פסקי דין על אליהו אידן

2284-06/16 פלא     26/04/2018




פלא 2284-06/16 מדינת ישראל נ' אליהו אידן








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

פל"א 2284-06-16 מדינת ישראל
נ' אידן




לפני כבוד השופט
אהרן האוזרמן


המאשימה
:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד רפ"ק לוי ברחד

תביעות את"ן ת"א



נגד

הנאשם
:
אליהו אידן
ע"י ב"כ עו"ד לירן זילברמן


גזר דין


1.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בנהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה שלו אינו בתוקף (פקע בשנת 2006), בשימוש ברישיון נהיגה מזויף, בנהיגה ללא ביטוח ובנהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף.
2.
על פי עובדות
כתב האישום, ביום 16.03.16 נהג הנאשם רכב פרטי וזאת חרף העובדה כי רישיונו פקע בחודש יוני 2006. הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. משנעצר הנאשם על ידי שוטר לביקורת, הציג בפני
ו מסמך, רישיון נהיגה זמני, שהתברר כמזויף.
3.
יש לציין כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום אשר ייחס לו "שימוש" ברישיון שפקע ולכן הוא מזויף. המאשימה בחרה שלא לייחס לנאשם בעובדות כתב האישום שהגישה את העבירה ברף העליון, הקשורה עם זיוף המסמך או קבלת / הוצאת הרישיון במרמה, ממשרד הרישוי, ואף לא עתרה (במועד) לתיקון עובדות כתב האישום מעבר לכך.
4.
ב"כ הצדדים, חלוקים באשר לעונש הראוי לנאשם, בעיקר בסוגיה, כפי שתובא להלן, של
הפעלת 2 המאסרים
המותנים ברי ההפעלה כנגד הנאשם (בני 6 ו-3 חודשים) או הארכתם.
5.
לאחר ששמעתי ביום 25.01.18 את טיעוני הצדדים לעונש כולל את דברי הנאשם וכן 2 עדי אופי שהתייצבו להעיד לטובתו,
מצאתי כי ראוי להפנות את
הנאשם לשרות המבחן והורתי על קבלת תסקיר בעניינו כולל בדיקת נזקקות טיפולית, הערכת פוטנציאל שיקומי והמלצה לגבי הארכת המאסר המותנה (לאחר שהובהר לנאשם שלא יפתח ציפיות).
6.
סעיף 40ג(א) לחוק העונשין (לאחר תיקונו בתיקון 113) קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, ייקבע בהתאם לעיקרון המנחה ["עקרון ההלימה"] הקבוע בסעיף 40ב לחוק. לשם מציאת היחס ההולם בין העבירה, מידת אשמו של העבריין והעונש בהתאם לעקרון המנחה, יתחשב בית המשפט: בחומרת העבירה, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
7.
במסגרת הכללים שנקבעו בסעיף 40 לחוק העונשין בדבר "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", מעבר לעקרון המנחה - "עקרון ההלימה" בית המשפט ישקול שיקולים שונים בהם גם שיקולים שאינם נוגעים ישירות לנסיבות ביצוע העבירות, כולל אף שיקולי
שיקום.
לאחר בחינת השיקולים המנויים בחוק, ולאחר שבדקתי פסיקה של בתי המשפט במקרים דומים,
אני קובע כי מתחם הענישה המקובלת במקרים דומים נע כמניפה בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, הפעלת 2 המאסרים המותנים בין בחופף או במצטבר,
ובין 24 ל- 36 חודשי פסילה בפועל. בנוסף פסילה על תנאי, קנס
והתחייבות כספית.
נסיבות לחומרא:
8.
מדובר בעבירות חמורות.
רישיון הנהיגה של הנאשם פקע כאמור בשנת 2006 ולאחר כ-10 שנים בהן לא חודש
יש לראות את הנאשם כמי שאינו כשיר לנהיגה לא רק בשל חוסר הרישיון, אלא משום העדר מיומנות מספקת. בנוסף עבירת ה"שימוש" ברישיון הנהיגה המזויף שנועדה כדי להזדהות באופן כוזב בפני
השוטר, מבטאת מחשבה פלילית מוקדמת וכוונה לחמוק מהדין ואולי אף להכשיל שוטר.
9.
עברו התעבורתי של הנאשם מכביד. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1989 ולחובתו 89 הרשעות קודמות בתעבורה. לנאשם 5 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה כשרישיונו אינו בתוקף (מאז פקע).
לנאשם 3 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בפסילה בשנים האחרונות
(2015 ; 2010 ; 2009). לנאשם הרשעות רבות בעבירות של אי ציות לתמרורים, מהירות, ועוד.
10.
הנאשם רצה בעבר עונשים כבדים בגין עבירות תעבורה כאמור, בהן 6 חודשי מאסר בעבודות שרות (2010) צו של"צ (2016) פסילת רישיון הנהיגה לשנים (במצטבר), מאסרים מותנים, עונשי פסילה מותנת שהופעלו וקנסות כבדים.
בכל האמור לא היה די על מנת להרתיעו, שכן הנאשם שב וחוזר על ביצוע אותן עבירות.
11.
כנגד הנאשם תלויים ועומדים 2 עונשי מאסר מותנה ברי הפעלה, המסתכמים יחד ב-9 חודשי מאסר:
6 חודשי מאסר מותנה, בתת"ע 7047-07-14 [מאוחד עם תת"ע 3856-07-14] מיום 11.02.16
של ביהמ"ש לתעבורה בת"א, (בצרוף 2 אישומים של פקיעת ר.נ.)
ו- 3 חודשי מאסר מותנה
מתת"ע 3299-07-14 מיום 10.02.16
של ביהמ"ש לתעבורה באשדוד (בפקיעת ר.נ.).
12.
למרות שהנאשם נדון למאסרים מותנים ונגזרו עליו עונשים כבדים, זאת בהפרש של יום אחד בין 2 גזרי הדין כאמור בסעיף הקודם, לא חלף חודש בין גזרי הדין והנאשם שב
ונהג, עבר עבירה זהה ואף הוסיף על כך שימוש ברישיון נהיגה מזויף.
13.
הנאשם עבר את העבירות נשוא כתב האישום בעודו מצוי תחת צו ביהמ"ש לריצוי עבודות של"צ בהיקף של 150 שעות, שניתן זמן קצר קודם לכן (בתיק 3856-07-14 הנ"ל).
14.
לנאשם רישום פלילי מגוון, בעבירות: איומים (2015) ;
העסקת עובד זר (2013) ; היזק לרכוש במזיד ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (2007)
;
עבירות מיסוי וכלכלה (2005) ;
עבירות על חוקי תכנון ובניה (2004) ;
זיוף, שימוש במסמך מזויף וניסיון קבלת דבר במרמה (2002) ; העלבת עובד ציבור (2001) ; והצתת רכב (2001).
נסיבות לקולא:
15.
הרשעתו האחרונה של הנאשם בתעבורה היא בדו"ח ברירת קנס [מס' 29-1-1447769-7] שנרשם לו על ידי המשטרה (מיום 11.05.17) בעבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע וחלפו יותר מ-6 חודשים ועד שנתיים מפקיעתו, עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.
הנאשם שילם את הקנס הנקוב בדו"ח בסך 750 ₪ (ביום 27.09.17) ובכך הודה והורשע.
טוען הסנגור המלומד כי עקב הימנעות המאשימה מעתירה להפעלת המאסר המותנה בעבירה הקודמת בדו"ח הנ"ל, לא ניתן
לעתור כעת להפעלת המאסר המותנה בגין העבירה הנוכחית.
לשיטתו מאסר על תנאי שהמדינה לא בקשה להפעילו ב"הזדמנות הראשונה" כלומר בגין העבירה הראשונה אשר מפעילה את התנאי - לא ניתן לבקש להפעילו בעבירה נוספת הבאה שאחריה. מדובר בפרשנות מקילה מבין 2 פרשנויות אפשריות שיש לקבלה במשפט הפלילי. עוד לשיטתו, לא ניתן ליצור "הארכה רעיונית" של התנאי על ידי אי עתירה להפעלתו מיד בהרשעה הראשונה שאחריה בזמן. לא ניתן ל"דלג" על עבירה המפעילה תנאי.
בכל הכבוד הראוי אינני מקבל פרשנות זו של הסנגור. בקצרה, אעיר כי כבר נפסק כ"מושכלות ראשונים" כי ההליך הפלילי אינו מתנהל כמשחק קוביה ("אשקוקי") ואין צד נושא במחיר מהותי לכל טעות פרוצדוראלית [רע"פ 01/49 סילווסטר נ' מ"י).
אין מדובר בטעות מהותית. אין מדובר בהימנעות היוצרת מניעות לעתור כיום להפעלת התנאי. אם טעתה המאשימה הרוויח הנאשם בפעם הקודמת. כל עוד התנאי לא הופעל, והוא תקף במסגרת התקופה הרלוונטית, התנאי יהיה בר הפעלה.
לכל היותר, ניתן לראות בטיעוני הסנגור משום נסיבה מסוימת לקולא, שכן העובדה כי נתפס בשנת 2017 נוהג על ידי שוטרים ונרשם לו דו"ח ברירת קנס, , המלמדת במידה מסוימת על האפשרות כי הנאשם קיבל רושם שגוי לגבי חומרת האיסור המצופה ממנו שלא לנהוג.
16.
הנאשם הורשע בעבירה של "שימוש" ברישיון נהיגה מזויף ולא בעבירה של "זיוף" המסמך או בעבירה של קבלת רישיון במרמה ממשרד הרישוי או תוך הסתרת פקיעתו. מבחינה זו מדובר ב"אשם" ברף הנמוך של העבירה.
על פי גרסת הנאשם, קיבל בדואר את רישיון הנהיגה. מדובר ברישיון נהיגה (זמני) המודפס על נייר רשמי של משרד הרישוי.
גרסת הנאשם נחקרה על ידי המשטרה, וכתב האישום ייחס לו כאמור עבירה בהתאם. מדובר בוודאי ב"עצימת עיניים" מצדו של הנאשם שכן הנאשם יודע כי רישיונו פקע מזה שנים וכי יידרש באמצעי תיקון על מנת לחדשו בבוא היום, אולם אף כתב האישום לא מייחס לנאשם יסוד נפשי של מרמה, או תכנון מוקדם של העבירה.
העדר תכנון מוקדם מהווה על פי סעיף 40ט'1 לחוק העונשין, נסיבה שניתן לזקוף אותה לקולא במסגרת מתחם הענישה.
17.
הרישיון המזויף, נמסר לדברי הנאשם לשוטר, לאחר שהנאשם נעצר לבדיקה שגרתית על ידי השוטר במקום, כשהוא מצורף יחד עם
תעודת הזהות שלו, כשהוא מקופל בכריכה של תעודת הזהות. הנאשם לדבריו, לא ביקש להכשיל את השוטר ומיד במקום מסר את גרסתו כי הרישיון נשלח לו בדואר רשום. הנאשם שיתף פעולה בחקירתו.
לעניין זה טוען הסנגור כי מתקיימת נסיבה המנויה כשיקול לקולא בהוראות סעיף 40ט'(9) לחוק העונשין, בהתקיימן של נסיבות בביצוע העבירה הקרובות לקיומו של "סייג לאחריות פלילית" (מהסייגים המנויים בפרק הכללי בחוק העונשין).
הנאשם ללא ספק עצם את עיניו באשר לאפשרות כי מדובר ברישיון מזויף או ברישיון שנשלח אליו בטעות ושלא כדין.
יחד עם זאת, במידה מסוימת מדובר בנסיבות הקרובות להגנה הקבועה בחוק העונשין, של "טעות במצב הדברים".
לאחר ששמעתי את דברי הנאשם אני מוכן להניח לזכותו (בין השאר מאחר ולא נטען בכתב האישום אחרת) כי "עצם עיניו" ובמכלול הנסיבות כמתואר, אתחשב בגרסת הנאשם כי הרישיון נשלח אליו בדואר וכי בכך קיימת קרבה ל- "טעות במצב דברים". התרשמתי כי אין מדובר במעשה מרמה מתוכנן אלא בעצימת עיניים ובטעות בשיקול הדעת מצד הנאשם.
18.
הסנגור המלומד, מצביע בנוסף על מחדלי חקירה, משמעותיים לשיטתו, שהיה בהם כדי לפגוע ביכולתו של הנאשם להתגונן.

ראשית לגבי האישום הנוגע לשימוש במסמך המזויף, לאחר חקירה ראשונית של הנאשם, התקבלה חוו"ד בידי החוקרים לגבי היות המסמך מזויף.
חוות הדעת לא "הוטחה" בנאשם בחקירתו, ולא נרשמה תגובתו או כל הסבר מפי הנאשם. הנאשם לא זומן לכל חקירה נוספת.
הסנגור מציג בנוסף את חקירתו של הנאשם במשטרה תחת אזהרה, בה הושמטה או לא נרשמה, תשובת הנאשם לשאלה מרכזית שנשאל אשר עומדת בבסיס החשדות נגדו.
הנאשם נשאל בחקירתו על יד החוקר : "אני מציג בפני
ך רישיון, האם אתה מאשר לי שזה הרישיון שהצגת (לשוטר בשטח)?" תשובת הנאשם לא נרשמה. בתחתית השאלה הושארה שורה ריקה.
יש לזכור כי הנאשם הודע והורשע בכל עובדות כתב האישום. מאחר וכך משקלם של מחדלי החוקרים עליהם מצביע הסנגור, אינו מכריע ואינו נוגע לשאלת האחריות. ניתן לתת לאמור משקל כנימוק לקולת העונש, במסגרת בחינה כללית של נסיבות ניהול החקירה.

19.
שיקולי שיקום, ומצבו הכלכלי של הנאשם. לאחר ששמעתי את דברי הנאשם ובא כוחו מצאתי להפנות את הנאשם לתסקיר שרות המבחן, בכדי לקבל חוו"ד אנשי מקצוע באשר לנזקקות טיפולית ובעיקר באשר לפוטנציאל השיקום של הנאשם החוזר על עבירות תעבורה כשברקע הסתבכותו הכלכלית והאישית.
קצין המבחן התבקש לחוות את דעתו גם לגבי עתירת הנאשם להארכת 2 המאסרים המותנים, והכל לאחר שהובהר לנאשם בפרוש ובאופן ברור כי חוו"ד שרות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט וכי אל לו לפתח מראש ציפיות לעניין זה.
הנאשם סיפר בביהמ"ש לגבי הסתבכותו שהחלה לדבריו לפני כ-15 שנה לאחר שנדרש לערוב לערבות שחתם לטובת אביו בסך 14,000,000 ₪, דבר שגרם להתמוטטות כלכלית ולסחרחרת הנמשכת מאז ועד היום. הנאשם שהיה אדם אמיד ובעל נכסים ירד מאז מרוב נכסיו. מתגורר כיום בשכירות, והחזיר במשך השנים לדבריו, את רוב החובות להם ערב.
הנאשם אב ל-6 ילדים, סבא ל-2 נכדים. ילדיו סמוכים עדין לשולחנו. העידו לטובתו של הנאשם 2 עדי אופי בהם בנו, שסיפר על תכונותיו הטובות של הנאשם כאב, על מסירותו למשפחה ולילדיו ועל אישיותו.
בנוסף העידה אישה המקורבת למשפחת הנאשם אשר סיפרה כיצד הנאשם תומך בה נפשית וכלכלית כמעשה של חסד מזה שנים.
בהתאם להוראות ס' 40 לחוק העונשין, אתחשב בשיקולים המפורטים במסגרת קביעת העונש בתוך מתחם הענישה. לא מצאתי כי מתקיימים שיקולי שיקום המצדיקים סטייה לקולא מהמתחם שקבעתי.
20.
הנאשם לדבריו עושה מאמצים בשנים האחרונות, לסיים את כל התיקים בהם הסתבך, בתחום התעבורה ובתחום הפלילי.
לא אחת נאמר לי על ידי הסנגור ועל ידי הנאשם כי לנאשם תיק משמעותי נוסף בעבירות על חוקי המס, הנמצא בערעור עקרוני בבית המשפט המחוזי בפרשה בה הוא שפוט ונדון לריצוי מאסר.
נתבקשתי להמתין לתוצאות הערעור.
בזמן שהנאשם ממתין בתיק שבפני
לתסקיר שרות המבחן כמתואר, הודיע הסנגור כי הדיון בערעור הסתיים. התבקשתי
להקדים את מועד מתן גזר הדין ולא להמתין לתסקיר שרות המבחן, לאחר שהנאשם מודיע כי הוא מוותר על התסקיר.
נמסר לי כי הנאשם נדון בערעור בביהמ"ש המחוזי כאמור לריצוי 7 חודשי מאסר וריצוי גזר הדין עוכב עד ליום 01.10.18. הנאשם פנה בבקשת להמתקת העונש במסגרת בקשה לחנינה שהפנה אל נשיא המדינה.
העובדה כי הנאשם נדון כעת לריצוי 7 חודשי מאסר בתיק אחר, מהווה נסיבה שאינה קשורה ישירות לנסיבות ביצוע העבירה, אך בהתאם לסעיף 40 לחוק העונשין ניתן להביאה בחשבון כנסיבה מקילה בעיקר בקביעת משך רכיב המאסר שייגזר על הנאשם בגזר הדין הנוכחי.

טיעוני הצדדים לעונש:
21.
ב"כ המאשימה ביקש לדון את הנאשם לחומרה בשל הנסיבות לחומרא כמפורט,
ולגזור עליו 24 חודשי מאסר, תוך הפעלת 2 המאסרים המותנים במצטבר ולפסול את רישיונו לשנים רבות.
ב"כ המאשימה טוען כי מתחם הענישה מחייב מאסר ארוך ואף הפנה לתיקים בהם הושתו ואושרו בביהמ"ש העליון במקרים דומים גם מאסרים בפועל [רע"פ 5152/16 דמיטרי לוינטן נ' מ"י (08.10.16) (פורסם בנבו) ורע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מ"י (פורסם בנבו)].
22.
ב"כ הנאשם בקש לדון את הנאשם לקולא בשל הנסיבות לקולא כמפורט לעיל.
בא כוח הנאשם ביקש כי אתמקד בשיקולי שיקום של הנאשם וטען כי לנאשם פוטנציאל שיקומי המתבטא בכך שהנאשם עושה מאמצים להמנע מעבירות דומות בשנתיים האחרונות, כולל העסקת נהג שכיר בדרך קבע, על מנת להימנע בעצמו מנהיגה. בנוסף מקורה של פקיעת הרישיון מלכתחילה הוא בהסתבכות כלכלית והנאשם הגיע להסדר לכלל חובותיו ועתיד לקבל "הפטר" עליהם.
הסנגור מסכים בהגינותו כי מתחם הענישה במקרים דומים אינו מתחיל במאסר מותנה (כלשונו) ומבקש לחרוג מהמתחם לקולא. הסנגור מבקש כי אורה על הארכת 2 המאסרים המותנים בחופף זה לזה.
דיון והכרעה:
23.
באשר לעתירה להארכת המאסרים המותנים, סעיף 56(א) לחוק העונשין,
קובע:
"
בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.
"


ברע"פ 5798/00
ריזי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נה
(3) 1 (בעמ' 18), דן בית המשפט בעניין הסמכות והזהירות שיש בהטלת עונש מאסר על תנאי וכך קובעת כב' השופטת ביניש כתוארה אז:
"במסגרת שיקול-הדעת המסור לו בבואו לגזור עונש מאסר על-תנאי על בית-המשפט להנחות עצמו כי ראוי להימנע מהטלת מאסר מותנה שתוצאתו תהיה קשה עד כדי היותה בלתי מידתית הן ביחס לעבירה הראשונה והן ביחס לעבירה הנוספת. מצב כזה עלול להיווצר כאשר אדם שנכשל בעבירה נוספת קלה יחסית, יצטרך לשאת בעונש מאסר חמור שהוטל עליו בגין הרשעה קודמת. יש לזכור כי למאסר על-תנאי תכלית כפולה: האחת, לתת הזדמנות נוספת לעבריין לתקן את דרכיו ולא למצות עמו את מלוא העונש במאסר בפועל עקב כישלונו העברייני. התכלית הנוספת היא ההרתעה, שנועדה להניא אדם שעבר עבירה מלשוב ולעבור עבירה נוספת. נוכח המגבלות שהטיל המחוקק על שיקול-הדעת בהפעלת התנאי, ראוי שבית-המשפט המטיל את התנאי ינהג בזהירות בקביעתו. בכל שיטת משפט נאורה קיימת חובה להתאים את העונש ואת מידת חומרתו לעבירה אשר בגינה הוטל; חובה זו מוכרת גם בשיטתנו בהיותה מעקרונות היסוד של השיטה, והיא המנחה את שיקול-הדעת השיפוטי בגזירת הדין מאז ומתמיד. בהתאם לכך, השמירה על יחס הולם בין העבירה לבין העונש רלוונטית לשיקול-הדעת שעל בית-המשפט להפעיל בנוגע לטיבן של עבירות התנאי, לאורכה של תקופת התנאי וכן לאורכה של תקופת המאסר המותנה. דרישת המידתיות מחייבת את התאמתה של תקופת המאסר המותנה לאורך תקופת המאסר בפועל המוטלת על הנאשם תוך התאמת עונש המאסר הכולל לעבירות שבהן הורשע. במסגרת קביעת עבירות התנאי ואורך תקופת המאסר המותנה על בית-המשפט לשקול גם את האפשרות שעבירה נוספת קלה יחסית עשויה להפעיל את המאסר על-תנאי ולחייב את בית-המשפט בעת ההרשעה הנוספת להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך בפועל. "

24.
אני סבור כי במקרה דנן אין זה מן הראוי להאריך את עונשי המאסר המותנה, שהיו ב-2 המקרים מידתיים ביחס לחומרת העבירות
ולנסיבות בהן נעברו אותה עת.
הכלל הוא כי "ביצוע עבירת התנאי מפעיל את המאסר המותנה ויהא זה במקרים חריגים בלבד, ורק מטעמים שירשמו, שבית המשפט יהיה רשאי להורות על הארכת תקופת התנאי, אם שוכנע כי בנסיבות העניין לא יהא זה צודק להפעילו".

אכן לבית המשפט נתון שיקול דעת לא להפעיל את התנאי "מקום שהצדק מחייב זאת" וזאת במטרה להעניק לנאשם "הזדמנות נוספת ואחרונה לחזור לדרך הישר..." [ע"פ 4517/04 מסרואה נ' מ"י (11.11.04) (פורסם בנבו)]. בענייננו, אינני סבור שהצדק מחייב ליתן לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר.

במסגרת הטיעונים לעונש בגזר הדין הקודם ציין הנאשם בבית המשפט כי הוא ער לחומרת מעשיו. דא עקא,
עוד לא יבשה הדיו על גזר דינו של הנאשם ב-2 התיקים הקודמים וכבר נתפס הנאשם (פחות מחודש לאחר גזרי הדין) כשהוא נוהג ברחובה של עיר תוך שהוא מוסיף לכך ואף משתמש ברישיון נהיגה מזויף, וכל זאת כשהוא מרצה אותה עת צו של"ץ.

נתונים אלה מצביעים כי הנאשם רחוק מלהפנים את חומרת התנהגותו וכי בהיעדר ענישה ממשית, ספק אם לקח זה יופנם. נוכח כל האמור החלטתי שלא להאריך את המאסרים
המותנים כנגד הנאשם, אלא אורה על הפעלתם.

25.
יחד עם זאת, לזכותו של הנאשם אתחשב גם במכלול הטיעונים המפורטים לעיל במסגרת השיקולים שמצאתי לסקור במסגרת "שיקולים לקולא". אתחשב גם בהודייתו ובלקיחת האחריות, ובמיוחד בעובדה כי הנאשם אחראי בדין לעבירות בכתב האישום מכוח רף נמוך של מודעות המתבטא ב"עצימת עיניים", וכי כתב האישום מייחס מראש לנאשם "אשם" בדרגה הנמוכה בייחס לעבירה הקבועה בחוק ("שימוש" במסמך מזויף ולא "זיוף" או מרמה").

26.
לבסוף, מצאתי להתחשב אף בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כפי שהובאו בפני
ובעדויות האופי שהציג לטובתו. אין ספק כי הנאשם משלם מחיר אישי כלכלי ומשפחתי כבד במהלך השנים על הסתבכותו.
התרשמתי כי הנאשם מעוניין לפתוח בדרך חדשה ואף עושה מאמצים ניכרים ומוכחים לשם כך, הן בתחום עבירות התעבורה והן לתיקון אורחות חייו.

27.
שיקולי "שיקום" יפים גם לעבריינות חוזרת בתחום התעבורה.
האינטרס החברתי הוא להביא את הנאשם למקום בו
יחדל מחזרה על העבירות בהן הורשע. לצד שיקולי גמול, הרתעה ומניעה, חובה על ביהמ"ש לשקול גם שיקולי שיקום.
השיקול בדבר "שיקומו" של הנאשם נכלל כיום לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, במסגרת השיקולים ההכרחיים בקביעת העונש על פי הבניית שיקול הדעת השיפוטי שבסעיף 40 לחוק העונשין.

אין ספק כי העונש הראוי לנאשם חמור, שכן מעשיו רעים. לצד זאת, טובת החברה כולה לנגד עיני המחוקק.
הרעיון הוא כי הציבור כולו יצא נשכר הרבה יותר אם יצליח הנאשם לעלות מחדש על "דרך המלך" הרבה יותר מאשר אם נפרע כעת מהנאשם על מלוא חטאיו.


סיכומו של עניין לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נתתי דעתי לשמירת האינטרס הציבורי ולצורך למנוע עבירות דומות מחד, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם מנגד, החלטתי לדון את הנאשם לעונשים כדלקמן
:

א.

7
חודשי מאסר בפועל
.
המאסר ירוצה במלואו במצטבר לכל מאסר אחר שירצה הנאשם על פי גזר דין.
אני מורה על הפעלת 2 עונשי מאסר מותנה בר הפעלה, 3 חודשי מאסר מותנה מתיק תת"ע 3299-07-14 (גזר הדין מיום 10.02.16) ו-6 חודשי מאסר מותנה מתיק תת"ע 7047-07-14 [ותת"ע 3856-07-14] (גזר הדין מיום 11.02.18) – שניהם בחופף זה לזה ובחופף בגזר הדין.
הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 02.10.18 עד השעה 09:00 בבית סוהר "איילון" בשב"ס רמלה, או במתקן אחר על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

הנאשם יחתום היום על ערבות עצמית בסך 25,000 ₪ להבטחת התייצבותו לריצוי מאסרו במועד.

ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנאשם ל-12 חודשים מהיום
.
ב.
9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים
, והתנאי שלא ינהג ברכב כשרישיון הנהיגה שלו פקע
(יותר מ-6 חודשים), או יעבור עבירה של זיוף או שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה.
ג.

9
חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים,

והתנאי שלא ינהג ברכב בזמן פסילה או בהיותו בלתי מורשה.
ד.
פסילה מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים מהיום
.
3
חודשי פסילה מותנית מתיק תת"ע 3299-07-14,
ו- 6
חודשי פסילה מותנית מתיק תת"ע 7047-07-14
[ותת"ע 3856-07-14]
- מופעלים בחופף בגזר הדין.


הנאשם יפקיד היום במזכירות ביהמ"ש תצהיר חליפי להפקדת הרישיון, על מנת שמניין ימי הפסילה יחל.

ה.
פסילה מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.
ו.
קנס בסך
1000 ₪
.


הקנס ישולם עד 19.07.18.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ניתן היום,
י"א אייר תשע"ח, 26 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.












פלא בית משפט לתעבורה 2284-06/16 מדינת ישראל נ' אליהו אידן (פורסם ב-ֽ 26/04/2018)