פסקי דין על אהרון קרמר | פסקי דין על אסתר דורי | פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

35213-10/15 א     29/04/2018




א 35213-10/15 אהרון קרמר, אסתר דורי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ








בית משפט השלום בפתח תקווה


29 אפריל 2018
ת"א 35213-10-15 קרמר ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
- סניף פ"ת




בפני

כב' השופטת הבכירה
ניצה מימון שעשוע

תובעים
1
.
אהרון קרמר

2
.
אסתר דורי


נגד

נתבע
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ





פסק דין


בפני
תביעה כספית.

התובעים הם אח ואחות אשר ניהלו יחד עם אביהם, יהודה קרמר ז"ל (להלן: "האב") את חשבון הבנק נשוא התביעה, בסניף פ"ת של הנתבע (להלן: הבנק).

בתביעה נטען, כי אמם של התובעים נפטרה בשנת 1987 וכי לאחר שנתיים האב התחתן בשנית.
לאחר פטירת האם נפתח ע"י האב חשבון הבנק נשוא התביעה (להלן: החשבון), אליו הופקדו כספים מירושת האם וכן כספים שהתובעים הפקידו וקצבאות חודשיות של האב.

נטען כי בשנת 2010 אמר האב לתובעים כי הוא מעוניין לתת להם במתנה את כל כספיו שמופקדים בחשבון, והתובעים חתמו על מסמך של הבנק בנוגע לתנאי ההצטרפות לחשבון, כאשר בהתאם לתנאי ההצטרפות, התובעים הינם שותפים שווים לכל דבר ועניין, וזכויות החתימה בחשבון הן של כל בעלי החשבון יחד.

נטען כי כעבור שנתיים, האב ביקש לעדכן את זכויות החתימה, כך שחתימת שניים מהשותפים תחייב את החשבון, ואילו האב לבדו יוכל למשוך בחתימתו עד 5,000 ₪. נחתם מסמך בעניין ביום 29.8.12.

נטען כי החל ממועד זה החלו התובעים לפעול כמנהלים של החשבון, בכך שמכרו ורכשו ני"ע וכן הפקידו סכומים של מאות אלפי שקלים בפקדונות שונים.

נטען כי ביום 16.5.13 אושפז האב בבי"ח, וכאשר היה אמור להשתחרר בהשגחה, בסוף חודש מאי, רצו התובעים לשכור אחות פרטית וכן ציוד רפואי מיוחד, ומשכו שיקים אשר הבנק לא כיבד, בטענה ל"פעולה אסורה על פי דין" או "חתימת המושך אינה בסדר".

התובעים פנו לבנק ישירות ובאמצעות בא כוחם, בדרישה לכבד את השיקים, וביום 13.6.13 קיבלו התובעים את תשובת הבנק לפנייתם אשר עולה ממנה כי הבנק התייחס לתובעים כאל בעלי זכות לפעול בחשבון ולא בעלי החשבון, וצוין כי כאשר תנוח דעתו של הבנק כי האב מודע ומסכים למשיכת הכספים מהחשבון, תאושר המשיכה.

נטען כי בהמשך לכך התובעים סיפקו אישור מהרופא המטפל כי האב נמצא בהכרה מלאה ומבין את המתרחש.
בנוסף נעשה נסיון לקשר טלפונית בין האב לעובד ותיק בסניף המכיר את האב, אך העובד עזב במפתיע את הסניף ולא היה ניתן לקשר ביניהם.

נטען כי לאחר מכן ניסו התובעים מספר פעמים למשוך שיקים מהחשבון אך ללא הצלחה.
נטען כי לא חל שינוי בחתימות התובעים ביחס לאלה שהופיעו על שיקים והוראות שכובדו ע"י הבנק בעבר.

נטען כי התובעים פנו ליחידה לפניות הציבור של הבנק בדרישה להסיר את ההקפאה
מהחשבון, אך בטרם קיבלו את תשובת הבנק למהות ההקפאה, האב נפטר בביה"ח, וזאת לאחר שנמנעה ממנו האפשרות לטיפול רפואי פרטי ולרכישת ציוד רפואי.

נטען כי לאחר פטירת האב שלחו התובעים לבנק אישור צו קיום צוואה, אך הבנק עמד על כך כי תועבר אליו הוראה משותפת מכלל היורשים או צו בית משפט.
נטען כי בהתאם לצוואת האב, התובעים ירשו 2/3 מנכסיו ואילו אלמנתו ירשה 1/3.
נטען כי אלמנתו של אביהם סירבה להגיע עימם להסכמות תוך העלאת דרישות שאינן עולות בקנה אחד עם צוואת המנוח.
לאור זאת נאלצו התובעים להגיש תביעה למתן סעד הצהרתי וצו עשה נגד אלמנתו והבנק, תביעה שהסתיימה בהסכמת הצדדים.

התובעים טוענים כי בכך שהבנק הקפיא את החשבון למשך שנתיים ומנע מהם למשוך כספים מהחשבון, נגרמו להם נזקים כספיים כבדים, בגין הצורך בהלוואת כספים ובתשלום ריבית, וכן נתבע נזק לא ממוני בגין הפגיעה באב ומניעת טיפול הולם, ובגין עגמת נפש ופגיעה בשמם הטוב של התובעים. כן נתבעו נזקים עקיפים שנגרמו עקב הצורך לנקוט הליך משפטי לצו הצהרתי נגד האלמנה.

בכתב ההגנה נטען כי התובעים הינם שני יורשים מתוך שלושה של האב, אשר היה לקוח של הבנק.
נטען כי בטרם נפטר האב, ביקשו התובעים לרוקן את החשבון ולהעביר את הכספים לחשבון אחר שייפתח על שמם בלבד, וזאת ללא הסכמת האב.
נטען כי אף לאחר פטירת האב ביקשו התובעים לרוקן את החשבון וזאת ללא הסכמת אלמנתו של המנוח.

נטען כי החשבון החזיק בנכסים של כמעט מיליון ₪, וכי הבנק, מכח חובת הזהירות החוקית כלפי לקוחו - האב, ולאחר פטירתו – כלפי היורשת הנוספת, לא היה יכול לאפשר פעולות בלתי מוסכמות אלה ללא קבלת צווים שיפוטיים מתאימים.

נטען כי התובעים העלו טענות שהכספים שביקשו למשוך נדרשו לכיסוי הוצאות רפואיות של האב, אך לא הציגו בפני
הבנק אסמכתאות להוצאות רפואיות כלשהן.

עוד נטען כי לאחר פטירת המנוח, התובעים הגישו תביעה במסגרת תמ"ש 48006-06-14 בעניין חלוקת כספי העזבון, אשר במסגרתה אולצו לשלם ליורשת השלישית שליש מהכספים שהוחזקו בחשבון.
על כן, הוכח כי הזהירות שנקט הבנק היתה חיונית, והכספים בחשבון אשר ביקשו למשוך במלואם היו שייכים בחלקם לאלמנתו.
נטען כי לאחר קבלת צו שיפוטי חולקו כספי החשבון, ולתובעים לא נגרם נזק.

מטעם התובעים העידו הם וכן רו"ח דב דולב אשר הגיש חוות דעת לגבי ההפסדים הכספיים הנטענים.
מטעם הבנק העיד מר ערן הוכברגר, מנהל הסניף (להלן: הוכברגר).

דיון
המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים נוגעת לטענת הבנק, כי ביום 28.5.13 ביקשו התובעים לרוקן את החשבון, בכך שיפתחו חשבון חדש על שמם בלבד ויעבירו את כל תיק ניירות הערך, ששוויו עמד על כמליון ₪, מהחשבון אליו. הוכברגר העיד, כי מאחר שהיה מדובר בפעולה מהותית של ריקון החשבון, שעלולה לפגוע בשותף השלישי בחשבון, הודיעו עובדי הבנק לתובעים כי נדרשת הסכמת השותף השלישי בחשבון. בנסיבות אלה, נמסר לבנק מפי התובע 1 (להלן: התובע) כי האב עבר ניתוח ומאושפז בבית החולים, ולכן לא ניתן להחתימו על בקשת ההעברה. עובדה זו חידדה אצל הבנק את החשש, כי מתבצעות פעולות מהותיות של ריקון החשבון ללא ידיעתו והסכמתו של האב. עובדי הבנק בדקו את הפעילות בחשבון בתקופה שקדמה לכך, ומצאו כי בחודשים האחרונים משכו התובעים כ-180,000 ₪ שהועברו לחשבונותיהם הפרטיים. לעומת זאת, לא נראתה כל פעילות של האב בחשבון. הדבר הדליק נורה אדומה והבנק הודיע לתובעים, לאחר התייעצות עם המחלקה המשפטית, כי כדי לבצע פעולה מהותית יש לקבל את הסכמת האב. הוכברגר הסביר, כי נמסר לתובע שיש להציג את הסכמת האב לפעולות והוצעו לו דרכים שונות לעשות כן, לרבות ביקור של נציג הבנק בבית החולים בו מאושפז האב כדי לשוחח עמו ולהתרשם ישירות כי הוא מבין ומסכים לנעשה ע"י התובעים בחשבון. הועלתה גם אפשרות לשיחה טלפונית בין פקיד ותיק של הבנק בשם אלי, המכיר את האב, כדי לוודא את הסכמתו, אך הפקיד הנ"ל מסר כי לא יוכל לזהות את האב על פי קולו בלבד, ועל כן הצעה זו ירדה מהפרק. התובע התנגד לאפשרות של ביקור נציג הבנק בבית החולים וטען לפגיעה בפרטיות. לאחר ששיקים באמצעותם ניסו התובעים למשוך כספים לצרכיהם סורבו ע"י הבנק, העבירו התובעים את מוצג י"א – מכתב מודפס לפיו האב מאשר לבנק להעביר סך של 250,000 ₪ לכל אחד מהתובעים. המכתב נחתם בטביעת אצבע, ובתחתיתו אישור בכתב ידו של ב"כ התובעים, עו"ד מורג, לפיו האב חתם בפני
ו ביום 14.6.13 בבוהן ידו השמאלית לאחר שהקריא לו את המכתב ולאחר שהרופא המטפל אישר כי האב בהכרה מלאה ומבין את הנאמר לו ועונה לשאלות פשוטות (אישור הרופא ד"ר שאול לב מאותו תאריך ובאותו נוסח צורף למכתב).

הבנק הודיע לתובעים, לאחר התייעצות עם המחלקה המשפטית, כי המכתב אינו עונה על דרישות החוק, וזאת בהתחשב בכך שמדובר במשיכת חצי מליון ₪ מהחשבון, מבלי שהוכחה בבירור הבנת המנוח, במצבו הרפואי והקוגניטיבי הלא ברור, והסכמתו לפעולה מהותית זו.

התובעים בחקירתם הנגדית הכחישו את הטענה כי ביקשו לפתוח חשבון נפרד על שמם בלבד ולהעביר אליו את כל פקדון ני"ע מהחשבון.

במחלוקת מרכזית זו אני מעדיפה את גרסת הבנק. עדותו של הוכברגר היתה מהימנה ולא נסתרה, והיא עולה בקנה אחד עם הגיון הדברים, שכן הוכח כי בחודשים הקודמים איפשר הבנק לתובעים למשוך סכומים שהצטברו לכ-180,000 ₪, ולפי גרסת התובעים אין כל הסבר לכך שהבנק "שינה טעמו" במפתיע והחל לסרב לכבד שיקים הנושאים אותן חתימות. לעומת זאת, גרסת הבנק מסבירה היטב את השתלשלות האירועים, ואת הנורה האדומה שנדלקה לעובדי הסניף ולמנהלו, כאשר הוברר לבנק כי מחד גיסא, התובעים מבקשים לרוקן את החשבון, ומאידך גיסא – האב מאושפז בבית חולים ואין אפשרות ליצור עמו קשר ולקבל את עמדתו ביחס לפעולות אלה.

בנוסף, הוכח כי גרסת הבנק בנקודה זו הועלתה בזמן אמת ואינה בגדר טענה מאוחרת. כך, במכתב התשובה לפניית התובעים (נספח ה' לתצהיר הוכברגר, י' לתצהירי התובעים) מיום 6.6.13 כותבות נציגות היחידה לפניות הציבור של הבנק: "לפיכך נהג הסניף כדין כאשר דרש את אישורו של מר יהודה קרמר לנסיון של מרשיך לביצוע העברות כספים חריגות מהחשבון שבנדון לחשבונם שלהם (שלא לדבר על דרישת מרשיך להעברת מלוא הכספים מהחשבון לחשבון שלהם)." בתכתובת ההמשך בין הצדדים לא באה בתגובה כל הכחשה מצד התובעים לעובדה זו, המצויינת במכתב לבא כוחם.

לפיכך אני קובעת כי גרסת הבנק במחלוקת זו היא הנכונה.

מבחינה משפטית, אני רואה עין בעין עם הבנק את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליו בנסיבות המתוארות לעיל, כפי שהוסברה היטב לתובעים במכתבי המחלקה המשפטית של הבנק והיחידה לפניות הציבור שלו, שנשלחו בתשובה לפניותיהם.

אני מקבלת את עמדת הבנק גם בנוגע למוצג י"א, מכתב ההסכמה שנערך ע"י ב"כ התובעים. המכתב דנן אינו מסיר את החשש מפני מצב נפשי/קוגניטיבי לקוי של האב, כאשר מכתב הרופא שצורף אליו – גם אילו נערך כחוות דעת רפואית הערוכה על פי דין, ולא היא – עדיין אינו מסיר את הספק, שמא יכולתו של האב "להבין ולהשיב על שאלות פשוטות" אינה משתרעת על הבנת משמעותן של פעולות פיננסיות מהותיות, המשליכות על מצבת נכסיו ולאחר תום ימיו – על תכולת עזבונו, כאשר כאמור לעיל, הוכח כי היתה יורשת נוספת לעזבון.

אשר לטענה, כי נמנע מהתובעים להשתמש בכספים שבחשבון לצרכיו הרפואיים והסיעודיים של האב, וביניהם מיטת לחץ, כורסת ישיבה מיוחדת ושירותי אחות פרטית, התרשמתי בשלילה ממהימנותה של טענה זו. לא הוכחה הוצאה רפואית/סיעודית כלשהי אשר הוצגה לבנק והוא סרב לאשרה, ואף לא הוצג מבחינה רפואית בסיס עובדתי לטענה כי האב היה אמור להשתחרר מבית החולים כשהוא נזקק לפריטי ציוד אלה או לבלון חמצן, ולסיעוד של אחות. עדות התובע בעניין זה היה כללית, סתמית ומוגזמת בעליל:

"ש. כמה כסף היית צריך?
ת. זה נתון לא ידוע, כי רק המיטה, הכורסא, בלוני חמצן, לא דיברתי על סכומים אבל זה
מעל 200-300 אלף ₪.
ש. עשית את זה ולקחת את החמצן והמיטה?
ת. אפשר ללכת לקנות חמצן בלי כסף?
ש. היה לך מסגרת אשראי של 25 אלף ₪, היה 80 אלף ₪ ני"ע.
ת. יש הוצאות שוטפות כשאתה מוציא בן אדם מבית חולים.
ש. היתה איתו אחות בבית בחודש האחרון?
ת. זה לא ענין של אחות או לא אחות. הוא לא שוחרר בפועל הביתה. איך אני יכול לשחרר אותו?
ש. לפי המסמכים אשפוז הוא שוחרר ביום 31.5 מבית חולים השרון בו עובדת אחותך, ביום 24.6 הוא נפטר בבית.
ת. לא נכון. הוא לא נפטר בבית.
קיבלנו מכתב שחרור,
חיפשנו מקום לשים אותו, אבל אי אפשר בלי כסף. השארנו אותו בבי"ח השרון
, אמרתי לו אבא אתה רואה את המצב, הוא אמר לי את מה שאמר לי והוא נפטר בבית חולים."

כאמור, כלל לא שוחרר האב מבית החולים אלא היה מאושפז בו עד לפטירתו ביום 24.6.13. לא הוצגה כל חוות דעת רפואית בעניין מצבו של האב, והאם איפשר שחרור לביתו בתנאים כלשהם, או רק למוסד שיקומי/סיעודי, והוצגה רק טיוטת תעודת שחרור מיום 30.5.13.

כל השיקים שמשכו התובעים וסורבו ע"י הבנק היו שיקים עצמיים שנועדו להעברה לחשבונותיהם הפרטיים, בדומה לשיקים קודמים שכובדו בחודשים אפריל-מאי 2013 אשר שימשו לצורך החלפת מכוניות לשני התובעים, מתנת יום הולדת לבתו של התובע, וכיסוי יתרות חובה בחשבונות הפרטיים. כמו כן, הוצג לפרעון שיק לפקודת ב"כ התובעים, עבור שכ"ט. התובעים לא הציגו ולו שיק אחד שנרשם לפקודת ספק ציוד רפואי כלשהו, או גורם טיפולי/סיעודי, ואף לא חשבונית, הצעת מחיר או כל מסמך אחר שיעידו על אמינות הטענה כי התכוונו להשתמש בכספים שרצו למשוך לצורך מימון הטיפול באב.

בנוסף, מדובר בשני אנשים מבוגרים המנהלים חשבונות פרטיים בהם הם מכלכלים את עצמם וילדיהם, אף אחד מהם אינו מוגבל בחשבונו או חסר אמצעים, כך שאין זה סביר כי לא היו יכולים למשוך שיקים דחויים מהחשבונות הפרטיים למימון הוצאות רפואיות פרטיות של האב, אילו רצו בכך. הוכח כי לתובע היה חשבון באותו סניף של הבנק, וכי הוא לא ניסה לבצע כל משיכה מחשבון זה לטובת הוצאות רפואיות של האב, פשיטא שלא סורב לכך. לפיכך אני קובעת כי שוכנעתי שאילו הוצגה בפני
הבנק הוצאה רפואית הדרושה לצרכיו של האב, היה הבנק מכבד את המשיכה לפקודת אותו ספק או נותן שירות, כפי שכיבד את ההוצאה בגין המצבה.

גם לאחר פטירת האב, משהוברר לבנק כי קיימת יורשת נוספת, האלמנה, שהתובעים מסוכסכים עמה, חובתו היתה שלא לאפשר משיכות מהחשבון המשותף ללא קבלת צו ירושה או צו קיום צוואה מבית משפט, או הסכמת כל היורשים, וכך נהג הבנק. כאשר הועבר אליו צו קיום צוואה, בחודש ינואר 2014, הוברר כי בצוואה נקבע שכל הנכסים הפיננסיים של האב יחולקו בחלקים שווים בין שלושת היורשים – התובעים והאלמנה. ברם, מאחר שלא היה ידוע לבנק מהם כלל הנכסים הפיננסיים של המנוח, וכיצד התבצעה או תתבצע החלוקה לגבי נכסים אחרים, לא היה יכול לפעול למימוש הצוואה בחשבון בלבד ולהעביר לתובעים 2/3 מהכספים בו, ללא הסכמת היורשת השלישית או צו בית המשפט. רק באפריל 2015, לאחר שהיורשים הגיעו להסכמה במסגרת ההליך המשפטי שנקטו התובעים כנגד האלמנה והבנק (כנתבע פורמלי), הועברו הכספים בהתאם להסכמת היורשים שניתן לה תוקף של

פסק דין
.

לפיכך, לא מצאתי כי הבנק פעל בשלב כלשהו באופן פסול או מנוגד לדין, אלא כי נקט זהירות סבירה ופעל כמתחייב מחובת הנאמנות המוגברת שלו כבנק כלפי הלקוח-האב.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבע בסך 15,000 ₪.

ניתן היום,
י"ד אייר תשע"ח, 29 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 35213-10/15 אהרון קרמר, אסתר דורי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/04/2018)