פסקי דין על בת שבע לביא | פסקי דין על ליטל לביא | פסקי דין על מעיין לביא | פסקי דין על גל לביא | פסקי דין על "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ

1499/00 עב     23/08/2005




עב 1499/00 בת שבע לביא,ליטל לביא ,מעיין לביא ,גל לביא נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ




1


בתי המשפט
עב 1499/00
עב 1502/00 ; עב 1503/00
עב 1504/00
בית הדין האזורי לעבודה
באר-שבע

23/08/2005

כבוד השופטת יהודית גלטנר-הופמן

סגנית שופט ראשי
בפני
:
1. בת שבע לביא

2. ליטל לביא

3. מעיין לביא

4. גל לביא

בעניין:
התובעות
גדעון פנר

ע"י ב"כ עוה"ד:
נ ג ד
"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
הנתבעת 1
חנה גרבל

ע"י ב"כ עוה"ד:
"כפרית" תעשיות (1993) בע"מ

הנתבעת 2
תמר גולן ואח'
ע"י ב"כ עוה"ד:
פסק דין


1. התובעות הינן אלמנתו ובנותיו של המנוח אילן לביא ז"ל אשר עבד בנתבעת 2 מיום 23/8/92 עד שפוטר מעבודתו ביום 30/4/95 ונפטר ביום 8/8/95 בנסיבות טרגיות.

2. התובעות תובעות הסעדים הבאים -

א. להצהיר, כי בין המנוח לבין הנתבעת 2 התקיימו יחסי עובד ומעביד עד ליום 31/7/95 (לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת).

ב. להצהיר, כי הפסקת עבודתו של המנוח היתה שלא כדין ולפיכך, פיטוריו בטלים.

ג. להצהיר, כי החלטת ועדת הערר של מבטחים מיום 17/2/00 שגויה ועל כן בטלה.

ד. להצהיר, כי "מבטחים" חייבת בתשלום גמלת שאירים לתובעות ממועד פטירת המנוח ואילך.

ה. למנות מומחה שיקבע ויחשב את שיעור הגמלאות.

ו. להצהיר, כי לא התקיימו הוראות סעיף 49 (א) (1) לתקנות קרן הפנסיה המקיפה של "מבטחים".

ז. להצהיר, כי הכספים ששולמו למנוח על ידי "מבטחים" שולמו בטעות או שלא כדין וכי "מבטחים" זכאית לקזז כספים אלה מפנסיית השאירים של התובעות.

ח. להצהיר, כי "מבטחים" היא זו שחייבת לשאת בתשלום גמלת השאירים.

ט. להתיר לתובעות לפצל סעדים, כך שתוכלנה לתבוע את הנתבעת 2 בתביעה כספית.

העובדות והרקע להגשת התביעה

3. התובעות 1 - 4 הינן יורשי המנוח אילן לביא ז"ל (להלן- "המנוח").

4. בין המנוח לבין הנתבעת 2 התקיימו יחסי עובד ומעביד שהחלו ביום 23/8/92 (להלן - "הנתבעת 2").

5. המנוח היה חבר בנתבעת 1 החל מחודש 11/92 (להלן - "מבטחים").

6. בין המנוח לנתבעת 2 נחתם הסכם עבודה (נספח א' לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).

7. על פי הסכם העבודה האישי, המנוח היה זכאי ל- 90 ימי הודעה מוקדמת (סעיף 5 (ב) להסכם.

8. הנתבעת 2 הודיעה למנוח על הפסקת עבודתו החל מתאריך 30/4/95 בעל פה ובמכתב מיום 2/5/95. (נספח ה' לתצהיר התובעת 1).

9. לאחר פיטוריו, ביקש המנוח לשוב לעבודה, אולם נדחה על ידי הנתבעת 2. (עדות זיו מצליח בעמ' 14 לפרוטוקול).

10. במהלך חודש 5/95, שולמה למנוח תמורת הודעה מוקדמת בגין חודש אחד, אולם לאחר שהופנתה תשומת לב הנתבעת 2 כי המנוח היה זכאי על פי הסכם העבודה להודעה מוקדמת בת 90 ימים, נערך בחודש 6/95 גמר חשבון ושולמו למנוח סכומים בגין השלמת פיצויי פיטורים וכן יתרת תמורת ההודעה המוקדמת, פדיון דמי הבראה וחופשה (נספח ט' לתצהיר התובעת 1 ותלוש שכר לחודש 5/95, נספח ד' לתצהיר זיו מצליח).

11. לאחר ה- 30/4/95, במצורף למכתב הפיטורים, מסרה הנתבעת 2 לידי המנוח את המסמכים הדרושים למשיכת כספי הפיצויים שהיו מופקדים ב"מבטחים", לרבות מכתב שחרור הכספים (נספח ג' לתצהיר זיו מצליח).

12. המנוח הגיש בקשה למשיכת כספי הפיצויים מ"מבטחים" ביום 26/5/95, חתם על בקשה והצהרה להחזרת הכספים. בהצהרה הצהיר המנוח, כי הפסיק עבודתו בנתבעת 2 ב-4/95, כי אינו עובד וכי עם קבלת הכספים תמה חברותו בקרן. כן צרף מכתב פיטורים מטעם הנתבעת 2 (הבקשה צורפה כ- תצ'/1 נספח לתצהירו של דרור הורוביץ מטעם "מבטחים")

13. ביום 26/7/95, "מבטחים" העבירה למנוח 6% מכספי הפנסיה המקיפה שהיו מופקדים בקופתה על פי בקשתו, יתרת הכספים הועברו לחשבון חסכון וחברותו של המנוח בקופת הפנסיה הסתיימה (סעיף 4 לתצהיר דרור הורוביץ).

14. המנוח שם קץ לחייו ביום 8/8/95.

15. בחודש 9/95, הפקידה הנתבעת 2 ב"מבטחים" סכום חד פעמי לתקופת ההודעה המוקדמת בת 3 חודשים.

16. התובעות טוענות בתביעתן, כי במועד שחרור הכספים התקיימו יחסי עובד ומעביד בין "המנוח" לנתבעת 2 ולפיכך, שחרור הכספים על ידי "מבטחים" נעשה בטעות ושלא כדין ומבלי שהתקיים התנאי לשחרורם כאמור בסעיף 49 (א) (1) לתקנות קרן הפנסיה, היינו ניתוק יחסי עובד ומעביד .

17. "מבטחים" סרבה לשלם לתובעות את פנסיית השאירים, בין היתר בטענה, כי שחררה הכספים על פי הצהרת "המנוח" ונספחי הבקשה וכי, חברותו של המנוח בקופת הפנסיה הסתיימה בעקבות משיכת הכספים הצבורים ועוד בטרם שולם הסכום החד פעמי וטענה, כי פעלה בהתאם להוראות תקנות קרן הפנסיה.

18. התובעות הגישו ערר לועדת העררים ב"מבטחים" שדחתה הערר ביום 24/4/00 (נספח א' לכתב התביעה).

19. בעקבות דחיית הערר, הוגשה התביעה הנוכחית.
20. תמצית טענות התובעות

א. טענתן העיקרית של התובעות בכתב התביעה, כי שחרור הכספים, על פי בקשת המנוח, נעשה מתוך טעות ושלא כדין, שכן במועד בו הוגשה הבקשה ובמועד שחרור הכספים, טרם נותקו יחסי עובד ומעביד בין המנוח לבין הנתבעת 2 ולפיכך, על "מבטחים" לבטל ההחלטה ורשאית לעשות כן על פי סעיף 16 (ב) לתקנות קרן הפנסיה.

לטענתן, למרות האמור במכתב הפיטורים מיום 30/4/95, כי הסתיימה עבודתו של המנוח, יחסי העבודה לא נותקו, שכן על פי סעיף 5 (ב) לחוזה האישי, לא ניתן היה לפטר את "המנוח" לאלתר, אלא כעבור תום תקופת ההודעה המוקדמת, היינו בתום 90 הימים ממועד מתן ההודעה על הפיטורים.

ב. בתקופת ההודעה המוקדמת, "המנוח" היה מוכן ומזומן לעבודה ולפיכך יש לראותו כמי שהוצא למעשה ל"חופשה כפויה" במהלך קיום יחסי עובד ומעביד.

ג. הנתבעת 2 נהגה כלפי המנוח בחוסר תום לב, ברשלנות ובהטעיה בכך שנתנה בידיו אישור מוטעה על סיום העסקתו ביום 30/4/95. עובדה זו אפשרה למנוח משיכת הכספים בטעות ושלא כדין כאשר, בסופו של דבר, הובילה לשלילת גמלת השאירים לתובעות.

ד. התנהגות הנתבעת 2 גרמה ל"מבטחים" להשיב כספים למנוח שלא כדין מבלי שהתקיימו התנאים שבתקנון הקרן המאשרים תשלום כספים מקופת גמל רק עם ניתוק יחסי עובד ומעביד (סעיף 49 א (1) לתקנון קרן הפנסיה).

ה. "מבטחים" פעלה ברשלנות, שכן לא בדקה את נכונות הצהרת "המנוח" עובר למשיכת הכספים, היינו, כי אכן נותקו יחסי עובד ומעביד.

ו. "מבטחים" הפרה את תנאי תקנות קרן הפנסיה, שילמה למנוח כספים שלא כדין, תוך הפרת חובת אחריות מוגברת של "מבטחים" כלפי חבריה.

ז. כן נטען, כי "המנוח" פוטר שלא כדין, שלא מסיבה מוצדקת, בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי לתעשיית הפלסטיקה החל על הצדדים (להלן - "ההסכם הקיבוצי") ושלא על פי הליך הפיטורים הקבוע ב"הסכם הקיבוצי" וללא שימוע, לפיכך מדובר בפיטורים בטלים והמהווים ראיה נוספת לטענתן, כי במועד שחרור הכספים טרם נותקו יחסי עובד ומעביד ולפיכך, מדובר בשחרור שלא כדין ומחמת טעות.

ח. עוד נטען, כי הנתבעת 2 הפרישה לטובתו של "המנוח" סכום חד פעמי בגין השכר שהמנוח היה זכאי לקבל בתקופת ההודעה המוקדמת מבלי לצרף ל"מבטחים" פרטים מזהים של המנוח, בגינו הועבר התשלום, ובכך הפרה את הוראות סעיף 19א (א) (ט) (י) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. ולפיכך נטען, כי גם אם הסכום שהנתבעת 2 היתה חייבת לקופת הגמל שולם באיחור - יש לראותו כאילו שולם במועדו ולפיכך, טוענות התובעות, כי זכאיות לקבלת גמלת שאירים.

ט. כלפי "מבטחים" נטען, כי הפרה את חובתה להודיע למנוח, בנסיבות אלה, על פיגור בתשלום ההפרשות על ידי המעביד על פי תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות) התשל"ו -1976.

י. ההוראה בתקנות קרן הפנסיה של "מבטחים", אשר שוללת או אינה מאפשרת תיקון של טעות, כפי שארעה בעניינו של המנוח, הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד ולפיכך, מדובר בסעיף בטל.
21. תמצית טענות "מבטחים"

א. יש לדחות התביעה, שכן "מבטחים" פעלה על פי בקשתו והצהרתו של "המנוח" ושילמה למנוח את הכספים בהתאם לתקנה 49 (א) (1) לתקנות קרן הפנסיה המקיפה.

המנוח פנה ביום 25/6/95 בבקשה להחזרת 6% מכספי הפנסיה המקיפה לתקופה שבין החודשים 11/92 עד 4/95 והצהיר, כי אינו עובד מ- 4/95. צרף מכתב פיטורים ואישור המעביד לשחרור הכספים ובעקבות כך, הושבו הכספים שביקש ויתרת זכויותיו בקופה הפכו לחסכון על פי תקנה 53 לתקנות קרן הפנסיה.

ב. המנוח הצהיר בבקשתו הצהרה מפורשת, כי ידוע לו, כי משיכת חלק מן הכספים שהצטברו לזכותו בקרן הפנסיה, לרבות הכספים על חשבון פיצויי פיטורים, יגרמו להפסקת חברותו בקרן הפנסיה המקיפה ויתרת הכספים הנותרים לא יקנו לו זכות לפנסיה.

ג. אין להטיל על "מבטחים" את החובה לבדוק את נכונות ההצהרה של כל עובד ועובד וטענות התובעות, כי המועד שצויין באישור המעביד כמועד ניתוק יחסי עובד ומעביד אינו המועד הנכון, אינן רלוונטיות ביחסים בין "מבטחים" למנוח .

ד. העברת סכום חד פעמי ב- 9/95 ל"מבטחים" לאחר הפסקת עבודתו של המנוח בנתבעת 2 ולאחר פטירתו - לא הקנו למנוח זכות לחזור ולהצטרף כחבר בקרן הפנסיה ועם משיכת הכספים עוד בחייו, הסתיימה חברותו של המנוח בקרן הפנסיה (תקנה 5 לתקנות קרן הפנסיה).

ה. לא ניתן לראות בהעברת הסכום החד פעמי במועד בו הועבר כהצטרפות לקרן הפנסיה המקיפה לעמיתים חדשים, מאחר ולא נחתם הסכם אישי בין המנוח לבין מבטחים כנדרש בתקנה 8ב לתקנות קרן הפנסיה המקיפה לעמיתים חדשים.
ו. יש לדחות טענת התובעות, כי היה על "מבטחים" לבדוק את פשר ההפקדה של הסכום החד פעמי ששולם ב- 9/95 על ידי הנתבעת 2 בגין 3 חודשי הודעה מוקדמת וכן יש לדחות הטענה, כי אם אכן היתה עורכת בדיקה, היתה מגלה, כי הכספים שהושבו למנוח, הושבו עקב טעות או שלא כדין ואין להחיל על "מבטחים" את החובה מכוח הוראת סעיף 19א לחוק הגנת השכר שאינו חל בעניינו של המנוח.

ז. המנוח הוא זה שהטעה את "מבטחים", אם אכן צודקות התובעות בטענתן, כי לא הסתיימו יחסי עובד ומעביד ביום 30/4/95 כפי שהצהיר בבקשתו ובכך גרם המנוח במחדלו ל"מבטחים" להיעתר לבקשתו למשיכת הכספים ולפעול בניגוד לתקנותיה.

ח. לחילופין טוענת "מבטחים", כי אם תתקבל החלטה, כי התובעות אכן זכאיות לקבל ממנה פנסית שאירים, על התובעות להשיב את כל הכספים שהמנוח משך מהקרן במלואם, לרבות תשואות ובטרם קבלת הגמלה.

ט. חוק החוזים האחידים אינו חל על תקנות קרן הפנסיה ולא ניתן לראות בהם חוזה אחיד, לאור הוראת סעיף 23 לחוק החוזיםה אחידים התשמ"ג - 1982 בו נקבע, כי הוראות חוק החוזים האחידים לא יחולו על "תנאי התואם תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק". תקנות מבטחים אושרו על פי חיקוק.

22. תמצית טענות הנתבעת 2

א. טענה מקדמית - אין מקום ליתן סעד הצהרתי, מקום בו ניתן לכמת את התביעה ולפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת 2 - להדחות.

ב. "המנוח" פוטר כדין ביום 30/4/95 ולאלתר. הנתבעת 2, היתה זכאית כמעביד ועל פי שיקול דעתה לפטר את המנוח בשל הפרת משמעת. הליך הפיטורים היה הליך כדין ובעקבות פיטוריו שולם למנוח חלף הודעה מוקדמת בגין 3 חודשים, כאמור בחוזה העבודה האישי ואין מדובר בשכר.

ג. הוראות "ההסכם הקיבוצי" אינן חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים. הנטל מוטל על התובעות להוכיח עובדה זו. לחילופין נטען, כי גם אם ייקבע שהוראות "ההסכם הקיבוצי" חלות על יחסי העבודה - הנתבעת 2 פעלה בפיטוריה, לרבות בהליך הפיטורים, בהתאם להוראות "ההסכם הקיבוצי".

ד. הנתבעת 2 היתה זכאית לפטר את "המנוח" לאלתר על פי הוראות החוזה האישי, לרבות סעיף 5(ב) לחוזה.

לחילופין נטען, כי גם אם נפל פגם בפיטורין אין בו כדי לאיין את הפיטורים, בשים לב למעמדה של הנתבעת 2 כמעסיקה פרטית ולפסיקה בסוגיה זו.

ה. הנתבעת 2 לא התרשלה ולא הטעתה את המנוח טרם פנה בבקשה להשבת הכספים מ"מבטחים". כמו כן לא הוכחה כל מצוקה כלכלית או מצוקה נפשית מפיה של התובעת 1 שהיתה בידיעת הנתבעת 2.

ו. טענות התובעות בדבר הנזק שגרמה כביכול הנתבעת 2 לתובעות מחמת "רשלנות" אין מקומן לידון בבית הדין לעבודה, שכן מדובר בתביעת נזיקין. לחילופין נטען, כי יש לדחות את הטענות בסוגיה זו לגופן.

ז. אין חובה להפריש ל"מבטחים" הפרשות בגין חלף הודעה מוקדמת ולפיכך, ההפרשה בסכום חד פעמי ששולמה ל"מבטחים" ב- 9/95 על פי בקשת התובעת 1, לאחר ניתוק יחסי עובד מעביד, משיכת הכספים ופטירתו של "המנוח", נעשתה לפנים משורת הדין.

המחלוקות שבין הצדדים

23. האם יש לדחות התביעה מחמת אי כימותה?

24. האם במועד בו שוחררו הכספים על ידי "מבטחים", נותקו יחסי עובד מעביד בין המנוח לנתבעת 2?

25. האם "מבטחים" פעלה בהתאם להוראות תקנות קרן הפנסיה עת נענתה לבקשתו של "המנוח" לשחרר הכספים, או שמא מדובר בכספים ששולמו בטעות ו/או שלא כדין ובעקבות כך חייבת "מבטחים" בתשלום הגימלה לתובעות?

26. האם הנתבעת 2 הטעתה או פעלה ברשלנות ובעקבות כך גרמה ל"מנוח" למשוך הכספים מקופת הגמל שלא כדין שהובילו בסופו של דבר לשלילת זכאות התובעות לקבלת גימלת שאירים?

27. האם הוראות סעיף 19א לחוק הגנת השכר, תש"יח - 1958, חלות על הכספים שהעבירה הנתבעת 2 ל"מבטחים" בחודש 9/95 ומה נפקות ענין זה?

28. האם הוראות חוק החוזים האחידים התשמ"ג - 1982 חלות על תקנות קרן הפנסיה, ואם כן האם התקנה השוללת או שאינה מאפשרת תיקון טעות והשבת כספים ששולמו בטעות, הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד ולכן בטלה?

29. במידה ותתקבל התביעה ו"מבטחים" תחוייב בתשלום הגמלה, האם זכאית "מבטחים" לדרוש השבת הכספים שקיבל "המנוח" טרם תשלום הגמלה, או שמא יש לקזז החוב הנ"ל מתשלומי הגמלה, כטענת התובעות?

30. האם יש להיעתר לבקשת התובעות לפיצול סעדים לצורך כוונת התובעות לתבוע את הנתבעת 2 בתביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לטענתן על ידה?

פיטורי "המנוח"

31. נקדים ונאמר, כי טענות התובעות בסוגיה זו ובתוצאות הנלוות שטוענות להן באריכות יתרה בסיכום טענותיהן מרחיקות לכת לכל הדעות ועם כל ההבנה למצבן - יש לדחותן.

32. טענת התובעות, כי למרות פיטורי המנוח ביום 30/4/95, לא הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים במועד זה, אלא נמשכו עד לתום תקופת ההודעה המוקדמת, היינו כעבור 90 יום ממועד הפיטורים, על פי הוראת סעיף 5 (ב) להסכם העבודה האישי. הואיל ו"המנוח" עמד לרשות העבודה עם סיום העסקתו ו/או פיטוריו משך תקופה נוספת של 90 ימים, ניתן להגדיר את התקופה בה נעדר "המנוח" מעבודתו כ"חופשה כפויה בתשלום" ועל כן מן הראוי לקבוע, כי יחסי העבודה בין "המנוח" לבין הנתבעת 2 לא הסתיימו במועד בו הודיעו לו אודות פיטוריו אלא במועד בו הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת, היינו - 31/7/95 בהתאם לקבוע בסעיף 5(ב) להסכם האישי (סעיפים 56 עד 58 לסיכום הטענות).

33. טענה זו אינה מקובלת, לא הוכחה ויש לדחותה. בסעיף 5 (ב) לחוזה האישי נקבע, כי:

"המעביד רשאי לפי שיקול דעתו הבלעדי וללא סייג להפסיק את עבודתו של העובד מכל טעם שהוא ובכל עת בהודעה מוקדמת של תשעים יום מראש ואז יבוא הסכם זה לידי סיום.

המעביד יהא רשאי להפסיק את עבודתו של העובד עבורו או להמשיכה, בתקופת ההודעה המוקדמת, הכל לפי שיקול דעתו. בתקופה זו תשולם לו משכורתו במלואה" (הדגשה לא במקור - י.ה).

34. מנוסח הסעיף עולה, כי אמנם היתה קיימת חובה ליתן למנוח הודעה מוקדמת של 90 יום בטרם פיטוריו, אולם לאור הפיסקה השניה של הסעיף, סוכם מפורשות בין הצדדים, כי שיקול הדעת מוקנה למעביד להפסיק את עבודתו של המנוח, או להמשיכה בתקופת ההודעה המוקדמת, בכפוף לכך שתשולם לו משכורתו המלאה.

הנתבעת 2 בחרה במקרה הנדון להפסיק עבודתו של "המנוח" לאלתר, לוותר על עבודתו בתקופת עבודתו המוקדמת. לפיכך, במקרה זה מדובר בפיטורים לאלתר תוך ניתוק יחסי עבודה, בכפוף לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, היינו פיצוי בסכום השווה למשכורתו עד לתום תקופת ההודעה המוקדמת, בבחינת פיצוי על הפרת הסכם העבודה.
התובע פוטר ביום 30/4/95 במכתב פיטורים ברור וחד-משמעי מיום 2/5/95 בו צוין, לכל מאן דבעי, כי החל מ-30/4/95 הופסקה עבודתו של "המנוח" בנתבעת 2.

35. קיומה של חובת מתן הודעה מוקדמת אינו מונע הגשת התפטרות מיידית או עשיית פיטורים מיידים, תוך הפרת החובה. יחסי עובד - מעביד ינותקו מיד עם כניסת ההתפטרות או הפיטורים לתוקף. בפיטורים ללא הודעה מוקדמת - בא ניתוק היחסים עם מעשה הפיטורים. (דב"ע מב / 49-3 יפית דייג נ. פטרולגז, חב' הגז הישראלית 1969 בע"מ, פד"ע יד 54 ; דב"ע מג / 113-3 עיריית ראשון לציון נ. לונה אמסלם פד"ע, טו
250).

עקרון זה בא לידי ביטוי גם בסעיף 6 ו-7 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001.

36. בנסיבות אלה לא הוכח, כי "המנוח" הוצא ל"חופשה כפויה" ואין די בעובדה, כי הוצהר שהיה מוכן ומזומן לעבודה כדי לשנות מהמסקנה, כי אכן נותקו יחסי עובד ומעביד ביום 30/4/95.

37. תשלום במקום הודעה מוקדמת לפיטורים אינו נחשב ל"שכר עבודה". אין מדובר בתמורה בגין עבודה המשולמת לעובד במשך העבודה ועקב העבודה. ולפיכך, התשלום אינו נושא פיצויי הלנת שכר (דב"ע לב/ 1-1 עירית ירושלים - שרה בצלאל פד"ע כרך ג' עמ' 5(1)).

ואמנם שיעור הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים, המהווה הפרת חוזה (בניגוד למשל להפרת חוזה לתקופה קצובה) הינה בגובה השכר שהפסיד העובד וללא תנאים נילווים כגון ותק לעניין פיצויי פיטורים, קופת גמל ופדיון חופשה עבור התקופה (ע"ע
299/99 קציר רובניסון - חברה לבניין (1995) בע"מ - איתם, פדע כרך ל"ח עמ' 49).

38. ובאשר לטענת התובעות, כי מדובר בפיטורים שלא כדין. התובעות לא השכילו להוכיח טענתן. לא הוכח, כי הנתבעת 2 לא הראתה כל סיבה מוצדקת לפיטורי "המנוח" בניגוד לדרישה שבהוראות ה"הסכם הקיבוצי" או, כי הנתבעת 2 לא פעלה על פי הליך הפיטורים שצויין ב"הסכם הקיבוצי", לרבות הטענה, כי לא ניתנה ל"מנוח" זכות שימוע טרם פיטוריו.

39. סבורים אנו, כי העובדה שטענות אלה מפי התובעות בדבר פיטורים שלא כדין, לרבות הטענה, כי מדובר בפיטורים הבטלים, כל זאת על מנת לתמוך בגרסתן, כי במועד בו פוטר המנוח טרם נותקו יחסי עובד ומעביד, טענות המועלות 5 שנים ממועד הפיטורים וללא ספק בשיהוי רב, כאשר כל העובדות הנטענות היו ידועות בסמוך לפיטורים - מובילות למסקנה, כי יש לדחות הטענה ולו מחמת השיהוי בלבד.

40. למעלה מן הדרוש יצויין, כי התובעות לא הוכיחו כי אכן "המנוח" פוטר שלא כדין גם אם יקבע שהוראות "ההסכם הקיבוצי" חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים, לא הוכח, כי הנתבעת 2 פיטרה את המנוח בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי. בסעיף 32 (א) ל"הסכם הקיבוצי" צויין, כי יש למנוע שרירות לב ביחס לפיטורי עובדים - לאור הרקע לפיטורי המנוח, לא הוכחה שרירות לב או התנהגות שבחוסר תום לב בפיטוריו.

די בטיעוני הנתבעת 2 בסיכום טענותיה כדי להגיע למסקנה זו. התובעת 1 העידה מפי השמועה ועדותו של זיו מצליח לא נסתרה באשר לנסיבות שהביאו לקבלת ההחלטה. זיו מצליח אמנם לא היה עד לויכוח ולאלימות המילולית שנטענה, שכן לא היה נוכח במקום, אך הצהיר, כי ערך בירור באותו יום, שוחח עם "המנוח" שאישר בפני
ו את עצם קרות הארוע ובעקבות כך, הודע לו על פיטוריו (עמ' 13 - 12 לפרוטוקול מיום 10/6/03).

כמו כן עולה מתצהירו ומעדותו, כי העובד ש"הותקף" על ידי המנוח היה חבר הקיבוץ, מר טוליק רוטמן ז"ל אשר נפטר מאז בנסיבות טרגיות (סעיף 15 לתצהיר). מר מצליח העיד, כי דובר בדחיפה או איום.

מעדותה של התובעת 1 עולה, כי התנהל ויכוח בין המנוח לבין עובד אחר (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 10/6/03). התובעת 1 לא יכולה היתה להעיד על הפרטים, אך הוסיפה כי בעלה לא היה איש אלים.

41. מר זיו מצליח, שנאלץ להעיד מספר שנים בלתי מבוטל לאחר ה"ארוע", והעיד על כך כי לא היה נוכח בארוע, התבקש להשיב על השאלה- "מה אמר המנוח לאותו טוליק רוטמן (ז"ל) במעמד הארוע שאתה מייחס לו?" והשיב - "אני לא זוכר". (עמ' 13 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אין להלין על כך, כי העד לא זכר את כל הפרטים וללא ספק אין להסיק מכך, כי עדותו אינה מהימנה, כפי שנטען מפי התובעות.

אמנם מר מצליח לא ידע מה זה "שימוע", אך מתצהירו ומעדותו עולה, כי שוחח עם המנוח לפני שהמנוח התפטר וכן טענות המנוח נשמעו בפני
מנהל התפעול, רפי אליס (עמ' 14 לפרוטוקול).

מר יורם קקון שהיה עד לארוע, לא העיד אמנם מטעם הנתבעת 2, אולם הנטל להוכיח, כי מדובר בפיטורים שלא כדין חל על התובעות ולפיכך, אין לקבוע, כי בשל אי התייצבותו להעיד יש לראות עובדה זו כסיבה הפועלת לחובת הנתבעת 2.

42. הוראות סעיף 32 (ג) ואילך ל"הסכם הקיבוצי" מתייחסות לפיטורים מחמת צמצומים ואין זה המקרה שלפנינו.
43. די באמור לעיל כדי לקבוע, כי מדובר בפיטורים מסיבה מוצדקת, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לנתבעת 2 כמעביד ולפרורגטיבה הניהולית שלו. לא הוכח, כי מדובר בפיטורים בניגוד להוראות ה"הסכם הקיבוצי" או בפיטורים אשר התקיימו בניגוד לכללי הצדק הטבעי ולפיכך, יש לדחות הטענה, כי מדובר בפיטורים שלא כדין, וזאת מעבר לנדרש ב

פסק דין
זה.

44. אף אם היו מתקבלות ולו חלק מטענות התובעות בדבר פיטורים בניגוד להוראות ה"הסכם הקיבוצי" או ללא שימוע, אין מדובר בנסיבות אשר היה בהם כדי לאיין את הפיטורים ולקבוע, כי הינם בטלים.

על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ולאחרונה בע"ע 202/05 לשכת התעסוקה - נורית חורש (

פסק דין
מיום 7/8/05) נפסק, כי גם אם היה פגם כלשהו בהליך השימוע, אין בו כדי לאיין את הפיטורים וכי לא כל פגם בהליך הפיטורים, מצדיק את ביטולם (דב"ע מו / 165-3 חיים סוחרוביץ נ. מדינת ישראל, פד"ע יח, 337).

45. אין גם להיעתר לבקשת התובעות לפיצול סעדים. התובעות מפרטות בסיכום טענותיהן, כי הבקשה לפיצול סעדים הוגשה כדי לאפשר לתובעות לתבוע את הנתבעת 2 בתביעה כספית. התובעות מציינות בסיכום טענותיהן, כי בשל פיטורי המנוח שלא כדין, על הנתבעת 2 לפצות את התובעות בגין הנזק שנגרם להן בגין פיטורים אלה.

כאשר הטענה בדבר פיטורים שלא כדין - נדחתה, מתייתר הצורך ליתן סעד בסוגיה זו.

יחד עם זאת, יש לדחות הבקשה ולו מהטעם, כי נפסק :

"... אין זו דרך נאותה לקיים שני דיונים, כאשר בשתי התובענות מסכת עובדות זהה, והעדים הם אותם עדים שהרי מסכת העובדות, הן לגבי אכיפת חוזה והן לגבי פיצוי כספי, מתייחסת לנסיבות פיטורי המערער" (דב"ע נה / 196-3 יעקב וימן נ. החברה הממשלתית בע"מ (צוטט בספרו של יצחק לובוצקי / סדר הדין המשפט העבודה, מהדורת 2004, פרק 10 עמ' 21) ).

בנסיבות המקרה הקונקרטי, לרבות השיהוי הרב בהגשת התביעה, היענות לבקשה יהיה בה משום סירבול הדיון, בזבוז זמנם של בית הדין, הצדדים והעדים ואין מדובר במקרה ראוי המצדיק היענות לבקשה.

טענת ההטעיה

46. התובעות טוענות, כי "המנוח" הוטעה על ידי הנתבעת 2 לחשוב, כי הוא יכול למשוך את הכספים על שמו מ"מבטחים" ולפיכך, בטעות מסרה הנתבעת 2 למנוח אישור בדבר סיום העסקתו אצלה כבר בחודש 4/95.

טוענת התובעת 1 בתצהירה, כי:

"(29) אלמלא היתה הנתבעת 2 נותנת לבעלי המנוח אישור על סיום יחסי עובד ומעביד בניגוד למצב העובדתי ומשפטי, הרי שלא היה בעלי המנוח מושך כספי הפנסיה, ואני ובנותי היינו זכאיות לקבל פנסיית שאירים.

(30) אלמלא פיטרה הנתבעת 2 את בעלי ללא מתן הודעה מוקדמת וללא תשלום תמורתה, כפי שהתחייבה בהסכם האישי, הרי שבעלי כלל לא היה נזקק לפנות בבהילות לשחרור כספי הפנסיה, שכן משיכת הכספים נבעה מהמצב הכספי אליו נקלענו בשל העדר כל מקור הכנסה מצד בעלי, מצב זה היה נמנע אילו היתה הנתבעת 2 עומדת בחובתה ליתן לבעלי המנוח הודעה מוקדמת של 90 יום כפי שהתחייבה בהסכם העבודה. תמורת ההודעה המוקדמת שולמה לבעלי המנוח רק בתחילת חודש 7/95 , מצ"ב העתק מכתב של הנתבעת 2 מסומן ט'.

(31) אילו היתה הנתבעת פועלת בהתאם להסכם הקיבוצי ולא מפטרת את בעלי שלא כדין, הרי שלא היה בעלי נקלע למצוקה אליה נקלע ופוגע בזכויות האנשים הקרובים לו ביותר ומונע מאיתנו פנסית שאירים".

לא הוכחה טענת ההטעיה. כאמור נפסק, כי הנתבעת 2 היתה רשאית לפטר את המנוח לאלתר תוך כדי תשלום תמורת הודעה מוקדמת, כאמור בחוזה העבודה.

47. באשר למועד מתן תמורת ההודעה המוקדמת, הודה זיו מצליח בתצהירו, כי בתחילה שולמה למנוח תמורת הודעה מוקדמת בגין חודש אחד, שכן לא היה מודע לזכאותו לקבלת 3 חודשים, אולם לאחר מכן בעקבות פנייתו של המנוח, נערך גמר חשבון בחודש יולי 1995 (נספח ט' לתצהירה של התובעת 1) ושולמו למנוח כל הכספים. המנוח לא מחה על קבלת התשלום הנ"ל.

בנסיבות אלה, אין לקבוע, כי הנתבעת 2 תרמה במעשיה למצוקה הכלכלית של המנוח שגרמה לו למשוך הכספים מקופת הגמל בטעות. אמנם הוכח, כי ביקש לשוב לעבודה ונדחה, אך המנוח לא פנה לקבלת דמי אבטלה לאחר פיטוריו. התובעת 1 העידה, כי בתקופה זו חיפש בעלה עבודה (עמ' 4 - 5 לפרוטוקול מיום 10/6/03). גם פניה מהבנק לפרעון תשלום בעקבות הלוואה שנלקחה בתקופה זו, אין בה כדי להטיל על הנתבעת 2 את הסיבה הבלעדית למצוקה זו ולקבוע, כי בעקבות כך חייבת לפצות את התובעות בגין כל הנזקים הנלווים, כפי שנטען בתצהיר.

48. הוכח, כי המסמכים שניתנו בידי המנוח לאחר פיטוריו תואמים את המצב המשפטי בדבר מועד ניתוק יחסי עובד ומעביד, ודי בכך לשלול הטענה. ובאשר למצבו של המנוח עובר להגשת הבקשה, הצהירה התובעת 1, כי המנוח אמר לה, כי ניגש למשוך את כספי הפיצויים (סעיף 33 לתצהיר) וכך העידה בסוגיה זו:

"ש. בסעיף 33 לתצהיר אמרת שבעלך סיפר לך שהוא הולך למשוך את הכספים
ת. כן
ש. סמכת על בעלך באותו מועד שהוא יודע מה הוא עושה?
ת. בוודאי שכן
ש. את אומרת שהוא היה במצב נפשי קשה ויחד עם זאת מבחינה כלכלית סמכת עליו, נראה כאילו הוא יודע מה הוא עושה במשיכת הכספים ממבטחים, לא שאלת אותו שאלות על כך?
ת. אני יודעת שהוא הלך להוציא את הכספים, אבל סמכתי עליו כל הזמן, ידעתי שהוא בסערת רגשות, ידעתי שהוא הולך להוציא פיצויים, לא ידעתי שהוא מוציא משהו אחר
ש. ולא שאלת אותו, לאור מצבו הנפשי הקשה?
ת. לא.
ש. אבל הוא הבין, הוא תפקד באותה תקופה, הוא קרא והבין מה שהוא קורא?
ת. כן
ש. בשיחה שהיתה לו בבנק לא הלכת איתו?
ת. לא. לא הלכתי איתו". (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10/6/03).

49. טענת התובעות בדבר התנהגות הנתבעת 2 כלפי המנוח בחוסר תום לב והטעיה מתמקדות בנסיבות התשלום הנוסף ששולם על ידי הנתבעת 2 ל"מבטחים" ב- 9/95 לאור בקשתה של התובעת 1. לא ניתן להסיק מהאמור בטיעון זה, כי אכן מדובר בהטעיה או בחוסר תום לב, אלא ההיפך הוא הנכון. העד זיו מצליח הצהיר, כי לאחר מותו של המנוח, פנתה הגב' לביא לנתבעת 2 וביקשה, כי יועברו לזכות חשבון המנוח במבטחים תשלומים בעבור 3 חודשים נוספים (סעיף 40 לתצהיר).

כן העיד, ככל שיכול היה לזכור, כי נאמר לו, בין על ידי הגב' לביא או עורכי הדין מטעמה, או לאחר התייעצות עם החשב של הנתבעת 2, כי אם יועברו התשלומים למבטחים, יהיו התובעות זכאיות לקבלת קצבה מ"מבטחים" ואישר, כי השיחה התקיימה מספר חודשים לאחר פטירתו של המנוח (סעיף 42-43 לתצהיר ועמ' 11 לפרוטוקול מיום 10/6/03).

הגב' לביא אישרה בעדותה, כי היא זו שביקשה מהנתבעת 2 להעביר תשלומים נוספים לאחר ששוחחה עם פקידה מ"מבטחים" ושנאמר לה על ידה, כי הנתבעת 2 לא שילמה ל"מבטחים" 3 חודשים ובעקבות כך, פנתה לנתבעת 2 בבקשה לתשלום. (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 10/6/03).

50. הסכום החד פעמי הועבר למעשה לפנים משורת הדין, שכן במועד העברתו הסתיימו זה מכבר יחסי עובד ומעביד בין המנוח לנתבעת 2, המנוח כבר לא היה "חבר" בקופת הגמל ונפטר וממילא, בגין תמורת הודעה מוקדמת אין חובה להעביר ההפרשות.

51. העד זיו מצליח העיד, כי מעולם לא אמר למנוח בשלב כלשהו, כי אם ישחרר את סכום הפיצויים, הוא יפגע בפנסיה שלו ובעצמו לא ידע כך, עד לקרות המקרה (עמ' 15 לפרוטוקול). אין ספק, כי משיכת הכספים מ"מבטחים" נעשתה בבקשה נפרדת חתומה על ידי המנוח, לרבות הצהרתו כי הינו מודע לתוצאות המשפטיות של שחרור הכספים. אין לשלול את העובדה, כי המנוח מתוך שיקול רציונלי, לרבות שיקול כלכלי, בחר מתוך רצונו החופשי למשוך הכספים מקופת הגמל לאחר פיטוריו אף במחיר הפסקת חברותו בקופת הפנסיה. אולם, אין בעובדה זו כדי לקבוע, כי עשה כן בשל הטעיה של הנתבעת 2 או התנהגות שבחוסר תום לב מטעמה.

52. למותר לציין, כי התובעת 1 היתה מודעת מיד עם תום השבעה לעמדת מבטחים, כי מסרבת לשלם לה גמלת שאירים ולא טענה כל טענת הטעיה כלפי הנתבעת 2 טענה שמין הדין לטעון אותה לאלתר וללא שיהוי. הטענה הועלתה כעבור למעלה מ- 5 ממועד הפטירה.

53. לאור העובדה, כי נקבע בפסק הדין שהמנוח פוטר ב- 30/4/95 ובמועד זה נותקו יחסי עובד ומעביד, יש לדחות את כל טענות התובעות באשר להטעיה, רשלנות או חוסר תום לב בהעברת הסכום הנוסף למבטחים ב- 9/95, שכן בנסיבות אלה הוכח, כי מדובר בהעברת הפרשות על פי בקשתה של התובעת 1 ולפנים משורת הדין. אין לראות בהעברת הסכום הנ"ל כהפרשות (חלק המעביד) בגין שכר שקיבל המנוח בגין אותם חודשים, שכן נקבע, כי יחסי עובד ומעביד נותקו קודם להעברת הסכום החד פעמי ואין מדובר בהפרשות בגין שכר.

האם יש לחייב את "מבטחים" בתשלום גמלת השאירים?

54. אין ספק, כי מכוח מעמדה של "מבטחים", מוטלת עליה חובת גילוי נאות מוגברת כפי שציינו התובעות בסיכום טענותיהן, לרבות הפסיקה שצוטטה על ידן. על פסיקה זו חזר בית הדין הארצי לאחרונה ב- ע"ע 211/05 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ. אריה ביסטריצר (פס"ד מיום 16/2/05), אולם נקדים ונאמר, כי לא הוכח, כי "מבטחים" במקרה הנדון הפרה חובתה זו, או כי היא מושתקת, נוסח המצגים שהציגה בפני
"המנוח" ותקנות הקרן, מלכפור בנכונות תביעות התובעות (סעיף 147 לסיכום הטענות).

55. למען הקיצור יצויין, כי לא הוכח, כי "המנוח" הוטעה על ידי "מבטחים", או כי זו האחרונה פעלה בניגוד לתקנות הקרן. אין ספק, כי זכויותיהם של עמיתי קרן הפנסיה נקבעות אך ורק בתקנון הקרן (ע"ע 600027/97 ו- 600027/97 מרק פיורסט נ. מבטחים (צורף לסיכומי "מבטחים").

56. באשר לטענת ההטעיה - הוכח, כי המנוח הצהיר בסעיף 6 לבקשתו לשחרור הכספים הצהרה מפורשת בזו הלשון -

"ידוע לי כי אם אמשוך רק חלק מהכספים שהצטברו לזכותו בקרן הפנסיה, לרבות הכספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים, תפסק חברותי בקרן הפנסיה המקיפה ויתרת הכספים שהצטברו לזכותי, לא יקנו לי זכויות פנסיה ויחולו עליהם התנאים הקבועים בתקנות מס הכנסה".

57. באשר למצבו הנפשי או הכלכלי של "המנוח", עת חתם על הבקשה - אין חובה על "מבטחים" או הפקיד שבפני
ו חתם המנוח על הבקשה, כדי לבחון מצב זה. התובעת 1 העידה, כי באותה תקופה "המנוח" קרא והבין את מה שקרא (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10/6/03). כמו כן עולה, כי התובעת 1 סמכה על מעשיו של "המנוח" שפעל על פי שיקול דעתו. כמו כן העידה, כי באותה עת "המנוח" חיפש עבודות שונות (עמ' 4 ו- 7 לפרוטוקול). מעדות התובעת 1 ניתן להסיק, כי המנוח לא פנה לקבלת דמי אבטלה (עמ' 4 לפרוטוקול)

58. באשר למסמכים שהציג המנוח במצורף לבקשה, נקבע ב

פסק דין
זה, כי אכן יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ב- 30/4/95. הנתבעת 2 נתנה בידי "המנוח" גם מכתב שחרור הכספים שצורף לבקשה וכן הצהיר "המנוח", כי אינו עובד מתאריך 4/95. (נספח תצ'-1 לתצהירו של דרור הורוביץ).

59. בנסיבות אלה, לא הוכח בסיס עובדתי לטענת ההטעיה שנטענה כלפי "מבטחים" ולא הוכחה, ולו בראשית ראיה, כי מי מפקידי "מבטחים" יכול היה לצפות, ולו בסבירות ראויה, כי מדובר באדם אשר מבקש לשחרר כספים ושנמצא במצב כלכלי דחוק או נפשי כזה שניתן היה להבחין במצוקות אלה, טרם חתימתו.

60. "מבטחים" פעלה על פי בקשתו של המנוח והשיבה הכספים על פי הוראת סעיף 49 (א) (1) לתקנות הקרן. לאור האמור לעיל, מדובר בפעולה שנעשתה כדין.

61. על פי תקנות הקרן, הזכאות לקבלת פנסית שאירים הינה רק למי שהיה חבר כאשר נפטר (תקנה 34 (א) ל"תקנות"). רק "חבר" קרן הינו בבחינת זכאי לקבלת פנסיה ואם במעמדו זה השאיר אחריו אלמנה, זכאית לקבל את חלקה על פי האמור בתקנה 31 ל"תקנות", כך גם באשר ליתומים (תקנה 32 ל"תקנות"). אולם, עם כל ההבנה למצבן של התובעות, "המנוח" לא היה בבחינת "חבר" בקרן הפנסיה במועד פטירתו לאחר שמשך הכספים על פי בקשתו.

62. כאשר הארוע המזכה בגמלה, היינו פטירת המנוח, ארע לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד, אין כל עילה חוקית לחייב את "מבטחים" לשלם גמלת שאירים לתובעות.

63. העובדה שהנתבעת 2 שילמה ל"מבטחים" תשלום חד פעמי לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד ולאחר תום חברותו של המנוח בקרן, ולמותר לציין לאחר פטירתו, אין בה כדי לשנות המסקנה, כי אין לחייב את "מבטחים" בתשלום הגמלה בעקבות התשלום הנ"ל, שכן מדובר בתשלום לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד שהינם תנאי להיות אדם "חבר" בקרן.

64. לאור המסקנה הנ"ל, יש לדחות גם את טענות התובעות בגין הפרת חובתה של "מבטחים" על פי סעיף 19א (ד) לחוק הגנת השכר, שכן אין מדובר בסכום חד פעמי ששולם בגין שכר, אלא לאחר ניתוק יחסי עובד מעביד, היינו בגין תמורת הודעה מוקדמת.

65. טענת "מבטחים", כי בתקנה 5 (א) לתקנות הקרן נקבע, כי - "אדם שגילו בעת כניסתו לקרן 18 שנה לפחות, יהיה חבר בקרן אם הוא עובד אצל מעסיק, שאיתו קיים הסכם לפי תקנה משנה ג' להלן ושולמו לקרן תשלומי המעסיק והחבר בהתאם לתקנות 2 ו- 10 לתקנות, או כל אדם אחר, לפי התנאים שיקבעו בהסכמה עם הקרן". לפיכך נטען, כי העברת תשלומים לקרן לאחר פטירת המנוח בגין תקופה שהן המעסיק והן המנוח הצהירו לגביה, כי נפסקו יחסי עובד ומעביד ולאחר שנפסקה חברותו של המנוח בקרן על פי בקשתו והוחזרו לו כספים, אינה יכולה ליצור לשאירי המנוח זכויות יש מאין. כן נטען, כי בהתאם לתקנות מס הכנסה, כאשר המנוח לא היה עוד חבר בקרן הפנסיה במועד קבלת הכספים, לא ניתן היה לרכוש בגינו זכויות למפרע. (סעיף 12 לתצהירו של דורון הורוביץ מטעם "מבטחים"). טענה זו לא נסתרה בראיות מטעם התובעות.

66. "מבטחים" מודה למעשה, כי במועד בו קיבלה את הסכום החד פעמי, לא היתה זכאית לאור האמור בתקנות קרן הפנסיה לקבלו (סעיף 18 לתצהירו של דורון הורוביץ), וכי מדובר בקבלת כספים בניגוד לתקנות, בשים לב לסיום חברותו של המנוח קודם לקבלת הסכום החד פעמי ולמותר לציין, פטירתו קודם לקבלת הסכום. העד הורוביץ העיד בפני
, כי לא ידע עבור מה שילמו הכספים וכי אין מדובר בכספים לצורך פנסיה (עמ' 21 לפרוטוקול) והוסיף, כי יכול ומדובר בהפרשים.

67. בהתאם לתקנות קרן הפנסיה (פרק ג' לתקנות), מפורטים התנאים בהם ניתן לראות עובד כ"חבר" בקרן. אין ספק, כי מדובר בתנאי של קיום יחסי עובד ומעביד. בפרק יב' לתקנות נקבעו הכללים בהם ניתן להמשיך החברות בקרן לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד, אולם תנאים אלה מותנים בתנאי שהחבר לא הוציא את הכספים שהצטברו לזכותו בקרן.

68. במקרה שלפנינו, לאור האמור ב

פסק דין
זה, אין ספק, כי "מבטחים" קיבלה את הסכום החד פעמי לאחר שנותקו יחסי עובד ומעביד, הופסקה החברות בקרן, ולמותר לציין, המנוח נפטר. אין ספק, כי על "מבטחים" היה לסרב לקבלת הסכום הנ"ל, או לבחון פשר מהותו, בשים לב לעובדה, כי היתה מודעת לכך ש"המנוח" משך את הכספים ואינו חבר בקרן.

69. נשאלת השאלה, האם בגין קבלת הכספים הנ"ל ובניגוד לאמור בתקנות, יש משום עילה לחייב את "מבטחים" בתשלום גמלת השאירים, כטענת התובעות?

גם אם צודקות התובעות בטענתן, כי על "מבטחים" היה לבדוק את פשר מהות הסכומים, אין בכך כדי להסיק את אשר התובעות מבקשות להסיק, כי היה עולה בידי "מבטחים" לגלות כי הכספים שולמו בטעות ושלא כדין בשל הטעיה או טעות מצידו של המנוח והיה עולה בידה לתקן את הטעות (סעיף 170 לסיכום הטענות).

טענה זו אינה מקובלת ולמותר לציין לא הוכחה, שכן נקבע ב

פסק דין
זה , כי תשלום הכספים על ידי "מבטחים" נעשה כדין ולא מחמת טעות ובמועד קבלת הסכום החד פעמי, נותקו יחסי עובד ומעביד, המנוח לא היה חבר בקרן ולמותר לציין, נפטר ודי בכך כדי לדחות התביעה גם בגין עילה זו.

70. לאור המסקנה שפורטה לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענת התובעות בדבר תנאי מקפח בחוזה האחיד - טענה שלא הוכחה, וכן מתייתר הצורך לדון בטענת הקיזוז.
לסיכום

71. לפיכך, ומכל שנאמר לעיל ובמצטבר, התביעה נדחית.

72. התובעות ישלמו לכל אחד מהנתבעים סך של 7,500 ש"ח, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ כחוק.

73. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום י"ח באב, תשס"ה (23 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים

י. גלטנר-הופמן, שופטת
סגנית שופט ראשי

קלדנית - אלון שירה








עב בית דין אזורי לעבודה 1499/00 בת שבע לביא,ליטל לביא ,מעיין לביא ,גל לביא נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/08/2005)