פסקי דין על צבעוני עבודות חשמל בע"מ | פסקי דין על ב.ס.ט. ייזום ובניה בע"מ

6894/01 א     22/08/2005




א 6894/01 צבעוני עבודות חשמל בע"מ נ' ב.ס.ט. ייזום ובניה בע"מ




1
בתי המשפט
א 006894/01
בית משפט השלום ראשון לציון
כב' השופט שאול מנהיים

בפני
:
צבעוני עבודות חשמל בע"מ

בעניין:
התובעת
נ ג ד
ב.ס.ט. ייזום ובניה בע"מ
הנתבעת
פסק דין
א. כללי

1. בפני
י תביעה כספית על סך של 1,000,000 ₪. התובעת היא חברה שעיסוקה בעבודות חשמל במבנים בבניה. הנתבעת היא חברה קבלנית שעיסוקה ייזום ובצוע פרויקטים של בנייה. ענינה של התביעה בהתחשבנות בין הצדדים וביחסים שביניהם בקשר לפרויקט של בנית 223 יחידות דיור בשכונת נווה אפק בראש העין (להלן: "הפרויקט") לפי הזמנת גורם בשם "מגורי מודיעין" ("המזמין"). הנתבעת (להלן: "בסט") היתה הקבלן הראשי של בניית הדירות הכלולות בפרויקט, והתובעת (להלן: "צבעוני") היתה קבלן משנה של בסט לביצוע עבודות חשמל בחלק מהפרויקט (כאשר בחלק אחר מהפרויקט היה קבלן משנה אחר בתחום החשמל - "ברגל"). בין הצדדים נחתם ביום 29.6.92 חוזה קבלן משנה (להלן: "החוזה"), שצורף כמוצג ת/1 לתצהיר מר צבעוני, מנהל התובעת. לפי החוזה היתה התובעת קבלן משנה לביצוע עבודות חשמל ב-117 דירות בפרויקט. בסעיף 27 לחוזה נאמר (וזאת כתוספת שהודפסה בנפרד ואינה חלק מהנוסח הרגיל של החוזה) כך: "עבור עבודות חריגות, שינויים ותוספות ישולם לקבלן (התובעת - ש.מ.) בהתאם לנוהל והתנאים בחוזה שבין המזמין (הנתבעת - ש.מ.) וחברת מגורי מודיעין בע"מ". הוראות נוספות של החוזה תובאנה בהמשך ככל שיהיה בכך צורך.
2. בין הצדדים חילוקי דעות הן בנוגע לקיומה ושיעורה של יתרת חוב קרן בגין העבודות שביצעה צבעוני בפרויקט, והן בשאלת הריבית או השערוך של חוב קרן כזה, ככל שהוא קיים. מטעמי נוחות אעבור עתה לדיון בכל אחת מנקודות המחלוקת הצריכות הכרעה, כאשר במסגרת הדיון האמור תובאנה העובדות הצריכות לכרעה בכל אחת מהמחלוקות.

ב. התיישנות

3. התביעה הוגשה ביום 30.9.2001. הנתבעת טוענת כי חלקים ניכרים מהתביעה התיישנו, והכוונה לאותם סכומים הכלולים בתביעה אשר נדרשו כבר בחשבונות החלקיים מס' 17 ומס' 18 שהוציאה צבעוני לבסט ולא שולמו וכן לגבי רכיב נוסף שענינו קנס מינהלי ששילמה צבעוני לטענתה בגין עובדים זרים של בסט שנתפסו באתר ללא היתר כדין. בכל הנוגע לחשבונות החלקיים 17 ו-18 הטענה היא כי חשבונות אלה הונפקו בתאריכים 6.3.94 ו-20.6.94 בהתאמה, וכי מועד התשלום לפי החוזה הוא "שוטף + 45", היינו חשבון שהוגש במרץ יש לפרוע באמצע מאי וחשבון שהוגש ביוני יש לפרוע עד אמצע אוגוסט. בסט טוענת כי מועד הפרעון הוא מועד גיבוש העילה שממנו מתחיל מרוץ ההתיישנות, ולכן התביעה לתשלום כל סכום שנכלל בחשבונות הנ"ל ולא שולם התיישנה עוד לפני הגשת התביעה שבפני
י. הוא הדין באותו קנס ששולם ביום 27.10.93, כמעט 8 שנים טרם הגשת התביעה.

4. למרבה ההפתעה אין בסיכומי צבעוני, התובעת, התיחסות מסודרת לטענת ההתיישנות. מכל מקום טענת ההתיישנות הועלתה ונדונה כבר בשלבים מוקדמים של ההליך, עת דן בתביעה כב' סגן הנשיא (כתארו דאז) אילן שילה. בהחלטתו מיום 5.5.2003, בסעיף 7.1 להחלטה, נדונה טענת ההתיישנות. שם נקבע, בין השאר, כי הגשת חשבון סופי הכולל את החשבונות החלקיים בניכוי הסכומים ששולמו בגינם "נראית להיות הדרך המקובלת בעבודה מתמשכת", כאשר בין הצדדים הסכם והתביעה היא לתשלום השכר המגיע לפי ההסכם עבור העבודות שביצעה. מכאן, ככל שהבנתי מגעת, שכבר בהחלטה האמורה נקבע כי אין לראות את החשבונות החלקיים או את מועדי הפרעון שלהם כמועד תחילת מרוץ ההתיישנות, אלא יש להתיחס לחשבון הסופי לענין זה (ואין מחלוקת כי החשבון הסופי - חשבון מס' 19 - נערך ביום 6.10.94 כך שאין לדבר על התיישנות לגביו). בנוסף, נקבע בהחלטה האמורה כי מכתב הנתבעת מיום 26.12.94 (נספח ד' לכתב התביעה) הוא בגדר הודאה במקצת החוב שאין עימה טענת התיישנות, ולפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, נדחה מועד תחילת מרוץ ההתיישנות לתאריך אותו מכתב, ומכאן שהתביעה לא התישנה.

5. על החלטה זו, שכללה גם ענינים נוספים ובכללם בוררות שהחלה בין הצדדים והיתה מחלוקת אם להמשיך בה, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ענין זה הסתיים בהחלטה בה אושרה הסכמת הצדדים להצעת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת גרסטל) כי הדיון יוחזר לבית משפט זה לצורך המשך ההליכים. בהחלטתי מיום 29.10.2003 קבעתי כי לכאורה הוכרע ענין ההתיישנות והטענה נדחתה, אולם לא הכרעתי בכך סופית. עתה הגיעה השעה לעשות כן.
דעתי היא שיש לדחות את טענת ההתיישנות. זאת קודם כל מהטעם שלפי הנהוג בעבודות מסוג זה בכלל ובמקרה דנן בפרט, אין לראות באי-אישורו של רכיב כלשהו מחשבון חלקי משום סוף פסוק, והענין יכול לעמוד לבחינה מחודשת במסגרת החשבון הסופי. כך עולה מהראיות שבפני
י ואדגיש כי עדי ההגנה לא העידו אחרת. אמנם בפועל הנתבעת אכן דחתה כל דרישה שנכללה בחשבון הסופי ואשר נכללה בחשבונות שקדמו לו ולא אושרה, אולם עדיה לא טענו כי לא היה מקום בכלל לכלול סעיפים אלה בחשבון הסופי. זאת הן כאשר מנפיק החשבון השלים לאחר החשבון החלקי את העבודות או תיקן את הליקויים שלגביהם לא אושר תשלום במסגרת חשבון חלקי קודם כזה או אחר, והן כאשר מנפיק החשבון אינו מקבל את עמדת החייב כפי שבאה לביטוי באי תשלום חלק מחשבון חלקי כלשהו, שאז במקום להתווכח על כך מייד הוא מעדיף להמשיך בעבודה ולהותיר את הויכוח לדיון בחשבון הסופי. מועד תשלום המוסכם של כל חשבון חלקי מתיחס רק לאותם חלקים שלו שאושרו על-ידי המשלם, אך ההתחשבנות הסופית בין הצדדים לגבי הענינים נשוא החשבון אינה מסתימת בהכרח כבר אז והיא נשארת פתוחה לדיון עד להגשת החשבון הסופי ולדיון בו, וסירוב הנתבעת לאשר חלק כזה או אחר בחשבון חלקי אינו בהכרח סוף פסוק. גם כתב התביעה מגדיר את עילת התביעה כיתרת החשבון הסופי (חשבון מס' 19) שלא שולמה, ואינו מתיחס כלל לחשבונות החלקיים שקדמו לו. בנוסף, אני סבור שחל כאן גם סעיף 9 לחוק ההתיישנות שמקורו בנספח ד' לכתב התביעה. אוסיף רק כי הקנס שהשבתו נתבעת נכלל (לראשונה) בחשבון מס' 19 (ס' 09.6.023 לחשבון 19), וממילא אין לדבר על התיישנות לגביו.
ג. דיון

6. עתה, משהסרנו את המכשול המקדמי של ההתיישנות מדרכנו, יש לעבור לדיון בגוף הסכסוך ובשלב ראשון יתוארו מסגרת הסכסוך והכללים על-פיהם אדון במחלוקות הכלולות בו. כרקע יש לציין כי לצד המחיר המוסכם בחוזה וחישוב "התייקרויות" על-פיו, קיימים גם סעיפי התחשבנות נוספים הנובעים משינויים ותוספות בעבודה ובחומרים (כגון ביצוע עבודות במספר בתים שהיו אמורים להתבצע על-ידי קבלן חשמל אחר וצבעוני נתבקשה לבצען), ולפחות לטענת בסט קיימים גם קיזוזים והפחתות שיש לבצע בגין חומרים ועובדים שניתנו לצבעוני על-ידי בסט.

7. חשבון 19 נשלח לבסט ביום 6 או 7 לאוקטובר יחד עם מכתב לוואי בו ביקש צבעוני כי תקוים עמו פגישה לצורך דיון בהתחשבנות. חשבון זה נבדק על-ידי המהנדס גבי רביב (להלן "רביב") שהיה באותו שלב מהנדס הביצוע מטעם בסט, בעוד החשבונות שקדמו לו נבדקו מטעם בסט על-ידי המהנדס איקו אסא (להלן "אסא", אשר בפי חלק מהעדים הוזכר כ"איקו") אשר היה מהנדס הביצוע באתר מטעם בסט עד סמוך לפני הגשת חשבון 19. הערותיו של רביב לחשבון 19 הועברו לצבעוני ביום 10.11.94, וככל הנראה מדובר במסמך שצורף כנספח נ/5 לתצהיר רביב. מדובר בשלושה עמודים שהם העתקי ריכוז חשבון 19 כפי שנשלחו על-ידי בסט, כאשר התיחסות רביב מופיעה בצורת סימונים, מחיקות ורישומים בכתב יד. מסמך זה אינו כולל כל פירוט או הסבר להערות, הפחתות, חיובים וכו' שבו. צבעוני הודיע בכתב ביום 11.11.94 כי ההערות והקביעות החד-צדדיות של בסט לגבי פרקים וסעיפים שבסט החליטה לא לשלם אינן מקובלות עליו (נספח ת/23 לתצהיר צבעוני ת/2) וכי הוא מבקש "פגישה על מנת לבדוק את הדבר", וכן מבקש לקבל מיד את הסכום שאושר לתשלום. בנוסף כולל המכתב הנ"ל התיחסות לנושא הקנס שנזכר לעיל בהקשר לטענת ההתיישנות, לסעיפים מסוימים בחשבון שלטענתו בוצעו לבקשת אסא ועל-פי הוראותיו, ולחיובים שבהם חייבה בסט את צבעוני שלגביהם ביקש צבעוני "הסבר מפורט" כאמור בסעיף 2 למכתב הנ"ל. לטענת רביב קוימה פגישה בינו לבין צבעוני בעקבות זאת, פגישה שבעקבותיה נשלח אותו מכתב מיום 16.12.94 שצורף בין היתר כנספח ד' לכתב התביעה ובו הודתה בסט ביתרה לזכות צבעוני בסך 34,609 ₪ והודיעה כי סכום זה ישולם לאחר שצבעוני יחתום על "טופס ביטול תביעות". זאת אף שבסט ידעה היטב כי לצבעוני טענות לפיהן מגיע לו סכום העולה פי 10 ויותר על הסכום הנקוב במכתבה הנ"ל. אין במכתב בסט מיום 16.12.94 או בתצהיר רביב דבר שממנו ניתן להסיק כי הסכום הנקוב בו היה תשלום בפשרה שגם הוא, כולו או אף מקצתו, שנוי במחלוקת. חרף זאת ומשלא חתם צבעוני על אותו ויתור, לא שולם סכום זה במשך כל השנים. כבר בשלב זה אחזור על שנאמר בפסק הדין החלקי: התניית תשלום סכום, שאינו שנוי במחלוקת כנה, בויתור על תביעת הסכום שבמחלוקת הינו מעשה חסר תום לב בעליל. התניית תשלום חלקי בויתור על היתרה לגיטימית רק כאשר גם התשלום שחלקי שנוי במחלוקת כנה, ולא כך היה בעניננו. בסעיף 47 לתצהירו טען רביב כי היתרה המגיעה לצבעוני (בערכי קרן) עמדה על 13,220 ₪, אף שמיד לאחר מכן הוא מאזכר את המכתב מיום 16.12.94 שבו אישרה בסט כי צבעוני זכאית לסכום של 34,609 ₪. מר רביב אינו נותן בתצהירו כל הסבר לפער בין שני הסכומים. הסבר כזה מופיע דווקא בתצהירו של מר טאנוס, מנהל בסט, בסוף סעיף 11, שם נטען כי ההפרש מקורו ב"ניכוי שלא הופחת מהיתרה הנקובה במכתב" (מיום 16.12.94 - ש.מ.). אציין שמר טאנוס לא טיפל בהתחשבנות ולא היה בקיא בפרטים ואין ולא היתה לו כל ידיעה אישית על אותם "ניכויים", או על המגעים שבעקבותיהם נכתב מה שנכתב ביום 16.12.94, כך שמוזר שדווקא הוא היחיד מעדי ההגנה המתיחס לנושא הנ"ל בתצהירו. יתרה מכך: גם לאחר שביום 5.12.03 חתם מר רביב על תצהירו שבו הוא מאשר כי בסט חייבת את הסכום של 13,220 ₪ בערכי קרן עוד משלהי 1994 (!), אין בסט טורחת לשלם אפילו את הסכום הזה או להפקידו בקופת בית המשפט. רק ביום 8.9.2004, בתום שמיעת ראיות התביעה ולפני תחילת שמיעת עדי ההגנה, ורק לאחר שב"כ התובעת ביקשה כי ינתן

פסק דין
חלקי, אישרה בסט כי אין לה הגנה לגבי הסך של 13,220 ₪ (פרט לטענות בענין הריבית המבוקשת בכתב התביעה), ומיד ניתן

פסק דין
חלקי על הסך הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.10.94. מכאן שהנסיון לא לשלם סכום שאינו שנוי במחלוקת, גם כאשר הוא עולה כדי אחוזים בלבד מהתביעה אפילו בערכי קרן, נמשך לכל אורך הדרך ללא שמץ של צידוק. על רקע זה נשמעות טענות בסט בדבר חוסר תום לב, שהיא מיחסת לצבעוני, תלושות מהמציאות ואף מביכות.

8. אחת הטענות שנכללו בכתב התביעה ובתצהירו של מר צבעוני, מנהל התובעת, היא כי התעלמותה הממושכת של בסט מבקשותיו לקיים עימו דיון ממצה על סיום ההתחשבנות מחייבת לקבוע כי חשבון 19 היו בגדר חשבון מאושר על-ידי בסט ומחייב אותה. על טענה זו חזרה התובעת גם בס' 19 לסיכומיה, ללא הנמקה כלשהי. דין הטענה להידחות. לא מצאתי שצבעוני הצביעה על מקור בדין לטענה זו. גם אם נפלו פגמים בהתנהגות בסט לאחר שחשבון 19 הוגש לה, אין להסיק מכך כי עליה לקבל את כל דרישות צבעוני באותו חשבון ללא תנאי.

9. חלק מהסכומים שבמחלוקת אשר נכללו בחשבון 19 נכללו גם בחשבון 17 ולא אושרו על-ידי מר אסא מטעם בסט. לגבי סכומים אלה טוענת בסט כי יש לקבוע שאין הם מגיעים לצבעוני. לשיטתה, הסכים צבעוני לראות את קביעותיו של מר אסא לגבי החשבונות שנבדקו על ידו כמחייבות, וממילא מה שאסא סירב לאשר אכן אין לשלם. מר אסא העיד כעד תביעה בתיק זה והגיש תצהיר וחוות דעת. שם נאמר כי "בדרך כלל לא היה סיכום סופי של סכומים" במהלך העבודה כאשר הוגשו בקשות לתשלום עבור עבודות חריגות ונוספות, וכי "כמקובל בענף שילמה בסט לצבעוני במסגרת החשבונות החלקיים סכומים "על חשבון" החיוב הסופי. בהמשך מופיעה התיחסות, ברמה של נושאים, מצד מר אסא לפרקים השונים בחשבון 17 ולחוות הדעת מצורף עותק מחשבון 17 כשעליו רשומות הערות מר אסא.

10. לטעמי יש לנהוג בענין זה כך: ענינים שאושרו על-ידי מר אסא, ככל שלא שולמה התמורה בגינם, על בסט לשלם עבורם אלא אם תוכיח בסט כי אישור אסא לא היה צריך להינתן לאור תוכן ההסכם או מסיבה ראויה אחרת. בענין זה הנטל על בסט כבד, משום שאסא היה מהנדס הביצוע מטעמה באתר והוסמך על ידה לבדוק ולאשר חשבונות. עיון בטענות הצדדים מלמד כי לא היתה טענה כזו בפי בסט לגבי נושאים שאושרו בחשבון 17. אשר לענינים שמר אסא סירב לאשר, על צבעוני להוכיח או כי לאחר מכן השתנו הנתונים שבבסיס הסירוב, או כי הסירוב לא היה מוצדק. אין לומר שצבעוני כבול להערותיו של אסא על חשבון 17, שהרי אסא לא היה נציגו אלא נציגה של בסט; ומקל וחומר שאלה פני הדברים כאשר בסט עצמה מנסה להימנע מלכבד במלואם את החלקים בחשבון 17 שאסא אישר לפחות בחוות דעתו (וראה למשל הדיון להלן בנושא החפירה לעומק 80 ס"מ, המכונה גם "טרקטור"). אם דעתו של אסא אינה מחייבת בהכרח את בסט, ברור שאין היא מחייבת את צבעוני. יחד עם זאת ברור שצבעוני צריך להסביר מדוע הוא חולק על אסא ולשכנע בכך שעמדתו באותם נושאים נכונה יותר מעמדת אסא. אשר לענינים שאסא השאיר לבירור במסגרת החשבון הסופי, נטל ההוכחה והשכנוע לגביהם מוטל על צבעוני מכח היותה התובעת אולם לא מעבר לכך.
עתה ניתן לעבור לדיון בנושאי המחלוקות הפרטניות, ככל שהצלחתי לזהותן מתוך סיכומי הצדדים אשר לצערי עלי לומר כי היו ערוכים בדרך לא בהירה, לא מסודרת ובלתי
שיטתית והכבידו מאד על איתור נקודות המחלוקת וטענות כל צד לגבי כל אחת מהן.

11. קופסאות עומק
בנושא זה עומדת התביעה בערכי קרן על סך של 51,451 ש"ח. הנתבעת טוענת כי מדובר בנושא שכמעט כולו נכלל כבר בפרק 9.1 לחשבון חלקי מס' 17, ולא אושר ע"י אסא כבר אז. כמו כן טוענת הנתבעת כי לא הוכח ביצוע העבודות הנ"ל, ולא הוכחה הכמות.
מר צבעוני נחקר בענין זה במהלך עדותו (עמ' 26 שורה 15-עמ' 27 שורה 10), ובעדותו עמד על טענותיו והסבירן. אסא אישר בעדותו כי הדרישה לתשלום בגין קופסאות עומק כפי שנכללה בחשבון מס' 17 לא אושרה על-ידו (עמ' 14 שורות 19-22). כמו כן אישר כי העמותה אישרה את נושא קופסאות העומק במסגרת הדרישות של בסט לחריגים (עמ' 19 שורות 27-28), אף כי אמר שאינו יודע איזה סכום אישרה העמותה בגין קופסאות עומק. מכאן שבסט דרשה וקיבלה כספים עבור קופסאות עומק מהמזמין בנוסף לתמורה החוזית המוסכמת שבין בסט למזמין, והמסקנה היא שהמזמין הכיר בכך שדרישת המפקח מטעמו בנושא קופסאות עומק היא בגדר חריגה ותוספת להתקשרות המקורית.
לא באו ראיות לסתור, וכן ראה פרק 2.6 לחוות הדעת של מר אסא.
לדעתי משלא נסתרה עדותו של אסא כי עבור קופסאות העומק ביקשה וקיבלה בסט תוספת תשלום מהמזמין, אות הוא ראשית כי אכן בוצעה עבודה כזו (וממילא יש לדחות את הטענה שביצוע קופסאות עומק לא הוכח). שנית, הייתי מצפה מהנתבעת אם וככל שהיא חולקת על הכמות הנטענת ע"י צבעוני בענין זה, שתביא ראיות מהן ניתן יהיה ללמוד מהי כמות קופסאות העומק שבגינה קיבלה תוספת מהמזמין באותם מבנים שבהם בוצעו עבודות החשמל ע"י צבעוני. שתיקתה הרועמת של בסט והימנעותה מהבאת ראיות בנקודה זו נותנת את תוספת המשקל הדרושה לטענת צבעוני לגבי כמות הקופסאות. שלישית, אין מקום לטענה שצבעוני אינה זכאית לתשלום עבור קופסאות העומק מפני שמדובר בתיקון של עבודה שהיה עליה לבצע מלכתחילה במסגרת התמורה עפ"י החוזה. לו כך היה, לא היתה גם בסט זכאית לתוספת תשלום מהמזמין בגין קופסאות העומק. יודגש כי עיינתי היטב בסיכומי בסט ולא מצאתי בהם הכחשה כלשהי של הטענה שנשמעה מפי מר אסא כי בסט דרשה וקיבלה תוספת תשלום מהמזמין בגין נושא קופסאות העומק. נכון שבחוזה נאמר כי צבעוני מתחייבת לבצע את העבודות לשביעות רצון המפקח מטעם העמותה, אולם נכון גם שמנסיבות הענין עולה בעליל כי נושא קופסאות העומק נתפס גם ע"י העמותה כדרישה נוספת וחורגת מההתקשרות המקורית, וממילא כרוכה בתשלום נוסף.
המסקנה היא כי דין הדרישה בגין קופסאות עומק כפי שנכללה בחשבון 19, להתקבל.

12. עבודות חפירה נוספות - טרקטור
בענין זה עומדת דרישת התובעת, בערכי קרן, על סך של 22,068 ש"ח. דרישה זו נכללה בסעיף 9.2 לחשבון מס' 19 וכן נכללה בחשבון חלקי מס' 17. גם כאן טוענת כעיקרון בסט את אותן טענות שהעלתה בהקשר לנושא קופסאות העומק. מר אסא אמר בעדותו כי אמנם לא אישר סעיף זה לתשלום במסגרת חשבון 17, אולם לא מפני שקבע שהתשלום אינו מגיע אלא מפני שהשאיר את זה לדיון במסגרת החשבון הסופי (עמ' 13 שורה 32). דברים אלה לא נסתרו. עוד העיד מר אסא כי מדובר בתשלום המגיע לתובעת עפ"י התחייבות מפורשת של נציגי הנתבעת לאחר חתימת ההסכם (עמ' 15 שורה 11-עמ' 16 שורה 22). אציין כי מר בן-דוד, אשר הן אסא והן צבעוני מייחסים לו אמירות מפורשות לפיהן תקבל התובעת תשלום נוסף בגין החפירה הנ"ל, לא הובא לעדות מטעם הנתבעת על מנת להזים את הדברים, ולא ניתן לכך הסבר. אין לי אלא להסיק כי לו הובא לעדות מטעם בסט היתה עדותה מזיקה לבסט בענין הנדון.
אשר לטענה כי ביצוע העבודה לא הוכח, סבורני שהטענה עומדת בסתירה לדברי מר אסא בעדותו ואפילו לשאלות שנשאל בענין זה. כמו כן מר אסא לא הסתייג מהכמויות והמחירים שעל-פיהם חושבה הדרישה בנושא זה ואף לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית, ולא הובאו ראיות נוגדות בעניינים אלה.
המסקנה היא כי דין הדרישה בנושא הטרקטור (עבודות חפירה נוספות) להתקבל.

13. הפרש מחיר שעות עבודה
בחשבון מספר 17, ואחריו שוב בחשבון 19, נכללה דרישה בגין שעות עבודה שכללה שעות עבודה מאושרות בהיקף כולל של 388.5 שעות שלגביהן היתה מחלוקת לגבי המחיר לשעת עבודה בין מחיר של 25 ₪ לשעה שאושר על ידי הנתבעת, לבין המחיר המבוקש ע"י צבעוני של 38 ₪ לשעה. בנוסף הופיעה גם דרישה לעוד 648 שעות שלא אושרו וידונו בנפרד בפיסקה הבאה. בענין המחלוקת לגבי מחירה של שעת עבודה, יש לציין כי מדובר על עבודות החורגות מהחוזה. המהנדס רביב, שהחליף את המהנדס אסא והיה אמור להיות האיש המוסמך מטעם בסט לאשר חשבונות, אישר בעדותו כי עבודות שיש לשלם עבורן לפי שעות מבלי שמחירן סוכם מראש, מקובל בענף לשלם עבורן לפי מחירוני דקל או חשב (עמ' 43 ש' 16 ואילך). למרות זאת הסביר כי נצמד לקביעות של אסא הן לגבי כמות השעות והן לגבי המחיר לשעה. הוא גם לא הכחיש כי המחירונים הנ"ל דיברו על מחיר לשעה שנע בין 42 ל-48 ₪, נכון לאותה תקופה (עמ' 43 ש' 19-21), אף כי המחירונים עצמם לא הוצגו כראיה ע"י צבעוני ונכונות הטענה הנ"ל לגבי המחירים המופיעים בהם לא הוכחה. מר אסא הסביר בעמ' 10 לפרוטוקול שורות 20 ואילך כי המחיר לשעת עבודה היה שנוי במחלוקת בחשבון הכללי. כמו כן מסתבר, והדברים יוזכרו שוב במסגרת הדיון בניכויים ובהפחתות שבסט טוענת להם, כי בסט מבקשת לחייב את צבעוני, בגין שעות עבודה של עובדים שבסט העמידה לרשות צבעוני, לפי מחיר של 35 ₪ לשעה.
בנסיבות אלה דעתי היא כי ההגינות מחייבת שמחיר של שעת עבודה שלא סוכם מראש, בהעדר נתונים שיאפשרו לקבוע כי ערכן של השעות נשוא דרישת צבעוני שונה מערכן של שעות העבודה נשוא דרישת בסט, יהיה אחיד בשני המקרים ועל כן החלטתי להעמידו על 35 ₪ לשעה בערכי קרן. כל זאת כאמור לגבי אותן 388.5 שעות שאושרו על ידי אסא במסגרת חשבון 17 לפי מחיר של 25 ₪ לשעה בלבד. על כן יש להוסיף לזכות צבעוני עוד 10 ₪ לכל שעת עבודה מהשעות שאושרו כאמור, ובסה"כ 3,885 ₪ בערכי קרן.

14. שעות עבודה "לא מאושרות" לפי 38 ₪ לשעה
ראשית, האמור בפיסקה הקודמת לענין מחירה של שעה חל גם כאן ועל כן אין לדבר על 38 ₪ לשעה אלא על 35 ₪ לשעה. השאלה היותר חשובה בהקשר הנוכחי היא מה דינן של 648 שעות עבודה שלא אושרו. אציין כי הדרישה בגין שעות אלה נכללה גם בחשבון 17 ונדחתה על ידי אסא. יש לציין כי אין מדובר בחיוב כוללני בגין שעות עבודה אלא בסעיפים רבים מאד בחשבון המפרטים פעולות ספציפיות בכמות גדולה, שנכללו בחשבון 17 וברובם לא אושרו על-ידי מר אסא, ובמיעוטם אושרו אולם תוך הפחתת כמות שעות העבודה המיוחסת להם. בענינים אלה, פרט לאמירה כוללנית וסתמית בסעיף 70ג' לתצהיר צבעוני והפנייה כוללנית ל"התכתבויות" שהמצהיר לא טרח לפרטן כלל (מתוך עשרות רבות של מסמכים שהוצגו כראיות), לא הביאה התובעת ראיות כלשהן המעידות על ביצוע העבודות המפורטות בסעיפים הרלבנטיים של חשבונותיה, על נכונות כמות שעות העבודה שנזקפו לכל עבודה ועל זכאות התובעת לתשלום עבור עבודות אלה (היינו - כי מדובר בעבודות שלא נכללו בתמורה המוסכמת ואינן בגדר תיקון ליקויים בביצוע העבודות שנכללו בתמורה המוסכמת). כמו כן לא הוכח שהנושאים נשוא פיסקה זו הם בין הנושאים שהושארו לדיון עתידי בין הצדדים על-ידי מר אסא, והתובעת גם לא הצביעה על כל פגם בשיקוליו של מר אסא (שהיה עד תביעה) עת החליט לא לאשר סעיפים אלה בחשבון 17. על כן המסקנה היא כי לא התובעת לא הוכיחה שהיא זכאית לתשלום עבור השעות הנ"ל, כולן או מקצתן, ואף לא הביאה מינימום של ראיות שיש בהן, או בנסיבות הענין בכללותן, כדי להעביר לנתבעת את הנטל המשני לסתור את טענותיה בענין זה. על כן, דין חלק זה של התביעה להידחות.

15. אביזרים וחומרים
בענין זה עמדה דרישת התובעת (בערכי קרן) על 40,484 ₪ כאשר הנתבעת אישרה מתוכם 25,751 ₪. המחלוקת היא, לפיכך, לגבי סכום קרן של 14,733 ₪ קרן. הנתבעת טוענת כי לא הוכח שסופקו האביזרים והחומרים שבגינם נתבע הסכום שבמחלוקת, אולם לא הביאה כל ראייה לכך שהסכום ששולם על-ידה אכן מתייחס לכל מה שסופק על-ידי התובעת (מעבר למתחייב מהחוזה) או לכל מה שהתובעת הוכיחה כי סיפקה. לטעמי, התשלום החלקי הוא הודאה בכך שסופקו אביזרים מעבר לכלול בחוזה, ובנסיבות אלה עובר לנתבעת הנטל המשני להוכיח כי שילמה עבור כולם היא לא עמדה בו ואין כל ראיה כיצד ועל סמך מה חושב הסכום שאושר.
במישור החבות הטענה היא שמדובר באביזרים שסופקו במסגרת החוזה אך נגנבו מהבתים, והתובעת חויבה לספקם שוב. הצדדים אינם חולקים על קיומן של גניבות באתר מתוך הבתים אלא על אחריות הנתבעת לאותן גניבות. סבורני שאין צורך, לשם כך, לעסוק בשאלה אם הנתבעת היא "שומר חינם" והאם הוכחה אחריותה לנזקי הגניבות. ביחסים שבין התובעת כקבלן משנה לנתבעת כקבלן ראשי, אם נדרש קבלן המשנה להתקין אביזרים טרם מסירת הבתים לרוכשיהם (או למזמינה), יש לראותו כמי שמסר את האביזרים לקבלן הראשי שהוא המחזיק באתר באותו שלב. בכך יצאה התובעת ידי חובתה. אם אבדו אביזרים לאחר מכן, וקבלן המשנה הדרש לספקם ולהתקינם שוב, לא יתכן שהדבר יהיה על חשבונו. הקבלן הראשי קיבל את החזקה באביזרים ומאותו רגע הוא אחראי להם. אספקה נוספת שלהם היא רכישה נוספת של אביזרים על-ידי הקבלן הראשי מקבלן המשנה.
המסקנה היא כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 14,733 ₪ שנותר במחלוקת בגין אביזרים וחומרים.
16. עבודות אחזקה באתר
גם כאן מדובר בדרישה שנכללה הן בחשבון החלקי מס' 17 והן בחשבון 19, ובשני החשבונות היא מופיעה בסעיף 9.9. בחשבון 17 אישר אסא 13,000 ש"ח בגין עבודות אלה, שאין מחלוקת שהן חורגות מתחומי החוזה ועל כן ככל שבוצעו מגיע תשלום עבורן. זאת מתוך דרישה של 21,730 ש"ח.
הנתבעת טוענת כי לא ניתן כל פירוט באילו עבודות מדובר וכיצד חושבה הדרישה מצד סכומה, וכן - כי עבודות כאלה לא הוכחו כלל. אני סבור שמרגע שמהנדס הביצוע מטעמה דאז אישר חלק מהדרישה בגין עבודות אחזקה באתר, עובר לנתבעת נטל המשני להוכיח כי הסכום שאושר (ואני מבין ששולם) אכן מהווה תשלום מלא בגין העבודות הנ"ל. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. בעדותו נחקר מר צבעוני, מנהל התובעת, בנושא זה (ראה עמ' 28 שורות 15-26), ולא מצאתי שתשובותיו פגעו במהימנות גרסתו או בסבירותה. לא באה כל ראיה לסתור, ולא ניתן לכך כל הסבר. בנסיבות אלה ובהתחשב בעובדה שעדותו של צבעוני עשתה עלי רושם מהימן, אני סבור שדין הדרישה ליתרת הסכום בגין עבודות אחזקה באתר העומדת על סכום קרן של 8,730 ₪ (21,730 ש"ח בהפחתת 13,000 ש"ח שאושרו), להתקבל.

17. עבודות חריגות לחשבון 19
כאן מדובר בנושא שעלה לראשונה בחשבון 19. הדרישה בנושא זה עמדה בערכי קרן על סך של 56,609 ₪. מדובר בפרק 10.1 לחשבון מספר 19 על כל סעיפי המשנה שלו. למרבה ההפתעה לא מצאתי כל טיעון קונקרטי בסיכומי התובעת לגבי פרק זה. גם הנתבעת אשר דנה בנושא זה בסיכומיה (סעיפים 77-81) לא טרחה לפרט את טענותיה, לא התיחסה לשאלה אם מר צבעוני נחקר על הפרק הזה בחשבון ולא טרחה להפנות אלא לנספח נ/5 לתצהיר גבי רביב, שממנו אני יכול ללמוד רק כי סעיף זה בחשבון 19 נדחה במלואו על ידי מר רביב. עיון בתצהירו של מר רביב מלמד כי אין הוא מתיחס כלל לסעיף 10.1 לחשבון מספר 19 ואינו מסביר, אפילו ברמז, מדוע לא אישר אותו במלואו או לכל הפחות בחלקו.
גם כאן, ההצטברות של הימנעות מחקירה נגדית של צבעוני לגבי פרק 10.1 לחשבון 19 יחד עם אי הבאת ראיה נוגדת כלשהי, לרבות אי הבאת כל הסבר לסירובו של המהנדס רביב לאשר את הפרק הזה, נותנת לדרישה של התובעת את אותה תוספת משקל הדרושה כדי להצדיק את קבלת הדרישה. אוסיף כי הטענה שלא הובאו יומני עבודה המוכיחים ביצוע אותן עבודות נשמעת בעייתית. לא רק שלא שמעתי שהנתבעת ביקשה במהלך קדם המשפט גילוי ועיון של יומני העבודה של הנתבעת, אלא שמר צבעוני אף לא נחקר כלל על השאלה אילו יומני עבודה נוהלו ומה נרשם בהם ומדוע לא הוצגו. בנוסף, אני סבור שהמועד והדרך לבדוק נושא של יומני עבודה ולהשוותם לדרישות המופיעות בחשבונות אינה במהלך ניהול משפט שהתחיל כ-7 שנים אחרי הגשת החשבון הסופי, אלא בדיון מפורט בין הצדדים סמוך אחרי הגשת החשבון הסופי וקבלת תגובת בסט לאותו חשבון. דיון מפורט כזה לא נערך, ונחה דעתי לאור עדותו של צבעוני שאני מאמין לה והמסמכים שהציג, כי הוא ביקש שוב ושוב קיום דיון כזה אך לא נענה.

18. השבת קנס מינהלי ששולם לשירות התעסוקה
כאן מדובר בסכום ששולם ע"י צבעוני לשירות התעסוקה בסך של 4,000 ₪ ליום 27/10/93, והתשלום הוכח להנחת דעתי. צבעוני טוענת שהקנס שולם בגין עובד או עובדים של בסט אשר נמצאו באתר ע"י מפקחי שירות התעסוקה, כאשר מדובר בעובדים זרים אשר לא היה היתר להעסיקם שם ע"י בסט. הטענה היא כי הואיל ובאותו זמן נכח במקום מי מטעם צבעוני ולא נכח נציג של בסט, שילמה צבעוני את הקנס תוך סיכום עם אסא שבסט תשיב לה את הסכום. עיון בסיכומי בסט מלמד כי פרט לטענת התיישנות אין בפי בסט כל הגנה כנגד הדרישה לתשלום סכום זה לצבעוני. המהנדס רביב הוא שבדק את חשבון מס' 19 מטעם בסט, כאשר הדרישה להשבת סכום הקנס נכללה לראשונה בחשבון זה. כאשר נחקר מדוע לא אישר את הסעיף הזה אמר כי מדובר בענין שקדם לתקופתו והוא לא ראה לנכון להיכנס לעניינים אלה ואינו מכיר את הפרשה עד הסוף (ראה עמ' 43 שורות 8-15). לא באה כל ראיה נוספת או אחרת מצד הנתבעת בענין הקנס, ולמעשה אין הכחשה שמדובר בקנס ששילמה צבעוני עבור בסט ובמקומה, ולכן היא זכאית להשבה מלאה של הסכום הנ"ל.
המסקנה היא כי יש לקבל את דרישת צבעוני בנושא הנ"ל.
19. ניכויים
בפתח הדיון בנושא זה יש להדגיש כי לא בהגנת קיזוז המועלית כטענת הגנה עסקינן (וממילא לא היה מקום לטעון להעדר טענת קיזוז בכתב ההגנה ולהרחבת חזית). בעניננו בוצע כבר הקיזוז עת לא שולם הסכום שאושר לתשלום בחשבון 19 (ודוק: אין הכוונה לאותו סכום של 34,609 ₪ בו הודתה בזמנו הנתבעת, אלא לסכום גבוה מכך שאישרה לתשלום בחשבון 19 שממנו הפחיתה סכום ניכר העולה על 100,000 ₪ בערכי חשבון 19, הפחתה שבעקבותיה נוצרה אותה יתרה של 34,609 ₪). כיום נטען שהניכויים שבוצעו אז היו נמוכים מכפי שהיו צריכים להיות, ולכן ניתן בזמנו

פסק דין
חלקי על סך כ-13,000 ₪ בלבד. על כן ושלא כפי שנעשה עת מועלית הגנת קיזוז, כל סכום שייקבע לגביו להלן כי הנתבעת רשאית לנכות מהתמורה לתובעת לא יקוזז כנגד הסכומים שנפסקו לעיל לזכות התובעת, שכן הנתבעת כבר ביצעה את הקיזוז בעצמה. לעומת זאת כל סכום, מתוך סכומי הניכויים שהנתבעת טוענת להם, אשר ייקבע לגביו כי הנתבעת לא הוכיחה שהיא זכאית לחייב בו את התובעת (או שייקבע כי הוכח שאין לנכותו מהתמורה המגיעה לתובעת), יתווסף לסכומים שיש לפסוק לזכות התובעת.
מחלוקת נוספת שיש להסיר מהפרק ענינה בשאלה אם ניתנה בזמנו הודעת קיזוז כדין. אני סבור שהתשובה חיובית, ודי לשם כך לעיין באותו מכתב בו הודתה הנתבעת בחוב של 34,609 ₪ שבו נאמר במפורש כי סכום זה הינו "לאחר ניכוי... וניכוי העבודות שבוצעו על חשבונך...". סבורני שיש כאן הודעת קיזוז מספקת לפי כל גישה. זאת ועוד: הודעת קיזוז נדרשת על מנת שמי שהקיזוז מבוצע כלפיו ידע על הקיזוז בזמן אמת. עיון בעדויות עד התביעה מר אסא ואף בעדות מר צבעוני עצמו מלמד כי התובעת ידעה היטב כי הנתבעת סיפקה חומרים מסוימים "שחייבה בגינם" (עמ' 24 ש' 2-6) והוא "מניח" שתמורתם צריכה להיות מקוזזת מהחשבון שהגישה התובעת, וכן הודה שקבלן בשם עמורי ביצע במקום התובעת עבודות שהתובעת היתה אמורה לעשות (עמ' 24 ש' 18-19). מכאן שלפחות בעיקרו של דבר ידעה התובעת היטב גם בזמן אמת כי ישנם סכומים המגיעים ממנה לנתבעת וכי יש להפחית (או - בלשון משפטית - לקזז) סכומים אלה מהסכומים המגיעים לתובעת. טרונייתו של מנהל התובעת בעדותו אינה על עצם הקיזוז אלא רק על כך ש"לא ישבו" איתו כדי לדון בסכומים ולהגיע להסכמות לגביהם, אולם אין בכך כדי לשנות מהעובדה שהתובעת ידעה בכל עת רלבנטית על עצם הזכות של הנתבעת לקזז סכומים מסוימים מהמגיע לתובעת, לפחות בגין חומרים שסופקו ובגין עבודות שנעשו על-ידי קבלן אחר במקום התובעת.
בחומר הראיות ובסיכומים הועלו שלושה נושאים של ניכויים שיש לבצע כנגד חשבונה של התובעת, וכפי שכבר אמרתי מדובר בניכויים שכבר בוצעו ואחריהם היתה יתרה לזכות התובעת שבגינה ניתן פסק הדין החלקי. שלושת הנושאים הם:
א. עלות חומרים, ציוד ועובדים שסופקו על ידי בסט לתובעת.
ב. תשלומים ששילמה בסט לקבלן החשמל עמורי בגין עבודות שעשה במקום התובעת.
ג. תשלומים ששילמה בסט לחב' החשמל עבור בדיקת יחידות לצורך חיבורן לחשמל, כאשר הטענה היא שלפי ס' 12 לחוזה בין הצדדים חלה החובה לשאת בתשלומים אלה על התובעת.
בנושא חומרים וציוד נדרשו ניכויים כמשתקף בנספחים נ/6 ו-נ/7 לתצהירו של מר רביב שסכומיהם הכוללים 23,091 ₪ ו-15,279 ₪ בהתאמה. כל הסכומים הללו לפני מע"מ.
אשר לחיובי החומרים הכלולים בנספחים נ/6, חיובים אלה מבוססים על רישומים שבוצעו בזמן אמת והדברים אושרו גם על ידי עד ההגנה מר פלדמן שבזמנו היה עובד של התובעת דווקא. על כן יש לקבל את טענות הנתבעת בנוגע לסך הכולל העולה מהנספחים נ/6, היינו 23,091 ₪ לפני מע"מ בערכי קרן. אשר לנספחי נ/7, שני המסמכים הראשונים הכלולים בהם אושרו על ידי מר אסא שאף העיד על כך. הוא הדין במסמכים 11 עד 13 ל-נ/7 שהם מסמכים של מר אסא שהעיד כעד תביעה ואשר התובעת אינה חולקת על קביעותיו ובוודאי לא על אלה שנעשו בזמן אמת. המחיר לשעת עבודה בגין שעות העבודה הכלולות בניכויים הנ"ל אכן עומד על 35 ₪ לשעה והוא אותו מחיר שזקפתי לזכות שעות עבודה שאושרו לתובעת. לגבי חומרים, אין מחלוקת לאחר שמיעת העדויות כי נורות שנרכשו בחודש מרץ 1994 לא היה צריך לחייב בהן את התובעת (ראה עדות מר רביב, עמ' 42, ש' 24 עד 29). פירוש הדבר שיש להפחית מהניכויים הכלולים בנספחי נ/7 לתצהיר רביב סכום של 570 ₪ (תעודת משלוח 01416 מיום 8/3/94, חלקה של התובעת 570 ₪ לפני מע"מ) וסכום של 760 ₪ (תעודת משלוח 0864 מיום 7/3/94), לפני מע"מ.
הניכוי הבא הוא בגין תשלומים ששולמו לקבלן עמורי. כאמור הודה מר צבעוני בעדותו כי הקבלן עמורי הובא לאתר על ידי הנתבעת בין היתר על מנת לתגבר גם את העבודות של התובעת וביצע גם עבודות שהתובעת היתה אמורה לבצע. נספחים נ/8 לתצהיר רביב המתייחסים לנושא זה כוללים חשבונות חלקיים (13 במספר) שהנפיקה בסט לעמורי, חשבון ביצוע שהנפיקה בסט לעמורי בנובמבר 1993 בגין חודש אוקטובר 1993, וכן רישומים שונים וחשבונית של אחים מחמוד סלים, עבודות עפר ופיתוח הכוללת בין היתר שלושה סכומים של 700 ₪ כל אחד לפני מע"מ שלצידם נרשם בכתב יד "צבעוני". מענין לציין שבשום מקום לא ראיתי חשבונית שהנפיק הקבלן עמורי לבסט ולא ראיתי קבלה המעידה על תשלום של בסט לקבלן עמורי. עוד מענין לציין כי בנספחי נ/8, בחלק מהם, מופיעות מחיקות בטיפקס וכן שינויים בכתב יד כאשר אין בפני
נו ראיה מי ביצע אותם. מר רביב אשר הגיש את המסמכים הללו כנספחים לתצהירו העיד כי אינו יודע מי ערך את המסמכים ומי חתם עליהם והוא רק מעיד על מה שמצא בחברה (ראה עמ' 41 ש' 11 עד 21). יחד עם זאת, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי מדובר בחיובים שאושרו על ידי המהנדס איקו אסא. לא נותר לי אלא לבדוק את עדותו של מר אסא בפני
י. בעמ' 18 ש' 14 עד 16 נחקר מר אסא בענין זה ואישר שהעבודות המפורטות בנספחי נ/8 לתצהיר רביב צריכות להיות מופחתות מהתשלום לתובעת. בחקירתו החוזרת אמר (עמ' 18 ש' 26 עד עמ' 19 ש' 2) כי התיקון בטיפקס וחלק מהשינויים במספרים עצמם לא נעשו על ידו. הצדדים לא טרחו בסיכומיהם להתמודד עם המשמעות של ההערות הללו בכלל ועם המשמעות הכספית שלהם בפרט ואינני סבור בכל הכבוד שזהו תפקידו של בית המשפט. המסקנה היא כי לפחות ברמת התמונה הכוללת אישר מר אסא להפחית מהכספים המגיעים לצבעוני את הסכומים המפורטים בנספחי נ/8 לתצהיר רביב כאמור בס' 43 לתצהיר רביב, ובסך הכל 96,961 ₪.
נותרו התשלומים לחב' החשמל אשר לתצהיר רביב נאמר כי הסתכמו ב-27,292 ₪. לא מצאתי שצבעוני חולקת על כך שעל פי החוזה התשלומים לחב' החשמל חלים עליה. לא מצאתי גם שצבעוני טוענת ומקל וחומר שצבעוני מוכיחה שהיא עצמה נשאה בתשלומים הללו. יחד עם זאת, מסתבר כי גם הנתבעת לא הוכיחה ששילמה כספים לחב' החשמל ובוודאי שלא הוכיחה את הסכום שטענה לו. מוזר ביותר שאין בידי בסט שום אסמכתא לביצוע התשלום הנטען ואין היא יודעת אפילו לפרט מאין לקוח הסכום שנקבה בו בענין זה. מר רביב אמר בעדותו כי לא צירף אסמכתאות משום שלא מצא אותן (עמ' 43 ש' 6-7), אולם זוהי טענה מוזרה שכן לטענתו ערך את החישוב של הסכום המגיע לצבעוני עבור החשבון הסופי וכאשר ערך את החישוב הזה הביא בחשבון את הניכויים. מכאן שבאותו זמן היו בידיו הן האסמכתאות והן הפרטים לגבי הסכום הנכון לחיוב. מיד לאחר מכן הוברר היטב שצבעוני אינה מוכנה להסתפק בסכום שהוצע לה ואינה מוכנה לחתום כי אין לה תביעות נוספות ועל כן צריכה היתה בסט לשמור את המסמכים ואת החישוב, כפי שידעה היטב לעשות בנושאי ההפחתה האחרים. הואיל והנטל להוכיח כל ניכוי מהחשבון, הן במישור עצם הזכאות והן במישור הכמותי, רובץ לפתחה של בסט והואיל והיא לא עמדה בו מבלי שיהיה בידיה כל הסבר המניח את הדעת לכך, אין לי אלא לקבוע כי אינני מכיר בניכוי בסך 27,292 ₪.
סיכום כל נושא הניכויים הוא כי יש להקטין את הניכויים, כלומר להוסיף לזכותה של צבעוני, סך של 27,292 ₪ בתוספת שני הסכומים של 570 ₪ ו-760 ₪ ובסך הכל יש להקטין את הניכויים בסך קרן כולל (לפני מע"מ) של 28,622 ₪.

20. תום-לב ב"זמן אמת" ואחריו
נושא זה הועלה ע"י שני הצדדים בסיכומיהם בהרחבה יחסית אף שלא נתבע בגינו סעד ישיר ע"י התובעת (וכן לא הוגשה תביעה-שכנגד). מכאן שנראה כי בעיקרו של דבר ומעבר לכעסים הדדים, שהגיעו בתיק זה לגבהים כמעט חסרי תקדים, מיועדות הטענות בענין זה לפגוע במהימנות עדי הצד שכנגד, וכן לצורך ענין ההוצאות וענין הריבית. אשר למהימנות, חוששני שתום-לב לחוד ומהימנות עד מסוים בענין מוגדר כזה או אחר לחוד, והשניים אינם זהים אלא לכל היותר משיקים. מכל מקום, בכל הנוגע לתום-לב ב"זמן אמת" כבר הערתי שהימנעותה של בסט מלשלם גם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת במשך כ-10 שנים (!) רק משום שהתובעת סירבה לוותר על יתרת תביעותיה, הינה בגדר חוסר תום-לב מובהק. בנוסף, לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות, התרשמתי בבירור כי הוכח שבסט נמנעה לאורך שנים רבות מלקיים דיון מפורט וממצה עם צבעוני לגבי החשבון הסופי ולערוך "גמר חשבון". יתכן שלפחות בחלקו נבע הדבר מהעובדה שמר אסא הפסיק לשמש כמהנדס הביצוע באתר מטעם בסט בדיוק זמן קצר לפני הגשת החשבון הסופי; אולם דעתי היא שהמצב הזה גם שימש כתירוץ בידי בסט, ולטעמי ניתן היה להתגבר על הענין ללא קושי רב ולקיים דיון מקיף שאליו יוזמן גם מר אסא (בדיוק כפי שביקש צבעוני). למותר להוסיף כי חילופי מהנדס הביצוע הם ענינה של בסט, וצבעוני לא יזמה את החילופים ואין לקבל מצב בו היא משלמת מחיר בגינם. כמו-כן התרשמתי שמר רביב לא התעמק גם בענינים שהתעוררו לראשונה בחשבון 19, וכאשר לא הכיר מידיעה אישית נושא מסוים (כגון הקנס לשירות התעסוקה) בחר בסירוב לאשר את החשבון בגינו מבלי שניסה לערוך בירור עם מר אסא, עם צבעוני או עם גורמים אחרים. צבעוני, לעומת זאת, לא רק שלא מיהר להגיש תביעה אלא אף - כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו במסגרת הראיות - ביצע את תיקוני הבדק חרף העובדה שאפילו הסכום שאינו במחלוקת לא שולם לו; ולא שמעתי או ראיתי שהיו טענות כלפיו החורגות במהותן ובהיקפן מהרגיל בכגון דא בקשר לתיקוני הבדק.
המסקנה היא כי "בזמן אמת", היינו תוך כדי העבודה בפרויקט ואף בשנת הבדק שלאחר מסירת הבתים לרוכשים, פעלה צבעוני בתום לב; ואילו בסט לא פעלה בתום-לב משנמנעה מללבן את חילוקי הדעות בקשר לחשבון, ואף הוסיפה חטא על פשע כשנמנעה מלשלם אפילו את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת.
בשלב מאוחר יותר היה "סיבוב שני" של דין ודברים בין הצדדים, שהביא לתחילתה של בוררות ביניהם. היתה זו בסט שביקשה להפסיק את הבוררות וגרמה לכך שצבעוני הגישה את בש"א 5242/02 בה נתבקש בית המשפט להורות על המשך הבוררות. בין היתר העלתה בסט בתגובתה לבש"א הנ"ל גם טענות פסלות נגד מר אסא. צבעוני טענה בסיכומיה בין השאר כי גם מהלך זה של בסט נעשה בחוסר תום לב, אולם אינני רואה לנכון להידרש לענין זה במסגרת פסק הדין מעבר להערה כי בסופו של דבר אין בפי בסט בסיכומיה טענות נגד מהימנותו של מר אסא בעדותו בפני
י.
לסיכום נושא תום הלב, דומני שאין ממש בטענות בסט נגד צבעוני להעדר תום לב פרט לטענה לפיה יש משום חוסר תום לב בכך שצבעוני התעלמה בתביעתה מקיומם של סכומים שמנהלה הודה שידוע לו כי יש להפחיתם מהסכומים שדרש. אשר לעובדה שחלפו כמה שנים בין הפניה האחרונה בכתב שלפני הצעדים שהגיעו להליכים המשפטיים לבין הפניה הבאה אחריה, אשר היתה כבר בשלב של הערכות להליכים משפטיים, סבורני שאין כאן חוסר תום לב. אני מאמין למר צבעוני שניסה שוב ושוב לפנות גם אם לא טרח לתעד פניות בכתב במשך תקופה מסוימת ומכל מקום אני קובע שבשום שלב לא ניתנה לבסט כל סיבה להניח שצבעוני משלימה עם המצב הקיים שבו לא משלמים אפילו את הסכום שהודו שמגיע לה, וממילא אין לדבר על חוסר תום לב שיכול לנבוע אך ורק ממצג לפיו הצד השני מוותר על טענותיו. כאמור לא מצאתי שארע דבר שהיה בו משום מצג כזה.
בכל מקרה הצדדים לא עתרו לתוצאה אופרטיבית כלשהי של טענותיהם ההדדיות במישור תום הלב מעבר להיבט הריבית שידון בהמשך.

21. ריבית
מרכיב נכבד ביותר בתביעה נובע מטענת התובעת כי בנסיבות הענין היא זכאית לריבית בשיעור שלטענתה הינו שיעור ריבית חח"ד על הסכום המגיע לה. התובעת הוכיחה באמצעות רוה"ח מר קידרון שנתן חוות דעת ולא נחקר עליה, כי חישוביה נכונים. מה שלא הוכיחה הוא כי שיעור הריבית שעליו מבוסס החישוב הוא אכן שיעור ריבית חח"ד ולפי חוות הדעת מדובר בריבית החשב הכללי או בריבית פריים, בתוספת 5.7% בשיעור שנתי. לא ברור מניין נלקחו הנתונים לגבי שיעורי ריבית הפריים בכל נקודת זמן, מניין נלקח שיעור התוספת של 5.7% שנתי לריבית הפריים, והעיקר הוא שלא הוכח ואפילו נטען שלתובעת אכן נגרמו הוצאות מימון בשיעור של ריבית כזו או בשיעור אחר כלשהו.
מנגד טוענת הנתבעת כי עקב הימנעות התובעת במשך שנים מלדרוש כספים מן הראוי לא רק שלא לחייב בריבית חח"ד אלא שגם ריבית בשיעור הקבוע בחוק (כנראה הכוונה לריבית המצטברת להפרשי הצמדה) יש לפסוק רק מיום הגשת התביעה ולא מיום היווצרות העילה.
אני סבור שמכלול הנסיבות מצדיק דחיית הדרישה לריבית חח"ד מהטעם שריבית כזו יש לפסוק רק כפיצוי על נזקי מימון שנגרמו בפועל, כאשר בענייננו וכפי שכבר הערתי לא הובאה ראיה כלשהי על כך שלתובעת נגרמו נזקי או הוצאות מימון כלשהן. צידו השני של המטבע הוא כי בנסיבות הענין לרבות המנעותה של הנתבעת מלשלם גם את הסכום שהודתה בו עד אשר אילץ אותה ביהמ"ש לעשות כן ותוך שהיא מנסה להתנות תשלומו של סכום שאינו שנוי במחלוקת בויתור על יתרת התביעות העולה על הסכום שהציע בשיעור של פי 10 ויותר, וכן לנוכח התמחקותה העקבית של הנתבעת מלקיים במשך שנים רבות בירור ממצה ומקיף של ההתחשבנות עם התובעת, אינני מוצא שיש הצדקה להמנע מלפעול עפ"י הכלל הרגיל בענין פסיקת ריבית בנוסף להפרשי ההצמדה מיום הווצרות העילה. על כן, יש להוסיף לכל סכומי הקרן המגיעים לתובעת גם ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

ד. סוף דבר

22. התובעת זכאית לסכומים הבאים, נוסף על מה ששולם לה טרם פרוץ הסכסוך בין הצדדים ונוסף על הסכום נשוא פסק הדין החלקי:
51,451 ₪ (קופסאות עומק)
22,068 ₪ (חפירה ע"י טרקטור)
3,885 ₪ (הפרש בגין מחיר שעת עבודה מאושרת)
14,733 ₪ (יתרה בגין אביזרים וחומרים)
8,730 ₪ (יתרה בגין עבודות אחזקה באתר)
56,609 ₪ (עבודות חריגות בחשבון 19)
4,000 ₪ (החזר קנס מנהלי)
28,622 ₪ (בגין ניכויים שלא הוכרו במסגרת פסק הדין)
סך כל הסכומים הנ"ל עומד על 190,098 ₪ בערכי קרן. לסכומים הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה כחוק ממדד ספטמבר 1994 וכן ריבית כחוק בשיעור המצטרף להפרשי ההצמדה בגין התקופה שמיום 06/10/94 (תאריך חשבון מס' 19).
כמו כן, יתווסף לסכומים הנ"ל מע"מ כחוק.
הנתבעת תשלם את הסך הנ"ל לתובעת.

23. לגבי הוצאות המשפט, אני בדעה כי מאחר והתביעה התקבלה רק בחלקה אין מקום לחייב במלוא ההוצאות אלא בחלק מהן בלבד. אשר לדרישה לכך שההוצאות תיקחנה בחשבון גם את סירבול ועיכוב ההליך ע"י הנתבעת, אציין כי גם התובעת לא פעלה באופן שהקל על הדיון וההכרעה וכבר ציינתי בין השאר כי הסיכומים של שני הצדדים היו מעורפלים מאוד והקשו מאוד על איתור הסכומים והראיות הצריכים להכרעה בכל אחת מנקודות המחלוקת, ובחלק מהמקרים היו ערוכים בדרך שהיקשתה אפילו על איתור נקודות המחלוקת המדויקות. גם בנוגע להוצאות הבוררות אינני סבור שיש מקום לחיוב מלא בגינן במסגרת

פסק דין
זה, ולו מהטעם שבסופו של דבר הסכימו הצדדים בביהמ"ש המחוזי שהבוררות תופסק. בנסיבות אלה החלטתי כי בגין הוצאות ההליך (בנפרד משכ"ט עו"ד) אפסוק סכום כולל על דרך האומדן. בהתחשב במכלול הנסיבות באתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין הוצאות המשפט והבוררות גם יחד, לא כולל שכ"ט עו"ד, סכום כולל של 20,000 ₪ להיום.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ להיום בתוספת מע"מ כחוק על שכר הטרחה.
כל החיובים שהוטלו ב

פסק דין
זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בשיעור החל על חוב פסוק, החל מהיום.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לב"כ הצדדים באמצעות הדואר.

ניתן היום י"ז באב, תשס"ה (22 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים

שאול מנהיים
, שופט








א בית משפט שלום 6894/01 צבעוני עבודות חשמל בע"מ נ' ב.ס.ט. ייזום ובניה בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/08/2005)