פסקי דין על יאסר עלי עדוי | פסקי דין על יסאר עלי אחמד עדוי | פסקי דין על באסם עלי אחמד עדוי ואח' | פסקי דין על נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל תחתון |

45590-03/16 א     15/04/2018




א 45590-03/16 יאסר עלי עדוי, יסאר עלי אחמד עדוי, באסם עלי אחמד עדוי ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל תחתון








בית המשפט המחוזי בנצרת



ת"א 45590-03-16 עדוי ואח'
נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני




בפני

כב' השופטת עירית הוד
תובעים:

1
.
יאסר עלי עדוי
2
.
יסאר עלי אחמד
עדוי
3
.
באסם עלי אחמד עדוי
4
.
עורסאן עלי עדוי
5
.
סוהייל עלי אחמד
עדוי
6
.
זוהייר עלי אחמד עדוי
ע"י ב"כ עוה"ד וינוס שלופה ואח'


נגד

הנתבעות:

1. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בלטר
, גוט ואח'

2. הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל תחתון
ע"י ב"כ עוה"ד אבי שמואלי ואח'



החלטה

רקע


1.
לפני בקשה אשר הגישה הנתבעת מס' 2 בתובענה שבכותרת ובמסגרתה עתרה לסילוק התביעה על הסף.

2.
במסגרת התביעה נשוא הבקשה שלפניי עתרו התובעים לפיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור)- 1943 ו/או לפי פקודת הדרכים מסילות הברזל- 1943.

טענות הנתבעת מס' 2


3.
ההפקעה אשר על בסיסה הוגשה התביעה האמורה נגד הנתבעת מס' 2 היא הפקעה אשר הודעה אודותיה פורסמה ביום 8.8.82. משחלפו למעלה מ- 25 שנים ממועד פרסום ההודעה ואף מהמועד בו מומש הצורך הציבורי לגבי הפקעה זו, הרי שדין התביעה נגד הנתבעת מס' 2 להידחות על הסף מחמת התיישנות.

4.
לחלופין, מדובר בהשתהות של קרוב ל- 35 שנים והשיהוי הביא לשינוי לרעה במצבה של הרשות המפקיעה. בחלוף תקופת דור, קמה חזקה לפיה נגרם לרשות נזק ראייתי. הזמן הרב אף כרסם כרסום מהותי בעוצמת זכות הקניין ובין היתר בהתחשב באינטרס ההסתמכות של הרשות המפקיעה. לאור הזמן הרב שחלף, יש לוועדה קושי אובייקטיבי מהותי לשחזר מסמכים מהעבר. בנוסף, לאור תחלופת הפקידים העובדים אצלה יש לנתבעת מס' 2 קושי להסביר את פעולותיה מהעבר הרחוק. השיהוי הניכר בו נקטו התובעים גרם לנתבעת מס' 2 לנזק ראייתי והיא שינתה מצבה לרעה ובשל כך יש לדחות את התביעה נגדה.

5.
יש להורות על סילוק התביעה על הסף אף מחמת העדר עילה. ההפקעה הנטענת בוצעה לצורכי ציבור לפי פקודת הקרקעות ומכוח סעיפים 188 ו-190 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון"). על הפקעה זו חל פטור מתשלום פיצויים לפי סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון ו/או לפי סעיף 20(2) לפקודת הקרקעות. היות וסך השטח שהופקע, על פי הנטען בכתב התביעה, אינו עולה על שיעור השטח הפטור מתשלום פיצוי אזי ההפקעה פטורה מתשלום פיצויים. ההפקעה פטורה מתשלום פיצויים אף בהתאם לסעיף 2 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד- 1964 (להלן: "חוק הרכישה"). זאת, הן מאחר וההפקעה אינה עולה על תקרת השטח הפטור מתשלום פיצויים לפי חוק הרכישה והן משום ששולמו לתובעים פיצויים בהתאם להוראות חוק הרכישה, כפי שהודו התובעים במסגרת כתב התביעה. התביעה לפיצוי נוסף משמעה כפל פיצוי.

6.
בנוסף, כתב התביעה אינו מגלה עילה מאחר ואיש מהתובעים אינו מצוין כבעל הזכויות בנסח הרישום עליו מסתמכים התובעים בכתב התביעה כך שעל פניו אין לתובעים כל מעמד בנוגע לקרקע הרלוונטית- גו"ח 16620/91. התובעים טוענים, כי הם זכאים להירשם כבעלי הזכויות מכוח צו ירושת מורישם אולם הוא אינו מזוהה בנסח הרישום על פי מספר תעודת הזהות המפורט בכתב התביעה. לפיכך, לא ניתן לדעת האם המוריש אכן היה בעל הזכויות במקרקעין. על כן, עליהם להציג, טרם יחל הדיון בתובענה, נסח רישום עדכני ומפורט אשר יכלול את רישומם כבעלי הזכויות.

טענות התובעים

7.
יש להורות על דחיית הבקשה ולאפשר את מיצוי ההליכים בתיק. בפני
בית המשפט העליון מונחות להכרעה סוגיות רבות ומהותיות הכרוכות בניהול תביעות מסוג זה.

8.
בית המשפט ינקוט במשנה זהירות טרם דחיית תביעה על הסף מקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש. יש לבחון, האם במקרה שיוכיחו התובעים את טענותיהם כתב התביעה יגלה עילת תביעה ובמקרה בו עסקינן התשובה חיובית. ככל שהתובעים יוכיחו טענותיהם לפיהן מורישם היה בעל הזכויות במקרקעין וכי לא קיבל פיצוי בגין זכויותיו הרי שיהיו זכאים לפיצוי המגיע מהגוף המפקיע. ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך ייטה בית המשפט שלא לקבל טענת שיהוי. לאור הפגיעה בזכויות קנייניות מהותיות, הרי שיש להעדיף עשיית צדק לגופו על פני הכרעה על סמך טענות סף.

9.
התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. התקופה שחלפה מההפקעה ועד להגשת התביעה אינה ארוכה יחסית למקרים אחרים בהם דחו בתי המשפט את טענת השיהוי. לנתבעת לא נגרם כל נזק ראייתי.

10.
ההפקעה שביצעה הנתבעת מס' 2 מהווה 21.5% מכלל שטח החלקה אולם הנתבעת מס' 2 מתעלמת מהפקעה קיימת אשר ביצעה הנתבעת מס' 1 בשנת 1964 כך שההפקעה שביצעה הנתבעת מס' 2 הביאה את השטח הכולל של ההפקעה ליותר מ- 60% וזאת מבלי להתייחס להפקעה נוספת אשר ביצעה הנתבעת מס' 2 בשנת 2006.

דיון ומסקנות

11.
האם יש להורות על סילוק התביעה על הסף בשל התיישנות, שיהוי ו/או העדר עילה. זו השאלה בה דרושה הכרעתי במסגרת הבקשה שלפני.

12.
לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק התובענה על הסף להידחות, מהנימוקים שיפורטו.

13.
אציין תחילה, כי זכות הגישה לערכאות המשפטיות היא זכות יסוד.
סעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות רבה בעת הפעלת סעד זה.

לא בנקל יסגור בית המשפט שעריו בפני
מתדיין בטרם ניתן לו יומו בבית המשפט וניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו ולפעול לשם הוכחתן.
בית המשפט יעניק סעד כאמור רק במקרים בהם לא קיימת אף לא אפשרות קלושה, כי התובע יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו לאור העובדות המהוות את עילת התביעה. האמור לעיל נכון ביתר שאת כאשר מדובר על דחיית תביעה על הסף להבדיל ממחיקתה. שכן, בעת דחיית תביעה על הסף ננעלים שערי בית המשפט בפני
התובע אשר לא יוכל לשוב ולהגיש את תביעתו נגד הנתבעים באותה עילה. לפיכך, יש לנקוט בזהירות יתרה בעת החלטה בדבר דחיית תביעה על הסף.

14.
לזכות הקניינית מעמד רם. כפועל יוצא מזכות זו, הרי שזכות מהותית נוספת היא הזכות לקבל פיצויי הפקעה. הפגיעה המשמעותית אשר טמונה בהפקעת מקרקעין ללא תשלום פיצויי הפקעה מלאים ולאור מעמדה של זכות הקניין מצדיקה, כי בית המשפט ייעתר לבקשה לסילוק תביעה כאמור על הסף רק במקרים חריגים ותוך שקילת הפגיעה המהותית בנפקע כתוצאה מהיעתרות לבקשה כאמור.

15.
כעת אדון באופן מסודר בכל אחד מהטעמים בגינם סבורה הנתבעת מס' 2, כי מוצדק להורות על סילוק התביעה על הסף.

התיישנות

16.
במסגרת דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח תקווה קבע בית המשפט העליון, כי עילת התביעה בגין פיצויי הפקעה מתחילה לכל המאוחר מהמועד בו תפסה הרשות המפקיעה את החזקה במקרקעין. עוד נקבע, כי מאחר ובהלכה זו טמון שינוי מהותי הרי שתחולתה תהיה מושהית ותיכנס לתוקף רק שלוש שנים לאחר מתן פסק הדין. קרי, ביום 21.3.16. התובענות בהן עסקינן הוגשו ביום 21.3.16, בתוך תקופת המעבר.

17.
בנסיבות אלו, אין מחלוקת, כי תביעה זו לא התיישנה במועד הגשתה.

שיהוי

18.
במקרה בו עסקינן, התביעה הוגשה שנים רבות לאחר שהתגבשה עילת התביעה אולם טרם התיישנותה. אין בעובדה שהתביעה הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות בכדי לשלול את טענת השיהוי. במסגרת ע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ'
עיריית פתח תקווה, ס(4), 437 נקבע, כי במקרה בו תביעה מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות אולם בחלוף תקופה ארוכה מהמועד בו התגבשה עילת התביעה הרי שבידי הנתבע להעלות טענת שיהוי. בעניין זה יש לציין, כי טענת שיהוי לגבי תביעה אשר לא התיישנה מהווה, למעשה, בקשה לקיצור תקופת ההתיישנות. המשמעות של קבלת טענת השיהוי היא, כי תובענה תסולק על סף מבלי שנדונה לגופה ואף שהוגשה טרם התיישנותה. מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות המשפטיות מחייב, כי בית המשפט לא ייעתר בנקל לבקשה כאמור ויעדיף, כי התובענה תוכרע לאחר שניתן לצדדים יומם בבית המשפט.

19.
אציין עוד, כי אף האינטרס הציבורי מצדיק שלא להיעתר בנקל לבקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת שיהוי. שכן,
האינטרס הציבורי מצדיק קידום אפיקים חלופיים לשם פתרון סכסוכים. קבלת טענת שיהוי עשויה להמריץ תובעים להגיש תביעות
במהירות תחת חיפוש אחר פתרונות חלופיים בניגוד לאינטרס הציבורי האמור.
אף בכך יש בכדי ללמד על האופן בו יש לבחון את טענת השיהוי (ראה לעניין זה ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5), 433).

20.
אל מול האמור עומד אינטרס ציבורי אחר לפיו ראוי, כי בתי המשפט ידונו בתובענות בנות זמננו. מבחינה ציבורית אין הצדקה, כי זמן שיפוטי יקר יוקדש לניהול תובענות עתיקות יומין אשר במקרים רבים בירורן קשה ומכביד בשל העובדה שהוגשו בחלוף שנים רבות (ראה לעניין זה פסק דינה של
כבוד השופטת עדנה ארבל בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה). לכך מתווסף גם השיקול התקציבי ובעניין זה הנטל המוטל על הרשות לשמור ראיותיה ומסמכיה לאורך זמן וכן הנטל הכלכלי הכבד שבתשלום פיצויי הפקעה בחלוף עשרות שנים.

21.
יש לערוך איזון בין כל האינטרסים והשיקולים המנוגדים האמורים. לא די בזמן שחלף ממועד התגבשות עילת התביעה ועד להגשת התביעה בכדי ללמד בהכרח, כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי. תחת זאת יש לבחון את מידת הפגיעה באינטרסים השונים ואיזון ראוי בין האינטרסים השונים יביא להכרעה בדבר גורל טענת השיהוי (בג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד נג(1), 193).

22.
בעת שבית המשפט דן בבקשה לסילוק על הסף מחמת שיהוי מוטל עליו לבחון, האם קיימים שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ופגיעה בשלטון החוק. בית המשפט בוחן האם התנהגות התובעים מלמדת על זניחת זכות התביעה והאם יש שינוי מצב קיים ופגיעה באינטרסים של גורמים אחרים. כמו כן, בית המשפט בוחן את מידת הפגיעה בשלטון החוק ככל שתתקבל טענת השיהוי והתביעה לא תתברר. הכרעתו של בית המשפט תעשה תוך איזון בין המרכיבים האמורים בהתאם למשקל היחסי אשר יש לתת לכל אחד מהם בנסיבות העניין (עע"מ 4768/05 גדליהו מרי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז הדרום).

23.
על כתפי הנתבעת מס' 2 מוטל הנטל להוכחת טענתה באשר לשיהוי המצדיק סילוק התביעה על הסף. רמת ההוכחה המוטלת עליה בעניין זה היא כבדה.
עליה להניח תשתית עובדתית לפיה התנהגות התובעים מלמדת, כי זנחו את זכותם לפנות לערכאות המשפטיות וכן, כי היא שינתה מצבה לרעה בשל השיהוי הנטען (ה"פ (מחוזי ירושלים 36473-03-16 עיריית ירושלים נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים). אי הגשת תביעה במהלך השנים ובטרם התיישנותה אינה מלמדת בהכרח על זניחת זכות התביעה. אציין, כי הנתבעת מס' 2 כלל לא העלתה טענות בסוגיה זו במסגרת בקשותיה.

24.
כמו כן, לא עלה בידי הנתבעת מס' 2 להוכיח את טענתה בדבר שינוי מצב לרעה ונזק ראייתי. בעניין זה יש לציין, כי מדובר ברשות אשר אמורה לשמור על מסמכיה בצורה מסודרת ואין בחילופי גברא בכדי ללמד בהכרח על נזק ראייתי. טענת הנתבעת בעניין זה נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיה כלשהי ואף לא בתצהיר כפי שנדרש בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. לא זו אף זו, אף אם הייתי מוצאת, כי נגרם לנתבעת מס' 2 נזק ראייתי בשל השיהוי בהגשת התובענה אין משמעות הדבר בהכרח, כי התובענה הייתה נדחית ותחת זאת ייתכן שהנזק האמור היה נלקח בחשבון בעת הכרעה בתובענה מבלי שתידחה על הסף.

25.
חשוב לציין, כי ישנו הבדל מהותי בין קביעה לפיה תובענה תסולק על הסף מחמת שיהוי לבין מקרה בו בתום ההליך מוצא בית המשפט, על סמך ההליך אשר התנהל בפני
ו, כי ההשתהות בהגשת התביעה אכן מצדיקה את דחייתה. קביעה כאמור בתום ההליך אין משמעה נעילת שערי בית המשפט בפני
הנפקע ותחת זאת מדובר בהכרעה אשר מבוססת על החומר המונח בפני
בית המשפט לאחר שניתן לצדדים יומם בבית המשפט.

26.
כך לדוגמא, במסגרת ע"א 5110/05 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' קלרה שטיינברג דן בית המשפט העליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קיבל תביעה לפיצויי הפקעה בגין הפקעה משנת 1954. בית המשפט העליון אכן קיבל את הערעור אולם אין מדובר בקביעה 'אוטומטית' לפיה התובענה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה לאור הזמן שחלף מההפקעה ועד למועד הגשת התביעה. תחת זאת, השלכותיו של השיהוי נבחנו לאחר שהיה לצדדים יומם בבית המשפט ועל סמך הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו. נקבע, כי בשל ההשתהות נוצר שיהוי משפטי אשר כרוך גם בנזק ראייתי. בית המשפט בחן את הנזק אשר נגרם במקרה הספציפי. בדיקה כאמור אפשרית אך לאחר שניתן לצדדים יומם בבית המשפט. בשלב בו מצוי הדיון בו עסקינן לא ניתן לקבוע האם נגרם לנתבעת מס' 2 נזק ראייתי בשל המועד בו הוגשה התביעה או מה היקף הנזק. כאמור, טענות הנתבעת מס' 2 בעניין זה לא נתמכו בראיה או בתצהיר.

27.
במסגרת פרשת שטיינברג נפסק, כי לשיהוי המשפטי הכרוך בנזק ראייתי יש משמעות ברורה באשר לנטל הראיה כאשר אחת המשמעויות של השיהוי והנזק הראייתי שעמו היא העברת הנטל למשיבים. בהתייחסו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי קבע בית המשפט העליון, כי ההנחה שאם לא נמצאה קבלה בנוגע לתשלום חזקה, כי לא הייתה היא הנחה לטובת הנפקע אשר עלולה להטיל על קופת הציבור עול כספי כבד אשר לפעמים הוא ראוי אולם האחרית מחייבת זהירות בעניין זה. מפסק הדין עולה, כי השיהוי משליך על נטל ההוכחה ועל המשקל אשר יש לתת לראיות אשר הרשות טוענת, כי אין בידה להציג בשל חלוף הזמן כפועל יוצא מהמועד בו הוגשה התובענה.

28.
משכך, אין בקביעתי במסגרת החלטה זו משום סוף פסוק בעניין השיהוי בהגשת התביעה והשלכותיו. קביעתי, כי אין בשיהוי האמור בכדי להצדיק את סילוק התובענה על הסף בשלב זה ומבלי שניתן לצדדים יומם בבית המשפט, אין משמעותה, כי לא יהיו לשיהוי האמור השלכות. במסגרת ניהול ההליך ניתן יהיה לבחון, האם נגרם לנתבעת מס' 2 נזק ראייתי ומה היקפו וניתן יהיה לבחון האם הצדדים עמדו בנטל המוטל על כתפיהם לצורך קבלה או דחיית התובענה.

29.
הנתבעת טוענת, כי בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה נקבע, כי חלוף תקופת דור של עשרים וחמש שנים ממועד פרסום הודעת ההפקעה ועד הגשת התביעה מקימה חזקה לפיה הזמן שחלף גרם לרשות המפקיעה לנזק ראייתי. בפרשת ארידור מדובר היה בתביעה אשר הוגשה כארבעים שנים לאחר ההפקעה. בפסק הדין צוין, כי תקופה שכזו חוצה את קו פרשת המים של שנות דור, ומבססת לכאורה טענה בדבר נזק ראייתי שנגרם לרשות המפקיעה באופן המצדיק קבלתה של טענת שיהוי. עוד צוין, כי חלוף תקופת דור של עשרים וחמש שנים מקים חזקה בדבר קיומו של נזק ראייתי לרשות המפקיעה. אלא, שהעמדה האמורה לא הייתה עמדת הרוב במסגרת פסק הדין האמור. במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון נקבע, כי עילת התביעה בגין פיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות נולדת לכל המאוחר במועד בו תפסה הרשות חזקה בקרקע. בפסק הדין נקבע עוד, כי הדיון בתובענה יוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמה כולל בירור טענת השיהוי. הנה כי כן, בפסק הדין לא נקבעו מסמרות או חזקה כלשהי באשר לתקופה המקימה חזקה בדבר קיומו של נזק ראייתי.

30.
בנוסף, במסגרת ע"א 6407/14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כרמיאל נ' אחמד מסרי ציין בית המשפט העליון, כי נקבעו בפסיקה קווים מנחים למקרים בהם תתקבל טענת שיהוי מטעם הרשות המנהלית. נקבע, כי האינטרסים שבבסיס דוקטרינת ההתיישנות יטו את הכף לטובת הרשות המנהלית הנתבעת, כך שלמעשה ישללו פיצויי הפקעה, רק במקרים חריגים בהם הוכח, כי הרשות שינתה מצבה לרעה. עוד נקבע, כי התנאי בדבר שינוי מצבו של הנתבע לרעה אחוז ושלוב בדרישה, כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. כאמור לעיל, הנתבעת מס' 2 לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי נפלו פגמים בהתנהלות התובעים או, כי התנהגותם מלמדת על זניחת התביעה. טענתה היחידה בעניין זה היא, כי השיהוי בהגשת התביעה גרם לה לנזק ראייתי. לפיכך, אף אם הייתה מתקבלת הטענה בדבר שינוי מצבה של הנתבעת מס' 2 לרעה והנזק הראייתי שנגרם לה, טענות אשר לא הוכחו ואף לא נתמכו בתצהיר או ראיה כלשהי, הרי שלא היה די בכך בכדי להצדיק את קבלת טענת השיהוי.

31.
בנסיבות אלו, הטענה לפיה יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי נדחית.

העדר עילה

32.
השאלה האם קיימת עילת תביעה נבחנת על בסיס הטענות המפורטות בכתב התביעה. יש לבחון האם התובע יהיה זכאי לסעד לו הוא עותר ככל שיעלה בידו להוכיח את הטענות המפורטות בכתב התביעה. במסגרת כתב התביעה טוענים התובעים, כי במהלך השנים בוצעו מספר הפקעות וביניהן ההפקעה בה עסקינן אשר ביצעה הנתבעת מס' 2. עוד טוענים התובעים, כי הם קיבלו פיצויי הפקעה בגין הפקעה אחרת, אשר בוצעה בשנת 2006. לטענתם, הזכויות בקרקע היו שייכות למורישם והועברו אליהם ולא שולמו פיצויי הפקעה בגין ההפקעות, למעט ההפקעה משנת 2006.

33.
על כתפי התובעים מוטל הנטל להוכיח את תביעתם. יהיה עליהם להוכיח את זכותם במקרקעין המופקעים ואת טענתם בנוגע לזכותם לקבל פיצויי הפקעה. בשלב זה אין לבחון האם התובעים הוכיחו את טענותיהם או כיצד יעלה בידם לעשות כן. שאלה זו איננה רלוונטית בעת הכרעה בבקשה לסילוק תביעה על הסף. לפיכך, אין בטענות הנתבעת מס' 2 בנוגע לרישום הזכויות בנסח הרישום בכדי להביא, בשלב זה, לסילוק התביעה על הסף. רק לאחר שתינתן לצדדים ההזדמנות להביא את ראיותיהם ולהוכיח את טענותיהם ניתן יהיה להכריע בשאלה, האם עלה בידי התובעים להוכיח, כי הם זכאים לסעד המבוקש על ידם.

34.
עוד טוענת הנתבעת, כי היא אינה חייבת בתשלום פיצויי הפקעה מאחר ואלו כבר שולמו לתובעים, כפי שהודו במסגרת כתב התביעה. מעיון בכתבי התביעה עולה, כי הודאתם הנטענת של התובעים מתייחסת להפקעה אחרת שהתבצעה בשנת 2006. אין בתשלום זה בכדי ללמד בהכרח, כי לא מוטל על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעים פיצויי הפקעה וכי מדובר בכפל פיצוי.

35.
כמו כן, הנתבעת טוענת, כי היא פטורה מתשלום פיצויי הפקעה לאור שיעור השטח שהופקע. סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה מתייחס להפקעות אשר מבצעת הוועדה המקומית ומחיל את הוראות סעיף 20 לפקודת הקרקעות. בסעיף 20(2)(א) נקבע, כי בעת הפקעת קרקע לשם הרחבה או סלילת כבישים הרי ש"מקום ששטח הקרקע שנלקח, והוא נכלל במגרש, אינו עולה על רבע כלל שטחו של המגרש, ואין שום בנינים, עצים או דברים אחרים מחוברים אל הקרקע שנלקחה, לא ישתלמו פיצויים, ואם מצויים בנינים, עצים או דברים אחרים כאלה כל שהם המחוברים כן, יופחתו הפיצויים בסכום העולה כדי שוויה של הקרקע בלבד הנכללת בחלק המגרש שנלקח".
כמו כן, בסעיף 2 בחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964 נקבע, כי אם נרכש חלק מחלקה מכוח חוק רכישה ולאחר מכן נרכש חלק נוסף מאותה חלקה מכוח אותו חוק רכישה או מכוח חוק רכישה אחר הרי שהשטח הכולל שנרכש ללא תשלום פיצויים בכל הרכישות האמורות לא יעלה על האחוז מקסימאלי משטח החלקה המקורית. נקבע, כי אם בין הרכישות הייתה רכישה אשר בוצעה מכוח חוק התכנון הרי שהאחוז המקסימאלי הוא 40 ובכל מקרה אחר הוא 25.

36.
במסגרת תגובתם התייחסו התובעים לשיעור השטח שהפקיעה הנתבעת מס' 2 ואשר מהווה 21.5% משטח החלקה. התובעים הוסיפו, כי לאור הפקעה קודמת הרי שההפקעה אשר ביצעה הנתבעת מס' 2 הביאה את השטח הכולל של ההפקעה לשטח העולה על 60% משטח החלקה. עסקינן בסוגיה שראוי, כי תוכרע לאחר שיינתן לצדדים יומם בבית המשפט.

התוצאה

37.
לאור כל המפורט לעיל, הבקשה לסילוק התובענה על הסף נדחית. מחייבת את הנתבעת מס' 2 בהוצאות התובעים בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

38.
מורה לתובעים לפעול על פי החלטתי מיום 29.1.18 הן לעניין הגשת חוות דעת וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו והן לעניין הפנייה לשר התחבורה.

39.
קובעת את התיק לקדם משפט לפני ליום 25.6.18 בשעה 09:00.

המזכירות תמציא לצדדים.


ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 45590-03/16 יאסר עלי עדוי, יסאר עלי אחמד עדוי, באסם עלי אחמד עדוי ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל תחתון (פורסם ב-ֽ 15/04/2018)