פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ | פסקי דין על טטיאנה ריבקין | פסקי דין על אולג פיימן |

55074-06/16 תאק     13/05/2018




תאק 55074-06/16 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' טטיאנה ריבקין, אולג פיימן








בית משפט השלום באשקלון



תא"ק 55074-06-16 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
- סניף ראשי נ' ריבקין ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
עידו כפכפי

תובע
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גלית מיכאלי


נגד


נתבעים

1. טטיאנה ריבקין

2. אולג פיימן
ע"י ב"כ עו"ד רעות שקורי




פסק דין


האם יש לתת לנתבעים רשות להתגונן כנגד תביעה בגין חוב הנתבעת ליתרת חובה בחשבון המשותף לה ולבעלה וערבות הנתבע להלוואה בחשבון זה?

רקע וטענות הצדדים
1.
התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בסך של 103,584 ₪ אשר מורכבת חלקה מיתרת חובה בסך 32,944 ש"ח בחשבון עו"ש המשותף לנתבעת ולבעלה ויתרתה יתרת חוב בגין הלוואה בסך 95,000 ש"ח לה ערב הנתבע. כנגד בעלה של הנתבעת ניתן צו כינוס בהליכי פשיטת רגל ולכן לא נתבע בהליך זה.

כתב התביעה נסמך על בקשה לפתיחת חשבון מיום 22.2.13 של הנתבעת ובעלה בקשה להלוואה מיום 28.2.13. ביחס לנתבע נסמכת התביעה על כתב ערבותו מיום 28.2.13 , אליו צורפו מסמכים נפרדים של הודעה לערב יחיד והצהרת ערב ובמסמכים אלו יש פירוט של מהות ההלוואה והעובדה כי הנתבע הוא ערב יחיד, כמשמעות העניין בחוק הערבות.

להשלמת הרקע העובדתי יובהר כי במקביל לתביעה זו הגיש התובע שתי תביעות נוספות כנגד הנתבעת ובני משפחתה, כאשר בקשות הרשות להתגונן בשלוש התביעות נדונו בפני
במועד אחד. כך בתא"ק
55124-06-16 הוגשה תביעה כנגד הנתבעת בגין ערבותה לבתה יאנה ריבקין. בתא"ק 32808-05-16 הוגשה תביעה בגין ערבות הנתבעת לבנה סטניסלב ריבקין ובאותה תביעה נתבעה גם אשתו של הבן, שגם שמה יאנה ריבקין.

בשלוש התביעות העלו הנתבעים טענות הגנה דומות, המבוססות על טענות להטעיה מצד הבנק, אי גילוי והעדר הסבר בנוגע למהות המסמכים עליהם חתמו.

2.
בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת כי חתמה על המסמכים מבלי להבין את תוכנם וחשבה כי חתמה כדי לקבל כרטיס אשראי ולא כשותפה בחשבון. בתצהיריה אישרה כי חתמה על בקשה להלוואה. הנתבע אישר בתצהירו כי חתם כערב וידע כי מדובר בערבות אולם טען כי לא הוסברו לו תנאי הערבות ומעמדו וזכויותיו כערב. עוד טען כי לא קיבל הודעה על כך שהחייבים לא עמדו בהלוואה ולא ניתנה לו הזדמנות להיכנס בנעליהם של החייבים, למרות שהציע לשלם את החוב בתשלומים של 1,100 ₪ ב- 60 חודשים.

דיון והכרעה
3.
הנתבעת נחקרה חקירה אחת ביחס לשלושת התיקים, במסגרת תא"ק 32808-05-16. בעדותה, אשר נוהלה בסיוע מתורגמנית, אישרה
כי בעלה מדבר עברית, אולם לא ברמה טובה. עוד אישרה שעברו מבנק הפועלים ולקחו הלוואה כדי לכסות שם את החוב וכי הם גרים בארץ 20 שנה והתגלגלו עם הלוואות שונות. הנתבעת אישרה כי הבת שלה, החייבת, המליצה לה לפתוח את חשבון הבנק אצל התובע וישבה איתה והבת אמרה שהבנק טוב "והוסבר לנו שפתחנו את החשבון" (עמ' 7, ש' 20). למרות שאישרה בתצהירה כי חתמה על ההלוואה מספר ימים לאחר פתיחת החשבון, לא אישרה עובדה זו בחקירתה.


בחקירתו של הנתבע הבהיר כי בעלה של הנתבעת, השותף השני בחשבון, הוא הדוד שלו אשר ביקש ממנו להגיע לבנק לחתום כערב להלוואה והוא הסכים. מעדותו עלה כי טוען שלא הסבירו לו על טיב המסמכים עליהם חתם אולם ניתנה לו אפשרות לקרוא לו ביקש.

4.
לאחר בחינת טענות הצדדים, ולמרות שמדובר בשלב של בקשת רשות להתגונן, בו די להראות הגנה דחוקה, מצאתי כי אין לנתבעים הגנה אפשרית כנגד התביעה ויש לדחות את בקשת הרשות להתגונן ולתת

פסק דין
בהתאם למבוקש בכתב התביעה.

לטענת הנתבעת, הוחתמה על מסמכי פתיחת החשבון ללא ידיעתה, תוך שהיא סבורה כי אינה שותפה בחשבון. נטען כי לא נמסרו פרטים מהותיים אודות ההתקשרות והופרו חובות הגילוי הרחבות המוטלות על בנק כלפי הערב ובעלי החשבון וכן לא נמסרה הודעה בדבר העמדת ההלוואה לפירעון מידי. ביחס לנתבע הוסף כי היה נכון לקיים את ההסכם שנכרת עם הבנק לפרוע את החוב בתשלומים של כ- 1,100 ₪ לחודש.

התובע הדגיש כי הנתבעת היא אחת מבעלי החשבון ואין כל סיבה לפטור אותה מאחריותה לחוב, לאחר שהודתה בחתימתה על ההלוואה, מספר ימים לאחר פתיחת החשבון. עוד הדגיש התובע כי לפי המסמכים שצורפו לתביעה, עולה כי ידעה התובעת בכל פעם שהגיע לבנק את הסיבה ומעדותה עולה כי הבינה היטב כי שותפה לחשבון הבנק. עוד הפנה לכך שהמסמכים נחתמו בפני
פקידה בשם אירנה גלוזמן, אשר היא ממוצא רוסי לפי שמה. עוד הפנה התובע לפסיקה הנרחבת הקובעת כי מי שחתם על מסמך מבלי שקרא אותו, לא יישמע בטענה כי לא יודע מה כתוב בו ולא הבין את תוכנו, וכי טענות מסוג זה של "לא נעשה דבר" אין לקבלן גם בשלב הרשות להתגונן.

התובע הפנה לסתירות בטענת הנתבעת ולעובדה כי לא העלתה כל טענה כלפי הבנק עד להגשת התביעה כנגדה ואף חתמה ביום 28.4.13 על ערבות נוספת לבנה סטניסלב, הנדונה בתא"ק 32808-05-16. בנסיבות אלו טוען התובע כי אין יסוד לטענה כי סברה שחותמת על מסמכים שונים מצירופה כשותפה בעת פתיחת החשבון האישי שלה, וזאת לאור הפרטים הרבים על המסמך עליו חתמה.

ביחס לנתבע, הערב, נטען כי שעה שאישר שידע כי חותם על ערבות, לא הציג הוא כל הגנה. התובע טען כי מאחר והערב לא הציע להיכנס לאותם התנאים של ההלוואה, אין לו חובה לאשר הסדר מעין זה, תוך שהפנה לכך שההלוואה נפרעה במקור בתשלומים של כ- 1,593 ₪ לחודש.

5.
בחינת מכלול טענות הנתבעים בשלושת התיקים מעלה תחושה של טענות שנתפרו לאחר מעשה, כדי ליצור יש מאין טענות הגנה אפשריות כנגד חוב בנקאי שאינו מוכחש. טענות מסוג: לא הבנתי, לא ידעתי, לא קראתי, לא ראיתי, מלמדות לכאורה על אדם חסר כשרות משפטית שצריך אפוטרופוס לניהול ענייניו. קשה לקבל טענות מעין אלו וממילא הפסיקה הציבה רף גבוה כדי להצליח בטענות מעין אלו. אומנם די בהגנה לכאורה, אולם על נתבע בסדר דין מקוצר להתכבד ולפרט את טענות הגנתו.


כך הובהרו הדברים בע"א 779/87
בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד מד(3) 304, 311 (1990):


"לכאורה, טענתן של מערערות אלו מופנית כנגד עצם יצירת ההתחייבות.
הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת -
"... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".
עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של הסמך שעליו הוא חותם.
בענייננו, המערערות לא טרחו לקרוא ולא טרחו להבין, בעצמן, את תוכנו של כתב הערבות שעליו הן חתמו. הן גם היו מודעות לכך, שהמסמך יצר התחייבות כלפי המשיב. כיוון שכך, גם אם הן טעו בקשר להיקף התחייבותן - שיעבוד תכניות חסכון, שערכן אינו ידוע, לעומת ערבות לפרעון חובה של קלרין דירות - טענתן אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך, ועל-כן אינה יכולה להתקבל.
נמצא, שגם אם נראה את העובדות הנטענות בתצהירים כנכונות, אין הן מעמידות למערערות הגנה הראויה להתברר".

והבהיר כב' השופט נ' הנדל בע"א 8510/09
בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג
, 24.11.11, פסקה 4:
"אף לפי ההנחה שהמשיבה לא קראה את התצהיר ולא ידעה על מה חתמה - תוקפו עומד בעינו. כלל מוכר הוא שחזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא והסכים לתוכנו (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד (3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו (5) 365; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פ"ד נח (3) 934).
ראוי להבהיר את אופייה של החזקה שאדם החותם על מסמך קרא אותו (להלן: "חזקת ידיעת החותם"). חזקה זו הינה עובדתית אך לא רק. רוצה לומר, שהחזקה קובעת כי החותם קרא את המסמך בפועל. זהו מימד עובדתי אך לצידו קיים מימד משפטי. החותם נושא באחריות לחתימתו ואינו יכול ליהנות מעצימת עיניים".

בע"א 1548/96
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו,
פ"ד נד(2) 559, 573 (2000), הובהר היחס בין טענת האפסות לטענות בחוק החוזים:
"חוק החוזים עצמו אינו מזכיר את עילת האפסות. הגם שתאורטית ניתן, גם על-פי עקרונותיו של חוק זה, לקבוע במקרים קיצוניים בטלות של חוזה מחמת אפסות, הרי שבמציאות החיים, לנוכח העילות הכלליות שבחוק החוזים, ובכללן טעות, הטעיה, כפייה ועושק, ככלל אין צורך להיזקק לעילת האפסות. ואכן, טענות אפסות שהועלו בפסיקה לאחר חקיקת חוק החוזים אמנם נדונו לגופן אך נדחו. חוזים בוטלו, כאשר הדבר התבקש, מכוח העילות הקבועות בחוק החוזים. ראו, למשל: ע"א 661/88 חיימוב נ' חמיד [11]; ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובניק [12].
לביקורת על הילכת האפסות ועל ע"א אדלר [10] ראו ג' שלו "טעות בחתימה – האומנם
'לא נעשה דבר'" [27]. לדעה אחרת, בזכות ע"א אדלר [10], ראו ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [25], בעמ' 685.
...
בע"א אדלר הנ"ל [10] נקבע מפי השופט שמגר, בעמ' 38:
"אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה... לא תעמוד טענת
non est factum
, גם כאשר החותם חתם בלי דעת וזאת כאשר האדם חותם על-פי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהיתה טעות או הטעיה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עיוורת על דעת היועץ האמור, ואמון בה, ותוך נכונות לחתום על כל מסמך על-פי שיקולו של הלה, יהיה המסמך אשר יהיה"."
6.
תביעה בסדר דין מקוצר נועדה לברר מקרים ברורים כאשר על הנתבע חובה להראות הגנה אפשרית, כדי להימנע מניהול הליך סרק שתוצאתו ידועה מראש. כפועל יוצא, אין די בהגנה אפשרית תיאורטית, אלא יש להציג ראשית ראינה להגנה שאם יוכחו עובדותיה תוכל להקים הגנה במישור העובדתי והמשפטי. הנתבעת לא צלחה רף זה.

בע"א (ת"א) 17365-02-17
לוריא נ' טלגם
, 13.3.18, בחוות דעתה של כב' השופטת ע' רביד, הובהרו המקרים בהם לא תינתן רשות להתגונן:
"אין מחלוקת כי בשלב של "בקשת הרשות להגן" בית המשפט אינו בודק כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, ולא מונעים ממנו להעלות טענה טובה רק מטעמים שבדרכי ההוכחה, כגון טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. אולם נדרש בית המשפט לתת דעתו "למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן." [אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה 12, תשע"ו- 2015, עמ' 804). במקרה זה שבפני
נו, אין מנוס מלקבוע כי משקלן המהותי של טענות המערערים וביסוסן לוקה כה בחסר עד כי לא ניתן, למרות "ההקלות" בשלב זה שבאי בדיקת דרך ההוכחה וטיב הראיות, לתת להם רשות להתגונן.
בפסק הדין בע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות , פ"ד מג(3) 113(1987), נאמר:
"אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83, בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה."
...
כך גם בעניין שבפני
נו, גרסת המערערים אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת, ולכן כמידת חוסר סבירותה כך נדרשת היא לתמיכה בראיות חיצוניות. אולם המערערים מתעקשים להציג את הגרסה ללא כל תמיכה ראייתית וללא כל עיגון, ולו מינימלי, בראיות".

טענת הנתבעת סתמית ולא ברור מה טיבו של המסמך עליו חשבה שחותמת כדי לקבל כרטיס אשראי, שעה שהבינה היטב כי חותמת לאחר מספר ימים על הלוואה באותו חשבון. כמפורט לעיל, טענה מעין זו אינה עומדת למי שלא טרח לחתום או הסתמך על אדם אחר. שעה שאין יסוד ולו לכאורי לטענות של הטעיה, לא הוצגה כל הגנה אפשרית.

אין בתשתית העובדתית הדלה שנטענה כדי לבסס תשתית עובדתית לכאורית להטעיה מצד הבנק, אשר מאפשרת להעלות טענה כי הנתבעת הונעה לחשוב כי חותמת על מסמך בעל אופי אחר מהמסמך עליו חתמה.

הנתבעת אישרה כי למעשה המשפחה העתיקה את פעילותה עתירת החובות בבנק הפועלים וניסתה לפתוח דף חדש אצל התובע. משלושת התיקים עולה כי נעשו ערבויות צולבות בין בעלי החשבון השונים. השאלה אם מדובר בנוהל בנקאי תקין חורגת מגדרי טענות הנתבעים, וממילא הסיכון שבאי פירעון האשראי מכוח ערבויות מעין אלו, מוטל לפתחו של הבנק ועצם החתמת ערבויות צולבות לא פוגע בהגנות של הערב.

קשה לקבל את הטענה של בני משפחה כי הוטעו על ידי קרובי משפחתם לחשוב כי חותמים על מסמך אחר. הנתבעת אישרה כי בתה, היא זו ששכנעה אותה לעבור לבנק ואף אישרה כי הייתה צריכה הלוואה כדי לכסות את החובות שלה. מסקנה זו הינה אף ללא צורך להכריע האם הפקידה אכן דברה בשפה הרוסית או לברר את מידת שליטת הנתבעת בשפה העברית, בהתחשב בכך שנתנה לבנק הוראה בכתב בעברים להעביר קצבה לסניף הנדון.
מכלול נסיבות אלו, בהן חתמה הנתבעת יחד עם בעלה, המבין עברית, מוביל למסקנה כי אין כל אפשרות כי טענות ההגנה יוכחו.

7.
אשר לטענות הנתבע, הערב, להעדרם של הסברים מספקים, טענה זו מנוגדת אף היא למסמכים בכתב ולא מצאתי כי מגלה כל הגנה לגופו של עניין. המסמכים מפורטים ועונים אחר כל דרישות הדין ולכן אין די בטענות הכלליות שהועלו כדי להציג הגנה אפשרית. הטענות בנוגע לאי מתן הודעה על העמדת החוב לפירעון מידי, גם אם מקימות עילה לחיוב הבנק במישור הפעלת הוראות סעיף 10 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), אינן קשורות להגנות הנתבעת ולעובדה כי עליה לפרוע את החוב. מדובר בעיצומים במישור המפקח על הבנקים והוראות עונשיות שאין להן קשר לחובה של הערב או החייב לפרוע את החוב. לא נטען ולא הוצגה ראשית ראיה לכך שנגרם לנתבעת נזק עקב כך שלא נמסרה הודעה על העמדת החוב לפירעון מידי. ממילא, איש מהחייבים או הערב האחר לא יכלו לעשות דבר או לצמצם את החוב, לו קיבלו הודעה מראש. בנסיבות העניין לא הציג הערב נזק שנגרם לו עקב הטענה של אי מסירת ההודעה על אי עמידת החייבים בפירעון ההלוואה. שעה שלא הסכים או יכל להיכנס בדיוק לתנאי ההלוואה המקורית, ממילא לא זכאי לסעד זה ובית המשפט לא רשאי לאכוף פשרה על הבנק.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי לנתבעים הגנה אפשרית כנגד התביעה ואני מורה על דחיית בקשת הרשות להתגונן. עם זאת, מצאתי מקום לאבחן בין הנתבעים בכל הנוגע להוצאות ההליך.

8.
אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיף 12.1, 12.2, 12.3 לכתב התביעה בסכום כולל של 103,584 ₪ בצירוף ריבית בנקאית, כמפורט בסעיפים הנ"ל לכתב התביעה.
בנוסף תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.

הני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע 61,286 ₪ בצירוף הריבית הבנקאית, כמפורט בסעיף 12.4 לכתב התביעה. חיוב זה הוא ביחד ולחוד עם חיובי הנתבעת 1.

לאור נכונות הנתבע 2 להגיע להסדר ומכלול נסיבות העניין, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע 2 בהוצאות. הנתבע 2 ישלם את סכום פסק הדין תוך 120 ימים, וזאת כדי לאפשר לתובע לשקול להגיע איתו להסדר לתשלום החוב.

התובע יגיש פסיקתא לחתימה תוך 10 ימים.




ניתן היום,
כ"ח אייר תשע"ח, 13 מאי 2018, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט שלום 55074-06/16 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' טטיאנה ריבקין, אולג פיימן (פורסם ב-ֽ 13/05/2018)