פסקי דין על גד זיגר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

54957-03/17 בל     02/05/2018




בל 54957-03/17 גד זיגר נ' המוסד לביטוח לאומי











בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 54957-03-17


02 מאי 2018
לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם

נציג
ציבור (עובדים) מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור (מעסיקים)
מר אליאס ג'טאס

התובע

גד זיגר

ע"י ב"כ עו"ד אלי מלול ואח'


-

הנתבע


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד סירין זועבי בסול




פסק דין


1.
התובע יליד שנת 1981, עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהל מכירות אזורי בחברה המשווקת יין, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באוטם שריר הלב מיום 21.5.16, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

במכתבו מיום 28.11.16 דחה הנתבע את התביעה מהנימוק שעל פי המסמכים לא הוכח קיומו של אירוע חריג שאירע תוך כדי ועקב העבודה, ואשר הביא לאוטם. עוד ציין הנתבע במכתבו, בין היתר, כי האוטם התפתח בשל מחלה טבעית.
כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

רקע

2.
התובע עבד בחברת "אשכול מוקי ויינשטוק" (להלן: "מקום העבודה") כמנהל מכירות אזורי. במסגרת עבודתו, התובע שיווק יין שיוצר ביקב "אור הגנוז".

3.
בתאריך 18.5.16 התובע יצא במסגרת העבודה, יחד עם חבריו לעבודה, להשתלמות מקצועית בעיר בורדו שבצרפת (השתלמות שהינה פעולה נלווית לעבודה). התובע וחבריו טסו ליעדם בטיסת "קונקשיין" מישראל לאיסטנבול ומשם ישירות לבורדו.

4.
ביום 21.5.16, בדרכם חזרה לישראל, טסו התובע וחבריו בטיסת "קונקשיין" לאיסטנבול, ושם, לאחר שהתובע סיים ביקורת דרכונים וקיבל כרטיס עלייה למטוס, הוא שהה בדיוטי פרי, לא שם לב למועד ההמראה ופספס את הטיסה (שהייתה מיועדת לשעה 21:30), ואילו חבריו עלו על הטיסה בזמן, כך שהוא נותר בשדה התעופה באיסטנבול, יחד עם חבר נוסף בשם ארז סמוכיאן.
לבסוף, התובע וחברו עלו על טיסה אחרת לישראל באותו יום בשעה 23:55.

6.
ביום 25.5.16 התובע אובחן כסובל מאוטם שריר הלב, וצונתר ביום המחרת.

7.
בחודש 7/2016 התובע הגיש כאמור, לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה נטענת מיום 21.5.16. ביום 28.11.16 הנתבע דחה את תביעתו של התובע.

8.
ביום 26.3.17 הגיש התובע את התביעה.

9.
במסגרת כתב התביעה, תיאר התובע את האירוע אשר לטענתו הביא להתרחשות האוטם, כדלקמן:


"התובע יטען כי ביום 21.05.2016 נסתיימה ההשתלמות והוא יחד עם חבריו עלו על טיסת החזור שגם היא טיסה עם "קונקשיין" באיסטנבול. משהגיע התובע לנמל התעופה באיסטנבול ומבלי לשים לב "פספס" את הטיסה לישראל וזאת כאשר חבריו עלו על הטיסה והוא נשאר לבדו"
(ההדגשה אינה במקור מ.ק.).

בהמשך תביעתו תיאר התובע את שעבר עליו מאז "פספס" את הטיסה ועד שאובחן כסובל מאוטם שריר הלב, כדלקמן:
"התובע יטען כי בחייו יצא מספר מועט של פעמים את הארץ היות שנשאר לבד בשדה התעופה במדינה אסלאמית ומשאינו יודע כיצד יש לנהוג במקרים כאלה החל התובע להרגיש כי הוא נתקף "בהלה", מחוסר אונים, קצב פעימות הלב התגבר, קוצר נשימה צריבה בחזה זיעה קרה וחש לבד בעולם, דבר אשר גרם לחרדה מאוד קשה ולתחושת פחד נוראית.
התובע יטען כי לאחר ששוחח עם חבריו הם הנחו כיצד לפעול ואז הוא עלה על טיסה אחרת שהביאה אותו לישראל. במהלך הטיסה חש התובע עייפות רבה ולאחר נחיתתו בשעה 02:30 בלילה הרגיש עייפות ניכרת שנמשכה עד הגיעו לביתו, שם הוא הלך לישון עד השעה 16:00. בשעה 21:00 לאחר קיום יחסי מין הרגיש לחץ חזק בין השכמות שנמשך כ-20 דקות. התובע יטען כי במשך היומיים הבאים המשיך בעבודתו כשמדי פעם מרגיש ששרירי הכתפיים והגב שלו "תפוסים". התובע יטען כי ביום 24.05.2016 בשעה 14:00 הרגיש שוב את הכאבים בגב ובחזה עם הקרנה לידיים כפי שהרגיש לאחר קיום יחסי המין אך התובע ייחס אותם לשרירים "התפוסים" וערך "מתיחות" כדי לשחרר אותם.
התובע יטען כי ביום 25.05.2016 הרגיש ששריריו "תפוסים" והחליט לקחת יום חופש מהעבודה. ובשעה 10:00 הרגיש שוב שמתחיל לו לחץ ומתח בין השכמות והחליט לפנות לאחות קופ"ח. שם נעשה אק"ג שנשלח לפיענוח לרופא שהחליט להפנותו בדחיפות למיון בי"ח "זיו" בצפת. שם אובחן התובע כסובל מאוטם שריר הלב וצונתר ביום המחרת".

התובע הדגיש בכתב התביעה, כי האירוע שבו הוא "פספס" את טיסת ההמשך שלו כשהוא נמצא במדינה אסלאמית עוינת לבדו, הוא הגורם שהיווה את ה"טריגר" לפרוץ האוטם. לפיכך, הנתבע שגה בהחלטתו עת דחה את התביעה.

10.
הנתבע הגיש כתב הגנה בו חזר על האמור במכתב הדחיה.
הנתבע ציין, בין היתר, כי לתובע לא אירע אירוע תאונתי כלשהו ו/או אירוע חריג.

11.
בשים לב למחלוקת העובדתית, לא היה מנוס משמיעת ראיות.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
מטעם הנתבע הוגשה ההודעה לחוקר של התובע מיום 29.6.16, מכתב התובע מיום 13.7.16, שאלון המעסיק מיום 3.8.16 ושאלון נוסף מיום 16.8.16, תוכנית ההשתלמות, מכתב המעסיק מיום 15.10.17, תלוש שכר של חודש 5/2016, דו"ח כניסות ויציאות מהארץ וכן תיעוד רפואי של התובע.

התובע העיד לפנינו ביום 27.11.17.

המסגרת הנורמטיבית

12.

סעיף 79 לחוק קובע כי תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו" של העובד "אצל מעבידו או מטעמו". הוראה זו זכתה, על ידי בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון, ל- "פירוש דינמי המביא בחשבון את השינויים הנדרשים בקביעת תחומיו של המונח 'תאונת עבודה', עם השתנות העתים". במסגרת זו ו"מתוך ההכרה כי בשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה", הוחל הסעיף גם על תאונות המתרחשות במסגרת פעילות שהיא נלווית לעבודה, כגון: השתלמויות ואירועי ספורט ונופש.

בעב"ל (ארצי) 22661-08-12 בניהו סימון טוב – המוסד לביטוח לאומי

(7.7.14)
סקר בית הדין הארצי לעבודה את האופן שבו יש לבחון תביעת עובד להכרה באירוע תאונתי שהתרחש במסגרת פעילות נלווית לעבודה, כמפורט להלן:

"תביעת עובד להכרה בתאונה שאירעה לו במסגרת פעולה נלווית לעבודה, כפגיעה בעבודה, טעונה בחינה דו שלבית. בשלב ראשון על בית הדין לבחון את מסגרת האירוע בה נפגע העובד ומידת זיקתה לעבודה, ובשלב השני יבחן האירוע התאונתי הספציפי בו נפגע העובד. על דרך הבחינה, השיקולים ואמות המידה העומדים בבסיסה, עמדה בפרוטרוט השופטת ארד (כתוארה אז), תוך הסתמכות על פסיקה ענפה ומפורטת בנושא, ובאלה המילים:

"ההכרה בפעולה נלווית לעבודה - כתאונה בעבודה, תיעשה תוך בחינה כוללת של מעטפת דו-שלבית האופפת את ליבת האירוע גופו בו נפגע העובד. הכלל המנחה את בחינת המעטפת על שני שלביה, מושתת על נקודת מוצא, לפיה אין להרחיב את גבולותיה של "תאונת העבודה" אל מעבר לגבולות הסבירות, כדי כך שעובד המשתתף באירוע חברתי ייהנה מהגנה "...ללא כל אבחנה, ושרוחבה למצער כמכלול שעות האירוע". זאת, כדי להימנע מצב בו עובד המבלה עיתותיו ב"פעולה נלווית" לעבודה יזכה להטבת יתר "...על פני חברו המבוטח בביטוח נפגעי עבודה במהלך שמונה שעות בלבד שביום עבודה" [ראו: פרשת אילוז לעיל].
...
בשלב הראשון - במהלך בחינת הַפָּנִים החיצוניות של המעטפת, נדרשת הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הכולל בו נטל העובד חלק לבין העבודה גופה. הקשר הסיבתי ייקבע על רקע נסיבות המקרה הנדון ומשקלן היחסי והמצטבר, ועל פי מבחן הסבירות. ...
בהתקיים השלב הראשון ולאחריו, באים אנו לתוככי הליבה של האירוע המוכר. זו שעתו של השלב השני בו נבחן האם מתקיימת הזיקה הנדרשת בין האירוע המוכר לבין האירוע התאונתי במהלכו נפגע העובד (להלן: האירוע התאונתי) כפי שציינו בפרשת אילוז: "הזיקה בין האירוע לבין הפעולה הנלווית תוכר "כל עוד הייתה אותה פעילות חלק אינטגראלי מתכנית הפעילויות של האירוע המוכר. לא כן הדבר, במקרה בו העובד פרש מן הכלל ו'עשה תכנית לעצמו', או מקום בו ניתן להצביע על ניתוק הקשר, או הזיקה, בין הפעילות בה היה העובד מעורב בעת התאונה, לבין האירוע המוכר".
ובמלים אחרות: בשלב השני, במהלך בחינת הקשר הסיבתי בין "האירוע התאונתי" לבין ה"אירוע המוכר" יש לבדוק האם הוכח כי פעילות הפנאי במהלכה התרחש האירוע התאונתי, מהווה חלק בלתי נפרד מן האירוע שהוכר כ"פעילות נלווית", או האם פעילות הפנאי עומדת לעצמה ומנותקת מן הפעילות שהוכרה כ"נלווית" לעבודה ולתכליתה.
...
ככל שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע המוכר כפעילות נלווית, לבין האירוע התאונתי - ניתן לקבוע כי המעטפת כולה התמלאה בתוכן המהותי הנדרש להכרה בפגיעתו של העובד במהלך פעולה נלווית לעבודה, כתאונה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי"


עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי
- עפרה קיפרמן
, מיום 10.12.07 בפסקאות 9-10 וההפניות שם, להלן: פרשת קיפרמן. עב"ל 91/99 אילוז - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לז תשס"ב (2002) 209, 229-230, להלן: פרשת אילוז; עב"ל 7159-10-12 המוסד לביטוח לאומי
- רון בוגוסלבסקי, מיום 23.6.14 וההפניות שם, להלן: פרשת בוגוסלבסקי).

בדומה לאמור, כך נפסק גם בבג"ץ 339/13
המוסד לביטוח לאומי
נ' בית הדין הארצי לעבודה
(26.10.14). שם


נדונה השאלה האם יש להכיר בתאונה של עובדת שהשתתפה בנופש בחו"ל שאירגן מעסיקה ובמהלכו יצאה עם בעלה לטיול טרקטורונים ונפגעה בתאונה, כתאונת עבודה. בג"ץ קבע, בין היתר, כך:

"הנה כי כן, על מנת שאירוע תאונתי יוכר כתאונת עבודה אין די בכך שהוא התרחש בפרק הזמן שבו התקיימה פעילות שהוכרה בכללה כפעילות הנלווית לעבודה. לצורך הכרה בו כתאונת עבודה יש להוסיף ולהראות כי מדובר באירוע שהיווה חלק אינטגרלי מאותה פעילות נלווית ולא באירוע שהתרחש בעת שהעובד ניתק את עצמו מן המסגרת ומן התכנים של הפעילות הנלווית ועשה "תוכנית לעצמו". זאת גם אם אותה תוכנית ובענייננו – טיול הטרקטורונים שהמשיבה ובעלה יצאו אליו – הוזכרה על ידי המעסיק כפעילות פנאי שהעובדים יוכלו ליטול בה חלק באופן פרטי ועל חשבונם...בנסיבות אלה נראה כי בניגוד לקביעתו של בית הדין הארצי אין מדובר בחלק אינטגרלי מהנופש, אפילו היינו רואים בו בכללותו פעילות הנלווית לעבודה".


13.

בנוסף לכך ובשים לב לליקוי הנטען, על התובע להוכיח קיומו של אירוע חריג.
באשר לחריגותו של האירוע, בעב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך- המוסד לביטוח לאומי
(פס"ד מיום 21.6.15, להלן: "פרשת גולדרייך") , עמד כב' הנשיא (כתוארו אז) פליטמן על ההלכה הפסוקה באשר למשמעותו של האירוע החריג, הנדרש לצורך מינוי מומחה בתביעה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, ועל האופן שיש לבחון אותו. בפרשת גולדרייך נקבע –
"
על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח התרחשות "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח אירוע שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב
. הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כאירוע חריג סוכמו בפסק הדין בעניין סידה, כך:
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע
חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....
שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו".

...כפועל יוצא מכללים אלה, משהוכח קיומו של אירוע, נבחנת חריגותו בעיניו של המבוטח, קרי מבחינתו הסובייקטיבית. אולם גם על מנת לקבוע כי אירוע מסוים נחווה על ידי פלוני כאירוע חריג נדרשות ראיות אובייקטיביות. בעניין זה נפסק בעניין פלבסקי כי:

"ד.
אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.
ה.
משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה."



השאלות הטעונות הכרעה

15.
האם העיכוב בדיוטי פרי מהווה חלק אינטגרלי מההשתלמות (הפעילות הנלווית לעבודה)?

16.
ככל שהשאלה הקודמת תיענה בחיוב, האם האירוע נשוא הפגיעה מהווה "אירוע חריג" כהגדרתו בפסיקה?

מן הכלל אל הפרט

17.
כבר בפתח הדברים נציין, כי לאחר שבחנו את מכלול טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את התביעה.

האם
העיכוב
בדיוטי פרי, מהווה חלק אינטגרלי מההשתלמות (הפעילות הנלווית לעבודה)?

19.

כאמור, תביעת עובד להכרה בתאונה שאירעה לו במסגרת פעולה נלווית לעבודה, כפגיעה בעבודה, טעונה בחינה דו שלבית. בשלב ראשון על בית הדין לבחון את מסגרת האירוע בה נפגע העובד ומידת זיקתה לעבודה, ובשלב השני יבחן האירוע התאונתי הספציפי בו נפגע העובד ועד כמה אותו אירוע מהווה חלק אינטגרלי מהפעילות הנלווית.

במסגרת הדיון בבית הדין, הבהירה ב"כ הנתבע כי הנתבע מכיר בהשתלמות, בה נטל התובע חלק, כפעולה נלווית לעבודה
(ראו ע' 2 ש' 12-13 לפרוטוקול).
משעברנו את משוכת השלב הראשון, נעבור לבחינת השלב השני.

20.
לצורך בחינת השלב השני, ראש וראשון נידרש לבחינת תכנית ההשתלמות. תכנית ההשתלמות ולוח הזמנים שלה פורטו על ידי המעסיק בכתב באופן מסודר טרם היציאה לחו"ל. בתוכנית הסיור נקבע במפורש כי ביום שבת, 21.5.16,
בשעה 13:00 מתוכננת המראה מבורדו לאיסטנבול, ולאחר מכן, בשעה 19:45, מתוכננת המראה מאיסטנבול לת"א.

21.
לאחר הנחיתה באיסטנבול ביום שבת ולאחר שקיבל כרטיס עליה למטוס, התובע החליט ממניעיו ושיקוליו האישיים, שאינם קשורים לעבודתו או להשתלמות ולתוכנית הסיור, להתנתק מחבריו שחיכו לטיסה ארצה ועלו עליה בזמן, והחליט על דעת עצמו להתעכב בדיוטי פרי, ועל כן, פספס את הטיסה.
בהודעתו לחוקר, תיאר התובע את הדברים כך : "הגענו לאיסטנבול כולנו כל מי שטס מהחברה ואז הסתובבנו קצת בדיוטי פרי ובשדה אני ועוד חבר לעבודה בשם ארז סמוכיאן מה שקרה שם אני והוא שהסתובבנו לא שמנו לב לשעת הטיסה ופספסנו את הטיסה אני והחבר המטוס טס עם שאר אנשי החברה ונותרנו אני והחבר בארץ זרה" (ראו ע' 1-2, ש' 19-23 להודעת התובע).


22.
כפי שעולה מתוכנית הסיור, המדובר בהשתלמות לימודית מקצועית. על אף סמיכות הביקור בדיוטי פרי מבחינת הזמן והמרחב למקום ההמתנה לטיסה חזרה לארץ, איננו סבורים שהעיכוב בדיוטי פרי, קשור במישרין או בעקיפין לסיור, והוא אף אינו מהווה חלק אינטגרלי ממנו, אלא שמדובר בעניין פרטי גרידא.

23.
נחזור ונדגיש כי בחינת הנסיבות בענייננו
נעשית לפי מבחן הסבירות, שכן "בחינת 'סבירות' הקשר שבין הפעולה לעבודה נועדה למנוע תוצאה החורגת מההיגיון שבביטוח מפני תאונות עבודה"
(עב"ל (ארצי) 131-09 אריה ברזילי - המוסד לביטוח לאומי
(10.10.10); דב"ע (ארצי) מא/108-0 שלום חדש – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יג 69, 73 (1981)).


בעב"ל (ארצי ) 31400-09-13 עבדל-ראוף אבו עמארה נ' המוסד לביטוח לאומי
(2.3.17), נקבע כך:

"
הדברים צריכים להיבחן בעיקרו של דבר לפי מבחן הסבירות וכלל נסיבות העניין. במקרה הנוכחי, המערער לא נפגע בעת הרצאה מקצועית מאת נירלט, אלא בעת הנסיעה משדה התעופה לבית המלון. קרי, בעת פעילות כללית השייכת לטיול ולא בעת פעילות הקשורה באופן ספציפי וישיר למטרה השולית. בנסיבות אלה אין לראות את התאונה שאירעה למערער כתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו".



הדברים שם יפים, בשינויים המתחייבים, גם בענייננו.

24.
נסכם ונאמר כי לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות שהוצגו לפנינו תוך בחינת סבירות הדברים, אנו סבורים שהעיכוב בדיוטי פרי שהוביל לפספוס הטיסה ואף למצב נפשי קשה (כך נטען), אינו קשור ואינו רלוונטי להשתלמות כלל ועל כן אינו מהווה חלק אינטגרלי ממנה, כדרישת הפסיקה בעניין זה. התובע פרש מחבריו לקבוצה ועשה תוכנית לעצמו.
ונדגיש. התובע בילה במסגרת פעילות פנאי שעה שהתעכב
משיקוליו שלו בדיוטי פרי, אל מעבר לזמן ההמתנה לטיסה שהיה משותף לכלל חברי הקבוצה. אין זה סביר בעינינו לקבוע כי העיכוב, בנסיבות אלה, מהווה חלק בלתי נפרד מההשתלמות. המדובר בפעילות העומדת בפני
עצמה והמנותקת מן הפעילות שהוכרה כ"נלווית" לעבודה ולתכליתה.

25.
לאור האמור, מאחר ואיננו רואים בעיכוב כפעילות הקשורה להשתלמות או עקב ההשתלמות, די בכך כדי לדחות את התביעה.
על אף האמור, ובבחינת מעבר לנדרש, גם אם היינו רואים בעיכוב, כשלעצמו, כחלק בלתי נפרד מההשתלמות, הרי שלא הוכח בפני
נו כי מדובר באירוע חריג.

האם האירוע נשוא הפגיעה מהווה "אירוע חריג" כהגדרתו בפסיקה?

26.
כאמור, כבר בראשית פרק זה נציין כי לא שוכנענו כי העובדה שהתובע פספס את הטיסה ונאלץ לעלות על מטוס אחר לאחר כשעתיים וחצי, יש בה כדי להוות אירוע חריג. ונסביר.


בהתאם להלכה הפסוקה גם הבחינה הסובייקטיבית לאירוע חריג טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די בגרסת התובע לבדה.


הראיה ב-ה' הידיעה באמצעותה יכל התובע להוכיח כי מדובר באירוע חריג הינה עדותו של חברו, מר ארז סמוכיאן, אשר פספס את הטיסה יחד עם התובע והיה צמוד אליו עד למועד העלייה לטיסה החלופית. מר סמוכיאן היה יכול לשפוך אור על מצבו הנפשי של התובע במהלך ההמתנה לטיסה ואף למסור פרטים לגבי נסיבות האירוע הנטען. התובע לא השיב תשובה מספקת באשר לשאלה מדוע לא זימן את מר סמוכיאן להעיד.

התובע נשאל בעניין זה:
"ש.
למה לא הבאת את ארז שיעיד שנלחצת?


ת.
לא יודע. אני יודע מה הרגשתי וחשתי ומה זה גרם לי ואיך אני מרגיש היום. למה לא קראתי לארז אני לא יודע"

(ראו ע' 4 ש' 11-13 לפרוטוקול)
.

ו
ידועה ההלכה אשר לפיה צד אשר נמנע מזימונו של עד אשר יש בעדותו כדי לסייע בידו, חזקה שאילו העיד אותו עד היה מעיד לחובתו. לפיכך, אי זימונו של מר סמוכיאן לעדות, משיקוליו השונים של התובע, פועל לחובתו.

ונזכיר. נטל הראיה מונח לפתחו של התובע, כאשר, עליו להביא ראשית ראיה ש"אכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה". [בג"ץ 1262/94 שרה זילברשטיין - בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ"ח (4) 837, 845 (1994)].

ראשית ראיה משמעה עדים לקרות האירוע, או עדים שלפניהם התלונן התובע בסמוך לאירוע על קרות האירוע [דב"ע (ארצי) מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי
- שמעון הירשהורן פד"ע כ', 349, 350 (1989)].

27.
אולם, כאשר אין לתובע עדות ממשית בכל הקשור לאירוע התאונתי שהוא טוען, "יפנה בית הדין לשאר העדויות והראיות שהובאו בפני
ו על מנת ללמוד מהם אם אכן קרתה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה ב
חוק הביטוח הלאומי
. אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון
" [עב"ל 232/09 יוסף חוש - המוסד לביטוח לאומי
, עמ' 6 (6/7/09)].

עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי
יש ליתן משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע
לעניין הוכחת פגיעה כתאונת עבודה, על יסוד ההנחה כי אדם ימסור לרופא המטפל בו את כל המידע שברשותו על מנת לזכות בטיפול נכון
. בית הדין
יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין
(עב"ל 507/07 יניב אפרוני - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 25.3.2008).

בענייננו, באנמנזה מיום 25.5.16 כשפנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי צוין:

"היה בחו"ל במסגרת העבודה. לפני יומיים לפני השינה הרגיש שהשרירים בשני בתי השחי מתכווצים בו זמנית. ללא קוצר נשימה הזעה ללא כאב מקרין ליד שמאל ללא דפיקות לב, אתמול נחשף לקור מזגן של רכב והרגיש כאב של התכווצות באותם אזורים עם הקרנה לשתי הידיים עד למרפק גם הפעם ללא קוצר נשימה ללא הזעה ללא דפיקות לב, אומר שהלך להיבדק בכללית אך ויתר עקב תור ארוך. הופנה לבדיקה במוקד מד"א הקרוב משם נלקח לאמבולנס לבן למיון בי"ח צפת. אושפז שם בטיפול נמרץ לב בבי"ח זיו בצפת. שוחרר ב-30/05/2016 לציין שהמיחושים המתוארים לעיל היו בזמן הנהיגה במסגרת עבודתו. לפי מה שסיפר בבי"ח 4 ימים לפני קבלתו היו תסמינים של אי נוחות בחזה ותחושה של שרירים תפוסים בבית החזה יום ואחרי זה בגב ובכתפיים".


בסיכום האשפוז מיום 30.5.16, נכתב כך:

"בן 35, ברקע השמנת יתר בעברו, עישון מריחואנה רפואית עקב נוירופתיה (בעקבות תאונת עבודה), עישן סיגריות כ-10 שנות חפיסה.
הופנה למיון על ידי רופא משפחה עקב כאבים בחזה ושינויים באקג.
מזה 4 ימים טרם קבלתו תלונות לראשונה בחייו על אי נוחות בחזה ולחץ מופשט בבית החזה אשר נמשך כשעה עד שנרגע, עם הקרנה לידיים ולגב לדבריו.
3 ימים טרם קבלתו, לאחר קיום יחסי מין חש התכווצות בחזה דו"צ, בגב, בשתי הכתפיים ובעורף יחד עם תחושת צרבת עולה ללא תלונות נוספות, נמשך כ-10 דקות, חלף עם תזוזה. חצי שעה לאחר מכן הופיע אירוע דומה.
יום טרם קבלתו, באמצע עבודה הרגיש חום, נחשף לקור של מזגן ואז חש שוב אירוע של כאבים בחזה דומה לאירוע הקודם שתואר אשר נמשך מספר דקות. אירוע דומה בערב באותו יום.
ביום קבלתו אירוע של כאבים בחזה מתאר כאב פנימי, ללא קשר למאמץ, אוכל או נשימה עמוקה...".

יוצא אפוא, כי באנמנזה הרפואית בסמוך לאוטם, התובע לא הזכיר כל אירוע חריג מיום 21.5.16 ולא ייחס את הכאבים לסיבות הקשורות לעבודה או להשתלמות.


היעדר רישום באשר לאירוע במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד קרות האירוע הנטען – מטיל ספק גדול בדבר חריגותו של האירוע מבחינה סובייקטיבית, שכן אם היה מדובר באירוע חריג מבחינת התובע הרי שאך מתבקש היה שיספר עליו לרופאיו, כפי שציין אירועים שונים אחרים.

28.
עוד נציין כי התרשמנו שהתובע נתפס לכלל גוזמה עת התייחס לנסיבות ההמתנה בשדה התעופה. התובע ניסה לתאר בעדותו את הבלבול והלחץ שאפפו אותו ואת חברו מר סמוכיאן וזאת בסתירה מהותית למה שנאמר על ידו בהודעתו לחוקר הנתבע מיום 26.9.16 לגבי התחושות שחווה מר סמוכיאן במהלך ההמתנה. בעניין זה ציין התובע בפני
החוקר כי "החבר משום מה היה רגוע והציע לטוס לאמסטרדם למקום אחר" (ראו ע' 2 ש' 27 להודעת התובע לחוקר). על גרסה זו חזר התובע בעדותו בבית הדין (ראו ע' 4 ש' 7-8 לפרוטוקול).
אולם בהמשך, התובע ניסה לקעקע את דבריו אלו (ואת דבריו בעניין זה בפני
החוקר) עת העיד באשר למר סמוכיאן כי "הוא לא ידע למי לפנות ואף אחד לא עזר לנו שם, היינו שם יותר מ 3 שעות ועברנו סבל נוראי עם שפה שלא יכולנו לדבר. האנשים שדיברנו איתם לא עזרו לנו ורצנו מדלפק לדלפק במשך כמה שעות..." (ראו ע' 4 ש' 18-20 לפרוטוקול).

ניסיונותיו של התובע לתאר בצורה מוגזמת את ממדי העקה הנפשית שהוא חש במהלך ההמתנה, תוך ניסיון להשליך זאת גם באשר לחברו – מר סמוכיאן ובניגוד לדבריו בהודעה לחוקר, יש בה כדי להפחית ממשקל גרסתו וממהימנותה. גרסה אשר כשלעצמה לא נתמכה בראיות מהימנות.


גם השימוש שעשה התובע בתיאור הסיטואציה - "רצנו מדלפק לדלפק במשך כמה שעות" נדמה כמוגזם שעה שמהרגע שבו פספסו את הטיסה (21:30) ועד למועד הטיסה המאוחרת (23:55), עברו שעתיים ו-25 דקות בלבד, כאשר מן המפורסמות הוא שהעלייה למטוס מתרחשת זמן מה קודם לטיסה. לפיכך, תיאור אותה ריצה במשך כמה שעות נראה לנו לא סביר בנסיבות העניין.

29.
בנוסף לאמור, נציין כי תמוה בעינינו שהתובע חש בלחץ ואימה עת הסתובב בשדה התעופה לאחר שפספס את הטיסה והמתין לטיסה הבאה, שעה שקודם לכן הסתובב מספר שעות בדיוטי פרי וברחבת שדה התעופה עצמו בליווי חברו ובמנותק מהקבוצה (לפחות בחלק שסמוך למועד העלייה לטיסה בשעה 21:30).

30.
זאת ועוד, התובע טען כבר בהודעתו לחוקר כי מדובר בטיסה השלישית בחייו וכי הוא נלחץ מעצם העובדה שהוא וחברו נותרו בארץ מוסלמית זרה ועוינת, ואף צירף כתבה מאתר אינטרנט לפיה כמספר שבועות לפני מועד היציאה להשתלמות סוכל בטורקיה פיגוע וכי בזמן שטס הייתה קיימת אזהרת מסע לטורקיה.


עיון בדו"ח ביקורת הגבולות של התובע מעלה כי זוהי הפעם החמישית בה התובע יצא את הארץ, כאשר באחת הפעמים ביקר בטאבה (מצריים).


העובדה שהתובע טס דרך טורקיה, ואף הסתובב בשדה התעופה ובדיוטי פרי באין מפריע, וזאת על אף אזהרת המסע – מלמדת על כך כי התובע לא חשש לחייו.

בטרם נעילה

31.
התובע ביקש בסיכומיו להסתמך על סעיפים 80 ו-81 לחוק.


כאמור,
בהתאם
לסעיף 79 לחוק, תאונת עבודה לעובד שכיר, הינה "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".
במקרה דנן אין כל רלוונטיות לסעיפים 80 ו-81 לחוק באשר הפעילות הנלווית, לרבות הדרך אליה וממנה, נבחנות בהתאם לסעיף 79 לחוק. נדגיש כי התובע לא הלך אל ומהעבודה כי אם השתתף בפעילות נלווית לעבודה, פעילות שמעצם טיבה וטבעה נבחנת בפריזמה של סעיף 79 לחוק. דוגמאות למכביר ניתן למצוא גם בפסיקה המובאת לעיל וגם בפסיקה ענפה של בתי הדין בעניין זה.

32.
התובע טען בסיכומיו כי עומדת לו חזקת הסיבתיות בהתאם לסעיף 83 לחוק, קרי "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך...". בענייננו, כאמור, הוכח ההיפך. העיכוב בדיוטי פרי עומד בפני
עצמו ומנותק מן הפעילות שהוכרה כנלווית לעבודה ולתכליתה.

סיכום

33.
לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לקביעותינו שלעיל, אנו דוחים את התביעה.

מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

34.

כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ח, (02 מאי 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם
שופט

מר אליאס ג'טאס
נציג ציבור מעסיקים












בל בית דין אזורי לעבודה 54957-03/17 גד זיגר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/05/2018)