פסקי דין על סובחי תאופיק עזאיזה | פסקי דין על מוחמד אמין עזאיזה ו – 116 משיבים נוספים

10649-05/18 רעא     08/05/2018




רעא 10649-05/18 סובחי תאופיק עזאיזה נ' מוחמד אמין עזאיזה ו – 116 משיבים נוספים








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 10649-05-18 עזאיזה נ' עזאיזה ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
ערפאת טאהא



המבקש

סובחי תאופיק עזאיזה



נגד


המשיבים
מוחמד אמין עזאיזה ו – 116 משיבים נוספים
.

החלטה



בפני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט דניאל קירס) שניתנה בת"א 50230-03-18, בגדרה דחה בית המשפט קמא בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או על מי מהם מלבצע עבודות בניה במקרקעין הידועים כגוד 16972, חלקה 32 מאדמות כפר דבוריה (להלן: "החלקה" או "חלקה 32").


1.
חלקה 32 היא בבעלות משותפת של עשרות אנשים, ביניהם המבקש ושטחה הוא כ- 17 דונם. בשנת 2010 הוגשה על ידי חלק מהבעלים המשותפים של החלקה תביעה לפירוק השיתוף אליה צורפה הצעת חלוקה שהוכנה על ידי המודד נג'אר שווכאת שמונה על ידי בית המשפט בהליך קודם שיזמו התובעים ושנמחק ללא הכרעה במחלוקת גופה. חלק מהנתבעים באותו הליך הגישו כתבי הגנה והעלו השגות על הצעת החלוקה שצורפה לכתב התביעה וחלק מהנתבעים כלל לא הגיש כתב הגנה. בית המשפט קמא קיים לא פחות מאשר 11 ישיבות, במהלכן הועלו הצעות שונות לפתרון המחלוקת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, הועלו הסתייגויות ואף נקבע התיק להוכחות מספר פעמים. בסופו של יום, בישיבת קדם משפט שקיים בית המשפט קמא בהליך הקודם ביום 9.2.2016, התייצבו חלק מבעלי הדיון, אשר הודיעו כי הגיעו להסכמה שלפיה החלקה תחולק בהתאם לתכנית חלוקה שהכין המודד וליד מסאלחה, בשינויים כאלה ואחרים שפורטו על ידם בפרוטוקול. בית המשפט קמא אישר את הסכמות הצדדים, ונתן תוקף של

פסק דין
לתכנית החלוקה של המודד וליד מסאלחה בשינויים שפורטו בפרוטוקול על ידי הצדדים שהתייצבו. תכנית זו אושרה תכנונית על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה, וביום 22.7.2017 ניתן על ידי בית המשפט קמא

פסק דין
סופי המאשר את החלוקה בהתאם לאותה תכנית מאושרת.

2.
המבקש שהיה בעל דין בהליך הקודם לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לאף אחד מהדיונים שבית המשפט קמא קיים, על אף שהוא ידע על ההליך.

3.
כשנתיים לאחר מתן פסק הדין בתיק הקודם, הגיש המבקש בחודש 3/2018 תביעה לביטול פסק הדין. הוא טען, כי פסק הדין ניתן שלא כדין מאחר שבית המשפט לא זימן אותו לדיון בעקבות ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים והשינויים שהכניסו לתכנית שהכין המודד
וליד מסאלחה. לדבריו, על אף הצהרתם לפרוטוקול בהליך הקודם, כי מדובר בשינויים מזעריים, השינויים שערכו אותם צדדים בתכנית הם שינויים מהותיים, כאשר הרחיבו לעצמם את המגרשים שיועדו להם, ייעדו לעצמם מגרשים שאינם שלהם ונישלו אותו מהזכויותיו הקנייניות. לטענתו, במקרה זה מתקיימת עילה לביטול פסק הדין מחמת הצדק. לחלופין טען כי יש לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, מאחר שהוא הראה פגיעה קשה בזכויותיו. נטען עוד, כי פסק הדין אינו שלם ואינו מפרק את השיתוף בין כל הבעלים שכן חלקות משנה יועדו למספר בעלי דין, כאשר הדין מחייב חלוקה סופית בין כל בעלי הדין. המבקש טען עוד, כי יש לבטל את פסק הדין על אף היותו חלוט מאחר שהוא ניתן במרמה. בהקשר זה נטען, כי הצדדים שהתייצבו לדיון מיום 9.2.2016 במסגרת ההליך הקודם הטעו את בית המשפט עת הצהירו כי ההסכמות אליהן הגיעו הם על דעת כל בעלי הדין, טענה שאינה נכונה כלל. נטען עוד, כי הצדדים הטעו את בית המשפט עת טענו כי מדובר בשינויים מזעריים שהם ערכו בתכנית החלוק, בעוד שמדובר בשינויים מהותיים ביותר.

4.
בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או על מי מהם לבצע עבודות בניה בחלקה.
בהחלטות מתאריכים
29.3.2018 ו- 16.4.2018 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בית המשפט קמא קבע, כי הטענות לעניין הצורך בביטול פסק הדין מחמת הצדק בשל פגם שנפל בו והטענות לעניין הצורך בביטול פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, היה על המבקש להעלות במסגרת בקשה לביטול פסק הדין אותה היה עליו להגיש במסגרת ההליך הקודם.
לעניין טענת התרמית קבע בית המשפט, כי אין בסיס לטענה זו, שכן מעיון בפרוטוקול הדיון בהליך הקודם עולה, כי בית המשפט לא הוטעה לסבור כי ההסכמות הן על דעת כל הצדדים.
בנסיבות אלה הגיע בית המשפט למסקנה, כי סיכויי התביעה הם קלושים, אם בכלל, ועל כן, דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

5.
בבקשת רשות הערעור שבפני
י חזר המבקש על הטענות שהועלו במסגרת התביעה שהגיש לבית המשפט קמא ובמסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני. הוא חזר על טענתו, כי דין פסק הדין להתבטל הן מחובת הצדק והן בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. לטענתו, פסק הדין ניתן בהעדר, מבלי שזומן כדין לישיבה שנועדה לדיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שבסופו של יום כלל לא הוגשה. הוא חזר על טענותיו לעניין הפגיעה בקניינו ובאשר להתנהלותם של הצדדים שהתייצבו לדיון ביום 9.2.2016 ושפעלו, לטענתו, כדי לשמור על האינטרסים של הלקוחות שלהם תוך פגיעה קשה בקניינו ובקניינם של בעלי הדין האחרים שלא התייצבו לדיון. הוא אף חזר על טענתו, כי פסק הדין ניתן במרמה לאחר שאותם צדדים שהתייצבו הטעו את בית המשפט לסבור, כי ההסכם אליו הגיעו הוא על דעת כל בעלי הדין, לרבות אלה שלא התייצבו.

6.
לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות בית המשפט קמא וביתר המסמכים שבתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובת המשיבים. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה אם לתת סעד זמני, וברגיל ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שעניינה מתן או אי מתן צווים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 5290/08 עמליה הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (1.7.2008); רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (15.5.1997))

בענייננו, בחינת החלטת בית המשפט קמא על רקע ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים והתנהלות המבקש באותו בהליך, מחייבת דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני, הן מחמת שיהוי והן מחמת שהתובע לא הוכיח כי עומדת לו עילת תביעה טובה נגד המשיבים. כפי שהובא לעיל, פסק הדין המורה על פירוק השיתוף בחלקה ניתן כבר ביום 9.2.2016, דהיינו כשנתיים לפני הגשת התביעה והבקשה למתן צו מניעה זמני, כאשר חלוקה זו אושרה כבר על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה והצדדים החלו לפעול על פיה. אין בבקשה כל הסבר מדוע התביעה והבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשו בחלוף יותר משנתיים ממועד מתן פסק הדין. זאת ועוד, מעיון בתיק בית המשפט בהליך הקודם עולה, כי המבקש לא הגיש כתב הגנה באותו הליך ולא התייצב לאף אחד מהדיונים שקיים בית המשפט, על אף שהוא ידע על קיום ההליך. נראה, כי הליך הפירוק שהתנהל במסגרת ההליך הקודם כלל לא עניין את המבקש, אשר כאמור לא נטל בו חלק ביודעין, לא השתתף בהוצאות המומחים שמונו מטעם בית המשפט, לא טען לאופן חלוקה כזה או אחר ו"ישב על הגדר" מבלי לעשות דבר. בנסיבות אלה, הגשת התביעה לביטול פסק הדין בחלוף כשנתיים ממועד מתן פסק הדין
נגועה בשיהוי ניכר, אם לא מעבר לכך.



גם לגוף העניין נראה, לכאורה, כי אין בפי המבקש תביעה הראויה להישמע. צדק בית המשפט קמא עת קבע, כי את הטענות לעניין הצורך בביטול פסק הדין מחמת פגם שנפל בו או משיקולי צדק, צריך היה המבקש להעלות בתיק שבו ניתן פסק הדין במסגרת בקשה לביטול פסק הדין, ואין הוא יכול להעלות
טענות אלה במסגרת תביעה נפרדת ועצמאית. כזכור, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר יש להגיש תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. ככל שהבקשה מוגשת בחלוף המועד האמור, על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד ולשכנע את בית המשפט, כי מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד. המבקש אינו יכול לעקוף הוראות אלה של תקנות סדר הדין האזרחי על ידי הגשת תביעה נפרדת ועצמאית לביטול פסק הדין ובכך "לשחרר" את עצמו ממגבלת הזמן להגשת בקשה לביטול פסק הדין.



טענת המרמה שהעלה המבקש אינה מבוססת ונראה לכאורה, כי אין לה בסיס. כזכור, המבקש טוען, כי הצדדים בהליך הקודם הטעו את בית המשפט לסבור, כי ההסכמה עליה הצהירו בפרוטוקול הדיון מיום 9.2.2016 הינה על דעת כל בעלי הדין באותו הליך, גם אלה שלא התייצבו לדיון. אין בסיס לטענה זו. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה,
באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי בית המשפט היה ער לעובדה כי ההסכמה הינה על דעת הצדדים שהתייצבו בלבד ולא על דעת כל בעלי הדין. בנסיבות אלה שבהן בית המשפט היה ער למהות ההסכמות ולזהות הצדדים שהיו צד לאותן הסכמות, לא ניתן לקבל את הטענה שבית המשפט הוטעה לסבור כך או אחרת בעניין זה.

7.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ח, 08 מאי 2018, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 10649-05/18 סובחי תאופיק עזאיזה נ' מוחמד אמין עזאיזה ו – 116 משיבים נוספים (פורסם ב-ֽ 08/05/2018)