פסקי דין על משה זוביב |

1661/05 בש     25/08/2005




בש 1661/05 משה זוביב נ' מדינת ישראל




6
בתי המשפט

ת.בש 001661/05
בית משפט השלום באשקלון
בשבתו בתורנות בבית משפט השלום קריית גת

בתיק עיקרי: בש 450/05

25/08/2005
תאריך:
כבוד השופטת טלי חיימוביץ

בפני
:
משה זוביב

בעניין:
המבקש
מיכה גבאי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מדינת ישראל
המשיבה
עדנה טנא

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. 1. זוהי בקשה לעיין מחדש בתנאי שחרורו של המבקש.

העובדות
2. 2. נגד המבקש הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, החזקת כלים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 10 רישא לפקודה הנ"ל, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק, בכך שביום 6.2.05 החזיק 17.6 גר' סם מסוג קוקאין ברכבו, בו ישב אותה עת במושב הנוסע, וזרק החוצה את חלקו (כ-16 גר'), במהלך מרדף משטרתי. בנוסף החזיק ברכב כמות נוספת של קוקאין, משקל אלקטרוני וכסף.

3. 3. בהחלטת בית המשפט מיום 6.3.05 נעצר המבקש עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

4. פרשת ההוכחות בתיק החלה, ונשמעו מרבית עדי התביעה. ביום 26.6.05 לאחר שעד התביעה אורן סבג, נהג הרכב, אשר מסר גרסה המפלילה את המבקש, לא אותר על ידי התביעה, התבקשה דחייה של מועד ההוכחות, לצורך איתורו. סוכם בין הצדדים, כי המבקש ישוחרר מהמעצר לתנאי מעצר בית מלא, תוך שהוא שומר בידיו את הזכות לפנות לבית המשפט לעיין מחדש בתנאי השחרור, בחלוף 30 יום, ובאם לא תצליח התביעה לאתר את העד.

5. 5. עתה עותר המבקש לעיין מחדש בתנאי השחרור, ולקבוע כי התשתית הראייתית בתיק כורסמה עד תום, ומכאן לשחררו ללא תנאים, או להקל בתנאיו.

6. 6. ב"כ המבקש טוען, כי הסכמת המדינה לשחרר את המבקש, למרות עברו ומסוכנותו, מלמדת כי אין למדינה כלל ראיות כעת. אילו היו ראיות המספיקות להרשעה, יכולה היתה להכריז על סיום פרשת התביעה.

7. 7. ב"כ המשיבה טוענת, כי מהראיות שנשמעו עולה מעורבות של המבקש בהחזקת הסם, גם ללא עדותו של סבג. מכל מקום, מצביעה ב"כ המשיבה על מסוכנותו של המבקש העולה מחומרת העבירה ומעברו, ומתנגדת לבקשה. כן הבהירה ב"כ המשיבה כי העד טרם שב מחו"ל.

דיון
8. 8. על מנת לשנות החלטת מעצר בשלב של עיון חוזר, יש להצביע על שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי וממשי שחל בה. ראה דברים שנאמרו בעניין זה בבש"פ 4794/95 יואב שאבי ואח' נ' מדינת ישראל
, תקדין-עליון 95(3) עמ' 263:
"על מנת שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דראמטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי שחל בה. צריך להיות בשנוי שחל, כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות. אין בית משפט זה, בדונו בערר, בודק את העדויות אחת לאחת, שוקל את הסתירות בדברי העדים לעומת דבריהם הם בחקירה המשטרתית או לעומת דבריהם של עדים אחרים. אין זה מתפקידו לבדוק את מהימנותם של העדים, דבר שממילא לא ניתן לעשותו בהליך זה. כל אלה ייעשו בבוא העת על ידי השופט השומע ורואה את העדים ומתרשם מהם. כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או כדי לכרסם בה כרסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור נאשמים ממעצר."

9. 9. ראה גם בש"פ 3956/99 מדינת ישראל
נ' יצחק חדיף ו-5 אח', תק-על 99(2), 1008, עמ' 1010, ובש"פ 2070/98 אלי דאדשב נ' מדינת ישראל
, תק-על 98(2), 25 , עמ' 26:
"משהחליט בית-משפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, רשאי הוא אותו נאשם לבקש עיון-חוזר בהחלטה לעוצרו, בייסדו עצמו על אירועים שאירעו במהלך משפטו. ואולם, אותם אירועים חייבים שיהיו אירועים כיבדי-משקל ביותר, אירועים הקרובים במאוד להיותם אירועים דרמטיים, אירועים שמשקיף מן הצד יידע ויבין מעצמו, כי משמיטים הם מעצמם את הקרקע מתחת לגירסת התביעה."

10. טוען ב"כ המבקש, כי עצם הסכמתה של התביעה לשחרורו של המבקש ממעצר, מלמדת על כך שחל כרסום, המשמיט לחלוטין את התשתית הראייתית מתחת לגרסת התביעה.

11. איני מקבלת טענה זו. הסכמתה של התביעה להקלה בתנאי השחרור, אינה מביאה בהכרח למסקנה אותה מסיק ב"כ המבקש. מעבר לכך, גם אם היה ניתן להסיק את המסקנה הנ"ל מהסכמת התביעה, עדיין לא היה בכך כדי לכבול בה את בית המשפט, שעה שהוא נדרש להפעיל את שיקול דעתו. שיקול הדעת בשאלת הכרסום בתשתית הראייתית והיקפו, נתונה בידי בית המשפט ולא בידי התביעה, ובית המשפט אינו חותמת גומי לצורך כך.

12. לפיכך עיינתי בחומר הראיות אשר הוצג בבית המשפט. במהלך המשפט נשמעו עדויות של הבלשים שהיו מעורבים במרדף. מעדויות אלה ניתן ללמוד כי המבקש, אשר ישב כנוסע ברכב שבשליטתו, השליך סם מחלון הרכב, בעת מרדף משטרתי. יצויין כי מעדויותיהם של הבלשים שרון בן עזרא וג'יאר דוידוב, עולה במפורש כי הסם הושלך על ידי הנוסע שליד הנהג, וכי נשמר קשר העין בין חבילת הסמים שהושלכה, לבין שרון בן עזרא, עד למועד תפיסתה על ידו, כעבור מספר שניות.

13. עוד עולה מן העדויות, כי במהלך חיפוש ברכב, לאחר התפיסה, נתפס סם נוסף במושב של הנוסע לידי הנהג, מקום מושבו של המבקש. ברכב נתפס גם משקל אלקטרוני וכסף, ולמבקש לא היה הסבר לכך.

14. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בסם מסוג קוקאין.

15. בהודעת הנאשם לא ניתן למצוא הסבר לעובדה שהסם נראה מושלך מחלונו, והוא אף מכחיש באופן גורף, כי החלון נפתח, וכי נזרק ממנו דבר מה (זאת לעניין הטענה המשתמעת מחקירות העדים על ידי הסנגור, כאילו יתכן שהנהג הוא זה שפתח את החלון של המבקש והשליך את הסם).

16. מקריאת חומר הראיות שציטטתי לעיל, עולה, כי באם תתקבלנה גרסאותיהם של העדים, ללא הסתייגות בשאלת המהימנות (שהן מעניינו של המותב הדן בתיק), קיים סיכוי להרשעה, אף ללא הודעתו של אורן סבג, שכן קיימת תשתית ראייתית הקושרת את המבקש לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובפרט הוכח קשר ישיר בינו לבין הסם.
17. אשר על כן, העדרו של העד, הגם שמקטין את כמות הראיות בתיק, אין בו כדי להשמיט לחלוטין את הבסיס הראייתי הלכאורי מתחת לאישומים, ולא ניתן לומר כי כעת נהפכה הקערה על פיה "עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו" כאמור בבש"פ 4794/95 הנ"ל.

18. אשר על כן אני דוחה את הבקשה.
ניתן היום כ' באב, תשס"ה (25 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים באמצעות הפקס, על פי בקשתם.
טלי חיימוביץ
, שופטת









בש בית משפט שלום 1661/05 משה זוביב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 25/08/2005)