פסקי דין על אופק בומזה - שם טוב | פסקי דין על מועצה מקומית בסמ"ה | פסקי דין על אחמד כבהא |

3106/02 עב     29/08/2005




עב 3106/02 אופק בומזה - שם טוב נ' מועצה מקומית בסמ"ה ,אחמד כבהא




1
בתי הדין לעבודה
עב 003106/02
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
29/08/2005

כב' השופטת עדנה קוטן

נציגי ציבור: מר משה קידר (נ. עובדים)
מר אופיר כהן (נ. מעבידים)
בפני
:

אופק בומזה - שם טוב

בעניין:
התובע
עו"ד א. ברדוגו

ע"י ב"כ עוה"ד
- נ ג ד -
1. מועצה מקומית בסמ"ה

2. אחמד כבהא


הנתבעים
עו"ד מורה מרואן

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. התובעת עבדה בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן:"המועצה") מחודש 4/97 ועד 31.7.2001.
הנתבע 2 הוא ראש המועצה.
בחודש 10/2001 נחתם בין התובעת לבין המועצה הסכם , המסדיר את תנאי הפסקת עבודתה.
בתביעתה דנן טוענת התובעת להפרת ההסכם והיא עותרת לקבלת סעדים שונים בגין ההפרה ובגין התנהלות הנתבעים בעניינה.

2. העידו בפני
נו התובעת מחד ומר קיסר כבהא , מזכיר המועצה.

להלן עובדות הרקע הרלבנטיות , כעולה מעדויות הצדדים ומראיותיהם , ככל שהובאו בפני
נו במסגרת הליך זה.

3. התובעת החלה עבודתה במועצה ב 4/97 כמזכירתו של סגן ראש המועצה.
בחודש 7/97 קודמה לתפקיד מנהלת לשכתו של ראש המועצה דאז ומ - 10/99 ועד לסיום עבודתה מילאה, בנוסף, את תפקיד ממלא מקום מזכיר המועצה.

4. בעקבות הבחירות , משנבחר הנתבע 2 לראש המועצה , ביקש זה האחרון למנות את מר קיסר כבהא (לטענת התובעת - השניים קרובי משפחה) למנהל לשכתו , בין השאר בטענה, כי מדובר במשרת אמון.

5. אליבא דתובעת - בשלב זה החלה מסכת של התנכלויות כלפיה , אשר לוותה בהשפלתה ובהצרת צעדיה , הכל במגמה לגרום לה להתפטר (כך לגרסתה) ו"לפנות" את התפקיד.
מנגד, לגרסת המועצה , משנכנס ראש המועצה החדש לתפקיד- התובעת היא זו שסירבה לקבל הימנו הוראות ולבצען ואף סירבה "לבצע כל תפקיד אחר במועצה".

6. אין מחלוקת , כי התובעת , שהוזמנה לשימוע לקראת דיון בפיטוריה , ויתרה על זכותה זאת ,אף לא פנתה לערכאות על מנת להיאבק על זכויותיה שנפגעו, לטענתה, ובחרה לפרוש מן העבודה .
לגרסתה , "סברתי , כי בנסיבות שנוצרו - עדיף שלא לקחת סיכון, להימנע מעימות עם המועצה , להימנע מהליכים משפטיים ממושכים ".

7. נעיר במאמר מוסגר , כי התובעת ובא כוחה הכבירו טענות בדבר הרקע להפסקת עבודתה ואף טענו בכתב התביעה , כי "הסכם העבודה" עמה הופר שלא כדין.
באין מחלוקת , כי בסיכומו של דבר התובעת בחרה לפרוש והעדיפה , מטעמיה, שלא להיאבק כנגד הפרת חוזה העסקתה (ככל שכך , עפ"י הטענה) ברי , כי כל טענותיה בנושא זה - אינן רלבנטיות עוד להליך דנן.
בפתח הדיון, בתשובה לשאלת ביה"ד, אכן הבהיר ב"כ התובעת במפורש , כי "אין לתובעת כל טענה בדבר הפרת הסכם העבודה עמה. התביעה היא לאכיפתו של הסכם הפרישה . באשר לנתבע 2 - התביעה מבוססת על טענה בדבר גרם הפרת הסכם הפרישה". זאת ותו לא.

8. משבחרה התובעת לפרוש - ניהלו הצדדים מו"מ בדבר תנאי הפסקת עבודתה.
המו"מ נוהל בחודש עבודתה האחרון של התובעת ובסיומו גובש הסכם (נספח ג' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת) בו נקבע, בחלקים הרלבנטיים לענייננו, דלקמן:

" ....
הואיל והמועצה מעונינת להפסיק את עבודתה של העובדת ;

והואיל והעובדת מסכימה לפרוש מעבודתה ;

והואיל ברצון הצדדים להסדיר את תנאי הפרישה של העובדת ואת תשלום מלוא הזכויות המגיעות לה בגין עבודתה במועצה וסיומה ;

אי לזאת הוצהר, הותנה והוסכם:
...
יחסי עובד - מעביד בין העובדת למועצה מסתיימים ביום 31.7.01.

לעובדת ישולמו הסכומים:
א. 150% פיצויי פיטורים אשר יחושבו על בסיס משכורת קובעת בסך של 10,580₪.
ב. ב. 3 חודשי הסתגלות אשר יחושבו על בסיס משכורת קובעת בסך של 10,580
₪.
ג. חודשיים הודעה מוקדמת אשר יחושבו על בסיס משכורת קובעת בסך של 10,580 ₪.
ד. פדיון חופש בגין ימי החופשה הצבורים לזכותה של העובדת.

המועצה תשחרר לזכות העובדת את כל הכספים שנצברו לזכותה בקרן ההשתלמות.
המועצה תשחרר לזכות העובדת את הכספים שנצברו לזכותה בקופות התגמולים קרן אור וגדיש, אולם סכומים שנצברו בקרנות הנ"ל מתשלומי המעביד ינוכו מהסכומים המגיעים לעובדת לפי סעיף 3 הנ"ל.

כל התשלומים והסכומים הנקובים בהסכם זה הם ברוטו ולעובדת ידוע, כי ינוכו
מהם כל המסים המתחייבים עפ"י דין.

העובדת מצהירה , כי אין לה ולא יהיו לה או למי מטעמה , כלפי המועצה, או כלפי מי מטעמה, כל תביעות נוספות, כספיות או אחרות, הנובעות מקשרי העבודה שהיו בינה לבין המועצה ו/או סיומם, לרבות תביעות בקשר לתשלום שכר עבודה, הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, חופשה או פדיונה, הודעה מוקדמת או פדיונה, הפרשות כלשהן לקופות גמל, לקרנות פנסיה ולקרן השתלמות, החזרי הוצאות מכל סוג , דמי הבראה, גמול שעות נוספת, דמי נסיעות, פרמיות וכל תביעה אחרת מכל סוג שהוא.

מסמך זה מהווה גם הודאת סילוק ופשרה לפי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורין.

המועצה תוציא לעובדת מכתב פיטורין.

הוסכם , כי תשלום הסכומים האמורים בסעיף 3 הנ"ל והחורגים מהסכומים המתחייבים עפ"י דין הינו כפוף לאישור משרד הפנים ויבוצע תוך 30 ימים מיום קבלת אישור זה.
הסכומים המתחייבים עפ"י דין ישולמו לעובדת תוך 30 יום מיום חתימת חהסכם זה , כפוף להמצאת אישורי שלטונות המס הרלבנטיים.

ולראייה באו הצדדים על החתום ..........................".

(להלן: "ההסכם").
(ההדגשות - אינן במקור).

9. אין מחלוקת , כי ההסכם בנוסחו הנ"ל גובש בטרם חדלה התובעת לעבוד והתובעת אף אישרה בעדותה , כי במועד הפסקת עבודתה - 31.7.01 - "ההסכם היה מוכן".
התובעת גם אישרה בעדותה , כי לקחה את עותק ההסכם לעיון ולהתייעצות והחזיקה בו פרק זמן ממושך, במהלכו אף התייעצה עם עו"ד.
רק בחודש 10/01 החזירה התובעת את ההסכם למועצה, כשהוא חתום על ידה ואזי הוסיפה המועצה חתימתה.
בעותק ההסכם שהוגש לביה"ד - לא מצוין המועד בו נחתם. הצדדים הודיעו , כי לאף אחד מהם אין עותק בו מצוין מועד החתימה . אף אחד מן הצדדים גם לא זכר את מועד החתימה המדויק.
יחד עם זאת לא היתה מחלוקת , כי ההסכם נחתם, כאמור, רק ב 10/01.

10. השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורין, דמי ההסתגלות כמו גם חלף ההודעה המוקדמת, בשיעור כנקוב בהסכם (10,580 ₪) כולל בחובו את כל רכיבי השכר עפ"י התלושים (זולת הרכיבים החד שנתיים) , לרבות גמול לעבודה בשעות נוספות , כמו גם רכיב "שעות כוננות" והחזרי הוצאות - טלפון ואחזקת רכב (קבועות ומשתנות גם יחד), המהווים חלק נכבד מן השכר החודשי בשיעורו הנ"ל ואשר ככלל , עפ"י דין, אינם מהווים חלק מן השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורין.
יצוין , כי עפ"י התלושים - שיעורם של רכיבי השכר בגין שעות נוספות ושעות כוננות - השתנה מחודש לחודש והתובעת אכן אישרה בעדותה , כי עבדה מספר שעות שונה מיום ליום , כי נדרשה להגיש דוח"ות לגבי שעות עבודתה וכי התשלום בוצע בהתאם לדוח"ות.
שיעור רכיב השעות הנוספות נע בין 2,000 ₪ ל - 4,000 ₪ לחודש ורכיב שעות הכוננות - שיעורו נע בין 700 ל 1,500 ₪ לחודש.

11. אין מחלוקת , כי בהתאם למוסכם בין הצדדים סולקו לתובעת, עוד בראשית חודש 9/01 (במועד תשלום שכר 8/01) הסכומים המגיעים לה עפ"י דין ,ואשר תשלומם לא הותנה באישור משרד הפנים.
סה"כ שולם לתובעת במועד זה סך של 43,798 ₪ ברוטו , המהווה סך של - 33,989 ₪ בשיעורי נטו, לאחר ניכויי מס וכניכויי רשות , הכל כמפורט בתלוש שהונפק לחודש זה , נספח ג' לתצהיר הנתבעת - נ/5.
עפ"י הפירוט סולקו בתשלום זה הסכומים דלקמן:
פיצויי פיטורין בסך - 26,691 ₪ ברוטו,
פדיון חופשה , בחישוב שנעשה לפי - 55 ימים בתעריף יומי של 262.81 ₪ - ובסה"כ 14,454.55 ₪ ברוטו,דמי הבראה שנתיים בסך 1,706.25 ₪.

12. בתאריך 29.11.01 פנתה המועצה במכתב למשרד הפנים , בבקשה לאשר את הסכם הפרישה בינה לתובעת, על רכיבי התשלום החריגים כמו גם שיעורם החריג ביחס למתחייב עפ"י חוק, כפי שננקבו בהסכם , קרי - פיצויי פיטורין מוגדלים לפי 150%, 3 חודשי הסתגלות ושני חודשי הודעה מוקדמת , הכל - על בסיס שכר חודשי של 10,580 ₪, הכולל בחובו , כאמור, את רכיבי השכר בגין שעות נוספות, שעות כוננות והחזרי הוצאות שונים.
ההסכם צורף למכתב (נ/6) , אשר הופנה אל מר ישראל שפיצר, מנהל אגף כ"א ושכר ברשומ"ק - משרד הפנים, המנהל לשלטון מקומי.

13. במכתבו מתאריך 16.1.02 (נ/7) השיב מר שפיצר למועצה דלקמן:
"1. לאור העובדות שהובאו בפני
נו , אנו מאשרים תשלום פיצויי פיטורין לגב' בומזה בשיעור 150% + 2 חודשי הסתגלות + 2 חודשי הודעה מוקדמת.
2. על המועצה להחתים אותה על העדר תביעות כלשהן כלפיה , כולל קצבה עתידית".

14. באין כל התייחסות במכתב הנ"ל לשיעור המשכורת הקובעת, פנתה המועצה למשרד הפנים בבקשה לקבלת הבהרות, בעקבותיה נענתה במכתב מתקן מאת מר שפיצר, בזו הלשון:
"1. לאור העובדות שהובאו בפני
נו אנו מאשרים את תשלום פיצויי פיטורין לגב' בומזה בשיעור 150% ממשכורתה הקובעת + 2 חודשי הסתגלות ו - 2 חודשי הודעה מוקדמת.
2. על המועצה להחתים אותה על העדר תביעות כלשהן כלפיה , כולל קצבה עתידית.
3. מכתבנו זה מתקן אישורנו שבסימוכין".
(להלן: "המכתב המתקן").

15. במכתב נוסף , אשר נשלח על ידי המועצה למשרד הפנים ביום 27.1.02 (המכתב לא הוצג בפני
נו, לטענת המועצה - אבד ), ביקשה המועצה הבהרה נוספת.
במכתבו מיום 30.1.02 (נספח ט' לתצהיר המועצה) השיב משרד הפנים דלקמן:

" משכורת קובעת לצורך פיצויים, חודשי הסתגלות והודעה מוקדמת , כוללת את הרכיבים הבאים:
שכר משולב
תוספת איזון
תוספת לפי אחוזים
הסכם שכר".

16. מתשובתו זאת של משרד הפנים ניתן להבין , כי בפני
יתה הנוספת של המועצה (במכתב שאבד מיום 27.1.02) ביקשה המועצה , מסתמא, את אישורו המפורש של משרד הפנים ל "משכורת הקובעת" בשיעורה כפי שננקב בהסכם הפרישה , משנכללו בו רכיבי שכר שככלל אין לכללם בשכר הקובע לפיצויי פיטורין , עפ"י דין.

17. אין מחלוקת , כי לאחר שהתקבל אישורו של משרד הפנים בהבהרתו האחרונה הנ"ל , שולם לתובעת סכום נוסף של 20,450 ₪ ברוטו , המהווה סך של 13,786 ₪ בשיעורי נטו.
התשלום בוצע בהפקדה לחשבון התובעת ביום 9.4.02.

עד כאן עובדות הרקע.

18. תמצית טענותיהם של הצדדים:
לטענת התובעת , הנתבעים פעלו בחוסר תום לב , הפרו את הסכם הפרישה וכתוצאה נגרמו לה נזקים.
התובעת עתרה לחיוב הנתבעים בתשלום כל הסכומים בשיעור המלא כנקוב בהסכם , "בהתעלם" מהנחיות משרד הפנים . בנוסף תבעה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה , לטענתה, אותם העמידה על "שווי 24 משכורות לפחות" ובסה"כ העמידה תביעתה זאת על סך של כ - 253,000 ₪ ( בחישוב לפי 24 משכורות חודשיות על בסיס "משכורת קובעת" בסך 10,580 ₪ לחודש).
כן עתרה התובעת לחיוב המועצה בתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורין - הן בגין החלק ששולם ב- 9/01 והן בגין תשלום היתרה, שבוצע בראשית 4/02 - לאחר אישורו של משרד הפנים.
הנתבעים מנגד טענו , כי פעלו עפ"י המוסכם בהסכם הפרישה וכי שילמו לתובעת את כל המגיע לה לפיו, בהתאם לאישור משרד הפנים ולהנחיותיו .
לטענתם, יצאו ידי חובתם משפעלו לפי הוראות הממונה על השכר במשרד הפנים , כפי שגוף מתוקצב חייב היה לפעול בנסיבות העניין ,מה גם שבהסכם הפרישה עצמו הותנה במפורש דבר הצורך בקבלת אישור משרד הפנים לגבי כל הסכומים החורגים מן המתחייב עפ"י דין.
לתובעת שולמו פיצויי הפיטורין בשיעור מוגדל של 150%, חלף הודעה מוקדמת בשווי שכר 2 חודשים, דמי הסתגלות בשווי שכר 2 חודשים , על בסיס שכר קובע בסך של 5,781.79 ₪ , הכל עפ"י ההסכם ובהתאם להנחיות משרד הפנים ואישורו.
הסכום המלא סולק בתשלומים כמפורט לעיל בסעיפים 13 ו - 19 , תוך לקיחה בחשבון של סכום נוסף בסך של 13,566 ₪ - חלק המעביד בקופת"ג , אשר נוכה מסה"כ המגיע לתובעת בהתאם למוסכם בסעיף 5 להסכם (יצויין , כי התובעת לא חלקה על הסכום).
כן שולם לתובעת כל המגיע בגין פדיון חופשה שנתית.
מששולם לתובעת כל המגיע לה עפ"י אישור משרד הפנים, בהתאם להסכם - ממילא לא הופר ההסכם , לא נגרמו לה נזקים ואין היא זכאית להפרשי תשלומים כלשהם , אף לא לפיצויים.

לענין התביעה לפיצויי הלנה טענו הנתבעים , כי הסכומים שולמו במועדם עפ"י המוסכם וככל שנגרם עיכוב - הרי נגרם בכך, שהתובעת החזירה את החוזה החתום על ידה רק בחודש 10/2001 וכי לא המציאה את אישורי המס הנדרשים בהמצאתם חוייבה עפ"י סעיף 10 להסכם (התובעת לא חלקה על הטענה ולא הוכיחה המצאת האישורים).
עוד נטען , כי חלה התיישנות על התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין וכי בכל מקרה - הוכח קיומה של מחלוקת כנה בדבר אופן חישוב השכר הקובע לצורך התשלומים .
באשר לתביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע 2 אישית הוסיפו וטענו הנתבעים , כי זה האחרון פעל בתוקף תפקידו כראש המועצה ובשמה וכי אין כל בסיס לתביעה האישית נגדו .

דיון והכרעה
19. בפתח הדברים נחזור ונציין ,כי התובעת לא פנתה במועד הרלבנטי לביה"ד בעתירה לביטול פיטוריה ולהשבתה לעבודה, אלא בחרה לפרוש מן העבודה , חתמה על הסכם בדבר פרישתה ותביעתה דנן - אף היא לאכיפתו של הסכם הפרישה. זאת ותו לא.
משכך , כל טענותיה - ככל שהן מתייחסות לנסיבות הפסקת עבודתה, פיטורין בלא עילה, פיטורין לא מוצדקים וכו', לרבות הטענות בדבר חוסר תום לב שנלווה לפיטוריה - אינן רלבנטיות להליך דנן , לא היה כל מקום לחזור ולהעלותן בסיכומים - מה גם נוכח הבהרת ב"כ התובעת בפני
נו (ראה לעיל) ואין אנו נדרשים להן.

20. השאלה האמיתית והעיקרית העומדת להכרעה היא , אפוא, האם הפרה המועצה את הסכם הפרישה וככל שכך - האם נתבע 2 - ראש המועצה גרם להפרתו והאם נהגו הנתבעים בחוסר תום לב כלפי התובעת בביצוע ההסכם ?
נקדים ונאמר כבר בשלב זה , כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ולאחר שעיינו בראיותיהם , כמו גם בסיכומיהם , הגענו למסקנה כי התובעת לא הוכיחה תביעתה , הכל כפי שיפורט להלן.

21. אין למעשה מחלוקת , כי הנתבעים פעלו עפ"י הנחיות משרד הפנים ואישורו הסופי - הן בהתייחס לפיצויים המוגדלים (לפי 150%), הן בהתייחס למספר חודשי ההסתגלות שהתשלום בגינם אושר (שניים במקום שלושה חודשים) , הן בהתייחס לשיעור חלף ההודעה המוקדמת (לפי שכר שני חודשים) והן לגבי שיעורה של המשכורת הקובעת על הרכיבים, ככל שמשרד הפנים אישר הכללתם בחישובה.
יש לזכור, כי במסגרת הליך זה - התובעת לא תקפה את החלטתו של משרד הפנים , הנחיותיו ואישורו - לא לעניין הפחתת מספרם של חודשי ההסתגלות ולא לעניין רכיבי השכר שהכללתם אושרה בחישוב המשכורת הקובעת .
תביעתה כלל לא כוונה כלפי החלטתו של משרד הפנים גופא.
התובעת אף לא תבעה כלל את משרד הפנים ובשום שלב לא ביקשה את צירופו כצד להליך ו/או תיקון כתב התביעה ומסתמא- אין זאת אלא משום , שכאמור, כלל לא ערערה על ההחלטה ככזו.
תביעת התובעת מכוונת אך ורק נגד המועצה והעומד בראשה , הם הנתבעים הבלעדיים , והיא מבוססת על עילה חוזית, של הפרת הסכם והתנהלות נטולת תום לב ביחסים בין המועצה - מעסיקתה והעומד בראשה לבין התובעת, בכל הקשור להסכם הפרישה ולביצועו.
בנסיבות אלו , באין מחלוקת , כי התובעת קיבלה את הסכומים להם היא זכאית עפ"י דין ובנוסף קיבלה את הסכומים החורגים מן המתחייב עפ"י דין - בהתאם לאישורו של משרד הפנים , אף זאת בהתאם למוסכם ועפ"י תנאי ההסכם - למעשה די בכך לדחיית הטענה בדבר הפרתו.

למען תנוח דעתה של התובעת נוסיף , כי גם בבחינת טענותיה, כאמור - דין התביעה להידחות.
נתייחס להלן לטענות כסדרן.

22. הטענה , כי לא היה כלל צורך בקבלת אישורו של משרד הפנים לתנאי הפרישה ככל שהם חורגים מן התחייב עפ"י דין:
אין בידנו לקבל הטענה.
א. ראשית יצויין , כי הטענה הועלתה לראשונה בסיכומים וברי , כי אין זו הדרך ואין זה השלב להעלותה. למעשה , די בכך - לדחיית הטענה.
גם בבחינה לגופו של עניין - דין הטענה להידחות.
ב. אין ספק, כי התנאים עליהם הוסכם בהסכם - חורגים מן המגיע לתובעת "עפ"י דין" (150% פיצויים במקום 100%, 2 חודשי הודעה מוקדמת במקום חודש אחד , 3 חודשי הסתגלות שככלל - עפ"י דין - אין זכאות בגינם הכל - על בסיס שכר הכולל בחובו רכיבי שכר , שאף הם , ככלל ועפ"י דין - אינם נכללים בשכר הקובע, כמו - גמול לעבודה בשעות נוספות אמיתיות כמו גם שעות כוננות - המשולם עפ"י דיווחים , בשיעורים משתנים והחזרי הוצאות למיניהם).
מדובר בכספי ציבור העתידים להיות משולמים ע"י רשות מקומית , שתקציביה , רובם ככולם , מועברים אליה ממשרד הפנים, המפקח על פעולותיה ותקציבה.
בנסיבות אלו - עפ"י התנהלות ציבורית אחראית ותקינה , מצופה מן המועצה לקבל את האישור לתשלומים החורגים מן המתחייב עפ"י דין בטרם תשלומם ומן הראוי כי תעשה כן.
שני הצדדים היו , מסתמא, מודעים לכך ואף הסכימו על התנאת התשלומים הללו - בקבלת האישור ובכפוף לו.

ג. התובעת אף אישרה בעדותה, כי ההסכם בנוסחו הנ"ל היה מוכן בטרם פרשה מן העבודה, כך שהתנאי היה ידוע לה במועד הרלבנטי, עת קיבלה את החלטת הפרישה בכלל ובתנאי זה בפרט.
עוד העידה , כי ההסכם נמסר לה , כי החזיקה בו פרק זמן ממושך לצורך עיון בו , לבחינתו ואף התייעצה לגביו עם עו"ד ורק לאחר כל אלה - חתמה עליו .
בנסיבות אלו תמוהה טענת התובעת , כי לא נדרש כלל אישורו של משרד הפנים, טענה שהועלתה רק בשלב הסיכומים ורק משניתן אישורו המוגבל של משרד הפנים.

ד. לא זו אף זו. "שכחה" התובעת, כי היא עצמה צירפה לתצהיר עדותה הראשית, כחלק מראיותיה (!), עותק מכתבו של סגן הממונה על המחוז במשרד הפנים , מר לביב נסראלדין, אליו פנתה , מסתמא, לזירוז הטיפול בעניינה .
מר נסראלדין ציין במכתבו : " בביקורי במועצה הנחיתי את ראש המועצה לנהוג בסוגיית מימוש זכויות העובדים שסיימו עבודתם במועצה - עפ"י הוראות החוק. כמו כן הדגשתי , שכל הסכם עם עובד החורג מן המקובל- טעון אישור משרד הפנים . גב' אופק התקשרה אלי מספר פעמים לצורך זירוז תהליך תשלום הפיצויים. ביקשתי מהמועצה לעשות כל מאמץ אפשרי כדי לסיים את התהליך כמתחייב מהוראות החוק...".
הנה כי כן , התניית תשלום על פי התנאים החריגים - בפני
יה למשרד הפנים ובקבלת אישורו - מתיישבת עם הנחייתו המפורשת של סגן הממונה על המחוז ומתחייבת הימנה - כעולה מן הראייה אשר הוגשה ע"י התובעת עצמה (!)
בנסיבות אלו - העלאת הטענה , בשלב זה , כי לא היה כל מקום לפנות למשרד הפנים ולקבל אישורו - תמוהה שבעתיים ומוטב היה אלמלא הועלתה מלכתחילה, מה גם שהתובעת עותרת ככלות הכל לאכיפת ההסכם , הוא ההסכם - בו כלול התנאי הנ"ל ועליו היא חתומה בהסכימה לכל תנאיו.

נדמה, כי אין צורך להכביר מילים ולומר, כי נוכח כל האמור לעיל ברי , כי אף הטענה ,כי "אין כל משמעות למכתב הנוסף" של משרד הפנים (המכתב מתאריך 30.1.2002, בו מפורטים רכיבי השכר אשר יכללו ב"משכורת הקובעת")- דינה להדחות, מה גם לאור העובדה , כי טענה זאת - הועלתה אף היא לראשונה בסיכומי התובעת.

23. הוא הדין באשר לטענה , כי יש "להתעלם" ממכתבו הנ"ל של משרד הפנים .
(???)
לא נותר לביה"ד אלא להביע תמיהה על עצם העלאת הטענה.
רוצים אנו ליתן לתובעת את הקרדיט, כי אף לה אינטרס בכך שהמועצה, כגוף ציבורי , הניזון מתקציבים ממשלתיים ומופקד על כספי ציבור , תקבל אישור לפעולותיה מן הגוף האחראי עליה, מה גם עת מדובר בתשלומים החורגים מן המתחייב עפ"י דין.
באשר לטענה , כי יש להתעלם ממכתבו האחרון של משרד הפנים מן הסיבה כי לא הוצג מכתב המועצה - אשר בתשובה לו נכתב המכתב האחרון - אף טענה זאת אין בידנו לקבל.
הדרך היתה פתוחה בפני
התובעת להזמין את נציג משרד הפנים למתן עדות , להצגת המסמכים מתיקו של משרד הפנים - לרבות המכתב אשר בתשובה לו נכתב מכתבו הנוסף ו/או לקבלת הסברים בע"פ, ככל הנדרש, למכתבו הנוסף הנ"ל.
מטעמים השמורים עם התובעת ובא כוחה , הדבר לא נעשה, הגם שעוד בשלב גילוי המסמכים הודע לב"כ התובעת , כי מכתב הפנייה של המועצה - חסר בתיקיה (ראה מכתב ב"כ המועצה לב"כ התובעת , שעותק הימנו צורף לתיק ביה"ד עוד ב 7.12.03).
ביה"ד אף נענה לבקשת מייצגה של התובעת בישיבת ההוכחות הראשונה ודחה את המשך הדיון במיוחד על מנת לאפשר לו להזמין עדים נוספים, מעבר לתובעת שעדותה בלבד נשמעה בישיבה הנ"ל (ראה החלטות ביה"ד מיום 16.2.04).
מכל מקום , המכתב הנוסף ברור ומדבר בעד עצמו , מתוכנו ניתן להבין בתשובה לאיזו שאלה - נכתב וברי , כי לא ניתן "להתעלם" (???) הימנו.

בשולי הדברים נעיר, כי חל "בלבול" בטענות הנתבעת המתייחסות להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, לפיהן נדרש אישור הממונה על השכר באוצר להסכמים חריגים .
הצדדים דנן הסכימו על קבלת אישורו של משרד הפנים, אליו גם נעשתה פנית המועצה, כגוף המפקח על פעולותיה ועל תקציבה.
לא הוסכם על פניה לממונה על השכר באוצר ואף לא נעשתה כל פניה אל זה האחרון.
יודגש, כי אין בהערה זאת כדי לשנות איזו מקביעותינו ו/או תוצאת

פסק דין
זה.
מצאנו לנכון להעיר את הדברים על מנת להעמידם על דיוקם.

24. באשר לטענה , כי המועצה הפרה את ההסכם ב"תשלום הקטן" ששולם לתובעת בראשית 9/01 - גם טענה זאת אינה מקובלת עלינו.
הסכום שסולק לתובעת בראשית 9/01 מהווה תשלום ע"ח המוסכם - עד לקבלת אישורו של משרד הפנים באשר לסכומים החריגים והוא בוצע בדיוק עפ"י המוסכם בסעיף 10 להסכם , לפיו "...תשלום הסכומים האמורים בסעיף 3 , החורגים מהסכומים המתחייבים עפ"י דין הינו כפוף לאישור משרד הפנים ויבוצע תוך 30 יום מיום קבלת אישור זה. הסכומים המתחייבים עפ"י דין ישולמו לעובדת תוך 30 ימים מיום חתימת הסכם זה , כפוף להמצאת אישורי שלטונות המס הרלבנטיים".
התובעת אישרה בעדותה, כי ההסכם היה מוכן עוד בסוף חודש 7/01, כי לקחה אותו על מנת לעיין בו ולקבל ייעוץ משפטי וכי החזירה את ההסכם למועצה , כשהוא חתום על ידה, רק בחודש 10/01.
משכך , במועד בו התחייבה המועצה לשלם את הסכומים המגיעים לתובעת עפ"י דין - טרם היה חוזה חתום וממילא טרם ניתן היה להעבירו למשרד הפנים לקבלת אישורו לסכומים החורגים .
ברי , אפוא, כי במועד הרלבנטי - ראשית 9/01 - לא ניתן היה לשלם אלא את "הסכום המהווה חלק קטן מן המגיע" (כך בלשון התובעת), לגבי זכאותו לא היתה מחלוקת , לגביו לא נדרש אישור משרד הפנים ואשר שולם כאמור בשלב זה, ע"ח המוסכם.
בסילוק הסך של 41,000 ₪ ברוטו - פעלה המועצה כדין, במועד הרלוונטי, והוא הדין בדבר סכום הנטו ששולם לתובעת בפועל מסכום הברוטו הנ"ל , לאחר ניכויי החובה עפ"י דין (ראה בתלוש) משלא נסתרה טענת המועצה , כי התובעת לא המציאה אישור משלטונות המס בדבר פטור מניכוי מס או בדבר ניכוי בשיעור אחר מן הקבוע בחוק.

25. באשר לטענתה הנוספת של התובעת , כאילו המועצה והעומד בראשה מלכתחילה לא התכוונו כלל לקיים את ההסכם ו/או כי "עשו הכל " כדי שמשרד הפנים לא יאשר ההסכם- אף זו אין בידנו לקבלה.
הטענה נטענה סתמית וכללית , בלא שהובאו לה תימוכין כלשהם ואינה נשענת אלא על "תחושות בטן" בלתי מבוססות של התובעת .
מעצם העובדה , כי המועצה ביקשה להבהיר , ספציפית ובמדוייק, האם ניתן אישור משרד הפנים לשיעור המשכורת הקובעת כנקוב בהסכם (מעבר לאישורו בדבר תשלום פיצויים בשיעור מוגדל של 150% כמו גם אישורו לתשלום מוגדל של חלף הודעה מוקדמת - לפי 2 חודשים במקום חודש בלבד ולתשלום דמי הסתגלות בשווי שכר 2 חודשי עבודה ) - אין בכך כדי להעיד על ניסיון הנתבעים "לטרפד" את יישומו של ההסכם, בשים לב לנסיבות העניין - רכיבי השכר אשר נכללו בשיעור "המשכורת הקובעת", מה גם נוכח העובדה, כי מדובר בגוף ציבורי ובתשלום המבוצע מכספי ציבור ומן הראוי להבהיר הדברים בטרם ביצוע.

26. באשר לטענה , כי פנייתה הראשונה של המועצה למשרד הפנים נעשתה - בעיכוב ורק לאחר "תזכורות" מאת התובעת: הטענה - נטולת בסיס.
מקובלת עלינו לחלוטין , לעניין זה, טענת הנתבעים כי מטבע הדברים ניתן היה לפנות למשרד הפנים רק לאחר שנחתם ההסכם. התובעת העידה בפני
נו , כי החזירה למועצה את ההסכם כשהוא חתום על ידה - בחודש 10/2001.
פניית המועצה למשרד הפנים נעשתה במהלך החודש שלאחריו, קרי - 11/2001 .
אמת, ניתן היה לפעול ביתר זריזות, יחד עם זאת נוכח העובדה כי הגם שהחוזה היה מוכן עוד ב 7/01 ובאין מחלוקת , כי התובעת החזיקה בו זמן לא מבוטל לצורך עיון והתייעצות והחזירה אותו כאמור , חתום על ידה, רק ב 10/2001, הרי אין לומר כי מדובר בעיכוב בלתי סביר ו/או בעיכוב "מכוון" - מצד המועצה, מה גם משלא הובאו תימוכין לטענה.

27. לסיכום , לא הוכח , כי ההסכם הופר ע"י הנתבעים, או כי התנהלות המועצה והעומד בראשה היתה נטולת תום לב בכל הקשור להסכם ולביצועו.

28. נוכח קביעותינו דלעיל ברי , כי התובעת אינה זכאית להפרשי תשלומים מעבר לתשלומים שבוצעו ע"י המועצה , בגין פיצויי פיטורין , דמי הסתגלות , חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית - אשר שולמו כולם בהתאם למוסכם ובהתאם לאישורו של משרד הפנים לגבי התשלומים החורגים מן המתחייב עפ"י דין.

29. בטרם סיום נוסיף ונעיר שניים אלה:
א. בהתייחס לתביעה להפרשים בגין פדיון חופשה - זו משוללת כל בסיס, שכן - עיון בהסכם מעלה , כי לעניין פדיון החופשה (בניגוד לסעיפים הדנים בפיצויי פיטורין ובתשלום עבור חלף הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות) מלכתחילה לא הוסכם כלל על תשלום לפי שכר בשיעור של 10,580 ₪.
השכר לפיו יחושב פדיון החופשה עפ"י חוק הוא "השכר הרגיל", קרי - לא כולל החזר הוצאות ו/או גמול בגין עבודה בשעות נוספות. ברי , אם כן, כי אף לעניין זה שולם לתובעת כל המגיע לה עפ"י המוסכם מלכתחילה בין הצדדים.
מכל מקום , התובעת לא טרחה להבהיר תביעתה זאת ולנמקה, הגם שיצוין , כי ביה"ד הורה לבא כוחה לעשות כן וזה האחרון לא השכיל לנצל ההזדמנות ובחר , מטעמים השמורים עמו, למסור תגובה בזה הנוסח : "הח"מ סבור כי הבסיס המשפטי לתביעה פורט כדבעי בכתב התביעה ובתצהיר".
כאמור, בשני המסמכים הללו - לא פורט הבסיס לתביעה להפרשים בגין פדיון חופשה, בשים לב להוראות ההסכם מחד ולהוראות החוק מצד שני.

ב. עוד מן הראוי לציין , כי מטעמים השמורים עמה התובעת אף לא ניכתה מסכומי התביעה את הסכום אשר על ניכויו הוסכם בסעיף 5 להסכם (חלק המעביד בהפרשות לקופת"ג) ואשר על שיעורו - כפי שננקב ע"י הנתבעים - לא חלקה כלל.
אף לעניין זה, לצערנו, בחרה התובעת שלא ליתן הבהרה , הגם שכאמור ניתנה לה ההזדמנות לעשות כן ואין לה להלין אלא על עצמה .

30. ברי , כי נוכח קביעותינו דלעיל , משלא הופר ההסכם ומשלא הוכח כי הנתבעים , או מי מהם נהגו בחוסר תום לב, ממילא אין התובעת זכאית לפיצוי כספי בגין "הפרת ההסכם" וממילא אף לא בגין "עגמת נפש" הכרוכה ב"הפרת ההסכם" (שלא הוכחה לכשעצמה).
נוסיף , בבחינת למעלה מן הצריך , כי התובעת אף לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים בכלל וכי שווים הכספי מסתכם ב - 253,000 (!) ₪- בפרט.
הטענה , כי "התובעת לא הצליחה למצוא עבודה במשך זמן רב" - נטענה סתמית וכללית . התובעת לא טרחה כלל להבהיר ולפרט אילו מאמצים נעשו על ידה למצוא עבודה, אם בכלל, מתי וכיצד וממילא לא הביאה ראיות כלשהן לעניין זה , אף לא לטענה כי "לא הצליחה למצוא עבודה ".
נהפוך הוא . מעדותה בביה"ד עלה , כי לפחות בשנה השנייה מאז פיטוריה - עבדה במהלך 10 חודשים תמימים, החל מ - 11/02 ועד 8/03.
להזכיר, התובעת תבעה פיצויים בגין 24 (!) חודשים תמימים מאז הפסקת עבודתה במועצה ב 1.8.01 ולצערנו לא טרחה לגלות, מיוזמתה, את העובדה כי עבדה כאמור, אף לא ביקשה לתקן כתב תביעתה בהתאם, הגם שהיתה מיוצגת בהליך זה.
האינפורמציה הנ"ל התגלתה רק בתשובה לשאלת ביה"ד (ראה עמ' 8 לפרוטוקול).
(???)
באשר ל"נזק" שנגרם בכך , שנבצר מן התובעת , לטענתה, "לגשת לאבטלה" באין מכתב פיטורין- אף בטענה זאת אין כל ממש.
ראשית , הגשת תביעה לדמי אבטלה אינה מותנית בהצגת מכתב פיטורין (ראה חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 והתקנות שהותקנו לפיו).
בנוסף , התובעת אישרה בפני
נו (אף זאת רק בתשובה לשאלת ביה"ד, ראה בעמ' 8 לפרוטוקול ) , כי כלל לא פנתה למל"ל, לא ביקשה להגיש תביעה לדמי אבטלה , אף לא התייצבה כלל כדורשת עבודה בשירות התעסוקה וממילא לא סורבה.

31. נותרה התביעה לפיצויי הלנה על פיצויי פיטורין בשיעורם כפי ששולם לתובעת .
להזכיר, פיצויי הפיטורין סולקו לתובעת בשני תשלומים:
בתאריך 9.9.01 שולם לתובעת סך של 26,691 ₪ , הכולל בחובו את פיצויי הפיטורין בשיעור אשר לא היה שנוי במחלוקת.
היתרה לה היתה זכאית - עפ"י אישור משרד הפנים - ואשר מסתכמת בסך של 10,890 ₪ שולמה לתובעת בתאריך 9.4.02 (בתשלום שהסתכם בסך כולל של 13,786 ₪) , לאחר שהתקבל האישור.
א. באשר לסכום הראשון:
עפ"י סעיף 10 להסכם , היה על המועצה לשלם את הסכומים המתחייבים עפ"י דין "תוך 30 יום מיום חתימת הסכם זה, כפוף להמצאת אישורי שלטונות המס הרלבנטיים".
באין מחלוקת, כי ההסכם החתום הוחזר ע"י התובעת רק ב 10/01 ואילו התשלום בוצע עוד ב- 9/01 ברי, כי אין מדובר כלל באיחור , מה גם משלא נסתרה טענת הנתבעים כי התובעת כלל לא המציאה את אישורי שלטונות המס.
יתרה מכך. תשומת לב התובעת ובא כוחה מופנית לכך , כי אף לו שולם הסכום באיחור - הרי חלה התיישנות על התביעה לפיצויי הלנה בגינו, נוכח הוראות סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 המחיל על פיצויי הלנה בגין פיצויי פיטורין את סעיף 17א לחוק הנ"ל ובשים לב לעובדה, כי התשלום בוצע עוד ב - 9.9.01 ואילו התביעה הוגשה (לביה"ד האזורי לעבודה בת"א) רק בחודש 3/02, קרי - בחלוף למעלה מ- 90 ימים ממועד התשלום.
ב. באשר לתשלום השני והאחרון בגין פיצויי פיטורין , בסך 10,890 ש"ח:
מכתב ההבהרה הסופי של משרד הפנים הוא מיום 30.1.02.
התשלום האחרון בוצע ע"י המועצה רק ביום 9.4.02.
המועצה לא הבהירה מדוע בוצע התשלום רק במועד הנ"ל , עת "המחלוקת הכנה"
הוסרה עוד בסוף 1/02.
נוכח מועד התשלום מחד ולאור מועד הגשת התביעה - אף לא חלה התיישנות על
התביעה לפיצויי פיטורין בגין סכום זה.
עיון בסעיף 10 להסכם מעלה, כי תשלום זה אף לא הותנה בהמצאת אישורי שלטונות
המס.
משכך , סכום זה בלבד (10,890 ₪) ישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורין מלאים כחוק ,
אשר יחושבו בהתאם להוראות סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר , התשי"ח - 1958
לתקופה החל מ 1.2.02 ועד 9.4.02.
סכום פיצויי ההלנה כאמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ 9.4.02 ועד לסילוקו
המלא בפועל.

32. לסיכום ומכל הטעמים כמפורט לעיל במצטבר - על המועצה - הנתבעת מס' 1 בלבד , לשלם
לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין על חלק הפיצויים המסתכם בסך של 10,890 ₪, הכל
כמפורט בסעיף 33 (ב) לעיל.
כל שאר תביעות התובעת נגד הנתבעת מס' 1 וכל תביעותיה נגד הנתבע מס' 2 - נדחות.

נוכח תוצאת פס"ד זה- כל צד ישא בהוצאותיו.

33. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים - תוך 30 ימים ממועד
קבלתו.

ניתן והודע היום כ"ד אב, תשס"ה (29/08/05) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשגר עותק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

עדנה קוטן
- שופטת

אופיר כהן
נציג ציבור

משה קידר
נציג ציבור









עב בית דין אזורי לעבודה 3106/02 אופק בומזה - שם טוב נ' מועצה מקומית בסמ"ה ,אחמד כבהא (פורסם ב-ֽ 29/08/2005)