פסקי דין על רוזן ומינץ | פסקי דין על רעננה אופניים | פסקי דין על אבי בסידן | פסקי דין על יעקב (קובי) בסידן | פסקי דין על י. אורן חברה להנדסה וקבלנות | פסקי דין על אורן סיגלית | פסקי דין על עו"ד יצחק בוכבינדר |

4481/04 א     18/08/2005




א 4481/04 רוזן ומינץ בע"מ , רעננה אופניים בע"מ נ' אבי בסידן , יעקב (קובי) בסידן, י. אורן חברה להנדסה וקבלנות בע"מ, אורן סיגלית, עו"ד יצחק בוכבינדר




181
בתי המשפט
א 004481/04
בית משפט השלום כפר-סבא
18/08/2005
תאריך:
כב' השופט דוד גדול

בפני
:
1 . רוזן ומינץ בע"מ

2 . רעננה אופניים בע"מ

בעניין
התובעות
מר ניר גורן
ע"י ב"כ
נגד
1. אבי בסידן

2. יעקב (קובי) בסידן

ע"י ב"כ עו"ד סיגלית ישעיהו

3. י. אורן חברה להנדסה וקבלנות בע"מ

4. אורן סיגלית

5. עו"ד יצחק בוכבינדר
הנתבעים
עו"ד יצחק בוכבינדר
ע"י ב"כ
פסק דין

א. עובדות
1. ה"ה זיו שוורץ ואבי בסידן
(להלן בקצור: "זיו ואבי לפי העניין"), הפעילו במשותף חנות לממכר אופניים ולתקונם ברח' היובל ברעננה (להלן: "החנות").
2. לימים פורקה השותפות בין זיו לבין אבי, בהסכם בכתב מיום 28.6.03 (להלן: "הסכם הפירוק"). כחלק מהסכם הפירוק, שלם זיו לאבי 25,000 ₪. סכום זה הוכתר ע"י הצדדים כדמי מוניטין.
3. התובעת 1 החליטה להכנס לשוק האופניים ברעננה ופתחה חנות באזור התעשיה של רעננה ברח' היצירה. לצורך כך הוקמה החברה - התובעת 2 - בה מחזיקים, ככל הנראה, בחלקים שווים זיו והתובעת 1 כאשר זיו מונה כמנהל חנות חדשה זו.
4. עקב האמור בסעיף 3, הודיע זיו לנתבעת 3 - הבעלים הרשום של החנות כי ברצונו לקצר את תקופת השכירות שלו בחנות, וכי הוא מתעתד לצאת ממנה.
5. משנודע לזיו ולתובעות כי השוכר החדש הינו הנתבע 1 (שותפו לשעבר של זיו) ניסו בהליך קודם שלא לפנות את החנות, חרף הודעתו של זיו, הליך זה נסתיים בפינוי החנות.
6. בתביעה זו שלפני, עותרות התובעות לשפותן בסכום של 200,000 ₪ עקב נזקים שכ"א מהנתבעים גרם להן עפ"י טענתן כפי שיפורט להלן.

ב. הדיון
1. התובעות טוענות כי:
א. אבי הפר את הסכם הפירוק בכך שמפעיל בחנות שנהלו בעבר במשותף עסק למכירת אופנים ותקונם.
ב. אבי גרם לזיו לשלם לו דמי מוניטין בסך 25,000 ₪ וכן 32,000 ₪ עודפים על שווי הציוד שרכש.
ג. זיו פנה לנתבע 5, אישה של הנתבעת 4, המנהלת את עסקיה של הנתבעת 3, בבקשה שלא להשכיר את החנות לאבי. אלו התעלמו מבקשתו, והינם בבחינת מעוולים במשותף עם אבי.
ד. עפ"י נוסחה שהתגבשה בין התובעות לבין זיו, שלמו התובעות לזיו סך של 100,000 ₪ ועוד 50,000 ₪ שמביאה התובעת 1 לעסקה המשותפת שבין הצדדים.
ה. הן השקיעו בחנות החדשה סך של 300,000 ₪ ולא היו עושות כן אלמלא הוצג הסכם הפירוק לתובעת 1.
ו. יש לחייב את הנתבעים כלם או מקצתם בנזק. התביעות מבוססות על העוולות שבסעיפים 3-1 לחוק העוולות המסחריות התשנ"ט-1999, חוק עשיית עושר ולא במשפט, וחוק החוזים - בגין הפרת הסכם הפירוק.
2. הנתבעים 1,2 טוענים כי:
א. בהסכם הפרוק בין זיו לאבי אין סעיף המגביל את הצדדים להמשיך ולפעול באותה חנות. יתרה מזו, החנות רוני אופניים פעלה טרם החל זיו פעילותו בחנות, למעשה זיו אימץ את שם החנות מבעל עסק קודם.
ב. זאת גם זאת, בהסכם הפירוק אין כל מגבלה משפטית המונעת מאבי מלעסוק בענף האופניים בכל מקום גיאוגרפי - בכל עת - לרבות בחנות נשוא התביעה.
ג. אבי העביר לעו"ד בוכבינדר - הנתבע 5, את הסכם הפירוק, טרם פנה לשכור את החנות. לאחר עיון בהסכם נאמר לאבי כי לא רשומה בהסכם כל הגבלת עיסוק ואין מניעה בהסכם לשכור את החנות.
ד. ביום 29.3.04 חתם אבי על הסכם שכירות עם הנתבעת 3 אשר התחייבה למסור את החנות ביום 1.6.04.
היה ידוע לכל שזיו עוזב את החנות ולראיה הוצב שלט השכרה בחלון הראווה של החנות לפני עזיבתו. מאוחר יותר, התובעות עשו דין לעצמן והעמידו שלט סמוך לחנות המודיע במפורש על מעבר החנות לאזה"ת רעננה.
ה. באתרי האינטרנט, המוכרים כאתרים של רוכבי אופניים, פורסם שזיו עזב את חנותו ועבר לרשת רוזן ומינץ. בתאריך 11.6.04 פרסמו התובעות באינטרנט את דבר המעבר שלהן לחנות החדשה ואף צרפו מפות. יודגש, שהחנות מצויה באזה"ת רעננה במתחם שונה לחלוטין ומובחן מאזור מרכז העיר בו נמצאת החנות.
ו. התובעות מסתירות את הסכם המיזוג שנערך ביניהן מיום 22.2.04 באמתלה של סוד מסחרי ובכך מסתירות מהנתבעים פרט מהותי וחשוב לצורך טענות הגנה מצדם.
ז. לנתבע 2 אין חלק וקשר לעסק שמפעיל אבי, הנתבע 2 קובי עובד בחנות אחרת בהרצליה עם אביו.
ח. אבי לא גונב זהות מסחרית של התובעות, רוזן ומינץ הינה רשת גדולה בפני
עצמה. אבי עוסק בתחום ספציפי כאשר רוב הלקוחות שהגיעו בשעתו לחנות המשותפת של זיו ואבי באו בזכות הידע הרב שצבר הנתבע במסגרת התמחויות בארה"ב שם למד להפעיל ולתקן מערכת בלמים מיוחדת לאופניים - רוק שוק (rock shok), שיובאה ע"י הנתבע 2 לארץ.
ט. בסמוך לאחר כניסת אבי לחנות הוצב שלט מאיר עיניים הנושא את שם החנות החדשה אופני אבי ממנו ניתן ללמוד כי אין כל רכיב בשלט אשר יכול להטעות לקוחות. בנוסף אבי פרסם שלטי חוצות ברחובות הראשיים של רעננה המפרסמים את החנות ללא כל קשר לחנות רוני אופניים. אבי מעולם לא הטעה לקוחות לחשוב כי החנות קשורה איכשהו לרוני אופניים, אלא הסביר שזו חנות חדשה בניהולו בלבד ושזיו עזב לאזה"ת רעננה.
י. הנתבעים לא עשו דבר שאינו חוקי על פי דין ולא פגעו במוניטין של זיו ראיה לכך שלחנותו לא היה מוניטין, כנטען בכתב התביעה, נעוץ בעובדה שלקוחות רבים עזבו את החנות לאחר עזיבתו של אבי את השותפות. יתרה מזאת, אף רוזן ומינץ ידעו שאין לזיו מוניטין ששוויו עולה על 25,000 ₪ ששילמו בעבורו.

3. הנתבעים 3,5 טוענים כי:
א. בס' 8 (א) להסכם השכירות שבין זיו לבין הנתבעת 3 נקבע במפורש כי "השוכר מתחייב שלא להעביר הסכם זה או כל זכות, רשות או טובת הנאה הנובעת הימנו לאחר"... לפיכך, זיו היה מנוע מלהעביר את זכויותיו בחנות לתובעות ובעשותו כך הוא הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות.
ב. מאז שנת 1994 שוכרים את החנות ברציפות שוכרים שונים אשר מתחלפים מעת לעת וכ"א מהם נהל בחנות עסק של מכירה ותיקון אופניים.
בהסכם השכירות כאמור לעיל, לא קיימת כל הגבלה על הנתבעת והיא רשאית הייתה להשכיר את החנות, לאחר שזיו החליט מרצונו לעזוב אותה, לכל גורם שהוא לרבות לכל גורם בענף האופניים.
ג. מצטרפים לטענות הנתבעים 2-1 בקשר עם השתלשלות האירועים מיום חתימת הסכם השכירות ביניהם.

4. שלא כדרכן של תובענות מסוג זה, בהן בדרך כלל בודקים תחילה את שאלת החבות, ורק אח"כ את שאלת הנזק, שהרי אם אין חבות אין מזיק, ואזי אין חשיבות לגובה הנזק.
במקרה דנן אבקש לקבוע כפי שטוענים ב"כ הנתבעים כ"א מזווית הראיה שלו כי התובעות, חרף רהיטות הלשון בסכומי ב"כ, לא שכנעו את ביהמ"ש כי נגרם להן נזק כלשהו. כפועל יוצא מקביעה זו, משלא הוכח קיומו של נזק כלשהו, אזי אין טעם וצורך להכביר מילים בשאלת החבות.

5. א. טוענים הנתבעים 1 ו-2 בכתב הגנתם כי התובעת 1 - לפחות - הינה
גוף גדול ומוכר בתחום שוק האופניים בישראל. כיוון שכך, הגוף הגדול בלע מתחרה קטן והפך אותו למנהל החנות שלו באזור התעשיה של רעננה כאשר מבחינה פיזית-גיאוגרפית שתי החנויות: זו שבמחלוקת וזו החדשה שפתחו התובעות מרוחקות זו מזו.
טען עו"ד בוכבינדר בתצהירו כי נכון להיום החנות מושכרת 11 שנים וכל השנים היא מושכרת למוכרי אופניים. טענה עובדתית זו לא נסתרה.
ב. ב"כ הצדדים התפלמסו ביניהם ביחס למוניטין, הגדרתו ויישום ההגדרה על מערכת הנתונים שלפנינו.
אכן הגדרתו של מוניטין שיורית היא לכל עסקה של מכר של עסק. העובדה כי צדדים מסוימים לעסקה מסוימת מבקשים לנצל ובדין (מבחינת חוקי המס) את המונח מוניטין, אין בה לכשעצמה כדי לקבוע שיש כאן לפנינו מוניטין.
אני סבור שיש להבחין הבחן היטב בין המונח מוניטין לצרכי התחשבנות עם פקיד השומה, וככל שהסכום נראה לו סביר, יש לפנינו מוניטין.
אולם, שעה שהתובעות מבקשות מביהמ"ש לפסוק להן נזקים בגין מוניטין, יש ראשית לכל להוכיח שהיה מוניטין, והמזיק - הנתבע פגע במוניטין נרכש של התובעות ובפרט בזה ושל זיו במקרה דנן.

6. א. לטעמי, לא יתכן כי בעל הדבר עצמו יבוא ויאמר יש לי מוניטין ואתה
שותפי לשעבר פגמת בו. יש לספק לביהמ"ש ראיות קבילות כפי שמקובל להמציא במשפט אזרחי ע"מ שתשלח יד לכיסו/כיסם של נתבע/נתבעים והם יחויבו בתשלום כלשהו.
אין לי מחלוקת עם הערכתם הסובייקטיבית של זיו וגדי מינץ ביחס לסכומים ששלם כ"א מהם לזולתו ולאבי בגין המוניטין. הויכוח שלי עמם, ובכך אני מקבל את עמדת ב"כ הנתבעים (שניהם) כי מוניטין יש להוכיח באמצעותם של עדים חיצוניים חסרי נגיעה כלשהיא.

לדידי, עדויותיהם של שני רואי החשבון, מכובדים ככל שיהיו, אין בהם כדי לתרום דבר לשאלה שבמחלוקת. בשאלות חשבונאיות-מיסויות מכריע פקיד השומה ולא זו השאלה העומדת להכרעה.
ב. צודקים ב"כ הצדדים כי יש צורך להעיד בשכגון דא לקוחות מרוצים, ספקים מרוצים או גורמים כאלו או אחרים הקשורים לענף ולא ניתן להסתפק באמירה הבאה מפיו של תובע שיש לו עניין בתוצאות התביעה ואין ברשותו כל ראיה חיצונית אובייקטיבית שתבסס אמירתו - בחינת: "יהללך זר ולא פיך".

7. לא זו אף זו, נשאל גדי מינץ בחקירתו בפני
ביהמ"ש האם ועד כמה פגעה ו/או פגמה פתיחת החנות ע"י אבי בצפי הכנסותיהן של התובעות.
מר מינץ היה הגון דיו להשיב תשובה לא מוחלטת ולא חד משמעית, ובוודאי תשובה שיש עמה נתון כספי ממשי שממנו ניתן יהיה לגזור את נזקן של התובעות.
דווקא לענין זה, יתכן והיה מקום להעיד רו"ח - שיש לו ידע רב בענף הנידון, ואשר היה מציג לעיונם של הצדדים חוו"ד כלכלית מבוססת ומנותחת היטב שממנה ניתן לגזור נזק כלשהו.

8. נקודה אחרונה קודם שאסיים עניין זה יש להתייחס לטיעונו של ב"כ התובעות באשר להפרש שבין שווי השוק של הציוד הנרכש לבין המחיר שזיו שלם עליו בפועל. בכל הכבוד הראוי, עפ"י הלכה מושרשת בדיני החוזים אי כדאיות בעסקה אין בה לכשעצמה כדי לזכות את הטוען אותה לסעד כלשהו, וכך אני רואה סוג זה של תשלום "עודף" - כלשונו של ב"כ התובעות.

9. כאמור לעיל, ובכל הכבוד הראוי, נזק שכזה לא הוכח דיו ו/או בכלל ועל כן דין התביעה להדחות.
ג. לסיכום
1. העולה מן המקובץ כי דין התביעה להדחות בהעדר הוכחת נזק כלשהו.

2. כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי, אמור הייתי לחייב את התובעות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבעים.
ע"מ להביע מורת רוחי מהתנהלות הנתבעים (להבדיל מפרקליטיהם) אני קובע כי חרף דחיית התביעה ישא כל צד בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד.

ניתן היום י"ג באב, תשס"ה (18 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים
דוד גדול
, שופט









א בית משפט שלום 4481/04 רוזן ומינץ בע"מ , רעננה אופניים בע"מ נ' אבי בסידן , יעקב (קובי) בסידן, י. אורן חברה להנדסה וקבלנות בע"מ, אורן סיגלית, עו"ד יצחק בוכבינדר (פורסם ב-ֽ 18/08/2005)