פסקי דין על איריס פילו | פסקי דין על ר.א. ריהוט ומזון | פסקי דין על אהרון אבני | פסקי דין על אלישע אבני ואח' |

48099-01/18 סעש     05/05/2018




סעש 48099-01/18 איריס פילו נ' ר.א. ריהוט ומזון בע"מ, אהרון אבני, אלישע אבני ואח'








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

סע"ש 48099-01-18

05 מאי 2018
לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר



התובעת:


ה
נתבעים
:

איריס פילו
ע"י ב"כ עו"ד שרון מגן



1. ר.א. ריהוט ומזון בע"מ

2. אהרון אבני


3
. א
לישע
אבני


4
. אברהם רוזנר

ע"י ב"כ עו"ד בר לאודון
ו/או גל גורביץ ואח'

5.
דן דולינסקי

ע"י ב"כ עו"ד אורית סער

החלטה
1.
לפניי בקשת הנתבעים 2-4 (להלן גם המבקשים) לסילוק התביעה כנגדם על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית והיעדר עילה.
רקע
2.
התובעת, גב' איריס פילו
, הגישה תביעתה זו ביום 21.1.2018. בבסיס התביעה טענות להטרדות מיניות בעבודה, ניצול יחסי מרות והתנכלות מצד הממונה עליה (הנתבע 5) במהלך עבודתה בנתבעת 1 - "חברת ר.א. ריהוט ומזון בע"מ
" (להלן – החברה או הנתבעת). התובעת עותרת לסעדים בגין הפרה של החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998

(להלן – החוק למניעת הטרדה מינית) וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וכן לזכויות כספיות המגיעות לה לטענתה בשל עבודתה בחברה ועקב סיומה.
3.
ביום 18.2.18 הגישו המבקשים בקשתם זו. התובעת הגיבה לבקשה והמבקשים השיבו לתגובה.
טענות המבקשים
4.
המבקשים טוענים כי הם בעלי המניות בחברה בה הועסקה התובעת ולכן לא התקיימו כלל יחסי עובד ומעסיק בינם לבין התובעת. מעסיקת התובעת הינה החברה בלבד (הנתבעת 1) וכל פעילותם בחברה נעשתה כחלק מהיותם בעלי מניותיה. בהיעדר יחסי עובד מעסיק ובהתאם לסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, לא קיימת לבית דין זה סמכות לדון בתביעה כנגדם.
5.
סעיף 10 לחוק למניעת הטרדה מינית מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה כנגד מי שלכאורה הטריד מינית וכן כנגד המעסיק בשל פעולותיו או אי פעולותיו, אך לא כנגד בעלי המניות בחברה.
6.
כתב התביעה אינו מעלה כל עילה כנגדם וככל הנראה שמם הוסף לכתב התביעה רק בשל היותם בעלי מניות בחברה. הנתבע 2 מוזכר בכתב התביעה בשני אירועים בלבד, בהם יצרה עימו קשר התובעת ושטחה טענותיה כלפי הנתבע 5. נתבע 3 מוזכר פעם אחת בלבד, עת פנתה גם אליו התובעת, בנוגע לנתבע 5. נתבע 4 אינו מוזכר כלל בתשתית העובדתית העולה מכתב התביעה.
7.
אין טענה כנגד מי מהמבקשים בדבר פעולה בדרך של הטרדה או התנכלות לתובעת. טענות התובעת לפיהן המבקשים התעמרו, התנכלו ופגעו בה במישרין ובעקיפין נטענו ללא כל סימוכין או ראשית ראיה.
8.
בפעולות שעשה נושא משרה בחברה או בעל תפקיד בה, במסגרת תפקידו, אין כדי להטיל עליו חבות אישית. התובעת אינה טוענת בכתב תביעתה כי המבקשים ניצלו בדרך זו או אחרת את האישיות המשפטית של החברה כדי לקפח את זכויותיה או לגרום לפגיעה בעשיית הצדק, אלא כל שנטען הוא כי מוטלת עליהם חבות אישית מעצם היותם אורגנים בחברה ולאור נסיבות התביעה.
9.
בעניין אורלי מורי (ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ (16.3.2008)), נקבע כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה עוסק באחריות פלילית של אורגנים בחברה ולא מטיל עליהם אחריות אישית בגין חבות אזרחית.
10.
שמם של המבקשים פורסם ברבים כנתבעים אישית בגין הטרדה מינית באתר דן אנד ברדסטריט, אליו נחשפים מדי יום ספקים ולקוחות החברה. פרסום זה יוצר מצג הפוגע בשמם הטוב של המבקשים ומלבין פניהם ברבים.
11.
בתשובתם לתגובה, טענו המבקשים כי מניעיה האמיתיים של התובעת בהגשת התביעה כנגדם עולים מדבריה בתגובה, לפיהם, למעשה כל מטרתה הינה לחייבם לעדות בהליך ולאו דווקא לצורך בחינת אחריותם.
טענות התובעת - המשיבה
12.
התובעת מבהירה כי אינה טוענת שהמבקשים היו מעסיקיה ומאשרת כי מעסיקתה היחידה היא החברה. עם זאת, לטענתה, המבקשים חבים כלפיה באופן ישיר, בגין מעשיהם ובגין תפקידם, בשל כך שלא טיפלו כראוי בתלונתה ואף התנכלו לה בשל כך. לכל אורך כתב התביעה מפורטת התנהגותם של המבקשים, כדלקמן: המבקשים שיתפו את הנתבע 5 בתלונותיה של התובעת ובכך אפשרו לו "במעשה ובמחדל" להתנכל לתובעת. המבקשים נתנו יד להתנהגותו האלימה של הנתבע 5 כלפיה ואף הם עצמם התנכלו לה. המבקשים פנו לקרובי משפחתה של התובעת לשם העברת מסרים מאיימים, צפו יחד עימה ועם הנתבע 5 במצלמות האבטחה "באופן פוגעני ומטריד" והפכו את תנאי עבודתה בחברה לפוגעניים ובלתי נסבלים, עד שנאלצה להתפטר.
13.
לפיכך, המבקשים אחראים כלפי התובעת באופן ישיר בגין התנכלות והתעמרות בה, בנוסף לאחריותם כבעלי השליטה ואורגנים של החברה ומכוח דיני הרמת מסך.
14.
לטענתה, הסמכות הייחודית לדון בשאלת חבותם הישירה של נושאי משרה, מנהלים אורגנים ובעלי מניות בתאגיד כלפי עובד מוקנית לבית הדין לעבודה, זאת במסגרת בחינת תביעת העובד לזכויות או לפיצוי בגין עבודתו. התובעת הפנתה לפסק דינו של כב' סגן הנשיאה (כתוארו אז) הש' טננבוים בסע"ש (ת"א) 42647-03-13 אריה פולק נ' יעקב הורוביץ ואח'
(8.8.2013), בו נקבע כי יש להבחין בין ייחוס אחריות אישית לאורגן של החברה לבין הרמת מסך, ולפיכך יש לבחון האם התובע הצביע על עילה הקיימת לו כנגד בעל המניות ואורגן בחברה, בשונה מטענותיו כנגד החברה. לטענת התובעת, כתב התביעה מקים עילת תביעה כנגד כל אחד מהמבקשים באופן אישי. הטענה כי הנתבע 4 כלל לא הוזכר בכתב התביעה אין בה כדי לפטור אותו מאחריות כדירקטור וכאורגן החברה.
15.
על המבקשים מוטל הנטל להוכיח כי פעלו כראוי וכנדרש, ולפיכך קבלת בקשתם לסילוק על הסף של התביעה נגדם יפטור אותם מהנטל המוטל עליהם בדין.
16.
באשר להרמת מסך, התובעת מפנה לפסיקת בתי הדין, לפיה מעמדו הייחודי של העובד כמתקשר עם החברה, יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה ושל בעלי השליטה בה כלפיו שמקורה בחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי עובד ומעסקי ולפיכך, אחריות המעסיק אמורה לבוא לביטוי בניהול ענייניי העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו, אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו ובנסיבות בהם בעלי שליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות העובדים, מסך ההתאגדות לא יעמוד להם כמגן. בכל מקרה, גם אם בשלב הגשת התביעה לא ברור הבסיס לטענה להרמת מסך או לאחריות אישית, הרי שלאור הגישה המרחיבה ביחס לשימוש בכלי של הרמת מסך וייחוס אחריות אישית, יש לאפשר לתביעה להוכיח את טענותיה כנגד האורגנים של החברה ולא לסלקה על הסף.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
סילוק תביעה על הסף
17.
סעיף 45(א)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובע כי בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין השאר, בשל חוסר סמכות.
18.
הפסיקה לעניין הפעלת הסמכות לסילוק תובענה על הסף בבתי המשפט בכלל ובבית הדין לעבודה בפרט, היא נוקשה ומחמירה. מחיקת תובענה או דחייתה על הסף נעשות ביד קמוצה ובבית הדין, היד קמוצה עוד יותר, שכן בית הדין יעדיף בירור התביעה לגופה, גם במחיר מחדל של בעל דין (דב"ע (ארצי) מז/3-15 אפנר יצחק ואח'
נ' מפעלי הדסה לחינוך, 18.8.1987; דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון, כב (1) 518).
19.
נקבע כי "
נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, ע' 374 – 375; להלן - גורן)
"
(ההדגשות במקור. בר"ע (ארצי) 59941-11-14
אטורה תעשיות בע"מ ואח'
– יורם שטרית, מיום 19.10.15. להלן – עניין אטורה).
סמכות עניינית לבית הדין לעבודה
20.
סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה, בתביעות בנושא הטרדה מינית בעבודה נקבעה בסעיף 10 לחוק למניעת הטרדה מינית,
המורה כך:
"10.
(א)
לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי לפי סעיפים 6, 7 ו-9 שענינו אחד מאלה –
(1)
הטרדה מינית שעשה מעסיק, או ממונה מטעמו, לעובדו, או שעשה עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי עבודה;
(2)
התנכלות של מעסיק, או של ממונה מטעמו, כלפי עובד, או של עובד כלפי עובד אחר, במסגרת יחסי עבודה;
(3)
אחריות מעסיק כאמור בסעיף 7 בשל הטרדה מינית או התנכלות שעשה ממונה מטעם המעסיק לעובדו, או עובד לעובד אחר, במסגרת יחסי העבודה."
21.
אין מחלוקת בין הצדדים שבפני
נו, כי לבית הדין סמכות לדון בהטרדה מינית או בהתנכלות על רקע הטרדה מינית, בתביעה של המוטרד/ת כנגד המטריד/ה ולא רק כנגד המעסיק.
הלכה היא כי "תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לסעיף 7 לחוק, למנוע ולטפל במעשים של הטרדה מינית." (
ע"ע (עבודה ארצי) 1567/04 עיריית ירושלים - פלונית מיום, 03.07.2006)
.
וכך נקבע בע"ע (ארצי) 230/07 רות נסימי נ' אברהם מוטי (27.08.2007), מפי כבוד השופטת (דאז) נילי ארד: "לאור תכלית החוק וכמתחייב מהגשמת מטרותיו ויישומן על יחסי עבודה, יש להחיל פרשנות מרחיבה על הוראותיו של סעיף 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, כך שההגנה מפני הטרדה מינית והתנכלות, תחול על כל מי שמתקיימת בהם זיקה מהותית ל"מסגרת יחסי העבודה" ועוד נקבע שם מפי הנשיא (דאז), כב' השופט אדלר: " החוק למניעת הטרדה מינית...הסמיך את בית הדין לדון בתביעות שעילתן הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, מבלי לתחום גדרי סמכות זו לתביעות שבין עובד למעביד או לממונה מטעם המעביד. זאת, משהטרדה מינית עלולה להתרחש גם בין עובדים במקום העבודה, לרבות עובדים של מעסיקים שונים המבצעים עבודתם במקום עבודה אחד, ולאור תכלית החוק להבטיח סביבת עבודה בטוחה ונטולת הטרדות על רקע מיני".
מן הכלל אל הפרט
א.
אחריות אישית של המבקשים כלפי התובעת
22.
על פי כתב התביעה, התובעת עבדה כאשת מכירות בסניף החברה בפתח תקווה החל מיום 20.1.2014 ועד ליום 21.4.2017, בו התפטרה, לטענתה בדין מפוטרת. הנתבע 5 החל לעבוד בחברה בחודש 5/16, כמנהל אזור וסניף פתח תקווה היה תחת אחריותו. הנתבע 5 פוטר מהחברה לאחר שהתובעת התפטרה.
23.
כתב התביעה פותח בתיאור סביבת העבודה המטרידה לכאורה, שלטענת התובעת נאלצה לעבוד בה. המטריד לפי הטענה הוא הנתבע 5, אשר היה ממונה על התובעת. התובעת מפרטת אמירות מטרידות חוזרות ונשנות המתייחסות למיניותה, כמו גם התנהגות מטרידה כללית של הנתבע 5. בסע' 42 ואילך, מפרטת התובעת את ההטרדות שחוותה לטענתה מהנתבע 5.
24.
בסע' 10 לכתב התביעה נטען כי לאחר שהתלוננה התובעת על ההטרדות בפני
הנתבע 3 ובפני
מנכ"ל החברה (שאינו נתבע), לא זו בלבד שלא פעלו להפסקתן, אלא ש"הנתבעים" שיתפו את הנתבע 5 בטענות התובעת "ואפשרו במעשה ובמחדל, לנתבע 5 להתנכל לתובעת, לבקר באופן בוטה וטורדני את עבודתה, עד כדי כך שהנתבעים ערכו לתובעת שימוע לקראת פיטורים לאור אי ציותה לנילון". התובעת מוסיפה וטוענת בסע' 11 לכתב התביעה כי "אף לאחר שבוטל ההליך הבלתי חוקי של פיטורי התובעת, לא רק שהנתבעים 1-4 לא תיקנו התנהלותם החמורה כלפי התובעת, כי אם הם אלה שנתנו יד להתנהגותו האלימה של הנתבע 5 כלפי התובעת, ואף הם בעצמם התנכלו לתובעת...". בסע' 12 נטען כי "הנתבעים" פנו לקרובי משפחתה של התובעת "לשם העברת מסרים מאיימים לתובעת"; הנתבעים צפו באופן דקדקני יחד עם הנילון במצלמו האבטחה "באופן פוגעני ומטריד"; הנתבעים העירו לתובעת על פעילותה בעבודה באופן שלא היה קודם לכן ו"הפכו את תנאי עבודתה בחברה לפוגעניים ובלתי נסבלים", עד שנאלצה להתפטר.
25.
בסע' 49 לכתב התביעה טוענת התובעת ששוחחה עם הנתבע 2 על התנהגותו של הנתבע 5 כבר בחודש 5/16 (בו החל הנתבע 5 לעבוד), אך הוא לא עשה עם כך דבר. התובעת חוזרת על הטענה כי פנתה גם למנכ"ל החברה בעניין. בסע' 62 טוענת התובעת כי שוחחה עם הנתבע 3 על התנהגותו של הנתבע 5, לאחר מצגת שהציג ובה שובצו בדיחות בעלות אופי מיני, אך הנתבע 3 קיבל את הדברים בשוויון נפש ולא עשה דבר כנגדם. בסעיף 67 נטען כי "הנתבעים 1-5" עדכנו את הנתבע 5 על תלונת התובעת כנגד המצגת שהעביר, ומבלי לקבל אישורה לכך. הדבר גרם לנתבע 5 להתחיל להתנכל לתובעת.
בסע' 75 טוענת התובעת כי הודיעה לנתבע 2 שאינה מוכנה להמשיך ולעבוד בתנאים פוגעניים והוא הגיע לסניף בו עבדה התובעת, בליווי הנתבע 5 "על מנת לגשר בין השניים (?!)" (הסוגריים במקור). באותה פגישה הנתבע 5 אמר לתובעת שהוא "יעיף אותה על טיל" והנתבע 2 לא אמר על כל מאומה.
בסע' 81 טוענת התובעת כי בחודש 10/16 התלוננה בפני
המנכ"ל, אשר ביקש ממנה להעלות את התלונה על הכתב, כפי שעשתה ביום 10.10.2016, עם העתק לנתבעים 2-4, אשר התעלמו מתלונתה.
בסע' 85 טוענת התובעת כי "הנתבעים" התנכלו לה, כאשר ביום 25.1.17 התקיים לה שימוע לקראת הפסקת עבודה בעילה של אי קבלת מרות ויחסי עבודה מעורערים עם האחראי, כעולה מפרוטוקול השימוע (נספח ז' לכתב התביעה), הוא נערך בנוכחות מנכ"ל החברה וללא נוכחות הנתבעים 2-4. ביום 29.1.17 קיבלה התובעת מייל מהמנכ"ל, לפיו נוכח טענות להטרדות מיניות, מוקפא הליך הפיטורים. אף על פי כן, הנתבעים אפשרו לנתבע 5 להמשיך ולהגיע לסניף בו עבדה, תוך שהוא מתרברב "כי ניצח במאבק מול התובעת" (יצוין, כי בנספח ט' לכתב התביעה, מייל מיום 21.2.17, ציין מנכ"ל החברה בפני
התובעת שהנתבע 5 הונחה לצמצם ככל הניתן את ביקוריו בסניף בו עובדת התובעת, לעבוד משולחן עבודה מרוחק ממקום עבודתה ולהותיר את ניהול עבודתה של התובעת למנהלה הישיר).
26.
כעולה מהאמור לעיל, כתב התביעה עצמו אינו מפרט כל הטרדה ו/או התנכלות שחוותה התובעת מהנתבעים 2-4. יש להבחין בין הטענה כי לא נערך בירור ממצה וראוי לטענותיה של התובעת ע"י גורמי הנתבעת, לבין הטענה כי אותם גורמים התנכלו לה באופן אישי. יתרה מכך, החלטת התובעת לתבוע באופן אישי דווקא את הנתבעים 2-4 שלפי כתב התביעה מעורבותם היתה מינורית ולא את המנכ"ל, שלכאורה היה הרוח הפעילה בטיפול (או העדר טיפול, לפי הטענה) בעניינה של התובעת, מלמדת כשלעצמה כי הנתבעים 2-4 לא נתבעו למעשה מכוח פעולה פסולה בה נקטו כלפי התובעת (הטרדה או התנכלות), אלא מכוח מעמדם כבעלי הנתבעת.
זאת ועוד, התובעת מערבת בכתב התביעה בין עובדות לבין טענות. כאשר הפרק העובדתי הנוגע לנתבעים 2-4 אינו מפורט כלל וכלל. כך, לדוגמא, הטענה כי הנתבעים "אפשרו במעשה ובמחדל, לנתבע 5 להתנכל לתובעת", היא טענה שיש לגבות בטיעון עובדתי, המפרט את הבסיס לאותה מסקנה. לא די בעצם העובדה שהנתבע 5 התנכל לתובעת, ככל שתוכח, כדי להוכיח שהנתבעים אפשרו זאת. בנוסף, טענות
התובעת כי "הנתבעים העירו לה על פעילותה בעבודה באופן שלא היה קודם לכן" או כי הנתבעים פנו לקרובי משפחתה של התובעת "לשם העברת מסרים מאיימים לתובעת", לא זו בלבד שאינם עורכות אבחנה בין הנתבעים ואינן מופנות כלפי הנתבע שלפי הטענה ביצע את הפעולה, אלא שאינן מפרטות את העובדות המהותיות הרלוונטיות (טיב ההערות על עבודתה; למי מקרובי משפחתה פנו, מה תוכן המסרים המאיימים וכיו"ב).
מנגד, טענות עובדתיות שכן פורטו בכתב התביעה, כגון ניסיון גישור שערך הנתבע 2 בין התובעת לנתבע 5, או התעלמות הנתבע 2 מהתבטאות של הנתבע 5 ("אני אעיף אותך על טיל"), לא מצדיקות הטלת אחריות אישית על הנתבע 2 (ודאי על כל המבקשים), שכן גם אם תוכחנה, ניתן לקבוע כבר בשלב זה, שהן אינן עולות כדי התנכלות.
לאור האמור, נקבע כי כתב התביעה, כפי שנוסח, אינו מגלה עילה לאחריות אישית של הנתבעים 2-4
מכוח מעשיהם או מחדליהם (השוו: "טענות כלליות שלפיהן בוסקולו ואטורה, ביחד ולחוד, הפרו התחייבויות כלפי שטרית או את זכויותיו כעובד אין די בהן כדי להקים אחריות אישית לבוסקולו, שכן עצם מעמדו של בוסקולו כמנהל ואורגן באטורה כשלעצמו אינו מטיל עליו אחריות אישית לפעולותיה של אטורה", עניין אטורה בסע' 33).
27.
בשולי הדברים לא למותר לציין, כי גם הסעדים נתבעו מכל הנתבעים "ביחד ולחוד", ללא אבחנה בין מעשי ההטרדה המינית הנטענים, והפיצוי הנתבע בגינם, לבין מעשי המעסיק ו/או האורגנים מטעמו והפיצוי הנתבע בגינם. בנוסף, התובעת עותרת לזכויות מכוח דיני העבודה, כגון פיצויי פיטורים והפרשים לפנסיה, ואף סעדים אלו נתבעים מכל הנתבעים יחד ולחוד, למרות שאין ביניהם לבין מסכת הטענות בדבר הטרדה והתנכלות ולא כלום.
ב.
הרמת מסך
28.
אין מחלוקת, כי הנתבעת 1 - החברה היתה מעסיקתה של התובעת בכל התקופה הרלוונטית לתביעה, ולא המבקשים, אשר הם בעלי המניות בה. לפיכך, ומכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, על מנת להטיל אחריות אישית על המבקשים נדרשת התובעת להצביע על מקור לחיובם האישי ועל עמידתם לכאורה, בתנאים להטלת חיוב אישי כאמור.
29.
התובעת טוענת בסע' 25 לכתב התביעה כי מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) ולפיכך לטענתה נסיבות המקרה מצדיקות הרמת מסך ההתאגדות כנגד המבקשים.
30.
כלל יסוד הוא בדיני החברות כי "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע
נג/205-3
מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה
פד"ע כ"ז, 345).
עם זאת, לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם האישיות המשפטית הנפרדת של החברה מנוצלת לרעה על ידי בעלי המניות, במטרה להסתתר מן הדין ובאופן שיש בו כדי להונות או לקפח אדם וזאת על ידי הרמת המסך וייחוס חובות החברה לבעלי המניות או נושאי המשרה.
31.
כאשר מדובר בהרמת מסך במסגרת יחסי עבודה, נקבע כי לעובדי החברה יש מעמד מיוחד לעומת נושי החברה ועל החברה מוטלת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, הנגזרת מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (
ע"ע 1201/00
יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ
ואח'

(17.12.02), אלא שבמקרה דנן, למעט טענה כללית לפיה הנתבעים התנכלו לתובעת בעקבות תלונתה על הטרדה מינית מצד הנתבע 5, כתב התביעה אינו מעלה עילה להרמת מסך שכן אף לא נטענה כל טענה בדבר שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה מצד המבקשים. כל שנטען הוא כי המבקשים 2 ו-3 לא התייחסו לתלונתה של המבקשת. תביעתה של המבקשת ביחס לחבותו של מעסיק בטיפול תלונה בגין הטרדה מינית וכן בגין ההתעמרות
או התנכלות הנטענת היא כנגד המעסיק, קרי הנתבעת 1.
32.
לאור האמור, הרי שהתובעת לא פירטה בכתב התביעה את הטענות העובדתיות הנדרשות, לצורך קביעה כי אם תוכחנה, הרי שתקום עילה להרמת המסך.
33.
על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי הדין עם המבקשים, שכן כתב התביעה, כפי שנוסח, אינו מקים עילת תביעה אישית כנגדם, לא מכוח אחריות ישירה ולא מכוח הרמת מסך.
34.
יחד עם זאת, בטרם אורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2-4 ניתנת לתובעת הזדמנות לבקש את תיקון כתב התביעה
(ראו: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – משה כהן, מיום 13.2.2008)
. כאמור לעיל, כתב התביעה מעלה טענות בלתי מפורטות כנגד התנהגותם של הנתבעים או מי מהם, העולה לפי הטענה כדי התנכלות ובכלל זה הרעת תנאי עבודה, איום על בני משפחה ועוד. בשלב זה לא ברור כלפי מי מהנתבעים מופנות הטענות ומה תוכנן המפורט, הכל כפי שפורט לעיל. לאור זאת, על מנת שלא לחסום את התביעה בשלב ההתחלתי שלה ולאפשר לתובעת להציג טענותיה בפני
בית הדין, בטרם אורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2-4 רשאית התובעת להגיש בתוך 14 ימים מהיום בקשה לתיקון כתב התביעה. הבקשה תוכרע לאחר קבלת תגובת הנתבעים.
35.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת, אלא אם תפעל התובעת כאמור בסעיף 34 לעיל. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים 2-4 בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום
.
36.
התיק יעלה לעיוני בעוד 14 ימים
. ככל שלא תוגש בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה בתוך מועד זה, אורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2-4.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ח,
(
05 מאי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.









סעש בית דין אזורי לעבודה 48099-01/18 איריס פילו נ' ר.א. ריהוט ומזון בע"מ, אהרון אבני, אלישע אבני ואח' (פורסם ב-ֽ 05/05/2018)