד האמיתי שלו במשותף עם המתנ"ס שכן המתנ"ס והחכ"ל הינם גופים מבצעים של החלטות העירייה, המשמשים צינורות להעברת כספים. העירייה החליטה על קליטת המכון מההסתדרות, והעברתו למתנ"ס ואחר כך לחכ"ל, העירייה רכשה ציוד עבור המכון ונשאה בעלות שיפוצו, עלות החשמל, הטלפון , האחזקה . התובע ראה עצמו כפוף לראש העיר, המכון נפתח בשעות הבוקר לבקשת ראש העיר, בדיקת נתוני המכון על ידי החכ"ל נעשתה רק לאחר שהעירייה החליטה על העברתו לחכ"ל.

20. לתובע יש את הנסיון והכישורים הטובים ביותר, הוא מוכן לעבוד בכל תנאי, ויש לתת משקל לזכויות הקיימות של התובע במקום העבודה. התובע לא התמודד במכרז על מנת שהדבר לא יחשב הסכמה לפיטוריו, מה עוד שהוכח, כי לתובע לא היו סיכויים רבים להיבחר.

21. טענות המתנ"ס, העירייה והחכ"ל

לטענת הנתבעים, יש לשקול את העובדה, כי בהליך לסעד זמני, טען התובע, כי פיטוריו
נעשו בשל חשיפת שחיתות, הוא הסתיר, כי קיבל את כל המגיע לו מההסתדרות, הוא לא הוכיח, כי הוא מחזיק בתואר ראשון ממכון וינגיט, הוא טען ולא הוכיח, כי רכש מכספו ציוד למכון, הוכח כי מדובר באדם חם מזג, כוחני וקולני, שהיה בעצמו פעיל פוליטי.

22. המתנ"ס היה בהליך של הבראה והתייעלות, שבמסגרתו עודדה פרישה של עובדים מרצון, פוטרו עובדים, נסגרו שלוחות. המכון עבד במשך שנים עם גרעון שנבע מגידול ההוצאות לעומת ההכנסות.
התובע גם סירב לכל שינוי במתכונת ההעסקה שלו, ואף לא הציע מועמדותו למכרז, שפרסם החכ"ל.

23. התובע לא הוכיח, כי העירייה והמתנ"ס היו מעסיקים במשותף. התובע הציג מידי חודש דפי נוכחות למתנ"ס, הכוח לפטרו היה בידי המתנ"ס, הוא ניהל תכתובת עם המתנ"ס בקשר לתנאי עבודתו ולא מחה על תבנית העסקה מלאכותית במשך כל השנים.
המתנ"ס הינו גוף עצמאי, הנפרד מהעירייה, שפועל באמצעות הנהלה עצמאית, ואינו כפוף לתכתיבים של העירייה; אין בתקצוב של העירייה את המתנ"ס כדי להפוך את שני הגופים לאחד.

24. ה כ ר ע ה

במרכזו של פסק הדין עומדת השאלה - מה היתה הסיבה שהביאה לפיטורי התובע. נבחן תחילה מהו המניע המוצהר של הפיטורים, וככל שייקבע שמניע זה לא הוכח, תיטה הכף לטובת טענת התובע כי מדובר במניע פוליטי. יחד עם זאת, גם אם נמצא, כי הוכח המניע המוצהר לפיטורים, נבחן את שאר הראיות במטרה לראות אם יש בהן בסיס לטענות התובע.

25. הקיצוץ בתקציב המתנ"ס לשנת 2004

עם כניסת העירייה לתוכנית הבראה בשנת 2004 הופחת התקציב שהעירייה נתנה למתנ"ס מ- 1,800,000 ₪ ל- 1,200,000 ₪. כפי שניתן לראות מפרוטוקול ישיבת הנהלה של המתנ"ס מיום 3.3.04 (נספח ז-9 לתצהירו המשלים של מר ללוש). נושא קיצוץ התקציב כבר עמד לדיון בישיבה מיום 24.2.04 ונמשך גם בישיבה זו. מנהל המתנ"ס מר ללוש הציג בפני
ההנהלה תוכנית הבראה וכן הועלתה האפשרות לפרישה מרצון של עובדים בתנאים משופרים וכאשר עובדים שלא ירצו לפרוש ואין תקציב עבורם, יאלצו להיות מפוטרים עם פיצויים בגובה של 100% בלבד.

26. תוכנית ההבראה שהציג מר ללוש בפני
הנהלת המתנ"ס (ת/4) הציעה הפחתה בהוצאות השכר הקבועות בשעור של 762,000 ₪, שגם לאחר מכן התקציב הנדרש יעמוד על 1,827,000 ₪, יותר מסכום ההקצבה הניתנת על ידי העייריה.
במסגרת תוכנית זו - היחידה לקידום נוער תועבר לאחריות מנהל החינוך בעירייה, ביטול שלוחת השכלה וקהילה, הפעלת אולמות הספורט אחה"צ ובערב, העסקת מדריך מחשבים תעשה לפי שעות בחוגים, העברת עלות שכרו של ראובן כהן לתקציב הספורט היצוגי והעברת האחריות על המכון מהמתנ"ס, כנראה לחכ"ל.
משמעות העברת המכון היתה חיסכון בעלויות שכר של כ- 120,000 ₪.

27. על מנת להבהיר לעובדי המתנ"ס את המצב בעקבות הקיצוצים בתקציב הוזמנו העובדים לאסיפה ביום 14.3.04 (נספח ז-19 לתצהירו המשלים של מר ללוש) בה הוסבר הצורך בצמצום כוח אדם ובפעילות המתנ"ס, הוצעה לעובדים אפשרות לפרוש בהסכמה תוך קבלת פיצויים מוגדלים בשעור - 150%. הצעה זו ניתנה למימוש עד ליום 24.3.04 (נספח ז-15 לתצהירו של מר ללוש).

28. בישיבת הנהלת המתנ"ס מיום 21.4.04 נערך דיון בשלב א' של תוכנית ההתארגנות מחדש של המתנ"ס שכללה סגירת שלוחות ההשכלה, סגירת היחידה לקידום נוער ופיטורי ששת העובדים שם, עם פיצויים מוגדלים בשעור 150% וחודשי הסתגלות לפי ותק ( פרוטוקול הישיבה צורף כנספח ז-11 לתצהירו של מר ללוש).

29. לקראת הישיבה שהתקיימה ב- 3.5.04, עמדו על הפרק השלבים הבאים של תוכנית ההתארגנות מחדש במתנ"ס - מכון הכושר, קיצוץ במשרת עובדי ספריה ונקיון, והפחתת שכר של מנהל מרכז המוסיקה.

מנהל המתנ"ס העלה שתי הצעות בקשר להפעלת המכון; האחת, הפעלת המכון על בסיס הכנסות בלבד, כלומר שכר העובדים יקבע בהתאם לכמות המשתתפים, כפי שנהוג אצל מדריכי הספורט. השניה, ובאם לא יקבלו זאת עובדי המכון, תועבר ההפעלה לחכ"ל בהתאם להנחיות ראש העיר. עוד נקבע, כי יו"ר ועדת הספורט ויו"ר ועדת כוח אדם יחד עם מנהל מחוז דרום ומנהל המתנ"ס ישבו עם עובדי המכון ויסבירו להם את האפשרויות (פרוטוקול הישיבה והצעת הנושאים לדיון צורפו כנספחים ז-12, ז-13 לתצהירו של מר ללוש).

30. בתאריך 9.6.04 כתב מזכיר העירייה מר עמי כהן, למר ללוש, כי במסגרת הקיצוצים בעיריית אופקים
ובמוסדות הסמוכים לה, התקבלה החלטה להעביר את תפעול המכון מהמתנ"ס לחכ"ל כאשר ההעברה תתבצע לא יאוחר מסוף יוני 2004 (המכתב צורף לתצהירו של מר עמי כהן).
מר ללוש הסביר בחקירתו הנגדית, כי למרות האמור במכתב, היה מקום לדון עם התובע אם המכון ישאר במתנ"ס במידה והיה מסכים להעסקה על בסיס הכנסות בלבד (עמ' 79 לפרוטוקול).

31. בהתאם להחלטת ההנהלה מיום 3.5.04, ב- 10.6.04 התקיימה הישיבה עם התובע בה הובהרו לו אפשרויות ההעסקה. התובע לא הסכים לעבוד לפי הכנסות, טען כי הוא עובד ותיק במקום ומזה 20 שנים וכי מתנכלים לו פוליטית. הוא היה מוכן שיורידו לו בשכר אם יורידו בשכר לכל עובדי המתנ"ס. בעקבות כך הובהר לתובע, כי בישיבת ההנהלה הקרובה יועלה נושא העברת המכון לחכ"ל ובעקבות כך יופסקו יחסי עובד מעביד בין התובע למתנ"ס (נספח ז-17 לתצהיר מר ללוש).

32. בישיבת ההנהלה מיום 21.6.04, הסביר מנהל המתנ"ס, כי בשל הקושי של העירייה להעביר למתנ"ס את התקציב, עומד החוב של העירייה למתנ"ס על כ- 800,000 ₪ כאשר רק באותו יום הועבר סך של - חצי מליון ₪ לתשלום משכורות אפריל. ראש העיר הופיע בפני
ההנהלה והסביר את מצבה הכספי של העירייה ותוכנית ההבראה מול משרד הפנים, כאשר הוא הבטיח, שכאשר עובדי העירייה יקבלו את שכרם, גם עובדי המתנ"ס יקבלו אותו.

יו"ר ההנהלה, ד"ר מרט גנדלר, דיווח על מכתבו של ראש העיר המבקש להעביר בכל מקרה את חדר הכושר לאחריות התפעול של חכ"ל. ההנהלה קיבלה את בקשת ראש העיר ואישרה את העברת חדר הכושר לתפעול החכ"ל. עוד הוחלט על סיום עבודתם של עובדי המכון ובכלל זה התובע.(הפרוטוקול צורף כנספח ז-18 לתצהירו של מר ללוש).

33. למען סבר את האוזן, נבחן את ההכנסות וההוצאות של המכון במשך השנים מאז 4/01, עת הועבר המכון לאחריות המתנ"ס. כפי שניתן לראות בישיבת ההנהלה מיום 23.7.01 בשנה הראשונה, הפעלת המכון לא העמיסה הוצאות על המתנ"ס. רשות הספורט השתתפה בסכום של 100,000 ₪, התקבל סכום של 60,000 ₪ מההסתדרות, היו הכנסות עצמיות בגובה 84,000 ₪ וכן התקבל תקציב להצטיידות בסך - 200,000 ₪ מרשות הספורט (נספח ז-7 לתצהירו של מר ללוש).

בשנת 2002 כפי שניתן לראות בפרוטוקול ועדת הכספים מיום 12.3.03 נערך דיון בקשר לדוח הכספי לשנת 2002 שהגיש התובע. סה"כ ההוצאות לשנת 2002 היו - 232,270 ₪ כשהמרכזית בהן היא שכר המנהל - 175,306 ₪. ההכנסות ממנויים עמדו על - 137,450 ₪ והכנסה נוספת של - 90,000 ₪ היתה אמורה להגיע מההסתדרות, שאז הגרעון עמד רק על 5000 ₪. אלא שהסכום מההסתדרות לא הועבר עד אותו מועד והועדה המליצה כי יו"ר ההנהלה יפעל אצל ראש העיר והגזבר, על מנת להעביר את ההשתתפות של ההסתדרות לשנת 2002 לחשבון המתנ"ס. בכל מקרה הובהר, כי בשנת 2003 אין השתתפות של ההסתדרות (נספח י-1 לתצהירו של מר ללוש).

גם בישיבת ועדת כוח אדם מיום 30.3.03 נאמר שהמכון בגרעון של 95,000 ₪ וזאת ללא העברת הכספים של ההסתדרות בסך - 90,000 ₪, שהגזבר טוען שאינם מיועדים לחדר הכושר.
הועדה החליטה להעביר נושא זה להנהלה (נספח י-2 לתצהיר מר ללוש).
בסופו של דבר הגרעון עמד בשנה זו על 125,000 ₪, בשנת 2003 הגרעון עמד על כ- 117,000 ₪ ובשנת 2004 הגרעון עמד על 141,267 ₪.

להלן ריכוז נתוני ההכנסות וההוצאות, כפי שעולים מהכרטסת הממוינת של המכון לשנים 2002 עד 2004 (נספח ט' לתצהיר מר ללוש) וממאזני הבוחן לשנים 2002 עד 6/2004 (נספחים ג' לתצהירו של מר אלקבץ מנכ"ל חכ"ל) וזאת מבלי שנלקחו בחשבון הכנסות שהגיעו לצורך מימון רכישת ציוד ספורט, שיפוץ וכיו"ב.

הכנסה עצמית
הוצאות
שכר

107.135.73
7519.99
224,225.20
2002
150,270.61
20,741.33
247,355.10
2003
83,934.63
707.53
218,184.50
2004
כפי שניתן לראות המרכיב העיקרי בהוצאות המכון הוא, עלויות השכר ובמרכזן - עלות שכרו של התובע. הסכם העבודה שנחתם עימו עם תחילת עבודתו במתנ"ס הקפיא את תמונת המצב של שכרו כפי שקיבלו לפני כן מההסתדרות ועל פי כך שולם לו במתנ"ס. מדובר בשכר שעתי של 59 ₪ ושכר כולל של 10,000 ₪, כאשר בחלק משנת 2003 קיבל התובע סך של 13,000 ₪ עקב הפעלת המכון בשעות הבוקר. בנסיבות אלו, בחינתו של מר ללוש, את המקומות בהם ניתן לצמצם בעלויות שכר, מובילה באופן טבעי למקום בו עובד התובע. עלויות שכר כמו של התובע ושל עובדת נוספת, לא אפשרו את הפעלת המכון באופן שההכנסות יכסו על ההוצאות. בשנים 2002 עד 2004 לא היתה תמיכה של ההסתדרות, ולא של כל גורם אחר ועל כן, הגרעון נראה עובדה בלתי נמנעת, שלא ניתן להתווכח איתה, אלא אם משנים את מרכיב השכר.
בתחילת 2004, כאשר מר ללוש הכין את תוכנית הצמצומים, והביא הצעתו להנהלה (ת/4) התברר, כי אין מנוס מהעברת המכון לחכ"ל. כאשר העירייה מצמצמת בשליש את ההקצבה שלה, היה חייב המתנ"ס לעבור שינוי דרמטי בהתארגנות שלו, תוך צמצום בפעילויות הקבועות שלו. לא רק המכון שילם את המחיר, גם גופים נוספים, אלא שלהם לא היה טוען כה משכנע כמו התובע. נוסיף גם,שעצם הופעת תוכנית סגירת המכון והעברתו לחכ"ל בהצעתו של מר ללוש בתחילת 2004, מוכיחה, כי לא מדובר היה בגחמה של ראש העיר, שמטרתה היתה לפגוע רק בתובע.

ההחלטה בעניין העברת המכון לחכ"ל היתה של הנהלת המתנ"ס, אבל דומה שהנסיון שעשתה לבוא בדברים עם התובע, עכבה את הוצאתה לפועל ועל כן באה הנחיית ראש העיר, מ- 9.6.04 למר ללוש, לפעול להעברת המכון לחכ"ל עד סוף יוני. הנחיה זו לא ניתנה בחלל ריק. כפי שניתן לראות מדברי ראש העיר מר אסרף בפני
נו ובתצהירו, הוצאת תוכנית ההבראה של העירייה ופועל יוצא של כך של תוכנית הבראה של המתנ"ס היתה כורח המציאות, שבה עובדי העירייה והמתנ"ס לא קיבלו את שכרם. כך למשל בחודש יוני 2004 קיבלו העובדים את שכר חודש אפריל. המשך פעילות גרעונות של המכון בנסיבות שכאלו במשך כל חודש נוסף רק הגדילה את ההוצאות ללא כל אפשרות של שינוי חיובי.

34. לתובע הוצעה האפשרות להמשיך לעבוד במכון, אבל לפי ההכנסות שיתקבלו מהמתאמנים, כפי שנהוג בחוגי הספורט האחרים במתנ"ס. התובע סרב לכך כפי שניתן לראות מפרוטוקול הישיבה שנערכה עימו ב- 10.6.04 (נספח ז-17 לתצהיר מר ללוש).

התובע הציע באותה ישיבה, כי הוא מוכן שיורידו לו בשכר אם יורידו לשאר העובדים. מר ללוש הסביר בחקירתו הנגדית, כי התובע התכוון לכך שיורידו לכל עובדי המתנ"ס ובכלל זה לרכזים ומדריכים (עמ' 77) . אין חולק, שצורת התגמול של התובע לא דמתה לצורת התגמול של המדריכים ובהתאם, גם שכרו עלה על שלהם, כך שתשובתו זו של התובע כפי שהגדירה מר ללוש, היתה אכן היתממות, מתוך ידיעה ששכרו של התובע אינו דומה לשכרם של העובדים במתנ"ס.

כאשר נשאל התובע באיזה שכר הוא כן היה מוכן לעבוד - הסביר שיהיה מוכן לעבוד בשכר של ארבע המשרות שיש במכון היום (עמ' 66) עיון במרכיבי השכר של העובדים היום במכון לחודש 11/04, ולא 10/04 אשר לקח בחשבון גם הפרשי שכר ל- 9/04 - נספח ט' לתצהירו של מר אלקבץ) מעלה שמחליפו של התובע - הנתבע 4 מקבל שכר בעלות כוללת של 5164 ₪ עלות שכרו של הנתבע 5, עוזרו שעובד בחצי משרה הוא - 2720 ₪ ובסה"כ עלויות השכר עומדות על 13,603 ₪ במקום הוצאות של כ- 18,000 ₪ שכללו שכר של התובע ופקידה כשמתוכם רק עלות שכר התובע עמדה על כ- 13,279 ₪ (נספח ט' לתצהירו של מר אלקבץ).
פרוט סה"כ ההכנסות מלמד, כי הכנסות המכון בניהול החכ"ל בחודשים 04/ 12-10 עמדו על כ- 75,000 ₪ דהיינו, כ- 25,000 ₪ הכנסה לחודש.
גם אם נוסיף את הוצאות שכר דירה שיש לשלם להסתדרות לפי הסכם השכירות מיום 1.9.04 (נספח ז' לתצהיר מר אלקבץ) - 700$ לחודש, עדיין ימצא עצמו המכון מאוזן בהוצאות ובהכנסות מאחר ובסה"כ העלויות השנתיות של השכר יעמדו רק על - 156,000 ₪ במקום - 240,000 ₪ בשנה (סעיף 68 לתצהירו של מר אלקבץ).
לכך יש להוסיף כי החכ"ל פעלה בשיטות שיווק שגרמו להבאת יותר מנויים למכון, שליחת מסרונים למתאמנים באמצעות מכשירי הטלפון הניידים שלהם, צורות שונות של מינויים. כך ביום המעבר של המכון לחכ"ל היו למכון 41 מנויים ובמועד הדיון כבר היו רשומים 118 חברים (עמ' 136 עדותו של מר אלקבץ).

לא נראה לנו, כי היתפשותו של התובע למשפט שאמר מר אלקבץ בסיום חקירתו הנגדית
(עמ' 133 שורה 5) לפיו, הפער בהוצאות הוא מינימלי, כדי להוות קביעה, שמכוחה יש לאיין את האמור בראיות ובמסמכים שפורטו להלן.

35. על כן ולסיכום פרק זה, התמונה המצטיירת ממכלול הראיות והעדויות בתיק מלמדת על פיטורים שהרקע להם היה בלתי נמנע; מצבה הקשה של העירייה שאילץ אותה לקצץ בתקציביה וביניהם גם תקציב המתנ"ס, שחייב את ההתארגנות מחדש של המתנ"ס. הפחתת עלויות השכר היתה המרכיב המרכזי של הקיצוצים שהמתנ"ס ערך; ובתוך כל אלה העברת המכון להפעלה של החכ"ל היתה מחוייבת המציאות בשל הגרעון התפעולי המתמשך, שנבע בין השאר מעלות שכרו הגבוהה של התובע.
התובע לא הביא בפני
נו כל חלופה אחרת אשר מכוחה יכול היה המתנ"ס להמשיך ולהפעיל את המכון במסגרתו, וזאת כאשר התובע ממשיך לעבוד בו. הסכמתו של התובע להפחית בשכרו אם יופחת לשאר עובדי המתנ"ס, או קבלת השכר של כל העובדים ולחילופין התנגדות לעבודה לפי הכנסות, מלמדת שהתובע לא השכיל להבין שבמצבו הנוכחי של המתנ"ס בכלל ושל המכון בפרט, אין הדבר יכול להימשך עוד.

36. שיקולים פוליטיים

לכאורה יכולנו לסיים את פסק הדין בנקודה זו לאחר שקבענו, כי הוכח בפני
נו שפיטוריו של התובע נעשו ממניעים ענייניים, אולם לא נצא ידי חובתנו אם לא נתייחס למספר נושאים, שעלו במהלך הדיון וסיכומי הצדדים.

37. התובע נתלה בבחירתו של מאור צברי
, בנו של יו"ר מנהל כח אדם במתנ"ס לתפקיד עוזר מאמן במכון, כהוכחה לכך ששיקולי מקצועיות לא עמדו ביסוד בחירת העובדים למכון לאחר שהועבר לחכ"ל.

בעניין זה ייתכן ובחירת אדם צעיר ללא נסיון מעשי לתפקיד, היתה בחירה לא מוצלחת אולם יש לזכור, כי הוא משמש בתפקיד של עוזר מאמן ובחצי משרה . כלומר, הוא עוזר בימים ובשעות בהן יש עומס ולצידו של המאמן הקבוע הנמצא כל יום במכון. בחירתו של אדם שאביו משמש בתפקיד במתנ"ס יתכן שיש בה טעם לפגם, אולם יש לזכור, שהמרחק בין בחירה בעייתית לבין פיטורי התובע ממניעים פוליטיים, עדיין רב מאוד.

38. למכרז אליו ניגש מאור צברי
, יכול היה לגשת גם התובע. טענתו של התובע לפיה, לו היה משתתף במכרז, ניתן היה לראות בכך כאילו ויתר על כל טענותיו בהליך זה, מתקבלת על דעתנו אולם לא לחלוטין. לו התובע היה משתתף במכרז, יש להניח כי מבחינה מקצועית היו לו את הכישורים הטובים ביותר ולכן מבחינה זו לא היתה מניעה לבחור בו. אם התובע היה נבחר, הדבר היה מלמד, כי לא היו מעורבים בפיטוריו שיקולים פוליטיים. אולם אם לא היה נבחר, ולא מסיבות מקצועיות, היה מקום לבחון מדוע הועדפו אחרים על פני התובע ויש להניח שבכך היה כדי לחזק את טענת התובע, כי מדובר בשיקולים פוליטיים. כך או כך התובע ויתר על התמודדות במכרז וחבל שכך, כי כפי ששנינו קודם את שהיה אין להשיב עוד.
39. על מקצועיותו ונסיונו הרב של התובע אין חולק בתיק זה. אולם על אופיו וסגנונו הבוטים של התובע שלמדנו אותם והתרשמנו מהם במהלך ישיבות רבות בתיק זה, יקשה להתרשם מהפרוטוקול. יחד עם זאת, את קולו של התובע ניתן לשמוע בהקלטות השונות שהתובע הקליט את חלק מהעדים בתיק זה, שלא היה בהן כדי להועיל להוכחת תביעתו. ברם, מבקשים אנו להתייחס לכך בהרחבה על מנת לשפוך אור על הרקע לטענתו, כי מניעים פוליטיים עמדו ביסוד פיטוריו.

אין חולק, כי ראש העיר הקודם מר יאיר חזן, שימש פטרונו הפוליטי של התובע. הקשרים בין השניים היו קרובים וכך כאשר הציע התובע ב- 2003 להנהלת המתנ"ס לפנות את המכון בשעות הבוקר, ההנהלה לא קיבלה זאת אלא ביקשה לבחון זאת עם אנשי מקצוע חיצוניים (פרוטוקול ועדת כח אדם מיום 30.3.03 והנהלה מיום 14.4.03, צורפו כנספחים י-2, י-3 לתצהירו של מר ללוש).

מה שהביא לפתיחת המכון בשעות הבוקר, היתה בקשתו של ראש העיר דאז, מר חזן, אל מנהל המתנ"ס ובכך מודה התובע במכתבו למנהל המתנ"ס מיום 12.1.04 (נספח ט-1 לבקשה בתיק 2220/04). אולם כאשר מחליט מנהל המתנ"ס, כי המכון יסגר בשעות הבוקר (נספח ב' לבקשה) התובע מחליט על דעת עצמו להמשיך ולהפעיל אותו בשעות הבוקר. ( נספח ח' לבקשה ונספחים יא'-1 לתצהיר מר ללוש - המהווה יומן נוכחות של התובע לחודש ינואר 2004).

סגנונו של התובע, כפי שניתן לראות במכתבו למנהל המתנ"ס מיום 12.1.04, בעניין סגירת המכון בשעות הבוקר, רצוף השתלחויות חסרות רסן בקשר לניהולו הבלתי תקין של מר ללוש, כאשר המכתב נחתם בציטוט: "נוהל תקין מתקיים אצלי ולא אצלך ושלא יהיה לך ספק" וזה לאחר שהתובע איים באותו מכתב על מר ללוש בשל התנהלות הגובלת בפלילים. ציטוט זה, הינו מקצת מהעלבונות שהטיח התובע במר ללוש, ולא רק בו כפי שניתן לראות ממכתבים אחרים שהתובע שולח גם לראש העיר וצויינו בפרק המבוא לפסק הדין.

הנהלת המתנ"ס קראה את התובע לסדר בישיבה שקיימה עימו ביום 1.2.04 ביקשה ממנו, כי יתנצל בפני
מנהל המתנ"ס, וגיבתה את מר ללוש בהחלטתו לסגור את חדר הכושר בבקרים (נספח י"ב לבקשה). נציין גם, כי התובע לא הוכיח, כי הפעלת המכון בשעות הבוקר היתה כדאית מבחינה כלכלית לבד מהגדלת שכרו. בכל אלו יש להראות, את התנהגותו הכוחנית, שאינה מקבלת מרות של אחרים וזאת במיוחד כאשר לתובע כבר ידוע, שאין מי שיגבה אותו, בתמיכה ובהתערבות עבורו כפי שעשה ראש העיר הקודם.

באותו אופן יש לראות את הודעתו של התובע לציבור המתאמנים (נ/9) שנמסרה במועד שבו פטוריו נכנסו לתוקף והמכון נסגר. בנסיבות שכאלו, לא ברור מהיכן התובע נטל סמכויות להודיע למתאמנים, שראש העיר הורה להפסיק את ביטוח החניכים, וכן לנתק את אספקת המים. התובע מסיים את הודעתו בכך, שהנושא נמצא בערכאות משפטיות ו"בימים הקרובים נשקול באמצעות ההסתדרות (אגף הנכסים) כיצד לתפעל את מכון הכושר באופן מלא ומהיר למענכם בלבד". על המודעה חתום "מנהל מועדון בריאות וכושר אופקים, ואחראי על הנכס מטעם ההסתדרות (אגף הנכסים) דראי משה (צ'יקו)". לתובע יש פתרונים בקשר לתארים שנטל לעצמו, ללא סמכות. נוסח זה מאפיין את התנהגותו הבעייתית של התובע שהיא מנת חלקו וחלקם של הסובבים אותו.

כך גם יש לראות את החותמת שהתובע הכין לעצמו הנושאת את שמו תוארו - מנהל חדר כושר, ומעל לכל אלו - מופיעים עיריית אופקים
והמתנ"ס. חותמת זו מתנוססת על כל מכתב שהתובע הוציא מתחת ידיו. מתקשים אנו להבין לאיזה צורך נעשתה החותמת לבד משררה וכבוד, שעה שלא מדובר במנהל מחלקה או מי שמנהל תכתובות שוטפות ויומיומיות שגם אז, די בהדפסה של שם החותם בתוך המכתב. התובע גם לא היה מורשה חתימה כפי שנהוג במקרים שכאלה להכין חותמת.

התובע שנהנה כאמור מתמיכת ראש העיר הקודם, שעבורו גייס את המכון והפך אותו למטה בחירות עבור ראש העיר דאז (עדותו של מר עמי כהן - עמ' 104 שורות 23-24) היה מוכן גם לחבור למחנה היריב - ראש העיר הנוכחי ולצורך כך אף נפגש עימו בחשכת הליל והציע להעביר את כל ציבור המתאמנים במכון כתומכים במר אסרף ( עדותו של מר אסרף עמ' 147 שורות 24-27). בכל אלו יש כדי ללמד, כי הדבר הקל ביותר לתובע היה לטעון מרגע שהתחלפו ראשי העיר, כי כל פעולה שנעשית במכון החל מסגירתו בשעות הבוקר, ועד סגירת המכון נעשית על רקע של רדיפה פוליטית.
למרות כל זאת, המתנ"ס בא לקראת התובע. שולמו לו פיצויי פיטורים בגובה של 150% על אף שלא היתה חובה לעשות כן מאחר והתובע לא פרש מרצונו בהתאם לתוכנית הפרישה.
המתנ"ס נהג באורך רוח כלפי התובע, שעה שהדרך הקלה ביותר היתה לפטר את התובע בשל אי התאמה או לפתוח נגדו בהליכים משמעתיים. אולם דבר מכך לא נעשה.
התובע אף סיכל במו פיו את האפשרות, כי ימשיך ויעבוד במכון תחת הנהלת החכ"ל, כאשר איים על מנכ"ל החכ"ל, מר אלקבץ, בשיחה טלפונית (עדותו של מר אלקבץ עמ' 128 שורות 7-9). הוא גם איים ברצח על ראש העיר הנוכחי (עדותו של מר אסרף, עמ' 162שורות 7-8).

נבהיר, כי התובע לא פוטר על רקע התנהגותו, וזהו לא מושא דיוננו, אולם בחרנו להרחיב את היריעה, אמנם בשולי פסק הדין, כדי להתחקות אחרי טענתו של התובע כי מדובר ברדיפה פוליטית ובעוולות כביכול שנגרמו לו. טענות אלו, כמו התלונות בגין שחיתות, שהיו מושא הבקשה הראשונה לסעד זמני מתבררות היום כניסיון לירות לכל הכיוונים, שמא משהו בכל זאת יקלע למטרה.

40. כפי ששנינו בהחלטתנו בסעד הזמני, גם כאן סבורים אנו, כי הטענה שלא נערך לתובע שימוע אינה משקפת את שארע בפועל. כל עובדי המתנ"ס ידעו, כי עת צמצומים היא, והמכון הוא חלק מהמתנ"ס, אשר היה צריך כמו שאר המחלקות במתנ"ס, לשלם את מחיר הצמצומים. השיחה עם התובע שהתקיימה ב- 10.6.04, לא נפלה עליו בהפתעה ולא נטען על ידו שכך היה.

התובע שחי את המכון ומכיר את חברי הנהלת המתנ"ס, ידע היטב מהי הרוח שנשבה במתנ"ס, גם אם תרגם אותה כאילו היא נושבת רק נגדו אישית, הרי שבישיבה ב- 10.6.04 ניתן לראות הליך שימוע תקין בו הוצעו לתובע האפשרויות השונות והוא בחר באפשרות שהביאה לסיום העסקתו.

41. בנסיבות אלו, הדיון בשאלה, האם העירייה היתה גם המעביד של התובע, מתייתר. כמו גם בשאלת זכאותו של התובע לסעדים הכספיים. התובע אינו זכאי לפיצויים על עצם הפיטורים. התובע קיבל פיצויים מוגדלים בגין תקופת עבודתו במתנ"ס ובגין תקופת עבודתו הקודמת. התובע הודה, כי חתימתו מתנוססת על כתב הויתור כלפי ההסתדרות ועשה זאת מתוך רצון להמשיך לעבוד, לא להתמקח על מה שלא שילמו לו ולא להכשיל את ההעברה (עמ' 51 שורות 1-3).

התובע לא הוכיח, כי הוא זכאי עם פיטוריו לשישה חודשי הסתגלות או מענק פרישה, וכן אין חולק, כי הוא אינו זכאי לשכר עבור עבודה בשעות הבוקר בהן לא עבד, וזאת בהתאם להחלטת הנהלת המתנ"ס שקבעה, כי התובע לא יעבוד יותר בשעות הבוקר.

42. ס יכ ו ם

התביעה נדחית על כל ראשיה.

התובע ישלם למתנ"ס, לעירייה, ולחכ"ל - יחד, שכר טרחת עו"ד בסך - 5,000 ₪ לכל אחד.

ניתן היום ו' באב, תשס"ה (11 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_______________ _________________ _________________
נציג עובדים - נציג מעבידים- אילן סופר
- ש ו פ ט
מר בנימין יצחק מר אבינועם אלון

003184/04עב 734 דקלה טיבי








עב בית דין אזורי לעבודה 3184/04 משה דראי (צ'יקו) נ' מרכז תרבות ע"ש סמואל רובין בע"מ,עיריית אופקים,החברה הכלכלית לפיתוח אופקים בע"מ,גנאדי גולוחוב,מאור צברי (פורסם ב-ֽ 11/08/2005)