פסקי דין על רונן אריאלי | פסקי דין על שרון וולק | פסקי דין על אלכס סלובידקר ואח' | פסקי דין על dotomi inc | פסקי דין על דוטומי | פסקי דין על אייל שיף ואח' |

54046-05/13 פה     12/04/2018




פה 54046-05/13 רונן אריאלי, שרון וולק, אלכס סלובידקר ואח' נ' dotomi inc, דוטומי בע"מ, אייל שיף ואח'








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


פ"ה 54046-05-13





לפני:
כב' השופטת הדס יהלום
סגנית נשיאה
נציג ציבור עובדים מר משה כהנא
נציג ציבור מעסיקים מר איתן קירשנר



התובעים


1. רונן אריאלי
2. שרון וולק

3. אלכס סלובידקר

4. אלכסנדרה זוסמנובסקי

5. גיל רוזנברג

ע"י ב"כ עו"ד ברקוביץ
ועו"ד אברהם


נגד


הנתבעים

1.
dotomi inc
.
2. דוטומי בע"מ
3. אייל שיף
4. תמיר קוך
5. יאיר גולדפינגר

ע"י ב"כ עו"ד צל
ועו"ד שרייבר



פסק דין


1.
בפני
נו תביעה לסעד הצהרתי שהגישו עובדים לשעבר בנתבעת, שהועסקו על ידה בשנים 2000-2001.
במסגרת התביעה עותרים התובעים למתן סעד הצהרתי לפיו הם זכאים לזכויות בנתבעת 1. כן עתרו לסעדים חלופיים, שיפורטו להלן.

2.
התובעים כולם העידו בפני
נו.

הנתבעים העידו אף הם.

כן העידו עדים נוספים מטעם הצדדים.

בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

3.
אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א.
נתבעת 1 –
dotomi inc

(להלן: "דוטומי ארה"ב") הינה חברה הרשומה בארה"ב, שהוקמה בשנת 2000.

ב.
נתבעת 2 – דוטומי בע"מ
, הוקמה בישראל בשנת 1999. מדובר בחברת הזנק שעסקה בפיתוח מוצר טכנולוגי, לפרסום אינטרנטי אישי, המאפשר להעביר מסרים שיווקיים אישיים, ישירות לגולשים, באמצעות באנרים פרסומיים (שטחי פרסום).

שמה הקודם של החברה –
usikmi

ltd
.


ג.
התובעים הועסקו בדוטומי ישראל כמפורט להלן:


1)
רונן אריאלי
– מחודש יולי 2000 עד אפריל 2001,


2)
שרון וולק
– מחודש אוגוסט 2000 עד סוף 2001, כמנהל


פיתוח.

3)
אלכס סלובידקר – מחודש יולי 2000 ועד אפריל 2001,


בתפקיד
oba oracle
.

4)
אלכסנדרה זוסמנובסקי – מחודש אוגוסט 2000 ועד


אפריל 2001 בתפקיד
billing manager
.
5)
גיל רוזנברג – מחודש אוגוסט 2000 ועד מאי 2001,

בתפקיד מעצב גרפי.

4.
במהלך שנת 2011 התפרסם בעיתונים מידע אודות עסקת מיזוג, בה נרכש המיזם שבו עסקה דוטומי ישראל, על ידי

valueclick
inc
.

בעקבות זאת פנה התובע רונן אריאלי
לנתבעים ושוחח איתם. חלק מהשיחות הוקלטו ויפורטו בהמשך.
ביום 21/3/12 פנו התובעים כולם במכתב לנשיא דוטומי ארה"ב (נספח 19 לתצהיר אריאלי).
משלא נענו דרישותיהם, הוגשה התביעה.

6.
במסגרת התביעה עתרו התובעים לסעד עיקרי ולסעדים חלופיים, כמפורט להלן:

"57.1.
ליתן סעד הצהרתי לפיו התובעים הם בעלי זכויות בדוטומי ארה"ב בהיותם בעלי זכות לקבל מניות אשר שרירה וקיימת, בהתאם לפירוט דלקמן:

57.1.1.
רונן – זכות לקבלת 4% ממניות דוטומי ארה"ב;
57.1.2.
שרון – זכות לקבל 2% ממניות דוטומי ארה"ב;
57.1.3.
אלכס – זכות לקבל 1% ממניות דוטומי ארה"ב;
57.1.4.
אלכסנדרה – זכות לקבל 0.5% ממניות דוטומי ארה"ב;
57.1.5.
גיל – זכות לקבל 0.5% ממניות דוטומי ארה"ב.

57.2.
לחלופין, ליתן סעד הצהרתי, כי הוצגו לתובעים על ידי הנתבעים, בפרט הנתבע מס' 3 (אייל), הנתבע מס' 4 (תמיר) והנתבע מס' 5 (יאיר), מצגי שווא ביחס לזכויות לקבל את המניות וכן הנתבעים לא גילו את מלוא הפרטים והתנאים בדבר דרך קבלת הזכויות המגיעות להם.

57.3.
ליתן סעד הצהרתי כי הנתבעים, בפרט הנתבע מס' 3 (אייל), הנתבע מס' 4 (תמיר) והנתבע מס' 5 (יאיר), הפרו את ההבטחות החוזיות שניתנו לתובעים באופן אישי תוך כדי הטעיתם, הצגת מצגי שווא והתנהגות בחוסר תום לב.

57.4.
ליתן סעד הצהרתי, כי הנתבעים, בפרט הנתבע מס' 3 (אייל), הנתבע מס' 4 (תמיר) והנתבע מס' 5 (יאיר), התרשלו באופן אישי בקיום ובשמירה על הזכויות התובעים הן על ידי רישום זכויותיהם, הן בעת ביצוע העברת הפעילות לארה"ב והן בעת הרכישה על ידי
valueclick
.

57.5.
ליתן סעד הצהרתי, כי הנתבע מס' 3 (אייל), הנתבע מס' 4 (תמיר) והנתבע מס' 5 (יאיר) התרשלו באופן אישי במילוי תפקידם כדירקטורים ונושאי משרה בכירים במיזם והפרו את חובת האמונים וחובת הזהירות שהם חבים מתוקף תפקידיהם במיזם".


7.
המערך ההסכמי
התובע שרון וולק
הציג מסמך תנאי העסקה חתום על ידי הנתבעת, מיום 31.8.00, בו נאמר:


"הנדון: תחילת העסקת עובד – חברת
usikmi


להלן אישור תחילת העסקתך בתאריך 15 אוקטובר 2000 בחברת

usikmi
.
בפגישה סוכמה משכורת בעלת הנתונים הבאים:
משכורת ברוטו 22,000 ₪ + ביטוח מנהלים (המכיל פיצויי פרישה, גמל ואובדן כושר עבודה) + קרן השתלמות + רכב + 18 ימי חופש החל משנת התעסוקה הראשונה. אנו נעניק גם בונוסים חד פעמיים בהתאם לעבודתך וגיוסי ההון שיבוצעו בחברה.
בנוסף, הובטחו לך אופציות בגובה 0.80% מהון המניות הראשוני של החברה.
דיון שכר הבא ייערך ב- 01 ינואר 2001" (ההדגשה הוספה)

התובע אלכס סלובידקר הציג מסמך תנאי העסקה חתום על ידי הנתבעת, מיום 19.6.00, בו נאמר:


"הנדון: תחילת העסקת עובד חברת
usikmi


להלן אישור תחילת העסקתך בתאריך 02 ביולי 2000 בחברת
usikmi
.
בפגישה סוכמה משכורת בעלת הנתונים הבאים:
משכורת ברוטו 17,000 ₪ + ביטוח מנהלים (המכיל פיצויי פרישה, גמל ואובדן כושר עבודה), קרן השתלמות + רכב + 16 ימי חופש החל משנת התעסוקה הראשונה, אנו נעניק גם בונוסים חד פעמיים בהתאם לעבודתך וגיוסי ההון שיבוצעו בחברה.
בנוסף, הובטחו לך אופציות בגובה 1% (אחוז אחד) מהון המניות הראשוני של החברה.
דיון שכר הבא ייערך ב- 01 בינואר 2001" (ההדגשה הוספה).

8.
התובע רונן אריאלי
הצהיר לגבי ההתחייבות בעל פה כלפיו, בתחילת עבודתו:

"על מנת לשכנע אותי לנטוש את מקום עבודתי ולהעתיק את מקום מגורי מהעיר חיפה לאזור המרכז, אייל הציע לי 15% מהון מניות המיזם. באותה העת, אייל החזיק ב- 85% מהון מניות המיזם.

לאחר מספר חודשים הצטרף למיזם תמיר, יזם בתחום ההיטק, שהיה מוכר לנו מפרוייקט קודם בחברת אורקה אינטרקטיב.

לאחר הצטרפותו של תמיר למיזם, פנו אליי תמיר ואייל באמצע שנת 2000, והבהירו לי כי לאור הצטרפותו של תמיר והשקעתו בחברה יש לבצע חלוקה מחדש של הזכויות במיזם ועל כן אאלץ להסתפק ב- 4% ממניות המיזם. לאחר סיכום תנאי העסקתי מול תמיר, שמונה למנכ"ל המיזם, נעתרתי לבקשת השניים.

יוטעם, כי מאחר שהייתי מהמייסדים הראשונים והבכירים במיזם, הסיכומים איתי נערכו בעל פה והיו מבוססים על האמון המלא בין המייסדים. בשום שלב לא נדרשתי לחתום על הסכמי העסקה בכתב". (ההדגשות הוספו)



לדברי רונן אריאלי
, במהלך תקופת ההעסקה שונה ההסכם:

"בסביבות פברואר 2001, או בסמוך לכך, תמיר ואייל ציינו בפני
כמה פעמים, שדירקטורים בחברה הביעו פליאה על כך שקיבלתי 4% ממניות החברה ושהם, תמיר ואייל, הגנו עלי וטענו שהזכויות הם לא רק בגלל יכולותי כמנהל מערכת וכמפתח ראשי במיזם, אלא גם בשל היותי אחד מהמייסדים. זמן מה לאחר מכן, פנה אלי תמיר וציין שיקל עליו מול הדירקטוריון אם אסכים כי הזכויות שלי במיזם יוגדרו כאופציות עם מחיר מימוש אפס. הוא הבטיח לי שמבחינתי אין שום הבדל ולא אפגע מכך. הוא הסביר לי שההבדל היחיד הוא שלא תהיה לי הזכות להשתתף בישיבות דירקטוריון, וממילא גם קודם לכן לא השתתפתי בישיבות הדירקטוריון". (ההדגשות הוספו)

9.
התובע גיל רוזנברג הצהיר כי כאחד העובדים הראשונים במיזם ועל מנת לשכנעו להצטרף למיזם, קיבל זכויות לרכישת מניות, בגובה 0.5% מהון המניות הראשוני של המיזם. לדבריו, קיבל על כך התחייבות בכתב אך המסמך לא נשמר.

10.
התובעת אלכסנדרה זוסמנובסקי הצהירה אף היא כי קיבלה "זכות לקבל מניות בשיעור 0.5% מהון המניות הראשוני של המיזם".

11.
עסקינן בתקופת "הבועה". כפי שהעידה דקלה רנן והעידו הנתבעים כולם. בתקופה זו חיזרו חברות ההזנק אחר עובדים מקצועיים.

הנתבעים אישרו בעדותם כי בכלל זאת, הוצעו אופציות לעובדים כדבר שבשגרה.

כך העיד אייל שיף:


"ש. הסיבה העיקרית שהצעתם תנאים יותר טובים זה כדי למשוך עובדים?

ת. כלל התעשייה של סטרטאפ שילמה משכורות יותר גבוהות מאשר חברות מכובדות ומשעממות.

ש. אפשר להגיד שאתם הצעתם אופציות מה שלא הציעו בחברות אחרות?

ת. נכון.

ש. וזה מפתה עובדים להצטרף אליכם?

ת. כן. אם הם מאמינים ברעיון של החברה".

12.
מהראיות עולה כי תוכנית האופציות של הנתבעת אשרה באופן סופי בשנים 2003/2004, לאחר שהתובעים כבר לא עבדו (כעולה מתצהיר קוך).
במועד שבו הוסכמו תנאי ההעסקה של התובעים ודובר איתם על מניות או אופציות, לא הייתה בחברה הנתבעת תכנית אופציות.

13.
סלע טענתם של התובעים, היא כי אין מדובר בהקצאת אופציות בחברה, כי אם במתן זכות לקבלת מניות בחברה.


כך נאמר בעניין זה בתצהירו של רונן אריאלי
:

"אייל הציע לי 15% מהון המניות במיזם".



ובהמשך:

"... אאלץ להסתפק ב- 4% ממניות המיזם".


התובע שרון וולק
הצהיר:

"קיבלתי זכויות לרכישת מניות במיזם".


הנטל להוכיח טענה זו של התובעים, מוטל על כתפיהם, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".


לאחר ששמענו את העדויות כולן ועיינו בחומר שבתיק, אנו קובעים שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.

נפרט טעמינו להלן.

14.


במסגרת כתב התביעה, טענו התובעים, כחטיבה אחת, כי אין מדובר במתן אופציות לרכישת מניות, אלא במתן זכויות לקבל



בעלות במניות החברה.

טענה זו עומדת בסתירה למסמך בכתב שנמסר לחלק מהתובעים ובו דובר במפורש על "אופציות בגובה..... מהון המניות הראשוני של החברה" (כעולה
מהמסמכים שהציגו התובעים שרון וולק
ואלכס סלובידקר)


התובעים גיל רוזנברג ואלכסנדרה זוסמנובסקי, העידו כי היו להם מסמכים דומים לאלה של וולק ו-סלובידקר ולכן יש להניח שהמינוח "אופציות" היה זהה.

15.
התובע רונן אריאלי
מודה במפורש בתצהירו כי אף אם בתחילת הדרך ניתנה לו הזכות לקבלת מניות בחברה, הרי שמאוחר יותר, בחודש פברואר 2011, הזכות הומרה לאופציות, כאמור בסעיף 25 לתצהירו:


"הזכויות שלי באחוזים יוגדרו כאופציות עם מחיר מימוש אפס".


אמנם מוסיף הוא וטוען שניתנה לו הבטחה כי "אין הבדל" בין מניות לבין אופציות, למעט זכות להשתתף בישיבות הנהלה, אך טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה.


נדגיש בעניין זה כי לא הוכחה טענת רונן אריאלי
, לפיה היה ממייסדי החברה.


ראשית, מי שנמנה על מייסדי החברה, ומוצעים לו 15% מהון המניות הראשוני של החברה, כטענתו, בלתי סביר לחלוטין שיסכים בסופו של דבר, להסתפק באופציות לרכישת 4% ממניות החברה בלבד.


שנית, מהראיות עלה כי רונן אריאלי
נמנה על עובדים הראשונים של המיזם, והיה בין העובדים השכירים הראשונים של החברה שהוקמה, ויתכן אף בעל תפקיד חשוב ביותר, אך לא הוכח שנמנה על מייסדי החברה.
העד אישר כי מעולם לא השתתף בישיבות דירקטוריון וכי לא הוזמן לכאלה.
עוד, אישר בעדותו שהנסיעה לחו"ל, שעליה דיבר בתצהירו, מומנה על ידי אייל שיף. כן אישר, בנוגע לשם החברה, כי התקיימה פגישה בנוכחות כל העובדים (ארבעה) וכי במהלכה התבקשו העובדים לחשוב על שם לחברה.

16.
במכתב שכתבו התובעים לנשיא דוטומי ארה"ב ביום 21/3/12, הודיעו על "מימוש האופציות".

להלן לשון המכתב:

"
re:
exercise notice of options to purchase shares in dotomi inc
.



...
1. the option holders, which were among the first employees of dotomi, were granted option for an unlimited period of time to purchase 9.5% of the initial share capital of the company, as follows …

2.
we hereby kindly inform you, that the option holders hereby provide to the company an exercise notice of the said option.

3.
please furnish to us the number of shares that each option holder is entitled to, accompanied by a duly executed and authorized share certificates of the said shares".

כעולה מלשון המכתב, אין בו טענה לעניין זכות לקבלת מניות, אלא מימוש אופציות לקבלת מניות.

17.
טענה נוספת לתובעים, כי בהסכם של העבודה יהודה כסיף (עובד של הנתבעת שהגיש נגדה תביעה, בין השאר לעניין אופציות. התביעה התבררה בהליך עב (תא) 7410/03 וניתן בה

פסק דין
ביום 19/2/07) הופיעה הפנייה לתכנית האופציות של החברה. מאידך, בהסכמה שלהם אין הפניה כזו ולכן, המסקנה המתבקשת לדעתם, היא כי להם הוקצו מניות ולא אופציות.

טענה זו של התובעים נדחית.


ראשית, בשני המסמכים שהוצגו על ידי התובעים וולק וסלובידקר, נאמר במפורש "אופציות". התובעים רוזנברג וזוסמנובסקי העידו שהיו להם הסכמים דומים.
טענת התובעים כמובא לעיל, סותרת מסמכים בכתב.

התובע אריאלי מודה במפורש בעדותו כי הזכות למניות, ככל שניתנה לו, הומרה מאוחר יותר לזכות לקבלת אופציות. לכן גם בעניינו לא הוכח שמדובר במניות אלא באופציות.



שנית, העובדה שבשנת 2003 נכתבה תכנית אופציות, מעידה על כך שהנתבעת היתה מעוניינת לתת לעובדים אופציות ולא מניות. לו היתה חפצה להעניק לתובעים או למי מהם מניות, לא היתה כל מניעה לכתוב זאת במסמכים שנמסרו להם.

18.
התובעים מסתמכים על דבריו של תמיר קוך בתצהירו:

"31.
חשוב להבהיר כי אמנם הוקצו מניות לטובת אופציות עבור עובדי החברה, אך עדיין לא גובשה וממילא לא אושרה תכנית אופציות כשהי על שנת 2003/2004.
32.
בין השנים 2000 עד 2003, אין בנמצא עובדים שקיבלו אופציות וזאת משום שטרם גובשה ואומצה תכנית אופציות.
33.
הקצאת המניות כבר בשנת 2001 נועדה לשם גיוס משקיעים עבור החברות בלבד".


עדות זו של מר קוך, עומדת בסתירה לטענות העד בחקירתו, כי לא רק שהתובעים כאן קיבלו אופציות ולא מניות, אלא שהבהיר לכל אחד מהם, בשיחה בעל פה, כי קבלת האופציות מותנית בקיומה של תכנית אופציות לחברה (טענה אשר כפי שיפורט להלן, לא הוכחה).


בתשובה, מפנים הנתבעים לנוסח מכתבי ההעסקה שנמסרו לחלק מהתובעים, בהם נכתב כי ניתנת לעובד "הבטחה לאופציות". לטענתם, כל שניתן לתובעים היא הבטחה לאופציות, המותנית בכך שתאושר תכנית אופציות לחברה, בשלב כשלהו בעתיד.

19.
אמירה זו של הנתבעים אמנם עולה מלשון המסמכים שהוצגו.
יחד עם זאת, משמעות הבטחה כזו, היא כי הנתבעת נתנה בידי התובעים התחייבות שהיא למעשה ריקה מתוכן. מתן הבטחה לאופציות, ללא שמונחת לצידה התחייבות של החברה לעריכת תכנית אופציות, אין בה כל ממש.
המקום לדון בכך הוא בדיון בשאלת תום הלב של הנתבעים, בעת עריכת הסכם העבודה עם התובעים.

20.
מכל מקום יש לקבוע בבירור כי אין בעדות זו של תמיר קוך כדי ליצור התחייבות "יש מאין" של הנתבעת, להענקת מניות לתובעים, התחייבות שאין לה כל תימוכים בחומר הראיות.

21.
התובעים הגישו חוות דעת של מומחה מר דותן בר נוי.

בחוות הדעת נאמר כי בהעדר תוכנית אופציות קיימת, סביר כי בחברת הזנק צעירה, יינתנו כל האחוזים במניות ו/או אופציות, במקשה אחת וללא מנגנון צבירה מסוים.

עוד נאמר בחוות הדעת, כי בחברות הזנק לעיתים נעשה שימוש במונח "אופציות" במקום במונח מניות, למרות שהכוונה לזכויות בהון החברה.


המומחה לא נחקר בחקירה נגדית על האמור בחוות הדעת.

על אף זאת, אנו סבורים שאין בחוות הדעת כדי לסייע לתובעים להוכיח את טענותיהם.

ראשית, המומחה אינו מתייחס לחברה הנתבעת ולהעסקת התובעים על ידה. המומחה מתייחס לכלל חברות ההזנק ולא לחברה ספציפית. המומחה מרבה להשתמש במונחים כלליים ולא ספציפיים לנתבעת.
כך לטענתו:
"סביר כי במסגרת מו"מ מול העובד בחברת הזנק צעירה, לא יציינו בפני
העובד את מחיר המימוש..."

וכן:
"כאשר מדובר בחברת הזנק קטנה בראשית דרכה, תיתכן הקצאת זכויות ללא מועד מימוש".

שנית, התובעים טוענים להסכם בינם לבין הנתבעת. על פי דיני החוזים, הסכם יפורש על פי האמור בו וכן על פי אומד דעת הצדדים. הצדדים העידו בפני
נו. עלינו ללמוד על אומד דעתם, מלשון המסמכים שהוצגו וכן מהעדויות. חוות הדעת אינה יכולה לבוא אלא כסיוע, לצורך הגעה לחקר אומד דעתם של הצדדים.

מאותם מילים בודדות של התובעים "הבטחה" "מניות" מבקשים הם ללמוד שניתנו להם מניות, בפועל, בשעורים בהם הם נוקבים. כל זאת שעה שלא הובאה ולו ראיה אחת לטענה זו של התובעים ושעה שהטענה נסתרת במפורש בשני המסמכים שהוצגו, בהם נרשם במפורש "הבטחה לאופציות" ולא מעבר לכך.




22.
הסדר של הענקת אופציות לעובדים הינו הסדר מקובל בחברות הזנק.

כך נאמר בעניין ע"ע (ארצי) 182/07 מיקרוסופט ישראל נ' גרושקה (מיום 21.8.07):

"18.
הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הוא אפשרי והוא נפוץ בעיקר בעולם ההיי-טק. הסדר שכזה נועד להעניק לעובד הטבה כלכלית תוך יצירת זיקה בינו לבין מקום עבודתו לאורך זמן. הסדר שכזה הוא תנאי מתנאי הסכם ההעסקה של העובד ועיקרו הוא מתן לעובד לרכוש מניות בחברה המעסיקה במחיר קבוע ובכפוף לתנאים כאלה ואחרים. תנאי האופציה הם מעיקרו של דבר ופירוט התנאים הוא חיוני. כך, למשל, יש לקבוע מהי כמות המניות המוקצית לעובד במסגרת האופציה, מה המחיר שעל העובד לשלם עבור המניה והאם מתן האופציה מותנה בתנאים מיוחדים כגון – תקופת עבודה מינימלית אצל המעסיק או הצלחה בעבודה או כל תנאי אחר. תכנית למתן אופציה לעובדים לרכוש מניות בחברה המעסיקה אינה עניין של מה בכך והיא טעונה לא רק החלטה מוסכמת של הנהלת החברה המעסיקה אלא גם טעונה פירוט והבהרה לגבי תנאיה. לא הרי תכנית אופציה בחברה פלונית כהרי תכנית אופציה בחברה אלמונית וכל מעסיק משרטט לעצמו את מסגרת התכנית על פי צרכיו, מטרותיו ויכולותיו.

19.
תכנית של אופציה להענקת מניות לעובד יכולה לבוא לידי ביטוי בחוזה העבודה ויכולה גם לבוא לידי ביטוי במסמך נפרד החיצוני לחוזה העבודה. קיומה של תכנית שכזו, היקפה ותנאיה יילמדו מן המקור המשפטי ממנו נולדה מן הראיות הנוגעות לדבר ומכלל נסיבות העניין".

23.
כפי שפורט ארוכות בשורה של פסקי דין, ההסדר של מתן אופציות לעובדים נותן מענה לסוגיית המס שבו יש לחייב עובד בגין הכנסה מעבודה.

הסעד שלו עותרים התובעים בכתב התביעה המתוקן, לקבוע כי הם בעלי זכויות בנתבעות, אינה עולה בקנה אחד עם היותם של התובעים עובדים בחברה.


כאמור, לא הוכח שרונן אריאלי
היה אחד ממייסדי החברה. ודאי שלא הוכח כך ביחס לתובעים האחרים, אשר אין חולק כי היו עובדים מן המניין.

24.
על כל אלה נוסיף, כי התנהלות התובעים במהלך תקופת העבודה ולאחר סיומה, ועד להגשת התביעה, תומכת אף היא בטענת הנתבעות, כי אין מדובר בבעלות במניות, כפי שטוענים התובעים.


אף לו היינו שוקלים בחיוב את טענת התובע רונן אריאלי
(והוא בלבד) כי הוענקה לו זכות במניות הנתבעת, ולא זכות לקבלת אופציות, הרי שלא הייתה פניה כלשהי לנתבעות למימוש הזכות, אלא לראשונה בשנת 2012.

נדון בכך בהרחבה בעת דיון בשאלת ההתיישנות.

אולם לא נוכל להתעלם מחלוף הזמן, גם כמצביע על כך שלא ניתנה כל התחייבות למניות אלא, לכל היותר, התחייבות לאופציות.

25.
סוף דבר, הסעד העיקרי לו עתרו התובעים – לקבוע כי הם "בעלי זכויות בדוטומי ארה"ב בהיותם בעלי זכות לקבל מניות" בחברה הנתבעת, נדחה.


התובעים הוכיחו כי בשנים
2000 ו- 2001 הוענקה לכל אחד מהם הבטחה לקבלת אופציות לרכישת מניות, כל אחד לפי חלקו הנטען. לא הוכח מעבר לכך.

26.
נדון להלן בשאלה האם יש לתובעים או למי מהם זכות לממש את האופציות שהוענקו להם.

27.
לטענת הנתבעים, נאמר לתובעים על ידי תמיר קוך ואייל שיף, כי ההבטחה לאופציות כפופה לגיבוש ואישור תוכנית אופציות מפורטת.

עדותם זו נתמכת בעדות דיקלה רנן, שעבדה בחברה באותה תקופה בה עבדו התובעים. כך אמרה:


"ש. איך הבהירו לך שזה יהיה רק במסגרת תוכנית אופציות?

ת. בראיון העבודה נסגרה איתי משכורת והתנאים ושאני אקבל אופציות בכפוף לתוכנית אופציות שתהיה


ש. זה נרשם גם בחוזה העבודה שלך?
ת. אני לא זוכרת, לקח זמן. זו היתה ממש התחלה ולקח זמן לגבש את הדברים. כל הזמן נאמר שזה בכפוף ושזה דורש מס' שנות עבודה בחברה כדי שבאמת האופציות יהפכו לברקזיט ואפשר יהיה לממש אותן.

ש. אמרו לך מה תהיה תקופת הווסטינג?
ת. אמרו בכפוף לתוכנית אופציות ומה שדובר עליו זה ארבע שנים. כל שנה רבע מהכמות.... זה אמרו לי בראיון העבודה. תמיר אמר. שניהם ראיינו אותי ותמיר אמר".


כפי שנקבע בפסיקה, הכפפת הזכות לאופציות בקיומה של תוכנית אופציות של החברה, הינה בבחינת תנאי מתלה, כקבוע בחוק החוזים.

28.
על פי עדות התובעים, מעבר להקצאת אופציות לא נאמר להם דבר, לא לעניין התניית הזכות בקיומה של תכנית אופציות וכן לא לעניין משך הזמן שבו יוכלו לממש את האופציות.


התובע אלכס סלובידקר העיד:


"ש. האם תמיר אמר לך במפורש שהאופציות שהוא נותן לך הם בלתי מוגבלות בזמן?

ת. לא דיברנו על זה בכלל".


התובעת אלכסנדרה זוסמנובסקי העידה:


"ש. האם אי פעם נאמר לך על ידי אייל או תמיר שהאופציות או
הזכויות הן בלתי מוגבלות בזמן?

ת. לא נאמר לי במילים האלה, אבל גם לא נאמר שהם מוגבלים בזמן".


לטענת התובעים, האחריות לכך שהתוכנית לקבלת אופציות לא סויגה בתנאים, נזקפת לחובת הנתבעת.

בעניין זה מפנים לפסק הדין תע"א (תא) 10507/07 גפני נ' נצבא החזקות 1995 בע"מ (מיום 7.4.11) בו נקבע כי שעה שלא נקצב מועד מימוש בכתבי אופציה שניתנו לעובד, הרי שהעובד רשאי לממשם בכל עת.


עוד טענו כי את כל הפרטים החסרים, ניתן להשלים מכח הלכות תום הלב.

בעניין זה הפנו לפסק הדין רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור (מיום 24.9.01) בו נקבע:

"במשפטנו הכלל הוא שהיעדר מסוימות לא ישמש עילה לצד לחוזה להשתחרר מחיוב שנטל על עצמו מתוך גמירת דעת אם ניתן לתת לחיוב פירוש נאות המאפשר לקיימו, ובאין אפשרות כזאת, אם ניתן להשלימו על יסוד מנגנוני השלמה הקבועים בחוק ובפסיקה. לא זו אף זו, אלא שבהתקיים גמירת דעת, הרי שבמקום שהיעדר
המסוימות מונע את אכיפת החיוב יינתן חלף סעד האכיפה סעד של פיצויים. ראו, למשל ע"א 108/84 סתם נ' אברהם מרקוביץ - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ (9), בע"מ 766".

29.
לאחר ששמענו את העדויות כולן, אנו קובעים כי הנתבעים לא הוכיחו שאמרו לתובעים, בעל פה, כי הזכות לקבלת אופציות כפופה לתכנית אופציות שתגובש בעתיד.

טענה זו של הנתבעים נתמכת אמנם בעדותה של דקלה רנן, כמובא לעיל, אך נסתרת לחלוטין בעדויות התובעים. בנוסף, הטענה אינה מופיעה במסמכים בכתב שנמסרו לשניים מהתובעים.

מסקנתנו היא כי למעט התחייבות למתן אופציות, לא נאמר לתובעים דבר.

30.
על אף מסקנה זו, איננו מקבלים את טענת התובעים לפיה ניתן "להשלים" את הפרטים החסרים באופן שיאפשר מימוש האופציות בשנת 2012, למעלה מעשר שנים לאחר שניתנו.


ראשית, ההסכם עם התובעים הינו חסר מסוימות לחלוטין. למעט האמירה כי ניתנת הבטחה לאופציות, לא נאמר דבר. לא לעניין הכפפה לתוכנית אופציות בחברה, לעניין מועד המימוש ועוד ועוד תניות המחוייבות להיות בהסכם אופציות בר אכיפה.

ראו לעניין זה בספרו של עו"ד שמעון לביא "החברה, תגמול מנהלים ועובדים במכשירים הוניים" (הוצאת כרמל, 2007) בעמ' 222.


שנית, אין חולק כי זכות לאופציות תלויה בקיומה של תוכנית אופציות מאושרת כדין (

פסק דין
גרושקה לעיל). תוכנית האופציות של הנתבעות גובשה בשנים 2003/2004. לא נטען ולא הוכח קיומה של תכנית אחרת.
בהתאם לתוכנית זו, מועד המימוש חלף זמן רב לפני שנשלחה הודעת התובעים בשנת 2012.
לכן, מכח
תוכנית האופציות שהתקבלה בחברה בסופו של דבר, התובעים אינם זכאים למימוש האופציות.


שלישית, בעניין גפני כמובא לעיל, שם נקבע כי בהיעדר הגבלת זמן למימוש האופציות, רשאי העובד לממשן בכל עת, הסתמך בית הדין על כך שהחברה היתה מודעת לאפשרות קציבת מועדי מימוש וכי קבעה תניה בנושא זה בהסכם אחר שערכה באותה עת.
מכאן למד בית הדין שהשתיקה בהסכם העבודה מול התובע, בענין מועד המימוש, משמעה שהחברה החליטה באופן מודע שלא לקצוב את מועד המימוש.

עוד, נקבע בפסק הדין שם, כי החברה דיווחה בדוחות הכספיים שהתובע זכאי למימוש כתבי אופציה שעמדו לרשותו. אף עובדה זו עמדה בבסיס הקביעה בפסק הדין.

כל הנ"ל לא מתקיים בענייננו.

31.
עוד ובנוסף, מפנים הנתבעים להוראות סעיף 41 לחוק החוזים בו נקבע:
1

"חייב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת חוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש".


בענייננו, האופציות הוענקו לתובעים בשנת 2000 ו- 2001 ואילו המימוש היה בשנת 2012.

אין ספק שמדובר בפרק זמן העולה מעל ומעבר לכל פרק זמן סביר.


טענת התובעים, בסיכומי המשיבה, כי "הובהר להם כי בזמן אירוע אקזיט הנתבעים ידאגו להבטיח את זכויותיהם במיזם" (סעיף 25 לסיכומי התשובה), נטענה לראשונה בסיכומי המשיבה וממילא לא הוכחה.

32.
מסקנת האמור היא כי אף שהתובעים הוכיחו כי לכל אחד מהם ניתנה התחייבות להענקת אופציות בנתבעת, הרי שהזכות ניתנה באופן בסיסי ביותר, ללא פירוט מינימלי נדרש.
בנוסף, התובעים לא השתמשו בזכות שניתנה להם, בתוך פרק זמן סביר ולא מימשו את האופציות אלא בחלוף למעלה מעשר שנים מהמועד שניתנו.

33.
התיישנות


נדון להלן בטענת ההתיישנות.

נקודת המוצא לדיוננו היא כי הזכות הוענקה לכל אחד מהתובעים בשנת 2000, עת החל לעבוד, ואילו הפנייה הראשונה למימוש הזכות הייתה בשנת 2012.

34.
הזכות לקבלת

פסק דין
הצהרתי בדבר בעלות במניות הנתבעת, התיישנה זה מכבר.

בעניין זה נקבע ע"א 8376/10 חברת מוניות הטייסים בע"מ נ' מיכאל סילקו (מיום 21.5.13):


"בית משפט זה קבע לא אחרת כי חוק ההתיישנות חל גם על תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר בעלות המניות ועל תובענה למתן צו עשה לתיקון מרשם כבעלי מניות...".



על תביעה ליתן הצהרה בדבר בעלות במניות או מתן צו עשה להרשם כבעל מניות, חלים דיני ההתיישנות. תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק היא שבע שנים.

35.
כפי שנקבע בעניין מוניות הטייסים הנ"ל, המועד שממנו ואילך מתחיל מירוץ ההתיישנות, הוא:
"המועד שחל ממנו התקיימו העובדות החיוניות לביסוס עילה קונקרטית, אשר יש בה, אילו הייתה מוגשת התובענה באותו המועד והעובדות הנטענות בה היו מוכחות, כדי לזכות את התובע כסעד המבוקש"
.


יישום האמור על ענייננו מעלה כי המועד שממנו ואילך החלה להימנות תקופת ההתיישנות, הוא מועד הענקת הזכות בשנים 2000 ו- 2001.
ראו לעניין זה ע"א 630/90
רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד בע"מ
, פ"ד מה(ז)
365, ע"א 5187/01
ברנע נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1)545, כמובא בסיכומי הנתבעים.

36.
בסיכומי התשובה, הפנו התובעים לאמור בחוות דעת המומחה מטעמם, לעניין מחיר המימוש (הנעדר מההסכמים עם התובעים).

על פי האמור בחוות דעת המומחה,
כאשר מדובר בחברת הזנק צעירה, לרוב לא יציינו בפני
העובדים את מחיר המימוש של האופציות שקיבל, שכן עדיין לא נקבע מחיר כזה. נאמר עוד כי מחיר המימוש נקבע לרוב ביחד עם השקעה משמעותית של גורם כלשהו, המתבצעת לרוב בשלב מאוחר יותר.

בעניין זה טוענים התובעים (סעיף 30 לסיכומי התשובה):


"
בענייננו, התובעים לא טענו שקיבלו מניות הניתנות לרישום ואין מחלוקת כי לא ניתן היה לרשום את זכויות התובעים במרשם החברות בשנת 2001. ודוק, התכלית שלשמה כונו הזכויות בהון המיזם "אופציות" ולא "מניות" הייתה כדי להימנע מחיוב מס מיידי, ואילו רישום זכויות התובעים כמניות במרשם החברות היה יוצר חיוב מס מיידי (ראו לעניין זה סעיף 3.6 לחוות דעת המומחה). מתן הזכויות בדרך של אופציה משמעותו שביום שבו במקרה שלנו ישולם הערך הנקוב של המניה, הזכות תהיה ניתנת לרישום כמניה ובאותו הרגע יחול אירוע מס בגובה שווי המניה שקיבל. מכיוון שאירוע תשלום הערך הנקוב מתבצע

בו בעת עם אירוע האקזיט, הרי שלעובד יש את המשאבים הכספיים לשלם את המס תוך כספי האקזיט. וזאת להבדיל מהמועד שבו ניתנה לו הזכות המקורית
. במאמר מוסגר, ברור שכל התקופה שהעובד החזיק זכות ולא מניה, לא ניתן היה לרשום את זכותו מחד גיסא ומאידך גיסא, לא היו לעובד זכויות הצבעה באסיפה הכללית של החברה". (ההדגשה הוספה)


מכאן, מבקשים התובעים ללמוד כי המועד הראשון שבו ניתן היה לדרוש את רישום הזכויות היה בסמוך למועד שבו נעשתה השקעה בחברה, בשנת 2012, מועד שבו אכן פנו לנתבעת והודיעו על רצונם לממש את הזכות. לטענתם, רק אז ניתן היה לראשונה לדרוש את מימוש הזכות ומרגע שנתקלו בסירוב, חל מירוץ ההתיישנות.

37.
איננו מקבלים את טענת התובעים. על פי אותו היגיון, לו הנתבעות היו מגייסות כספים בעוד עשרים שנה, הייתה קמה לתובעים זכות לממש את ההתחייבות כלפיהם משנת 2000, בעוד עשרים שנה ועוד שבע שנים לאחר מכן. אין בכך כל היגיון.


זאת ועוד. המומחה מייחס לצדדים – לתובעים ולנתבעות, הנחות שלא הוסכמו ביניהם כלל. כך, טוען שהתשלום עבור הקצאת המניות, היה אמור להתבצע מההשקעה שתכנס לחברה. מדובר בטענה עובדתית שהיא פרי של הסכמה בין העובד למעביד. הסכמה כזו לא הייתה והתובעים כלל לא טוענים לה.

על פי אותו היגיון ניתן לומר שהזכות קמה בכל פעם שבה תכנס השקעה לחברה. מדוע דווקא בהשקעה הראשונה? ואם כך הדבר, הרי שאין לדבר סוף.

38.
סיכומו של דבר, התביעה העיקרית שעניינה זכות במניות החברה, התיישנה.

בנוסף, התיישנה גם הזכות לקבלת אופציות בחברה, אשר מועד ההתיישנות לגביה הוא החל ממועד הענקת הזכות לעובדים, בשנים 2000 ו- 2001.

39.
בסיכומי התובעים טענו לכך שהוטעו לחשוב כי המיזם נסגר ולכן חלות בעניינם הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

נתייחס להלן לעובדות הנוגעות לידיעה של כל אחד מהתובעים אודות הקורה עם הנתבעת, במהלך התקופה מסיום העסקתם שנת 2001 ועד למשלוח הדרישה בשנת 2012.


הנתבעת הוכיחה כי פעילותה לא הופסקה לאורך השנים וכי ידיעות בעניינה התפרסמו לאורך השנים בעיתונות. בעניין זה צרפה מאמרים מעיתון הארץ משנת 2004.


התובע רונן אריאלי
נשאל על כך והשיב שהוא סבר שהחברה נסגרה, שכן בשנת 2003 נקרא למשרדי החברה להסדיר חוב בעניין נזקים לרכב ולדבריו, לאחר מכן, לטענתו, הפסיק לראות באנרים
של החברה ולכן:

"
הנחתי שקרה להם כמו שקרה להרבה חברות. זה המקרה הסביר. 95% מהחברות מגיעות למצבים האלה".


עוד אישר שלמד על עסקת המיזוג שערכה הנתבעת, מהרדיו, ולאחר מכן החל לבדוק במסמכים.


מעדותו עלה באופן ברור ומפורש כי לא הייתה כל מניעה שיבדוק, קודם לשנת 2012 אודות החברה, פעילותה ומצבה. אין מדובר בעובדות שנסתרו מעיניו של התובע ואשר לא יכול היה, בחיפוש פשוט באינטרנט, לגלותן קודם לשנת 2012.

40.
ולגבי התובעים האחרים, מעדותם עולה שלא היו בטוחים אם החברה נסגרה אם לאו. מכל מקום, לא בדקו ולא חקרו בעניין זה כלל, אף שלא הייתה כל מניעה שיעשו כן.

41.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי על מנת לעמוד בתנאים שבסעיף, יש להוכיח ארבעה תנאים מצטברים:
א. קיומן של עובדות שנעלמו מעיני התובע.
ב. העובדות הן מהותיות לעילת התביעה.
ג. העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו.
ד. לא היה בכוחו של התובע למנוע אותן סיבות, אף בנוקטו בזהירות סבירה.


בפסיקה נקבע כי אמת המידה
לבחינת תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, היא אמת מידה אובייקטיבית. ע"א 244/81
פתאל נ' קופ"ח
, פ"ד לח(3)673.

42.
לאחר ששמענו את התובעים כולם ובמיוחד את התובע רונן אריאלי
, אנו קובעים שלא הייתה כל מניעה לבדוק ולהתעניין במצבן של החברות, קודם לשנת 2012. לו התובעים היו עושים כן, היו מגלים את המצב לאשורו.


ודוק, עסקינן באנשי הייטק אשר השימוש בכלי החיפוש באינטרנט הוא לחם חוקם. לא ניתן לקבל טענה של התובעים כי לא יכולים הם לבדוק את מצבה של הנתבעת קודם לשנת 2012. בהקשר זה, היכולת של התובעים לבחון את המצב לאשורו, עולה על היכולת של האדם הסביר לעשות כן.

43.
תקופת ההתיישנות חלפה גם בכל הנוגע לסעדים החלופיים שבכתב התביעה.

הטענה לחוסר תום לב, להפרת חובת אמון ועוד טענות כנטען בכתב התביעה, מתייחסת לשנות העבודה של התובעים בחברה, בשנים 2000 ו- 2001 ולכן חלה עליה התישנות.

44.
סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה נדחית.


התביעה העיקרית שעניינה הצהרה כי התובעים הינם בעלי זכויות לקבל מניות בנתבעות או מי מהן, נדחית הן לגופו של עניין והן מחמת התישנות.


התביעה לסעדים חלופיים נדחית מחמת התישנות.

45.
נוכח קביעתנו זו, לא מצאנו לנכון להכנס לעובי הקורה בשאלה האם הנתבעים או מי מהם באופן אישי, חייבים בחבות כלשהי כלפי התובעים, כפי שנטען בסעיפים 57.2 עד 57.5 לכתב התביעה.
די אם נציין כי במסגרת הסיכומים התובעים זנחו את הטענה לחבות אישית של הנתבעים.

46.
לעניין הוצאות משפט, נתנו דעתנו לאלה:


א.
התביעה הוגשה בשנת 2013 בגין תקופת עבודה שהסתיימה בשנת 2011.

ב.
התביעה הוגשה נגד הנתבעים 3-5 באופן אישי, כאשר בסופו של דבר הטענה לחבות אישית נזנחה על ידי התובעים, וממילא חלה התיישנות על התביעה נגדם.


ג.
הנתבעים 3-5, שנתבעו באופן אישי, נאלצו להגיע לישראל לצורך הדיון.

ד.
מדובר בהליך ארוך וסבוך, שהחל בבית המשפט המחוזי, הועבר לבית הדין לעבודה, התנהלו בו הליכי גילוי מסמכים נרחבים ונשמעו עדויות רבות.

47.
בשים לב לכל אלה אנו קובעים כי התובעים ביחד ולחוד, ישלמו לכל הנתבעים ביחד, הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, 12/4/18 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






נציג עובדים מר כהנא

הדס יהלום
, סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר קירשנר








פה בית דין אזורי לעבודה 54046-05/13 רונן אריאלי, שרון וולק, אלכס סלובידקר ואח' נ' dotomi inc, דוטומי בע"מ, אייל שיף ואח' (פורסם ב-ֽ 12/04/2018)