פסקי דין על שמריהו בירן

2864/05 בשא     21/08/2005




בשא 2864/05 מדינת ישראל - משרד האוצר נ' שמריהו בירן




1
בתי הדין לעבודה
בשא002864/05
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בתיק עיקרי: בל 003234/05

21/08/2005

כב' השופטת נאוה וימן

בפני
:
מדינת ישראל - משרד האוצר

(אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין)
המבקשת
טל גולן

מפרקליטות מחוז חיפה
ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
שמריהו בירן
המשיב
ישראל יונגר

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. בתיק העיקרי (בל 3234/05) הגיש מר שמריהו בירן
(להלן-"המשיב") "הודעת ערעור",
על החלטת הועדה לעררים שפעלה מכח תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות) התש"ם-
1979, וקבעה ביום 3.5.2005 את דרגת נכותו שלהמשיב (לצורך פטור ממס) בשיעור
85.56%.

2. בבקשה שלפני, מבקשת המדינה (משרד האוצר - אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין) לדחות את הערעור על הסף, מחמת חוסר סמכות, משני טעמים עיקריים:

ראשית, אין הוראה כלשהיא בחוק המעניקה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים הפועלת מכח תקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות) התש"ם-1979 (להלן: "תקנות מס הכנסה בדבר קביעת אחוז נכות").

בהסתמך על פסיקת בית הדין הארצי, בדב"ע נד/52-01 נוגה גרובר - המוסד לביטוח לאומי ואגף מס הכנסה, פד"ע ל' 18, טוענת המדינה כי "הדרך המעשית העומדת למי שמבקש לנקוט בהליכים נגד החלטה כזאת, היא לפנות לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק".
שנית, בתקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה בדבר קביעת אחוז נכות, נקבע במפורש כי "החלטת הועדה לעררים תהא סופית".
לפיכך, טוענת המדינה, משלא הוענקה בחוק זכות ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, ונקבע כי החלטתה סופית, כי אז "אין כל סמכות בדין לערער על החלטה הועדה", ומכאן שדין הערעור להדחות על הסף, גם לגופו של עניין.

3. בתגובה לבקשה לסילוק הערעור על הסף טוען המשיב כי בעבר, אכן הייתה הסמכות נתונה לבג"צ, אך "מאז כינון בתי דין מנהליים לכאורה הסמכות נתונה בידי בית המשפט המחוזי", אלא שלדבריו, נפלה מחלוקת בין שופטי בית המשפט המחוזי, משחלקם (או אחד מהם) סבורים כי בית המשפט המחוזי אכן מוסמך לדון בערעור על ועדה רפואית לעררים לפי תקנות מס הכנסה בדבר קביעת אחוז נכות, וחלקם (או אחד מהם) סבורים כי אין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בערעור כזה.

הגם שהמשיב, באמצעות בא כוחו, הגיש את הערעור לבית הדין לעבודה, טוען ב"כ המשיב בתגובתו לבקשה לסילוק התביעה על הסף כי "המערער יטען כי מאז כינון בתי משפט מנהליים אין כל צורך בהליך מסורבל של בג"צ ובתי המשפט המנהליים הם הסמכות לדון בערעורי ועדות רפואיות (מס הכנסה)".

למרות שלטענתו הסמכות לדון בערעור נתונה לבית המשפט המנהלי, מסביר ב"כ המשיב את הגשת הערעור לבית דין זה בכך ש"בית הדין לעבודה הוא הסמכות המקצועית והטבעית לדון בערר על ועדה רפואית לעררים ובידיו הכלים לכך, ללא נפקות לשאלה לפי אלו תקנות נקבעה נכות רפואית, מה עוד שהן נקבעו לפי לוח נכויות הביטוח הלאומי".

אשר לטענת המדינה, כי בהעדר הוראת חוק מפורשת המעניקה סמכות לבית הדין לעבודה - אין לבית הדין סמכות לדון בערעור - טוען ב"כ המשיב כי הוא מתנגד לטענה, משלדבריו "נראה לנו כי אך מדובר בלקונה בחוק, ואי התייחסות בחוק לערעור על ועדת ערר (מס הכנסה) היא מחוסר שימת לב והשמטה מקרית של המחוקק".

המשיב מבקש, אפוא, כי בית הדין ידון בערעור לגופו, או, לחלופין, יעביר את הערעור לבית המשפט המוסמך לדון בו.

4. מקובלת עלי עמדת המדינה, כי דין הערעור להדחות על הסף, מחוסר סמכות.

כפי שציין ב"כ המדינה בנימוקי הבקשה, שאלת סמכות בית הדין לדון בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים הפועלת לפי תקנות מס הכנסה בדבר קביעת אחוז נכות - כבר נדונה והוכרעה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.
בעניין נוגה גרובר הנ"ל, קבע בית הדין הארצי, בהתייחס לטענות המערערת שם, בדומה
לטענות ב"כ המשיב שלפנינו (ההדגשות הוספו):

" אכן ניתן לומר, כי עתירה נגד החלטה של ועדה רפואית לעררים, כמו
העתירה שלפנינו, צריכה להיות דומה לעתירה המוגשת על ידי נפגע
בתאונת עבודה או נכה על פי חוק הביטוח הלאומי בהליך של ערעור
לבית הדין לעבודה.
מדוע, אם כן, ניתנת זכות הגשת ערעור לסוגים שונים של אנשים,
שאחוז נכותם נקבע על ידי ועדת רפואית לעררים, הדן בעניין במסגרת
חוק הביטוח הלאומי, ולא ניתנת זכות זאת לנכה שאחוז נכותו נקבע על
ידי אותה ועדה, היושבת על-פי הסמכה אחרת, היינו: על פי פקודת מס
הכנסה ותקנות מס הכנסה - קביעת אחוז נכות? ככלל, פיקוח של ערכאת
ערעור על ועדה רפואית- גוף מינהלי מעין שיפוטי - חיונית לשם מניעת טעויות משפטיות וחריגות מן החוק והתקנות, קביעת מדיניות אחידה והפקת לקחים מן הניסיון של ערכאת הערעור. מטבע הדברים רצוי שיהיה ערעור בנושאים משפטיים על החלטת ועדה רפואית.

אולם, "זכות ערעור אינה זכות הנקנית אוטומאטית או הקמה כאילו על אתר עקב עצם שפיטתו של אדם על-ידי ערכאה שיפוטית ראשונה כלשהי או לאחר התדיינות לפניה; היא נולדת אך ורק מכוחה של הוראה
מפורשת שבחוק, היוצרת אותה ומגדירה את תחומיה..." (בג"צ 87/85 ארצ'וב וארצ'וב נ' מפקד כוחות צה"ל ואח', פ"ד מב(1) 353, 361; זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש.לוין, סעיף 584).

לענייננו די בכך, כי תקנות מס הכנסה - קביעת אחוז נכות חלות על המקרה בתקופה הרלוונטית, ולא נקבע בהן ערעור לבית הדין לעבודה או לבית משפט אחר.
יתרה מזו, תקנה 18(ג) לתקנות קובעת, כי "החלטת הוועדה לעררים תהא סופית".

משלא נקבעה בתקנות מס הכנסה - קביעת אחוז נכות דרך לפנות לבית הדין לעבודה או לבית משפט, נגד החלטה של הוועדה הרפואית לעררים, הדרך המעשית העומדת למי שמבקש לנקוט בהליכים נגד החלטה כזאת, היא לפנות לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק..."
5. אף בענייננו, בהתאם לפסיקה הנ"ל, ברי כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בערעור על החלטת הועדה לעררים שפעלה מכח תקנות מס הכנסה בדבר קביעת אחוז נכות.

6. בהתחשב, מחד גיסא, בטענות שהעלתה המדינה בנימוקי הבקשה לסילוק הערעור על הסף, הן לעניין סמכות בית הדין, והן לעניין סופיות החלטת הועדה לעררים, ומאידך גיסא בכך שעולה מתגובת המבקש כי הוא בעצמו מתלבט איזה הוא בית המשפט המוסמך לדון בערעור - בנסיבות אלה, אין מקום להעביר את הערעור לבית משפט אחר, אלא יהא זה נכון לדחות את הערעור על הסף ולאפשר למשיב לבחור את הערכאה המתאימה אליה יבחר להגיש את הערעור, אם בכלל.

7. התוצאה היא - שהערעור נדחה, מחוסר סמכות, משאין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בו.

8. אין צו להוצאות.

ניתן היום ט"ז באב, תשס"ה (21 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
נאוה וימן

ש ו פ ט ת








בשא בית דין אזורי לעבודה 2864/05 מדינת ישראל - משרד האוצר נ' שמריהו בירן (פורסם ב-ֽ 21/08/2005)