פסקי דין על מתתיהו מזרחי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2828-01/18 בל     23/04/2018




בל 2828-01/18 מתתיהו מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 2828-01-18


23 אפריל 2018

לפני
:

כב' השופטת
חנה טרכטינגוט

המערער:

מתתיהו מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד טימור קריכלי
-

ה
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם



פסק - דין

1.
המערער, יליד שנת 1950, פחח במקצועו, מערער על החלטת ועדה לעררים (אי כושר) אשר דנה בעניינו ביום 20.6.2017 והותירה על כנה את החלטת פקיד התביעות אשר קבע כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
2.
למערער נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 56% כמפורט להלן:
dvt
30%, השמנת יתר 20%, דום נשימה בשינה 10% י.ל.ד 10%, פוליפ מדמם 20%.
המערער ערער על הוועדה הרפואית וביום 6.9.2017 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למערער נכות בשיעור 60% לתקופה שמיום 9.11.2016 ועד ליום 31.12.2017.
3.
הערעור נסוב, כאמור, על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) אשר הותירה את החלטת פקיד התביעות על כנה וקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

טענות הצדדים
4.
לטענת המערער, טעתה הוועדה בהחלטתה כיוון שלא התייחסה למצבו הרפואי ולנסיבותיו האישיות המלמדות כי אינו מסוגל לחזור לעבודתו במוסך. המערער טוען כי בניגוד לקביעת הוועדה, לא ניתן לראות בו כבעל כישורים או יכולות שיאפשרו לו לבצע עבודה משרדית וכי בחינת הפרוטוקול שהוועדה ערכה מלמד כי הוועדה לא התייחסה לאמור בחוות דעת ד"ר גפן טמיר שהונחה בפני
ה ואשר נקבע בה כי איבד את כושר העבודה באופן מלא.
5.
לטענת המשיב דין הערעור להידחות כיוון שהוא מופנה כנגד שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. הוועדה התייחסה למצבו הרפואי של המערער לפי קביעות הרופא המוסמך והמערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבות בית הדין בקביעתה. לטענת המשיב התייחסה הוועדה למכלול ליקויו של המערער וההשפעה התפקודית של ליקויים אלה ולגילו של המערער והתאימה לו עבודות ההולמות את עברו התעסוקתי. עוד טוען המשיב כי החלטת הוועדה עומדת בהלימה להחלטת פקידת השיקום והרופא המוסמך וכי המערער טען בפני
הוועדה כי אינו כשיר לחזור לעבודה במוסך אך לא טען דבר על מגבלות אחרות.

המסגרת הנורמטיבית
6.
בהתאם להוראות סעיף 213 לחוק המוסד לביטוח לאומי
[נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטות ועדת אי כושר בשאלות משפטיות בלבד.
7.
הכלל הוא כי קביעת דרגת אי הכושר מסורה לוועדה שלה המיומנות לכך, ואין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו או קובע את דרגת אי הכושר במקומה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה או במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהם כטעות שבחוק
(דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו(1)
60 (1983)
).
8.
בהתאם לפסיקה, על בית הדין להשתכנע כי: "החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה".

[
בר"ע (ארצי) 39263-03-15
אופנר - המוסד לביטוח לאומי

(פורסם בנבו, 6.7.2016) (להלן: "עניין אופנר").
9.
היקף חובת ההנמקה החלה על ועדת אי כושר במקרה של סטייה מדרגת הנכות הרפואית נקבעה בהלכת מוהרה שבה נפסק: "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה... "

[עב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי
(פורסם בנבו, 15.4.2004) להלן: "הלכת מוהרה"].
10.
בזיקה להלכת מוהרה נפסק בעניין אופנר לעיל כי: "המשמעות של הקביעה הנ"ל, בנוגע 'לנקודת המוצא' איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר".

מן הכלל אל הפרט
–

11.
כעולה מפרוטוקול הוועדה, הוועדה האזינה לתלונות ב"כ המערער אשר ציינה כי המערער עבד במשך 40 שנים כפחח וכמנהל המוסך וכי עבודתו לא הייתה פקידותית אלא פיזית, וכי כיום מצבו אינו מאשר לו לעבוד במוסך בשל הכאבים והחשש מזיהומים.
12.
הוועדה נימקה את החלטתה לדחות את הערר כך:

"בן 66 הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה רפואית, מסמכים מתוך תיקו הרפואי לרבות חוות דעת רופא תעסוקתי דוקטור תמיר גפן לפיה יש לראותו כי שאיבד את כושרו לעבוד באופן מלא בשל מכלול בעיותיו הרפואיות, דוח שיקום דוח רופא מוסמך והאזינה ברוב קשב לדברי העורר אשתו ועורכת הדין.
לעורר נקבעו ליקויים בגין מצב אחרי
dvt
30%, השמנת יתר 20%, דום נשימה בשינה 10% יתר לחץ דם 10%, פוליפ מדמם 20%. לדעת הוועדה במצבו הבריאותי תפקודי ובהתחשב במכלול לנסיבותיו האישיות לרבות גילו המבוגר יחסית וניסיונו המקצועי הנ"ל מוגבל במאמץ גופני משמעותי אך כשיר לעבוד בעבודות מתאימות כולל ניהול וייעוץ במוסך מענה טלפוני עבודות חרושתיות קלות ופשוטות בסמוך לשולחן עבודה וכדומה."
13.
הוועדה ציינה כי הונחה בפני
ה חוות דעתו של הרופא התעסוקתי ד"ר גפן טמיר, אך לא נימקה מדוע אין היא מקבלת את דעתו.
14.
עיון בחוות הדעת של ד"ר טמיר מלמד כי לדעת המומחה מצבו הרפואי של המערער אינו מאפשר העסקתו בעבודה שכרוכה בה ישיבה ממושכת, משום שהישיבה הממושכת גורמת להחמרה בבצקתיות של הרגל וכי לחולים לאחר אירוע
dvt
מומלץ להימנע מישיבה ממושכת. המומחה ציין כי:

"למרות הטיפולים ושימוש בגרב אלסטית, מר מזרחי המשיך לסבול מנפיחות ניכרת של שוק שמאל, כאשר עמידה וישיבה ממושכת מחמירה את התופעה ולא מסוגל להכניס את רגלו לנעל. בדיקה על קולית של רגל שמאל מחודש 5.2016 הדגימה עדיין קיומה של פקקת ורידית עמוקה שממלאת את חלל הוריד הפמורלי השטחי באופן חלקי בשליש האמצעי בירך ובווריד הפופליטאלי והטיביאליים האחוריים באופן חלקי עם עדות לרקנזליזציה בינונית. מר מזרחי עבר בירור המטולוגי (חלקי) בשאלת קרישיות יתר, אשר לא הדגים עדות לקרישיות יתר. מר מזרחי ממשיך לסבול מנפיחות קיצונית של שוק שמאל, כאבים וקושי בהליכה ועמידה מעבר לפרקי זמן קצרים ואף בישיבה מעבר לפרקי זמן קצרים, מומלץ לו לשבת עם רגל מורמת. ועדת ביטוח לאומי קבעה לו נכות בשיעור של 30% בגין מצב לאחר
dvt
ותסחיף ריאיתי ואין עוררין על כך
."
15.
הוועדה קבעה כי המערער מוגבל במאמץ גופני משמעותי אך קבעה כי הוא כשיר לעבוד בניהול וייעוץ במוסך, במענה טלפוני, בעבודות חרושתיות קלות ופשוטות בסמוך לשולחן עבודה וכדומה.
16.
העבודות שאותן מנתה הוועדה כרוכות בישיבה ממושכת. מכאן עולה כי הוועדה התעלמה מחוות הדעת של ד"ר טמיר לפיה המערער מוגבל בישיבה ממושכת או בעמידה בשל פקקת הורידים העמוקה ברגל שמאל ממנה הוא סובל, וזאת ללא כל נימוק.
17.
זאת ועוד, בהחלטתה מנתה הוועדה באופן לאקוני את הליקויים אליהם התייחס ד"ר טמיר בחוות דעתו, אך לא נימקה כיצד, אם בכלל, משפיע מכלול הליקויים הרפואיים של המערער על כושרו לעבודה.
18.
בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי החלטת הוועדה מאפשרת לעקוב אחר הלך מחשבתה, שכן היא לא התייחסה לקביעתו של ד"ר טמיר ולא דנה בהשפעת הליקויים על יכולתו של המערער לעבוד בהיקף מלא, בהינתן שמדובר בעבודות המצריכות ישיבה ממושכת, בפרט לאור סטיית הוועדה מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה למערער.
19.
ככל שהוועדה סברה כי הנכות הרפואית של המערער אינה מהווה דרגה אובייקטיבית לדרגת אי הכושר שנקבעה למערער, הרי שהיה עליה להסביר ולנמק באופן מפורט את הסטייה מדרגת הנכות הרפואית באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.
20.
נוכח הפער בין דרגת אי הכושר לדרגת הנכות הרפואית היה על הוועדה לנמק מדוע על אף נסיבותיו האישיות של המערער ובכלל זה גילו המבוגר, היותו פחח רכב משך כל חייו וחוסר שליטה במחשב, יש מקום לסטות בעניינו מדרגת הנכות הרפואית שנקבע לו.
21.
אעיר כי אין די בכך שבמוסך מועסקים כיום ילדיו של המערער כדי לפטור את הוועדה מלבחון את כושר השתכרותו באופן אובייקטיבי, ללא זיקה לעסק המשפחתי אליו הוא מופיע לטענתו פעם בשבוע.
22.
הואיל ובית הדין אינו שם עצמו בנעלי הוועדה, מתקבל הערעור באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים, אשר תשקול מחדש את החלטתה בעניין שיעור אי כושרו של המערער. הוועדה תפעל על פי הנחיות הלכת מוהרה ותייחס לגילו של המערער, לחוסר שליטה במחשב, לעברו התעסוקתי ולשילובם של מרכיבים אלה ביחס לליקויים הרפואיים השונים מהם הוא סובל ולמשקלם המצטבר. כמו כן תתייחס הוועדה ותנמק החלטתה ביחס לחוות דעתו של ד"ר תמיר גפן ולקביעתו ביחס ל-
dvt
ממנו סובל המערער אשר קבע כי המערער אינו יכול לעבוד בעבודות המחייבות ישיבה ממושכת.
המערער וב"כ יוזמנו לדיון בוועדה ויהיו רשאים לטעון בפני
ה.
23.
המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 3,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.
24.
על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום שבו יומצא פסק הדין לידי הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ח, (23 אפריל 2018
)
, בהעדר הצדדים.










בל בית דין אזורי לעבודה 2828-01/18 מתתיהו מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/04/2018)