פסקי דין על הדר דנוס | פסקי דין על דן אסתיכנגי

67465-12/15 תאק     04/05/2018




תאק 67465-12/15 הדר דנוס נ' דן אסתיכנגי








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 67465-12-15 דנוס נ' אסתיכנגי





לפני
כבוד השופטת
מיכל שרביט

ה
תובעת
הדר דנוס
על-ידי ב"כ עו"ד ניר יאיר


נגד

ה
נתבע
דן אסתיכנגי
על-ידי ב"כ עו"ד גיורא דבל




פסק דין


1.
התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב של הנתבע כלפיה בסך של 153,804 ₪. הנתבע הודה בחובו זה בניכוי סכומים ששולמו לטענתו בסך נומינלי כולל של 14,200 ₪; אלא שטענתו היא כי להבטחת אותו החוב ניתנו שני שיקים של אשתו, האחד על סך 80,000 ₪ והשני על סך 29,500 ₪, ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצועם, ולאחר שהתנגדות שהוגשה נדחתה, הוא משלם חלק זה של חובו לתובעת. על יסוד טענות הנתבע כי מדובר בכפל הליכים שעלול להביא למצב בו יחויב פעמיים בגין אותו החוב ניתנה לנתבע רשות להתגונן אך ביחס לסכום שנטען כי שולם במזומן (14,200 ₪) וביחס לסכום שני השיקים של אשתו (בסך נומינלי של 109,500 ₪). לגבי יתרת הזכות נקבע כי התובעת זכאית ל

פסק דין
לטובתה (החלטה מיום 27.10.16).

2.
נוכח האמור נותר להכריע בגדרי

פסק דין
זה אך בשאלת התשלום במזומן בסך 14,200 ₪ ובשאלת כפל ההליכים הנטען ביחס לשיקים בסך 109,500 ₪. קודם שאפנה לכך אפרוש בקצרה את עיקרי העובדות.

תמצית העובדות

3.
התובעת ובעלה רכשו דירת מגורים שזקוקה הייתה לשיפוץ. בין הצדדים נחתם ביום 12.3.15 הסכם לביצוע עבודות שיפוץ ואספקת חומרים (למעט כלים סניטריים, קרמיקה, מטבח, שיש, אלומיניום וכו') על-ידי הנתבע תמורת סך של 65,000 ₪ בתוספת מע"מ (נספח ב' לתצהיר התובעת). הגם שבהסכם סוכם על מועדי ביצוע תשלומים על-פי התקדמות העבודה אין חולק כי לנתבע הוקדמו תשלומים מעבר לקצב ההתקדמות וכן התובעת שילמה לו סכומים נוספים עד שנוצר מצב בו דווקא לנתבע נוצר חוב כספי כלפי התובעת. הנתבע הסביר בעדותו כי באותה עת נקלע לבעיית תזרים מזומנים ועל כן הציע לתובעת כי תשלם לו סכומי כסף, אף מעבר לעלות הציוד שהיה עליה לרכוש בעצמה (כגון: כלים סניטריים, קרמיקה, דלתות וכו'), ובתמורה יספק לה את הציוד וכן רווח כספי נוסף על הסכומים ששילמה. הנתבע מודה כי לא הצליח לעמוד בהתחייבותו זו להשבת ההלוואה שניתנה לו ולהשלמת ביצוע העבודות שלטענתו היקפן גדל עם התקדמות העבודה (סעיפים 7-4 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 6 ש' 17-11 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.16). על כן ביום 19.5.15 חתם הנתבע על ארבעה תצהירים שלטענתו משקפים את מצב ההתחשבנות הכוללת באותה העת בין הצדדים (סעיף 9 לתצהיר הנתבע). בעדותה התובעת אישרה כי קיבלה את ארבעת התצהירים האמורים באותו המועד, קראה אותם ומה שהיה כתוב בהם היה מקובל עליה (עמ' 12 ש' 29-24 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17). למעשה תביעתה שלפניי היא לתשלום הסכומים הנקובים באותם התצהירים (סך של 114,600 שבסעיף 4 לתצהיר הראשון; סך של 6,000 ₪ שבסעיף 6 לתצהיר השלישי; וסך של 33,204 ₪ הנזכר בסעיף 6 לתצהיר הרביעי, ובסה"כ סכום התביעה עומד על 153,804 ₪ - סעיף 32 לכתב התביעה וסעיף 34 לתצהיר התובעת). מכאן שהבסיס לדיון הוא ארבעת תצהירי הנתבע האמורים ונוכח חשיבותם למחלוקת שנותרה בין הצדדים אביא להלן את הסעיפים הרלבנטיים בהם (נספחים ד'-ז' לתצהיר התובעת).

3.1.
בתצהיר הראשון (נספח ד') אישר הנתבע בסעיף 3 כי קיבל מן התובעת שני שיקים שכובדו, האחד על סך 33,000 ₪ והשני על סך 39,000 ₪, בגין ביצוע העבודות בדירה. בגדרי סעיף 4 אישר הנתבע כי קיבל סכום נוסף של 42,600 ₪, כך שבעקבות ביטול העסקה התחייב להחזיר בסה"כ 114,600 ₪ לפי הפירוט שבסעיפים 6-5:

"
5.
עד כה החזרתי לה"ה דנוס על חשבון הסכום הנ"ל את הסך 10,000 ₪, את הסך 3,400 ₪ ואת הסך 800 ₪.

6.
את יתרת הסכום שעלי להחזיר, לאחר ניכוי הסכום שכבר החזרתי, הנני מתחייב להעביר לידי ה"ה דנוס בשלושה תשלומים:

א.
שליש מהסכום ביום 3.6.15.

ב.
שליש מהסכום ביום 19.6.15.

ג.
שליש מהסכום ביום 25.6.15.
"

3.2.
בתצהיר השני (נספח ה') הנתבע הצהיר בסעיף 3 כי "
שיקים שנמסרו לי מה"ה דנוס ואשר טרם כובדו ו/או בוטלו הינם באחריותי המלאה בגין כל טענה ו/או תביעה ואני מתחייב להחזירם לידיהם
."; ובסעיף 4 "
כנגד הצהרתי הנ"ל התחייבו ה"ה דנוס להשיב לי, עם סיום העבודות בתאריך המפורט בתצהירים עליהם חתמתי היום, שני שיקים לבטחון שהפקדתי בידיהם, מיד עם סיום העבודות
."

3.3.
בתצהיר השלישי (נספח ו') התחייב הנתבע לספק את החומרים המפורטים בתצהיר הרביעי ולהרכיבם בדירה עד יום 7.6.15 (סעיף 4). נוכח העיכוב בביצוע העבודות התחייב הנתבע "
בגין האיחור הקודם אשלם לה"ה דנוס 6,000 (ששת אלפים) ₪ עבור דמי השכירות שנאלצו לשלם
." (סעיף 6); וכן נטל על עצמו התחייבות לפיצוי בגין כל יום של איחור מעבר ליום 7.6.15 (סעיף 5).

3.4.
בתצהיר הרביעי (נספח ז') מצוין כי על אף שבהסכם המקורי היה על הנתבע לבצע את העבודות ללא קניית חומרים כלשהם, הרי ש"... [ ]
בעקבות הגדלת העסקה ובשל עיכוב בביצוע העבודה שחלקו באשמתי ומנגד עיכוב בתשלומים, ובהמשך להסכם עם הגב' הדר דנוס
, רכשתי את החומרים שלהלן על חשבוני והנני מתחייב לספקם ולהרכיבם ולבצע את העבודות המפורטות להלן לא יאוחר מהיום המוסכם למסירת הדירה כפי שהוא מופיע בתצהיר האחר, וזאת ללא תשלום נוסף בגינם מצד ה"ה דנוס
..." (סעיף 4). בסעיף 5 מפורטים החומרים והעבודות בקשר אליהם, כאשר "
סה"כ שווי החומרים והעבודות הנ"ל הינו 28,380 ₪ בצירוף מע"מ
", היינו, 33,204 ₪ (סעיף 6).

על יסוד האמור אפנה לדון בשתי טענות ההגנה של הנתבע.

תשלום סכומים במזומן בסך כולל של 14,200 ₪

4.
לכתחילה התובעת הכחישה בתצהירה תשלום סכומים במזומן על-ידי הנתבע כאשר לטענתה "
הנתבע לא שילם לי דבר 'במזומן'. לא מיניי ואף לא מקצתיי. לא סתם הנתבע לא פירט בתצהיריו מתי נתן לי כסף במזומן, איך נתן, ולא החתים אותי עם שום מסמך כי 'שילם' לי לכאורה סכום כסף כלשהוא. בשלוש מילים אטען כי: הנתבע פשוט משקר
." (סעיפים 39-37 לתצהיר התובעת). אלא שבעדותה שינתה והודתה כי קיבלה חזרה כסף במזומן מן הנתבע בסך כולל של 14,300 ₪ (עמ' 12 ש' 6-1 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17). התובעת הבהירה כי "
בתקופה שהוא עדיין עבד אצלי הוא נתן לי את הכספים האלה, ביקשתי ממנו בגלל שהבנק לא נתן לי, לא כובדו השיקים שלי, אמרתי תביא לפחות 3,000 ₪ לעזור לבן שלי בשכירות או עוד כאלה כספים קטנים שזה הצטרף ל-14,000 ₪ והוא זוכר את זה יפה מאוד
." (שם בש' 21-18). בהתאם בתצהיר הראשון של הנתבע (נספח ד') פורטו בסעיף 5 לעיל סכומים שהחזיר הנתבע לתובעת במזומן ­- 10,000 ₪, 3,400 ₪ ו-800 ₪ המצטברים לסכום כולל של 14,200 ₪. צודק אם כן ב"כ התובעת בסיכומיו כי עדותה של התובעת התייחסה לסכומים ששולמו לה בטרם בוטלה העסקה בין הצדדים וקודם לחתימת הנתבע על ארבעת תצהיריו. אולם כפי שנכתב מפורשות בתצהיר הראשון מסכום החוב הכולל בו הודה הנתבע בסך 114,600 ₪ יש לנכות את סך המזומן של 14,200 ₪ שהוחזר לתובעת ורק את יתרת הסכום היה על הנתבע לשלם לתובעת (סעיפים 6-4 לנספח ד'). כאמור התובעת בעדותה אישרה כי תצהירי הנתבע היו מקובלים עליה (שם בש' 29-28).

5.
נוכח האמור אני מקבלת את טענת הנתבע כי יש לנכות מחובו סך של 14,200 ₪ אשר הושב לתובעת במזומן. לא נעלם מעיני הפער של 100 ₪ לעומת הסכום בו נקבה התובעת בעדותה כסכום הכולל שהוחזר לה. אלא שהנתבע עצמו טען לסכום של 14,200 ₪ ויש גם להניח כי הסכומים שפורטו במדויק בזמן אמת בתצהירו מיום 19.5.15 משקפים במדויק יותר את מצב הדברים מאשר זיכרונה של התובעת לאחר שנים בעת מתן עדותה.

שני השיקים של אשת הנתבע על סך 109,500 ₪

6.
הנתבע מסר לתובעת שני שיקים של אשתו - אחד על סך 80,000 ₪ לתאריך פירעון 22.4.15 והשני על סך 29,500 ₪ לתאריך פירעון 25.4.15. אין חולק כי שני השיקים הוחזרו על-ידי הבנק סמוך מיד לאחר מועד פירעונם בשל העדר כיסוי מתאים (נספח ח' לתצהיר התובעת; עמ' 14 ש' 33-31 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17).

לפיכך במקביל להגשת התביעה שלפניי הגישה התובעת את שני השיקים לביצוע בהוצאה לפועל. אשת הנתבע הגישה התנגדות אשר נתמכה גם בתצהיר הנתבע (ת"א 28101-02-16). בהחלטה מיום 10.4.16 (כבוד השופט ג' ארנברג) הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת סכום של 55,000 ₪. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית - שקיבלה תוקף של החלטה - בדבר אופן ביצוע ההפקדה, בתשלומים ישירות לחשבון התובעים, כתנאי למתן רשות להתגונן, שאם לא תושלם במועדים שסוכמו תדחה הבקשה למתן רשות להתגונן ויחודשו הליכי ההוצאה לפועל. לאחר שהסכום לא שולם ובהתאם להסכמת הצדדים נדחתה ההתנגדות לביצוע שטר וניתנה הוראה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל (14.6.16).

נוכח מצב דברים זה ביקש הנתבע להימנע מכפל גבייה של החוב וזאת לאחר שטען כי שני השיקים ניתנו בקשר לאותו החוב בגינו הודה בהליך שלפניי. לעומתו התובעת טענה כי המדובר בחובות נפרדים. אבחן כעת את גרסאות הצדדים.

7.
הנתבע העיד כי את שני השיקים הללו נתן לתובעת תוך כדי העבודה בשלב שבו הקשרים ביניהם היו עדיין טובים, ורק לאחר שלא הצליח לעמוד בתשלום השיקים חתם על ארבעת התצהירים ביום 19.5.15. בעדותו הבהיר הנתבע כי היות שבאותו מועד התובעת כבר שילמה לו יותר וזאת כנגד הבטחתו להשיב את הסכומים בתוספת רווח, הוא נתן לה כביטחון את שני השיקים שסכומם הכולל שיקף את הערכתם נכון לאותו מועד בדבר הסכום שיצטרך להשיב לתובעת. שני השיקים של אשתו הם הנזכרים לטענתו בתצהירו השני (נספח ה') כשני השיקים לביטחון (סעיף 10 לתצהיר הנתבע; עמ' 6 ש' 29-14 ועמ' 7 ש' 11-8 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.17; עמ' 15 ש' 5-1 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17).

8.
התובעת אישרה בעדותה את נסיבות מסירת שני השיקים כגרסת הנתבע. היא העידה כי השיקים ניתנו על-ידי הנתבע לאחר שנוכחה כי זה משך סכומי כסף מחשבון הבנק שלה והנתבע מיד רשם את השיקים של אשתו כנגד. עוד העידה כי באותה העת עוד המשיכה להאמין בנתבע כאשר ראתה שהוא נותן לה שיקים לאיזון הסכום שניטל מחשבון הבנק שלה. אלא שהשיקים לא כובדו ועל כן לאחר שהודיעה זאת לנתבע הוא המציא לה את ארבעת התצהירים האמורים (עמ' 12 ש' 33 - עמ' 13 ש' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17). התובעת אישרה עוד כי לבד משני השיקים של אשת הנתבע לא מסר לה הנתבע כל שיקים נוספים (שם בש' 32-30). מכאן עולה המסקנה היחידה כי האמור בתצהירו השני של הנתבע (נספח ה') בנוגע ל"
שני שיקים לבטחון שהפקדתי בידיהם
", אשר יוחזרו לנתבע עם סיום העבודות, מתייחסים לשני השיקים של אשת הנתבע. לכך מצטרפת גם עדות התובעת כאמור כי היא קיבלה את ארבעת תצהירי הנתבע המתייחסים למכלול ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים כמקשה אחת, קראה את תוכנם ומה שכתוב בהם היה מקובל עליה. הנה כי כן התובעת בעדותה למעשה אישרה את גובה חובו של הנתבע כמוגבל לסכומים המפורטים בארבעת תצהיריו - הם כזכור סכומי תביעתה הנוכחית (בכפוף לתיקון בעדותה ביחס לתשלום המזומן כמפורט לעיל) - וזאת לאחר ששני השיקים חוללו ולא שולם דבר בגינם. דברים אלה אינם תואמים את טענת התובעת בתצהירה לפיה סכומי שני השיקים אינם חופפים את הסכומים הנתבעים בתביעה זו (סעיפים 23 ו-51 לתצהיר התובעת). אלא שטענה זו נותרה כטענה בעלמא באשר התובעת כלל לא פירטה, לא בתביעתה, לא בתצהירה ולא בעדותה, מה העילה או בגין איזו עסקה נוספת מגיעים לה מעבר לתביעתה הסכומים הנוספים הנקובים בשני השיקים, אשר נזכרים בתצהירי הנתבע כחלק מפירוט מכלול חובותיו ומצב הדברים העדכני בין הצדדים. ממילא התובעת לא תמכה באסמכתאות נדרשות את סכום החוב לו טענה, שהוא במדויק סך של 224,100 ₪ המהווה צירוף סכומי החוב לפי תצהירי הנתבע וסכומי שני השיקים של אשת הנתבע.

9.
לא נעלם מעיני האמור בתצהיר הנתבע מיום 8.2.16 שניתן בתמיכה להתנגדות לביצוע השיקים של אשתו, הן בהתייחס לטענתו בדבר סיום עבודות השיפוץ בבית התובעת והצורך להשיב לו את השיקים שניתנו לביטחון, הן בהתייחס לחוב אחר שאינו קשור בעבודות השיפוץ. הנתבע הבהיר בעדותו כי האמור בתצהיר זה ביחס לסיום העבודות בבית מתייחס לעבודות שבהסכם המקורי שלאחריו הוסכם על היקפי עבודה גדולים בהרבה מהסכום הנקוב בהסכם אותם לא השלים; וכי החוב האחר מתייחס לסכומים העודפים ששילמה לו התובעת כפי שהובהר לעיל כהלוואה. הנתבע ציין כי באותה העת סבר שנכון הוא שגביית חובו לא תעשה באמצעות שיקים של אשתו אלא על-ידי החברה שלו ודרך רווח מעבודה וזיכויים של קניות חומרים, אך בסופו של יום החליט לשלם את חובו גם דרך שיקים אלה. הנתבע חזר והדגיש כי לא ציין את טענתו לכפל גבייה בתצהיר שהגיש בתמיכה להתנגדות משום שלא העלה כלל בדעתו שהתובעת - אישה שמתנדבת, גומלת חסדים ועוסקת לפי עדותה בין היתר "
בקירוב רחוקים. זה אומר להשיב את אחינו הטועים ליהדות
" (עמ' 8 ש' 21) - תבקש לגבות את חובו פעמיים (עמ' 16 ש' 35 - עמ' 17 ש' 10, ש' 27-23; עמ' 18 ש' 2, 8-6, 26-19 לפרוטוקול הדיון מיום 2.11.17). אני מוצאת כי הסבר זה שנתן הנתבע יכול להתיישב עם הנוסח הכתוב של תצהיר ההתנגדות, אף שאינו מפורט ומלא כפי עדותו, על כן הוא מניח את דעתי ומקובל עלי.

עוד יצוין כי התובעת טענה שדחיית ההתנגדות בסופו של יום בהליך ביצוע השיקים של אשת הנתבע מקימה השתק נגד הנתבע. התובעת לא טרחה להגיש את כלל כתבי בי-הדין מן ההליך האחר. כך לא הוברר האם טענת כפל החיוב הועלתה בשלב כלשהו על-ידי הנתבע בגדרם אף אם לא בתצהיר ההתנגדות הראשוני. מכל מקום כך או כך לא נראה כי היה בטענה זו כדי להקים הגנה ביחס לביצוע השטרות, להבדיל מקביעה שאין לבצע גביית כפל. לפיכך אף אם ניתן היה לראות את דחיית ההתנגדות משום הכרעה בפלוגתא, הגם שזו לא נדונה לגופה, ממילא אין מדובר בהכרעה חיונית. אף אין מדובר באותה עילה משההליך הקודם נסב אך על העילה השטרית. על כן איני מוצאת לקבל את טענת התובעת לקיומו של השתק.

10.
להשלמת הדיון אוסיף כי בהינתן שבהליך שלפניי הנתבע אינו חולק על חובו וטענתו מוגבלת אך לעניין כפל הגבייה אין לי צורך להידרש לטענות התובעת בשאלה האם השיקים אמנם ניתנו לביטחון על-פי ההגדרה המשפטית של המונח, אף שספק בעיני אם לכך כיוון הנתבע בשימוש שעשה במונח זה.

11.
במצב הדברים האמור אני מוצאת להעדיף את גרסת הנתבע לפיה שני השיקים של אשתו ניתנו בקשר עם אותו החוב על פני גרסת התובעת כי מדובר בחובות שונים שלא נתמכה במאומה ועומדת בניגוד לעולה מעדותה שלה.

סוף דבר

12.
התביעה מתקבלת במובן זה שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 139,604 ₪ (סכום התביעה בניכוי סך של 14,200 ₪) ובלבד שכל סכום שנגבה או יגבה בתיק ההוצאה לפועל בגין השיקים של אשת הנתבע ינוכה מן הסכום האמור.

13.

בשים לב לתוצאת פסק הדין, אך בהינתן שהנתבע הודה מראשית ההליך בחובו הפסוק ושתי טענות הגנתו התקבלו, איני מוצאת לעשות צו להוצאות.

14.
המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום,
י"ט אייר תשע"ח, 04 מאי 2018, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט שלום 67465-12/15 הדר דנוס נ' דן אסתיכנגי (פורסם ב-ֽ 04/05/2018)