פסקי דין על אילן רוטנברג נכסים והשקעות בע" מ | פסקי דין על יעל מור מינזלבסקי | פסקי דין על גבי מינזלבסקי |

21450-11/15 תמר     07/05/2018




תמר 21450-11/15 אילן רוטנברג נכסים והשקעות בע" מ נ' יעל מור מינזלבסקי, גבי מינזלבסקי








בית מ
שפט השלום
בתל אביב - יפו



תמ
"ר 21450-11-15 אילן רוטנברג נכסים
והשקעות בע"מ
נ' מ
ור מ
ינזלבסקי ואח'



לפני
כבוד השופטת נאוה ברוורמן


ה
תובעת
:

אילן רוטנברג נכסים
והשקעות בע"מ
ב"כ: עו"ד אורית מ
וסרי


נגד


ה
נתבעים

:

1.יעל מור מינזלבסקי

2.גבי מינזלבסקי

3.יגאל מ
ור
ב"כ: עו"ד רועי כרמ
ון


פסק
דין

מ
ונחת בפני
י תביעה כספית על סך של 102,800 ₪, שיסודה בהסכמ
י שכירות שנחתמ
ו בין התובעת לנתבעת בנוגע לחנות במ
רכז מ
סחרי ביישוב אורנית.

רקע:

1.
התובעת, אילן רוטנברג נכסים
והשקעות בע"מ
, הינה חברה בעלת זכויות של שטחים
מ
סחריים
במ
רכז המ
סחרי בישוב אורנית (להלן: "התובעת").

הנתבעים
מ
תגוררים
בישוב אורנית, הנתבעת והנתבע 2 הינם
בני זוג והנתבע 3 הינו אביה של הנתבעת (להלן: "הנתבעת" ו/או "יעל", "נתבע 2" ו/או "גבי", "נתבע 3" ו/או "יגאל", בהתאמ
ה).

2.
ראשיתה של התביעה בכתב תביעה בסדר דין מ
קוצר, שבמ
סגרתה הוגשה בקשת רשות להגן מ
טעם
נתבעים
2 ו- 3. בהחלטה מ
יום
14.04.2016 ניתנה לנתבעים
הרשות להגן.

3.

הובא בפני
י כי הנתבעת מ
צויה בהליכי פשיטת רגל, וניתן כנגדה צו כינוס על ידי בית המ
שפט המ
חוזי במ
סגרת תיק פש"ר שמ
ספרו 22188-04-15 (להלן: "צו הכינוס"). לפיכך, אין מ
נוס אלא להורות על עיכוב ההליכים
בעניינה, ויש לברר חבותם
של נתבעים
2 ו- 3 בגין ערבותם
.

4.
לגופם
של דברים
, בחודש דצמ
בר 2012
נחתם
הסכם
שכירות בין התובעת לנתבעת (להלן: "הסכם
2012"). (נספח א' לכתב התביעה) בהתאם
להסכם
2012 שכרה הנתבעת מ
התובעת חנות במ
רכז המ
סחרי באורנית (להלן: "החנות"). ההסכם
הינו לתקופה של 5 שנים
החל מ
יום
01.07.2012 ועד ליום
30.06.2017 (להלן: "תקופת השכירות").
להסכם
2012 מ
צורפת ערבות (להלן: "ערבות 2012"), אשר מ
צוינים
שמ
ות הנתבעים
2 ו- 3, וכן נחזית חתימ
תם
.

5.
כמ
ו כן, צירפה התובעת שטר חוב בסך של 50,000 ש"ח מ
יום
27.06.2012 (להלן: "שטר החוב"), שצורף להסכם
2012. על-גבי שטר החוב מ
צוינים
הנתבעים
2 ו- 3 בערבות אוואל, שטר החוב נחתם
על-ידי הנתבעת, נתבע 2 אינו חתום
, וישנה חתימ
ה הנחזית להיות של נתבע 3.

על-מ
נת שלא נמ
צא חסרים
, ביום
03.03.2015 נפתחו כנגד הנתבעת ונתבע 3 הליכי הוצל"פ בלשכת ההוצל"פ בתל אביב לביצוע שטר החוב במ
סגרת תיק שמ
ספרו 502121-03-15 (להלן: "הליכי ההוצל"פ). בסופו של יום
ההליך בנוגע לשטר החוב נמ
חק (נספח ט' לתצהירו של רוטנברג).

6.
להשלמ
ת התמ
ונה, להסכם
2012 קדם
הסכם
שכירות מ
יום

05.05.2010 (להלן: "הסכם
2010"), לתקופה בת שנתיים
שהחלה ביום
01.07.2010 והסתיימ
ה ביום
30.06.2012 (נספח ב' לכתב התביעה).

7.
להסכם
2010 צורפה ערבות (להלן: "ערבות 2010"), אשר גם
בה מ
צוינים
שמ
ות הנתבעים
2 ו – 3, וכן נחזית חתימ
תם
.

8.
להסכם
2010 קדם
הסכם
מ
שנת 2007.

9.
כעולה מ
כתב התביעה, בתחילת השנה השלישית של תקופת השכירות, נמ
סרו לנציג התובעת על ידי הנתבעת המ
חאות בסך כולל של 78,705 ₪ בגין דמ
י השכירות לשנה זו, אשר עמ
דו על סך של 6,418 ₪ לחודש כולל מ
ע"מ
, בצירוף הפרשי הצמ
דה למ
דד בגין השנה השנייה
לתקופת השכירות בסך של 1,689 ₪ (להלן: "הפרשי ההצמ
דה").

10.
לשיטת התובעת, הסכם
2012 הופר על ידי הנתבעת בהפרה יסודית, לאחר שכל ההמ
חאות שנמ
סרו על ידה, בגין השנה השלישית לתקופת השכירות ובגין הפרשי הצמ
דה למ
עט המ
חאה אחת שכובדה בסך של 2,075 ₪, לא נפרעו על ידי הבנק. עוד טוענת התובעת כי בחודשים
ספטמ
בר אוקטובר 2014 שילמ
ה הנתבעת לתובעת סך של 8,518 ₪ על חשבון המ
חאות שחזרו על ידי הבנק. לפיכך, החוב בגין דמ
י השכירות לשנה השלישית של תקופת השכירות, עומ
ד על סך של 68,112 ₪. לסכום
זה יש להוסיף הצמ
דה וריבית מ
תום
השנה השלישית לתקופת השכירות ועד למ
ועד הגשת התביעה, ובסה"כ 70,955 ₪.

11.
ביום
25.11.2014 ביטלה התובעת את הסכם
2012, ובין היתר דרשה מ
הנתבעת לפנות את החנות.

בפועל, הנתבעת פינתה את החנות ביום
18.01.2015 (סעיף 15 לתצהירו של רוטנברג). אשר על כן, עותרת התובעת גם
לקבלת דמ
י שכירות עבור התקופה שמ
יום
01.07.2015 ועד ליום
14.08.2015, קרי – סך של 9,950 ₪.

כמ
ו כן, עותרת לקבלת פיצוי מ
וסכם
בגין איחור בפינוי החנות על סך של 21,875 ₪.


בנוסף, מ
ציינת התובעת כי לאחר פינוי החנות עמ
דה החנות ריקה במ
הלך כ-7 חודשים
ואך ביום
15.08.2015 נחתם
הסכם
שכירות בין התובעת לבין צד ג'.

12.
לשיטת התובעת, יש לחייב את הנתבעים
בשל ערבותם
, ומ
נגד טוענים
הנתבעים
כי חתימ
תם
על ערבות 2010 אינה תקפה לערבות 2012. נתבע 3 טוען כי הערבות ושטר החוב מ
שנת 2012 אינם
חתומ
ים
על-ידו, והחתימ
ות המ
ופיעות על ערבות 2012 זויפו. נתבע 2 טוען כי החתימ
ה על ערבות 2012 אינה חתימ
תו, הגם
שאינו חתום
על שטר החוב.

13.
השאלה המ
רכזית הדורשת הכרעה – האם
יש לחייב את הנתבעים
בגין ערבותם
, ובגין שטר החוב, אם
לאו. שאלה זו מ
עוררת שאלות נוספות – האם
ערבות 2010 תקפה לערבות 2012, האם
חתימ
ת הנתבעים
זויפה? על שאלות אלה ואחרות אדון בהמ
שך
.

14.
מ
טעם
התובעת העיד מ
ר שי רוטנברג (להלן: "רוטנברג"), מ
טעם
הנתבעים
העיד נתבע 2 ונתבע 3. כמ
ו כן הוגשו תצהירי עדות ראשית, והראיות מ
טעם
הצדדים
.


בתמ
צית טענות התובעת:

15.
לטענת התובעת, יסודה של התביעה בשל נזקים
כספיים
שנגרמ
ו לתובעת בעקבות הפרת הסכם
2012 בגין השנה השלישית של תקופת השכירות
. הנתבעת הפרה את התחייבויותיה לתשלום
דמ
י שכירות לאחר שההמ
חאות שמ
סרה בעבור דמ
י השכירות לא כובדו על ידי הבנק.

16.
נתבעים
2 ו-3 ערבו להתחייבויותיה של הנתבעת להסכם
2010 ולהסכם
2012. הנתבעים
הודו כי חתמ
ו על ערבות גם
בשנת 2010, אולם
טענו מ
שהסתיימ
ה תקופת השכירות על-פי הסכם
2010 מ
בלי שהופר על ידי הנתבעת, ומ
שחתמ
ה הנתבעת על הסכם
2012, פג תוקפו המ
חייב של ערבות 2010, ואין היא חלה על תקופת השכירות של הסכם
2012.

לא זאת אף זאת, טענו נתבעים
2 ו- 3 כי חתימ
ותיהם
על ערבות 2012 זויפו. מ
שכך, פטורים
מ
ערבותם
.

17.
אין לפטור את נתבעים
2 ו- 3 מ
ערבותם
להסכם
2010, ערבותם
תקפה גם
להסכם
2012, מ
אחר והנתבעים

2 ו- 3 ידעו כי בתום
תקופת השכירות על-פי הסכם
2010, שהנתבעת המ
שיכה לשכור את החנות. כמ
ו כן ידעו שדמ
י השכירות ותקופת השכירות השתנו.
הגם
, שהנתבעים
לא הודיעו לתובעת על ביטול הערבות מ
שנת 2010 כמ
תחייב על פי סעיף 15 (א) לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות"). יוצא אפוא, שחזקה שערבות שנת 2010 הוסיפה לחול גם
על הסכם
שנת 2012.

18.
הלכה פסוקה היא, ש"ערבות" רגילה תלויה בהיקפה ובתנאיה בחיוב העיקרי, והיא נלווית לו וטפלה לו, כך שהיא מ
לווה את החייב העיקרי כ"צל" מ
תמ
שך וגורלה תלוי בגורלו.

19.
לאור האמ
ור, הנתבעים
לא עמ
דו בנטל להוכחת טענתם
ביחס לתוקף ערבות שנת 2010, נוכח הסכמ
תם
כי ערבות זו תחול גם
לאחר תקופת השכירות, ובהתאם
למ
וסכם
על פיה.

20.
אין רלוונטיות לטענת הזיוף, הואיל והתחייבויותיו החוזרות ונשנות של הנתבע 2 לשלם
לתובעת את מ
לוא החוב, כפי שעולה מ
התמ
ליל שצורף (להלן: "התמ
ליל"), מ
הווים
ערובה בפני
עצמ
ה בהתאם
לסעיפים
2-3 לחוק הערבות. אשר על כן, אין כל רלוונטיות לטענת זיוף חתימ
תו על גבי ערבות 2012. בנוגע לנתבע 3, זה אישר בחקירה נגדית כי אם
הנתבעת הייתה מ
בקשת שיחתום
על כתב הערבות להסכם
2012 הוא היה מ
סכים
לכך. כמ
ו כן, בשיחה נשוא התמ
ליל, אמ
רה הנתבעת לנציגי התובעת כי אביה לא חתם
על ערבות 2010, אלא היא זו שחתמ
ה בשמ
ו, והסבירה שעשתה כך בשל קוצר זמ
ן. נוכח האמ
ור, כמ
ו גם
הצהרת נתבע 3 כי הוא נפגש עם
הנתבעת כמ
עט כל יום
, ואישורו כי חתם
בשם
הנתבעת על מ
סמ
כים
רשמ
יים
שמ
וענו אליה, חזקה עליו כי נתן לנתבעת הרשאה לחתום
בשמ
ו על ערבות שנת 2012.

21.
למ
עלה מ
ן הצורך, ולחלופין בלבד, תטען התובעת כי בבקשת רשות להתגונן נטענה טענת הזיוף מ
הפה ואל החוץ. הלכה פסוקה היא, כי בהעלאת טענת מ
רמ
ה ולרבות זיוף, עול ההוכחה המ
וטל על הנתבע כבד יותר מ
בחינה דיונית, ולכן חלה עליו חובת פירוט יתר. גם
בתצהירי העדות הראשית נטענה טענת זיוף בצורה רפה מ
בלי שפרטו הנתבעים
את נסיבותיה.

22.
לאור האמ
ור, התובעת אינה מ
חויבת לצרף חוות דעת גרפולוגית להוכחת חתימ
ות הנתבעים
על ערבות 2012 כטענת נתבעת 2 בתצהירו. התובעת רשאית לוותר על כך, מ
אחר והוכיחה את ערבותם
של הנתבעים
בהסתמ
ך על ערבות 2010 ובהסתמ
ך על ראיות המ
עידות על דבריהם
והתנהגותם
.

23.
התובעת עמ
דה בנטל השכנוע להוכחת הנזק שנגרם
לה כתוצאה מ
הפרת הסכם
שנת 2012.

24.
בנוסף לאמ
ור, טוענת התובעת לחוסר תום
לב קיצוני מ
צד הנתבעים
. לשיטתה, התמ
ליל מ
עיד על קנוניה שנרקמ
ה על ידי הנתבעת והנתבע 2 כנגד התובעת שעמ
ה שיתף פעולה הנתבע 3, וכל זאת על- מ
נת להתחמ
ק מ
התחייבויותיהם
כלפי התובעת.

בתמ
צית טענות נתבעים
2 ו- 3:

25.
התביעה שבענייננו הינה הליך נוסף שמ
נהלת התובעת כנגד חלק מ
הנתבעים
, כאשר כבר בעבר הגישה שטר חוב לביצוע כנגד נתבע 3 ועת התברר לה כי שטר החוב מ
זויף, מ
חקה את ההליך. לאחר מ
כן הגישה התובעת תביעה זו, כאשר בו בזמ
ן ידעה שהמ
דובר בערבות מ
זויפת, הנחזית לשאת את חתימ
ת הנתבעים
2-3.

26.
התביעה לא הוכחה, הסעדים
המ
בוקשים
במ
סגרתה לא הוכחו, ולמ
עשה כל שהוכח הוא - שהסעדים
"נופחו" בחוסר תום
לב. התובעת ומ
נהליה ידעו את מ
לוא העובדות והטענות, לפיה מ
דובר בכתב ערבות ושטר חוב מ
זויפים
. אולם
, למ
רות זאת בחרו להגיש את התביעה, ובכך גרמ
ו להוצאות מ
יותרות.

27.
לעניין ערבות 2012, אין עוררין כי ערבות זו נושאת חתימ
ה מ
זויפת. אין ספק, כי התובעת ידעה על כך, כאמ
ור בתמ
ליל השיחה שצירפה. התובעת התעלמ
ה לכאורה מ
ידיעתה זו, ובחרה לנהל הליך.

רוטנברג ידע בזמ
ן אמ
ת כי הערבות מ
זויפת ועדיין הנחה את התובעת לפעול בשני הליכים
. האחד, הגשת שטר החוב המ
זויף לביצוע, אשר נמ
חק בסופו של יום
, והשני, הליך זה.

התובעת לא טרחה להגיש ו/או לבקש חוות דעת גרפולוגית, כדי לבדוק את מ
הימ
נות טענת נתבעים
2 ו- 3, בנוגע לטענת הזיוף.

28.
טענת הזיוף צריכה להתקבל במ
לואה לאור הנאמ
ר בחקירות הנגדיות, ולאור העובדה כי התובעת לא הרימ
ה את הנטל להזים
את טענת הזיוף. אין כל ספק, כי מ
דובר בזיוף חתימ
ותיהם
של הנתבעים
, והתובעת ומ
נהליה התעלמ
ו מ
טענה זו. ברור כי מ
עולם
לא ניתנה הרשאה כלשהי לנתבעת לחתום
בשמ
ם
של הנתבעים
על כתבי ערבות, ולראיה נתבע 3 בכלל לא ידע שהנתבעת זייפה את חתימ
תו, אלא לאחר תחילת ההליך נשוא שטר החוב.

עצם
זניחת הזמ
ת טענת הזיוף על-ידי התובעת, מ
עידה על הסכמ
ה מ
פורשת לטענה הנ"ל, והניסיון להציג את הטענה כסתמ
ית מ
הווה חוסר תום
לב.

29.
לעניין ערבות מ
שנת 2010 העיד רוטנברג כי לא נותר כל חוב בגין הסכם
שנת 2010, ולגבי הסכם
שנת 2012, המ
דובר בהסכם
חדש, עם
שטר חוב חדש וכתב ערבות חדש, קרי - בטחונות חדשים
להסכם
. לא בכדי צרפה התובעת להסכם
שנת 2012 ערבויות ובטחונות חדשים
שכן תקופת השכירות הסתיימ
ה, ולא הוארכה, שהרי לאחריה נכרת הסכם
חדש לכל דבר ועניין.
הניסיון כיום
להישען על כתב ערבות בגין הסכם
שנת 2010 שהסתיים
מ
בלי שנותר כל חוב, הינו ניסיון חסר תום
לב. הגם
, שהחוב הנטען נוצר, אם
בכלל, בשנה השלישית להסכם
שנת 2012.
יצוין, בהתאם
לדין, אין כל מ
קום
להודיע על ביטול ערבות בגין הסכם
שהסתיים
, שמ
ן המ
פורסמ
ות, כאשר ההסכם
הסתיים
מ
סתיימ
ות יחד עמ
ו כל הערבויות והביטחונות בגין אותו הסכם
.

30.
התובעת מ
נסה לסחוט כספים
שלא מ
גיעים
לה ולתבוע כספים
בחוסר תום
לב. כך למ
של, תובעת
סך של 70,955 ₪ בגין יתרת החוב של הנתבעת לכאורה והכל בגין כשבעה חודשים
בלבד. דהיינו, מ
יום
18.01.2015 ועד ליום
14.08.2015.


כמ
ו כן, התובעת ביקשה סעד של 9,950 ₪ בנוסף עבור תקופת השכירות מ
יום
01.07.2015 עד 14.08.2015 ובסך הכל כ-80,000 ₪ עבור 7 חודשי שכירות.

עולה אם
כן , כי כתב התביעה מ
דבר על כ-80,000 שח בגין יתרת שכירות של כ-7 חודשים
, למ
רות ששכר הדירה כאמ
ור בהסכם
שנת 2012, הינו 4,810 ₪ ועד 5,439 ₪ לכל היותר. קרי, כמ
חצית מ
הסכום
שנתבע.

יוצא איפוא, כי התובעת דורשת סכומ
ים
שונים
אשר עולים
מ
עת לעת בחוסר תום
לב.

31.
סיכומ
ם
של דברים
, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים
.


בתמ
צית תשובת התובעת:

32.
הנתבעים
במ
סגרת סיכומ
יהם
, מ
ציינים
כי חתימ
תו של נתבע 2 כלל לא מ
ופיעה על גבי כתב הערבות. טענה עובדתית זו הועלתה לראשונה בסיכומ
ים
לאחר שלאורך כל ההליך דבק הנתבע 2 בטענה כי חתימ
תו על ערבות שנת 2012, זויפה. אמ
נם
, חתימ
תו של נתבע 2 אינה מ
ופיעה על שטר החוב, אולם
על ערבות שנת 2012 מ
תנוססת חתימ
ותיהם
של כל הנתבעים
לרבות נתבע 2.

33.
הנתבעים
שמ
ים
יהבם
בטענת הזיוף, ובה בעת נמ
נעו מ
לספק גרסה כלשהי ביחס לנסיבות הזיוף, לרבות באשר לזהות הזייפן.

34.
הנתבעים
התעלמ
ו כי הזיוף נעשה על ידי הנתבעת, ולא ניתן להתעלם
מ
הצהרתו של נתבע 3 בפרוטוקול שאמ
ר כי מ
מ
ילא היה חותם
על ערבות שנת 2012 אם
היה נדרש לכך על ידי הנתבעת. לאור האמ
ור, המ
סקנה המ
תבקשת היא, כי הנתבעים
ידעו שככל שאכן זויפה חתימ
תם
, הרי שהדבר נעשה על ידי הנתבעת, ובהתנהגותם
נתנו הרשאה לכך מ
ראש ו/או בדיעבד. אשר על כן, דין טענת הזיוף להידחות.

35.
התובעת מ
תנגדת לטענת הנתבעים
לפיה לכאורה ידעו נציגי התובעת כי מ
דובר בכתב ערבות ובשטר חוב מ
זויפים
, שאף היא נטענה לראשונה בסיכומ
ים
. ועוד, לא נערכה כלל בדיקה גרפולוגית לבחינת טענת הזיוף ולא ניתנה כל החלטה שיפוטית הקובעת, כי החתימ
ה של הנתבעים
זויפה כך שהטענה שנציגי התובעת ידעו על דבר הזיוף, אין לה על מ
ה לסמ
וך.

יתרה מ
כך, בנסיבות דנן בדיקה גרפולוגית אינה הראיה המ
כרעת הנדרשת להוכחת התביעה, שהרי גם
אם
היה מ
תגלה כי החתימ
ות מ
ערבות שנת 2012, אינן חתימ
ותיהם
של הנתבעים
לא היה בכך לגרוע מ
הוכחת תוקף ערבותם
.

36.
בנוגע לנזקים
, כל ראשי הנזק, הוכחו על ידי התובעת, הגם
שהנתבעים
לא סיפקו גרסה ו/או ראיה כלשהי שיש בה לסתור את ראיות התובעת בדבר הנזק.

דיון והכרעה:

37.
בית המ
שפט ביושבו על המ
דוכה שואל את עצמ
ו - האם
יש לחייב את נתבעים
2 ו- 3 בגין מ
חויבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת. שאלה זו מ
עוררת שאלות נוספות – האם
הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעת; האם
ערבות 2010 חלה על הסכם
שכירות 2012; האם
ערבות 2012 זויפה; האם
שטר החוב זויף.

אקדים
ואומ
ר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני
י ושמ
עתי את העדויות והטענות, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, ואבאר.

38.
בקצירת האומ
ר, כפי שהבהרתי התביעה יסודה בהסכמ
י השכירות שנחתמ
ו בין התובעת לנתבעת. התובעת שמ
ה יהבה בטענה של הפרת התחייבותה של הנתבעת בגין דמ
י שכירות לתקופה של השנה השלישית על-פי הסכם
2012.

39.
כנגד הנתבעת ניתן צו כינוס, ועל כן מ
ורה אני על עיכוב ההליכים
בעניינה.

40.
התובעת מ
פנה עתה את "חציה" כלפי נתבעים
2 ו- 3, שלשיטה יש לחייבם
בגין חובותיה של הנתבעת, מ
תוקף ערבותם
.

41.
אין חולק כי נתבעים
2 ו- 3 חתמ
ו על ערבות 2010, אך יש חולק בכל הנוגע לערבות 2012, השלכות ערבות 2010 על הסכם
2012, ושאלת הסכמ
ת נתבעים
2 ו- 3 לערוב להתחייבותה של הנתבע, בדרך התנהגותם
.

42.
בנוסף לאמ
ור, אין חולק כי נמ
סר על-ידי הנתבעת שטר חוב, אשר נחתם
על-ידי הנתבעת כעושה השטר, אך יש חולק בדבר ערבותו של נתבע 3 לתשלומ
ו.
הפרת הנתבעת את הסכם
2012

43.
לשיטת התובעת, הנתבעת חתמ
ה על הסכם
2012, אולם
הפרה הסכם
זה בכך שלא עמ
דה בהתחייבויותיה כלפי התובעת.

התובעת עותרת לתשלום
סך של 70,955 ₪ בגין יתרת החוב של הנתבעת בעבור השנה השלישית של תקופת השכירות ובעבור הפרשי הצמ
דה. עותרת לסך של 9,950 ₪ בגין דמ
י שכירות לתקופה שמ
יום
01.07.2015 ועד ליום
14.08.2015 כמ
תחייב מ
סעיף 2.1.1 להסכם
2012. וכן עותרת לסך של 21,875 ₪ בגין פיצוי מ
וסכם
עקב איחור בפינוי החנות.

44.
מ
נגד, בכל הנוגע לחובותיה של הנתבעת כלפי התובעת, הנתבעים
לא חולקים
בדבר הפרת ההסכם
, אלא חולקים
לעניין הסעדים
.

45.
למ
עשה, הנתבעת לא שילמ
ה את מ
לוא דמ
י השכירות לתובעת בתקופת השנה השלישית. אולם
, לאור צו כינוס בעניינה של הנתבעת, יש לברר את חבותם
של נתבעים
2 ו- 3.

הסכם
2010 ושאלת ערבות הנתבעים

46.
לשיטת התובעת, אין לפטור את הנתבעים
מ
ערבותם
.

מ
נגד, הנתבעים
2 ו-3 מ
אשרים
שחתמ
ו על ערבות 2010, אך לשיטתם
אין היא תקפה להסכם
2012.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים
בראי ההליך, הגעתי לכלל מ
סקנה כי הדין עם
הנתבעים
, ואין תוקף לערבותם
מ
שנת 2010 המ
שליך על הסכם
2012. ובמ
ה דברים
אמ
ורים

:


47.
מ
פאת חשיבות לשון ההסכם
, אציין כי הסכם
2010 עניינו מ
יום
01.07.2010
ועד
ליום
30.06.2011, כאמ
ור בסעיף 2.1 להסכם
, המ
תייחס לתקופה זו כתקופת השכירות (נספח ב' לכתב התביעה). וכן, בסעיף 2.7 להסכם
נקבע:

"לשוכר תהיה אופציה להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת (להלן: "תקופת האופציה").

ובהמ
שך, בסעיף 2.8 להסכם
נקבע כי מ
ימ
וש האופציה מ
ותנה בכך שהשוכר עמ
ד בכל תנאי הסכם
השכירות.

לשם
השלמ
ת התמ
ונה, בפסקה 3 לערבות נאמ
ר:

"ערבות זו תעמ
וד במ
לוא תוקפה גם
לאחר תקופת השכירות וגם
אם
יוארך הסכם
השכירות או יקוצר ו/או בכל אופן אחר בו ישונו תנאיו".

48.
התובעת סבורה כי יש לפרש את פסקה 3 לערבות באופן המ
חייב את הנתבעים
, כך שערבותם
עדיין בתוקף, בגין חוב דמ
י השכירות לשנת השכירות השלישית מ
תוקף הסכם
2012. לשיטתה, על-פי הראיות אין מ
חלוקת כי הנתבעים
ידעו כי בתום
תקופת השכירות על-פי הסכם
2010 הנתבעת המ
שיכה לשכור את החנות (עמ
' 10 לפרוטוקול שורה 8). כמ
ו כן, ידעו הנתבעים
כי דמ
י השכירות ותקופת השכירות, השתנו, ונתבע 3 אף אישר שעת שחתם
על ערבות 2010 לא ידע על מ
שך תקופת השכירות. הגם
, שהנתבעים
לא הודיעו לתובעת על ביטול הערבות.

49.
וישאל השואל – האם
הערבות תקפה ומ
הווה "צל" מ
תמ
שך גם
לגבי הסכם
2012? לטעמ
י, התשובה הינה שלילית.

50.
טרם
אדון לגופם
של דברים
, טול מ
קרה בו פלוני ערב לאלמ
וני להבטחת החזר הלוואה. לאחר פירעון ההלוואה נוטל אלמ
וני הלוואה חדשה, שנייה במ
ספר, בתנאים
הדומ
ים
לאלה בהלוואה הראשונה. האם
מ
ישהו יקבל טענה כי ניתן להחיל את ערבותו של פלוני שניתנה להלוואה הראשונה גם
להלוואה השנייה. דומ
ני שאיש לא יקבל טענה זו.

51.
במ
קרה דכאן -
עיננו הרואות כי הסכם
2010 מ
גדיר את תקופת השכירות, וכן את שנת האופציה, כך שבסה"כ מ
דובר בתקופה מ
וגדרת מ
יום
30.06.2011 ועד ליום
30.06.2012. סבורתני כי פסקה 3 מ
תייחסת לתקופה לאחר תקופת השכירות, כלומ
ר - לתקופת האופציה, ולא לתקופה חדשה אחרת. וזאת, למ
דים
אנו מ
הוראות לשון הסכם
2010, כפי שהובאו לעיל.

52.
בהקשר זה אדגיש, כי הכללים
המ
נחים
לעניין פרשנות של הסכמ
ים
מ
קורם

בסעיף 25 לחוק החוזים
(חלק כללי), התשל"ג- 1973
(להלן: "חוק החוזים
") –

"
חוזה יפורש לפי אומ
ד דעתם
של הצדדים
, כפי שהוא מ
שתמ
ע מ
תוך החוזה ומ
נסיבות העניין, ואולם
אם
אומ
ד דעתם
של הצדדים
מ
שתמ
ע במ
פורש מ
לשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם
ללשונו
". (ההדגשה שלי – נ.ב; השווה לנוסח הישן - "חוזה יפורש לפי אומ
ד דעתם
של הצדדים
, כפי שהיא מ
שתמ
עת מ
תוך החוזה, ובמ
ידה שאינה מ
שתמ
עת מ
מ
נו מ
תוך הנסיבות").

53.
בשנת 2011 תוקן
חוק החוזים


(תיקון מ
ס' 2) וברע"א 3961/10
המ
וסד לביטוח לאומ
י נ' סהר חברה לתביעות בע"מ
מ
גדל חברה לביטוח בע"מ

(פורסם
בנבו) (להלן: "עניין סהר"), נדונה בהרחבה שאלת פרשנותו של החוזה לאור התיקון.
בפסקה 26 נדונה תכליתו הסובייקטיבית של סעיף 25 (א) המ
תוקן ונקבע שם
כך –

"חוזה יפורש תוך בחינה מ
קבילה ומ
שותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית –
ניתנת לסתירה
– שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמ
ת את פשט הלשון, דהיינו: את המ
שמ
עות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במ
קרים
שבהם
למ
ד בית המ
שפט, מ
תוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במ
בט ראשון;
וכי למ
עשה – עשויה היא להתפרש בדרכים
אחרות מ
אלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוק: קיומ
ה של החזקה מ
בטא את מ
שקלה החשוב והמ
שמ
עותי של לשון החוזה; לעומ
ת זאת, היותה ניתנת לסתירה מ
שקפת את העובדה כי מ
שקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מ
כריע או בלעדי".

54.
בסיפא של פסקה 30 לפס"ד ביטוח לאומ
י
נקבע -

"חוזה יפורש לפי אומ
ד דעתם
של הצדדים
לחוזה- הוא תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר בלתי אפשרי לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, יפורש החוזה- בלית ברירה- בהתאם
לתכליתו האובייקטיבית, המ
שמ
שת כמ
וצא אחרון".

55.
הדברים
הבאים
יפים
לעניינינו באשר לתכלית האובייקטיבית והסובייקטיבית –



"ובאשר לתכלית האובייקטיבית של התיקון נאמ
ר, שהיא תומ
כת בפירוש המ
אמ
ץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים
(
ע"א 4628/93 מ
דינת ישראל נ' אפרופים
שיכון ויזום
בע"מ
, פ"ד מ
ט
(2) 265 (1995)) לפיו יש ללמ
וד על אומ
ד דעת הצדדים
לחוזה באמ
צעות בחינה מ
קבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו ובמ
קרה בו לא ניתן לאתר את הכוונה האמ
יתית יש לפרש את החוזה בהתאם
לאמ
ות מ
ידה אובייקטיביות, המ
בטאות את הכוונה ההיפותטית של הצדדים
כאנשים
סבירים
.

הלכה זו אשר אוזכרה בפס"ד ארגון מ
גדלי הירקות (
דנ"א 2045/05 ארגון מ
גדלי ירקות- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
נ' מ
דינת ישראל, פ"ד סא
(2) 1, 37 (2006)) שם
הובהרו דרכי יישומ
ה של הלכת אפרופים
והודגש כי מ
טרתו הראשונה של בית המ
שפט, עת שהוא ניגש לפרש חוזה,

היא לאתר את כוונתם
האמ
יתית המ
שותפת של צדדים
לחוזה- וזאת התכלית הסובייקטיבית של החוזה. וכי רק כאשר לא ניתן בשום
אופן ובאף דרך לברר מ
הי הכוונה האמ
יתית שעומ
דת בבסיס החוזה, רשאי בית המ
שפט לפנות, תוך נקיטת מ
שנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה. יחד עם
זאת נותר ללשון החוזה מ
קום
מ
רכזי וחשוב בתהליך הפרשנות.

המ
חוקק בתיקון החוק רצה לחדד ולהבהיר כי עיקרון הוודאות המ
שפטית מ
חייב לתת ללשון החוזה מ
שקל מ
שמ
עותי בתהליך הפרשנות, דבר שבעצם
נעשה גם
לפניו ברמ
ה העקרונית".
(ר' פסק-דינה של כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, ס.נשיאה (בדימ
') (
ת"א) 1523/07 תא (ת"א) 1523-07
מ
הדרין בע"מ
נ' מ
ינהל מ
קרקעי ישראל
(פורסם
בנבו)).

56.
לסיכום
, חזקה היא כי חוזה יפורש בהתאם
ללשונו - אלא אם
למ
ד בית המ
שפט מ
ן הנסיבות כי החזקה נסתרה, ולמ
עשה כוונת הצדדים
שונה מ
זו הנלמ
דת מ
פשט הלשון.

57.
למ
עלה מ
כך, יש הדוגלים
באימ
וץ פרשנות מ
צמ
צמ
ת בכל נוגע לערבויות. יפים
לענייננו הדברים
שנאמ
רו על-ידי כב' השופט רומ
נוב:

"גישתי העקרונית בסוגיה זו היא, שיש לנקוט בגישה פרשנית שתביא להגברת הוודאות והבטחון המ
שפטי של כל המ
עורבים
בעניין: מ
שכיר, שוכר וערב. לפיכך אני סבור, כי בעת שבאים
לפרש כתב ערבות, יש "להיצמ
ד" ללשונו הכתובה ולקבוע כלל ולפיו, תקופת הערבות עליה חלה ערבותו של הערב, היא רק תקופת השכירות הנקובה בהסכם
כתב הערבות נספח לו". (ראו: ת.א 12376/04 בועז יחזקאל נ' עקיבא חי עזרא [פורסם
בנבו]).
58.
יפים
לענייננו גם
הדברים
שנאמ
רו על-ידי כב' הנשיא סלוצ'קי בע"א 4099/96 מ
נדל צבי נ' לנגזם
אליעזר [פורסם
בנבו] (להלן: "עניין מ
נדל צבי"):

"העקרון הוא שערב אחראי רק אם
קיבל על עצמ
ו את הערבות בלשון ברורה, במ
קרה של אי בהירות יש לפרש את העובדות על דרך הצמ
צום
".

59.
לא זו אף זו, בענייננו - לא נעלם
מ
עיני, שלאחר הסכם
2010, נכרת הסכם
חדש, קרי – הסכם
2012, וכן צורפו ערבויות ובטחונות חדשים
, ועל כך אין חולק (עמ
' 5 לפרוטוקול).

ללמ
דך – תקופת השכירות הסתיימ
ה, כאמ
ור בהסכם
2010, ונכרת הסכם
חדש – הסכם
2012.

וישאל שוב השואל – אם
אכן סברה התובעת כי ערבות 2010 תקפה להסכם
2012, מ
דוע טרחה לבקש ערבות חדשה דהיינו – ערבות 2012?

60.
יתרה מ
כך, מ
שרוטנברג לא פנה לערבים
, ועל כך אין חולק, כפי שאפרט בהמ
שך, הרי פקעה ערבותם
עם
סיומ
ו של הסכם
2010.


61.
יוצא אפוא, כי הנתבעים
2 ו-3 התחייבו לגבי תקופה מ
וגדרת – תקופת השכירות ותקופת האופציה, ולא היה בידיהם
לדעת כי בעת חתימ
ת ערבות 2010 ערבים
הם
לכל הסכם
נוסף שיחתם
, ככל שיחתם
.

62.
ועוד, שרוטנברג העיד כי הסכם
2010 הסתיים
, ונחתם
הסכם
חדש, ציין שלא נותר כל חוב בגין הסכם
2010 (עמ
' 4 לפרוטוקול). כך, שלמ
עשה, החוב מ
ושא התביעה עניינו בתקופת שכירות של השנה השלישית להסכם
השכירות מ
שנת 2012.

63.
סכומ
ם
של דברים
,
מ
שהסכם
2010 הסתיים
ללא חוב, ומ
שנכרת הסכם
חדש, שצורפה לו ערבות חדשה ושטר חוב, השתכנעתי כי אין תוקף לערבות 2010 בגין חוב שנובע מ
הסכם
2012.

בתום
הסכם
2010 תמ
ה ערבותם
של נתבעים
2 ו- 3. בהקשר זה יפים
לעניינינו הדברים
מ
תוך עניין
מ
נדל
צבי (ר' סעיף 6 לפסק הדין) -

"ערבות יכולה להיות לחיוב "קיים
או לעתיד לבוא, מ
תחדש או מ
ותנה, קצוב או בלתי קצוב" כאמ
ור בסעיף 1 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967. כשמ
דובר בערבות נמ
שכת או מ
תחדשת או לעתיד לבוא יש לבטא במ
פורש את כוונת הערב להתחייב בערבות שכזו. ניתן לומ
ר כי מ
שנפרע החיוב, ולגבי החיובים
על פי החוזה המ
קורי אין הוכחה לקיומ
ו של חיוב, הרי שהערבות בטלה.
ההסכם
הנוסף יצר התחייבות מ
חודשת ואין להחיל לגביה את הערבות שהסתיימ
ה בלא הסכמ
ה מ
פורשת של הערבים

."

(ההדגשה שלי – נ.ב).

בהקשר זה, אני מ
וצאת לנכון לאמ
ץ פרשנות מ
צמ
צמ
ת, לפיה יש להיצמ
ד ללשונו הכתובה של ההסכם
. שהרי, יש בכך להביא להגברת הוודאות של כל הנוגעים
בעניין.

סבורתני, כי הסכם
2012 הוא זה שאמ
ור לחייב את הנתבעים
, ככל שחתמ
ו על הערבות, והסכימ
ו לתנאיו. לפיכך, יש לבחון את ערבותם
של נתבעים
2 ו- 3 בהקשר להסכם
2012.


הסכם
2012

64.
בזיקה לדברים
שנאמ
רו לגבי הסכם
2010 והשלכותיו על הסכם
2012, יובהר כי הסכם
2012 נערך בשנת 2012, במ
נותק מ
הסכם
2010. להסכם
2012 צורפו ערבות חדשה ושטר חוב.

מ
אחר וקבעתי שלא ניתן להחיל את ערבות 2010 על הסכם
2012, יש לבחון האם
ערבות 2012 תקפה בפני
עצמ
ה.

65.
בהסכם
2012, בהואיל השני נאמ
ר (נספח א' לכתב התביעה):

"וביום
1.7.10 נחתם
בין הצדדים
הסכם
שכירות ביחס למ
ושכר, אשר תוקפו יפוג ביום
30.6.2012;".


סעיף 7 להסכם
2012 מ
גדיר פרק הנוגע ל"בטוחות", וקובע:

7.1 להבטחת מ
ילוי כל התחייבויות השוכר על פי הסכם
זה, ימ
סור השוכר למ
שכיר שטר חוב, על סך שקלים
השווה ל- 50,000 ₪ (לעיל ולהלן: "שטר החוב").

שטר זה יימ
סר כשהוא חתום
בחתימ
ת שני ערבים
בנוסף לחתימ
ת עושה השטר...".
7.2 ...
7.3 כבטחון למ
ילוי כל התחייבויות השוכר על פי הסכם
זה ימ
ציא השוכר שני ערבים
לשביעות רצון המ
שכיר אשר יערבו על גבי נוסח הערבות שבשולי הסכם
זה".

66.
בפתח כתב הערבות נאמ
ר באילו המ
ילים
:

"אנו הח"מ
, הננו ערבים
ביחד ולחוד למ
ילוי התחייבויות השוכר על פי הסכם
זה, כולן או מ
קצתן, כולל כל תקופת שכירות נוספת אם
תהא כזו, ומ
וותרים
בזה על דרישה תחילה מ
ן השוכר
".

67.
דומ
ני, שנוסח ההסכם
ונוסח הערבות מ
דברים
בעד עצמ
ם
, ועולים
בקנה אחד בנוגע לפרשנות הסכם
2010, כפי שהובא לעיל. כך, שיוצא אפוא כי הסכם
2012, וערבות 2012 עומ
דים
בפני
עצמ
ם
, במ
נותק מ
הסכם
2010, ומ
ערבות 2010.

68.
נתבע 2 הצהיר (סעיפים
7-9 לתצהירו) כי החתימ
ה על גבי ערבות 2012, הנחזית להיות חתימ
תו, אינה חתימ
תו, וגם
העיד על כך (עמ
' 13 שורה 21 לפרוטוקול, ובעמ
' 14 שורות 1-3).
גם
נתבע 3 הצהיר (סעיפים
9-10 לתצהירו) כי החתימ
ה על גבי שטר החוב וערבות 2012 אינה חתימ
תו, והעיד על כך (עמ
' 9 לפרוטוקול). לאור האמ
ור, טוענים
נתבעים
2 ו- 3 כי לא ניתן לחייבם
בגין ערבות 2012 ושטר החוב, מ
עלים
את טענת הזיוף, וטענה זו תיבחן בהמ
שך.

69.
בהקשר זה, סבורה אני, כפי שטרחה התובעת להחתים
את הנתבעת על חוזה חדש, היה עליה לדאוג ולהחתים
את הערבים
על כתב ערבות חדש ולקבל את הסכמ
תם
להמ
שיך ולערוב לנתבעת. הודעה זו נדרשת מ
כוח חובת תום
הלב. מ
ה גם
, שנשאל רוטנברג האם
הערבות ושטר החוב נחתמ
ו בפני
ו, השיב שלא (עמ
' 5 שורות 11-12 לפרוטוקול).

בהמ
שך העיד רוטנברג כי עניין החתימ
ה הינו עניין מ
שני (שם
, שורה 25).

לטעמ
י, אין לראות בחתימ
ה על ערבות דבר מ
שני, נהפוך הוא. חתימ
ה של ערב מ
בטאת את נכונותו להתחייב בפני
נושה, ואינה דבר של מ
ה בכך.

70.
מ
עבר לאמ
ור, באשר לטענת "אי ההודעה" באשר לביטול הערבות, אעיר כי אין מ
קום
להודיע על ערבות שהסתיימ
ה. ברי הוא, שכאשר מ
סתיים
הסכם
מ
סתיימ
ת יחד עמ
ו כל הערבויות הנלוות לו.

71.
עיננו הרואות כי נתבעים
2 ו- 3 מ
עלים
את טענת הזיוף בנוגע לערבות 2012, טענה זו דורשת בירור. שכן, ככל שמ
דובר בזיוף, אין מ
קום
לחייב את נתבעים
2 ו- 3. יחד עם
זאת, סבורה התובעת כי אין רלוונטיות לטענת הזיוף, ועל כך אדון בפרק הבא.

טענת הזיוף

72.
נתבעים
2 ו- 3 מ
עלים
את טענת הזיוף בנוגע לערבות 2012, ואילו התובעת מ
צדה טוענת כי אין כלל רלוונטיות לטענת הזיוף. לשיטתה, נתבע 2 התחייב מ
פורשות בפני
רוטנברג כי ישלם
את מ
לוא חובה של הנתבעת "עד השקל האחרון". כך, שהתחייבויותיו החוזרות ונשנות של נתבע 2 לשלם
לתובעת את מ
לוא החוב, מ
הווים
ערובה בפני
עצמ
ה, בהתאם
לסעיפים
2 ו- 3 לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות"). לפיכך, לטענתה אין רלוונטיות לטענת הזיוף.

מ
נגד, טוענים
נתבעים
2 ו- 3, שאין עוררין כי ערבות 2012 נושאת חתימ
ה מ
זויפת. אין ספק כי התובעת ידעה על כך, כאמ
ור בתמ
לול השיחה שצירפה (עמ
' 25 לפרוטוקול התמ
לול), ועל כן אין לחייבם
.



73.
מ
עיון בערבות 2012, יש שתי חתימ
ות הנחזות להיות חתימ
תם
של נתבעים
2 ו- 3. בכל הנוגע לשטר החוב, נתבע 2 כלל אינו חתום
, ולגבי נתבע 3 נחזית חתימ
תו.

74.
הנתבעים
2 ו- 3 העידו והצהירו כי ערבותם
אינם
תקפה, הואיל והחתימ
ות על גבי ערבות 2012 זויפו, וכן גם
שטר החוב, הגם
שעל שטר החוב כלל לא חתום
נתבע 2.
75.
כבר עתה אבהיר, שכלל יסוד בדיני הראיות הוא כי בעל דין במ
שפט אזרחי נושא בנטל להוכיח את העובדות הנחוצות לביסוס טענתו. כלל זה נכון גם
להוכחת האותנטיות של חוזה שטענת הזכות של התובע מ
בוססת עליו (ראו: ע"א 1700/16 עמ
ותת כספי הצדקה צור באהר נ' ארבאהים
סאלם
אלטאטרש).

76.
מ
עבר לאמ
ור, אציין, כי התובעת במ
סגרת כתב תביעתה שמ
ה יהבה בחתימ
ת נתבעים
2 ו- 3 על כתבי הערבות, הן בהסכם
2010 והן בהסכם
2012. כמ
ו כן, סמ
כה על חתימ
ת נתבע 3 על שטר החוב. אולם
, בהמ
שכו של ההליך הדגישה כי אין רלוונטיות לטענת הזיוף.

77.
יובהר, רק במ
סגרת ההליך, הוברר כי רוטנברג היה ער לכך כי נתבע 3 לא היו חתום
בעצמ
ו על גבי ערבות 2012, ושטר החוב. שנשאל – האם
בשנת 2015 ידע שהחתימ
ות מ
זויפות, השיב (עמ
' 5
שורות 30-32 לפרוטוקול) ­–

"אני לא זוכר לומ
ר מ
ה היה ב 2015. ...יעל אמ
רה מ
שהו שטענת זיוף, שאבא שלה לא חתם
על הערבות. והיא אמ
רה אני חתמ
תי בשמ
ו. הוא הסכים
שאני יחתום
אני חתמ
תי בשמ
ו".

רוטנברג העיד כי לשיטתו, אין חשיבות אם
היה זיוף או לא, וטען כי ערבות 2010 היא המ
חייבת (שם
, שורות 23-26). אזכיר, שטענה זו נדחתה על-ידי, כפי שפירטתי לעיל.

ועוד - החל מ
שלב זה, בחרה התובעת להדגיש, וביתר שאת בסיכומ
יה כי בשיחה נשוא התמ
ליל אמ
רה הנתבעת לרוטנברג כי אביה לא חתם
על הערבות, והיא זו אשר חתמ
ה בשם
אביה. יחד עם
זאת, מ
בקשת לקבוע כי חזקה כי נתבע 3 נתן לנתבעת הרשאה לחתום
בשמ
ו על ערבות 2012.

78.
יצוין שוב, רק במ
סגרת ההליך ובסיכומ
יה טענה התובעת כי אין רלוונטיות לטענת הזיוף. בעצם
ביקשה התובעת לחייב את הנתבע 2 מ
כוח התחייבויות שנתן לרוטנברג כי ישלם
את מ
לוא חובה של הנתבעת, ולחייב את הנתבע 3 מ
כוח כך שאישר בחקירתו הנגדית שאם
הנתבעת הייתה מ
בקשת כי יחתום
על כתב הערבות להסכם
2012, הוא היה מ
סכים
(עמ
' 12 שורות 15-16לפרוטוקול).




79.
ראשית, העובדה שנתבע 2 הינו בן זוגה של הנתבעת, ונתבע 3 הינו אביה, וככל שהייתה התנהלות מ
ול התובעת, על-מ
נת להסדיר את חובותיה של הנתבעת, אינה מ
למ
דת כי אלה הסכימ
ו לערוב להסכם
2012 בזמ
ן אמ
ת.

ועוד, הבעת נכונות לשלם
סכום
כספי כלשהו לשם
סילוק סכסוך, איננה בהכרח ראיה להוכחת טענותיה של התובעת.

בענייננו, כפי שפורט לעיל בהרחבה, השתכנעתי לאמ
ץ פרשנות מ
צמ
צמ
ת בנוגע לחיוב ערב, וזאת, על-מ
נת להביא לוודאות כל הצדדים
המ
עורבים
בהסכם
שכירות.
אשר על כן, לא ניתן לחייב את נתבע 3 לאור אמ
ירתו במ
הלך עדותו כי היה מ
סכים
לחתום
, שהרי באותה נשימ
ה הדגיש בעדותו כי לנתבעת יש בעל, קרי נתבע 2, ואמ
ר: "הם
פתחו חנות שישברו את הראש" (עמ
' 11 שורו 24-25 לפרוטוקול).

רוצה לומ
ר – אין די בהתנהגות הנתבעים
כדי לבסס חיובם
.

80.
יתרה מ
כך, טענה התובעת כי בבקשת הרשות להגן נטענה טענת זיוף מ
הפה ואל החוץ, מ
בלי שהנתבעים
פירטו את נסיבותיה.

81.
נכון הוא שהוראות הדין דורשות פירוט נסיבות, יחד עם
זאת, ביני לביני לא ניתן להתעלם
מ
כך,
שבעת הגשת בקשת הרשות להגן, ידע רוטנברג, לכל הפחות בעניינו של נתבע 3, כי מ
דובר בחתימ
ה שלא נחתמ
ה על-ידו.

82.
לאור האמ
ור, ובנסיבות המ
קרה שבפני
י, לא ניתן לומ
ר כי הנתבעים
פעלו בחוסר תום
לב קיצוני, ושנרקמ
ה קנוניה בין הנתבעת לנתבע 2 כנגד התובעת, שאתה שיתף פעולה נתבע 3.

83.
אינני רואה עין בעין את דברי ב"כ התובעת לפיה טענת הזיוף מ
טעם
הנתבעים
מ
צביעה על חוסר תום
לב. נתבע 2 העיד והצהיר כי לגבי ערבות 2012 אין זו חתימ
תו, ושאינו חתום
על שטר החוב, ואילו נתבע 3 העיד והצהיר כי ערבות 2012 ושטר החוב אינו נושאים
את חתימ
תו. התובעת שמ
בקשת לבסס את תביעה על בטחונות אליה, עליה הנטל להוכיח כי הנתבעים
חתומ
ים
על הערבות, ולא עלה בידה לעשות כן. ניסיון התובעת לטעון כי הנתבעים
ערבו אישית לחובותיה של הנתבעת – שנתבע 2 התחייב להסדיר את החוב, ושנתבע 3 השיב כי היה מ
סכים
לחתום
על ערבות 2012, אין בכל אלה די כדי לחייבם
.

84.
בנוסף לאמ
ור, אינני מ
קבלת את טענת התובעת כי נתבע 3 העניק "הרשאה" לנתבעת לחתום
בשמ
ו. טענה זו לא הוכחה בפני
י, ואין די בכך שנתקבלו מ
כתבים
של הנתבעת במ
ענו של נתבע 3.

הסעדים

85.
לאור המ
סקנה אליה הגעתי לא ראיתי טעם
של מ
מ
ש לדון בסעדים
הנתבעים
. אולם
, למ
עלה מ
הצורך אציין כי התובעת עתרה לקבלת חוב בגין דמ
י השכירות לשנה השלישית לתקופת השכירות, קרי –
מ
יום
01.07.2014 ועד ליום
30.06.2015 בסך של 68,112 ₪. נכון הוא שמ
כרטסת שצירפה התובעת, עולה כי החוב
הינו בסך של 32,015.20 ₪ (נספח ו' לכתב התביעה).
רוטנברג הסביר את ההפרש ואמ
ר (עמ
' 8 לפרוטוקול): "ההפרש שמ
דבר עליו עו"ד נובע מ
כך שבכרטסת לא מ
ופיעים
שיקים
שחזרו ולא הוצגו בגינם
חשבוניות".

בד בבד, לא ניתן להתעלם
מ
השיקים
שמ
סרה הנתבעת לתובעת, אשר העתקיהם
צורפו לכתב התביעה (נספח ד'). הסך הכולל הינו 78,705 ש"ח, שמ
סכום
זה נטען כי יש להפחית סך של 2,075 ₪ המ
חאה שכובדה, וכן סכום
נוסף שנטען ששולם
על-ידי הנתבעת – 8,518 ₪. כך שהחוב הנטען הינו 68,112 ₪ בגין דמ
י השכירות.
סכום
זה, לא נסתר.

כמ
ו כן, הבהיר רוטנברג כי הכרטסת אינה כוללת את התקופה שהחנות הייתה ריקה מ
עת עזיבת הנתבעת. וזאת, מ
אחר והנתבעת עזבה את החנות ביום
18.01.2015 ונכנס שוכר חלופי ביום
01.08.2015. הגם
, שישנו שיק חתום
על-ידי הנתבעת לחודש יוני 2015.

סוף דבר:

86.
לאור האמ
ור והמ
קובץ לעיל, הגעתי לכלל מ
סקנה כי קיים
חוב של הנתבעת בגין דמ
י השכירות לשנה השלישית, אך נחה דעתי כי אין מ
קום
לחייב את נתבעים
2 ו- 3 בגין ערבות 2010 באשר להסכם
2012.

87.
התובעת לא עמ
דה בנטל המ
וטל על שכמ
ה בדבר חתימ
תו של נתבע 2 על כתב ערבותו. בנוגע לנתבע 3, השתכנעתי כי זה לא חתם
בעצמ
ו על ערבות 2012, ולא על שטר החוב. מ
ה גם
, שלא השתכנעתי כי הנתבעים
הסכימ
ו לערוב אישית לנתבעת, בכל הנוגע להסכם
2012.

88.
לאור האמ
ור, לא ניתן לחייב את נתבעים
2 ו- 3 בגין חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת, ועל כן, אני מ
ורה על דחיית התביעה.

89.
התובעת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח שישולמ
ו לנתבעים
תוך 30 יום
.

90.
הואיל והנתבעת מ
צויה בהליכי פש"ר וניתן נגדה צו כינוס, הנני מ
ורה על עיכוב ההליכים
כנגדה.

המ
זכירות תמ
ציא את פסק-הדין לצדדים
.
ניתן היום
,
כ"ב אייר תשע"ח, 07 מ
אי 2018, בהעדר הצדדים
.













תמר בית משפט שלום 21450-11/15 אילן רוטנברג נכסים והשקעות בע" מ נ' יעל מור מינזלבסקי, גבי מינזלבסקי (פורסם ב-ֽ 07/05/2018)